א א,א ויהי איש אחד מן-הרמתיים, צופים--מהר אפריים; ושמו אלקנה בן-ירוחם בן-אליהוא, בן-תוחו בן-צוף--אפרתי. א א,ב ולו, שתי נשים--שם אחת חנה, ושם השנית פנינה; ויהי לפנינה ילדים, ולחנה אין ילדים. א א,ג ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה, להשתחוות ולזבוח ליהוה צבאות בשילה; ושם שני בני-עלי, חופני ופינחס, כוהנים, ליהוה. א א,ד ויהי היום, ויזבח אלקנה; ונתן לפנינה אשתו, ולכל-בניה ובנותיה--מנות. א א,ה ולחנה, ייתן מנה אחת אפיים: כי את-חנה אהב, ויהוה סגר רחמה. א א,ו וכיעסתה צרתה גם-כעס, בעבור הרעימה: כי-סגר יהוה, בעד רחמה. א א,ז וכן יעשה שנה בשנה, מדי עלותה בבית יהוה--כן, תכעיסנה; ותבכה, ולא תאכל. א א,ח ויאמר לה אלקנה אישה, חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי, ולמה, יירע לבבך: הלוא אנוכי טוב לך, מעשרה בנים. א א,ט ותקם חנה, אחרי אוכלה בשילה ואחרי שתה; ועלי הכוהן, יושב על-הכיסא, על-מזוזת, היכל יהוה. א א,י והיא, מרת נפש; ותתפלל על-יהוה, ובכה תבכה. א א,יא ותידור נדר ותאמר, יהוה צבאות אם-ראה תראה בעוני אמתך וזכרתני ולא-תשכח את-אמתך, ונתת לאמתך, זרע אנשים--ונתתיו ליהוה כל-ימי חייו, ומורה לא-יעלה על-ראשו. א א,יב והיה כי הרבתה, להתפלל לפני יהוה; ועלי, שומר את-פיה. א א,יג וחנה, היא מדברת על-ליבה--רק שפתיה נעות, וקולה לא יישמע; ויחשבהא עלי, לשיכורה. א א,יד ויאמר אליה עלי, עד-מתיי תשתכרין; הסירי את-יינך, מעלייך. א א,טו ותען חנה ותאמר, לא אדוני, אישה קשת-רוח אנוכי, ויין ושיכר לא שתיתי; ואשפוך את-נפשי, לפני יהוה. א א,טז אל-תיתן, את-אמתך, לפני, בת-בלייעל: כי-מרוב שיחי וכעסי, דיברתי עד-הנה. א א,יז ויען עלי ויאמר, לכי לשלום; ואלוהי ישראל, ייתן את-שלתך, אשר שאלת, מעימו. א א,יח ותאמר, תמצא שפחתך חן בעיניך; ותלך האישה לדרכה ותאכל, ופניה לא-היו-לה עוד. א א,יט וישכימו בבוקר, וישתחוו לפני יהוה, וישובו ויבואו אל-ביתם, הרמתה; ויידע אלקנה את-חנה אשתו, ויזכרהא יהוה. א א,כ ויהי לתקופות הימים, ותהר חנה ותלד בן; ותקרא את-שמו שמואל, כי מיהוה שאלתיו. א א,כא ויעל האיש אלקנה, וכל-ביתו, לזבוח ליהוה את-זבח הימים, ואת-נדרו. א א,כב וחנה, לא עלתה: כי-אמרה לאישה, עד ייגמל הנער והביאותיו ונראה את-פני יהוה, וישב שם, עד-עולם. א א,כג ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעינייך, שבי עד-גומלך אותו--אך יקם יהוה, את-דברו; ותשב האישה ותינק את-בנה, עד-גומלה אותו. א א,כד ותעלהו עימה כאשר גמלתו, בפרים שלושה ואיפה אחת קמח ונבל יין, ותביאהו בית-יהוה, שילה; והנער, נער. א א,כה וישחטו, את-הפר; ויביאו את-הנער, אל-עלי. א א,כו ותאמר בי אדוני, חי נפשך אדוני; אני האישה, הניצבת עימך בזה, להתפלל, אל-יהוה. א א,כז אל-הנער הזה, התפללתי; וייתן יהוה לי את-שאלתי, אשר שאלתי מעימו. א א,כח וגם אנוכי, השאילתיהו ליהוה, כל-הימים אשר היה, הוא שאול ליהוה; וישתחו שם, ליהוה. {ס}
א ב,א ותתפלל חנה, ותאמר, עלץ ליבי ביהוה, רמה קרני ביהוה; רחב פי על-אויביי, כי שמחתי בישועתך. א ב,ב אין-קדוש כיהוה, כי אין בלתך; ואין צור, כאלוהינו. א ב,ג אל-תרבו תדברו גבוהה גבוהה, ייצא עתק מפיכם: כי אל דעות יהוה, ולו נתכנו עלילות. א ב,ד קשת גיבורים, חתים; ונכשלים, אזרו חיל. א ב,ה שבעים בלחם נשכרו, ורעבים חדלו, עד-עקרה ילדה שבעה, ורבת בנים אומללה. א ב,ו יהוה, ממית ומחייה; מוריד שאול, ויעל. א ב,ז יהוה, מוריש ומעשיר; משפיל, אף-מרומם. א ב,ח מקים מעפר דל, מאשפות ירים אביון, להושיב עם-נדיבים, וכיסא כבוד ינחילם: כי ליהוה מצוקי ארץ, וישת עליהם תבל. א ב,ט רגלי חסידיו ישמור, ורשעים בחושך יידמו: כי-לא בכוח, יגבר-איש. א ב,י יהוה ייחתו מריביו, עליו בשמיים ירעם--יהוה, ידין אפסי-ארץ; וייתן-עוז למלכו, וירם קרן משיחו. {פ}
א ב,יא וילך אלקנה הרמתה, על-ביתו; והנער, היה משרת את-יהוה, את-פני, עלי הכוהן. א ב,יב ובני עלי, בני בלייעל: לא ידעו, את-יהוה. א ב,יג ומשפט הכוהנים, את-העם--כל-איש זובח זבח, ובא נער הכוהן כבשל הבשר, והמזלג שלוש השיניים, בידו. א ב,יד והכה בכיור או בדוד, או בקלחת או בפרור--כול אשר יעלה המזלג, ייקח הכוהן בו; ככה יעשו לכל-ישראל, הבאים שם בשילה. א ב,טו גם, בטרם יקטירון את-החלב, ובא נער הכוהן ואמר לאיש הזובח, תנה בשר לצלות לכוהן; ולא-ייקח ממך בשר מבושל, כי אם-חי. א ב,טז ויאמר אליו האיש, קטר יקטירון כיום החלב, וקח-לך, כאשר תאווה נפשך; ואמר לא, כי עתה תיתן--ואם-לא, לקחתי בחוזקה. א ב,יז ותהי חטאת הנערים גדולה מאוד, את-פני יהוה: כי ניאצו האנשים, את מנחת יהוה. א ב,יח ושמואל, משרת את-פני יהוה: נער, חגור איפוד בד. א ב,יט ומעיל קטון תעשה-לו אימו, והעלתה לו מימים ימימה--בעלותה, את-אישה, לזבוח, את-זבח הימים. א ב,כ ובירך עלי את-אלקנה ואת-אשתו, ואמר ישם יהוה לך זרע מן-האישה הזאת, תחת השאלה, אשר שאל ליהוה; והלכו, למקומו. א ב,כא כי-פקד יהוה את-חנה, ותהר ותלד שלושה-בנים ושתי בנות; ויגדל הנער שמואל, עם-יהוה. {ס}
א ב,כב ועלי, זקן מאוד; ושמע, את כל-אשר יעשון בניו לכל-ישראל, ואת אשר-ישכבון את-הנשים, הצובאות פתח אוהל מועד. א ב,כג ויאמר להם, למה תעשון כדברים האלה, אשר אנוכי שומע את-דבריכם רעים, מאת כל-העם אלה. א ב,כד אל, בניי: כי לא-טובה השמועה אשר אנוכי שומע, מעבירים עם-יהוה. א ב,כה אם-יחטא איש לאיש, ופיללו אלוהים, ואם ליהוה יחטא-איש, מי יתפלל-לו; ולא ישמעו לקול אביהם, כי-חפץ יהוה להמיתם. א ב,כו והנער שמואל, הולך וגדל וטוב: גם, עם-יהוה, וגם, עם-אנשים. {פ}
א ב,כז ויבוא איש-אלוהים, אל-עלי; ויאמר אליו, כה אמר יהוה, הנגלה נגליתי אל-בית אביך, בהיותם במצריים לבית פרעה. א ב,כח ובחור אותו מכל-שבטי ישראל לי, לכוהן, לעלות על-מזבחי להקטיר קטורת לשאת איפוד, לפניי; ואתנה לבית אביך, את-כל-אישי בני ישראל. א ב,כט למה תבעטו, בזבחי ובמנחתי, אשר ציוויתי, מעון; ותכבד את-בניך, ממני, להבריאכם מראשית כל-מנחת ישראל, לעמי. א ב,ל לכן, נאום-יהוה אלוהי ישראל, אמור אמרתי, ביתך ובית אביך יתהלכו לפניי עד-עולם; ועתה נאום-יהוה חלילה לי, כי-מכבדיי אכבד ובוזיי ייקלו. א ב,לא הנה, ימים באים, וגדעתי את-זרועך, ואת-זרוע בית אביך--מהיות זקן, בביתך. א ב,לב והבטת צר מעון, בכול אשר-ייטיב את-ישראל; ולא-יהיה זקן בביתך, כל-הימים. א ב,לג ואיש, לא-אכרית לך מעם מזבחי, לכלות את-עיניך, ולאדיב את-נפשך; וכל-מרבית ביתך, ימותו אנשים. א ב,לד וזה-לך האות, אשר יבוא אל-שני בניך--אל-חופני, ופינחס: ביום אחד, ימותו שניהם. א ב,לה והקימותי לי כוהן נאמן, כאשר בלבבי ובנפשי יעשה; ובניתי לו בית נאמן, והתהלך לפני-משיחי כל-הימים. א ב,לו והיה, כל-הנותר בביתך, יבוא להשתחוות לו, לאגורת כסף וכיכר-לחם; ואמר, ספחני נא אל-אחת הכהונות--לאכול פת-לחם. {פ}
א ג,א והנער שמואל משרת את-יהוה, לפני עלי; ודבר-יהוה, היה יקר בימים ההם--אין חזון, נפרץ. {ס}
א ג,ב ויהי ביום ההוא, ועלי שוכב במקומו; ועיניו החלו כהות, לא יוכל לראות. א ג,ג ונר אלוהים טרם יכבה, ושמואל שוכב, בהיכל יהוה, אשר-שם ארון אלוהים. {פ}
א ג,ד ויקרא יהוה אל-שמואל, ויאמר הנני. א ג,ה וירץ אל-עלי, ויאמר הנני כי-קראת לי, ויאמר לא-קראתי, שוב שכב; וילך, וישכב. {ס}
א ג,ו ויוסף יהוה, קרוא עוד שמואל, ויקם שמואל וילך אל-עלי, ויאמר הנני כי קראת לי; ויאמר לא-קראתי בני, שוב שכב. א ג,ז ושמואל, טרם ידע את-יהוה; וטרם ייגלה אליו, דבר-יהוה. א ג,ח ויוסף יהוה קרוא-שמואל, בשלישית, ויקם וילך אל-עלי, ויאמר הנני כי קראת לי; ויבן עלי, כי יהוה קורא לנער. א ג,ט ויאמר עלי לשמואל, לך שכב, והיה אם-יקרא אליך, ואמרת דבר יהוה כי שומע עבדך; וילך שמואל, וישכב במקומו. א ג,י ויבוא יהוה ויתייצב, ויקרא כפעם-בפעם שמואל שמואל; ויאמר שמואל דבר, כי שומע עבדך. {פ}
א ג,יא ויאמר יהוה אל-שמואל, הנה אנוכי עושה דבר בישראל: אשר, כל-שומעו--תצילינה, שתי אוזניו. א ג,יב ביום ההוא אקים אל-עלי, את כל-אשר דיברתי אל-ביתו--החל, וכלה. א ג,יג והגדתי לו, כי-שופט אני את-ביתו עד-עולם--בעוון אשר-ידע, כי-מקללים להם בניו, ולא כיהה, בם. א ג,יד ולכן נשבעתי, לבית עלי: אם-יתכפר עוון בית-עלי, בזבח ובמנחה--עד-עולם. א ג,טו וישכב שמואל עד-הבוקר, ויפתח את-דלתות בית-יהוה; ושמואל ירא, מהגיד את-המראה אל-עלי. א ג,טז ויקרא עלי את-שמואל, ויאמר שמואל בני; ויאמר, הנני. א ג,יז ויאמר, מה הדבר אשר דיבר אליך--אל-נא תכחד, ממני: כה יעשה-לך אלוהים, וכה יוסיף, אם-תכחד ממני דבר, מכל-הדבר אשר-דיבר אליך. א ג,יח ויגד-לו שמואל את-כל-הדברים, ולא כיחד ממנו; ויאמר--יהוה הוא, הטוב בעיניו יעשה. {פ}
א ג,יט ויגדל, שמואל; ויהוה היה עימו, ולא-הפיל מכל-דבריו ארצה. א ג,כ ויידע, כל-ישראל, מדן, ועד-באר שבע: כי נאמן שמואל, לנביא ליהוה. {ס}
א ג,כא ויוסף יהוה, להיראה בשילה: כי-נגלה יהוה אל-שמואל בשילה, בדבר יהוה. {פ}
א ד,א ויהי דבר-שמואל, לכל-ישראל; וייצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה, ויחנו על-האבן העזר, ופלשתים, חנו באפק. א ד,ב ויערכו פלשתים לקראת ישראל, ותיטוש המלחמה, ויינגף ישראל, לפני פלשתים; ויכו במערכה בשדה, כארבעת אלפים איש. א ד,ג ויבוא העם, אל-המחנה, ויאמרו זקני ישראל, למה נגפנו יהוה היום לפני פלשתים; נקחה אלינו משילה, את-ארון ברית יהוה, ויבוא בקרבנו, ויושיענו מכף אויבינו. א ד,ד וישלח העם, שילה, וישאו משם את ארון ברית-יהוה צבאות, יושב הכרובים; ושם שני בני-עלי, עם-ארון ברית האלוהים--חופני, ופינחס. א ד,ה ויהי, כבוא ארון ברית-יהוה אל-המחנה, ויריעו כל-ישראל, תרועה גדולה; ותיהום, הארץ. א ד,ו וישמעו פלשתים, את-קול התרועה, ויאמרו, מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים; ויידעו--כי ארון יהוה, בא אל-המחנה. א ד,ז וייראו, הפלשתים--כי אמרו, בא אלוהים אל-המחנה; ויאמרו אוי לנו, כי לא הייתה כזאת אתמול שלשום. א ד,ח אוי לנו--מי יצילנו, מיד האלוהים האדירים האלה: אלה הם האלוהים, המכים את-מצריים בכל-מכה--במדבר. א ד,ט התחזקו והיו לאנשים, פלשתים--פן תעבדו לעברים, כאשר עבדו לכם; והייתם לאנשים, ונלחמתם. א ד,י ויילחמו פלשתים, ויינגף ישראל וינוסו איש לאוהליו, ותהי המכה, גדולה מאוד; וייפול, מישראל, שלושים אלף, רגלי. א ד,יא וארון אלוהים, נלקח; ושני בני-עלי מתו, חופני ופינחס. א ד,יב וירץ איש-בנימין מהמערכה, ויבוא שילה ביום ההוא; ומדיו קרועים, ואדמה על-ראשו. א ד,יג ויבוא, והנה עלי יושב על-הכיסא יד דרך מצפה--כי-היה ליבו חרד, על ארון האלוהים; והאיש, בא להגיד בעיר, ותזעק, כל-העיר. א ד,יד וישמע עלי, את-קול הצעקה, ויאמר, מה קול ההמון הזה; והאיש מיהר, ויבוא ויגד לעלי. א ד,טו ועלי, בן-תשעים ושמונה שנה; ועיניו קמה, ולא יכול לראות. א ד,טז ויאמר האיש אל-עלי, אנוכי הבא מן-המערכה, ואני, מן-המערכה נסתי היום; ויאמר מה-היה הדבר, בני. א ד,יז ויען המבשר ויאמר, נס ישראל לפני פלשתים, וגם מגפה גדולה, הייתה בעם; וגם-שני בניך מתו, חופני ופינחס, וארון האלוהים, נלקחה. {פ}
א ד,יח ויהי כהזכירו את-ארון האלוהים, וייפול מעל-הכיסא אחורנית בעד יד השער ותישבר מפרקתו וימות--כי-זקן האיש, וכבד; והוא שפט את-ישראל, ארבעים שנה. א ד,יט וכלתו אשת-פינחס, הרה ללת, ותשמע את-השמועה אל-הילקח ארון האלוהים, ומת חמיה ואישה; ותכרע ותלד, כי-נהפכו עליה ציריה. א ד,כ וכעת מותה, ותדברנה הניצבות עליה, אל-תיראי, כי בן ילדת; ולא ענתה, ולא-שתה ליבה. א ד,כא ותקרא לנער, איכבוד לאמור, גלה כבוד, מישראל; אל-הילקח ארון האלוהים, ואל-חמיה ואישה. א ד,כב ותאמר, גלה כבוד מישראל: כי נלקח, ארון האלוהים. {פ}
א ה,א ופלשתים, לקחו, את, ארון האלוהים; ויביאוהו מאבן העזר, אשדודה. א ה,ב ויקחו פלשתים את-ארון האלוהים, ויביאו אותו בית דגון; ויציגו אותו, אצל דגון. א ה,ג וישכימו אשדודים, ממוחרת, והנה דגון נופל לפניו ארצה, לפני ארון יהוה; ויקחו, את-דגון, וישיבו אותו, למקומו. א ה,ד וישכימו בבוקר, ממוחרת, והנה דגון נופל לפניו ארצה, לפני ארון יהוה; וראש דגון ושתי כפות ידיו, כרותות אל-המפתן--רק דגון, נשאר עליו. א ה,ה על-כן לא-ידרכו כוהני דגון וכל-הבאים בית-דגון, על-מפתן דגון--באשדוד: עד, היום הזה. {פ}
א ה,ו ותכבד יד-יהוה אל-האשדודים, וישימם; ויך אותם בטחורים, את-אשדוד ואת-גבוליה. א ה,ז ויראו אנשי-אשדוד, כי-כן; ואמרו, לא-יישב ארון אלוהי ישראל עימנו--כי-קשתה ידו עלינו, ועל דגון אלוהינו. א ה,ח וישלחו ויאספו את-כל-סרני פלשתים אליהם, ויאמרו מה-נעשה לארון אלוהי ישראל, ויאמרו, גת ייסוב ארון אלוהי ישראל; ויסבו, את-ארון אלוהי ישראל. {ס}
א ה,ט ויהי אחרי הסבו אותו, ותהי יד-יהוה בעיר מהומה גדולה מאוד, ויך את-אנשי העיר, מקטון ועד-גדול; ויישתרו להם, טחורים. א ה,י וישלחו את-ארון האלוהים, עקרון; ויהי, כבוא ארון האלוהים עקרון, ויזעקו העקרונים לאמור הסבו אליי את-ארון אלוהי ישראל, להמיתני ואת-עמי. א ה,יא וישלחו ויאספו את-כל-סרני פלשתים, ויאמרו שלחו את-ארון אלוהי ישראל וישוב למקומו, ולא-ימית אותי, ואת-עמי: כי-הייתה מהומת-מוות בכל-העיר, כבדה מאוד יד האלוהים שם. א ה,יב והאנשים אשר לא-מתו, הוכו בטחורים; ותעל שוועת העיר, השמיים. {ס}
א ו,א ויהי ארון-יהוה בשדה פלשתים, שבעה חודשים. א ו,ב ויקראו פלשתים, לכוהנים ולקוסמים לאמור, מה-נעשה, לארון יהוה: הודיעונו, במה נשלחנו למקומו. {ס}
א ו,ג ויאמרו, אם-משלחים את-ארון אלוהי ישראל אל-תשלחו אותו ריקם--כי-השב תשיבו לו, אשם; אז תירפאו ונודע לכם, למה לא-תסור ידו מכם. א ו,ד ויאמרו, מה האשם אשר נשיב לו, ויאמרו מספר סרני פלשתים, חמישה טחורי זהב וחמישה עכברי זהב: כי-מגפה אחת לכולם, ולסרניכם. א ו,ה ועשיתם צלמי טחוריכם וצלמי עכבריכם, המשחיתים את-הארץ, ונתתם לאלוהי ישראל, כבוד; אוליי, יקל את-ידו מעליכם, ומעל אלוהיכם, ומעל ארצכם. א ו,ו ולמה תכבדו את-לבבכם, כאשר כיבדו מצריים ופרעה את-ליבם: הלוא כאשר התעלל בהם, וישלחום וילכו. א ו,ז ועתה, קחו ועשו עגלה חדשה אחת, ושתי פרות עלות, אשר לא-עלה עליהם עול; ואסרתם את-הפרות בעגלה, והשבותם בניהם מאחריהם הביתה. א ו,ח ולקחתם את-ארון יהוה, ונתתם אותו אל-העגלה, ואת כלי הזהב אשר השבותם לו אשם, תשימו בארגז מצידו; ושילחתם אותו, והלך. א ו,ט וראיתם, אם-דרך גבולו יעלה בית שמש--הוא עשה לנו, את-הרעה הגדולה הזאת; ואם-לא, וידענו כי לא ידו נגעה בנו--מקרה הוא, היה לנו. א ו,י ויעשו האנשים, כן, ויקחו שתי פרות עלות, ויאסרום בעגלה; ואת-בניהם, כלו בבית. א ו,יא וישימו את-ארון יהוה, אל-העגלה; ואת הארגז, ואת עכברי הזהב, ואת, צלמי טחוריהם. א ו,יב ויישרנה הפרות בדרך, על-דרך בית שמש, במסילה אחת הלכו הלוך וגעה, ולא-סרו ימין ושמאל; וסרני פלשתים הולכים אחריהם, עד-גבול בית שמש. א ו,יג ובית שמש, קוצרים קציר-חיטים בעמק; וישאו את-עיניהם, ויראו את-הארון, וישמחו, לראות. א ו,יד והעגלה באה אל-שדה יהושוע בית-השמשי, ותעמוד שם, ושם, אבן גדולה; ויבקעו, את-עצי העגלה, ואת-הפרות, העלו עולה ליהוה. {ס}
א ו,טו והלויים הורידו את-ארון יהוה, ואת-הארגז אשר-איתו אשר-בו כלי-זהב, וישימו, אל-האבן הגדולה; ואנשי בית-שמש, העלו עולות ויזבחו זבחים ביום ההוא--ליהוה.
א ו,טז וחמישה סרני-פלשתים, ראו; וישובו עקרון, ביום ההוא. {ס}
א ו,יז ואלה טחורי הזהב, אשר השיבו פלשתים {ר}
אשם ליהוה: {ס} לאשדוד אחד {ס} לעזה {ר}
אחד, {ס} לאשקלון אחד, {ס} לגת {ר}
אחד, {ס} לעקרון אחד. {ס}
א ו,יח ועכברי {ר}
הזהב, מספר כל-ערי פלשתים לחמשת הסרנים--מעיר מבצר, ועד כופר הפרזי; ועד אביל הגדולה, אשר הניחו עליה את ארון יהוה, עד היום הזה, בשדה יהושוע בית השמשי.
א ו,יט ויך באנשי בית-שמש, כי ראו בארון יהוה, ויך בעם שבעים איש, חמישים אלף איש; ויתאבלו העם, כי-הכה יהוה בעם מכה גדולה.
א ו,כ ויאמרו, אנשי בית-שמש, מי יוכל לעמוד, לפני יהוה האלוהים הקדוש הזה; ואל-מי, יעלה מעלינו.
א ו,כא וישלחו, מלאכים, אל-יושבי קרית-יערים, לאמור: השיבו פלשתים, את-ארון יהוה--רדו, העלו אותו אליכם.
