א,א ויהי, אחרי מות יהושע, וישאלו בני ישראל, ביהוה לאמר: מי יעלה-לנו אל-הכנעני בתחלה, להלחם בו. א,ב ויאמר יהוה, יהודה יעלה: הנה נתתי את-הארץ, בידו. א,ג ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגרלי, ונלחמה בכנעני, והלכתי גם-אני אתך, בגורלך; וילך אתו, שמעון. א,ד ויעל יהודה, ויתן יהוה את-הכנעני והפרזי בידם; ויכום בבזק, עשרת אלפים איש. א,ה וימצאו את-אדני בזק, בבזק, וילחמו, בו; ויכו, את-הכנעני ואת-הפרזי. א,ו וינס אדני בזק, וירדפו אחריו; ויאחזו אותו--ויקצצו, את-בהנות ידיו ורגליו. א,ז ויאמר אדני-בזק, שבעים מלכים בהנות ידיהם ורגליהם מקצצים היו מלקטים תחת שלחני--כאשר עשיתי, כן שלם-לי אלהים; ויביאהו ירושלם, וימת שם. {פ}
א,ח וילחמו בני-יהודה, בירושלם, וילכדו אותה, ויכוה לפי-חרב; ואת-העיר, שלחו באש. א,ט ואחר, ירדו בני יהודה, להלחם, בכנעני--יושב ההר, והנגב והשפלה. א,י וילך יהודה, אל-הכנעני היושב בחברון, ושם-חברון לפנים, קרית ארבע; ויכו את-ששי ואת-אחימן, ואת-תלמי. א,יא וילך משם, אל-יושבי דביר; ושם-דביר לפנים, קרית-ספר. א,יב ויאמר כלב, אשר-יכה את-קרית-ספר ולכדה--ונתתי לו את-עכסה בתי, לאשה. א,יג וילכדה עתניאל בן-קנז, אחי כלב הקטן ממנו; ויתן-לו את-עכסה בתו, לאשה. א,יד ויהי בבואה, ותסיתהו לשאל מאת-אביה השדה, ותצנח, מעל החמור; ויאמר-לה כלב, מה-לך. א,טו ותאמר לו הבה-לי ברכה, כי ארץ הנגב נתתני, ונתתה לי, גלת מים; ויתן-לה כלב, את גלת עלית, ואת, גלת תחתית. {פ}
א,טז ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים, את-בני יהודה, מדבר יהודה, אשר בנגב ערד; וילך, וישב את-העם. א,יז וילך יהודה, את-שמעון אחיו, ויכו, את-הכנעני יושב צפת; ויחרימו אותה, ויקרא את-שם-העיר חרמה. א,יח וילכד יהודה את-עזה ואת-גבולה, ואת-אשקלון ואת-גבולה, ואת-עקרון, ואת-גבולה. א,יט ויהי יהוה את-יהודה, וירש את-ההר: כי לא להוריש את-ישבי העמק, כי-רכב ברזל להם. א,כ ויתנו לכלב את-חברון, כאשר דבר משה; ויורש משם, את-שלשה בני הענק. א,כא ואת-היבוסי ישב ירושלם, לא הורישו בני בנימן; וישב היבוסי את-בני בנימן, בירושלם, עד, היום הזה. {פ}
א,כב ויעלו בית-יוסף גם-הם, בית-אל; ויהוה, עמם. א,כג ויתירו בית-יוסף, בבית-אל; ושם-העיר לפנים, לוז. א,כד ויראו, השמרים, איש, יוצא מן-העיר; ויאמרו לו, הראנו נא את-מבוא העיר, ועשינו עמך, חסד. א,כה ויראם את-מבוא העיר, ויכו את-העיר לפי-חרב; ואת-האיש ואת-כל-משפחתו, שלחו. א,כו וילך האיש, ארץ החתים; ויבן עיר, ויקרא שמה לוז--הוא שמה, עד היום הזה. {פ}
א,כז ולא-הוריש מנשה, את-בית-שאן ואת-בנותיה ואת-תענך ואת-בנתיה, ואת-יושב (יושבי) דור ואת-בנותיה ואת-יושבי יבלעם ואת-בנתיה, ואת-יושבי מגדו ואת-בנותיה; ויואל, הכנעני, לשבת, בארץ הזאת. א,כח ויהי כי-חזק ישראל, וישם את-הכנעני למס; והוריש, לא הורישו. {ס}
א,כט ואפרים לא הוריש, את-הכנעני היושב בגזר; וישב הכנעני בקרבו, בגזר. {ס}
א,ל זבולן, לא הוריש את-יושבי קטרון, ואת-יושבי, נהלל; וישב הכנעני בקרבו, ויהיו למס. {ס}
א,לא אשר, לא הוריש את-ישבי עכו, ואת-יושבי, צידון; ואת-אחלב ואת-אכזיב ואת-חלבה, ואת-אפיק ואת-רחב. א,לב וישב, האשרי, בקרב הכנעני, ישבי הארץ: כי, לא הורישו. {ס}
א,לג נפתלי, לא-הוריש את-ישבי בית-שמש ואת-ישבי בית-ענת, וישב, בקרב הכנעני ישבי הארץ; וישבי בית-שמש ובית ענת, היו להם למס. א,לד וילחצו האמרי את-בני-דן, ההרה: כי-לא נתנו, לרדת לעמק. א,לה ויואל האמרי לשבת בהר-חרס, באילון ובשעלבים; ותכבד יד בית-יוסף, ויהיו למס. א,לו וגבול, האמרי, ממעלה, עקרבים--מהסלע, ומעלה. {פ}
ב,א ויעל מלאך-יהוה מן-הגלגל, אל-הבכים; {פ}
ויאמר אעלה אתכם ממצרים, ואביא אתכם אל-הארץ אשר נשבעתי לאבתיכם, ואמר, לא-אפר בריתי אתכם לעולם.
ב,ב ואתם, לא-תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת--מזבחותיהם, תתצון; ולא-שמעתם בקולי, מה-זאת עשיתם.
ב,ג וגם אמרתי, לא-אגרש אותם מפניכם; והיו לכם, לצדים, ואלהיהם, יהיו לכם למוקש.
ב,ד ויהי, כדבר מלאך יהוה את-הדברים האלה, אל-כל-בני, ישראל; וישאו העם את-קולם, ויבכו.
ב,ה ויקראו שם-המקום ההוא, בכים; ויזבחו-שם, ליהוה. {פ}
ב,ו וישלח יהושע, את-העם; וילכו בני-ישראל איש לנחלתו, לרשת את-הארץ. ב,ז ויעבדו העם את-יהוה, כל ימי יהושע; וכל ימי הזקנים, אשר האריכו ימים אחרי יהושוע, אשר ראו את כל-מעשה יהוה הגדול, אשר עשה לישראל. ב,ח וימת יהושע בן-נון, עבד יהוה, בן-מאה ועשר, שנים. ב,ט ויקברו אותו בגבול נחלתו, בתמנת-חרס בהר אפרים, מצפון, להר-געש. ב,י וגם כל-הדור ההוא, נאספו אל-אבותיו; ויקם דור אחר אחריהם, אשר לא-ידעו את-יהוה, וגם את-המעשה, אשר עשה לישראל. {פ}
ב,יא ויעשו בני-ישראל את-הרע, בעיני יהוה; ויעבדו, את-הבעלים. ב,יב ויעזבו את-יהוה אלהי אבותם, המוציא אותם מארץ מצרים, וילכו אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיהם, וישתחוו להם; ויכעסו, את-יהוה. ב,יג ויעזבו, את-יהוה; ויעבדו לבעל, ולעשתרות. ב,יד ויחר-אף יהוה, בישראל, ויתנם ביד-שסים, וישסו אותם; וימכרם ביד אויביהם, מסביב, ולא-יכלו עוד, לעמד לפני אויביהם. ב,טו בכל אשר יצאו, יד-יהוה היתה-בם לרעה, כאשר דבר יהוה, וכאשר נשבע יהוה להם; ויצר להם, מאד. ב,טז ויקם יהוה, שפטים; ויושיעום, מיד שסיהם. ב,יז וגם אל-שפטיהם, לא שמעו--כי זנו אחרי אלהים אחרים, וישתחוו להם: סרו מהר, מן-הדרך אשר הלכו אבותם לשמע מצות-יהוה--לא-עשו כן. ב,יח וכי-הקים יהוה להם, שפטים, והיה יהוה עם-השפט, והושיעם מיד איביהם כל ימי השופט: כי-ינחם יהוה מנאקתם, מפני לחציהם ודחקיהם. ב,יט והיה במות השופט, ישבו והשחיתו מאבותם, ללכת אחרי אלהים אחרים, לעבדם ולהשתחות להם: לא הפילו ממעלליהם, ומדרכם הקשה. ב,כ ויחר-אף יהוה, בישראל; ויאמר, יען אשר עברו הגוי הזה את-בריתי אשר צויתי את-אבותם, ולא שמעו, לקולי. ב,כא גם-אני לא אוסיף, להוריש איש מפניהם, מן-הגוים אשר-עזב יהושע, וימת. ב,כב למען נסות בם, את-ישראל: השמרים הם את-דרך יהוה ללכת בם, כאשר שמרו אבותם--אם-לא. ב,כג וינח יהוה את-הגוים האלה, לבלתי הורישם מהר; ולא נתנם, ביד-יהושע. {פ}
ג,א ואלה הגוים אשר הניח יהוה, לנסות בם את-ישראל, את כל-אשר לא-ידעו, את כל-מלחמות כנען. ג,ב רק, למען דעת דרות בני-ישראל, ללמדם, מלחמה--רק אשר-לפנים, לא ידעום. ג,ג חמשת סרני פלשתים, וכל-הכנעני והצידני, והחוי, ישב הר הלבנון--מהר בעל חרמון, עד לבוא חמת. ג,ד ויהיו, לנסות בם את-ישראל--לדעת, הישמעו את-מצות יהוה, אשר-צוה את-אבותם, ביד-משה. ג,ה ובני ישראל, ישבו בקרב הכנעני, החתי והאמרי והפרזי, והחוי והיבוסי. ג,ו ויקחו את-בנותיהם להם לנשים, ואת-בנותיהם נתנו לבניהם; ויעבדו, את-אלהיהם. {פ}
ג,ז ויעשו בני-ישראל את-הרע בעיני יהוה, וישכחו את-יהוה אלהיהם; ויעבדו את-הבעלים, ואת-האשרות. ג,ח ויחר-אף יהוה, בישראל, וימכרם ביד כושן רשעתים, מלך ארם נהרים; ויעבדו בני-ישראל את-כושן רשעתים, שמנה שנים. ג,ט ויזעקו בני-ישראל אל-יהוה, ויקם יהוה מושיע לבני ישראל וישיעם--את עתניאל בן-קנז, אחי כלב הקטן ממנו. ג,י ותהי עליו רוח-יהוה, וישפט את-ישראל, ויצא למלחמה, ויתן יהוה בידו את-כושן רשעתים מלך ארם; ותעז ידו, על כושן רשעתים. ג,יא ותשקט הארץ, ארבעים שנה; וימת, עתניאל בן-קנז. {פ}
ג,יב ויספו בני ישראל, לעשות הרע בעיני יהוה; ויחזק יהוה את-עגלון מלך-מואב, על-ישראל, על כי-עשו את-הרע, בעיני יהוה. ג,יג ויאסף אליו, את-בני עמון ועמלק; וילך, ויך את-ישראל, ויירשו, את-עיר התמרים. ג,יד ויעבדו בני-ישראל את-עגלון מלך-מואב, שמונה עשרה שנה. ג,טו ויזעקו בני-ישראל, אל-יהוה, ויקם יהוה להם מושיע את-אהוד בן-גרא בן-הימיני, איש אטר יד-ימינו; וישלחו בני-ישראל בידו מנחה, לעגלון מלך מואב. ג,טז ויעש לו אהוד חרב, ולה שני פיות--גמד ארכה; ויחגר אותה מתחת למדיו, על ירך ימינו. ג,יז ויקרב, את-המנחה, לעגלון, מלך מואב; ועגלון, איש בריא מאד. ג,יח ויהי כאשר כלה, להקריב את-המנחה; וישלח, את-העם, נשאי, המנחה. ג,יט והוא שב, מן-הפסילים אשר את-הגלגל, ויאמר, דבר-סתר לי אליך המלך; ויאמר הס--ויצאו מעליו, כל-העמדים עליו. ג,כ ואהוד בא אליו, והוא-ישב בעלית המקרה אשר-לו לבדו, ויאמר אהוד, דבר-אלהים לי אליך; ויקם, מעל הכסא. ג,כא וישלח אהוד, את-יד שמאלו, ויקח את-החרב, מעל ירך ימינו; ויתקעה, בבטנו. ג,כב ויבא גם-הנצב אחר הלהב, ויסגר החלב בעד הלהב--כי לא שלף החרב, מבטנו; ויצא, הפרשדנה. ג,כג ויצא אהוד, המסדרונה; ויסגר דלתות העליה, בעדו--ונעל. ג,כד והוא יצא, ועבדיו באו, ויראו, והנה דלתות העליה נעלות; ויאמרו, אך מסיך הוא את-רגליו בחדר המקרה. ג,כה ויחילו עד-בוש, והנה איננו פתח דלתות העליה; ויקחו את-המפתח, ויפתחו, והנה אדניהם, נפל ארצה מת. ג,כו ואהוד נמלט, עד התמהמהם; והוא עבר את-הפסילים, וימלט השעירתה. ג,כז ויהי בבואו, ויתקע בשופר בהר אפרים; וירדו עמו בני-ישראל מן-ההר, והוא לפניהם. ג,כח ויאמר אלהם רדפו אחרי, כי-נתן יהוה את-איביכם את-מואב בידכם; וירדו אחריו, וילכדו את-מעברות הירדן למואב, ולא-נתנו איש, לעבר. ג,כט ויכו את-מואב בעת ההיא, כעשרת אלפים איש--כל-שמן, וכל-איש חיל; ולא נמלט, איש. ג,ל ותכנע מואב ביום ההוא, תחת יד ישראל; ותשקט הארץ, שמונים שנה. {פ}