א ז,א ויבואו אנשי קרית יערים, ויעלו את-ארון יהוה, ויביאו אותו, אל-בית אבינדב בגבעה; ואת-אלעזר בנו קידשו, לשמור את-ארון יהוה. {פ}
א ז,ב ויהי, מיום שבת הארון בקרית יערים, וירבו הימים, ויהיו עשרים שנה; ויינהו כל-בית ישראל, אחרי יהוה. {ס}
א ז,ג ויאמר שמואל, אל-כל-בית ישראל לאמור, אם-בכל-לבבכם אתם שבים אל-יהוה, הסירו את-אלוהי הנכר מתוככם והעשתרות; והכינו לבבכם אל-יהוה ועבדוהו לבדו, ויצל אתכם מיד פלשתים. א ז,ד ויסירו בני ישראל, את-הבעלים ואת-העשתרות; ויעבדו את-יהוה, לבדו. {פ}
א ז,ה ויאמר שמואל, קבצו את-כל-ישראל המצפתה; ואתפלל בעדכם, אל-יהוה. א ז,ו וייקבצו המצפתה וישאבו-מים וישפכו לפני יהוה, ויצומו ביום ההוא, ויאמרו שם, חטאנו ליהוה; וישפוט שמואל את-בני ישראל, במצפה. א ז,ז וישמעו פלשתים, כי-התקבצו בני-ישראל המצפתה, ויעלו סרני-פלשתים, אל-ישראל; וישמעו בני ישראל, וייראו מפני פלשתים. א ז,ח ויאמרו בני-ישראל, אל-שמואל, אל-תחרש ממנו, מזעוק אל-יהוה אלוהינו; ויושיענו, מיד פלשתים. א ז,ט וייקח שמואל, טלה חלב אחד, ויעלהו עולה כליל, ליהוה; ויזעק שמואל אל-יהוה בעד ישראל, ויענהו יהוה. א ז,י ויהי שמואל, מעלה העולה, ופלשתים ניגשו, למלחמה בישראל; וירעם יהוה בקול-גדול ביום ההוא על-פלשתים, ויהומם, ויינגפו, לפני ישראל. א ז,יא וייצאו אנשי ישראל, מן-המצפה, וירדפו, את-פלשתים; ויכום, עד-מתחת לבית כר. א ז,יב וייקח שמואל אבן אחת, וישם בין-המצפה ובין השן, ויקרא את-שמה, אבן העזר; ויאמר, עד-הנה עזרנו יהוה. א ז,יג וייכנעו, הפלשתים, ולא-יספו עוד, לבוא בגבול ישראל; ותהי יד-יהוה בפלשתים, כול ימי שמואל. א ז,יד ותשובנה הערים אשר לקחו-פלשתים מאת ישראל לישראל, מעקרון ועד-גת, ואת-גבולן, הציל ישראל מיד פלשתים; ויהי שלום, בין ישראל ובין האמורי. א ז,טו וישפוט שמואל את-ישראל, כול ימי חייו. א ז,טז והלך, מדי שנה בשנה, וסבב בית-אל, והגלגל והמצפה; ושפט, את-ישראל--את כל-המקומות, האלה. א ז,יז ותשובתו הרמתה כי-שם ביתו, ושם שפט את-ישראל; וייבן-שם מזבח, ליהוה. {פ}
א ח,א ויהי, כאשר זקן שמואל; וישם את-בניו שופטים, לישראל. א ח,ב ויהי שם-בנו הבכור יואל, ושם משנהו אבייה--שופטים, בבאר שבע. א ח,ג ולא-הלכו בניו בדרכיו, וייטו אחרי הבצע; ויקחו-שוחד--ויטו, משפט. {פ}
א ח,ד ויתקבצו, כול זקני ישראל; ויבואו אל-שמואל, הרמתה. א ח,ה ויאמרו אליו, הנה אתה זקנת, ובניך, לא הלכו בדרכיך; עתה, שימה-לנו מלך לשופטנו--ככל-הגויים. א ח,ו ויירע הדבר, בעיני שמואל, כאשר אמרו, תנה-לנו מלך לשופטנו; ויתפלל שמואל, אל-יהוה. {פ}
א ח,ז ויאמר יהוה, אל-שמואל, שמע בקול העם, לכול אשר-יאמרו אליך: כי לא אותך מאסו, כי-אותי מאסו ממלוך עליהם. א ח,ח ככל-המעשים אשר-עשו, מיום העלותי אותם ממצריים ועד-היום הזה, ויעזבוני, ויעבדו אלוהים אחרים--כן המה עושים, גם-לך. א ח,ט ועתה, שמע בקולם: אך, כי-העד תעיד בהם, והגדת להם, משפט המלך אשר ימלוך עליהם. {ס}
א ח,י ויאמר שמואל, את כל-דברי יהוה, אל-העם, השואלים מאיתו מלך. {ס}
א ח,יא ויאמר--זה יהיה משפט המלך, אשר ימלוך עליכם: את-בניכם ייקח, ושם לו במרכבתו ובפרשיו, ורצו, לפני מרכבתו. א ח,יב ולשום לו, שרי אלפים ושרי חמישים; ולחרוש חרישו ולקצור קצירו, ולעשות כלי-מלחמתו וכלי רכבו. א ח,יג ואת-בנותיכם, ייקח, לרקחות ולטבחות, ולאופות. א ח,יד ואת-שדותיכם ואת-כרמיכם וזיתיכם, הטובים--ייקח; ונתן, לעבדיו. א ח,טו וזרעיכם וכרמיכם, יעשור; ונתן לסריסיו, ולעבדיו. א ח,טז ואת-עבדיכם ואת-שפחותיכם ואת-בחוריכם הטובים, ואת-חמוריכם--ייקח; ועשה, למלאכתו. א ח,יז צאנכם, יעשור; ואתם, תהיו-לו לעבדים. א ח,יח וזעקתם, ביום ההוא, מלפני מלככם, אשר בחרתם לכם; ולא-יענה יהוה אתכם, ביום ההוא. א ח,יט וימאנו העם, לשמוע בקול שמואל; ויאמרו לא, כי אם-מלך יהיה עלינו. א ח,כ והיינו גם-אנחנו, ככל-הגויים; ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו, ונלחם את-מלחמותינו. א ח,כא וישמע שמואל, את כל-דברי העם; וידברם, באוזני יהוה. {פ}
א ח,כב ויאמר יהוה אל-שמואל שמע בקולם, והמלכת להם מלך; ויאמר שמואל אל-אנשי ישראל, לכו איש לעירו. {פ}
א ט,א ויהי-איש מבנימין, ושמו קיש בן-אביאל בן-צרור בן-בכורת בן-אפיח--בן-איש ימיני: גיבור, חיל. א ט,ב ולו-היה בן ושמו שאול, בחור וטוב, ואין איש מבני ישראל, טוב ממנו; משכמו ומעלה, גבוה מכל-העם. א ט,ג ותאבדנה, האתונות, לקיש, אבי שאול; ויאמר קיש אל-שאול בנו, קח-נא איתך את-אחד מהנערים, וקום לך, בקש את-האתונות. א ט,ד ויעבור בהר-אפריים ויעבור בארץ-שלישה, ולא מצאו; ויעברו בארץ-שעלים ואין, ויעבור בארץ-ימיני ולא מצאו. א ט,ה המה, באו בארץ צוף, ושאול אמר לנערו אשר-עימו, לכה ונשובה--פן-יחדל אבי מן-האתונות, ודאג לנו. א ט,ו ויאמר לו, הנה-נא איש-אלוהים בעיר הזאת, והאיש נכבד, כול אשר-ידבר בוא יבוא; עתה, נלכה שם--אוליי יגיד לנו, את-דרכנו אשר-הלכנו עליה. א ט,ז ויאמר שאול לנערו, והנה נלך ומה-נביא לאיש--כי הלחם אזל מכלינו, ותשורה אין-להביא לאיש האלוהים: מה, איתנו. א ט,ח ויוסף הנער, לענות את-שאול, ויאמר, הנה נמצא בידי רבע שקל כסף; ונתתי לאיש האלוהים, והגיד לנו את-דרכנו. א ט,ט לפנים בישראל, כה-אמר האיש בלכתו לדרוש אלוהים, לכו ונלכה, עד-הרואה: כי לנביא היום, ייקרא לפנים הרואה. א ט,י ויאמר שאול לנערו טוב דברך, לכה נלכה; וילכו, אל-העיר, אשר-שם, איש האלוהים. א ט,יא המה, עולים במעלה העיר, והמה מצאו נערות, יוצאות לשאוב מים; ויאמרו להן, היש בזה הרואה. א ט,יב ותענינה אותם ותאמרנה יש, הנה לפניך; מהר עתה, כי היום בא לעיר--כי זבח היום לעם, בבמה. א ט,יג כבואכם העיר כן תמצאון אותו בטרם יעלה הבמתה לאכול, כי לא-יאכל העם עד-בואו--כי-הוא יברך הזבח, אחרי-כן יאכלו הקרואים; ועתה עלו, כי-אותו כהיום תמצאון אותו. א ט,יד ויעלו, העיר; המה, באים בתוך העיר, והנה שמואל יוצא לקראתם, לעלות הבמה. {ס}
א ט,טו ויהוה, גלה את-אוזן שמואל, יום אחד, לפני בוא-שאול לאמור. א ט,טז כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימין, ומשחתו לנגיד על-עמי ישראל, והושיע את-עמי, מיד פלשתים: כי ראיתי את-עמי, כי באה צעקתו אליי. א ט,יז ושמואל, ראה את-שאול; ויהוה ענהו--הנה האיש אשר אמרתי אליך, זה יעצור בעמי. א ט,יח וייגש שאול את-שמואל, בתוך השער; ויאמר הגידה-נא לי, אי-זה בית הרואה. א ט,יט ויען שמואל את-שאול, ויאמר אנוכי הרואה--עלה לפניי הבמה, ואכלתם עימי היום; ושילחתיך בבוקר, וכול אשר בלבבך אגיד לך. א ט,כ ולאתונות האובדות לך, היום שלושת הימים--אל-תשם את-ליבך להם, כי נמצאו; ולמי, כל-חמדת ישראל--הלוא לך, ולכול בית אביך. {ס}
א ט,כא ויען שאול ויאמר, הלוא בן-ימיני אנוכי מקטני שבטי ישראל, ומשפחתי הצעירה, מכל-משפחות שבטי בנימין; ולמה דיברת אליי, כדבר הזה. {ס}
א ט,כב וייקח שמואל את-שאול ואת-נערו, ויביאם לשכתה; וייתן להם מקום בראש הקרואים, והמה כשלושים איש. א ט,כג ויאמר שמואל, לטבח, תנה את-המנה, אשר נתתי לך--אשר אמרתי אליך, שים אותה עימך. א ט,כד וירם הטבח את-השוק והעליה וישם לפני שאול, ויאמר הנה הנשאר שים-לפניך אכול--כי למועד שמור-לך לאמור, העם קראתי; ויאכל שאול עם-שמואל, ביום ההוא. א ט,כה ויירדו מהבמה, העיר; וידבר עם-שאול, על-הגג. א ט,כו וישכימו, ויהי כעלות השחר ויקרא שמואל אל-שאול הגגה לאמור, קומה, ואשלחך; ויקם שאול, וייצאו שניהם הוא ושמואל--החוצה. א ט,כז המה, יורדים בקצה העיר, ושמואל אמר אל-שאול אמור לנער ויעבור לפנינו, ויעבור; ואתה עמוד כיום, ואשמיעך את-דבר אלוהים. {פ}
א י,א וייקח שמואל את-פך השמן, וייצוק על-ראשו--ויישקהו; ויאמר--הלוא כי-משחך יהוה על-נחלתו, לנגיד. א י,ב בלכתך היום, מעימדי, ומצאת שני אנשים עם-קבורת רחל בגבול בנימין, בצלצח; ואמרו אליך, נמצאו האתונות אשר הלכת לבקש, והנה נטש אביך את-דברי האתונות, ודאג לכם לאמור מה אעשה לבני. א י,ג וחלפת משם והלאה, ובאת עד-אילון תבור, ומצאוך שם שלושה אנשים, עולים אל-האלוהים בית-אל; אחד נושא שלושה גדיים, ואחד נושא שלושת כיכרות לחם, ואחד, נושא נבל-יין. א י,ד ושאלו לך, לשלום; ונתנו לך שתי-לחם, ולקחת מידם. א י,ה אחר כן, תבוא גבעת האלוהים, אשר-שם, נציבי פלשתים; ויהי כבואך שם העיר, ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה, ולפניהם נבל ותוף וחליל וכינור, והמה מתנבאים. א י,ו וצלחה עליך רוח יהוה, והתנבית עימם; ונהפכת, לאיש אחר. א י,ז והיה, כי תבואנה האותות האלה--לך: עשה לך אשר תמצא ידך, כי האלוהים עימך. א י,ח וירדת לפניי, הגלגל, והנה אנוכי יורד אליך, להעלות עולות לזבוח זבחי שלמים; שבעת ימים תוחל, עד-בואי אליך, והודעתי לך, את אשר תעשה. א י,ט והיה, כהפנותו שכמו ללכת מעם שמואל, ויהפוך-לו אלוהים, לב אחר; ויבואו כל-האותות האלה, ביום ההוא. {ס}
א י,י ויבואו שם הגבעתה, והנה חבל-נביאים לקראתו; ותצלח עליו רוח אלוהים, ויתנבא בתוכם. א י,יא ויהי, כל-יודעו מאיתמול שלשום, ויראו, והנה עם-נביאים ניבא: {ס} ויאמר העם איש אל-ריעהו, מה-זה היה לבן-קיש--הגם שאול, בנביאים. א י,יב ויען איש משם ויאמר, ומי אביהם; על-כן הייתה למשל, הגם שאול בנביאים. א י,יג ויכל, מהתנבות, ויבוא, הבמה. א י,יד ויאמר דוד שאול אליו ואל-נערו, אן הלכתם; ויאמר, לבקש את-האתונות, ונראה כי-אין, ונבוא אל-שמואל. א י,טו ויאמר, דוד שאול: הגידה-נא לי, מה-אמר לכם שמואל. א י,טז ויאמר שאול, אל-דודו, הגד הגיד לנו, כי נמצאו האתונות; ואת-דבר המלוכה לא-הגיד לו, אשר אמר שמואל. {פ}
א י,יז ויצעק שמואל את-העם, אל-יהוה המצפה.
א י,יח ויאמר אל-בני ישראל, {פ}
כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, אנוכי העליתי את-ישראל, ממצריים; ואציל אתכם, מיד מצריים, ומיד כל-הממלכות, הלוחצים אתכם.
א י,יט ואתם היום מאסתם את-אלוהיכם, אשר-הוא מושיע לכם מכל-רעותיכם וצרותיכם, ותאמרו לו, כי-מלך תשים עלינו; ועתה, התייצבו לפני יהוה, לשבטיכם, ולאלפיכם.
א י,כ ויקרב שמואל, את כל-שבטי ישראל; ויילכד, שבט בנימין.
א י,כא ויקרב את-שבט בנימין, למשפחותיו, ותילכד, משפחת המטרי; ויילכד שאול בן-קיש, ויבקשוהו ולא נמצא.
א י,כב וישאלו-עוד, ביהוה, הבא עוד, הלום איש; {ס} ויאמר יהוה, הנה-הוא נחבא אל-הכלים.
א י,כג וירוצו וייקחוהו משם, ויתייצב בתוך העם; ויגבה, מכל-העם, משכמו, ומעלה.
א י,כד ויאמר שמואל אל-כל-העם, הראיתם אשר בחר-בו יהוה, כי אין כמוהו, בכל-העם; ויריעו כל-העם ויאמרו, יחי המלך. {ס}
א י,כה וידבר שמואל אל-העם, את משפט המלוכה, ויכתוב בספר, וינח לפני יהוה; וישלח שמואל את-כל-העם, איש לביתו. א י,כו וגם-שאול--הלך לביתו, גבעתה; וילכו עימו--החיל, אשר-נגע אלוהים בליבם. א י,כז ובני בלייעל אמרו, מה-יושיענו זה, ויבזוהו, ולא-הביאו לו מנחה; ויהי, כמחריש. {פ}
א יא,א ויעל, נחש העמוני, וייחן, על-יבש גלעד; ויאמרו כל-אנשי יבש, אל-נחש, כרות-לנו ברית, ונעבדך. א יא,ב ויאמר אליהם, נחש העמוני, בזאת אכרות לכם, בנקור לכם כל-עין ימין; ושמתיה חרפה, על-כל-ישראל. א יא,ג ויאמרו אליו זקני יבש, הרף לנו שבעת ימים, ונשלחה מלאכים, בכול גבול ישראל; ואם-אין מושיע אותנו, ויצאנו אליך. א יא,ד ויבואו המלאכים גבעת שאול, וידברו הדברים באוזני העם; וישאו כל-העם את-קולם, ויבכו. א יא,ה והנה שאול, בא אחרי הבקר מן-השדה, ויאמר שאול, מה-לעם כי יבכו; ויספרו-לו--את-דברי, אנשי יבש. א יא,ו ותצלח רוח-אלוהים על-שאול, כשומעו את-הדברים האלה; וייחר אפו, מאוד. א יא,ז וייקח צמד בקר וינתחהו, וישלח בכל-גבול ישראל ביד המלאכים לאמור, אשר איננו יוצא אחרי שאול ואחר שמואל, כה ייעשה לבקרו; וייפול פחד-יהוה על-העם, וייצאו כאיש אחד. א יא,ח ויפקדם, בבזק; ויהיו בני-ישראל שלוש מאות אלף, ואיש יהודה שלושים אלף. א יא,ט ויאמרו למלאכים הבאים, כה תאמרון לאיש יבש גלעד, מחר תהיה-לכם תשועה, כחום השמש; ויבואו המלאכים, ויגידו לאנשי יבש--וישמחו. א יא,י ויאמרו אנשי יבש, מחר נצא אליכם; ועשיתם לנו, ככל-הטוב בעיניכם. {ס}
א יא,יא ויהי ממוחרת, וישם שאול את-העם שלושה ראשים, ויבואו בתוך-המחנה באשמורת הבוקר, ויכו את-עמון עד-חום היום; ויהי הנשארים ויפוצו, ולא נשארו-בם שניים יחד. א יא,יב ויאמר העם, אל-שמואל, מי האומר, שאול ימלוך עלינו: תנו האנשים, ונמיתם. א יא,יג ויאמר שאול, לא-יומת איש ביום הזה: כי היום עשה-יהוה תשועה, בישראל. א יא,יד ויאמר שמואל אל-העם, לכו ונלכה הגלגל; ונחדש שם, המלוכה. א יא,טו וילכו כל-העם הגלגל, וימליכו שם את-שאול לפני יהוה בגלגל, ויזבחו-שם זבחים שלמים, לפני יהוה; וישמח שם שאול וכל-אנשי ישראל, עד-מאוד. {פ}
א יב,א ויאמר שמואל, אל-כל-ישראל, הנה שמעתי בקולכם, לכול אשר-אמרתם לי; ואמליך עליכם, מלך. א יב,ב ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם, ואני זקנתי ושבתי, ובניי, הנם איתכם; ואני התהלכתי לפניכם, מנעוריי עד-היום הזה. א יב,ג הנני ענו בי נגד יהוה ונגד משיחו, את-שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת-מי עשקתי את-מי רצותי, ומיד-מי לקחתי כופר, ואעלים עיניי בו; ואשיב, לכם. א יב,ד ויאמרו, לא עשקתנו ולא רצותנו; ולא-לקחת מיד-איש, מאומה. א יב,ה ויאמר אליהם עד יהוה בכם, ועד משיחו היום הזה--כי לא מצאתם בידי, מאומה; ויאמר, עד. {פ}
א יב,ו ויאמר שמואל, אל-העם: יהוה, אשר עשה את-משה ואת-אהרון, ואשר העלה את-אבותיכם, מארץ מצריים. א יב,ז ועתה, התייצבו ואישפטה איתכם--לפני יהוה: את כל-צדקות יהוה, אשר-עשה איתכם ואת-אבותיכם. א יב,ח כאשר-בא יעקוב, מצריים--ויזעקו אבותיכם, אל-יהוה, וישלח יהוה את-משה ואת-אהרון ויוציאו את-אבותיכם ממצריים, וישיבום במקום הזה. א יב,ט וישכחו, את-יהוה אלוהיהם; וימכור אותם ביד סיסרא שר-צבא חצור וביד-פלשתים, וביד מלך מואב, ויילחמו, בם. א יב,י ויזעקו אל-יהוה, ויאמרו חטאנו, כי עזבנו את-יהוה, ונעבוד את-הבעלים ואת-העשתרות; ועתה, הצילנו מיד אויבינו--ונעבדך. א יב,יא וישלח יהוה את-ירובעל ואת-בדן, ואת-יפתח ואת-שמואל; ויצל אתכם מיד אויביכם, מסביב, ותשבו, בטח. א יב,יב ותראו, כי-נחש מלך בני-עמון בא עליכם, ותאמרו לי, לא כי-מלך ימלוך עלינו: ויהוה אלוהיכם, מלככם. א יב,יג ועתה, הנה המלך אשר בחרתם--אשר שאלתם; והנה נתן יהוה עליכם, מלך. א יב,יד אם-תיראו את-יהוה, ועבדתם אותו ושמעתם בקולו, ולא תמרו, את-פי יהוה--והייתם גם-אתם, וגם-המלך אשר מלך עליכם, אחר, יהוה אלוהיכם. א יב,טו ואם-לא תשמעו בקול יהוה, ומריתם את-פי יהוה--והייתה יד-יהוה בכם, ובאבותיכם. א יב,טז גם-עתה התייצבו וראו, את-הדבר הגדול הזה, אשר יהוה, עושה לעיניכם. א יב,יז הלוא קציר-חיטים, היום--אקרא אל-יהוה, וייתן קולות ומטר; ודעו וראו, כי-רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני יהוה, לשאול לכם, מלך. {ס}
א יב,יח ויקרא שמואל אל-יהוה, וייתן יהוה קולות ומטר ביום ההוא; ויירא כל-העם מאוד את-יהוה, ואת-שמואל. א יב,יט ויאמרו כל-העם אל-שמואל, התפלל בעד-עבדיך אל-יהוה אלוהיך--ואל-נמות: כי-יספנו על-כל-חטאותינו רעה, לשאול לנו מלך. א יב,כ ויאמר שמואל אל-העם, אל-תיראו--אתם עשיתם, את כל-הרעה הזאת; אך, אל-תסורו מאחרי יהוה, ועבדתם את-יהוה, בכל-לבבכם. א יב,כא ולא, תסורו: כי אחרי התוהו, אשר לא-יועילו ולא יצילו--כי-תוהו המה. א יב,כב כי לא-ייטוש יהוה, את-עמו--בעבור, שמו הגדול: כי הואיל יהוה, לעשות אתכם לו לעם. א יב,כג גם אנוכי, חלילה לי מחטוא ליהוה--מחדול, להתפלל בעדכם; והוריתי אתכם, בדרך הטובה והישרה. א יב,כד אך יראו את-יהוה, ועבדתם אותו באמת--בכל-לבבכם: כי ראו, את אשר-הגדיל עימכם. א יב,כה ואם-הרע, תרעו--גם-אתם גם-מלככם, תיספו. {פ}
א יג,א בן-שנה, שאול במולכו; ושתי שנים, מלך על-ישראל. א יג,ב ויבחר-לו שאול שלושת אלפים, מישראל, ויהיו עם-שאול אלפיים במכמש ובהר בית-אל, ואלף היו עם-יונתן בגבעת בנימין; ויתר העם, שילח איש לאוהליו. א יג,ג ויך יונתן, את נציב פלשתים אשר בגבע, וישמעו, פלשתים; ושאול תקע בשופר בכל-הארץ לאמור, ישמעו העברים. א יג,ד וכל-ישראל שמעו לאמור, הכה שאול את-נציב פלשתים, וגם-נבאש ישראל, בפלשתים; וייצעקו העם אחרי שאול, הגלגל. א יג,ה ופלשתים נאספו להילחם עם-ישראל, שלושים אלף רכב וששת אלפים פרשים, ועם, כחול אשר על-שפת-הים לרוב; ויעלו ויחנו במכמש, קדמת בית אוון. א יג,ו ואיש ישראל ראו כי צר-לו, כי ניגש העם; ויתחבאו העם, במערות ובחווחים ובסלעים, ובצריחים, ובבורות. א יג,ז ועברים, עברו את-הירדן, ארץ גד, וגלעד; ושאול עודנו בגלגל, וכל-העם חרדו אחריו. א יג,ח ויוחל שבעת ימים, למועד אשר שמואל, ולא-בא שמואל, הגלגל; ויפץ העם, מעליו. א יג,ט ויאמר שאול--הגישו אליי, העולה והשלמים; ויעל, העולה. א יג,י ויהי, ככלותו להעלות העולה, והנה שמואל, בא; וייצא שאול לקראתו, לברכו. א יג,יא ויאמר שמואל, מה עשית; ויאמר שאול כי-ראיתי כי-נפץ העם מעליי, ואתה לא-באת למועד הימים, ופלשתים, נאספים מכמש. א יג,יב ואומר, עתה יירדו פלשתים אליי הגלגל, ופני יהוה, לא חיליתי; ואתאפק, ואעלה העולה. {ס}
א יג,יג ויאמר שמואל אל-שאול, נסכלת: לא שמרת, את-מצות יהוה אלוהיך אשר ציווך, כי עתה הכין יהוה את-ממלכתך אל-ישראל, עד-עולם. א יג,יד ועתה, ממלכתך לא-תקום: ביקש יהוה לו איש כלבבו, ויצווהו יהוה לנגיד על-עמו--כי לא שמרת, את אשר-ציווך יהוה. {ס}
א יג,טו ויקם שמואל, ויעל מן-הגלגל--גבעת בנימין; ויפקוד שאול, את-העם הנמצאים עימו, כשש מאות, איש. א יג,טז ושאול ויונתן בנו, והעם הנמצא עימם, יושבים, בגבע בנימין; ופלשתים, חנו במכמש. א יג,יז וייצא המשחית ממחנה פלשתים, שלושה ראשים: הראש אחד יפנה אל-דרך עופרה, אל-ארץ שועל. א יג,יח והראש אחד יפנה, דרך בית חורון; והראש אחד יפנה דרך הגבול, הנשקף על-גיא הצבועים המדברה. {ס}
א יג,יט וחרש לא יימצא, בכול ארץ ישראל: כי-אמרו פלשתים--פן יעשו העברים, חרב או חנית. א יג,כ ויירדו כל-ישראל, הפלשתים--ללטוש איש את-מחרשתו ואת-אתו, ואת-קרדומו, ואת, מחרשתו. א יג,כא והייתה הפצירה פים, למחרשות ולאתים, ולשלוש קילשון, ולהקרדומים; ולהציב, הדורבן. א יג,כב והיה, ביום מלחמת, ולא נמצא חרב וחנית ביד כל-העם, אשר את-שאול ואת-יונתן; ותימצא לשאול, וליונתן בנו. א יג,כג וייצא מצב פלשתים, אל-מעבר מכמש. {ס}
א יד,א ויהי היום, ויאמר יונתן בן-שאול אל-הנער נושא כליו, לכה ונעברה אל-מצב פלשתים, אשר מעבר הלז; ולאביו, לא הגיד. א יד,ב ושאול, יושב בקצה הגבעה, תחת הרימון, אשר במגרון; והעם אשר עימו, כשש מאות איש. א יד,ג ואחייה בן-אחיטוב אחי איכבוד בן-פינחס בן-עלי כוהן יהוה, בשילה--נושא איפוד; והעם לא ידע, כי הלך יונתן. א יד,ד ובין המעברות, אשר ביקש יונתן לעבור על-מצב פלשתים--שן-הסלע מהעבר מזה, ושן-הסלע מהעבר מזה; ושם האחד בוצץ, ושם האחד סנה. א יד,ה השן האחד מצוק מצפון, מול מכמש; והאחד מנגב, מול גבע. {ס}
א יד,ו ויאמר יהונתן אל-הנער נושא כליו, לכה ונעברה אל-מצב הערלים האלה--אוליי יעשה יהוה, לנו: כי אין ליהוה מעצור, להושיע ברב או במעט. א יד,ז ויאמר לו נושא כליו, עשה כל-אשר בלבבך; נטה לך, הנני עימך כלבבך. {ס}
א יד,ח ויאמר, יהונתן, הנה אנחנו עוברים, אל-האנשים; ונגלינו, אליהם.
א יד,ט אם-כה יאמרו, אלינו, דומו, עד-הגיענו אליכם--ועמדנו תחתינו, ולא נעלה אליהם.
א יד,י ואם-כה יאמרו עלו עלינו, ועלינו--כי-נתנם יהוה, בידנו: וזה-לנו, האות.
א יד,יא וייגלו שניהם, אל-מצב פלשתים; ויאמרו פלשתים--הנה עברים יוצאים, מן-החורים אשר התחבאו-שם.
א יד,יב ויענו אנשי המצבה את-יונתן ואת-נושא כליו, ויאמרו עלו אלינו, ונודיעה אתכם, דבר; {פ}
ויאמר יונתן אל-נושא כליו, עלה אחריי--כי-נתנם יהוה, ביד ישראל.
א יד,יג ויעל יונתן, על-ידיו ועל-רגליו, ונושא כליו, אחריו; וייפלו לפני יונתן, ונושא כליו ממותת אחריו.
א יד,יד ותהי המכה הראשונה, אשר הכה יונתן ונושא כליו--כעשרים איש: כבחצי מענה, צמד שדה.
א יד,טו ותהי חרדה במחנה בשדה, ובכל-העם--המצב והמשחית, חרדו גם-המה; ותרגז הארץ, ותהי לחרדת אלוהים.
א יד,טז ויראו הצופים לשאול, בגבעת בנימין; והנה ההמון נמוג, וילך והלום. {פ}
א יד,יז ויאמר שאול, לעם אשר איתו, פקדו-נא וראו, מי הלך מעימנו; ויפקדו, והנה אין יונתן ונושא כליו.
א יד,יח ויאמר שאול לאחייה, הגישה ארון האלוהים: כי-היה ארון האלוהים, ביום ההוא--ובני ישראל.
א יד,יט ויהי, עד דיבר שאול אל-הכוהן, וההמון אשר במחנה פלשתים, וילך הלוך ורב; {פ}
ויאמר שאול אל-הכוהן, אסוף ידך.
א יד,כ וייזעק שאול, וכל-העם אשר איתו, ויבואו, עד-המלחמה; והנה הייתה חרב איש, בריעהו--מהומה, גדולה מאוד.
א יד,כא והעברים, היו לפלשתים כאתמול שלשום, אשר עלו עימם במחנה, סביב; וגם-המה, להיות עם-ישראל, אשר עם-שאול, ויונתן.
א יד,כב וכול איש ישראל המתחבאים בהר-אפריים, שמעו, כי-נסו, פלשתים; וידבקו גם-המה אחריהם, במלחמה.
א יד,כג ויושע יהוה ביום ההוא, את-ישראל; והמלחמה--עברה, את-בית אוון.
א יד,כד ואיש-ישראל ניגש, ביום ההוא; ויואל שאול את-העם לאמור, ארור האיש אשר-יאכל לחם עד-הערב וניקמתי מאויביי, ולא-טעם כל-העם, לחם. {ס}
א יד,כה וכל-הארץ, באו ביער; ויהי דבש, על-פני השדה. א יד,כו ויבוא העם אל-היער, והנה הלך דבש; ואין-משיג ידו אל-פיו, כי-ירא העם את-השבועה. א יד,כז ויונתן לא-שמע, בהשביע אביו את-העם, וישלח את-קצה המטה אשר בידו, ויטבול אותה ביערת הדבש; וישב ידו אל-פיו, ותאורנה עיניו. א יד,כח ויען איש מהעם ויאמר, השבע השביע אביך את-העם לאמור, ארור האיש אשר-יאכל לחם, היום; ויעף, העם. א יד,כט ויאמר, יונתן, עכר אבי, את-הארץ: ראו-נא, כי-אורו עיניי--כי טעמתי, מעט דבש הזה. א יד,ל אף, כי לו אכול אכל היום העם, משלל אויביו, אשר מצא: כי עתה לא-רבתה מכה, בפלשתים. א יד,לא ויכו ביום ההוא, בפלשתים, ממכמש, איילונה; ויעף העם, מאוד. א יד,לב ויעט העם אל-השלל, ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו-ארצה; ויאכל העם, על-הדם. א יד,לג ויגידו לשאול לאמור, הנה העם חוטאים ליהוה לאכול על-הדם; ויאמר בגדתם, גולו-אליי היום אבן גדולה. א יד,לד ויאמר שאול פוצו בעם ואמרתם להם הגישו אליי איש שורו ואיש שייהו, ושחטתם בזה ואכלתם, ולא-תחטאו ליהוה, לאכול אל-הדם; ויגישו כל-העם איש שורו בידו, הלילה--וישחטו-שם. א יד,לה וייבן שאול מזבח, ליהוה; אותו החל, לבנות מזבח ליהוה. {פ}
א יד,לו ויאמר שאול נרדה אחרי פלשתים לילה ונבוזה בהם עד-אור הבוקר, ולא-נשאר בהם איש, ויאמרו, כל-הטוב בעיניך עשה; {ס} ויאמר, הכוהן, נקרבה הלום, אל-האלוהים. א יד,לז וישאל שאול, באלוהים, הארד אחרי פלשתים, התיתנם ביד ישראל; ולא ענהו, ביום ההוא. א יד,לח ויאמר שאול--גושו הלום, כול פינות העם; ודעו וראו--במה הייתה החטאת הזאת, היום. א יד,לט כי חי-יהוה, המושיע את-ישראל--כי אם-ישנו ביונתן בני, כי מות ימות; ואין עונהו, מכל-העם. א יד,מ ויאמר אל-כל-ישראל, אתם תהיו לעבר אחד, ואני ויונתן בני, נהיה לעבר אחד; ויאמרו העם אל-שאול, הטוב בעיניך עשה. {ס}
א יד,מא ויאמר שאול, אל-יהוה אלוהי ישראל--הבה תמים; ויילכד יונתן ושאול, והעם יצאו. א יד,מב ויאמר שאול--הפילו, ביני ובין יונתן בני; ויילכד, יונתן. א יד,מג ויאמר שאול אל-יונתן, הגידה לי מה עשית; ויגד-לו יונתן, ויאמר טעום טעמתי בקצה המטה אשר-בידי מעט דבש--הנני אמות. {ס}
א יד,מד ויאמר שאול, כה-יעשה אלוהים וכה יוסיף: כי-מות תמות, יונתן. א יד,מה ויאמר העם אל-שאול, היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל--חלילה חי-יהוה אם-ייפול משערת ראשו ארצה, כי-עם-אלוהים עשה היום הזה; ויפדו העם את-יונתן, ולא-מת. {ס}
א יד,מו ויעל שאול, מאחרי פלשתים; ופלשתים, הלכו למקומם. א יד,מז ושאול לכד המלוכה, על-ישראל; ויילחם סביב בכל-אויביו במואב ובבני-עמון ובאדום ובמלכי צובה, ובפלשתים, ובכול אשר-יפנה, ירשיע. א יד,מח ויעש חיל, ויך את-עמלק; ויצל את-ישראל, מיד שוסהו. {פ}
א יד,מט ויהיו בני שאול, יונתן וישווי ומלכישוע; ושם, שתי בנותיו--שם הבכירה מרב, ושם הקטנה מיכל. א יד,נ ושם אשת שאול, אחינועם בת-אחימעץ; ושם שר-צבאו אבינר, בן-נר דוד שאול. א יד,נא וקיש אבי-שאול ונר אבי-אבנר, בן-אביאל. {ס}
א יד,נב ותהי המלחמה חזקה על-פלשתים, כול ימי שאול; וראה שאול כל-איש גיבור, וכל-בן-חיל, ויאספהו, אליו. {פ}
א טו,א ויאמר שמואל, אל-שאול, אותי שלח יהוה למשוחך למלך, על-עמו על-ישראל; ועתה שמע, לקול דברי יהוה. {ס}
א טו,ב כה אמר, יהוה צבאות, פקדתי, את אשר-עשה עמלק לישראל--אשר-שם לו בדרך, בעלותו ממצריים. א טו,ג עתה לך והכית את-עמלק, והחרמתם את-כל-אשר-לו, ולא תחמול, עליו; והמתה מאיש עד-אישה, מעולל ועד-יונק, משור ועד-שה, מגמל ועד-חמור. {ס}
א טו,ד וישמע שאול, את-העם, ויפקדם בטלאים, מאתיים אלף רגלי; ועשרת אלפים, את-איש יהודה. א טו,ה ויבוא שאול, עד-עיר עמלק; וירב, בנחל. א טו,ו ויאמר שאול אל-הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי, פן-אוסיפך עימו, ואתה עשית חסד עם-כל-בני ישראל, בעלותם ממצריים; ויסר קיני, מתוך עמלק. א טו,ז ויך שאול, את-עמלק, מחווילה בואכה שור, אשר על-פני מצריים. א טו,ח ויתפוש את-אגג מלך-עמלק, חי; ואת-כל-העם, החרים לפי-חרב. א טו,ט ויחמול שאול והעם על-אגג, ועל-מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל-הכרים ועל-כל-הטוב, ולא אבו, החרימם; וכל-המלאכה נמבזה ונמס, אותה החרימו. {פ}
א טו,י ויהי, דבר-יהוה, אל-שמואל, לאמור. א טו,יא ניחמתי, כי-המלכתי את-שאול למלך--כי-שב מאחריי, ואת-דבריי לא הקים; וייחר, לשמואל, ויזעק אל-יהוה, כל-הלילה. א טו,יב וישכם שמואל לקראת שאול, בבוקר; ויוגד לשמואל לאמור, בא-שאול הכרמלה והנה מציב לו יד, וייסוב ויעבור, ויירד הגלגל. א טו,יג ויבוא שמואל, אל-שאול; ויאמר לו שאול, ברוך אתה ליהוה--הקימותי, את-דבר יהוה. א טו,יד ויאמר שמואל, ומה קול-הצאן הזה באוזניי, וקול הבקר, אשר אנוכי שומע. א טו,טו ויאמר שאול מעמלקי הביאום, אשר חמל העם על-מיטב הצאן והבקר, למען זבוח, ליהוה אלוהיך; ואת-היותר, החרמנו. {פ}
א טו,טז ויאמר שמואל, אל-שאול, הרף ואגידה לך, את אשר דיבר יהוה אליי הלילה; ויאמר לו, דבר. {ס}
א טו,יז ויאמר שמואל--הלוא אם-קטון אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל אתה; וימשחך יהוה למלך, על-ישראל. א טו,יח וישלחך יהוה, בדרך; ויאמר, לך והחרמת את-החטאים את-עמלק, ונלחמת בו, עד כלותם אותם. א טו,יט ולמה לא-שמעת, בקול יהוה; ותעט, אל-השלל, ותעש הרע, בעיני יהוה. {ס}
א טו,כ ויאמר שאול אל-שמואל, אשר שמעתי בקול יהוה, ואלך, בדרך אשר-שלחני יהוה; ואביא, את-אגג מלך עמלק, ואת-עמלק, החרמתי. א טו,כא וייקח העם מהשלל צאן ובקר, ראשית החרם, לזבוח ליהוה אלוהיך, בגלגל. {ס}
א טו,כב ויאמר שמואל, החפץ ליהוה בעולות וזבחים, כשמוע, בקול יהוה: הנה שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים. א טו,כג כי חטאת-קסם מרי, ואוון ותרפים הפצר: יען, מאסת את-דבר יהוה, וימאסך, ממלך. {ס}
א טו,כד ויאמר שאול אל-שמואל חטאתי, כי-עברתי את-פי-יהוה ואת-דבריך: כי יראתי את-העם, ואשמע בקולם. א טו,כה ועתה, שא נא את-חטאתי; ושוב עימי, ואשתחווה ליהוה. א טו,כו ויאמר שמואל אל-שאול, לא אשוב עימך: כי מאסת, את-דבר יהוה, וימאסך יהוה, מהיות מלך על-ישראל. {ס}
א טו,כז וייסוב שמואל, ללכת; ויחזק בכנף-מעילו, וייקרע. {ס}
א טו,כח ויאמר אליו, שמואל, קרע יהוה את-ממלכות ישראל מעליך, היום; ונתנה, לריעך הטוב ממך. {ס}
א טו,כט וגם נצח ישראל, לא ישקר ולא יינחם: כי לא אדם הוא, להינחם. א טו,ל ויאמר חטאתי--עתה כבדני נא נגד זקני-עמי, ונגד ישראל; ושוב עימי, והשתחוויתי ליהוה אלוהיך. א טו,לא וישב שמואל, אחרי שאול; וישתחו שאול, ליהוה. {ס}
א טו,לב ויאמר שמואל, הגישו אליי את-אגג מלך עמלק, וילך אליו, אגג מעדנות; ויאמר אגג, אכן סר מר-המוות. {ס}
א טו,לג ויאמר שמואל--כאשר שיכלה נשים חרבך, כן-תשכל מנשים אימך; וישסף שמואל את-אגג לפני יהוה, בגלגל. {ס}
א טו,לד וילך שמואל, הרמתה; ושאול עלה אל-ביתו, גבעת שאול. א טו,לה ולא-יסף שמואל לראות את-שאול, עד-יום מותו, כי-התאבל שמואל, אל-שאול; ויהוה ניחם, כי-המליך את-שאול על-ישראל. {פ}
א טז,א ויאמר יהוה אל-שמואל, עד-מתיי אתה מתאבל אל-שאול, ואני מאסתיו, ממלוך על-ישראל; מלא קרנך שמן, ולך אשלחך אל-ישי בית-הלחמי--כי-ראיתי בבניו לי, מלך. א טז,ב ויאמר שמואל איך אלך, ושמע שאול והרגני; ויאמר יהוה, עגלת בקר תיקח בידך, ואמרת, לזבוח ליהוה באתי. א טז,ג וקראת לישי, בזבח; ואנוכי, אודיעך את אשר-תעשה, ומשחת לי, את אשר-אומר אליך. א טז,ד ויעש שמואל, את אשר דיבר יהוה, ויבוא, בית לחם; ויחרדו זקני העיר, לקראתו, ויאמר, שלום בואך. א טז,ה ויאמר שלום, לזבוח ליהוה באתי, התקדשו, ובאתם איתי בזבח; ויקדש את-ישי ואת-בניו, ויקרא להם לזבח. א טז,ו ויהי בבואם, וירא את-אליאב; ויאמר, אך נגד יהוה משיחו. {ס}
א טז,ז ויאמר יהוה אל-שמואל, אל-תבט אל-מראהו ואל-גבוה קומתו--כי מאסתיהו: כי לא, אשר יראה האדם--כי האדם יראה לעיניים, ויהוה יראה ללבב.
א טז,ח ויקרא ישי אל-אבינדב, ויעבירהו לפני שמואל; ויאמר, גם-בזה לא-בחר יהוה.
א טז,ט ויעבר ישי, שמה; ויאמר, גם-בזה לא-בחר יהוה.
א טז,י ויעבר ישי שבעת בניו, לפני שמואל; ויאמר שמואל אל-ישי, לא-בחר יהוה באלה.
א טז,יא ויאמר שמואל אל-ישי, התמו הנערים, ויאמר עוד שאר הקטן, והנה רועה בצאן; ויאמר שמואל אל-ישי שלחה וקחנו, כי לא-נסוב עד-בואו פה.
א טז,יב וישלח ויביאהו והוא אדמוני, עם-יפה עיניים וטוב רואי; {פ}
ויאמר יהוה קום משחהו, כי-זה הוא.
א טז,יג וייקח שמואל את-קרן השמן, וימשח אותו בקרב אחיו, ותצלח רוח-יהוה אל-דויד, מהיום ההוא ומעלה; ויקם שמואל, וילך הרמתה.
א טז,יד ורוח יהוה סרה, מעם שאול; וביעתתו רוח-רעה, מאת יהוה.
א טז,טו ויאמרו עבדי-שאול, אליו: הנה-נא רוח-אלוהים רעה, מבעיתך.
א טז,טז יאמר-נא אדוננו, עבדיך לפניך--יבקשו, איש יודע מנגן בכינור; והיה, בהיות עליך רוח-אלוהים רעה--וניגן בידו, וטוב לך. {פ}
א טז,יז ויאמר שאול, אל-עבדיו: ראו-נא לי, איש מיטיב לנגן, והביאותם, אליי. א טז,יח ויען אחד מהנערים ויאמר, הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי, יודע נגן וגיבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר, ואיש תואר; ויהוה, עימו. א טז,יט וישלח שאול מלאכים, אל-ישי; ויאמר, שלחה אליי את-דויד בנך אשר בצאן. א טז,כ וייקח ישי חמור לחם, ונאד יין, וגדי עיזים, אחד; וישלח ביד-דויד בנו, אל-שאול. א טז,כא ויבוא דויד אל-שאול, ויעמוד לפניו; ויאהבהו מאוד, ויהי-לו נושא כלים. א טז,כב וישלח שאול, אל-ישי לאמור: יעמוד-נא דויד לפניי, כי-מצא חן בעיניי. א טז,כג והיה, בהיות רוח-אלוהים אל-שאול, ולקח דויד את-הכינור, וניגן בידו; ורווח לשאול וטוב לו, וסרה מעליו רוח הרעה. {פ}
א יז,א ויאספו פלשתים את-מחניהם, למלחמה, וייאספו, שוכה אשר ליהודה; ויחנו בין-שוכה ובין-עזקה, באפס דמים. א יז,ב ושאול ואיש-ישראל נאספו, ויחנו בעמק האלה; ויערכו מלחמה, לקראת פלשתים. א יז,ג ופלשתים עומדים אל-ההר, מזה, וישראל עומדים אל-ההר, מזה; והגיא, ביניהם. א יז,ד וייצא איש-הביניים ממחנות פלשתים, גולית שמו מגת: גובהו, שש אמות וזרת. א יז,ה וכובע נחושת על-ראשו, ושריון קשקשים הוא לבוש; ומשקל, השריון--חמשת-אלפים שקלים, נחושת. א יז,ו ומצחת נחושת, על-רגליו; וכידון נחושת, בין כתפיו. א יז,ז ועץ חניתו, כמנור אורגים, ולהבת חניתו, שש-מאות שקלים ברזל; ונושא הצינה, הולך לפניו. א יז,ח ויעמוד, ויקרא אל-מערכות ישראל, ויאמר להם, למה תצאו לערוך מלחמה: הלוא אנוכי הפלשתי, ואתם עבדים לשאול--ברו-לכם איש, ויירד אליי. א יז,ט אם-יוכל להילחם איתי, והכני--והיינו לכם, לעבדים; ואם-אני אוכל-לו, והכיתיו--והייתם לנו לעבדים, ועבדתם אותנו. א יז,י ויאמר, הפלשתי, אני חירפתי את-מערכות ישראל, היום הזה; תנו-לי איש, ונילחמה יחד. א יז,יא וישמע שאול וכל-ישראל, את-דברי הפלשתי האלה; וייחתו וייראו, מאוד. {פ}
א יז,יב ודויד בן-איש אפרתי הזה, מבית לחם יהודה, ושמו ישי, ולו שמונה בנים; והאיש בימי שאול, זקן בא באנשים. א יז,יג וילכו שלושת בני-ישי, הגדולים--הלכו אחרי-שאול, למלחמה; ושם שלושת בניו, אשר הלכו במלחמה--אליאב הבכור ומשנהו אבינדב, והשלישי שמה. א יז,יד ודויד, הוא הקטן; ושלושה, הגדולים, הלכו, אחרי שאול. {ס}
א יז,טו ודויד הולך ושב, מעל שאול, לרעות את-צאן אביו, בית-לחם. א יז,טז וייגש הפלשתי, השכם והערב; ויתייצב, ארבעים יום. {פ}
א יז,יז ויאמר ישי לדויד בנו, קח-נא לאחיך איפת הקליא הזה, ועשרה לחם, הזה; והרץ המחנה, לאחיך. א יז,יח ואת עשרת חריצי החלב, האלה, תביא, לשר-האלף; ואת-אחיך תפקוד לשלום, ואת-ערובתם תיקח. א יז,יט ושאול והמה וכל-איש ישראל, בעמק האלה; נלחמים, עם-פלשתים. {ס}
א יז,כ וישכם דויד בבוקר, וייטוש את-הצאן על-שומר, ויישא וילך, כאשר ציווהו ישי; ויבוא, המעגלה, והחיל היוצא אל-המערכה, והרעו במלחמה. א יז,כא ותערוך ישראל ופלשתים, מערכה לקראת מערכה. א יז,כב וייטוש דויד את-הכלים מעליו, על-יד שומר הכלים, וירץ, המערכה; ויבוא, וישאל לאחיו לשלום. א יז,כג והוא מדבר עימם, והנה איש הביניים עולה גולית הפלשתי שמו מגת ממערכות פלשתים, וידבר, כדברים האלה; וישמע, דויד. א יז,כד וכול איש ישראל, בראותם את-האיש; וינוסו, מפניו, וייראו, מאוד. א יז,כה ויאמר איש ישראל, הראיתם האיש העולה הזה--כי לחרף את-ישראל, עולה; והיה האיש אשר-יכנו יעשרנו המלך עושר גדול, ואת-בתו ייתן-לו, ואת בית אביו, יעשה חופשי בישראל. {פ}
א יז,כו ויאמר דויד, אל-האנשים העומדים עימו לאמור, מה-ייעשה לאיש אשר יכה את-הפלשתי הלז, והסיר חרפה מעל ישראל: כי מי, הפלשתי הערל הזה, כי חירף, מערכות אלוהים חיים. א יז,כז ויאמר לו העם, כדבר הזה לאמור: כה ייעשה, לאיש אשר יכנו. א יז,כח וישמע אליאב אחיו הגדול, בדברו אל-האנשים; וייחר-אף אליאב בדויד ויאמר למה-זה ירדת, ועל-מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר--אני ידעתי את-זדונך ואת רוע לבבך, כי למען ראות המלחמה ירדת. א יז,כט ויאמר דויד, מה עשיתי עתה; הלוא, דבר הוא. א יז,ל וייסוב מאצלו אל-מול אחר, ויאמר כדבר הזה; וישיבוהו העם דבר, כדבר הראשון. א יז,לא ויישמעו, הדברים, אשר, דיבר דויד; ויגידו לפני-שאול, וייקחהו. א יז,לב ויאמר דויד אל-שאול, אל-ייפול לב-אדם עליו; עבדך ילך, ונלחם עם-הפלשתי הזה. א יז,לג ויאמר שאול אל-דויד, לא תוכל ללכת אל-הפלשתי הזה, להילחם, עימו: כי-נער אתה, והוא איש מלחמה מנעוריו. {ס}
א יז,לד ויאמר דויד אל-שאול, רועה היה עבדך לאביו בצאן; ובא הארי ואת-הדוב, ונשא שה מהעדר. א יז,לה ויצאתי אחריו והכיתיו, והצלתי מפיו; ויקם עליי--והחזקתי בזקנו, והכיתיו והמיתיו. א יז,לו גם את-הארי גם-הדוב, הכה עבדך; והיה הפלשתי הערל הזה, כאחד מהם, כי חירף, מערכות אלוהים חיים. {ס}
א יז,לז ויאמר, דויד, יהוה אשר הצלני מיד הארי ומיד הדוב, הוא יצילני מיד הפלשתי הזה; {ס} ויאמר שאול אל-דויד לך, ויהוה יהיה עימך. א יז,לח וילבש שאול את-דויד מדיו, ונתן קובע נחושת על-ראשו; וילבש אותו, שריון. א יז,לט ויחגור דויד את-חרבו מעל למדיו ויואל ללכת, כי לא-ניסה, ויאמר דויד אל-שאול לא אוכל ללכת באלה, כי לא ניסיתי; ויסירם דויד, מעליו. א יז,מ וייקח מקלו בידו, ויבחר-לו חמישה חלוקי-אבנים מן-הנחל וישם אותם בכלי הרועים אשר-לו ובילקוט--וקלעו בידו; וייגש, אל-הפלשתי. א יז,מא וילך, הפלשתי, הולך וקרב, אל-דויד; והאיש נושא הצינה, לפניו. א יז,מב ויבט הפלשתי ויראה את-דויד, ויבזהו: כי-היה נער, ואדמוני עם-יפה מראה. א יז,מג ויאמר הפלשתי, אל-דויד, הכלב אנוכי, כי-אתה בא-אליי במקלות; ויקלל הפלשתי את-דויד, באלוהיו. א יז,מד ויאמר הפלשתי, אל-דויד: לכה אליי--ואתנה את-בשרך, לעוף השמיים ולבהמת השדה. {ס}
א יז,מה ויאמר דויד, אל-הפלשתי, אתה בא אליי, בחרב ובחנית ובכידון; ואנוכי בא-אליך, בשם יהוה צבאות, אלוהי מערכות ישראל, אשר חירפת. א יז,מו היום הזה יסגרך יהוה בידי והכיתיך, והסירותי את-ראשך מעליך, ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה, לעוף השמיים ולחית הארץ; ויידעו, כל-הארץ, כי יש אלוהים, לישראל. א יז,מז ויידעו כל-הקהל הזה, כי-לא בחרב ובחנית יהושיע יהוה: כי ליהוה המלחמה, ונתן אתכם בידנו. {ס}
א יז,מח והיה כי-קם הפלשתי, וילך ויקרב לקראת דויד; וימהר דויד, וירץ המערכה לקראת הפלשתי. א יז,מט וישלח דויד את-ידו אל-הכלי, וייקח משם אבן ויקלע, ויך את-הפלשתי, אל-מצחו; ותטבע האבן במצחו, וייפול על-פניו ארצה. א יז,נ ויחזק דויד מן-הפלשתי בקלע ובאבן, ויך את-הפלשתי וימיתהו; וחרב, אין ביד-דויד. א יז,נא וירץ דויד ויעמוד אל-הפלשתי וייקח את-חרבו וישלפה מתערה, וימותתהו, ויכרות-בה, את-ראשו; ויראו הפלשתים כי-מת גיבורם, וינוסו. א יז,נב ויקומו אנשי ישראל ויהודה ויריעו, וירדפו את-הפלשתים, עד-בואכה גיא, ועד שערי עקרון; וייפלו חללי פלשתים, בדרך שעריים, ועד-גת, ועד-עקרון. א יז,נג וישובו בני ישראל, מדלוק אחרי פלשתים; וישוסו, את-מחניהם. א יז,נד וייקח דויד את-ראש הפלשתי, ויביאהו ירושלים; ואת-כליו, שם באוהלו. {ס}
א יז,נה וכראות שאול את-דויד, יוצא לקראת הפלשתי, אמר אל-אבנר שר הצבא, בן-מי-זה הנער אבנר; ויאמר אבנר, חי-נפשך המלך אם-ידעתי. א יז,נו ויאמר, המלך: שאל אתה, בן-מי-זה העלם. {ס}
א יז,נז וכשוב דויד, מהכות את-הפלשתי, וייקח אותו אבנר, ויביאהו לפני שאול; וראש הפלשתי, בידו. א יז,נח ויאמר אליו שאול, בן-מי אתה הנער; ויאמר דויד, בן-עבדך ישי בית הלחמי. א יח,א ויהי, ככלותו לדבר אל-שאול, ונפש יהונתן, נקשרה בנפש דויד; ויאהבהו יהונתן, כנפשו. א יח,ב וייקחהו שאול, ביום ההוא; ולא נתנו, לשוב בית אביו. א יח,ג ויכרות יהונתן ודויד, ברית, באהבתו אותו, כנפשו. א יח,ד ויתפשט יהונתן, את-המעיל אשר עליו, וייתנהו, לדויד; ומדיו, ועד-חרבו ועד-קשתו ועד-חגורו. א יח,ה וייצא דויד בכול אשר ישלחנו שאול, ישכיל, וישימהו שאול, על אנשי המלחמה; וייטב, בעיני כל-העם, וגם, בעיני עבדי שאול. {פ}
א יח,ו ויהי בבואם, בשוב דויד מהכות את-הפלשתי, ותצאנה הנשים מכל-ערי ישראל לשיר והמחולות, לקראת שאול המלך--בתופים בשמחה, ובשלישים. א יח,ז ותענינה הנשים המשחקות, ותאמרנה: הכה שאול באלפיו, ודויד ברבבותיו. א יח,ח וייחר לשאול מאוד, ויירע בעיניו הדבר הזה, ויאמר נתנו לדויד רבבות, ולי נתנו האלפים; ועוד לו, אך המלוכה. א יח,ט ויהי שאול, עוין את-דויד, מהיום ההוא, והלאה. {ס}
א יח,י ויהי ממוחרת, ותצלח רוח אלוהים רעה אל-שאול ויתנבא בתוך-הבית, ודויד מנגן בידו, כיום ביום; והחנית, ביד-שאול. א יח,יא ויטל שאול, את-החנית, ויאמר, אכה בדויד ובקיר; וייסוב דויד מפניו, פעמיים. א יח,יב ויירא שאול, מלפני דויד: כי-היה יהוה עימו, ומעם שאול סר. א יח,יג ויסירהו שאול מעימו, וישימהו לו שר-אלף; וייצא ויבוא, לפני העם. {ס}
א יח,יד ויהי דויד לכל-דרכיו, משכיל; ויהוה, עימו. א יח,טו וירא שאול, אשר-הוא משכיל מאוד; ויגר, מפניו. א יח,טז וכל-ישראל ויהודה, אוהב את-דויד: כי-הוא יוצא ובא, לפניהם. {פ}
א יח,יז ויאמר שאול אל-דויד, הנה בתי הגדולה מרב אותה אתן-לך לאישה--אך היה-לי לבן-חיל, והילחם מלחמות יהוה; ושאול אמר, אל-תהי ידי בו, ותהי-בו, יד-פלשתים. {ס}
א יח,יח ויאמר דויד אל-שאול, מי אנוכי ומי חיי, משפחת אבי, בישראל--כי-אהיה חתן, למלך. א יח,יט ויהי, בעת תת את-מרב בת-שאול--לדויד; והיא ניתנה לעדריאל המחולתי, לאישה. א יח,כ ותאהב מיכל בת-שאול, את-דויד; ויגידו לשאול, ויישר הדבר בעיניו. א יח,כא ויאמר שאול אתננה לו, ותהי-לו למוקש, ותהי-בו, יד-פלשתים; ויאמר שאול אל-דויד, בשתיים תתחתן בי היום. א יח,כב ויצו שאול את-עבדיו, דברו אל-דויד בלט לאמור, הנה חפץ בך המלך, וכל-עבדיו אהבוך; ועתה, התחתן במלך. א יח,כג וידברו עבדי שאול, באוזני דויד, את-הדברים, האלה; ויאמר דויד, הנקלה בעיניכם התחתן במלך, ואנוכי, איש-רש ונקלה. א יח,כד ויגידו עבדי שאול, לו--לאמור: כדברים האלה, דיבר דויד. א יח,כה ויאמר שאול כה-תאמרו לדויד, אין-חפץ למלך במוהר, כי במאה עורלות פלשתים, להינקם באויבי המלך; ושאול חשב, להפיל את-דויד ביד-פלשתים. א יח,כו ויגידו עבדיו לדויד, את-הדברים האלה, ויישר הדבר בעיני דויד, להתחתן במלך; ולא מלאו, הימים. א יח,כז ויקם דויד וילך הוא ואנשיו, ויך בפלשתים מאתיים איש, ויבא דויד את-עורלותיהם, וימלאום למלך להתחתן במלך; וייתן-לו שאול את-מיכל בתו, לאישה. {ס}
א יח,כח וירא שאול ויידע, כי יהוה עם-דויד; ומיכל בת-שאול, אהבתהו. א יח,כט ויוסף שאול, לירוא מפני דויד--עוד; ויהי שאול אויב את-דויד, כל-הימים. {פ}
א יח,ל וייצאו, שרי פלשתים; ויהי מדי צאתם, שכל דויד מכול עבדי שאול, וייקר שמו, מאוד. {ס}
א יט,א וידבר שאול, אל-יונתן בנו ואל-כל-עבדיו, להמית, את-דויד; ויהונתן, בן-שאול, חפץ בדויד, מאוד. א יט,ב ויגד יהונתן לדויד לאמור, מבקש שאול אבי להמיתך; ועתה הישמר-נא בבוקר, וישבת בסתר ונחבאת. א יט,ג ואני אצא ועמדתי ליד-אבי, בשדה אשר אתה שם, ואני, אדבר בך אל-אבי; וראיתי מה, והגדתי לך. {ס}
א יט,ד וידבר יהונתן בדויד טוב, אל-שאול אביו; ויאמר אליו אל-יחטא המלך בעבדו בדויד, כי לא חטא לך, וכי מעשיו, טוב-לך מאוד. א יט,ה וישם את-נפשו בכפו ויך את-הפלשתי, ויעש יהוה תשועה גדולה לכל-ישראל--ראית, ותשמח; ולמה תחטא בדם נקי, להמית את-דויד חינם. א יט,ו וישמע שאול, בקול יהונתן; ויישבע שאול, חי-יהוה אם-יומת. א יט,ז ויקרא יהונתן, לדויד, ויגד-לו יהונתן, את כל-הדברים האלה; ויבא יהונתן את-דויד אל-שאול, ויהי לפניו כאתמול שלשום. {ס}
א יט,ח ותוסף המלחמה, להיות; וייצא דויד ויילחם בפלשתים, ויך בהם מכה גדולה, וינוסו, מפניו. א יט,ט ותהי רוח יהוה רעה, אל-שאול, והוא בביתו יושב, וחניתו בידו; ודויד, מנגן ביד. א יט,י ויבקש שאול להכות בחנית, בדויד ובקיר, ויפטר מפני שאול, ויך את-החנית בקיר; ודויד נס ויימלט, בלילה הוא. {פ}
א יט,יא וישלח שאול מלאכים אל-בית דויד, לשומרו, ולהמיתו, בבוקר; ותגד לדויד, מיכל אשתו לאמור, אם-אינך ממלט את-נפשך הלילה, מחר אתה מומת. א יט,יב ותורד מיכל את-דויד, בעד החלון; וילך ויברח, ויימלט. א יט,יג ותיקח מיכל את-התרפים, ותשם אל-המיטה, ואת כביר העיזים, שמה מראשותיו; ותכס, בבגד. {ס}
א יט,יד וישלח שאול מלאכים, לקחת את-דויד; ותאמר, חולה הוא. {ס}
א יט,טו וישלח שאול את-המלאכים, לראות את-דויד לאמור: העלו אותו במיטה אליי, להמיתו. א יט,טז ויבואו, המלאכים, והנה התרפים, אל-המיטה; וכביר העיזים, מראשותיו. {ס}
א יט,יז ויאמר שאול אל-מיכל, למה ככה רימיתיני, ותשלחי את-אויבי, ויימלט; ותאמר מיכל אל-שאול, הוא-אמר אליי שלחיני למה אמיתך. א יט,יח ודויד ברח ויימלט, ויבוא אל-שמואל הרמתה, ויגד-לו, את כל-אשר עשה-לו שאול; וילך הוא ושמואל, ויישבו בניות. א יט,יט ויוגד לשאול, לאמור: הנה דויד, בניות ברמה. א יט,כ וישלח שאול מלאכים, לקחת את-דויד, וירא את-להקת הנביאים ניבאים, ושמואל עומד ניצב עליהם; ותהי על-מלאכי שאול, רוח אלוהים, ויתנבאו, גם-המה. א יט,כא ויגידו לשאול, וישלח מלאכים אחרים, ויתנבאו, גם-המה; {ס} ויוסף שאול, וישלח מלאכים שלישים, ויתנבאו, גם-המה. א יט,כב וילך גם-הוא הרמתה, ויבוא עד-בור הגדול אשר בשכו, וישאל ויאמר, איפה שמואל ודויד; ויאמר, הנה בניות ברמה. א יט,כג וילך שם, אל-ניות ברמה; ותהי עליו גם-הוא רוח אלוהים, וילך הלוך ויתנבא, עד-בואו, בניות ברמה. א יט,כד ויפשט גם-הוא בגדיו, ויתנבא גם-הוא לפני שמואל, וייפול ערום, כל-היום ההוא וכל-הלילה; על-כן, יאמרו--הגם שאול, בנביאים. {פ}
א כ,א ויברח דויד, מניות ברמה; ויבוא ויאמר לפני יהונתן, מה עשיתי מה-עווני ומה-חטאתי לפני אביך--כי מבקש, את-נפשי. א כ,ב ויאמר לו חלילה, לא תמות--הנה לא-יעשה אבי דבר גדול או דבר קטון, ולא יגלה את-אוזני; ומדוע יסתיר אבי ממני את-הדבר הזה, אין זאת. א כ,ג ויישבע עוד דויד, ויאמר ידוע ידע אביך כי-מצאתי חן בעיניך, ויאמר אל-יידע-זאת יהונתן, פן-ייעצב; ואולם, חי-יהוה וחי נפשך--כי כפשע, ביני ובין המוות. א כ,ד ויאמר יהונתן, אל-דויד: מה-תאמר נפשך, ואעשה-לך. {פ}
א כ,ה ויאמר דויד אל-יהונתן, הנה-חודש מחר, ואנוכי ישוב-אשב עם-המלך, לאכול; ושילחתני ונסתרתי בשדה, עד הערב השלישית. א כ,ו אם-פקוד יפקדני, אביך: ואמרת, נשאול נשאל ממני דויד לרוץ בית-לחם עירו--כי זבח הימים שם, לכל-המשפחה. א כ,ז אם-כה יאמר טוב, שלום לעבדך; ואם-חרה ייחרה, לו--דע, כי-כלתה הרעה מעימו. א כ,ח ועשית חסד, על-עבדך, כי בברית יהוה, הבאת את-עבדך עימך; ואם-יש-בי עוון המיתני אתה, ועד-אביך למה-זה תביאני. {פ}
א כ,ט ויאמר יהונתן, חלילה לך: כי אם-ידוע אדע, כי-כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך--ולא אותה, אגיד לך. {ס}
א כ,י ויאמר דויד אל-יהונתן, מי יגיד לי; או מה-יענך אביך, קשה. {ס}
א כ,יא ויאמר יהונתן אל-דויד, לכה ונצא השדה; וייצאו שניהם, השדה. {ס}
א כ,יב ויאמר יהונתן אל-דויד, יהוה אלוהי ישראל כי-אחקור את-אבי כעת מחר השלישית, והנה-טוב, אל-דויד--ולא-אז אשלח אליך, וגליתי את-אוזנך. א כ,יג כה-יעשה יהוה ליהונתן וכה יוסיף, כי-ייטיב אל-אבי את-הרעה עליך--וגליתי את-אוזנך, ושילחתיך והלכת לשלום; ויהי יהוה עימך, כאשר היה עם-אבי. א כ,יד ולא, אם-עודני חי; ולא-תעשה עימדי חסד יהוה, ולא אמות. א כ,טו ולא-תכרית את-חסדך מעם ביתי, עד-עולם; ולא, בהכרית יהוה את-אויבי דויד, איש, מעל פני האדמה. א כ,טז ויכרות יהונתן, עם-בית דויד; וביקש יהוה, מיד אויבי דויד. א כ,יז ויוסף יהונתן להשביע את-דויד, באהבתו אותו: כי-אהבת נפשו, אהבו. {ס}
א כ,יח ויאמר-לו יהונתן, מחר חודש; ונפקדת, כי ייפקד מושבך. א כ,יט ושילשת, תרד מאוד, ובאת אל-המקום, אשר-נסתרת שם ביום המעשה; וישבת, אצל האבן האזל. א כ,כ ואני, שלושת החיצים צידה אורה, לשלח-לי, למטרה. א כ,כא והנה אשלח את-הנער, לך מצא את-החיצים: אם-אמור אומר לנער הנה החיצים ממך והנה, קחנו ובואה כי-שלום לך ואין דבר--חי-יהוה. א כ,כב ואם-כה אומר לעלם, הנה החיצים ממך והלאה--לך, כי שילחך יהוה. א כ,כג והדבר--אשר דיברנו, אני ואתה: הנה יהוה ביני ובינך, עד-עולם. {ס}
א כ,כד וייסתר דויד, בשדה; ויהי החודש, ויישב המלך אל-הלחם לאכול. א כ,כה ויישב המלך על-מושבו כפעם בפעם, אל-מושב הקיר, ויקם יהונתן, ויישב אבנר מצד שאול; וייפקד, מקום דויד. א כ,כו ולא-דיבר שאול מאומה, ביום ההוא: כי אמר מקרה הוא, בלתי טהור הוא כי-לא טהור. {ס}
א כ,כז ויהי, ממוחרת החודש השני, וייפקד, מקום דויד; {פ}
ויאמר שאול, אל-יהונתן בנו, מדוע לא-בא בן-ישי גם-תמול גם-היום, אל-הלחם.