ג,לא ואחריו היה, שמגר בן-ענת, ויך את-פלשתים שש-מאות איש, במלמד הבקר; ויושע גם-הוא, את-ישראל. {פ}
ד,א ויספו בני ישראל, לעשות הרע בעיני יהוה; ואהוד, מת. ד,ב וימכרם יהוה, ביד יבין מלך-כנען, אשר מלך, בחצור; ושר-צבאו, סיסרא, והוא יושב, בחרשת הגוים. ד,ג ויצעקו בני-ישראל, אל-יהוה: כי תשע מאות רכב-ברזל, לו, והוא לחץ את-בני ישראל בחזקה, עשרים שנה. {פ}
ד,ד ודבורה אשה נביאה, אשת לפידות--היא שפטה את-ישראל, בעת ההיא. ד,ה והיא יושבת תחת-תמר דבורה, בין הרמה ובין בית-אל--בהר אפרים; ויעלו אליה בני ישראל, למשפט. ד,ו ותשלח, ותקרא לברק בן-אבינעם, מקדש, נפתלי; ותאמר אליו הלא צוה יהוה אלהי-ישראל, לך ומשכת בהר תבור, ולקחת עמך עשרת אלפים איש, מבני נפתלי ומבני זבלון. ד,ז ומשכתי אליך אל-נחל קישון, את-סיסרא שר-צבא יבין, ואת-רכבו, ואת-המונו; ונתתיהו, בידך. ד,ח ויאמר אליה ברק, אם-תלכי עמי והלכתי; ואם-לא תלכי עמי, לא אלך. ד,ט ותאמר הלך אלך עמך, אפס כי לא תהיה תפארתך על-הדרך אשר אתה הולך--כי ביד-אשה, ימכר יהוה את-סיסרא; ותקם דבורה ותלך עם-ברק, קדשה. ד,י ויזעק ברק את-זבולן ואת-נפתלי, קדשה, ויעל ברגליו, עשרת אלפי איש; ותעל עמו, דבורה. ד,יא וחבר הקיני נפרד מקין, מבני חבב חתן משה; ויט אהלו, עד-אילון בצענים (בצעננים) אשר את-קדש. ד,יב ויגדו, לסיסרא: כי עלה ברק בן-אבינעם, הר-תבור. ד,יג ויזעק סיסרא את-כל-רכבו, תשע מאות רכב ברזל, ואת-כל-העם, אשר אתו--מחרשת הגוים, אל-נחל קישון. ד,יד ותאמר דברה אל-ברק קום, כי זה היום אשר נתן יהוה את-סיסרא בידך--הלא יהוה, יצא לפניך; וירד ברק מהר תבור, ועשרת אלפים איש אחריו. ד,טו ויהם יהוה את-סיסרא ואת-כל-הרכב ואת-כל-המחנה, לפי-חרב--לפני ברק; וירד סיסרא מעל המרכבה, וינס ברגליו. ד,טז וברק, רדף אחרי הרכב ואחרי המחנה, עד, חרשת הגוים; ויפל כל-מחנה סיסרא, לפי-חרב--לא נשאר, עד-אחד. ד,יז וסיסרא, נס ברגליו, אל-אהל יעל, אשת חבר הקיני: כי שלום, בין יבין מלך-חצור, ובין, בית חבר הקיני. ד,יח ותצא יעל, לקראת סיסרא, ותאמר אליו סורה אדני סורה אלי, אל-תירא; ויסר אליה האהלה, ותכסהו בשמיכה. ד,יט ויאמר אליה השקיני-נא מעט-מים, כי צמאתי; ותפתח את-נאוד החלב, ותשקהו--ותכסהו. ד,כ ויאמר אליה, עמד פתח האהל; והיה אם-איש יבא ושאלך, ואמר היש-פה איש--ואמרת אין. ד,כא ותקח יעל אשת-חבר את-יתד האהל ותשם את-המקבת בידה, ותבוא אליו בלאט, ותתקע את-היתד ברקתו, ותצנח בארץ; והוא-נרדם ויעף, וימת. ד,כב והנה ברק, רדף את-סיסרא, ותצא יעל לקראתו, ותאמר לו לך ואראך את-האיש אשר-אתה מבקש; ויבא אליה--והנה סיסרא נפל מת, והיתד ברקתו. ד,כג ויכנע אלהים ביום ההוא, את יבין מלך-כנען, לפני, בני ישראל. ד,כד ותלך יד בני-ישראל, הלוך וקשה, על, יבין מלך-כנען--עד אשר הכריתו, את יבין מלך-כנען. {ש}
ה,א ותשר דבורה, וברק בן-אבינעם, {ס} ביום ההוא, {ר}
לאמר. {ס}
ה,ב בפרע פרעות בישראל, {ס} בהתנדב {ר}
עם, ברכו, יהוה. {ס}
ה,ג שמעו מלכים, האזינו {ר}
רזנים: {ס} אנכי, ליהוה אנכי אשירה, {ס} אזמר, {ר}
ליהוה אלהי ישראל. {ס}
ה,ד יהוה, בצאתך {ר}
משעיר {ס} בצעדך משדה אדום, {ס} ארץ {ר}
רעשה, גם-שמים נטפו; {ס} גם-עבים, נטפו {ר}
מים. {ס}
ה,ה הרים נזלו, מפני יהוה: {ס} זה {ר}
סיני--מפני, יהוה אלהי ישראל. {ס}
ה,ו בימי שמגר בן {ר}
ענת, {ס} בימי יעל, חדלו, ארחות; {ס} והלכי {ר}
נתיבות--ילכו, ארחות עקלקלות. {ס}
ה,ז חדלו פרזון בישראל, {ר}
חדלו-- {ס} עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל. {ס}
ה,ח יבחר {ר}
אלהים חדשים, אז לחם שערים; {ס} מגן אם-יראה {ר}
ורמח, {ס} בארבעים אלף בישראל. {ס}
ה,ט לבי {ר}
לחוקקי ישראל, {ס} המתנדבים בעם; ברכו, {ר}
יהוה. {ס}
ה,י רכבי אתנות צחרות {ס} ישבי {ר}
על-מדין, והלכי על-דרך--שיחו. {ס}
ה,יא מקול מחצצים, בין {ר}
משאבים, {ס} שם יתנו צדקות יהוה, {ס} צדקת {ר}
פרזונו בישראל; {ס} אז ירדו לשערים, עם {ר}
יהוה. {ס}
ה,יב עורי עורי דבורה, {ס} עורי {ר}
עורי דברי-שיר; {ס} קום ברק ושבה שביך, בן {ר}
אבינעם. {ס}
ה,יג אז ירד שריד, לאדירים עם; {ס} יהוה, {ר}
ירד-לי בגבורים. {ס}
ה,יד מני אפרים, שרשם {ר}
בעמלק, {ס} אחריך בנימין, בעממיך; {ס} מני {ר}
מכיר, ירדו מחקקים, {ס} ומזבולן, משכים בשבט {ר}
ספר. {ס}
ה,טו ושרי ביששכר, עם-דברה, {ס} ויששכר {ר}
כן ברק, בעמק שלח ברגליו; {ס} בפלגות ראובן, גדלים חקקי {ר}
לב. {ס}
ה,טז למה ישבת, בין המשפתים, {ס} לשמע, {ר}
שרקות עדרים; {ס} לפלגות ראובן, גדולים חקרי {ר}
לב. {ס}
ה,יז גלעד, בעבר הירדן שכן, {ס} ודן, {ר}
למה יגור אניות; {ס} אשר, ישב לחוף {ר}
ימים, {ס} ועל מפרציו, ישכון. {ס}
ה,יח זבלון, {ר}
עם חרף נפשו למות-- {ס} ונפתלי: על, מרומי {ר}
שדה. {ס}
ה,יט באו מלכים, נלחמו, {ס} אז {ר}
נלחמו מלכי כנען, {ס} בתענך על-מי {ר}
מגדו; {ס} בצע כסף, לא לקחו. {ס}
ה,כ מן {ר}
שמים, נלחמו; {ס} הכוכבים, ממסלותם, נלחמו, עם {ר}
סיסרא. {ס}
ה,כא נחל קישון גרפם, {ס} נחל {ר}
קדומים נחל קישון; {ס} תדרכי נפשי, {ר}
עז. {ס}
ה,כב אז הלמו, עקבי-סוס, {ס} מדהרות, {ר}
דהרות אביריו. {ס}
ה,כג אורו מרוז, אמר מלאך יהוה--ארו ארור, {ר}
ישביה: {ס} כי לא-באו לעזרת יהוה, {ס} לעזרת {ר}
יהוה בגבורים. {ס}
ה,כד תברך, מנשים--יעל, אשת חבר {ר}
הקיני: {ס} מנשים באהל, תברך. {ס}
ה,כה מים {ר}
שאל, חלב נתנה; {ס} בספל אדירים, הקריבה {ר}
חמאה. {ס}
ה,כו ידה ליתד תשלחנה, {ס} וימינה {ר}
להלמות עמלים; {ס} והלמה סיסרא מחקה {ר}
ראשו, {ס} ומחצה וחלפה רקתו. {ס}
ה,כז בין {ר}
רגליה, כרע נפל שכב: {ס} בין רגליה, כרע {ר}
נפל, {ס} באשר כרע, שם נפל שדוד. {ס}
ה,כח בעד {ר}
החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא, בעד האשנב: {ס} מדוע, בשש רכבו {ר}
לבוא-- {ס} מדוע אחרו, פעמי מרכבותיו. {ס}
ה,כט חכמות {ר}
שרותיה, תענינה; {ס} אף-היא, תשיב אמריה {ר}
לה. {ס}
ה,ל הלא ימצאו יחלקו שלל, {ס} רחם {ר}
רחמתים לראש גבר-- {ס} שלל צבעים {ר}
לסיסרא, {ס} שלל צבעים רקמה: {ס} צבע {ר}
רקמתים, לצוארי שלל. {ס}
ה,לא כן יאבדו כל-אויביך, יהוה, {ר}
ואהביו, כצאת השמש בגברתו; {ס} ותשקט הארץ, ארבעים שנה. {ר}
{ש}
ו,א ויעשו בני-ישראל הרע, בעיני יהוה; ויתנם יהוה ביד-מדין, שבע שנים. ו,ב ותעז יד-מדין, על-ישראל; מפני מדין עשו להם בני ישראל, את-המנהרות אשר בהרים, ואת-המערות, ואת-המצדות. ו,ג והיה, אם-זרע ישראל--ועלה מדין ועמלק ובני-קדם, ועלו עליו. ו,ד ויחנו עליהם, וישחיתו את-יבול הארץ, עד-בואך, עזה; ולא-ישאירו מחיה בישראל, ושה ושור וחמור. ו,ה כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם, יבאו (ובאו) כדי-ארבה לרב, ולהם ולגמליהם, אין מספר; ויבאו בארץ, לשחתה. ו,ו וידל ישראל מאד, מפני מדין; ויזעקו בני-ישראל, אל-יהוה. {פ}
ו,ז ויהי, כי-זעקו בני-ישראל אל-יהוה, על, אדות מדין. ו,ח וישלח יהוה איש נביא, אל-בני ישראל; ויאמר להם כה-אמר יהוה אלהי ישראל, אנכי העליתי אתכם ממצרים, ואציא אתכם, מבית עבדים. ו,ט ואצל אתכם מיד מצרים, ומיד כל-לחציכם; ואגרש אותם מפניכם, ואתנה לכם את-ארצם. ו,י ואמרה לכם, אני יהוה אלהיכם--לא תיראו את-אלהי האמרי, אשר אתם יושבים בארצם; ולא שמעתם, בקולי. {פ}
ו,יא ויבא מלאך יהוה, וישב תחת האלה אשר בעפרה, אשר ליואש, אבי העזרי; וגדעון בנו, חבט חטים בגת, להניס, מפני מדין. ו,יב וירא אליו, מלאך יהוה; ויאמר אליו, יהוה עמך גבור החיל. ו,יג ויאמר אליו גדעון, בי אדני, ויש יהוה עמנו, ולמה מצאתנו כל-זאת; ואיה כל-נפלאתיו אשר ספרו-לנו אבותינו לאמר, הלא ממצרים העלנו יהוה, ועתה נטשנו יהוה, ויתננו בכף-מדין. ו,יד ויפן אליו, יהוה, ויאמר לך בכחך זה, והושעת את-ישראל מכף מדין: הלא, שלחתיך. ו,טו ויאמר אליו בי אדני, במה אושיע את-ישראל; הנה אלפי הדל במנשה, ואנכי הצעיר בבית אבי. ו,טז ויאמר אליו יהוה, כי אהיה עמך; והכית את-מדין, כאיש אחד. ו,יז ויאמר אליו, אם-נא מצאתי חן בעיניך; ועשית לי אות, שאתה מדבר עמי. ו,יח אל-נא תמש מזה, עד-באי אליך, והצאתי את-מנחתי, והנחתי לפניך; ויאמר, אנכי אשב עד שובך. ו,יט וגדעון בא, ויעש גדי-עזים ואיפת-קמח מצות, הבשר שם בסל, והמרק שם בפרור; ויוצא אליו אל-תחת האלה, ויגש. {פ}