א כ,כח ויען יהונתן, את-שאול: נשאול נשאל דויד מעימדי, עד-בית לחם.
א כ,כט ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר, והוא ציווה-לי אחי, ועתה אם-מצאתי חן בעיניך, אימלטה נא ואראה את-אחיי; על-כן לא-בא, אל-שולחן המלך. {ס}
א כ,ל וייחר-אף שאול, ביהונתן, ויאמר לו, בן-נעוות המרדות: הלוא ידעתי, כי-בוחר אתה לבן-ישי, לבושתך, ולבושת ערוות אימך. א כ,לא כי כל-הימים, אשר בן-ישי חי על-האדמה, לא תיכון, אתה ומלכותך; ועתה, שלח וקח אותו אליי--כי בן-מוות, הוא. {ס}
א כ,לב ויען, יהונתן, את-שאול, אביו; ויאמר אליו למה יומת, מה עשה. א כ,לג ויטל שאול את-החנית עליו, להכותו; ויידע, יהונתן, כי-כלה היא מעם אביו, להמית את-דויד. {ס}
א כ,לד ויקם יהונתן מעם השולחן, בחורי-אף; ולא-אכל ביום-החודש השני, לחם--כי נעצב אל-דויד, כי הכלימו אביו. {ס}
א כ,לה ויהי בבוקר, וייצא יהונתן השדה למועד דויד; ונער קטון, עימו. א כ,לו ויאמר לנערו--רוץ מצא נא את-החיצים, אשר אנוכי מורה; הנער רץ, והוא-ירה החצי להעבירו. א כ,לז ויבוא הנער עד-מקום החצי, אשר ירה יהונתן; ויקרא יהונתן אחרי הנער, ויאמר, הלוא החצי, ממך והלאה. א כ,לח ויקרא יהונתן אחרי הנער, מהרה חושה אל-תעמוד; וילקט נער יהונתן, את-החיצים, ויבוא, אל-אדוניו. א כ,לט והנער, לא-ידע מאומה; אך יהונתן ודויד, ידעו את-הדבר. {ס}
א כ,מ וייתן יהונתן את-כליו, אל-הנער אשר-לו; ויאמר לו, לך הבא העיר. א כ,מא הנער, בא, ודויד קם מאצל הנגב, וייפול לאפיו ארצה וישתחו שלוש פעמים; ויישקו איש את-ריעהו, ויבכו איש את-ריעהו, עד-דויד, הגדיל. א כ,מב ויאמר יהונתן לדויד, לך לשלום: אשר נשבענו שנינו אנחנו, בשם יהוה לאמור, יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך, עד-עולם. {פ}
א כא,א ויקם, וילך; ויהונתן, בא העיר. א כא,ב ויבוא דויד נובה, אל-אחימלך הכוהן; ויחרד אחימלך לקראת דויד, ויאמר לו מדוע אתה לבדך, ואיש, אין איתך. א כא,ג ויאמר דויד לאחימלך הכוהן, המלך ציווני דבר, ויאמר אליי איש אל-יידע מאומה את-הדבר אשר-אנוכי שולחך, ואשר ציוויתיך; ואת-הנערים יודעתי, אל-מקום פלוני אלמוני. א כא,ד ועתה, מה-יש תחת-ידך חמישה-לחם--תנה בידי; או, הנמצא. א כא,ה ויען הכוהן את-דויד ויאמר, אין-לחם חול אל-תחת ידי: כי-אם-לחם קודש יש, אם-נשמרו הנערים אך מאישה. {פ}
א כא,ו ויען דויד את-הכוהן ויאמר לו, כי אם-אישה עצורה-לנו כתמול שלשום, בצאתי, ויהיו כלי-הנערים קודש: והוא, דרך חול--ואף, כי היום יקדש בכלי. א כא,ז וייתן-לו הכוהן, קודש: כי לא-היה שם לחם, כי-אם-לחם הפנים המוסרים מלפני יהוה, לשום לחם חום, ביום הילקחו. א כא,ח ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא, נעצר לפני יהוה, ושמו, דואג האדומי--אביר הרועים, אשר לשאול. א כא,ט ויאמר דויד לאחימלך, ואין יש-פה תחת-ידך חנית או-חרב: כי גם-חרבי וגם-כליי לא-לקחתי בידי, כי-היה דבר-המלך נחוץ. {ס}
א כא,י ויאמר הכוהן, חרב גולית הפלשתי אשר-הכית בעמק האלה הנה-היא לוטה בשמלה אחרי האיפוד--אם-אותה תיקח-לך קח, כי אין אחרת זולתה בזה; {ס} ויאמר דויד אין כמוה, תננה לי. א כא,יא ויקם דויד, ויברח ביום-ההוא מפני שאול; ויבוא, אל-אכיש מלך גת. א כא,יב ויאמרו עבדי אכיש, אליו, הלוא-זה דויד, מלך הארץ; הלוא לזה, יענו במחולות לאמור, הכה שאול באלפיו, ודויד ברבבותיו. א כא,יג וישם דויד את-הדברים האלה, בלבבו; ויירא מאוד, מפני אכיש מלך-גת. א כא,יד וישנו את-טעמו בעיניהם, ויתהולל בידם; ויתו על-דלתות השער, ויורד רירו אל-זקנו. {ס}
א כא,טו ויאמר אכיש, אל-עבדיו: הנה תראו איש משתגע, למה תביאו אותו אליי. א כא,טז חסר משוגעים, אני, כי-הבאתם את-זה, להשתגע עליי; הזה, יבוא אל-ביתי. {פ}
א כב,א וילך דויד משם, ויימלט אל-מערת עדולם; וישמעו אחיו וכל-בית אביו, ויירדו אליו שמה. א כב,ב ויתקבצו אליו כל-איש מצוק וכל-איש אשר-לו נושא, וכל-איש מר-נפש, ויהי עליהם, לשר; ויהיו עימו, כארבע מאות איש. א כב,ג וילך דויד משם, מצפה מואב; ויאמר אל-מלך מואב, ייצא-נא אבי ואימי איתכם, עד אשר אדע, מה-יעשה-לי אלוהים. א כב,ד וינחם, את-פני מלך מואב; ויישבו עימו, כל-ימי היות-דויד במצודה. {ס}
א כב,ה ויאמר גד הנביא אל-דויד, לא תשב במצודה--לך ובאת-לך, ארץ יהודה; וילך דויד, ויבוא יער חרת. {ס}
א כב,ו וישמע שאול--כי נודע דויד, ואנשים אשר איתו; ושאול יושב בגבעה תחת-האשל ברמה, וחניתו בידו, וכל-עבדיו, ניצבים עליו. א כב,ז ויאמר שאול, לעבדיו הניצבים עליו, שמעו-נא, בני ימיני: גם-לכולכם, ייתן בן-ישי שדות וכרמים--לכולכם ישים, שרי אלפים ושרי מאות. א כב,ח כי קשרתם כולכם עליי, ואין-גולה את-אוזני בכרות-בני עם-בן-ישי, ואין-חולה מכם עליי, וגולה את-אוזני: כי הקים בני את-עבדי עליי לאורב, כיום הזה. {ס}
א כב,ט ויען דואג האדומי, והוא ניצב על-עבדי-שאול--ויאמר: ראיתי, את-בן-ישי, בא נובה, אל-אחימלך בן-אחיטוב. א כב,י וישאל-לו, ביהוה, וצידה, נתן לו; ואת, חרב גולית הפלשתי--נתן לו. א כב,יא וישלח המלך לקרוא את-אחימלך בן-אחיטוב הכוהן, ואת כל-בית אביו הכוהנים--אשר בנוב; ויבואו כולם, אל-המלך. {ס}
א כב,יב ויאמר שאול, שמע-נא בן-אחיטוב; ויאמר, הנני אדוני. א כב,יג ויאמר אליו, שאול, למה קשרתם עליי, אתה ובן-ישי--בתיתך לו לחם וחרב, ושאול לו באלוהים, לקום אליי לאורב, כיום הזה. {ס}
א כב,יד ויען אחימלך את-המלך, ויאמר: ומי בכל-עבדיך כדויד נאמן, וחתן המלך וסר אל-משמעתך ונכבד בביתך. א כב,טו היום החילותי לשאול-לו באלוהים, חלילה לי: אל-ישם המלך בעבדו דבר, בכל-בית אבי--כי לא-ידע עבדך בכל-זאת, דבר קטון או גדול. א כב,טז ויאמר המלך, מות תמות אחימלך: אתה, וכל-בית אביך. א כב,יז ויאמר המלך לרצים הניצבים עליו סובו והמיתו כוהני יהוה, כי גם-ידם עם-דויד, וכי ידעו כי-בורח הוא, ולא גלו את-אוזני; ולא-אבו עבדי המלך, לשלוח את-ידם, לפגוע, בכוהני יהוה. {ס}
א כב,יח ויאמר המלך, לדואג, סוב אתה, ופגע בכוהנים; וייסוב דואג האדומי, ויפגע-הוא בכוהנים, וימת ביום ההוא שמונים וחמישה איש, נושא איפוד בד. א כב,יט ואת נוב עיר-הכוהנים, הכה לפי-חרב, מאיש ועד-אישה, מעולל ועד-יונק; ושור וחמור ושה, לפי-חרב. א כב,כ ויימלט בן-אחד, לאחימלך בן-אחיטוב, ושמו, אביתר; ויברח, אחרי דויד. א כב,כא ויגד אביתר, לדויד: כי הרג שאול, את כוהני יהוה. א כב,כב ויאמר דויד לאביתר, ידעתי ביום ההוא כי-שם דואג האדומי, כי-הגד יגיד, לשאול: אנוכי סבותי, בכל-נפש בית אביך. א כב,כג שבה איתי אל-תירא, כי אשר-יבקש את-נפשי יבקש את-נפשך: כי-משמרת אתה, עימדי. {ס}
א כג,א ויגידו לדויד, לאמור: הנה פלשתים נלחמים בקעילה, והמה שוסים את-הגורנות. א כג,ב וישאל דויד ביהוה, לאמור, האלך והכיתי, בפלשתים האלה; {ס} ויאמר יהוה אל-דויד, לך והכית בפלשתים, והושעת, את-קעילה. א כג,ג ויאמרו אנשי דויד, אליו, הנה אנחנו פה ביהודה, יראים; ואף כי-נלך קעילה, אל-מערכות פלשתים. {ס}
א כג,ד ויוסף עוד דויד לשאול ביהוה, ויענהו יהוה; ויאמר, קום רד קעילה--כי-אני נותן את-פלשתים, בידך. א כג,ה וילך דויד ואנשיו קעילה ויילחם בפלשתים, וינהג את-מקניהם, ויך בהם, מכה גדולה; ויושע דויד, את יושבי קעילה. {ס}
א כג,ו ויהי, בברוח אביתר בן-אחימלך אל-דויד--קעילה; איפוד, ירד בידו. א כג,ז ויוגד לשאול, כי-בא דויד קעילה; ויאמר שאול, ניכר אותו אלוהים בידי--כי נסגר לבוא, בעיר דלתיים ובריח. א כג,ח וישמע שאול את-כל-העם, למלחמה, לרדת קעילה, לצור אל-דויד ואל-אנשיו. א כג,ט ויידע דויד--כי עליו, שאול מחריש הרעה; ויאמר אל-אביתר הכוהן, הגישה האיפוד. {ס}
א כג,י ויאמר, דויד, יהוה אלוהי ישראל, שמוע שמע עבדך כי-מבקש שאול לבוא אל-קעילה--לשחת לעיר, בעבורי. א כג,יא היסגירוני בעלי קעילה בידו היירד שאול, כאשר שמע עבדך--יהוה אלוהי ישראל, הגד-נא לעבדך; {ס} ויאמר יהוה, יירד. {ס}
א כג,יב ויאמר דויד--היסגירו בעלי קעילה אותי ואת-אנשיי, ביד-שאול; ויאמר יהוה, יסגירו. {ס}
א כג,יג ויקם דויד ואנשיו כשש-מאות איש, וייצאו מקעילה, ויתהלכו, באשר יתהלכו; ולשאול הוגד, כי-נמלט דויד מקעילה, ויחדל, לצאת. א כג,יד ויישב דויד במדבר במצדות, ויישב בהר במדבר-זיף; ויבקשהו שאול כל-הימים, ולא-נתנו אלוהים בידו. א כג,טו וירא דויד, כי-יצא שאול לבקש את-נפשו; ודויד במדבר-זיף, בחורשה. {ס}
א כג,טז ויקם יהונתן בן-שאול, וילך אל-דויד חורשה; ויחזק את-ידו, באלוהים. א כג,יז ויאמר אליו אל-תירא, כי לא תמצאך יד שאול אבי, ואתה תמלוך על-ישראל, ואנוכי אהיה-לך למשנה; וגם-שאול אבי, יודע כן. א כג,יח ויכרתו שניהם ברית, לפני יהוה; ויישב דויד בחורשה, ויהונתן הלך לביתו. {ס}
א כג,יט ויעלו זיפים אל-שאול, הגבעתה לאמור: הלוא דויד מסתתר עימנו במצדות, בחורשה--בגבעת החכילה, אשר מימין הישימון. א כג,כ ועתה לכל-אוות נפשך המלך, לרדת--רד; ולנו הסגירו, ביד המלך. א כג,כא ויאמר שאול, ברוכים אתם ליהוה: כי חמלתם, עליי. א כג,כב לכו-נא הכינו עוד, ודעו וראו את-מקומו אשר תהיה רגלו--מי ראהו, שם: כי אמר אליי, ערום יערים הוא. א כג,כג וראו ודעו, מכול המחבואים אשר יתחבא שם, ושבתם אליי אל-נכון, והלכתי איתכם; והיה, אם-ישנו בארץ--וחיפשתי אותו, בכול אלפי יהודה. א כג,כד ויקומו וילכו זיפה, לפני שאול; ודויד ואנשיו במדבר מעון, בערבה--אל, ימין הישימון. א כג,כה וילך שאול ואנשיו, לבקש, ויגידו לדויד, ויירד הסלע ויישב במדבר מעון; וישמע שאול, וירדוף אחרי-דויד מדבר מעון. א כג,כו וילך שאול מצד ההר, מזה, ודויד ואנשיו מצד ההר, מזה; ויהי דויד נחפז ללכת, מפני שאול, ושאול ואנשיו עוטרים אל-דויד ואל-אנשיו, לתופשם. א כג,כז ומלאך בא, אל-שאול לאמור: מהרה ולכה, כי-פשטו פלשתים על-הארץ. א כג,כח וישב שאול, מרדוף אחרי דויד, וילך, לקראת פלשתים; על-כן, קראו למקום ההוא, סלע, המחלקות. א כג,כט ויעל דויד, משם; ויישב, במצדות עין-גדי. {ס}
א כד,א ויהי, כאשר שב שאול, מאחרי, פלשתים; ויגידו לו, לאמור, הנה דויד, במדבר עין גדי. {ס}
א כד,ב וייקח שאול, שלושת אלפים איש בחור--מכל-ישראל; וילך, לבקש את-דויד ואנשיו, על-פני, צורי היעלים. א כד,ג ויבוא אל-גדרות הצאן על-הדרך, ושם מערה, ויבוא שאול, להסך את-רגליו; ודויד, ואנשיו, בירכתי המערה, יושבים. א כד,ד ויאמרו אנשי דויד אליו, הנה היום אשר-אמר יהוה אליך הנה אנוכי נותן את-אויבך בידך, ועשית לו, כאשר ייטב בעיניך; ויקם דויד, ויכרות את-כנף-המעיל אשר-לשאול--בלט. א כד,ה ויהי, אחרי-כן, ויך לב-דויד, אותו--על אשר כרת, את-כנף אשר לשאול. א כד,ו ויאמר לאנשיו חלילה לי מיהוה, אם-אעשה את-הדבר הזה לאדוני למשיח יהוה--לשלוח ידי, בו: כי-משיח יהוה, הוא. א כד,ז וישסע דויד את-אנשיו בדברים, ולא נתנם לקום אל-שאול; ושאול קם מהמערה, וילך בדרך. {ס}
א כד,ח ויקם דויד אחרי-כן, וייצא מהמערה, ויקרא אחרי-שאול לאמור, אדוני המלך; ויבט שאול אחריו, וייקוד דויד אפיים ארצה וישתחו. {ס}
א כד,ט ויאמר דויד לשאול, למה תשמע את-דברי אדם לאמור: הנה דויד, מבקש רעתך. א כד,י הנה היום הזה ראו עיניך, את אשר-נתנך יהוה היום בידי במערה, ואמר להרוגך, ותחס עליך; ואומר, לא-אשלח ידי באדוני--כי-משיח יהוה, הוא. א כד,יא ואבי ראה--גם ראה את-כנף מעילך, בידי: כי בכורתי את-כנף מעילך ולא הרגתיך, דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא-חטאתי לך--ואתה צודה את-נפשי, לקחתה. א כד,יב ישפוט יהוה ביני ובינך, ונקמני יהוה ממך; וידי, לא תהיה-בך. א כד,יג כאשר יאמר, משל הקדמוני, מרשעים, ייצא רשע; וידי, לא תהיה-בך. א כד,יד אחרי מי יצא מלך ישראל, אחרי מי אתה רודף: אחרי כלב מת, אחרי פרעוש אחד. א כד,טו והיה יהוה לדיין, ושפט ביני ובינך; וירא וירב את-ריבי, וישפטני מידך. {פ}
א כד,טז ויהי ככלות דויד, לדבר את-הדברים האלה אל-שאול, ויאמר שאול, הקולך זה בני דויד; ויישא שאול קולו, ויבך. א כד,יז ויאמר, אל-דויד, צדיק אתה, ממני: כי אתה גמלתני הטובה, ואני גמלתיך הרעה. א כד,יח ואתה הגדת היום, את אשר-עשית איתי טובה--את אשר סיגרני יהוה בידך, ולא הרגתני. א כד,יט וכי-ימצא איש את-אויבו, ושילחו בדרך טובה; ויהוה, ישלמך טובה, תחת היום הזה, אשר עשית לי. א כד,כ ועתה הנה ידעתי, כי מלוך תמלוך; וקמה, בידך, ממלכת, ישראל. א כד,כא ועתה, הישבעה לי ביהוה, אם-תכרית את-זרעי, אחריי; ואם-תשמיד את-שמי, מבית אבי. א כד,כב ויישבע דויד, לשאול; וילך שאול, אל-ביתו, ודויד ואנשיו, עלו על-המצודה. {ס}
א כה,א וימת שמואל--וייקבצו כל-ישראל ויספדו-לו, ויקברוהו בביתו ברמה; ויקם דויד, ויירד אל-מדבר פארן. {פ}
א כה,ב ואיש במעון ומעשהו בכרמל, והאיש גדול מאוד, ולו צאן שלושת-אלפים, ואלף עיזים; ויהי בגזוז את-צאנו, בכרמל. א כה,ג ושם האיש נבל, ושם אשתו אביגיל; והאישה טובת-שכל ויפת תואר, והאיש קשה ורע מעללים והוא כליבי. א כה,ד וישמע דויד, במדבר: כי-גוזז נבל, את-צאנו. א כה,ה וישלח דויד, עשרה נערים; ויאמר דויד לנערים, עלו כרמלה ובאתם אל-נבל, ושאלתם-לו בשמי, לשלום. א כה,ו ואמרתם כה, לחי; ואתה שלום וביתך שלום, וכול אשר-לך שלום. א כה,ז ועתה שמעתי, כי גוזזים לך; עתה, הרועים אשר-לך היו עימנו--לא הכלמנום ולא-נפקד להם מאומה, כל-ימי היותם בכרמל. א כה,ח שאל את-נעריך ויגידו לך, וימצאו הנערים חן בעיניך--כי-על-יום טוב, באנו; תנה-נא, את אשר תמצא ידך לעבדיך, ולבנך, לדויד. א כה,ט ויבואו נערי דויד, וידברו אל-נבל ככל-הדברים האלה בשם דויד; וינוחו. א כה,י ויען נבל את-עבדי דויד, ויאמר, מי דויד, ומי בן-ישי; היום, רבו עבדים, המתפרצים, איש מפני אדוניו. א כה,יא ולקחתי את-לחמי, ואת-מימיי, ואת טבחתי, אשר טבחתי לגוזזיי; ונתתי, לאנשים, אשר לא ידעתי, אי מזה המה. א כה,יב ויהפכו נערי-דויד, לדרכם; וישובו, ויבואו, ויגידו לו, ככול הדברים האלה. א כה,יג ויאמר דויד לאנשיו חגרו איש את-חרבו, ויחגרו איש את-חרבו, ויחגור גם-דויד, את-חרבו; ויעלו אחרי דויד, כארבע מאות איש, ומאתיים, ישבו על-הכלים. א כה,יד ולאביגיל אשת נבל, הגיד נער-אחד מהנערים לאמור: הנה שלח דויד מלאכים מהמדבר לברך את-אדונינו, ויעט בהם. א כה,טו והאנשים, טובים לנו מאוד; ולא הוכלמנו, ולא-פקדנו מאומה, כל-ימי התהלכנו איתם, בהיותנו בשדה. א כה,טז חומה היו עלינו, גם-לילה גם-יומם, כל-ימי היותנו עימם, רועים הצאן. א כה,יז ועתה, דעי וראי מה-תעשי--כי-כלתה הרעה אל-אדונינו, ועל כל-ביתו; והוא, בן-בלייעל, מידבר, אליו. א כה,יח ותמהר אביגיל ותיקח מאתיים לחם ושניים נבלי-יין, וחמש צאן עשויות וחמש סאים קלי, ומאה צימוקים, ומאתיים דבילים; ותשם, על-החמורים. א כה,יט ותאמר לנעריה עברו לפניי, הנני אחריכם באה; ולאישה נבל, לא הגידה. א כה,כ והיה היא רוכבת על-החמור, ויורדת בסתר ההר, והנה דויד ואנשיו, יורדים לקראתה; ותפגוש, אותם. א כה,כא ודויד אמר, אך לשקר שמרתי את-כל-אשר לזה במדבר, ולא-נפקד מכל-אשר-לו, מאומה; וישב-לי רעה, תחת טובה. א כה,כב כה-יעשה אלוהים לאויבי דויד, וכה יוסיף: אם-אשאיר מכל-אשר-לו עד-הבוקר, משתין בקיר. א כה,כג ותרא אביגיל, את-דויד, ותמהר, ותרד מעל החמור; ותיפול לאפי דויד, על-פניה, ותשתחו, ארץ. א כה,כד ותיפול, על-רגליו, ותאמר, בי-אני אדוני העוון; ותדבר-נא אמתך, באוזניך, ושמע, את דברי אמתך. א כה,כה אל-נא ישים אדוני את-ליבו אל-איש הבלייעל הזה על-נבל, כי כשמו כן-הוא--נבל שמו, ונבלה עימו; ואני, אמתך--לא ראיתי את-נערי אדוני, אשר שלחת. א כה,כו ועתה אדוני, חי-יהוה וחי-נפשך אשר מנעך יהוה מבוא בדמים, והושע ידך, לך; ועתה, יהיו כנבל אויביך, והמבקשים אל-אדוני, רעה. א כה,כז ועתה הברכה הזאת, אשר-הביא שפחתך לאדוני; וניתנה, לנערים, המתהלכים, ברגלי אדוני. א כה,כח שא נא, לפשע אמתך: כי עשה-יעשה יהוה לאדוני בית נאמן, כי-מלחמות יהוה אדוני נלחם, ורעה לא-תימצא בך, מימיך. א כה,כט ויקם אדם לרדופך, ולבקש את-נפשך; והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, את יהוה אלוהיך, ואת נפש אויביך יקלענה, בתוך כף הקלע. א כה,ל והיה, כי-יעשה יהוה לאדוני, ככול אשר-דיבר את-הטובה, עליך--וציווך לנגיד, על-ישראל. א כה,לא ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדוני, ולשפוך-דם חינם, ולהושיע אדוני, לו; והיטיב יהוה לאדוני, וזכרת את-אמתך. {ס}
א כה,לב ויאמר דויד, לאביגיל: ברוך יהוה אלוהי ישראל, אשר שלחך היום הזה לקראתי. א כה,לג וברוך טעמך, וברוכה את: אשר כליתיני היום הזה, מבוא בדמים, והושע ידי, לי. א כה,לד ואולם, חי-יהוה אלוהי ישראל, אשר מנעני, מהרע אותך: כי לולי מיהרת, ותבואת לקראתי--כי אם-נותר לנבל עד-אור הבוקר, משתין בקיר. א כה,לה וייקח דויד מידה, את אשר-הביאה לו; ולה אמר, עלי לשלום לביתך--ראי שמעתי בקולך, ואשא פנייך. א כה,לו ותבוא אביגיל אל-נבל והנה-לו משתה בביתו כמשתה המלך, ולב נבל טוב עליו, והוא שיכור, עד-מאוד; ולא-הגידה לו, דבר קטון וגדול--עד-אור הבוקר. א כה,לז ויהי בבוקר, בצאת היין מנבל, ותגד-לו אשתו, את-הדברים האלה; וימת ליבו בקרבו, והוא היה לאבן. א כה,לח ויהי, כעשרת הימים; וייגוף יהוה את-נבל, וימות. א כה,לט וישמע דויד, כי מת נבל, ויאמר ברוך יהוה אשר רב את-ריב חרפתי מיד נבל ואת-עבדו חשך מרעה, ואת רעת נבל השיב יהוה בראשו; וישלח דויד וידבר באביגיל, לקחתה לו לאישה. א כה,מ ויבואו עבדי דויד, אל-אביגיל--הכרמלה; וידברו אליה, לאמור, דויד שלחנו אלייך, לקחתך לו לאישה. א כה,מא ותקם, ותשתחו אפיים ארצה; ותאמר, הנה אמתך לשפחה, לרחוץ, רגלי עבדי אדוני. א כה,מב ותמהר ותקם אביגיל, ותרכב על-החמור, וחמש נערותיה, ההולכות לרגלה; ותלך, אחרי מלאכי דויד, ותהי-לו, לאישה. א כה,מג ואת-אחינועם לקח דויד, מיזרעאל; ותהיינה גם-שתיהן לו, לנשים. {ס}
א כה,מד ושאול, נתן את-מיכל בתו--אשת דויד: לפלטי בן-ליש, אשר מגלים. א כו,א ויבואו הזיפים אל-שאול, הגבעתה לאמור: הלוא דויד מסתתר בגבעת החכילה, על פני הישימון. א כו,ב ויקם שאול, ויירד אל-מדבר-זיף, ואיתו שלושת-אלפים איש, בחורי ישראל--לבקש את-דויד, במדבר-זיף. א כו,ג וייחן שאול בגבעת החכילה, אשר על-פני הישימון--על-הדרך; ודויד, יושב במדבר, וירא, כי בא שאול אחריו המדברה. א כו,ד וישלח דויד, מרגלים; ויידע, כי-בא שאול אל-נכון. א כו,ה ויקם דויד, ויבוא אל-המקום אשר חנה-שם שאול, וירא דויד את-המקום אשר שכב-שם שאול, ואבנר בן-נר שר-צבאו; ושאול שוכב במעגל, והעם חונים סביבותיו. א כו,ו ויען דויד ויאמר אל-אחימלך החיתי, ואל-אבישי בן-צרויה אחי יואב לאמור, מי-יירד איתי אל-שאול, אל-המחנה; ויאמר אבישי, אני ארד עימך. א כו,ז ויבוא דויד ואבישי אל-העם, לילה, והנה שאול שוכב ישן במעגל, וחניתו מעוכה-בארץ מראשותיו; ואבנר והעם, שוכבים סביבותיו. {ס}
א כו,ח ויאמר אבישי אל-דויד, סיגר אלוהים היום את-אויבך בידך; ועתה אכנו נא בחנית ובארץ, פעם אחת, ולא אשנה, לו. א כו,ט ויאמר דויד אל-אבישי, אל-תשחיתהו: כי מי שלח ידו, במשיח יהוה--וניקה. {פ}
א כו,י ויאמר דויד חי-יהוה, כי אם-יהוה ייגופנו; או-יומו יבוא ומת, או במלחמה יירד ונספה. א כו,יא חלילה לי מיהוה, משלוח ידי במשיח יהוה; ועתה קח-נא את-החנית אשר מראשותיו, ואת-צפחת המים--ונלכה-לנו. א כו,יב וייקח דויד את-החנית ואת-צפחת המים, מראשותי שאול, וילכו, להם; ואין רואה ואין יודע ואין מקיץ, כי כולם ישנים--כי תרדמת יהוה, נפלה עליהם. א כו,יג ויעבור דויד העבר, ויעמוד על-ראש-ההר מרחוק: רב המקום, ביניהם. א כו,יד ויקרא דויד אל-העם, ואל-אבנר בן-נר לאמור, הלוא תענה, אבנר; ויען אבנר ויאמר, מי אתה קראת אל-המלך. {פ}
א כו,טו ויאמר דויד אל-אבנר הלוא-איש אתה, ומי כמוך בישראל, ולמה לא שמרת, אל-אדוניך המלך: כי-בא אחד העם, להשחית את-המלך אדוניך. א כו,טז לא-טוב הדבר הזה, אשר עשית--חי-יהוה כי בני-מוות אתם, אשר לא-שמרתם על-אדוניכם על-משיח יהוה; ועתה ראה, אי-חנית המלך ואת-צפחת המים--אשר מראשותיו. א כו,יז ויכר שאול, את-קול דויד, ויאמר, הקולך זה בני דויד; ויאמר דויד, קולי אדוני המלך. א כו,יח ויאמר, למה זה אדוני רודף אחרי עבדו: כי מה עשיתי, ומה-בידי רעה. א כו,יט ועתה, ישמע-נא אדוני המלך, את, דברי עבדו: אם-יהוה הסיתך בי, ירח מנחה, ואם בני האדם ארורים הם לפני יהוה, כי-גירשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמור לך עבוד אלוהים אחרים. א כו,כ ועתה, אל-ייפול דמי ארצה, מנגד, פני יהוה: כי-יצא מלך ישראל, לבקש את-פרעוש אחד, כאשר ירדוף הקורא, בהרים. א כו,כא ויאמר שאול חטאתי שוב בני-דויד, כי לא-ארע לך עוד, תחת אשר יקרה נפשי בעיניך, היום הזה: הנה הסכלתי ואשגה, הרבה מאוד. א כו,כב ויען דויד ויאמר, הנה חנית המלך; ויעבור אחד מהנערים, וייקחהא. א כו,כג ויהוה ישיב לאיש, את-צדקתו ואת-אמונתו--אשר נתנך יהוה היום, ביד, ולא אביתי, לשלוח ידי במשיח יהוה. א כו,כד והנה, כאשר גדלה נפשך היום הזה--בעיניי: כן תגדל נפשי בעיני יהוה, ויצילני מכל-צרה. {פ}
א כו,כה ויאמר שאול אל-דויד, ברוך אתה בני דויד--גם עשה תעשה, וגם יכול תוכל; וילך דויד לדרכו, ושאול שב למקומו. {פ}
א כז,א ויאמר דויד אל-ליבו, עתה איספה יום-אחד ביד-שאול; אין-לי טוב כי הימלט אימלט אל-ארץ פלשתים, ונואש ממני שאול לבקשני עוד בכל-גבול ישראל, ונמלטתי, מידו. א כז,ב ויקם דויד--ויעבור הוא, ושש-מאות איש אשר עימו: אל-אכיש בן-מעוך, מלך גת. א כז,ג ויישב דויד עם-אכיש בגת הוא ואנשיו, איש וביתו: דויד, ושתי נשיו, אחינועם היזרעאלית, ואביגיל אשת-נבל הכרמלית. א כז,ד ויוגד לשאול, כי-ברח דויד גת; ולא-יסף עוד, לבקשו. {ס}
א כז,ה ויאמר דויד אל-אכיש, אם-נא מצאתי חן בעיניך ייתנו-לי מקום באחת ערי השדה--ואשבה שם; ולמה יישב עבדך בעיר הממלכה, עימך. א כז,ו וייתן-לו אכיש ביום ההוא, את-ציקלג; לכן הייתה ציקלג למלכי יהודה, עד היום הזה. {פ}
א כז,ז ויהי מספר הימים, אשר-ישב דויד בשדה פלשתים--ימים, וארבעה חודשים. א כז,ח ויעל דויד ואנשיו, ויפשטו אל-הגשורי והגזרי והעמלקי: כי הנה יושבות הארץ, אשר מעולם, בואכה שורה, ועד-ארץ מצריים. א כז,ט והכה דויד את-הארץ, ולא יחייה איש ואישה; ולקח צאן ובקר וחמורים וגמלים, ובגדים, וישב, ויבוא אל-אכיש. א כז,י ויאמר אכיש, אל-פשטתם היום; ויאמר דויד, על-נגב יהודה ועל-נגב הירחמאלי, ואל-נגב, הקיני. א כז,יא ואיש ואישה לא-יחייה דויד, להביא גת לאמור--פן-יגידו עלינו, לאמור: כה-עשה דויד, וכה משפטו, כל-הימים, אשר ישב בשדה פלשתים. א כז,יב ויאמן אכיש, בדויד לאמור: הבאש הבאיש בעמו בישראל, והיה לי לעבד עולם. {פ}
א כח,א ויהי, בימים ההם, ויקבצו פלשתים את-מחניהם לצבא, להילחם בישראל; ויאמר אכיש, אל-דויד, ידוע תדע כי איתי תצא במחנה, אתה ואנשיך. א כח,ב ויאמר דויד, אל-אכיש, לכן אתה תדע, את אשר-יעשה עבדך; ויאמר אכיש, אל-דויד, לכן שומר לראשי אשימך, כל-הימים. {פ}
א כח,ג ושמואל מת--ויספדו-לו כל-ישראל, ויקברוהו ברמה ובעירו; ושאול, הסיר האובות ואת-היידעונים--מהארץ. א כח,ד וייקבצו פלשתים, ויבואו ויחנו בשונם; ויקבוץ שאול את-כל-ישראל, ויחנו בגלבוע. א כח,ה וירא שאול, את-מחנה פלשתים; ויירא, ויחרד ליבו מאוד. א כח,ו וישאל שאול ביהוה, ולא ענהו יהוה--גם בחלומות גם באורים, גם בנביאים. א כח,ז ויאמר שאול לעבדיו, בקשו-לי אשת בעלת-אוב, ואלכה אליה, ואדרשה-בה; ויאמרו עבדיו אליו, הנה אשת בעלת-אוב בעין דור. א כח,ח ויתחפש שאול, וילבש בגדים אחרים, וילך הוא ושני אנשים עימו, ויבואו אל-האישה לילה; ויאמר, קוסמי-נא לי באוב, והעלי לי, את אשר-אומר אלייך. א כח,ט ותאמר האישה אליו, הנה אתה ידעת את אשר-עשה שאול, אשר הכרית את-האובות ואת-היידעוני, מן-הארץ; ולמה אתה מתנקש בנפשי, להמיתני. א כח,י ויישבע לה שאול, ביהוה לאמור: חי-יהוה, אם-ייקרך עוון בדבר הזה. א כח,יא ותאמר, האישה, את-מי, אעלה-לך; ויאמר, את-שמואל העלי-לי. א כח,יב ותרא האישה את-שמואל, ותזעק בקול גדול; ותאמר האישה אל-שאול לאמור למה רימיתני, ואתה שאול. א כח,יג ויאמר לה המלך אל-תיראי, כי מה ראית; ותאמר האישה אל-שאול, אלוהים ראיתי עולים מן-הארץ. א כח,יד ויאמר לה, מה-תוארו, ותאמר איש זקן עולה, והוא עוטה מעיל; ויידע שאול כי-שמואל הוא, וייקוד אפיים ארצה וישתחו. {ס}
א כח,טו ויאמר שמואל אל-שאול, למה הרגזתני להעלות אותי; ויאמר שאול צר-לי מאוד ופלשתים נלחמים בי, ואלוהים סר מעליי ולא-ענני עוד גם ביד-הנביאים גם-בחלומות, ואקראה לך, להודיעני מה אעשה. {ס}
א כח,טז ויאמר שמואל, ולמה תשאלני: ויהוה סר מעליך, ויהי ערך. א כח,יז ויעש יהוה לו, כאשר דיבר בידי; ויקרע יהוה את-הממלכה מידך, וייתנה לריעך לדויד. א כח,יח כאשר לא-שמעת בקול יהוה, ולא-עשית חרון-אפו בעמלק; על-כן הדבר הזה, עשה-לך יהוה היום הזה. א כח,יט וייתן יהוה גם את-ישראל עימך, ביד-פלשתים, ומחר, אתה ובניך עימי; גם את-מחנה ישראל, ייתן יהוה ביד-פלשתים. א כח,כ וימהר שאול, וייפול מלוא-קומתו ארצה, ויירא מאוד, מדברי שמואל; גם-כוח, לא-היה בו--כי לא אכל לחם, כל-היום וכל-הלילה. א כח,כא ותבוא האישה אל-שאול, ותרא כי-נבהל מאוד; ותאמר אליו, הנה שמעה שפחתך בקולך, ואשים נפשי בכפי, ואשמע את-דבריך אשר דיברת אליי. א כח,כב ועתה, שמע-נא גם-אתה בקול שפחתך, ואשימה לפניך פת-לחם, ואכול; ויהי בך כוח, כי תלך בדרך. א כח,כג וימאן, ויאמר לא אוכל, ויפרצו-בו עבדיו וגם-האישה, וישמע לקולם; ויקם, מהארץ, ויישב, אל-המיטה. א כח,כד ולאישה עגל-מרבק בבית, ותמהר ותזבחהו; ותיקח-קמח ותלש, ותאפהו מצות. א כח,כה ותגש לפני-שאול ולפני עבדיו, ויאכלו; ויקומו וילכו, בלילה ההוא. {פ}
א כט,א ויקבצו פלשתים את-כל-מחניהם, אפקה; וישראל חונים, בעין אשר ביזרעאל. א כט,ב וסרני פלשתים עוברים, למאות ולאלפים; ודויד ואנשיו, עוברים באחרונה--עם-אכיש. א כט,ג ויאמרו שרי פלשתים, מה העברים האלה; ויאמר אכיש אל-שרי פלשתים, הלוא-זה דויד עבד שאול מלך-ישראל אשר היה איתי זה ימים או-זה שנים, ולא-מצאתי בו מאומה, מיום נופלו עד-היום הזה. {פ}
א כט,ד ויקצפו עליו שרי פלשתים, ויאמרו לו שרי פלשתים השב את-האיש וישוב אל-מקומו אשר הפקדתו שם, ולא-יירד עימנו במלחמה, ולא-יהיה-לנו לשטן במלחמה; ובמה, יתרצה זה אל-אדוניו--הלוא, בראשי האנשים ההם. א כט,ה הלוא-זה דויד, אשר יענו-לו במחולות לאמור: הכה שאול באלפיו, ודויד ברבבותיו. {ס}
א כט,ו ויקרא אכיש אל-דויד, ויאמר אליו חי-יהוה כי-ישר אתה וטוב בעיניי צאתך ובואך איתי במחנה--כי לא-מצאתי בך רעה, מיום בואך אליי עד-היום הזה; ובעיני הסרנים, לא-טוב אתה. א כט,ז ועתה שוב, ולך בשלום; ולא-תעשה רע, בעיני סרני פלשתים. {ס}
א כט,ח ויאמר דויד אל-אכיש, כי מה עשיתי ומה-מצאת בעבדך, מיום אשר הייתי לפניך, עד היום הזה: כי לא אבוא ונלחמתי, באויבי אדוני המלך. א כט,ט ויען אכיש, ויאמר אל-דויד, ידעתי, כי טוב אתה בעיניי כמלאך אלוהים; אך שרי פלשתים אמרו, לא-יעלה עימנו במלחמה. א כט,י ועתה השכם בבוקר, ועבדי אדוניך אשר-באו איתך; והשכמתם בבוקר, ואור לכם ולכו. א כט,יא וישכם דויד הוא ואנשיו, ללכת בבוקר, לשוב, אל-ארץ פלשתים; ופלשתים, עלו יזרעאל. {ס}
א ל,א ויהי בבוא דויד ואנשיו, ציקלג--ביום השלישי; ועמלקי פשטו, אל-נגב ואל-ציקלג, ויכו את-ציקלג, וישרפו אותה באש. א ל,ב וישבו את-הנשים אשר-בה מקטון ועד-גדול, לא המיתו איש; וינהגו, וילכו לדרכם. א ל,ג ויבוא דויד ואנשיו אל-העיר, והנה שרופה באש; ונשיהם ובניהם ובנותיהם, נשבו. א ל,ד ויישא דויד והעם אשר-איתו, את-קולם--ויבכו: עד אשר אין-בהם כוח, לבכות. א ל,ה ושתי נשי-דויד, נשבו--אחינועם, היזרעאלית, ואביגיל, אשת נבל הכרמלי. א ל,ו ותצר לדויד מאוד, כי-אמרו העם לסוקלו--כי-מרה נפש כל-העם, איש על-בניו ועל-בנותיו; ויתחזק דויד, ביהוה אלוהיו. {ס}
א ל,ז ויאמר דויד, אל-אביתר הכוהן בן-אחימלך, הגישה-נא לי, האיפוד; ויגש אביתר את-האיפוד, אל-דויד. א ל,ח וישאל דויד ביהוה לאמור, ארדוף אחרי הגדוד-הזה האשיגנו; ויאמר לו רדוף, כי-השג תשיג והצל תציל. א ל,ט וילך דויד, הוא ושש-מאות איש אשר איתו, ויבואו, עד-נחל הבשור; והנותרים, עמדו. א ל,י וירדוף דויד, הוא וארבע-מאות איש; ויעמדו, מאתיים איש, אשר פיגרו, מעבור את-נחל הבשור. א ל,יא וימצאו איש-מצרי בשדה, ויקחו אותו אל-דויד; וייתנו-לו לחם ויאכל, וישקוהו מים. א ל,יב וייתנו-לו פלח דבילה ושני צימוקים, ויאכל, ותשב רוחו, אליו: כי לא-אכל לחם, ולא-שתה מים, שלושה ימים, ושלושה לילות. {ס}
א ל,יג ויאמר לו דויד למי-אתה, ואי מזה אתה; ויאמר נער מצרי אנוכי, עבד לאיש עמלקי, ויעזבני אדוני כי חליתי, היום שלושה. א ל,יד אנחנו פשטנו נגב הכרתי, ועל-אשר ליהודה--ועל-נגב כלב; ואת-ציקלג, שרפנו באש. א ל,טו ויאמר אליו דויד, התורידני אל-הגדוד הזה; ויאמר הישבעה לי באלוהים אם-תמיתני, ואם-תסגירני ביד-אדוני, ואורידך, אל-הגדוד הזה. א ל,טז ויורידהו, והנה נטושים על-פני כל-הארץ; אוכלים ושותים, וחוגגים, בכול השלל הגדול, אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה. א ל,יז ויכם דויד מהנשף ועד-הערב, למוחרתם; ולא-נמלט מהם איש, כי אם-ארבע מאות איש-נער אשר-רכבו על-הגמלים וינוסו. א ל,יח ויצל דויד, את כל-אשר לקחו עמלק; ואת-שתי נשיו, הציל דויד. א ל,יט ולא נעדר-להם מן-הקטון ועד-הגדול ועד-בנים ובנות, ומשלל, ועד כל-אשר לקחו, להם: הכול, השיב דויד. א ל,כ וייקח דויד, את-כל-הצאן והבקר; נהגו, לפני המקנה ההוא, ויאמרו, זה שלל דויד. א ל,כא ויבוא דויד, אל-מאתיים האנשים אשר-פיגרו מלכת אחרי דויד ויושיבום בנחל הבשור, וייצאו לקראת דויד, ולקראת העם אשר-איתו; וייגש דויד את-העם, וישאל להם לשלום. {ס}
א ל,כב ויען כל-איש-רע ובלייעל, מהאנשים אשר הלכו עם-דויד, ויאמרו יען אשר לא-הלכו עימי, לא-ניתן להם מהשלל אשר הצלנו: כי-אם-איש את-אשתו ואת-בניו, וינהגו וילכו. {ס}
א ל,כג ויאמר דויד, לא-תעשו כן אחיי: את אשר-נתן יהוה לנו, וישמור אותנו, וייתן את-הגדוד הבא עלינו, בידנו. א ל,כד ומי ישמע לכם, לדבר הזה: כי כחלק היורד במלחמה, וכחלק היושב על-הכלים--יחדיו יחלוקו. {ס}
א ל,כה ויהי, מהיום ההוא ומעלה; וישימהא לחוק ולמשפט, לישראל, עד, היום הזה. {פ}
א ל,כו ויבוא דויד אל-ציקלג, וישלח מהשלל לזקני יהודה לריעיהו לאמור: הנה לכם {ר}
ברכה, משלל אויבי יהוה. {ס}
א ל,כז לאשר בבית-אל {ס} ולאשר {ר}
ברמות-נגב, {ס} ולאשר ביתיר. {ס}
א ל,כח ולאשר {ר}
בערוער {ס} ולאשר בשפמות, {ס} ולאשר {ר}
באשתמוע. {ס}
א ל,כט ולאשר ברכל, {ס} ולאשר {ר}
בערי הירחמאלי, {ס} ולאשר, בערי הקיני. {ס}
א ל,ל ולאשר {ר}
בחורמה {ס} ולאשר בבור-עשן, {ס} ולאשר {ר}
בעתך. {ס}
א ל,לא ולאשר, בחברון; ולכל-המקומות אשר {ר}
התהלך-שם דויד, הוא ואנשיו. {פ}
א לא,א ופלשתים, נלחמים בישראל; וינוסו אנשי ישראל, מפני פלשתים, וייפלו חללים, בהר הגלבוע. א לא,ב וידבקו פלשתים, את-שאול ואת-בניו; ויכו פלשתים, את-יהונתן ואת-אבינדב ואת-מלכישוע--בני שאול. א לא,ג ותכבד המלחמה אל-שאול, וימצאוהו המורים אנשים בקשת; ויחל מאוד, מהמורים. א לא,ד ויאמר שאול לנושא כליו שלוף חרבך ודוקרני בה, פן-יבואו הערלים האלה ודקרוני והתעללו-בי, ולא אבה נושא כליו, כי ירא מאוד; וייקח שאול את-החרב, וייפול עליה. א לא,ה וירא נושא-כליו, כי מת שאול; וייפול גם-הוא על-חרבו, וימת עימו. א לא,ו וימת שאול ושלושת בניו ונושא כליו גם כל-אנשיו, ביום ההוא--יחדיו. א לא,ז ויראו אנשי-ישראל אשר-בעבר העמק ואשר בעבר הירדן, כי-נסו אנשי ישראל, וכי-מתו, שאול ובניו; ויעזבו את-הערים, וינוסו, ויבואו פלשתים, ויישבו בהן. {פ}