ו,כ ויאמר אליו מלאך האלהים, קח את-הבשר ואת-המצות והנח אל-הסלע הלז, ואת-המרק, שפוך; ויעש, כן. ו,כא וישלח מלאך יהוה, את-קצה המשענת אשר בידו, ויגע בבשר, ובמצות; ותעל האש מן-הצור, ותאכל את-הבשר ואת-המצות, ומלאך יהוה, הלך מעיניו. ו,כב וירא גדעון, כי-מלאך יהוה הוא; ויאמר גדעון, אהה אדני יהוה--כי-על-כן ראיתי מלאך יהוה, פנים אל-פנים. ו,כג ויאמר לו יהוה שלום לך, אל-תירא: לא, תמות. ו,כד ויבן שם גדעון מזבח ליהוה, ויקרא-לו יהוה שלום; עד, היום הזה--עודנו, בעפרת אבי העזרי. {ס}
ו,כה ויהי, בלילה ההוא, ויאמר לו יהוה קח את-פר-השור אשר לאביך, ופר השני שבע שנים; והרסת, את-מזבח הבעל אשר לאביך, ואת-האשרה אשר-עליו, תכרת. ו,כו ובנית מזבח ליהוה אלהיך, על ראש המעוז הזה--במערכה; ולקחת, את-הפר השני, והעלית עולה, בעצי האשרה אשר תכרת. ו,כז ויקח גדעון עשרה אנשים, מעבדיו, ויעש, כאשר דבר אליו יהוה; ויהי כאשר ירא את-בית אביו ואת-אנשי העיר, מעשות יומם--ויעש לילה. ו,כח וישכימו אנשי העיר, בבקר, והנה נתץ מזבח הבעל, והאשרה אשר-עליו כרתה; ואת, הפר השני, העלה, על-המזבח הבנוי. ו,כט ויאמרו איש אל-רעהו, מי עשה הדבר הזה; וידרשו, ויבקשו--ויאמרו, גדעון בן-יואש עשה הדבר הזה. ו,ל ויאמרו אנשי העיר, אל-יואש, הוצא את-בנך, וימת: כי נתץ את-מזבח הבעל, וכי כרת האשרה אשר-עליו. ו,לא ויאמר יואש לכל אשר-עמדו עליו האתם תריבון לבעל, אם-אתם תושיעון אותו, אשר יריב לו יומת, עד-הבקר; אם-אלהים הוא ירב לו, כי נתץ את-מזבחו. ו,לב ויקרא-לו ביום-ההוא, ירבעל לאמר: ירב בו הבעל, כי נתץ את-מזבחו. {ס}
ו,לג וכל-מדין ועמלק ובני-קדם, נאספו יחדו; ויעברו ויחנו, בעמק יזרעאל. ו,לד ורוח יהוה, לבשה את-גדעון; ויתקע, בשופר, ויזעק אביעזר, אחריו. ו,לה ומלאכים שלח בכל-מנשה, ויזעק גם-הוא אחריו; ומלאכים שלח, באשר ובזבלון ובנפתלי, ויעלו, לקראתם. ו,לו ויאמר גדעון, אל-האלהים: אם-ישך מושיע בידי, את-ישראל--כאשר דברת. ו,לז הנה אנכי, מציג את-גזת הצמר--בגרן: אם טל יהיה על-הגזה לבדה, ועל-כל-הארץ חרב--וידעתי כי-תושיע בידי את-ישראל, כאשר דברת. ו,לח ויהי-כן--וישכם ממחרת, ויזר את-הגזה; וימץ טל מן-הגזה, מלוא הספל מים. ו,לט ויאמר גדעון, אל-האלהים, אל-יחר אפך בי, ואדברה אך הפעם; אנסה נא-רק-הפעם, בגזה--יהי-נא חרב אל-הגזה לבדה, ועל-כל-הארץ יהיה-טל. ו,מ ויעש אלהים כן, בלילה ההוא; ויהי-חרב אל-הגזה לבדה, ועל-כל-הארץ היה טל. {פ}
ז,א וישכם ירבעל הוא גדעון, וכל-העם אשר אתו, ויחנו, על-עין חרד; ומחנה מדין היה-לו מצפון, מגבעת המורה בעמק. {ס}
ז,ב ויאמר יהוה, אל-גדעון, רב העם אשר אתך, מתתי את-מדין בידם: פן-יתפאר עלי ישראל לאמר, ידי הושיעה לי. ז,ג ועתה, קרא נא באזני העם לאמר, מי-ירא וחרד, ישב ויצפר מהר הגלעד; וישב מן-העם, עשרים ושנים אלף, ועשרת אלפים, נשארו. {ס}
ז,ד ויאמר יהוה אל-גדעון, עוד העם רב, הורד אותם אל-המים, ואצרפנו לך שם; והיה אשר אמר אליך זה ילך אתך, הוא ילך אתך, וכל אשר-אמר אליך זה לא-ילך עמך, הוא לא ילך. ז,ה ויורד את-העם, אל-המים; ויאמר יהוה אל-גדעון, כל אשר-ילק בלשונו מן-המים כאשר ילק הכלב תציג אותו לבד, וכל אשר-יכרע על-ברכיו, לשתות. ז,ו ויהי, מספר המלקקים בידם אל-פיהם--שלש מאות, איש; וכל יתר העם, כרעו על-ברכיהם לשתות מים. {ס}
ז,ז ויאמר יהוה אל-גדעון, בשלש מאות האיש המלקקים אושיע אתכם, ונתתי את-מדין, בידך; וכל-העם--ילכו, איש למקמו. ז,ח ויקחו את-צדה העם בידם ואת שופרתיהם, ואת כל-איש ישראל שלח איש לאהליו, ובשלש-מאות האיש, החזיק; ומחנה מדין, היה לו מתחת בעמק. {פ}
ז,ט ויהי, בלילה ההוא, ויאמר אליו יהוה, קום רד במחנה: כי נתתיו, בידך. ז,י ואם-ירא אתה, לרדת--רד אתה ופרה נערך, אל-המחנה. ז,יא ושמעת, מה-ידברו, ואחר תחזקנה ידיך, וירדת במחנה; וירד הוא ופרה נערו, אל-קצה החמשים אשר במחנה. ז,יב ומדין ועמלק וכל-בני-קדם נפלים בעמק, כארבה לרב; ולגמליהם אין מספר, כחול שעל-שפת הים לרב. ז,יג ויבא גדעון--והנה-איש, מספר לרעהו חלום; ויאמר הנה חלום חלמתי, והנה צליל לחם שערים מתהפך במחנה מדין, ויבא עד-האהל ויכהו ויפל ויהפכהו למעלה, ונפל האהל. ז,יד ויען רעהו ויאמר, אין זאת, בלתי אם-חרב גדעון בן-יואש, איש ישראל: נתן האלהים בידו, את-מדין ואת-כל-המחנה. {פ}
ז,טו ויהי כשמע גדעון את-מספר החלום, ואת-שברו--וישתחו; וישב, אל-מחנה ישראל, ויאמר קומו, כי-נתן יהוה בידכם את-מחנה מדין. ז,טז ויחץ את-שלש-מאות האיש, שלשה ראשים; ויתן שופרות ביד-כלם וכדים ריקים, ולפדים בתוך הכדים. ז,יז ויאמר אליהם, ממני תראו וכן תעשו; והנה אנכי בא בקצה המחנה, והיה כאשר-אעשה כן תעשון. ז,יח ותקעתי, בשופר--אנכי, וכל-אשר אתי; ותקעתם בשופרות גם-אתם, סביבות כל-המחנה, ואמרתם, ליהוה ולגדעון. {פ}
ז,יט ויבא גדעון ומאה-איש אשר-אתו בקצה המחנה, ראש האשמרת התיכונה--אך הקם הקימו, את-השמרים; ויתקעו, בשופרות, ונפוץ הכדים, אשר בידם. ז,כ ויתקעו שלשת הראשים בשופרות, וישברו הכדים, ויחזיקו ביד-שמאולם בלפדים, וביד-ימינם השופרות לתקוע; ויקראו, חרב ליהוה ולגדעון. ז,כא ויעמדו איש תחתיו, סביב למחנה; וירץ כל-המחנה ויריעו, ויניסו (וינוסו). ז,כב ויתקעו, שלש-מאות השופרות, וישם יהוה את חרב איש ברעהו, ובכל-המחנה; וינס המחנה עד-בית השטה, צררתה--עד שפת-אבל מחולה, על-טבת. ז,כג ויצעק איש-ישראל מנפתלי ומן-אשר, ומן-כל-מנשה; וירדפו, אחרי מדין. ז,כד ומלאכים שלח גדעון בכל-הר אפרים לאמר, רדו לקראת מדין ולכדו להם את-המים, עד בית ברה, ואת-הירדן; ויצעק כל-איש אפרים, וילכדו את-המים, עד בית ברה, ואת-הירדן. ז,כה וילכדו שני-שרי מדין את-ערב ואת-זאב, ויהרגו את-עורב בצור-עורב ואת-זאב הרגו ביקב-זאב, וירדפו, אל-מדין; וראש-ערב וזאב--הביאו אל-גדעון, מעבר לירדן. ח,א ויאמרו אליו איש אפרים, מה-הדבר הזה עשית לנו, לבלתי קראות לנו, כי הלכת להלחם במדין; ויריבון אתו, בחזקה. ח,ב ויאמר אליהם, מה-עשיתי עתה ככם: הלא, טוב עללות אפרים--מבציר אביעזר. ח,ג בידכם נתן אלהים את-שרי מדין, את-ערב ואת-זאב, ומה-יכלתי, עשות ככם; אז, רפתה רוחם מעליו, בדברו, הדבר הזה. ח,ד ויבא גדעון, הירדנה; עבר הוא, ושלש-מאות האיש אשר אתו, עיפים, ורדפים. ח,ה ויאמר, לאנשי סכות, תנו-נא ככרות לחם, לעם אשר ברגלי: כי-עיפים הם--ואנכי רדף אחרי זבח וצלמנע, מלכי מדין. ח,ו ויאמר, שרי סכות, הכף זבח וצלמנע עתה, בידך: כי-נתן לצבאך, לחם. ח,ז ויאמר גדעון--לכן בתת יהוה את-זבח ואת-צלמנע, בידי: ודשתי, את-בשרכם, את-קוצי המדבר, ואת-הברקנים. ח,ח ויעל משם פנואל, וידבר אליהם כזאת; ויענו אותו אנשי פנואל, כאשר ענו אנשי סכות. ח,ט ויאמר גם-לאנשי פנואל, לאמר: בשובי בשלום, אתץ את-המגדל הזה. {פ}
ח,י וזבח וצלמנע בקרקר, ומחניהם עמם כחמשת עשר אלף--כל הנותרים, מכל מחנה בני-קדם; והנפלים, מאה ועשרים אלף איש שלף חרב. ח,יא ויעל גדעון, דרך השכוני באהלים, מקדם לנבח, ויגבהה; ויך, את-המחנה, והמחנה, היה בטח. ח,יב וינסו, זבח וצלמנע, וירדף, אחריהם; וילכד את-שני מלכי מדין, את-זבח ואת-צלמנע, וכל-המחנה, החריד. ח,יג וישב גדעון בן-יואש, מן-המלחמה, מלמעלה, החרס. ח,יד וילכד-נער מאנשי סכות, וישאלהו; ויכתב אליו את-שרי סכות, ואת-זקניה--שבעים ושבעה, איש. ח,טו ויבא, אל-אנשי סכות, ויאמר, הנה זבח וצלמנע: אשר חרפתם אותי לאמר, הכף זבח וצלמנע עתה בידך, כי נתן לאנשיך היעפים, לחם. ח,טז ויקח את-זקני העיר, ואת-קוצי המדבר ואת-הברקנים; וידע בהם, את אנשי סכות. ח,יז ואת-מגדל פנואל, נתץ; ויהרג, את-אנשי העיר. ח,יח ויאמר, אל-זבח ואל-צלמנע, איפה האנשים, אשר הרגתם בתבור; ויאמרו, כמוך כמוהם, אחד, כתאר בני המלך. ח,יט ויאמר, אחי בני-אמי הם; חי-יהוה, לו החיתם אותם--לא הרגתי, אתכם. ח,כ ויאמר ליתר בכורו, קום הרג אותם; ולא-שלף הנער חרבו כי ירא, כי עודנו נער. ח,כא ויאמר זבח וצלמנע, קום אתה ופגע-בנו--כי כאיש, גבורתו; ויקם גדעון, ויהרג את-זבח ואת-צלמנע, ויקח את-השהרנים, אשר בצוארי גמליהם. {פ}