א לא,ח ויהי, ממוחרת, ויבואו פלשתים, לפשט את-החללים; וימצאו את-שאול ואת-שלושת בניו, נופלים בהר הגלבוע. א לא,ט ויכרתו, את-ראשו, ויפשיטו, את-כליו; וישלחו בארץ-פלשתים סביב, לבשר בית עצביהם--ואת-העם. א לא,י וישימו, את-כליו, בית, עשתרות; ואת-גווייתו, תקעו, בחומת, בית שן. א לא,יא וישמעו אליו, יושבי יבש גלעד, את אשר-עשו פלשתים, לשאול. א לא,יב ויקומו כל-איש חיל, וילכו כל-הלילה, ויקחו את-גוויית שאול ואת גווייות בניו, מחומת בית שן; ויבואו יבשה, וישרפו אותם שם. א לא,יג ויקחו, את-עצמותיהם, ויקברו תחת-האשל, ביבשה; ויצומו, שבעת ימים. {פ}
ב א,א ויהי, אחרי מות שאול, ודויד שב, מהכות את-העמלק; ויישב דויד בציקלג, ימים שניים. ב א,ב ויהי ביום השלישי, והנה איש בא מן-המחנה מעם שאול, ובגדיו קרועים, ואדמה על-ראשו; ויהי בבואו אל-דויד, וייפול ארצה וישתחו. ב א,ג ויאמר לו דויד, אי מזה תבוא; ויאמר אליו, ממחנה ישראל נמלטתי. ב א,ד ויאמר אליו דויד מה-היה הדבר, הגד-נא לי; ויאמר אשר-נס העם מן-המלחמה, וגם-הרבה נפל מן-העם וימותו, וגם שאול ויהונתן בנו, מתו. ב א,ה ויאמר דויד, אל-הנער המגיד לו: איך ידעת, כי-מת שאול ויהונתן בנו. ב א,ו ויאמר הנער המגיד לו, נקרוא נקריתי בהר הגלבוע, והנה שאול, נשען על-חניתו; והנה הרכב ובעלי הפרשים, הדביקוהו. ב א,ז וייפן אחריו, ויראני; ויקרא אליי, ואומר הנני. ב א,ח ויאמר לי, מי-אתה; ואומר אליו, עמלקי אנוכי. ב א,ט ויאמר אליי, עמוד-נא עליי ומותתני--כי אחזני, השבץ: כי-כל-עוד נפשי, בי. ב א,י ואעמוד עליו, ואמותתהו--כי ידעתי, כי לא יחיה אחרי נפלו; ואקח הנזר אשר על-ראשו, ואצעדה אשר על-זרועו, ואביאם אל-אדוני, הנה. ב א,יא ויחזק דויד בבגדיו, ויקרעם; וגם כל-האנשים, אשר איתו. ב א,יב ויספדו, ויבכו, ויצומו, עד-הערב: על-שאול ועל-יהונתן בנו, ועל-עם יהוה ועל-בית ישראל--כי נפלו, בחרב. {פ}
ב א,יג ויאמר דויד, אל-הנער המגיד לו, אי מזה, אתה; ויאמר, בן-איש גר עמלקי אנוכי. ב א,יד ויאמר אליו, דויד: איך, לא יראת, לשלוח ידך, לשחת את-משיח יהוה. ב א,טו ויקרא דויד, לאחד מהנערים, ויאמר, גש פגע-בו; ויכהו, וימות. ב א,טז ויאמר אליו דויד, דמך על-ראשך: כי פיך, ענה בך לאמור, אנוכי מותתי, את-משיח יהוה. {פ}
ב א,יז ויקונן דויד, את-הקינה הזאת, על-שאול, ועל-יהונתן בנו. ב א,יח ויאמר, ללמד בני-יהודה קשת, הנה כתובה, על-ספר הישר. ב א,יט הצבי, ישראל, על-במותיך, חלל: איך, נפלו גיבורים. ב א,כ אל-תגידו בגת, אל-תבשרו בחוצות אשקלון: פן-תשמחנה בנות פלשתים, פן-תעלוזנה בנות הערלים. ב א,כא הרי בגלבוע, אל-טל ואל-מטר עליכם--ושדי תרומות: כי שם נגעל, מגן גיבורים--מגן שאול, בלי משיח בשמן. ב א,כב מדם חללים, מחלב גיבורים--קשת יהונתן, לא נשוג אחור; וחרב שאול, לא תשוב ריקם. ב א,כג שאול ויהונתן, הנאהבים והנעימים בחייהם, ובמותם, לא נפרדו; מנשרים קלו, מאריות גברו. ב א,כד בנות, ישראל--אל-שאול, בכינה; המלבישכם שני, עם-עדנים, המעלה עדי זהב, על לבושכן. ב א,כה איך נפלו גיבורים, בתוך המלחמה--יהונתן, על-במותיך חלל. ב א,כו צר-לי עליך, אחי יהונתן--נעמת לי, מאוד; נפלאתה אהבתך לי, מאהבת נשים. ב א,כז איך נפלו גיבורים, ויאבדו כלי מלחמה. {פ}
ב ב,א ויהי אחרי-כן, וישאל דויד ביהוה לאמור האעלה באחת ערי יהודה, ויאמר יהוה אליו, עלה; ויאמר דויד אנה אעלה, ויאמר חברונה. ב ב,ב ויעל שם דויד, וגם שתי נשיו--אחינועם, היזרעאלית, ואביגיל, אשת נבל הכרמלי. ב ב,ג ואנשיו אשר-עימו העלה דויד, איש וביתו; ויישבו, בערי חברון. ב ב,ד ויבואו אנשי יהודה, וימשחו-שם את-דויד למלך על-בית יהודה; ויגידו לדויד, לאמור, אנשי יבש גלעד, אשר קברו את-שאול. {ס}
ב ב,ה וישלח דויד מלאכים, אל-אנשי יבש גלעד; ויאמר אליהם, ברוכים אתם ליהוה, אשר עשיתם החסד הזה עם-אדוניכם עם-שאול, ותקברו אותו. ב ב,ו ועתה, יעש-יהוה עימכם חסד ואמת; וגם אנוכי, אעשה איתכם הטובה הזאת, אשר עשיתם, הדבר הזה. ב ב,ז ועתה תחזקנה ידיכם, והיו לבני-חיל--כי-מת, אדוניכם שאול; וגם-אותי, משחו בית-יהודה למלך--עליהם. {פ}
ב ב,ח ואבנר בן-נר, שר-צבא אשר לשאול--לקח, את-איש בושת בן-שאול, ויעבירהו, מחניים. ב ב,ט וימליכהו, אל-הגלעד, ואל-האשורי, ואל-יזרעאל; ועל-אפריים, ועל-בנימין, ועל-ישראל, כולו. {פ}
ב ב,י בן-ארבעים שנה איש-בושת בן-שאול, במולכו על-ישראל, ושתיים שנים, מלך; אך בית יהודה, היו אחרי דויד. ב ב,יא ויהי מספר הימים, אשר היה דויד מלך בחברון על-בית יהודה--שבע שנים, ושישה חודשים. {ס}
ב ב,יב וייצא אבנר בן-נר, ועבדי איש-בושת בן-שאול, ממחניים, גבעונה. ב ב,יג ויואב בן-צרויה ועבדי דויד, יצאו, ויפגשום על-בריכת גבעון, יחדיו; ויישבו אלה על-הבריכה, מזה, ואלה על-הבריכה, מזה. ב ב,יד ויאמר אבנר, אל-יואב, יקומו נא הנערים, וישחקו לפנינו; ויאמר יואב, יקומו. ב ב,טו ויקומו, ויעברו במספר--שנים עשר לבנימין, ולאיש בושת בן-שאול, ושנים עשר, מעבדי דויד. ב ב,טז ויחזיקו איש בראש ריעהו, וחרבו בצד ריעהו, וייפלו, יחדיו; ויקרא למקום ההוא, חלקת הצורים אשר בגבעון. ב ב,יז ותהי המלחמה קשה עד-מאוד, ביום ההוא; ויינגף אבנר ואנשי ישראל, לפני עבדי דויד. ב ב,יח ויהיו-שם, שלושה בני צרויה--יואב ואבישי, ועשהאל; ועשהאל קל ברגליו, כאחד הצביים אשר בשדה. ב ב,יט וירדוף עשהאל, אחרי אבנר; ולא-נטה ללכת, על-הימין ועל-השמאל, מאחרי, אבנר. ב ב,כ וייפן אבנר, אחריו, ויאמר, האתה זה עשהאל; ויאמר, אנוכי. ב ב,כא ויאמר לו אבנר, נטה לך על-ימינך או על-שמאלך, ואחוז לך אחד מהנערים, וקח-לך את-חליצתו; ולא-אבה עשהאל, לסור מאחריו. ב ב,כב ויוסף עוד אבנר, לאמור אל-עשהאל, סור לך, מאחריי: למה אכך, ארצה, ואיך אשא פניי, אל-יואב אחיך. ב ב,כג וימאן לסור, ויכהו אבנר באחרי החנית אל-החומש ותצא החנית מאחריו, וייפול-שם, וימת תחתיו; ויהי כל-הבא אל-המקום אשר-נפל שם עשהאל, וימות--ויעמודו. ב ב,כד וירדפו יואב ואבישי, אחרי אבנר; והשמש באה--והמה באו עד-גבעת אמה, אשר על-פני-גיח דרך מדבר גבעון. ב ב,כה ויתקבצו בני-בנימין אחרי אבנר, ויהיו לאגודה אחת; ויעמדו, על ראש-גבעה אחת. ב ב,כו ויקרא אבנר אל-יואב, ויאמר הלנצח תאכל חרב--הלוא ידעת, כי-מרה תהיה באחרונה; ועד-מתיי לא-תאמר לעם, לשוב מאחרי אחיהם. ב ב,כז ויאמר יואב--חי האלוהים, כי לולא דיברת: כי אז מהבוקר נעלה העם, איש מאחרי אחיו. ב ב,כח ויתקע יואב, בשופר, ויעמדו כל-העם, ולא-ירדפו עוד אחרי ישראל; ולא-יספו עוד, להילחם. ב ב,כט ואבנר ואנשיו, הלכו בערבה, כול, הלילה ההוא; ויעברו את-הירדן, וילכו כל-הבתרון, ויבואו, מחניים. ב ב,ל ויואב, שב מאחרי אבנר, ויקבוץ, את-כל-העם; וייפקדו מעבדי דויד, תשעה-עשר איש--ועשהאל. ב ב,לא ועבדי דויד, הכו מבנימין, ובאנשי, אבנר: שלוש-מאות ושישים איש, מתו. ב ב,לב וישאו, את-עשהאל, ויקברוהו בקבר אביו, אשר בית לחם; וילכו כל-הלילה, יואב ואנשיו, וייאור להם, בחברון. ב ג,א ותהי המלחמה, ארוכה, בין בית שאול, ובין בית דויד; ודויד הולך וחזק, ובית שאול הולכים ודלים. {ס}
ב ג,ב וייוולדו לדויד בנים, בחברון; ויהי בכורו אמנון, לאחינועם היזרעאלית. ב ג,ג ומשנהו כלאב, לאביגיל אשת נבל הכרמלי; והשלישי אבשלום בן-מעכה, בת-תלמיי מלך גשור. ב ג,ד והרביעי, אדונייה בן-חגית; והחמישי, שפטיה בן-אביטל. ב ג,ה והשישי יתרעם, לעגלה אשת דויד; אלה יולדו לדויד, בחברון. {פ}
ב ג,ו ויהי, בהיות המלחמה, בין בית שאול, ובין בית דויד; ואבנר היה מתחזק, בבית שאול. ב ג,ז ולשאול פילגש, ושמה רצפה בת-איה; ויאמר, אל-אבנר, מדוע באת, אל-פילגש אבי. ב ג,ח וייחר לאבנר מאוד על-דברי איש-בושת, ויאמר הראש כלב אנוכי אשר ליהודה, היום אעשה-חסד עם-בית שאול אביך אל-אחיו ואל-מריעיהו, ולא המציתיך ביד-דויד; ותפקוד עליי עוון האישה, היום. {ס}
ב ג,ט כה-יעשה אלוהים לאבנר, וכה יוסיף לו: כי, כאשר נשבע יהוה לדויד--כי-כן, אעשה-לו. ב ג,י להעביר הממלכה, מבית שאול; ולהקים את-כיסא דויד, על-ישראל ועל-יהודה--מדן, ועד-באר שבע. ב ג,יא ולא-יכול עוד, להשיב את-אבנר דבר, מיראתו, אותו. {ס}
ב ג,יב וישלח אבנר מלאכים אל-דויד תחתיו לאמור, למי-ארץ: לאמור, כורתה בריתך איתי, והנה ידי עימך, להסב אליך את-כל-ישראל. ב ג,יג ויאמר טוב--אני, אכרות איתך ברית: אך דבר אחד אנוכי שואל מאיתך לאמור, לא-תראה את-פניי--כי אם-לפני הביאך את מיכל בת-שאול, בבואך לראות את-פניי. {ס}
ב ג,יד וישלח דויד מלאכים, אל-איש-בושת בן-שאול לאמור: תנה את-אשתי, את-מיכל, אשר אירשתי לי, במאה עורלות פלשתים. ב ג,טו וישלח איש בושת, וייקחהא מעם איש--מעם, פלטיאל בן-ליש. ב ג,טז וילך איתה אישה, הלוך ובכה אחריה--עד-בחורים; ויאמר אליו אבנר לך שוב, וישוב. ב ג,יז ודבר-אבנר היה, עם-זקני ישראל לאמור: גם-תמול, גם-שלשום, הייתם מבקשים את-דויד למלך, עליכם. ב ג,יח ועתה, עשו: כי יהוה, אמר אל-דויד לאמור, ביד דויד עבדי הושיע את-עמי ישראל מיד פלשתים, ומיד כל-אויביהם. ב ג,יט וידבר גם-אבנר, באוזני בנימין; וילך גם-אבנר, לדבר באוזני דויד בחברון, את כל-אשר-טוב בעיני ישראל, ובעיני כל-בית בנימין. ב ג,כ ויבוא אבנר אל-דויד חברון, ואיתו עשרים אנשים; ויעש דויד לאבנר ולאנשים אשר-איתו, משתה. ב ג,כא ויאמר אבנר אל-דויד אקומה ואלכה ואקבצה אל-אדוני המלך את-כל-ישראל, ויכרתו איתך ברית, ומלכת, בכול אשר-תאווה נפשך; וישלח דויד את-אבנר, וילך בשלום. ב ג,כב והנה עבדי דויד ויואב בא מהגדוד, ושלל רב עימם הביאו; ואבנר, איננו עם-דויד בחברון--כי שילחו, וילך בשלום. ב ג,כג ויואב וכל-הצבא אשר-איתו, באו; ויגידו ליואב, לאמור, בא-אבנר בן-נר אל-המלך, וישלחהו וילך בשלום. ב ג,כד ויבוא יואב אל-המלך, ויאמר מה עשית: הנה-בא אבנר אליך, למה-זה שילחתו וילך הלוך. ב ג,כה ידעת את-אבנר בן-נר, כי לפתותך בא; ולדעת את-מוצאך, ואת-מובאך, ולדעת, את כל-אשר אתה עושה. ב ג,כו וייצא יואב, מעם דויד, וישלח מלאכים אחרי אבנר, וישיבו אותו מבור הסירה; ודויד, לא ידע. ב ג,כז וישב אבנר, חברון, ויטהו יואב אל-תוך השער, לדבר איתו בשלי; ויכהו שם, החומש--וימת, בדם עשהאל אחיו. ב ג,כח וישמע דויד, מאחרי כן, ויאמר נקי אנוכי וממלכתי מעם יהוה, עד-עולם--מדמי, אבנר בן-נר. ב ג,כט יחולו על-ראש יואב, ואל כל-בית אביו; ואל-ייכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך, ונופל בחרב--וחסר-לחם. ב ג,ל ויואב ואבישי אחיו, הרגו לאבנר: על אשר המית את-עשהאל אחיהם, בגבעון--במלחמה. {ס}
ב ג,לא ויאמר דויד אל-יואב ואל-כל-העם אשר-איתו, קרעו בגדיכם וחגרו שקים, וספדו, לפני אבנר; והמלך דויד, הולך אחרי המיטה. ב ג,לב ויקברו את-אבנר, בחברון; ויישא המלך את-קולו, ויבך אל-קבר אבנר, ויבכו, כל-העם. {ס}
ב ג,לג ויקונן המלך אל-אבנר, ויאמר: הכמות נבל, ימות אבנר. ב ג,לד ידיך לא-אסורות, ורגליך לא-לנחושתיים הוגשו, כנפול לפני בני-עוולה, נפלת; ויוסיפו כל-העם, לבכות עליו. ב ג,לה ויבוא כל-העם, להברות את-דויד לחם--בעוד היום; ויישבע דויד לאמור, כה יעשה-לי אלוהים וכה יוסיף, כי אם-לפני בוא-השמש אטעם-לחם, או כל-מאומה. ב ג,לו וכל-העם הכירו, וייטב בעיניהם, ככול אשר עשה המלך, בעיני כל-העם טוב. ב ג,לז ויידעו כל-העם וכל-ישראל, ביום ההוא: כי לא הייתה מהמלך, להמית את-אבנר בן-נר. {ס}
ב ג,לח ויאמר המלך, אל-עבדיו: הלוא תדעו--כי-שר וגדול נפל היום הזה, בישראל. ב ג,לט ואנוכי היום רך ומשוח מלך, והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני: ישלם יהוה לעושה הרעה, כרעתו. {פ}
ב ד,א וישמע בן-שאול, כי מת אבנר בחברון, וירפו, ידיו; וכל-ישראל, נבהלו. ב ד,ב ושני אנשים שרי-גדודים היו בן-שאול שם האחד בענה ושם השני רכב, בני רימון הבארותי--מבני בנימין: כי גם-בארות, תיחשב על-בנימין. ב ד,ג ויברחו הבארותים, גיתיימה; ויהיו-שם גרים, עד היום הזה. {ס}
ב ד,ד וליהונתן, בן-שאול, בן, נכה רגליים; בן-חמש שנים היה בבוא שמועת שאול ויהונתן מיזרעאל, ותישאהו אומנתו ותנוס, ויהי בחופזה לנוס וייפול וייפסח, ושמו מפיבושת. ב ד,ה וילכו בני-רימון הבארותי, רכב ובענה, ויבואו כחום היום, אל-בית איש בושת; והוא שוכב, את משכב הצוהריים. ב ד,ו והנה באו עד-תוך הבית, לוקחי חיטים, ויכוהו, אל-החומש; ורכב ובענה אחיו, נמלטו. ב ד,ז ויבואו הבית, והוא-שוכב על-מיטתו בחדר משכבו, ויכוהו וימיתוהו, ויסירו את-ראשו; ויקחו, את-ראשו, וילכו דרך הערבה, כל-הלילה. ב ד,ח ויביאו את-ראש איש-בושת אל-דויד, חברון, ויאמרו אל-המלך, הנה-ראש איש-בושת בן-שאול אויבך אשר ביקש את-נפשך; וייתן יהוה לאדוני המלך נקמות, היום הזה, משאול, ומזרעו. ב ד,ט ויען דויד את-רכב ואת-בענה אחיו, בני רימון הבארותי--ויאמר להם: חי-יהוה, אשר-פדה את-נפשי מכל-צרה. ב ד,י כי המגיד לי לאמור הנה-מת שאול, והוא-היה כמבשר בעיניו, ואוחזה בו, ואהרגהו בציקלג--אשר לתיתי-לו, בשורה. ב ד,יא אף כי-אנשים רשעים, הרגו את-איש-צדיק בביתו--על-משכבו; ועתה, הלוא אבקש את-דמו מידכם, וביערתי אתכם, מן-הארץ. ב ד,יב ויצו דויד את-הנערים ויהרגום, ויקצצו את-ידיהם ואת-רגליהם, ויתלו על-הבריכה, בחברון; ואת ראש איש-בושת לקחו, ויקברו בקבר-אבנר בחברון. {פ}
ב ה,א ויבואו כל-שבטי ישראל, אל-דויד--חברונה; ויאמרו לאמור, הננו עצמך ובשרך אנחנו. ב ה,ב גם-אתמול גם-שלשום, בהיות שאול מלך עלינו, אתה היית המוציא והמביא, את-ישראל; ויאמר יהוה לך, אתה תרעה את-עמי את-ישראל, ואתה תהיה לנגיד, על-ישראל. ב ה,ג ויבואו כל-זקני ישראל אל-המלך, חברונה, ויכרות להם המלך דויד ברית בחברון, לפני יהוה; וימשחו את-דויד למלך, על-ישראל. {ס}
ב ה,ד בן-שלושים שנה דויד, במולכו; ארבעים שנה, מלך. ב ה,ה בחברון מלך על-יהודה, שבע שנים ושישה חודשים; ובירושלים מלך, שלושים ושלוש שנה, על כל-ישראל, ויהודה. ב ה,ו וילך המלך ואנשיו ירושלים, אל-היבוסי יושב הארץ; ויאמר לדויד לאמור, לא-תבוא הנה, כי אם-הסירך העיוורים והפיסחים לאמור, לא-יבוא דויד הנה. ב ה,ז וילכוד דויד, את מצודת ציון--היא, עיר דויד. ב ה,ח ויאמר דויד ביום ההוא, כל-מכה יבוסי וייגע בצינור, ואת-הפיסחים ואת-העיוורים, שנואי נפש דויד; על-כן, יאמרו, עיוור ופיסח, לא יבוא אל-הבית. ב ה,ט ויישב דויד במצודה, ויקרא-לה עיר דויד; וייבן דויד סביב, מן-המילוא וביתה. ב ה,י וילך דויד, הלוך וגדול; ויהוה אלוהי צבאות, עימו. {פ}
ב ה,יא וישלח חירם מלך-צור מלאכים, אל-דויד, ועצי ארזים, וחרשי עץ וחרשי אבן קיר; ויבנו-בית, לדויד. ב ה,יב ויידע דויד, כי-הכינו יהוה למלך על-ישראל; וכי נישא ממלכתו, בעבור עמו ישראל. {ס}
ב ה,יג וייקח דויד עוד פילגשים ונשים, מירושלים, אחרי, בואו מחברון; וייוולדו עוד לדויד, בנים ובנות. ב ה,יד ואלה, שמות היילודים לו--בירושלים: שמוע ושובב, ונתן ושלמה. ב ה,טו ויבחר ואלישוע, ונפג ויפיע. ב ה,טז ואלישמע ואלידע, ואליפלט. {פ}
ב ה,יז וישמעו פלשתים, כי-משחו את-דויד למלך על-ישראל, ויעלו כל-פלשתים, לבקש את-דויד; וישמע דויד, ויירד אל-המצודה.
ב ה,יח ופלשתים, באו; ויינטשו, בעמק רפאים.
ב ה,יט וישאל דויד ביהוה, לאמור, האעלה אל-פלשתים, התיתנם בידי; {פ}
ויאמר יהוה אל-דויד עלה, כי-נתון אתן את-הפלשתים בידך.
ב ה,כ ויבוא דויד בבעל-פרצים, ויכם שם דויד, ויאמר, פרץ יהוה את-אויביי לפניי כפרץ מים; על-כן, קרא שם-המקום ההוא--בעל פרצים.
ב ה,כא ויעזבו-שם, את-עצביהם; ויישאם דויד, ואנשיו. {פ}
ב ה,כב ויוסיפו עוד פלשתים, לעלות; ויינטשו, בעמק רפאים. ב ה,כג וישאל דויד ביהוה, ויאמר לא תעלה; הסב, אל-אחריהם, ובאת להם, ממול בכאים. ב ה,כד ויהי כשומעך את-קול צעדה, בראשי הבכאים--אז תחרץ: כי אז, יצא יהוה לפניך, להכות, במחנה פלשתים. ב ה,כה ויעש דויד כן, כאשר ציווהו יהוה; ויך, את-פלשתים, מגבע, עד-בואכה גזר. {פ}
ב ו,א ויוסף עוד דויד את-כל-בחור בישראל, שלושים אלף. ב ו,ב ויקם וילך דויד, וכל-העם אשר איתו, מבעלי, יהודה--להעלות משם, את ארון האלוהים, אשר-נקרא שם שם יהוה צבאות יושב הכרובים, עליו. ב ו,ג וירכיבו את-ארון האלוהים, אל-עגלה חדשה, ויישאוהו, מבית אבינדב אשר בגבעה; ועוזא ואחיו, בני אבינדב, נוהגים, את-העגלה חדשה. ב ו,ד ויישאוהו, מבית אבינדב אשר בגבעה, עם, ארון האלוהים; ואחיו, הולך לפני הארון. ב ו,ה ודויד וכל-בית ישראל, משחקים לפני יהוה, בכול, עצי ברושים; ובכינורות ובנבלים ובתופים, ובמנענעים ובצלצלים. ב ו,ו ויבואו, עד-גורן נכון; וישלח עוזא אל-ארון האלוהים, ויאחז בו--כי שמטו, הבקר. ב ו,ז וייחר-אף יהוה בעוזא, ויכהו שם האלוהים על-השל; וימת שם, עם ארון האלוהים. ב ו,ח וייחר לדויד, על אשר פרץ יהוה פרץ בעוזא; ויקרא למקום ההוא, פרץ עוזא, עד, היום הזה. ב ו,ט ויירא דויד את-יהוה, ביום ההוא; ויאמר, איך יבוא אליי ארון יהוה. ב ו,י ולא-אבה דויד, להסיר אליו את-ארון יהוה--על-עיר דויד; ויטהו דויד, בית עובד-אדום הגיתי. ב ו,יא ויישב ארון יהוה בית עובד אדום, הגיתי--שלושה חודשים; ויברך יהוה את-עובד אדום, ואת-כל-ביתו. ב ו,יב ויוגד, למלך דויד לאמור, בירך יהוה את-בית עובד אדום ואת-כל-אשר-לו, בעבור, ארון האלוהים; וילך דויד, ויעל את-ארון האלוהים מבית עובד אדום עיר דויד--בשמחה. ב ו,יג ויהי, כי צעדו נושאי ארון-יהוה--שישה צעדים: ויזבח שור, ומריא. ב ו,יד ודויד מכרכר בכל-עוז, לפני יהוה; ודויד, חגור איפוד בד. ב ו,טו ודויד וכל-בית ישראל, מעלים את-ארון יהוה, בתרועה, ובקול שופר. ב ו,טז והיה ארון יהוה, בא עיר דויד; ומיכל בת-שאול נשקפה בעד החלון, ותרא את-המלך דויד מפזז ומכרכר לפני יהוה, ותיבז לו, בליבה. ב ו,יז ויביאו את-ארון יהוה, ויציגו אותו במקומו, בתוך האוהל, אשר נטה-לו דויד; ויעל דויד עולות לפני יהוה, ושלמים. ב ו,יח ויכל דויד, מהעלות העולה והשלמים; ויברך את-העם, בשם יהוה צבאות. ב ו,יט ויחלק לכל-העם לכל-המון ישראל, למאיש ועד-אישה, לאיש חלת לחם אחת, ואשפר אחד ואשישה אחת; וילך כל-העם, איש לביתו. ב ו,כ וישב דויד, לברך את-ביתו; {ס} ותצא מיכל בת-שאול, לקראת דויד, ותאמר מה-נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו, כהיגלות נגלות אחד הריקים. ב ו,כא ויאמר דויד, אל-מיכל, לפני יהוה אשר בחר-בי מאביך ומכל-ביתו, לצוות אותי נגיד על-עם יהוה על-ישראל; ושיחקתי, לפני יהוה. ב ו,כב ונקלותי עוד מזאת, והייתי שפל בעיניי; ועם-האמהות אשר אמרת, עימם איכבדה. ב ו,כג ולמיכל, בת-שאול, לא-היה לה, ילד--עד, יום מותה. {פ}
ב ז,א ויהי, כי-ישב המלך בביתו; ויהוה הניח-לו מסביב, מכל-אויביו. ב ז,ב ויאמר המלך, אל-נתן הנביא, ראה נא, אנוכי יושב בבית ארזים; וארון, האלוהים, יושב, בתוך היריעה. ב ז,ג ויאמר נתן אל-המלך, כול אשר בלבבך לך עשה: כי יהוה, עימך. ב ז,ד ויהי, בלילה ההוא; {ס} ויהי, דבר-יהוה, אל-נתן, לאמור. ב ז,ה לך ואמרת אל-עבדי אל-דויד, {ס} כה אמר יהוה: האתה תבנה-לי בית, לשבתי. ב ז,ו כי לא ישבתי, בבית, למיום העלותי את-בני ישראל ממצריים, ועד היום הזה; ואהיה, מתהלך, באוהל, ובמשכן. ב ז,ז בכול אשר-התהלכתי, בכל-בני ישראל, הדבר דיברתי את-אחד שבטי ישראל, אשר ציוויתי לרעות את-עמי את-ישראל לאמור: למה לא-בניתם לי, בית ארזים. ב ז,ח ועתה כה-תאמר לעבדי לדויד, כה אמר יהוה צבאות, אני לקחתיך מן-הנווה, מאחר הצאן--להיות נגיד, על-עמי על-ישראל. ב ז,ט ואהיה עימך, בכל אשר הלכת, ואכריתה את-כל-אויביך, מפניך; ועשיתי לך שם גדול, כשם הגדולים אשר בארץ. ב ז,י ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו, ושכן תחתיו, ולא ירגז, עוד; ולא-יוסיפו בני-עוולה לענותו, כאשר בראשונה. ב ז,יא ולמן-היום, אשר ציוויתי שופטים על-עמי ישראל, והניחותי לך, מכל-אויביך; והגיד לך יהוה, כי-בית יעשה-לך יהוה. ב ז,יב כי ימלאו ימיך, ושכבת את-אבותיך, והקימותי את-זרעך אחריך, אשר ייצא ממעיך; והכינותי, את-ממלכתו. ב ז,יג הוא יבנה-בית, לשמי; וכוננתי את-כיסא ממלכתו, עד-עולם. ב ז,יד אני אהיה-לו לאב, והוא יהיה-לי לבן--אשר, בהעוותו, והוכחתיו בשבט אנשים, ובנגעי בני אדם. ב ז,טו וחסדי, לא-יסור ממנו, כאשר הסירותי מעם שאול, אשר הסירותי מלפניך. ב ז,טז ונאמן ביתך וממלכתך עד-עולם, לפניך: כיסאך, יהיה נכון עד-עולם. ב ז,יז ככול הדברים האלה, וככול החיזיון הזה--כן דיבר נתן, אל-דויד. {פ}
ב ז,יח ויבוא המלך דויד, ויישב לפני יהוה; ויאמר, מי אנוכי אדוניי יהוה ומי ביתי--כי הביאותני, עד-הלום. ב ז,יט ותקטן עוד זאת בעיניך אדוניי יהוה, ותדבר גם אל-בית-עבדך למרחוק; וזאת תורת האדם, אדוניי יהוה. ב ז,כ ומה-יוסיף דויד עוד, לדבר אליך; ואתה ידעת את-עבדך, אדוניי יהוה. ב ז,כא בעבור דברך, וכליבך, עשית, את כל-הגדולה הזאת--להודיע, את-עבדך. ב ז,כב על-כן גדלת, יהוה אלוהים: כי-אין כמוך, ואין אלוהים זולתך, בכול אשר-שמענו, באוזנינו. ב ז,כג ומי כעמך כישראל, גוי אחד בארץ--אשר הלכו-אלוהים לפדות-לו לעם ולשום לו שם, ולעשות לכם הגדולה ונוראות לארצך, מפני עמך אשר פדית לך ממצריים, גויים ואלוהיו. ב ז,כד ותכונן לך את-עמך ישראל לך, לעם--עד-עולם; ואתה יהוה, היית להם לאלוהים. {ס}
ב ז,כה ועתה, יהוה אלוהים, הדבר אשר דיברת על-עבדך ועל-ביתו, הקם עד-עולם; ועשה, כאשר דיברת. ב ז,כו ויגדל שמך עד-עולם, לאמור, יהוה צבאות, אלוהים על-ישראל; ובית עבדך דויד, יהיה נכון לפניך. ב ז,כז כי-אתה יהוה צבאות אלוהי ישראל, גלית את-אוזן עבדך לאמור, בית, אבנה-לך; על-כן, מצא עבדך את-ליבו, להתפלל אליך, את-התפילה הזאת. ב ז,כח ועתה אדוניי יהוה, אתה-הוא האלוהים, ודבריך, יהיו אמת; ותדבר, אל-עבדך, את-הטובה, הזאת. ב ז,כט ועתה, הואל וברך את-בית עבדך, להיות לעולם, לפניך: כי-אתה אדוניי יהוה, דיברת, ומברכתך, יבורך בית-עבדך לעולם. {פ}
ב ח,א ויהי, אחרי-כן, ויך דויד את-פלשתים, ויכניעם; וייקח דויד את-מתג האמה, מיד פלשתים. ב ח,ב ויך את-מואב, וימדדם בחבל השכב אותם ארצה, וימדד שני-חבלים להמית, ומלוא החבל להחיות; ותהי מואב לדויד, לעבדים נושאי מנחה. ב ח,ג ויך דויד, את-הדדעזר בן-רחוב מלך צובה, בלכתו, להשיב ידו בנהר-פרת. ב ח,ד וילכוד דויד ממנו, אלף ושבע-מאות פרשים, ועשרים אלף, איש רגלי; ויעקר דויד את-כל-הרכב, ויותר ממנו מאה רכב. ב ח,ה ותבוא, ארם דמשק, לעזור, להדדעזר מלך צובה; ויך דויד בארם, עשרים-ושניים אלף איש. ב ח,ו וישם דויד נציבים, בארם דמשק, ותהי ארם לדויד, לעבדים נושאי מנחה; ויושע יהוה את-דויד, בכול אשר הלך. ב ח,ז וייקח דויד, את שלטי הזהב, אשר היו, אל עבדי הדדעזר; ויביאם, ירושלים. ב ח,ח ומבטח ומברותיי, ערי הדדעזר: לקח המלך דויד, נחושת--הרבה מאוד. {ס}
ב ח,ט וישמע, תועי מלך חמת: כי הכה דויד, את כל-חיל הדדעזר. ב ח,י וישלח תועי את-יורם-בנו אל-המלך-דויד לשאול-לו לשלום ולברכו, על אשר נלחם בהדדעזר ויכהו--כי-איש מלחמות תועי, היה הדדעזר; ובידו, היו כלי-כסף וכלי-זהב--וכלי נחושת. ב ח,יא גם-אותם, הקדיש המלך דויד ליהוה, עם-הכסף והזהב אשר הקדיש, מכל-הגויים אשר כיבש. ב ח,יב מארם וממואב ומבני עמון, ומפלשתים ומעמלק, ומשלל הדדעזר בן-רחוב, מלך צובה. ב ח,יג ויעש דויד, שם, בשובו, מהכותו את-ארם בגיא-מלח--שמונה עשר, אלף. ב ח,יד וישם באדום נציבים, בכל-אדום שם נציבים, ויהי כל-אדום, עבדים לדויד; ויושע יהוה את-דויד, בכול אשר הלך. ב ח,טו וימלוך דויד, על-כל-ישראל; ויהי דויד, עושה משפט וצדקה--לכל-עמו. ב ח,טז ויואב בן-צרויה, על-הצבא; ויהושפט בן-אחילוד, מזכיר. ב ח,יז וצדוק בן-אחיטוב ואחימלך בן-אביתר, כוהנים; ושריה, סופר. ב ח,יח ובניהו, בן-יהוידע, והכרתי, והפלתי; ובני דויד, כוהנים היו. {ס}
ב ט,א ויאמר דויד--הכי יש-עוד, אשר נותר לבית שאול; ואעשה עימו חסד, בעבור יהונתן. ב ט,ב ולבית שאול עבד ושמו ציבא, ויקראו-לו אל-דויד; ויאמר המלך אליו האתה ציבא, ויאמר עבדך. ב ט,ג ויאמר המלך, האפס עוד איש לבית שאול, ואעשה עימו, חסד אלוהים; ויאמר ציבא אל-המלך, עוד בן ליהונתן נכה רגליים. ב ט,ד ויאמר-לו המלך, איפה הוא; ויאמר ציבא, אל-המלך, הנה-הוא בית מכיר בן-עמיאל, בלו דבר. ב ט,ה וישלח, המלך דויד; וייקחהו, מבית מכיר בן-עמיאל--מלו דבר. ב ט,ו ויבוא מפיבושת בן-יהונתן בן-שאול, אל-דויד, וייפול על-פניו, וישתחו; ויאמר דויד מפיבושת, ויאמר הנה עבדך. ב ט,ז ויאמר לו דויד אל-תירא, כי עשה אעשה עימך חסד בעבור יהונתן אביך, והשיבותי לך, את-כל-שדה שאול אביך; ואתה, תאכל לחם על-שולחני--תמיד. ב ט,ח וישתחו, ויאמר מה עבדך: כי פנית, אל-הכלב המת אשר כמוני. ב ט,ט ויקרא המלך, אל-ציבא נער שאול--ויאמר אליו: כול אשר היה לשאול ולכל-ביתו, נתתי לבן-אדוניך. ב ט,י ועבדת לו את-האדמה אתה ובניך ועבדיך והבאת, והיה לבן-אדוניך לחם ואכלו, ומפיבושת בן-אדוניך, יאכל תמיד לחם על-שולחני; ולציבא, חמישה עשר בנים--ועשרים עבדים. ב ט,יא ויאמר ציבא, אל-המלך, ככול אשר יצווה אדוני המלך את-עבדו, כן יעשה עבדך; ומפיבושת, אוכל על-שולחני, כאחד, מבני המלך. ב ט,יב ולמפיבושת בן-קטן, ושמו מיכא; וכול מושב בית-ציבא, עבדים למפיבושת. ב ט,יג ומפיבושת, יושב בירושלים, כי על-שולחן המלך תמיד, הוא אוכל; והוא פיסח, שתי רגליו. {פ}
ב י,א ויהי, אחרי-כן, וימת, מלך בני עמון; וימלוך חנון בנו, תחתיו. ב י,ב ויאמר דויד אעשה-חסד עם-חנון בן-נחש, כאשר עשה אביו עימדי חסד, וישלח דויד לנחמו ביד-עבדיו, אל-אביו; ויבואו עבדי דויד, ארץ בני עמון. ב י,ג ויאמרו שרי בני-עמון אל-חנון אדוניהם, המכבד דויד את-אביך בעיניך--כי-שלח לך, מנחמים; הלוא בעבור חקור את-העיר, ולרגלה ולהופכה, שלח דויד את-עבדיו, אליך. ב י,ד וייקח חנון את-עבדי דויד, ויגלח את-חצי זקנם, ויכרות את-מדוויהם בחצי, עד שתותיהם; וישלחם. ב י,ה ויגידו לדויד וישלח לקראתם, כי-היו האנשים נכלמים מאוד; ויאמר המלך שבו בירחו, עד-יצמח זקנכם ושבתם. ב י,ו ויראו בני עמון, כי נבאשו בדויד; וישלחו בני-עמון וישכרו את-ארם בית-רחוב ואת-ארם צובה, עשרים אלף רגלי, ואת-מלך מעכה אלף איש, ואיש טוב שנים-עשר אלף איש. ב י,ז וישמע, דויד; וישלח, את-יואב, ואת כל-הצבא, הגיבורים. ב י,ח וייצאו בני עמון, ויערכו מלחמה פתח השער; וארם צובה ורחוב ואיש-טוב ומעכה, לבדם בשדה. ב י,ט וירא יואב, כי-הייתה אליו פני המלחמה, מפנים, ומאחור; ויבחר, מכול בחורי ישראל, ויערוך, לקראת ארם. ב י,י ואת, יתר העם, נתן, ביד אבשי אחיו; ויערוך, לקראת בני עמון. ב י,יא ויאמר, אם-תחזק ארם ממני--והיית לי, לישועה; ואם-בני עמון יחזקו ממך, והלכתי להושיע לך. ב י,יב חזק ונתחזק בעד-עמנו, ובעד ערי אלוהינו; ויהוה, יעשה הטוב בעיניו. ב י,יג וייגש יואב, והעם אשר עימו, למלחמה, בארם; וינוסו, מפניו. ב י,יד ובני עמון ראו, כי-נס ארם, וינוסו מפני אבישי, ויבואו העיר; וישב יואב, מעל בני עמון, ויבוא, ירושלים. ב י,טו וירא ארם, כי ניגף לפני ישראל; וייאספו, יחד. ב י,טז וישלח הדדעזר, ויוצא את-ארם אשר מעבר הנהר, ויבואו, חילם; ושובך שר-צבא הדדעזר, לפניהם. {ס}
ב י,יז ויוגד לדויד, ויאסוף את-כל-ישראל ויעבור את-הירדן, ויבוא, חלאמה; ויערכו ארם לקראת דויד, ויילחמו עימו. ב י,יח וינס ארם, מפני ישראל, ויהרוג דויד מארם שבע מאות רכב, וארבעים אלף פרשים; ואת שובך שר-צבאו הכה, וימת שם. ב י,יט ויראו כל-המלכים עבדי הדדעזר, כי ניגפו לפני ישראל, וישלימו את-ישראל, ויעבדום; וייראו ארם, להושיע עוד את-בני עמון. {פ}
ב יא,א ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלכים, וישלח דויד את-יואב ואת-עבדיו עימו ואת-כל-ישראל וישחיתו את-בני עמון, ויצורו, על-רבה; ודויד, יושב בירושלים. {ס}
ב יא,ב ויהי לעת הערב, ויקם דויד מעל משכבו ויתהלך על-גג בית-המלך, וירא אישה רוחצת, מעל הגג; והאישה, טובת מראה מאוד. ב יא,ג וישלח דויד, וידרוש לאישה; ויאמר, הלוא-זאת בת-שבע בת-אליעם--אשת, אורייה החיתי. ב יא,ד וישלח דויד מלאכים וייקחהא, ותבוא אליו וישכב עימה, והיא מתקדשת, מטומאתה; ותשב, אל-ביתה. ב יא,ה ותהר, האישה; ותשלח ותגד לדויד, ותאמר הרה אנוכי. ב יא,ו וישלח דויד, אל-יואב, שלח אליי, את-אורייה החיתי; וישלח יואב את-אורייה, אל-דויד. ב יא,ז ויבוא אורייה, אליו; וישאל דויד, לשלום יואב ולשלום העם, ולשלום, המלחמה. ב יא,ח ויאמר דויד לאורייה, רד לביתך ורחץ רגליך; וייצא אורייה מבית המלך, ותצא אחריו משאת המלך. ב יא,ט וישכב אורייה, פתח בית המלך, את, כל-עבדי אדוניו; ולא ירד, אל-ביתו. ב יא,י ויגידו לדויד לאמור, לא-ירד אורייה אל-ביתו; ויאמר דויד אל-אורייה, הלוא מדרך אתה בא--מדוע, לא-ירדת אל-ביתך. ב יא,יא ויאמר אורייה אל-דויד, הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות ואדוני יואב ועבדי אדוני על-פני השדה חונים, ואני אבוא אל-ביתי לאכול ולשתות, ולשכב עם-אשתי; חייך וחי נפשך, אם-אעשה את-הדבר הזה. ב יא,יב ויאמר דויד אל-אורייה, שב בזה גם-היום--ומחר אשלחך; ויישב אורייה בירושלים ביום ההוא, וממוחרת. ב יא,יג ויקרא-לו דויד, ויאכל לפניו וישת--וישכרהו; וייצא בערב, לשכב במשכבו עם-עבדי אדוניו, ואל-ביתו, לא ירד. ב יא,יד ויהי בבוקר, ויכתוב דויד ספר אל-יואב; וישלח, ביד אורייה. ב יא,טו ויכתוב בספר, לאמור: הבו את-אורייה, אל-מול פני המלחמה החזקה, ושבתם מאחריו, וניכה ומת. {ס}
ב יא,טז ויהי, בשמור יואב אל-העיר; וייתן, את-אורייה, אל-המקום אשר ידע, כי אנשי-חיל שם. ב יא,יז וייצאו אנשי העיר, ויילחמו את-יואב, וייפול מן-העם, מעבדי דויד; וימת, גם אורייה החיתי. ב יא,יח וישלח, יואב; ויגד לדויד, את-כל-דברי המלחמה. ב יא,יט ויצו את-המלאך, לאמור: ככלותך, את כל-דברי המלחמה--לדבר אל-המלך. ב יא,כ והיה, אם-תעלה חמת המלך, ואמר לך, מדוע ניגשתם אל-העיר להילחם: הלוא ידעתם, את אשר-יורו מעל החומה. ב יא,כא מי-הכה את-אבימלך בן-ירובשת, הלוא-אישה השליכה עליו פלח רכב מעל החומה וימת בתבץ, למה ניגשתם, אל-החומה; ואמרת--גם עבדך אורייה החיתי, מת. ב יא,כב וילך, המלאך; ויבוא ויגד לדויד, את כל-אשר שלחו יואב. ב יא,כג ויאמר המלאך, אל-דויד, כי-גברו עלינו האנשים, וייצאו אלינו השדה; ונהיה עליהם, עד-פתח השער. ב יא,כד ויורו המורים אל-עבדיך מעל החומה, וימותו מעבדי המלך; וגם, עבדך אורייה החיתי--מת. {ס}
ב יא,כה ויאמר דויד אל-המלאך, כה-תאמר אל-יואב אל-יירע בעיניך את-הדבר הזה--כי-כזו וכזה, תאכל החרב; החזק מלחמתך אל-העיר והורסה, וחזקהו. ב יא,כו ותשמע אשת אורייה, כי-מת אורייה אישה; ותספוד, על-בעלה. ב יא,כז ויעבור האבל, וישלח דויד ויאספה אל-ביתו ותהי-לו לאישה, ותלד לו, בן; ויירע הדבר אשר-עשה דויד, בעיני יהוה. {פ}
ב יב,א וישלח יהוה את-נתן, אל-דויד; ויבוא אליו, ויאמר לו שני אנשים היו בעיר אחת, אחד עשיר, ואחד רש. ב יב,ב לעשיר, היה צאן ובקר--הרבה מאוד. ב יב,ג ולרש אין-כול, כי אם-כבשה אחת קטנה אשר קנה, ויחייהא, ותגדל עימו ועם-בניו יחדיו; מפיתו תאכל ומכוסו תשתה, ובחיקו תשכב, ותהי-לו, כבת. ב יב,ד ויבוא הלך, לאיש העשיר, ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו, לעשות לאורח הבא-לו; וייקח, את-כבשת האיש הרש, ויעשהא, לאיש הבא אליו. ב יב,ה וייחר-אף דויד באיש, מאוד; ויאמר, אל-נתן, חי-יהוה, כי בן-מוות האיש העושה זאת. ב יב,ו ואת-הכבשה, ישלם ארבעתיים: עקב, אשר עשה את-הדבר הזה, ועל, אשר לא-חמל. {ס}
ב יב,ז ויאמר נתן אל-דויד, אתה האיש; {ס} כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, אנוכי משחתיך למלך על-ישראל, ואנוכי הצלתיך, מיד שאול. ב יב,ח ואתנה לך את-בית אדוניך, ואת-נשי אדוניך בחיקך, ואתנה לך, את-בית ישראל ויהודה; ואם-מעט--ואוסיפה לך, כהנה וכהנה. ב יב,ט מדוע בזית את-דבר יהוה, לעשות הרע בעיניי, את אורייה החיתי הכית בחרב, ואת-אשתו לקחת לך לאישה; ואותו הרגת, בחרב בני עמון. ב יב,י ועתה, לא-תסור חרב מביתך--עד-עולם: עקב, כי בזיתני, ותיקח את-אשת אורייה החיתי, להיות לך לאישה. {ס}
ב יב,יא כה אמר יהוה, הנני מקים עליך רעה מביתך, ולקחתי את-נשיך לעיניך, ונתתי לריעך; ושכב עם-נשיך, לעיני השמש הזאת. ב יב,יב כי אתה, עשית בסתר; ואני, אעשה את-הדבר הזה, נגד כל-ישראל, ונגד השמש. {ס}
ב יב,יג ויאמר דויד אל-נתן, חטאתי ליהוה; {ס} ויאמר נתן אל-דויד, גם-יהוה העביר חטאתך--לא תמות. ב יב,יד אפס, כי-ניאץ ניאצת את-אויבי יהוה, בדבר, הזה; גם, הבן היילוד לך--מות ימות. ב יב,טו וילך נתן, אל-ביתו; וייגוף יהוה, את-הילד אשר ילדה אשת-אורייה לדויד--וייאנש. ב יב,טז ויבקש דויד את-האלוהים, בעד הנער; ויצם דויד צום, ובא ולן ושכב ארצה. ב יב,יז ויקומו זקני ביתו, עליו, להקימו, מן-הארץ; ולא אבה, ולא-ברא איתם לחם. ב יב,יח ויהי ביום השביעי, וימת הילד; וייראו עבדי דויד להגיד לו כי-מת הילד, כי אמרו הנה בהיות הילד חי דיברנו אליו ולא-שמע בקולנו, ואיך נאמר אליו מת הילד, ועשה רעה. ב יב,יט וירא דויד, כי עבדיו מתלחשים, ויבן דויד, כי מת הילד; ויאמר דויד אל-עבדיו המת הילד, ויאמרו מת. ב יב,כ ויקם דויד מהארץ וירחץ ויסך, ויחלף שמלותיו, ויבוא בית-יהוה, וישתחו; ויבוא, אל-ביתו, וישאל, וישימו לו לחם ויאכל. ב יב,כא ויאמרו עבדיו אליו, מה-הדבר הזה אשר עשית; בעבור הילד חי, צמת ותבך, וכאשר מת הילד, קמת ותאכל לחם. ב יב,כב ויאמר--בעוד הילד חי, צמתי ואבכה: כי אמרתי מי יודע, וחנני יהוה וחי הילד. ב יב,כג ועתה מת, למה זה אני צם--האוכל להשיבו, עוד: אני הולך אליו, והוא לא-ישוב אליי. ב יב,כד וינחם דויד, את בת-שבע אשתו, ויבוא אליה, וישכב עימה; ותלד בן, ותקרא את-שמו שלמה, ויהוה, אהבו. ב יב,כה וישלח, ביד נתן הנביא, ויקרא את-שמו, ידידיה--בעבור, יהוה. {פ}
ב יב,כו ויילחם יואב, ברבת בני עמון; וילכוד, את-עיר המלוכה. ב יב,כז וישלח יואב מלאכים, אל-דויד; ויאמר נלחמתי ברבה, גם-לכדתי את-עיר המים. ב יב,כח ועתה, אסוף את-יתר העם, וחנה על-העיר, ולוכדה: פן-אלכוד אני את-העיר, ונקרא שמי עליה. ב יב,כט ויאסוף דויד את-כל-העם, וילך רבתה; ויילחם בה, וילכדה. ב יב,ל וייקח את-עטרת-מלכם מעל ראשו ומשקלה כיכר זהב, ואבן יקרה, ותהי, על-ראש דויד; ושלל העיר הוציא, הרבה מאוד. ב יב,לא ואת-העם אשר-בה הוציא, וישם במגרה ובחריצי הברזל ובמגזרות הברזל והעביר אותם במלבן, וכן יעשה, לכול ערי בני-עמון; וישב דויד וכל-העם, ירושלים. {פ}
ב יג,א ויהי אחרי-כן, ולאבשלום בן-דויד אחות יפה--ושמה תמר; ויאהבהא, אמנון בן-דויד. ב יג,ב וייצר לאמנון להתחלות, בעבור תמר אחותו--כי בתולה, היא; וייפלא בעיני אמנון, לעשות לה מאומה. ב יג,ג ולאמנון ריע, ושמו יונדב, בן-שמעה, אחי דויד; ויונדב, איש חכם מאוד. ב יג,ד ויאמר לו, מדוע אתה ככה דל בן-המלך בבוקר בבוקר--הלוא, תגיד לי; ויאמר לו, אמנון, את-תמר אחות אבשלום אחי, אני אוהב. ב יג,ה ויאמר לו יהונדב, שכב על-משכבך והתחל; ובא אביך לראותך, ואמרת אליו תבוא נא תמר אחותי ותברני לחם ועשתה לעיניי את-הבריה, למען אשר אראה, ואכלתי מידה. ב יג,ו וישכב אמנון, ויתחל; ויבוא המלך לראותו, ויאמר אמנון אל-המלך תבוא-נא תמר אחותי ותלבב לעיניי שתי לביבות, ואברה, מידה. ב יג,ז וישלח דויד אל-תמר, הביתה לאמור: לכי נא, בית אמנון אחיך, ועשי-לו, הבריה. ב יג,ח ותלך תמר, בית אמנון אחיה--והוא שוכב; ותיקח את-הבצק ותלש ותלבב לעיניו, ותבשל את-הלביבות. ב יג,ט ותיקח את-המשרת ותיצוק לפניו, וימאן לאכול; ויאמר אמנון, הוציאו כל-איש מעליי, וייצאו כל-איש, מעליו. ב יג,י ויאמר אמנון אל-תמר, הביאי הבריה החדר, ואברה, מידך; ותיקח תמר, את-הלביבות אשר עשתה, ותבא לאמנון אחיה, החדרה. ב יג,יא ותגש אליו, לאכול; ויחזק-בה ויאמר לה, בואי שכבי עימי אחותי. ב יג,יב ותאמר לו, אל-אחי אל-תענני--כי לא-ייעשה כן, בישראל: אל-תעשה, את-הנבלה הזאת. ב יג,יג ואני, אנה אוליך את-חרפתי, ואתה תהיה כאחד הנבלים, בישראל; ועתה דבר-נא אל-המלך, כי לא ימנעני ממך. ב יג,יד ולא אבה, לשמוע בקולה; ויחזק ממנה ויענהא, וישכב אותה. ב יג,טו וישנאהא אמנון, שנאה גדולה מאוד--כי גדולה השנאה אשר שנאה, מאהבה אשר אהבה; ויאמר-לה אמנון, קומי לכי. ב יג,טז ותאמר לו, אל-אודות הרעה הגדולה הזאת, מאחרת אשר-עשית עימי, לשלחני; ולא אבה, לשמוע לה. ב יג,יז ויקרא, את-נערו משרתו, ויאמר, שלחו-נא את-זאת מעליי החוצה; ונעול הדלת, אחריה. ב יג,יח ועליה כתונת פסים, כי כן תלבשנה בנות-המלך הבתולות מעילים; ויוצא אותה משרתו החוץ, ונעל הדלת אחריה. ב יג,יט ותיקח תמר אפר על-ראשה, וכתונת הפסים אשר עליה קרעה; ותשם ידה על-ראשה, ותלך הלוך וזעקה. ב יג,כ ויאמר אליה אבשלום אחיה, האמינון אחיך היה עימך, ועתה אחותי החרישי אחיך הוא, אל-תשיתי את-ליבך לדבר הזה; ותשב תמר ושוממה, בית אבשלום אחיה. ב יג,כא והמלך דויד--שמע, את כל-הדברים האלה; וייחר לו, מאוד. ב יג,כב ולא-דיבר אבשלום עם-אמנון, למרע ועד-טוב: כי-שנא אבשלום, את-אמנון, על-דבר אשר עינה, את תמר אחותו. {פ}