ח,כב ויאמרו איש-ישראל, אל-גדעון, משל-בנו גם-אתה, גם-בנך גם בן-בנך: כי הושעתנו, מיד מדין. ח,כג ויאמר אלהם, גדעון, לא-אמשל אני בכם, ולא-ימשל בני בכם: יהוה, ימשל בכם. ח,כד ויאמר אלהם גדעון, אשאלה מכם שאלה, ותנו-לי, איש נזם שללו: כי-נזמי זהב להם, כי ישמעאלים הם. ח,כה ויאמרו, נתון נתן; ויפרשו, את-השמלה, וישליכו שמה, איש נזם שללו. ח,כו ויהי, משקל נזמי הזהב אשר שאל, אלף ושבע-מאות, זהב--לבד מן-השהרנים והנטיפות ובגדי הארגמן, שעל מלכי מדין, ולבד מן-הענקות, אשר בצוארי גמליהם. ח,כז ויעש אותו גדעון לאפוד, ויצג אותו בעירו בעפרה, ויזנו כל-ישראל אחריו, שם; ויהי לגדעון ולביתו, למוקש. ח,כח ויכנע מדין, לפני בני ישראל, ולא יספו, לשאת ראשם; ותשקט הארץ ארבעים שנה, בימי גדעון. {פ}
ח,כט וילך ירבעל בן-יואש, וישב בביתו. ח,ל ולגדעון, היו שבעים בנים, יצאי, ירכו: כי-נשים רבות, היו לו. ח,לא ופילגשו אשר בשכם, ילדה-לו גם-היא בן; וישם את-שמו, אבימלך. ח,לב וימת גדעון בן-יואש, בשיבה טובה; ויקבר, בקבר יואש אביו, בעפרה, אבי העזרי. {פ}
ח,לג ויהי, כאשר מת גדעון, וישובו בני ישראל, ויזנו אחרי הבעלים; וישימו להם בעל ברית, לאלהים. ח,לד ולא זכרו בני ישראל, את-יהוה אלהיהם, המציל אותם מיד כל-איביהם, מסביב. ח,לה ולא-עשו חסד, עם-בית ירבעל גדעון: ככל-הטובה--אשר עשה, עם-ישראל. {פ}
ט,א וילך אבימלך בן-ירבעל שכמה, אל-אחי אמו; וידבר אליהם, ואל-כל-משפחת בית-אבי אמו לאמר. ט,ב דברו-נא באזני כל-בעלי שכם, מה-טוב לכם--המשל בכם שבעים איש כל בני ירבעל, אם-משל בכם איש אחד; וזכרתם, כי-עצמכם ובשרכם אני. ט,ג וידברו אחי-אמו עליו, באזני כל-בעלי שכם, את כל-הדברים, האלה; ויט לבם אחרי אבימלך, כי אמרו אחינו הוא. ט,ד ויתנו-לו שבעים כסף, מבית בעל ברית; וישכר בהם אבימלך, אנשים ריקים ופחזים, וילכו, אחריו. ט,ה ויבא בית-אביו, עפרתה, ויהרג את-אחיו בני-ירבעל שבעים איש, על-אבן אחת; ויותר יותם בן-ירבעל, הקטן--כי נחבא. {ס}
ט,ו ויאספו כל-בעלי שכם, וכל-בית מלוא, וילכו, וימליכו את-אבימלך למלך--עם-אלון מצב, אשר בשכם. ט,ז ויגדו ליותם, וילך ויעמד בראש הר-גרזים, וישא קולו, ויקרא; ויאמר להם, שמעו אלי בעלי שכם, וישמע אליכם, אלהים. ט,ח הלוך הלכו העצים, למשח עליהם מלך; ויאמרו לזית, מלוכה (מלכה) עלינו. ט,ט ויאמר להם, הזית, החדלתי את-דשני, אשר-בי יכבדו אלהים ואנשים; והלכתי, לנוע על-העצים. ט,י ויאמרו העצים, לתאנה: לכי-את, מלכי עלינו. ט,יא ותאמר להם, התאנה, החדלתי את-מתקי, ואת-תנובתי הטובה; והלכתי, לנוע על-העצים. ט,יב ויאמרו העצים, לגפן: לכי-את, מלוכי (מלכי) עלינו. ט,יג ותאמר להם, הגפן, החדלתי את-תירושי, המשמח אלהים ואנשים; והלכתי, לנוע על-העצים. ט,יד ויאמרו כל-העצים, אל-האטד: לך אתה, מלך-עלינו. ט,טו ויאמר האטד, אל-העצים, אם באמת אתם משחים אתי למלך עליכם, באו חסו בצלי; ואם-אין--תצא אש מן-האטד, ותאכל את-ארזי הלבנון. ט,טז ועתה, אם-באמת ובתמים עשיתם, ותמליכו, את-אבימלך; ואם-טובה עשיתם עם-ירבעל ועם-ביתו, ואם-כגמול ידיו עשיתם לו. ט,יז אשר-נלחם אבי, עליכם; וישלך את-נפשו מנגד, ויצל אתכם מיד מדין. ט,יח ואתם קמתם על-בית אבי, היום, ותהרגו את-בניו שבעים איש, על-אבן אחת; ותמליכו את-אבימלך בן-אמתו, על-בעלי שכם, כי אחיכם, הוא. ט,יט ואם-באמת ובתמים עשיתם עם-ירבעל ועם-ביתו, היום הזה--שמחו, באבימלך, וישמח גם-הוא, בכם. ט,כ ואם-אין--תצא אש מאבימלך, ותאכל את-בעלי שכם ואת-בית מלוא; ותצא אש מבעלי שכם, ומבית מלוא, ותאכל, את-אבימלך. ט,כא וינס יותם, ויברח וילך בארה; וישב שם, מפני אבימלך אחיו. {פ}
ט,כב וישר אבימלך על-ישראל, שלש שנים. ט,כג וישלח אלהים, רוח רעה, בין אבימלך, ובין בעלי שכם; ויבגדו בעלי-שכם, באבימלך. ט,כד לבוא, חמס שבעים בני-ירבעל; ודמם, לשום על-אבימלך אחיהם אשר הרג אותם, ועל בעלי שכם, אשר-חזקו את-ידיו להרג את-אחיו. ט,כה וישימו לו בעלי שכם מארבים, על ראשי ההרים, ויגזלו, את כל-אשר-יעבר עליהם בדרך; ויגד, לאבימלך. {פ}
ט,כו ויבא געל בן-עבד, ואחיו, ויעברו, בשכם; ויבטחו-בו, בעלי שכם. ט,כז ויצאו השדה ויבצרו את-כרמיהם, וידרכו, ויעשו, הלולים; ויבאו, בית אלהיהם, ויאכלו וישתו, ויקללו את-אבימלך. ט,כח ויאמר געל בן-עבד, מי-אבימלך ומי-שכם כי נעבדנו--הלא בן-ירבעל, וזבל פקידו; עבדו, את-אנשי חמור אבי שכם, ומדוע, נעבדנו אנחנו. ט,כט ומי יתן את-העם הזה, בידי, ואסירה, את-אבימלך; ויאמר, לאבימלך, רבה צבאך, וצאה. ט,ל וישמע, זבל שר-העיר, את-דברי, געל בן-עבד; ויחר, אפו. ט,לא וישלח מלאכים אל-אבימלך, בתרמה לאמר: הנה געל בן-עבד ואחיו באים שכמה, והנם צרים את-העיר עליך. ט,לב ועתה קום לילה, אתה והעם אשר-אתך; וארב, בשדה. ט,לג והיה בבקר כזרח השמש, תשכים ופשטת על-העיר; והנה-הוא והעם אשר-אתו, יצאים אליך, ועשית לו, כאשר תמצא ידך. ט,לד ויקם אבימלך וכל-העם אשר-עמו, לילה; ויארבו על-שכם, ארבעה ראשים. ט,לה ויצא, געל בן-עבד, ויעמד, פתח שער העיר; ויקם אבימלך והעם אשר-אתו, מן-המארב. ט,לו וירא-געל, את-העם, ויאמר אל-זבל, הנה-עם יורד מראשי ההרים; ויאמר אליו זבל, את צל ההרים אתה ראה כאנשים. ט,לז ויסף עוד געל, לדבר, ויאמר, הנה-עם יורדים מעם טבור הארץ; וראש-אחד בא, מדרך אלון מעוננים. ט,לח ויאמר אליו זבל, איה אפוא פיך אשר תאמר, מי אבימלך, כי נעבדנו: הלא זה העם אשר מאסתה בו, צא-נא עתה והלחם בו. ט,לט ויצא געל, לפני בעלי שכם; וילחם, באבימלך. ט,מ וירדפהו אבימלך, וינס מפניו; ויפלו חללים רבים, עד-פתח השער. ט,מא וישב אבימלך, בארומה; ויגרש זבל את-געל ואת-אחיו, משבת בשכם. {ס}
ט,מב ויהי, ממחרת, ויצא העם, השדה; ויגדו, לאבימלך. ט,מג ויקח את-העם, ויחצם לשלשה ראשים, ויארב, בשדה; וירא, והנה העם יצא מן-העיר, ויקם עליהם, ויכם. ט,מד ואבימלך, והראשים אשר עמו, פשטו, ויעמדו פתח שער העיר; ושני הראשים, פשטו על-כל-אשר בשדה--ויכום. ט,מה ואבימלך נלחם בעיר, כל היום ההוא, וילכד את-העיר, ואת-העם אשר-בה הרג; ויתץ, את-העיר, ויזרעה, מלח. {פ}
ט,מו וישמעו, כל-בעלי מגדל-שכם; ויבאו אל-צריח, בית אל ברית. ט,מז ויגד, לאבימלך: כי התקבצו, כל-בעלי מגדל-שכם. ט,מח ויעל אבימלך הר-צלמון, הוא וכל-העם אשר-אתו, ויקח אבימלך את-הקרדמות בידו ויכרת שוכת עצים, וישאה וישם על-שכמו; ויאמר אל-העם אשר-עמו, מה ראיתם עשיתי--מהרו, עשו כמוני. ט,מט ויכרתו גם-כל-העם איש שוכה, וילכו אחרי אבימלך וישימו על-הצריח, ויציתו עליהם את-הצריח, באש; וימתו גם כל-אנשי מגדל-שכם, כאלף--איש ואשה. {פ}
ט,נ וילך אבימלך, אל-תבץ; ויחן בתבץ, וילכדה. ט,נא ומגדל-עז, היה בתוך-העיר, וינסו שמה כל-האנשים והנשים וכל בעלי העיר, ויסגרו בעדם; ויעלו, על-גג המגדל. ט,נב ויבא אבימלך עד-המגדל, וילחם בו; ויגש עד-פתח המגדל, לשרפו באש. ט,נג ותשלך אשה אחת, פלח רכב--על-ראש אבימלך; ותרץ, את-גלגלתו. ט,נד ויקרא מהרה אל-הנער נשא כליו, ויאמר לו שלף חרבך ומותתני--פן-יאמרו לי, אשה הרגתהו; וידקרהו נערו, וימת. ט,נה ויראו איש-ישראל, כי מת אבימלך; וילכו, איש למקמו. ט,נו וישב אלהים, את רעת אבימלך, אשר עשה לאביו, להרג את-שבעים אחיו. ט,נז ואת, כל-רעת אנשי שכם, השיב אלהים, בראשם; ותבא אליהם, קללת יותם בן-ירבעל. {פ}
י,א ויקם אחרי אבימלך להושיע את-ישראל, תולע בן-פואה בן-דודו--איש יששכר; והוא-ישב בשמיר, בהר אפרים. י,ב וישפט, את-ישראל, עשרים ושלש, שנה; וימת, ויקבר בשמיר. {פ}
י,ג ויקם אחריו, יאיר הגלעדי; וישפט, את-ישראל, עשרים ושתים, שנה. י,ד ויהי-לו שלשים בנים, רכבים על-שלשים עירים, ושלשים עירים, להם; להם יקראו חות יאיר, עד היום הזה, אשר, בארץ הגלעד. י,ה וימת יאיר, ויקבר בקמון. {פ}
י,ו ויסיפו בני ישראל, לעשות הרע בעיני יהוה, ויעבדו את-הבעלים ואת-העשתרות ואת-אלהי ארם ואת-אלהי צידון ואת אלהי מואב ואת אלהי בני-עמון, ואת אלהי פלשתים; ויעזבו את-יהוה, ולא עבדוהו. י,ז ויחר-אף יהוה, בישראל; וימכרם, ביד-פלשתים, וביד, בני עמון. י,ח וירעצו וירצצו את-בני ישראל, בשנה ההיא: שמנה עשרה שנה, את-כל-בני ישראל אשר בעבר הירדן--בארץ האמרי, אשר בגלעד. י,ט ויעברו בני-עמון את-הירדן, להלחם גם-ביהודה ובבנימין ובבית אפרים; ותצר לישראל, מאד. י,י ויזעקו בני ישראל, אל-יהוה לאמר: חטאנו לך--וכי עזבנו את-אלהינו, ונעבד את-הבעלים. {פ}
י,יא ויאמר יהוה, אל-בני ישראל: הלא ממצרים ומן-האמרי, ומן-בני עמון ומן-פלשתים. י,יב וצידונים ועמלק ומעון, לחצו אתכם; ותצעקו אלי, ואושיעה אתכם מידם. י,יג ואתם עזבתם אותי, ותעבדו אלהים אחרים; לכן לא-אוסיף, להושיע אתכם. י,יד לכו, וזעקו אל-האלהים, אשר בחרתם, בם: המה יושיעו לכם, בעת צרתכם. י,טו ויאמרו בני-ישראל אל-יהוה, חטאנו--עשה-אתה לנו, ככל-הטוב בעיניך: אך הצילנו נא, היום הזה. י,טז ויסירו את-אלהי הנכר, מקרבם, ויעבדו, את-יהוה; ותקצר נפשו, בעמל ישראל. {פ}
י,יז ויצעקו בני עמון, ויחנו בגלעד; ויאספו בני ישראל, ויחנו במצפה. י,יח ויאמרו העם שרי גלעד, איש אל-רעהו, מי האיש, אשר יחל להלחם בבני עמון--יהיה לראש, לכל ישבי גלעד. {פ}
יא,א ויפתח הגלעדי, היה גבור חיל, והוא, בן-אשה זונה; ויולד גלעד, את-יפתח. יא,ב ותלד אשת-גלעד לו, בנים; ויגדלו בני-האשה ויגרשו את-יפתח, ויאמרו לו לא-תנחל בבית-אבינו--כי בן-אשה אחרת, אתה. יא,ג ויברח יפתח מפני אחיו, וישב בארץ טוב; ויתלקטו אל-יפתח אנשים ריקים, ויצאו עמו. {פ}
יא,ד ויהי, מימים; וילחמו בני-עמון, עם-ישראל. יא,ה ויהי, כאשר-נלחמו בני-עמון עם-ישראל; וילכו זקני גלעד, לקחת את-יפתח מארץ טוב. יא,ו ויאמרו ליפתח--לכה, והייתה לנו לקצין; ונלחמה, בבני עמון. יא,ז ויאמר יפתח, לזקני גלעד, הלא אתם שנאתם אותי, ותגרשוני מבית אבי; ומדוע באתם אלי, עתה, כאשר, צר לכם. יא,ח ויאמרו זקני גלעד אל-יפתח, לכן עתה שבנו אליך, והלכת עמנו, ונלחמת בבני עמון; והיית לנו לראש, לכל ישבי גלעד. יא,ט ויאמר יפתח אל-זקני גלעד, אם-משיבים אתם אותי להלחם בבני עמון, ונתן יהוה אותם, לפני--אנכי, אהיה לכם לראש. יא,י ויאמרו זקני-גלעד, אל-יפתח: יהוה, יהיה שמע בינותינו--אם-לא כדברך, כן נעשה. יא,יא וילך יפתח עם-זקני גלעד, וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין; וידבר יפתח את-כל-דבריו לפני יהוה, במצפה. {פ}
יא,יב וישלח יפתח מלאכים, אל-מלך בני-עמון לאמר: מה-לי ולך, כי-באת אלי להלחם בארצי. יא,יג ויאמר מלך בני-עמון אל-מלאכי יפתח, כי-לקח ישראל את-ארצי בעלותו ממצרים, מארנון ועד-היבק, ועד-הירדן; ועתה, השיבה אתהן בשלום. יא,יד ויוסף עוד, יפתח; וישלח, מלאכים, אל-מלך, בני עמון. יא,טו ויאמר לו, כה אמר יפתח: לא-לקח ישראל את-ארץ מואב, ואת-ארץ בני עמון. יא,טז כי, בעלותם ממצרים; וילך ישראל במדבר עד-ים-סוף, ויבא קדשה. יא,יז וישלח ישראל מלאכים אל-מלך אדום לאמר אעברה-נא בארצך, ולא שמע מלך אדום, וגם אל-מלך מואב שלח, ולא אבה; וישב ישראל, בקדש. יא,יח וילך במדבר, ויסב את-ארץ אדום ואת-ארץ מואב, ויבא ממזרח-שמש לארץ מואב, ויחנון בעבר ארנון; ולא-באו בגבול מואב, כי ארנון גבול מואב. יא,יט וישלח ישראל מלאכים, אל-סיחון מלך-האמרי מלך חשבון; ויאמר לו ישראל, נעברה-נא בארצך עד-מקומי. יא,כ ולא-האמין סיחון את-ישראל, עבר בגבלו, ויאסף סיחון את-כל-עמו, ויחנו ביהצה; וילחם, עם-ישראל. יא,כא ויתן יהוה אלהי-ישראל את-סיחון ואת-כל-עמו, ביד ישראל--ויכום; ויירש, ישראל, את כל-ארץ האמרי, יושב הארץ ההיא. יא,כב ויירשו, את כל-גבול האמרי--מארנון, ועד-היבק, ומן-המדבר, ועד-הירדן. יא,כג ועתה יהוה אלהי ישראל, הוריש את-האמרי, מפני, עמו ישראל; ואתה, תירשנו. יא,כד הלא את אשר יורישך, כמוש אלהיך--אותו תירש; ואת כל-אשר הוריש יהוה אלהינו, מפנינו--אותו נירש. יא,כה ועתה, הטוב טוב אתה, מבלק בן-צפור, מלך מואב: הרוב רב עם-ישראל, אם-נלחם נלחם בם. יא,כו בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה ובערעור ובבנותיה, ובכל-הערים אשר על-ידי ארנון, שלש מאות, שנה--ומדוע לא-הצלתם, בעת ההיא. יא,כז ואנכי, לא-חטאתי לך, ואתה עשה אתי רעה, להלחם בי: ישפט יהוה השפט, היום, בין בני ישראל, ובין בני עמון. יא,כח ולא שמע, מלך בני עמון, אל-דברי יפתח, אשר שלח אליו. {פ}
יא,כט ותהי על-יפתח רוח יהוה, ויעבר את-הגלעד ואת-מנשה; ויעבר, את-מצפה גלעד, וממצפה גלעד, עבר בני עמון. יא,ל וידר יפתח נדר ליהוה, ויאמר: אם-נתון תתן את-בני עמון, בידי. יא,לא והיה היוצא, אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי, בשובי בשלום, מבני עמון--והיה, ליהוה, והעליתיהו, עלה. {פ}
יא,לב ויעבר יפתח אל-בני עמון, להלחם בם; ויתנם יהוה, בידו. יא,לג ויכם מערוער ועד-באך מנית עשרים עיר, ועד אבל כרמים, מכה, גדולה מאד; ויכנעו בני עמון, מפני בני ישראל. {פ}
יא,לד ויבא יפתח המצפה, אל-ביתו, והנה בתו יצאת לקראתו, בתפים ובמחלות: ורק היא יחידה, אין-לו ממנו בן או-בת. יא,לה ויהי כראותו אותה ויקרע את-בגדיו, ויאמר אהה בתי הכרע הכרעתני, ואת, היית בעכרי; ואנכי, פציתי פי אל-יהוה, ולא אוכל, לשוב. יא,לו ותאמר אליו, אבי פציתה את-פיך אל-יהוה--עשה לי, כאשר יצא מפיך: אחרי אשר עשה לך יהוה נקמות, מאיביך--מבני עמון. יא,לז ותאמר, אל-אביה, יעשה לי, הדבר הזה: הרפה ממני שנים חדשים, ואלכה וירדתי על-ההרים, ואבכה על-בתולי, אנכי ורעיתי (ורעותי). יא,לח ויאמר לכי, וישלח אותה שני חדשים; ותלך היא ורעותיה, ותבך על-בתוליה על-ההרים. יא,לט ויהי מקץ שנים חדשים, ותשב אל-אביה, ויעש לה, את-נדרו אשר נדר; והיא לא-ידעה איש, ותהי-חק בישראל. יא,מ מימים ימימה, תלכנה בנות ישראל, לתנות, לבת-יפתח הגלעדי--ארבעת ימים, בשנה. {פ}
יב,א ויצעק איש אפרים, ויעבר צפונה; ויאמרו ליפתח מדוע עברת להלחם בבני-עמון, ולנו לא קראת ללכת עמך--ביתך, נשרף עליך באש. יב,ב ויאמר יפתח, אליהם, איש ריב הייתי אני ועמי ובני-עמון, מאד; ואזעק אתכם, ולא-הושעתם אותי מידם. יב,ג ואראה כי-אינך מושיע, ואשימה נפשי בכפי ואעברה אל-בני עמון, ויתנם יהוה, בידי; ולמה עליתם אלי, היום הזה--להלחם בי. יב,ד ויקבץ יפתח את-כל-אנשי גלעד, וילחם את-אפרים; ויכו אנשי גלעד את-אפרים, כי אמרו פליטי אפרים אתם--גלעד, בתוך אפרים בתוך מנשה. יב,ה וילכד גלעד את-מעברות הירדן, לאפרים; והיה כי יאמרו פליטי אפרים, אעברה, ויאמרו לו אנשי-גלעד האפרתי אתה, ויאמר לא. יב,ו ויאמרו לו אמר-נא שבלת ויאמר סבלת, ולא יכין לדבר כן, ויאחזו אותו, וישחטוהו אל-מעברות הירדן; ויפל בעת ההיא, מאפרים, ארבעים ושנים, אלף. יב,ז וישפט יפתח את-ישראל, שש שנים; וימת, יפתח הגלעדי, ויקבר, בערי גלעד. {פ}
יב,ח וישפט אחריו את-ישראל, אבצן מבית לחם. יב,ט ויהי-לו שלשים בנים, ושלשים בנות שלח החוצה, ושלשים בנות, הביא לבניו מן-החוץ; וישפט את-ישראל, שבע שנים. יב,י וימת אבצן, ויקבר בבית לחם. {פ}
יב,יא וישפט אחריו את-ישראל, אילון הזבולני; וישפט את-ישראל, עשר שנים. יב,יב וימת, אילון הזבולני; ויקבר באילון, בארץ זבולן. {פ}
יב,יג וישפט אחריו, את-ישראל, עבדון בן-הלל, הפרעתוני. יב,יד ויהי-לו ארבעים בנים, ושלשים בני בנים, רכבים, על-שבעים עירם; וישפט את-ישראל, שמנה שנים. יב,טו וימת עבדון בן-הלל, הפרעתוני; ויקבר בפרעתון בארץ אפרים, בהר העמלקי. {פ}
יג,א ויסיפו בני ישראל, לעשות הרע בעיני יהוה; ויתנם יהוה ביד-פלשתים, ארבעים שנה. {פ}
יג,ב ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני, ושמו מנוח; ואשתו עקרה, ולא ילדה. יג,ג וירא מלאך-יהוה, אל-האשה; ויאמר אליה, הנה-נא את-עקרה ולא ילדת, והרית, וילדת בן. יג,ד ועתה השמרי נא, ואל-תשתי יין ושכר; ואל-תאכלי, כל-טמא. יג,ה כי הנך הרה וילדת בן, ומורה לא-יעלה על-ראשו--כי-נזיר אלהים יהיה הנער, מן-הבטן; והוא, יחל להושיע את-ישראל--מיד פלשתים. יג,ו ותבא האשה, ותאמר לאישה לאמר, איש האלהים בא אלי, ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד; ולא שאלתיהו אי-מזה הוא, ואת-שמו לא-הגיד לי. יג,ז ויאמר לי, הנך הרה וילדת בן; ועתה אל-תשתי יין ושכר, ואל-תאכלי כל-טמאה--כי-נזיר אלהים יהיה הנער, מן-הבטן עד-יום מותו. {פ}
יג,ח ויעתר מנוח אל-יהוה, ויאמר: בי אדוני--איש האלהים אשר שלחת יבוא-נא עוד אלינו, ויורנו מה-נעשה לנער היולד. יג,ט וישמע האלהים, בקול מנוח; ויבא מלאך האלהים עוד אל-האשה, והיא יושבת בשדה, ומנוח אישה, אין עמה. יג,י ותמהר, האשה, ותרץ, ותגד לאישה; ותאמר אליו--הנה נראה אלי האיש, אשר-בא ביום אלי. יג,יא ויקם וילך מנוח, אחרי אשתו; ויבא, אל-האיש, ויאמר לו האתה האיש אשר-דברת אל-האשה, ויאמר אני. יג,יב ויאמר מנוח, עתה יבא דבריך: מה-יהיה משפט-הנער, ומעשהו. יג,יג ויאמר מלאך יהוה, אל-מנוח: מכל אשר-אמרתי אל-האשה, תשמר. יג,יד מכל אשר-יצא מגפן היין לא תאכל, ויין ושכר אל-תשת, וכל-טמאה, אל-תאכל: כל אשר-צויתיה, תשמר. {ס}
יג,טו ויאמר מנוח, אל-מלאך יהוה: נעצרה-נא אותך, ונעשה לפניך גדי עזים. יג,טז ויאמר מלאך יהוה אל-מנוח, אם-תעצרני לא-אכל בלחמך, ואם-תעשה עלה, ליהוה תעלנה: כי לא-ידע מנוח, כי-מלאך יהוה הוא. יג,יז ויאמר מנוח אל-מלאך יהוה, מי שמך: כי-יבא דבריך (דברך), וכבדנוך. יג,יח ויאמר לו מלאך יהוה, למה זה תשאל לשמי--והוא-פלאי. {פ}
יג,יט ויקח מנוח את-גדי העזים, ואת-המנחה, ויעל על-הצור, ליהוה; ומפלא לעשות, ומנוח ואשתו ראים. יג,כ ויהי בעלות הלהב מעל המזבח, השמימה, ויעל מלאך-יהוה, בלהב המזבח; ומנוח ואשתו ראים, ויפלו על-פניהם ארצה. יג,כא ולא-יסף עוד מלאך יהוה, להראה אל-מנוח ואל-אשתו; אז ידע מנוח, כי-מלאך יהוה הוא. יג,כב ויאמר מנוח אל-אשתו, מות נמות: כי אלהים, ראינו. יג,כג ותאמר לו אשתו, לו חפץ יהוה להמיתנו לא-לקח מידנו עלה ומנחה, ולא הראנו, את-כל-אלה; וכעת, לא השמיענו כזאת. יג,כד ותלד האשה בן, ותקרא את-שמו שמשון; ויגדל הנער, ויברכהו יהוה. יג,כה ותחל רוח יהוה, לפעמו במחנה-דן, בין צרעה, ובין אשתאל. {פ}
יד,א וירד שמשון, תמנתה; וירא אשה בתמנתה, מבנות פלשתים. יד,ב ויעל, ויגד לאביו ולאמו, ויאמר אשה ראיתי בתמנתה, מבנות פלשתים; ועתה, קחו-אותה לי לאשה. יד,ג ויאמר לו אביו ואמו, האין בבנות אחיך ובכל-עמי אשה--כי-אתה הולך לקחת אשה, מפלשתים הערלים; ויאמר שמשון אל-אביו אותה קח-לי, כי-היא ישרה בעיני. יד,ד ואביו ואמו לא ידעו, כי מיהוה היא--כי-תאנה הוא-מבקש, מפלשתים; ובעת ההיא, פלשתים משלים בישראל. יד,ה וירד שמשון ואביו ואמו, תמנתה; ויבאו, עד-כרמי תמנתה, והנה כפיר אריות, שאג לקראתו. יד,ו ותצלח עליו רוח יהוה, וישסעהו כשסע הגדי, ומאומה, אין בידו; ולא הגיד לאביו ולאמו, את אשר עשה. יד,ז וירד, וידבר לאשה; ותישר, בעיני שמשון. יד,ח וישב מימים, לקחתה, ויסר לראות, את מפלת האריה; והנה עדת דבורים בגוית האריה, ודבש. יד,ט וירדהו אל-כפיו, וילך הלוך ואכל, וילך אל-אביו ואל-אמו, ויתן להם ויאכלו; ולא-הגיד להם, כי מגוית האריה רדה הדבש. יד,י וירד אביהו, אל-האשה; ויעש שם שמשון משתה, כי כן יעשו הבחורים. יד,יא ויהי, כראותם אותו; ויקחו שלשים מרעים, ויהיו אתו. יד,יב ויאמר להם שמשון, אחודה-נא לכם חידה: אם-הגד תגידו אותה לי שבעת ימי המשתה, ומצאתם--ונתתי לכם שלשים סדינים, ושלשים חלפת בגדים. יד,יג ואם-לא תוכלו, להגיד לי--ונתתם אתם לי שלשים סדינים, ושלשים חליפות בגדים; ויאמרו לו--חודה חידתך, ונשמענה. יד,יד ויאמר להם, מהאכל יצא מאכל, ומעז, יצא מתוק; ולא יכלו להגיד החידה, שלשת ימים. יד,טו ויהי ביום השביעי, ויאמרו לאשת-שמשון פתי את-אישך ויגד-לנו את-החידה--פן-נשרף אותך ואת-בית אביך, באש; הלירשנו, קראתם לנו הלא. יד,טז ותבך אשת שמשון עליו, ותאמר רק-שנאתני ולא אהבתני--החידה חדת לבני עמי, ולי לא הגדתה; ויאמר לה, הנה לאבי ולאמי לא הגדתי--ולך אגיד. יד,יז ותבך עליו שבעת הימים, אשר-היה להם המשתה; ויהי ביום השביעי, ויגד-לה כי הציקתהו, ותגד החידה, לבני עמה. יד,יח ויאמרו לו אנשי העיר ביום השביעי, בטרם יבא החרסה, מה-מתוק מדבש, ומה עז מארי; ויאמר להם--לולא חרשתם בעגלתי, לא מצאתם חידתי. יד,יט ותצלח עליו רוח יהוה, וירד אשקלון ויך מהם שלשים איש ויקח את-חליצותם, ויתן החליפות, למגידי החידה; ויחר אפו, ויעל בית אביהו. יד,כ ותהי, אשת שמשון, למרעהו, אשר רעה לו. {פ}
טו,א ויהי מימים בימי קציר-חטים, ויפקד שמשון את-אשתו בגדי עזים, ויאמר, אבאה אל-אשתי החדרה; ולא-נתנו אביה, לבוא. טו,ב ויאמר אביה, אמר אמרתי כי-שנא שנאתה, ואתננה, למרעך; הלא אחותה הקטנה טובה ממנה, תהי-נא לך תחתיה. טו,ג ויאמר להם שמשון, נקיתי הפעם מפלשתים: כי-עשה אני עמם, רעה. טו,ד וילך שמשון, וילכד שלש-מאות שועלים; ויקח לפדים, ויפן זנב אל-זנב, וישם לפיד אחד בין-שני הזנבות, בתוך. טו,ה ויבער-אש בלפידים, וישלח בקמות פלשתים; ויבער מגדיש ועד-קמה, ועד-כרם זית. טו,ו ויאמרו פלשתים, מי עשה זאת, ויאמרו שמשון חתן התמני, כי לקח את-אשתו ויתנה למרעהו; ויעלו פלשתים, וישרפו אותה ואת-אביה באש. טו,ז ויאמר להם שמשון, אם-תעשון כזאת: כי אם-נקמתי בכם, ואחר אחדל. טו,ח ויך אותם שוק על-ירך, מכה גדולה; וירד וישב, בסעיף סלע עיטם. {פ}
טו,ט ויעלו פלשתים, ויחנו ביהודה; וינטשו, בלחי. טו,י ויאמרו איש יהודה, למה עליתם עלינו; ויאמרו, לאסור את-שמשון עלינו, לעשות לו, כאשר עשה לנו. טו,יא וירדו שלשת אלפים איש מיהודה, אל-סעיף סלע עיטם, ויאמרו לשמשון הלא ידעת כי-משלים בנו פלשתים, ומה-זאת עשית לנו; ויאמר להם--כאשר עשו לי, כן עשיתי להם. טו,יב ויאמרו לו לאסרך ירדנו, לתתך ביד-פלשתים; ויאמר להם, שמשון, השבעו לי, פן-תפגעון בי אתם. טו,יג ויאמרו לו לאמר, לא כי-אסר נאסרך ונתנוך בידם, והמת, לא נמיתך; ויאסרהו, בשנים עבתים חדשים, ויעלוהו, מן-הסלע. טו,יד הוא-בא עד-לחי, ופלשתים הריעו לקראתו; ותצלח עליו רוח יהוה, ותהיינה העבתים אשר על-זרועותיו כפשתים אשר בערו באש, וימסו אסוריו, מעל ידיו. טו,טו וימצא לחי-חמור, טריה; וישלח ידו ויקחה, ויך-בה אלף איש. טו,טז ויאמר שמשון--בלחי החמור, חמור חמרתים; בלחי החמור, הכיתי אלף איש. טו,יז ויהי ככלתו לדבר, וישלך הלחי מידו; ויקרא למקום ההוא, רמת לחי. טו,יח ויצמא, מאד, ויקרא אל-יהוה ויאמר, אתה נתת ביד-עבדך את-התשועה הגדלה הזאת; ועתה אמות בצמא, ונפלתי ביד הערלים. טו,יט ויבקע אלהים את-המכתש אשר-בלחי, ויצאו ממנו מים וישת, ותשב רוחו, ויחי; על-כן קרא שמה, עין הקורא אשר בלחי, עד, היום הזה. טו,כ וישפט את-ישראל בימי פלשתים, עשרים שנה. {פ}
טז,א וילך שמשון, עזתה; וירא-שם אשה זונה, ויבא אליה. טז,ב לעזתים לאמר, בא שמשון הנה, ויסבו ויארבו-לו כל-הלילה, בשער העיר; ויתחרשו כל-הלילה לאמר, עד-אור הבקר והרגנהו. טז,ג וישכב שמשון, עד-חצי הלילה, ויקם בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער-העיר ובשתי המזזות, ויסעם עם-הבריח וישם על-כתפיו; ויעלם אל-ראש ההר, אשר על-פני חברון. {פ}
טז,ד ויהי, אחרי-כן, ויאהב אשה, בנחל שרק; ושמה, דלילה. טז,ה ויעלו אליה סרני פלשתים, ויאמרו לה פתי אותו וראי במה כחו גדול, ובמה נוכל לו, ואסרנוהו לענותו; ואנחנו, נתן-לך, איש, אלף ומאה כסף. טז,ו ותאמר דלילה, אל-שמשון, הגידה-נא לי, במה כחך גדול; ובמה תאסר, לענותך. טז,ז ויאמר אליה, שמשון, אם-יאסרני בשבעה יתרים לחים, אשר לא-חרבו--וחליתי והייתי, כאחד האדם. טז,ח ויעלו-לה סרני פלשתים, שבעה יתרים לחים--אשר לא-חרבו; ותאסרהו, בהם. טז,ט והארב, ישב לה בחדר, ותאמר אליו, פלשתים עליך שמשון; וינתק, את-היתרים, כאשר ינתק פתיל-הנערת בהריחו אש, ולא נודע כחו. טז,י ותאמר דלילה, אל-שמשון, הנה התלת בי, ותדבר אלי כזבים; עתה הגידה-נא לי, במה תאסר. טז,יא ויאמר אליה--אם-אסור יאסרוני בעבתים חדשים, אשר לא-נעשה בהם מלאכה: וחליתי והייתי, כאחד האדם. טז,יב ותקח דלילה עבתים חדשים ותאסרהו בהם, ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון, והארב, ישב בחדר; וינתקם מעל זרעתיו, כחוט. טז,יג ותאמר דלילה אל-שמשון, עד-הנה התלת בי ותדבר אלי כזבים--הגידה לי, במה תאסר; ויאמר אליה--אם-תארגי את-שבע מחלפות ראשי, עם-המסכת. טז,יד ותתקע, ביתד, ותאמר אליו, פלשתים עליך שמשון; וייקץ, משנתו, ויסע את-היתד הארג, ואת-המסכת. טז,טו ותאמר אליו, איך תאמר אהבתיך, ולבך, אין אתי: זה שלש פעמים, התלת בי, ולא-הגדת לי, במה כחך גדול. טז,טז ויהי כי-הציקה לו בדבריה, כל-הימים--ותאלצהו; ותקצר נפשו, למות. טז,יז ויגד-לה את-כל-לבו, ויאמר לה מורה לא-עלה על-ראשי--כי-נזיר אלהים אני, מבטן אמי; אם-גלחתי וסר ממני כחי, וחליתי והייתי ככל-האדם. טז,יח ותרא דלילה, כי-הגיד לה את-כל-לבו, ותשלח ותקרא לסרני פלשתים לאמר עלו הפעם, כי-הגיד לה (לי) את-כל-לבו; ועלו אליה סרני פלשתים, ויעלו הכסף בידם. טז,יט ותישנהו, על-ברכיה, ותקרא לאיש, ותגלח את-שבע מחלפות ראשו; ותחל, לענותו, ויסר כחו, מעליו. טז,כ ותאמר, פלשתים עליך שמשון; ויקץ משנתו, ויאמר אצא כפעם בפעם ואנער, והוא לא ידע, כי יהוה סר מעליו. טז,כא ויאחזוהו פלשתים, וינקרו את-עיניו; ויורידו אותו עזתה, ויאסרוהו בנחשתים, ויהי טוחן, בבית האסירים (האסורים). טז,כב ויחל שער-ראשו לצמח, כאשר גלח. {פ}
טז,כג וסרני פלשתים, נאספו לזבח זבח-גדול לדגון אלהיהם--ולשמחה; ויאמרו--נתן אלהינו בידנו, את שמשון אויבנו. טז,כד ויראו אתו העם, ויהללו את-אלהיהם: כי אמרו, נתן אלהינו בידנו את-אויבנו, ואת מחריב ארצנו, ואשר הרבה את-חללינו. טז,כה ויהי, כי טוב (כטוב) לבם, ויאמרו, קראו לשמשון וישחק-לנו; ויקראו לשמשון מבית האסירים (האסורים), ויצחק לפניהם, ויעמידו אותו, בין העמודים. טז,כו ויאמר שמשון אל-הנער המחזיק בידו, הניחה אותי, והימשני (והמישני) את-העמדים, אשר הבית נכון עליהם; ואשען, עליהם. טז,כז והבית, מלא האנשים והנשים, ושמה, כל סרני פלשתים; ועל-הגג, כשלשת אלפים איש ואשה, הראים, בשחוק שמשון. טז,כח ויקרא שמשון אל-יהוה, ויאמר: אדני יהוה זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה, האלהים, ואנקמה נקם-אחת משתי עיני, מפלשתים. טז,כט וילפת שמשון את-שני עמודי התוך, אשר הבית נכון עליהם, ויסמך, עליהם--אחד בימינו, ואחד בשמאלו. טז,ל ויאמר שמשון, תמות נפשי עם-פלשתים, ויט בכח, ויפל הבית על-הסרנים ועל-כל-העם אשר-בו; ויהיו המתים, אשר המית במותו, רבים, מאשר המית בחייו. טז,לא וירדו אחיו וכל-בית אביהו, וישאו אתו, ויעלו ויקברו אותו בין צרעה ובין אשתאל, בקבר מנוח אביו; והוא שפט את-ישראל, עשרים שנה. {פ}
יז,א ויהי-איש מהר-אפרים, ושמו מיכיהו. יז,ב ויאמר לאמו אלף ומאה הכסף אשר לקח-לך, ואתי (ואת) אלית וגם אמרת באזני, הנה-הכסף אתי, אני לקחתיו; ותאמר אמו, ברוך בני ליהוה. יז,ג וישב את-אלף-ומאה הכסף, לאמו; ותאמר אמו הקדש הקדשתי את-הכסף ליהוה מידי לבני, לעשות פסל ומסכה, ועתה, אשיבנו לך. יז,ד וישב את-הכסף, לאמו; ותקח אמו מאתים כסף ותתנהו לצורף, ויעשהו פסל ומסכה, ויהי, בבית מיכיהו. יז,ה והאיש מיכה, לו בית אלהים; ויעש אפוד, ותרפים, וימלא את-יד אחד מבניו, ויהי-לו לכהן. יז,ו בימים ההם, אין מלך בישראל: איש הישר בעיניו, יעשה. {פ}
יז,ז ויהי-נער, מבית לחם יהודה, ממשפחת, יהודה; והוא לוי, והוא גר-שם. יז,ח וילך האיש מהעיר, מבית לחם יהודה, לגור, באשר ימצא; ויבא הר-אפרים עד-בית מיכה, לעשות דרכו. יז,ט ויאמר-לו מיכה, מאין תבוא; ויאמר אליו לוי אנכי, מבית לחם יהודה, ואנכי הלך, לגור באשר אמצא. יז,י ויאמר לו מיכה שבה עמדי, והיה-לי לאב ולכהן, ואנכי אתן-לך עשרת כסף לימים, וערך בגדים ומחיתך; וילך, הלוי. יז,יא ויואל הלוי, לשבת את-האיש; ויהי הנער לו, כאחד מבניו. יז,יב וימלא מיכה את-יד הלוי, ויהי-לו הנער לכהן; ויהי, בבית מיכה. יז,יג ויאמר מיכה--עתה ידעתי, כי-ייטיב יהוה לי: כי היה-לי הלוי, לכהן. {פ}
יח,א בימים ההם, אין מלך בישראל; ובימים ההם, שבט הדני מבקש-לו נחלה לשבת--כי לא-נפלה לו עד-היום ההוא בתוך-שבטי ישראל, בנחלה. {פ}
יח,ב וישלחו בני-דן ממשפחתם חמשה אנשים מקצותם אנשים בני-חיל מצרעה ומאשתאל, לרגל את-הארץ ולחקרה, ויאמרו אלהם, לכו חקרו את-הארץ; ויבאו הר-אפרים עד-בית מיכה, וילינו שם. יח,ג המה, עם-בית מיכה, והמה הכירו, את-קול הנער הלוי; ויסורו שם, ויאמרו לו מי-הביאך הלם, ומה-אתה עשה בזה, ומה-לך פה. יח,ד ויאמר אלהם--כזה וכזה, עשה לי מיכה; וישכרני, ואהי-לו לכהן. יח,ה ויאמרו לו, שאל-נא באלהים; ונדעה--התצלח דרכנו, אשר אנחנו הלכים עליה. יח,ו ויאמר להם הכהן, לכו לשלום; נכח יהוה, דרככם אשר תלכו-בה. {פ}
יח,ז וילכו חמשת האנשים, ויבאו לישה; ויראו את-העם אשר-בקרבה יושבת-לבטח כמשפט צדנים שקט ובטח, ואין-מכלים דבר בארץ יורש עצר, ורחוקים המה מצידנים, ודבר אין-להם עם-אדם. יח,ח ויבאו, אל-אחיהם, צרעה, ואשתאל; ויאמרו להם אחיהם, מה אתם. יח,ט ויאמרו, קומה ונעלה עליהם, כי ראינו את-הארץ, והנה טובה מאד; ואתם מחשים--אל-תעצלו, ללכת לבא לרשת את-הארץ. יח,י כבאכם תבאו אל-עם בטח, והארץ רחבת ידים--כי-נתנה אלהים, בידכם: מקום אשר אין-שם מחסור, כל-דבר אשר בארץ. יח,יא ויסעו משם ממשפחת הדני, מצרעה ומאשתאל, שש-מאות איש, חגור כלי מלחמה. יח,יב ויעלו, ויחנו בקרית יערים--ביהודה; על-כן קראו למקום ההוא מחנה-דן, עד היום הזה--הנה, אחרי קרית יערים. יח,יג ויעברו משם, הר-אפרים; ויבאו, עד-בית מיכה. יח,יד ויענו חמשת האנשים, ההלכים לרגל את-הארץ ליש, ויאמרו אל-אחיהם, הידעתם כי יש בבתים האלה אפוד ותרפים ופסל ומסכה; ועתה, דעו מה-תעשו. יח,טו ויסורו שמה, ויבאו אל-בית-הנער הלוי בית מיכה; וישאלו-לו, לשלום. יח,טז ושש-מאות איש, חגורים כלי מלחמתם, נצבים, פתח השער--אשר, מבני-דן. יח,יז ויעלו חמשת האנשים, ההלכים לרגל את-הארץ--באו שמה, לקחו את-הפסל ואת-האפוד ואת-התרפים ואת-המסכה; והכהן, נצב פתח השער, ושש-מאות האיש, החגור כלי המלחמה. יח,יח ואלה, באו בית מיכה, ויקחו את-פסל האפוד, ואת-התרפים ואת-המסכה; ויאמר אליהם הכהן, מה אתם עשים. יח,יט ויאמרו לו החרש שים-ידך על-פיך, ולך עמנו, והיה-לנו, לאב ולכהן: הטוב היותך כהן, לבית איש אחד, או היותך כהן, לשבט ולמשפחה בישראל. יח,כ וייטב, לב הכהן, ויקח את-האפוד, ואת-התרפים ואת-הפסל; ויבא, בקרב העם. יח,כא ויפנו, וילכו; וישימו את-הטף ואת-המקנה, ואת-הכבודה--לפניהם. יח,כב המה הרחיקו, מבית מיכה; והאנשים, אשר בבתים אשר עם-בית מיכה, נזעקו, וידביקו את-בני-דן. יח,כג ויקראו, אל-בני-דן, ויסבו, פניהם; ויאמרו למיכה, מה-לך כי נזעקת. יח,כד ויאמר את-אלהי אשר-עשיתי לקחתם ואת-הכהן, ותלכו--ומה-לי עוד; ומה-זה תאמרו אלי, מה-לך. יח,כה ויאמרו אליו בני-דן, אל-תשמע קולך עמנו--פן-יפגעו בכם, אנשים מרי נפש, ואספתה נפשך, ונפש ביתך. יח,כו וילכו בני-דן, לדרכם; וירא מיכה, כי-חזקים המה ממנו, ויפן, וישב אל-ביתו. יח,כז והמה לקחו את אשר-עשה מיכה, ואת-הכהן אשר היה-לו, ויבאו על-ליש על-עם שקט ובטח, ויכו אותם לפי-חרב; ואת-העיר, שרפו באש. יח,כח ואין מציל כי רחוקה-היא מצידון, ודבר אין-להם עם-אדם, והיא, בעמק אשר לבית-רחוב; ויבנו את-העיר, וישבו בה. יח,כט ויקראו שם-העיר, דן, בשם דן אביהם, אשר יולד לישראל; ואולם ליש שם-העיר, לראשנה. יח,ל ויקימו להם בני-דן, את-הפסל; ויהונתן בן-גרשם בן-מנשה הוא ובניו, היו כהנים לשבט הדני, עד-יום, גלות הארץ. יח,לא וישימו להם, את-פסל מיכה אשר עשה, כל-ימי היות בית-האלהים, בשלה. {פ}
יט,א ויהי בימים ההם, ומלך אין בישראל; ויהי איש לוי, גר בירכתי הר-אפרים, ויקח-לו אשה פילגש, מבית לחם יהודה. יט,ב ותזנה עליו, פילגשו, ותלך מאתו אל-בית אביה, אל-בית לחם יהודה; ותהי-שם, ימים ארבעה חדשים. יט,ג ויקם אישה וילך אחריה, לדבר על-לבה להשיבו (להשיבה), ונערו עמו, וצמד חמרים; ותביאהו, בית אביה, ויראהו אבי הנערה, וישמח לקראתו. יט,ד ויחזק-בו חתנו אבי הנערה, וישב אתו שלשת ימים; ויאכלו, וישתו, וילינו, שם. יט,ה ויהי ביום הרביעי, וישכימו בבקר ויקם ללכת; ויאמר אבי הנערה אל-חתנו, סעד לבך פת-לחם--ואחר תלכו. יט,ו וישבו, ויאכלו שניהם יחדו--וישתו; ויאמר אבי הנערה, אל-האיש, הואל-נא ולין, וייטב לבך. יט,ז ויקם האיש, ללכת; ויפצר-בו, חתנו, וישב, וילן שם. יט,ח וישכם בבקר ביום החמישי, ללכת, ויאמר אבי הנערה סעד-נא לבבך, והתמהמהו עד-נטות היום; ויאכלו, שניהם. יט,ט ויקם האיש ללכת, הוא ופילגשו ונערו; ויאמר לו חתנו אבי הנערה הנה נא רפה היום לערוב, לינו-נא הנה חנות היום לין פה וייטב לבבך, והשכמתם מחר לדרככם, והלכת לאהלך. יט,י ולא-אבה האיש, ללון, ויקם וילך ויבא עד-נכח יבוס, היא ירושלם; ועמו, צמד חמורים חבושים, ופילגשו, עמו. יט,יא הם עם-יבוס, והיום רד מאד; ויאמר הנער אל-אדניו, לכה-נא ונסורה אל-עיר-היבוסי הזאת--ונלין בה. יט,יב ויאמר אליו, אדניו, לא נסור אל-עיר נכרי, אשר לא-מבני ישראל הנה; ועברנו, עד-גבעה. יט,יג ויאמר לנערו, לך ונקרבה באחד המקמות; ולנו בגבעה, או ברמה. יט,יד ויעברו, וילכו; ותבא להם השמש, אצל הגבעה אשר לבנימן. יט,טו ויסרו שם, לבוא ללון בגבעה; ויבא, וישב ברחוב העיר, ואין איש מאסף-אותם הביתה, ללון. יט,טז והנה איש זקן, בא מן-מעשהו מן-השדה בערב, והאיש מהר אפרים, והוא-גר בגבעה; ואנשי המקום, בני ימיני. יט,יז וישא עיניו, וירא את-האיש הארח--ברחב העיר; ויאמר האיש הזקן אנה תלך, ומאין תבוא. יט,יח ויאמר אליו, עברים אנחנו מבית-לחם יהודה עד-ירכתי הר-אפרים--משם אנכי, ואלך עד-בית לחם יהודה; ואת-בית יהוה, אני הלך, ואין איש, מאסף אותי הביתה. יט,יט וגם-תבן גם-מספוא, יש לחמורינו, וגם לחם ויין יש-לי ולאמתך, ולנער עם-עבדיך: אין מחסור, כל-דבר. יט,כ ויאמר האיש הזקן שלום לך, רק כל-מחסורך עלי; רק ברחוב, אל-תלן. יט,כא ויביאהו לביתו, ויבול (ויבל) לחמורים; וירחצו, רגליהם, ויאכלו, וישתו. יט,כב המה, מיטיבים את-לבם, והנה אנשי העיר אנשי בני-בליעל נסבו את-הבית, מתדפקים על-הדלת; ויאמרו, אל-האיש בעל הבית הזקן לאמר, הוצא את-האיש אשר-בא אל-ביתך, ונדענו. יט,כג ויצא אליהם, האיש בעל הבית, ויאמר אלהם, אל-אחי אל-תרעו נא; אחרי אשר-בא האיש הזה, אל-ביתי--אל-תעשו, את-הנבלה הזאת. יט,כד הנה בתי הבתולה ופילגשהו, אוציאה-נא אותם וענו אותם, ועשו להם, הטוב בעיניכם; ולאיש הזה לא תעשו, דבר הנבלה הזאת. יט,כה ולא-אבו האנשים, לשמע לו, ויחזק האיש בפילגשו, ויצא אליהם החוץ; וידעו אותה ויתעללו-בה כל-הלילה, עד-הבקר, וישלחוה, בעלות (כעלות) השחר. יט,כו ותבא האשה, לפנות הבקר; ותפל פתח בית-האיש, אשר-אדוניה שם--עד-האור. יט,כז ויקם אדניה בבקר, ויפתח דלתות הבית, ויצא, ללכת לדרכו; והנה האשה פילגשו, נפלת פתח הבית, וידיה, על-הסף. יט,כח ויאמר אליה קומי ונלכה, ואין ענה; ויקחה, על-החמור, ויקם האיש, וילך למקמו. יט,כט ויבא אל-ביתו, ויקח את-המאכלת ויחזק בפילגשו, וינתחה לעצמיה, לשנים עשר נתחים; וישלחה, בכל גבול ישראל. יט,ל והיה כל-הראה, ואמר לא-נהיתה ולא-נראתה כזאת, למיום עלות בני-ישראל מארץ מצרים, עד היום הזה; שימו-לכם עליה, עצו ודברו. {פ}
כ,א ויצאו, כל-בני ישראל, ותקהל העדה כאיש אחד למדן ועד-באר שבע, וארץ הגלעד--אל-יהוה, המצפה. כ,ב ויתיצבו פנות כל-העם, כל שבטי ישראל--בקהל, עם האלהים; ארבע מאות אלף איש רגלי, שלף חרב. {פ}
כ,ג וישמעו בני בנימן, כי-עלו בני-ישראל המצפה; ויאמרו, בני ישראל, דברו, איכה נהיתה הרעה הזאת. כ,ד ויען האיש הלוי, איש האשה הנרצחה--ויאמר: הגבעתה אשר לבנימן, באתי אני ופילגשי ללון. כ,ה ויקמו עלי בעלי הגבעה, ויסבו עלי את-הבית לילה; אותי דמו להרג, ואת-פילגשי ענו ותמת. כ,ו ואחז בפילגשי, ואנתחה, ואשלחה, בכל-שדה נחלת ישראל: כי עשו זמה ונבלה, בישראל. כ,ז הנה כלכם, בני ישראל--הבו לכם דבר ועצה, הלם. כ,ח ויקם, כל-העם, כאיש אחד, לאמר: לא נלך איש לאהלו, ולא נסור איש לביתו. כ,ט ועתה--זה הדבר, אשר נעשה לגבעה: עליה, בגורל. כ,י ולקחנו עשרה אנשים למאה לכל שבטי ישראל, ומאה לאלף ואלף לרבבה, לקחת צדה, לעם--לעשות, לבואם לגבע בנימן, ככל-הנבלה, אשר עשה בישראל. כ,יא ויאסף כל-איש ישראל, אל-העיר, כאיש אחד, חברים. {פ}
כ,יב וישלחו שבטי ישראל, אנשים, בכל-שבטי בנימן, לאמר: מה הרעה הזאת, אשר נהיתה בכם. כ,יג ועתה תנו את-האנשים בני-בליעל אשר בגבעה, ונמיתם, ונבערה רעה, מישראל; ולא אבו, (בני) בנימן, לשמע, בקול אחיהם בני-ישראל. כ,יד ויאספו בני-בנימן מן-הערים, הגבעתה, לצאת למלחמה, עם-בני ישראל. כ,טו ויתפקדו בני בנימן ביום ההוא, מהערים, עשרים וששה אלף איש, שלף חרב--לבד מישבי הגבעה, התפקדו, שבע מאות, איש בחור. כ,טז מכל העם הזה, שבע מאות איש בחור, אטר, יד-ימינו: כל-זה, קלע באבן אל-השערה--ולא יחטא. {פ}
כ,יז ואיש ישראל התפקדו, לבד מבנימן, ארבע מאות אלף איש, שלף חרב: כל-זה, איש מלחמה. כ,יח ויקמו ויעלו בית-אל, וישאלו באלהים, ויאמרו בני ישראל, מי יעלה-לנו בתחלה למלחמה עם-בני בנימן; ויאמר יהוה, יהודה בתחלה. כ,יט ויקומו בני-ישראל, בבקר; ויחנו, על-הגבעה. כ,כ ויצא איש ישראל, למלחמה עם-בנימן; ויערכו אתם איש-ישראל מלחמה, אל-הגבעה. כ,כא ויצאו בני-בנימן, מן-הגבעה; וישחיתו בישראל ביום ההוא, שנים ועשרים אלף איש--ארצה. כ,כב ויתחזק העם, איש ישראל; ויספו, לערך מלחמה, במקום, אשר-ערכו שם ביום הראשון. כ,כג ויעלו בני-ישראל, ויבכו לפני-יהוה עד-הערב, וישאלו ביהוה לאמר, האוסיף לגשת למלחמה עם-בני בנימן אחי; ויאמר יהוה, עלו אליו. {פ}
כ,כד ויקרבו בני-ישראל אל-בני בנימן, ביום השני. כ,כה ויצא בנימן לקראתם מן-הגבעה, ביום השני, וישחיתו בבני ישראל עוד שמנת עשר אלף איש, ארצה: כל-אלה, שלפי חרב. כ,כו ויעלו כל-בני ישראל וכל-העם ויבאו בית-אל, ויבכו וישבו שם לפני יהוה, ויצומו ביום-ההוא, עד-הערב; ויעלו עלות ושלמים, לפני יהוה. כ,כז וישאלו בני-ישראל, ביהוה; ושם, ארון ברית האלהים, בימים, ההם. כ,כח ופינחס בן-אלעזר בן-אהרן עמד לפניו, בימים ההם לאמר, האוסף עוד לצאת למלחמה עם-בני-בנימן אחי, אם-אחדל; ויאמר יהוה עלו, כי מחר אתננו בידך. כ,כט וישם ישראל ארבים, אל-הגבעה סביב. {פ}
כ,ל ויעלו בני-ישראל אל-בני בנימן, ביום השלישי; ויערכו אל-הגבעה, כפעם בפעם. כ,לא ויצאו בני-בנימן לקראת העם, הנתקו מן-העיר; ויחלו להכות מהעם חללים כפעם בפעם, במסלות אשר אחת עלה בית-אל ואחת גבעתה בשדה, כשלשים איש, בישראל. כ,לב ויאמרו בני בנימן, נגפים הם לפנינו כבראשנה; ובני ישראל אמרו, ננוסה ונתקנוהו, מן-העיר, אל-המסלות. כ,לג וכל איש ישראל, קמו ממקומו, ויערכו, בבעל תמר; וארב ישראל מגיח ממקמו, ממערה-גבע. כ,לד ויבאו מנגד לגבעה עשרת אלפים איש בחור, מכל-ישראל, והמלחמה, כבדה; והם לא ידעו, כי-נגעת עליהם הרעה. {פ}
כ,לה ויגף יהוה את-בנימן, לפני ישראל, וישחיתו בני ישראל בבנימן ביום ההוא, עשרים וחמשה אלף ומאה איש: כל-אלה, שלף חרב. כ,לו ויראו בני-בנימן, כי נגפו; ויתנו איש-ישראל מקום, לבנימן, כי בטחו אל-הארב, אשר-שמו אל-הגבעה. כ,לז והארב החישו, ויפשטו אל-הגבעה; וימשך, הארב, ויך את-כל-העיר, לפי-חרב. כ,לח והמועד, היה לאיש ישראל--עם-הארב; הרב, להעלותם משאת העשן מן-העיר. כ,לט ויהפך איש-ישראל, במלחמה; ובנימן החל להכות חללים באיש-ישראל, כשלשים איש--כי אמרו, אך נגוף נגף הוא לפנינו כמלחמה הראשנה. כ,מ והמשאת, החלה לעלות מן-העיר--עמוד עשן; ויפן בנימן אחריו, והנה עלה כליל-העיר השמימה. כ,מא ואיש ישראל הפך, ויבהל איש בנימן: כי ראה, כי-נגעה עליו הרעה. כ,מב ויפנו לפני איש ישראל, אל-דרך המדבר, והמלחמה, הדביקתהו; ואשר, מהערים, משחיתים אותו, בתוכו. כ,מג כתרו את-בנימן הרדיפהו, מנוחה הדריכהו, עד נכח הגבעה, ממזרח-שמש. כ,מד ויפלו, מבנימן, שמנה-עשר אלף, איש: את-כל-אלה, אנשי-חיל. כ,מה ויפנו וינסו המדברה, אל-סלע הרמון, ויעללהו במסלות, חמשת אלפים איש; וידביקו אחריו עד-גדעם, ויכו ממנו אלפים איש. כ,מו ויהי כל-הנפלים מבנימן, עשרים וחמשה אלף איש שלף חרב--ביום ההוא: את-כל-אלה, אנשי-חיל. כ,מז ויפנו וינסו המדברה, אל-סלע הרמון, שש מאות, איש; וישבו בסלע רמון, ארבעה חדשים. כ,מח ואיש ישראל שבו אל-בני בנימן, ויכום לפי-חרב, מעיר מתם עד-בהמה, עד כל-הנמצא; גם כל-הערים הנמצאות, שלחו באש. {פ}
כא,א ואיש ישראל, נשבע במצפה לאמר: איש ממנו, לא-יתן בתו לבנימן לאשה. כא,ב ויבא העם, בית-אל, וישבו שם עד-הערב, לפני האלהים; וישאו קולם, ויבכו בכי גדול. כא,ג ויאמרו--למה יהוה אלהי ישראל, היתה זאת בישראל: להפקד היום מישראל, שבט אחד. כא,ד ויהי, ממחרת, וישכימו העם, ויבנו-שם מזבח; ויעלו עלות, ושלמים. {פ}
כא,ה ויאמרו, בני ישראל, מי אשר לא-עלה בקהל מכל-שבטי ישראל, אל-יהוה: כי השבועה הגדולה היתה, לאשר לא-עלה אל-יהוה המצפה לאמר--מות יומת. כא,ו וינחמו בני ישראל, אל-בנימן אחיו; ויאמרו, נגדע היום שבט אחד מישראל. כא,ז מה-נעשה להם לנותרים, לנשים; ואנחנו נשבענו ביהוה, לבלתי תת-להם מבנותינו לנשים. כא,ח ויאמרו--מי אחד משבטי ישראל, אשר לא-עלה אל-יהוה המצפה; והנה לא בא-איש אל-המחנה, מיביש גלעד--אל-הקהל. כא,ט ויתפקד, העם; והנה אין-שם איש, מיושבי יבש גלעד. כא,י וישלחו-שם העדה, שנים-עשר אלף איש--מבני החיל; ויצוו אותם לאמר, לכו והכיתם את-יושבי יבש גלעד לפי-חרב, והנשים, והטף. כא,יא וזה הדבר, אשר תעשו: כל-זכר, וכל-אשה ידעת משכב-זכר--תחרימו. כא,יב וימצאו מיושבי יביש גלעד, ארבע מאות נערה בתולה, אשר לא-ידעה איש, למשכב זכר; ויבאו אותם אל-המחנה שלה, אשר בארץ כנען. {פ}
כא,יג וישלחו, כל-העדה, וידברו אל-בני בנימן, אשר בסלע רמון; ויקראו להם, שלום. כא,יד וישב בנימן, בעת ההיא, ויתנו להם הנשים, אשר חיו מנשי יבש גלעד; ולא-מצאו להם, כן. כא,טו והעם נחם, לבנימן: כי-עשה יהוה פרץ, בשבטי ישראל. כא,טז ויאמרו זקני העדה, מה-נעשה לנותרים לנשים: כי-נשמדה מבנימן, אשה. כא,יז ויאמרו, ירשת פליטה לבנימן; ולא-ימחה שבט, מישראל. כא,יח ואנחנו, לא נוכל לתת-להם נשים--מבנותינו: כי-נשבעו בני-ישראל, לאמר, ארור, נתן אשה לבנימן. {ס}
כא,יט ויאמרו הנה חג-יהוה בשלו מימים ימימה, אשר מצפונה לבית-אל מזרחה השמש, למסלה, העלה מבית-אל שכמה--ומנגב, ללבונה. כא,כ ויצו (ויצוו), את-בני בנימן לאמר: לכו, וארבתם בכרמים. כא,כא וראיתם, והנה אם-יצאו בנות-שילו לחול במחלות, ויצאתם מן-הכרמים, וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו; והלכתם, ארץ בנימן. כא,כב והיה כי-יבאו אבותם או אחיהם לרוב (לריב) אלינו, ואמרנו אליהם חנונו אותם--כי לא לקחנו איש אשתו, במלחמה: כי לא אתם נתתם להם, כעת תאשמו. {ס}
כא,כג ויעשו-כן, בני בנימן, וישאו נשים למספרם, מן-המחללות אשר גזלו; וילכו, וישובו אל-נחלתם, ויבנו את-הערים, וישבו בהם. כא,כד ויתהלכו משם בני-ישראל בעת ההיא, איש לשבטו ולמשפחתו; ויצאו משם, איש לנחלתו. {פ}
כא,כה בימים ההם, אין מלך בישראל: איש הישר בעיניו, יעשה. {ש}