ב יג,כג ויהי, לשנתיים ימים, ויהיו גוזזים לאבשלום, בבעל חצור אשר עם-אפריים; ויקרא אבשלום, לכל-בני המלך. ב יג,כד ויבוא אבשלום, אל-המלך, ויאמר, הנה-נא גוזזים לעבדך; ילך-נא המלך ועבדיו, עם-עבדך. ב יג,כה ויאמר המלך אל-אבשלום, אל-בני אל-נא נלך כולנו, ולא נכבד, עליך; ויפרוץ-בו ולא-אבה ללכת, ויברכהו. ב יג,כו ויאמר, אבשלום, ולא, ילך-נא איתנו אמנון אחי; ויאמר לו המלך, למה ילך עימך. ב יג,כז ויפרוץ-בו, אבשלום; וישלח איתו את-אמנון, ואת כל-בני המלך. {ס}
ב יג,כח ויצו אבשלום את-נעריו לאמור, ראו נא כטוב לב-אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את-אמנון והמיתם אותו--אל-תיראו: הלוא, כי אנוכי ציוויתי אתכם--חזקו, והיו לבני-חיל. ב יג,כט ויעשו נערי אבשלום, לאמנון, כאשר ציווה, אבשלום; ויקומו כל-בני המלך, וירכבו איש על-פרדו--וינוסו. ב יג,ל ויהי, המה בדרך, והשמועה באה, אל-דויד לאמור: הכה אבשלום את-כל-בני המלך, ולא-נותר מהם אחד. {פ}
ב יג,לא ויקם המלך ויקרע את-בגדיו, וישכב ארצה; וכל-עבדיו ניצבים, קרועי בגדים. {ס}
ב יג,לב ויען יונדב בן-שמעה אחי-דויד ויאמר, אל-יאמר אדוני את כל-הנערים בני-המלך המיתו--כי-אמנון לבדו, מת: כי-על-פי אבשלום, הייתה שומה, מיום ענותו, את תמר אחותו. ב יג,לג ועתה אל-ישם אדוני המלך אל-ליבו, דבר לאמור, כל-בני המלך, מתו: כי-אמנון לבדו, מת. {פ}
ב יג,לד ויברח, אבשלום; ויישא הנער הצופה, את-עיניו, וירא והנה עם-רב הולכים מדרך אחריו, מצד ההר. ב יג,לה ויאמר יונדב אל-המלך, הנה בני-המלך באו: כדבר עבדך, כן היה. ב יג,לו ויהי ככלותו לדבר, והנה בני-המלך באו, וישאו קולם, ויבכו; וגם-המלך, וכל-עבדיו, בכו, בכי גדול מאוד. ב יג,לז ואבשלום ברח, וילך אל-תלמיי בן-עמיהוד מלך גשור; ויתאבל על-בנו, כל-הימים. ב יג,לח ואבשלום ברח, וילך גשור; ויהי-שם, שלוש שנים. ב יג,לט ותכל דויד המלך, לצאת אל-אבשלום: כי-ניחם על-אמנון, כי-מת. {ס}
ב יד,א ויידע, יואב בן-צרויה: כי-לב המלך, על-אבשלום. ב יד,ב וישלח יואב תקועה, וייקח משם אישה חכמה; ויאמר אליה התאבלי-נא ולבשי-נא בגדי-אבל, ואל-תסוכי שמן, והיית, כאישה זה ימים רבים מתאבלת על-מת. ב יד,ג ובאת, אל-המלך, ודיברת אליו, כדבר הזה; וישם יואב את-הדברים, בפיה. ב יד,ד ותאמר האישה התקועית, אל-המלך, ותיפול על-אפיה ארצה, ותשתחו; ותאמר, הושיעה המלך. {ס}
ב יד,ה ויאמר-לה המלך, מה-לך; ותאמר, אבל אישה-אלמנה אני--וימת אישי. ב יד,ו ולשפחתך, שני בנים, ויינצו שניהם בשדה, ואין מציל ביניהם; ויכו האחד את-האחד, וימת אותו. ב יד,ז והנה קמה כל-המשפחה על-שפחתך, ויאמרו תני את-מכה אחיו ונמיתהו בנפש אחיו אשר הרג, ונשמידה, גם את-היורש; וכיבו, את-גחלתי אשר נשארה, לבלתי שים-לאישי שם ושארית, על-פני האדמה. {פ}
ב יד,ח ויאמר המלך אל-האישה, לכי לביתך; ואני, אצווה עלייך. ב יד,ט ותאמר האישה התקועית, אל-המלך, עליי אדוני המלך העוון, ועל-בית אבי; והמלך וכיסאו, נקי. {ס}
ב יד,י ויאמר, המלך: המדבר אלייך והבאתו אליי, ולא-יוסיף עוד לגעת בך. ב יד,יא ותאמר יזכור-נא המלך את-יהוה אלוהיך, מהרבת גואל הדם לשחת, ולא ישמידו, את-בני; ויאמר, חי-יהוה, אם-ייפול משערת בנך, ארצה. ב יד,יב ותאמר, האישה, תדבר-נא שפחתך אל-אדוני המלך, דבר; ויאמר, דברי. {ס}
ב יד,יג ותאמר, האישה, ולמה חשבת כזאת, על-עם אלוהים; ומידבר המלך הדבר הזה, כאשם, לבלתי השיב המלך, את-נידחו. ב יד,יד כי-מות נמות--וכמים הניגרים ארצה, אשר לא ייאספו; ולא-יישא אלוהים, נפש, וחשב מחשבות, לבלתי יידח ממנו נידח. ב יד,טו ועתה אשר-באתי לדבר אל-המלך אדוני, את-הדבר הזה--כי ייראוני, העם; ותאמר שפחתך אדברה-נא אל-המלך, אוליי יעשה המלך את-דבר אמתו. ב יד,טז כי ישמע המלך, להציל את-אמתו מכף האיש, להשמיד אותי ואת-בני יחד, מנחלת אלוהים. ב יד,יז ותאמר, שפחתך, יהיה-נא דבר-אדוני המלך, למנוחה: כי כמלאך האלוהים, כן אדוני המלך לשמוע הטוב והרע, ויהוה אלוהיך, יהי עימך. {פ}
ב יד,יח ויען המלך, ויאמר אל-האישה, אל-נא תכחדי ממני דבר, אשר אנוכי שואל אותך; ותאמר, האישה, ידבר-נא, אדוני המלך. ב יד,יט ויאמר המלך, היד יואב איתך בכל-זאת; ותען האישה ותאמר חי-נפשך אדוני המלך אם-איש להימין ולהשמיל, מכול אשר-דיבר אדוני המלך--כי-עבדך יואב הוא ציווני, והוא שם בפי שפחתך את כל-הדברים האלה. ב יד,כ לבעבור סבב את-פני הדבר, עשה עבדך יואב את-הדבר הזה; ואדוני חכם, כחכמת מלאך האלוהים, לדעת, את-כל-אשר בארץ. {ס}
ב יד,כא ויאמר המלך אל-יואב, הנה-נא עשיתי את-הדבר הזה; ולך השב את-הנער, את-אבשלום. ב יד,כב וייפול יואב אל-פניו ארצה וישתחו, ויברך את-המלך; ויאמר יואב היום ידע עבדך כי-מצאתי חן בעיניך, אדוני המלך, אשר-עשה המלך, את-דבר עבדך. ב יד,כג ויקם יואב, וילך גשורה; ויבא את-אבשלום, ירושלים. {ס}
ב יד,כד ויאמר המלך ייסוב אל-ביתו, ופניי לא יראה; וייסוב אבשלום אל-ביתו, ופני המלך לא ראה. {ס}
ב יד,כה וכאבשלום, לא-היה איש-יפה בכל-ישראל--להלל מאוד: מכף רגלו ועד קודקודו, לא-היה בו מום. ב יד,כו ובגלחו, את-ראשו, והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח, כי-כבד עליו וגילחו; ושקל את-שיער ראשו, מאתיים שקלים באבן המלך. ב יד,כז וייוולדו לאבשלום שלושה בנים, ובת אחת ושמה תמר; היא הייתה, אישה יפת מראה. {פ}
ב יד,כח ויישב אבשלום בירושלים, שנתיים ימים; ופני המלך, לא ראה. ב יד,כט וישלח אבשלום אל-יואב, לשלוח אותו אל-המלך, ולא אבה, לבוא אליו; וישלח עוד שנית, ולא אבה לבוא. ב יד,ל ויאמר אל-עבדיו ראו חלקת יואב אל-ידי, ולו-שם שעורים--לכו, והציתוה באש; ויציתו עבדי אבשלום, את-החלקה--באש. {פ}
ב יד,לא ויקם יואב, ויבוא אל-אבשלום הביתה; ויאמר אליו, למה הציתו עבדיך את-החלקה אשר-לי באש. ב יד,לב ויאמר אבשלום אל-יואב הנה שלחתי אליך לאמור בוא הנה ואשלחה אותך אל-המלך לאמור, למה באתי מגשור--טוב לי, עוד אני-שם; ועתה, אראה פני המלך, ואם-יש-בי עוון, והמיתני. ב יד,לג ויבוא יואב אל-המלך, ויגד-לו, ויקרא אל-אבשלום ויבוא אל-המלך, וישתחו לו על-אפיו ארצה לפני המלך; ויישק המלך, לאבשלום. {ס}
ב טו,א ויהי, מאחרי כן, ויעש לו אבשלום, מרכבה וסוסים; וחמישים איש, רצים לפניו. ב טו,ב והשכים, אבשלום, ועמד, על-יד דרך השער; ויהי כל-האיש אשר-יהיה-לו-ריב לבוא אל-המלך למשפט, ויקרא אבשלום אליו ויאמר אי-מזה עיר אתה, ויאמר, מאחד שבטי-ישראל עבדך. ב טו,ג ויאמר אליו אבשלום, ראה דבריך טובים ונכוחים; ושומע אין-לך, מאת המלך. ב טו,ד ויאמר, אבשלום, מי-ישימני שופט, בארץ; ועליי, יבוא כל-איש אשר-יהיה-לו-ריב ומשפט--והצדקתיו. ב טו,ה והיה, בקרוב-איש, להשתחוות, לו; ושלח את-ידו והחזיק לו, ונשק לו. ב טו,ו ויעש אבשלום כדבר הזה, לכל-ישראל, אשר-יבואו למשפט, אל-המלך; ויגנב, אבשלום, את-לב, אנשי ישראל. {פ}
ב טו,ז ויהי, מקץ ארבעים שנה; ויאמר אבשלום, אל-המלך, אלכה נא ואשלם את-נדרי אשר-נדרתי ליהוה, בחברון. ב טו,ח כי-נדר נדר עבדך, בשבתי בגשור בארם לאמור: אם-ישוב ישיבני יהוה ירושלים, ועבדתי את-יהוה. ב טו,ט ויאמר-לו המלך, לך בשלום; ויקם, וילך חברונה. {פ}
ב טו,י וישלח אבשלום מרגלים, בכל-שבטי ישראל לאמור: כשומעכם, את-קול השופר, ואמרתם, מלך אבשלום בחברון. ב טו,יא ואת-אבשלום, הלכו מאתיים איש מירושלים, קרואים, והולכים לתומם; ולא ידעו, כל-דבר. ב טו,יב וישלח אבשלום את-אחיתופל הגילוני יועץ דויד, מעירו מגילה, בזובחו, את-הזבחים; ויהי הקשר אמיץ, והעם הולך ורב את-אבשלום. ב טו,יג ויבוא, המגיד, אל-דויד, לאמור: היה לב-איש ישראל, אחרי אבשלום. ב טו,יד ויאמר דויד לכל-עבדיו אשר-איתו בירושלים, קומו ונברחה--כי לא-תהיה-לנו פליטה, מפני אבשלום; מהרו ללכת, פן-ימהר והשיגנו והדיח עלינו את-הרעה, והכה העיר, לפי-חרב. ב טו,טו ויאמרו עבדי-המלך, אל-המלך: ככול אשר-יבחר אדוני המלך, הנה עבדיך. ב טו,טז וייצא המלך וכל-ביתו, ברגליו; ויעזוב המלך, את עשר נשים פילגשים--לשמור הבית. ב טו,יז וייצא המלך וכל-העם, ברגליו; ויעמדו, בית המרחק. ב טו,יח וכל-עבדיו עוברים על-ידו, וכל-הכרתי וכל-הפלתי; וכל-הגיתים שש-מאות איש, אשר-באו ברגלו מגת, עוברים, על-פני המלך. {ס}
ב טו,יט ויאמר המלך אל-איתיי הגיתי, למה תלך גם-אתה איתנו; שוב ושב עם-המלך כי-נוכרי אתה, וגם-גולה אתה למקומך. ב טו,כ תמול בואך, והיום אניעך עימנו ללכת, ואני הולך, על אשר-אני הולך; שוב והשב את-אחיך עימך, חסד ואמת. ב טו,כא ויען איתיי את-המלך, ויאמר: חי-יהוה, וחי אדוני המלך, כי במקום אשר יהיה-שם אדוני המלך אם-למוות אם-לחיים, כי-שם יהיה עבדך. ב טו,כב ויאמר דויד אל-איתיי, לך ועבור; ויעבור איתיי הגיתי, וכל-אנשיו, וכל-הטף, אשר איתו. ב טו,כג וכל-הארץ, בוכים קול גדול, וכל-העם, עוברים; והמלך, עובר בנחל קדרון, וכל-העם עוברים, על-פני-דרך את-המדבר. ב טו,כד והנה גם-צדוק וכל-הלויים איתו, נושאים את-ארון ברית האלוהים, ויציקו את-ארון האלוהים, ויעל אביתר--עד-תום כל-העם, לעבור מן-העיר. {ס}
ב טו,כה ויאמר המלך לצדוק, השב את-ארון האלוהים העיר: אם-אמצא חן, בעיני יהוה--והשיבני, והראני אותו ואת-נווהו. ב טו,כו ואם כה יאמר, לא חפצתי בך: הנני--יעשה-לי, כאשר טוב בעיניו. {ס}
ב טו,כז ויאמר המלך, אל-צדוק הכוהן, הרואה אתה, שובה העיר בשלום; ואחימעץ בנך ויהונתן בן-אביתר, שני בניכם--איתכם. ב טו,כח ראו אנוכי מתמהמה, בערבות המדבר--עד בוא דבר מעימכם, להגיד לי. ב טו,כט וישב צדוק ואביתר את-ארון האלוהים, ירושלים; ויישבו, שם. ב טו,ל ודויד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה, וראש לו חפוי, והוא, הולך יחף; וכל-העם אשר-איתו, חפו איש ראשו, ועלו עלה, ובכה. ב טו,לא ודויד הגיד לאמור, אחיתופל בקושרים עם-אבשלום; ויאמר דויד, סכל-נא את-עצת אחיתופל יהוה. ב טו,לב ויהי דויד בא עד-הראש, אשר-ישתחווה שם לאלוהים; והנה לקראתו, חושיי הארכי, קרוע כותונתו, ואדמה על-ראשו. ב טו,לג ויאמר לו, דויד: אם עברת איתי, והיית עליי למשא. ב טו,לד ואם-העיר תשוב, ואמרת לאבשלום עבדך אני המלך אהיה--עבד אביך ואני מאז, ועתה ואני עבדך; והפרת לי, את עצת אחיתופל. ב טו,לה והלוא עימך שם, צדוק ואביתר הכוהנים; והיה, כל-הדבר אשר תשמע מבית המלך--תגיד, לצדוק ולאביתר הכוהנים. ב טו,לו הנה-שם עימם, שני בניהם--אחימעץ לצדוק, ויהונתן לאביתר; ושלחתם בידם אליי, כל-דבר אשר תשמעו. ב טו,לז ויבוא חושיי ריעה דויד, העיר; ואבשלום, יבוא ירושלים. {ס}
ב טז,א ודויד, עבר מעט מהראש, והנה ציבא נער מפיבושת, לקראתו; וצמד חמורים חבושים, ועליהם מאתיים לחם ומאה צימוקים ומאה קיץ--ונבל יין. ב טז,ב ויאמר המלך אל-ציבא, מה-אלה לך; ויאמר ציבא החמורים לבית-המלך לרכוב, והלחם והקיץ לאכול הנערים, והיין, לשתות היעף במדבר. ב טז,ג ויאמר המלך, ואיה בן-אדוניך; ויאמר ציבא אל-המלך, הנה יושב בירושלים--כי אמר, היום ישיבו לי בית ישראל את ממלכות אבי. ב טז,ד ויאמר המלך, לציבא, הנה לך, כול אשר למפיבושת; ויאמר ציבא השתחוויתי, אמצא-חן בעיניך אדוני המלך. ב טז,ה ובא המלך דויד, עד-בחורים; והנה משם איש יוצא ממשפחת בית-שאול, ושמו שמעי בן-גרא, יוצא יצוא, ומקלל. ב טז,ו ויסקל באבנים את-דויד, ואת-כל-עבדי המלך דויד; וכל-העם, וכל-הגיבורים, מימינו, ומשמאלו. ב טז,ז וכה-אמר שמעי, בקללו; צא צא איש הדמים, ואיש הבלייעל. ב טז,ח השיב עליך יהוה כול דמי בית-שאול, אשר מלכת תחתיו, וייתן יהוה את-המלוכה, ביד אבשלום בנך; והנך, ברעתך, כי איש דמים, אתה. ב טז,ט ויאמר אבישי בן-צרויה, אל-המלך, למה יקלל הכלב המת הזה, את-אדוני המלך; אעברה-נא, ואסירה את-ראשו. {ס}
ב טז,י ויאמר המלך, מה-לי ולכם בני צרויה; כה יקלל, כי יהוה אמר לו קלל את-דויד, ומי יאמר, מדוע עשית כן. {ס}
ב טז,יא ויאמר דויד אל-אבישי ואל-כל-עבדיו, הנה בני אשר-יצא ממעיי מבקש את-נפשי; ואף כי-עתה בן-הימיני, הניחו לו ויקלל--כי אמר-לו, יהוה. ב טז,יב אוליי יראה יהוה, בעיני; והשיב יהוה לי טובה, תחת קללתו היום הזה. ב טז,יג וילך דויד ואנשיו, בדרך; {ס} ושמעי הולך בצלע ההר לעומתו, הלוך ויקלל, ויסקל באבנים לעומתו, ועיפר בעפר. {פ}
ב טז,יד ויבוא המלך וכל-העם אשר-איתו, עייפים; ויינפש, שם. ב טז,טו ואבשלום, וכל-העם איש ישראל, באו, ירושלים; ואחיתופל, איתו. ב טז,טז ויהי, כאשר-בא חושיי הארכי ריעה דויד--אל-אבשלום; ויאמר חושיי אל-אבשלום, יחי המלך יחי המלך. ב טז,יז ויאמר אבשלום אל-חושיי, זה חסדך את-ריעך; למה לא-הלכת, את-ריעך. ב טז,יח ויאמר חושיי, אל-אבשלום, לא, כי אשר בחר יהוה והעם הזה וכל-איש ישראל--לו אהיה, ואיתו אשב. ב טז,יט והשנית, למי אני אעבוד--הלוא, לפני בנו: כאשר עבדתי לפני אביך, כן אהיה לפניך. {פ}
ב טז,כ ויאמר אבשלום, אל-אחיתופל: הבו לכם עצה, מה-נעשה. ב טז,כא ויאמר אחיתופל, אל-אבשלום, בוא אל-פילגשי אביך, אשר הניח לשמור הבית; ושמע כל-ישראל, כי-נבאשת את-אביך, וחזקו, ידי כל-אשר איתך. ב טז,כב ויטו לאבשלום האוהל, על-הגג; ויבוא אבשלום אל-פילגשי אביו, לעיני כל-ישראל. ב טז,כג ועצת אחיתופל, אשר יעץ בימים ההם, כאשר ישאל-איש, בדבר האלוהים; כן כל-עצת אחיתופל, גם-לדויד גם לאבשלום. {ס}
ב יז,א ויאמר אחיתופל, אל-אבשלום: אבחרה נא, שנים-עשר אלף איש, ואקומה וארדפה אחרי-דויד, הלילה. ב יז,ב ואבוא עליו, והוא יגע ורפה ידיים, והחרדתי אותו, ונס כל-העם אשר-איתו; והכיתי את-המלך, לבדו. ב יז,ג ואשיבה כל-העם, אליך: כשוב הכול--האיש אשר אתה מבקש, כל-העם יהיה שלום. ב יז,ד ויישר הדבר, בעיני אבשלום, ובעיני, כל-זקני ישראל. {ס}
ב יז,ה ויאמר, אבשלום, קרא נא, גם לחושיי הארכי; ונשמעה מה-בפיו, גם-הוא. ב יז,ו ויבוא חושיי, אל-אבשלום, ויאמר אבשלום אליו לאמור כדבר הזה דיבר אחיתופל, הנעשה את-דברו; אם-אין, אתה דבר. {ס}
ב יז,ז ויאמר חושיי, אל-אבשלום: לא-טובה העצה אשר-יעץ אחיתופל, בפעם הזאת. ב יז,ח ויאמר חושיי, אתה ידעת את-אביך ואת-אנשיו כי גיבורים המה ומרי נפש המה, כדוב שכול, בשדה; ואביך איש מלחמה, ולא ילין את-העם. ב יז,ט הנה עתה הוא-נחבא באחת הפחתים, או באחד המקומות; והיה, כנפול בהם בתחילה, ושמע השומע ואמר, הייתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלום. ב יז,י והוא גם-בן-חיל, אשר ליבו כלב האריה--הימס יימס: כי-יודע כל-ישראל כי-גיבור אביך, ובני-חיל אשר איתו. ב יז,יא כי יעצתי, היאסוף ייאסף עליך כל-ישראל מדן ועד-באר שבע, כחול אשר-על-הים, לרוב; ופניך הולכים, בקרב. ב יז,יב ובאנו אליו, באחד המקומות אשר נמצא שם, ונחנו עליו, כאשר ייפול הטל על-האדמה; ולא-נותר בו ובכל-האנשים אשר-איתו, גם-אחד. ב יז,יג ואם-אל-עיר, ייאסף--והשיאו כל-ישראל אל-העיר ההיא, חבלים; וסחבנו אותו עד-הנחל, עד אשר-לא-נמצא שם גם-צרור. {פ}
ב יז,יד ויאמר אבשלום, וכל-איש ישראל, טובה עצת חושיי הארכי, מעצת אחיתופל; {ס} ויהוה ציווה, להפר את-עצת אחיתופל הטובה, לבעבור הביא יהוה אל-אבשלום, את-הרעה. {ס}
ב יז,טו ויאמר חושיי, אל-צדוק ואל-אביתר הכוהנים, כזאת וכזאת יעץ אחיתופל את-אבשלום, ואת זקני ישראל; וכזאת וכזאת, יעצתי אני. ב יז,טז ועתה שלחו מהרה והגידו לדויד לאמור, אל-תלן הלילה בערבות המדבר, וגם, עבור תעבור--פן יבולע למלך, ולכל-העם אשר איתו. ב יז,יז ויהונתן ואחימעץ עומדים בעין-רוגל, והלכה השפחה והגידה להם, והם ילכו, והגידו למלך דויד: כי לא יוכלו להיראות, לבוא העירה. ב יז,יח וירא אותם נער, ויגד לאבשלום; וילכו שניהם מהרה ויבואו אל-בית-איש בבחורים, ולו באר בחצרו--ויירדו שם. ב יז,יט ותיקח האישה, ותפרוש את-המסך על-פני הבאר, ותשטח עליו, הריפות; ולא נודע, דבר. ב יז,כ ויבואו עבדי אבשלום אל-האישה הביתה, ויאמרו איה אחימעץ ויהונתן, ותאמר להם האישה, עברו מיכל המים; ויבקשו ולא מצאו, וישובו ירושלים. {ס}
ב יז,כא ויהי אחרי לכתם, ויעלו מהבאר, וילכו, ויגידו למלך דויד; ויאמרו אל-דויד, קומו ועברו מהרה את-המים--כי-ככה יעץ עליכם, אחיתופל. ב יז,כב ויקם דויד, וכל-העם אשר איתו, ויעברו, את-הירדן: עד-אור הבוקר, עד-אחד לא נעדר, אשר לא-עבר, את-הירדן. ב יז,כג ואחיתופל ראה, כי לא נעשתה עצתו, ויחבוש את-החמור ויקם וילך אל-ביתו אל-עירו, ויצו אל-ביתו וייחנק; וימת, וייקבר בקבר אביו. {ס}
ב יז,כד ודויד, בא מחניימה; ואבשלום, עבר את-הירדן--הוא, וכל-איש ישראל עימו. ב יז,כה ואת-עמשא, שם אבשלום תחת יואב--על-הצבא; ועמשא בן-איש, ושמו יתרא הישראלי, אשר-בא אל-אביגל בת-נחש, אחות צרויה אם יואב. ב יז,כו וייחן ישראל ואבשלום, ארץ הגלעד. {ס}
ב יז,כז ויהי, כבוא דויד מחניימה; ושובי בן-נחש מרבת בני-עמון, ומכיר בן-עמיאל מלו דבר, וברזלי הגלעדי, מרוגלים. ב יז,כח משכב וספות וכלי יוצר, וחיטים ושעורים וקמח וקלי, ופול ועדשים, וקלי. ב יז,כט ודבש וחמאה, וצאן ושפות בקר, הגישו לדויד ולעם אשר-איתו, לאכול: כי אמרו--העם רעב ועייף וצמא, במדבר. {ס}
ב יח,א ויפקוד דויד, את-העם אשר איתו; וישם עליהם, שרי אלפים ושרי מאות. ב יח,ב וישלח דויד את-העם, השלישית ביד-יואב והשלישית ביד אבישי בן-צרויה אחי יואב, והשלישית, ביד איתיי הגיתי; {ס} ויאמר המלך אל-העם, יצוא אצא גם-אני עימכם. ב יח,ג ויאמר העם לא תצא, כי אם-נוס ננוס לא-ישימו אלינו לב ואם-ימותו חציינו לא-ישימו אלינו לב--כי-עתה כמונו, עשרה אלפים; ועתה טוב, כי-תהיה-לנו מעיר לעזור. {ס}
ב יח,ד ויאמר אליהם המלך, אשר-ייטב בעיניכם אעשה; ויעמוד המלך, אל-יד השער, וכל-העם יצאו, למאות ולאלפים. ב יח,ה ויצו המלך את-יואב ואת-אבישי ואת-איתיי, לאמור, לאט-לי, לנער לאבשלום; וכל-העם שמעו, בצוות המלך את-כל-השרים--על-דבר אבשלום. ב יח,ו וייצא העם השדה, לקראת ישראל; ותהי המלחמה, ביער אפריים. ב יח,ז ויינגפו שם עם ישראל, לפני עבדי דויד; ותהי-שם המגפה גדולה, ביום ההוא--עשרים אלף. ב יח,ח ותהי-שם המלחמה נפוצת, על-פני כל-הארץ; וירב היער לאכול בעם, מאשר אכלה החרב ביום ההוא. ב יח,ט וייקרא, אבשלום, לפני, עבדי דויד; ואבשלום רוכב על-הפרד, ויבוא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויותן בין השמיים ובין הארץ, והפרד אשר-תחתיו, עבר. ב יח,י וירא איש אחד, ויגד ליואב; ויאמר, הנה ראיתי את-אבשלום, תלוי, באלה. ב יח,יא ויאמר יואב, לאיש המגיד לו, והנה ראית, ומדוע לא-הכיתו שם ארצה; ועליי, לתת לך עשרה כסף, וחגורה, אחת. ב יח,יב ויאמר האיש, אל-יואב, ולו אנוכי שוקל על-כפיי אלף כסף, לא-אשלח ידי אל-בן-המלך: כי באוזנינו ציווה המלך, אותך ואת-אבישי ואת-איתיי לאמור, שמרו-מי, בנער באבשלום. ב יח,יג או-עשיתי בנפשי שקר, וכל-דבר לא-ייכחד מן-המלך; ואתה, תתייצב מנגד. ב יח,יד ויאמר יואב, לא-כן אוחילה לפניך; וייקח שלושה שבטים בכפו, ויתקעם בלב אבשלום--עודנו חי, בלב האלה. ב יח,טו ויסובו עשרה נערים, נושאי כלי יואב; ויכו את-אבשלום, וימיתוהו. ב יח,טז ויתקע יואב, בשופר, וישב העם, מרדוף אחרי ישראל: כי-חשך יואב, את-העם. ב יח,יז ויקחו את-אבשלום, וישליכו אותו ביער אל-הפחת הגדול, ויציבו עליו גל-אבנים, גדול מאוד; וכל-ישראל--נסו, איש לאוהליו. ב יח,יח ואבשלום לקח, ויצב-לו בחייו את-מצבת אשר בעמק-המלך--כי אמר אין-לי בן, בעבור הזכיר שמי; ויקרא למצבת, על-שמו, וייקרא לה יד אבשלום, עד היום הזה. {ס}
ב יח,יט ואחימעץ בן-צדוק, אמר, ארוצה נא, ואבשרה את-המלך: כי-שפטו יהוה, מיד אויביו. ב יח,כ ויאמר לו יואב, לא איש בשורה אתה היום הזה, ובישרת, ביום אחר; והיום הזה לא תבשר, כי-על-כן בן-המלך מת. ב יח,כא ויאמר יואב לכושי, לך הגד למלך אשר ראית; וישתחו כושי ליואב, וירוץ. ב יח,כב ויוסף עוד אחימעץ בן-צדוק, ויאמר אל-יואב, ויהי מה, ארוצה-נא גם-אני אחרי הכושי; ויאמר יואב, למה-זה אתה רץ בני, ולך, אין-בשורה מוצאת. ב יח,כג ויהי-מה ארוץ, ויאמר לו רוץ; וירץ אחימעץ דרך הכיכר, ויעבור את-הכושי. ב יח,כד ודויד יושב, בין-שני השערים; וילך הצופה אל-גג השער, אל-החומה, ויישא את-עיניו וירא, והנה-איש רץ לבדו. ב יח,כה ויקרא הצופה, ויגד למלך, ויאמר המלך, אם-לבדו בשורה בפיו; וילך הלוך, וקרב. ב יח,כו וירא הצופה, איש-אחר רץ, ויקרא הצופה אל-השוער, ויאמר הנה-איש רץ לבדו; ויאמר המלך, גם-זה מבשר. ב יח,כז ויאמר, הצופה, אני רואה את-מרוצת הראשון, כמרוצת אחימעץ בן-צדוק; ויאמר המלך איש-טוב זה, ואל-בשורה טובה יבוא. ב יח,כח ויקרא אחימעץ, ויאמר אל-המלך שלום, וישתחו למלך לאפיו, ארצה; {ס} ויאמר, ברוך יהוה אלוהיך, אשר סיגר את-האנשים, אשר-נשאו את-ידם באדוני המלך. {ס}
ב יח,כט ויאמר המלך, שלום לנער לאבשלום; ויאמר אחימעץ ראיתי ההמון הגדול לשלוח את-עבד המלך יואב, ואת-עבדך, ולא ידעתי, מה. ב יח,ל ויאמר המלך, סוב התייצב כה; וייסוב, ויעמוד. ב יח,לא והנה הכושי, בא; ויאמר הכושי, יתבשר אדוני המלך--כי-שפטך יהוה היום, מיד כל-הקמים עליך. {ס}
ב יח,לב ויאמר המלך אל-הכושי, השלום לנער לאבשלום; ויאמר הכושי, יהיו כנער אויבי אדוני המלך, וכול אשר-קמו עליך, לרעה. {ס}
ב יט,א וירגז המלך, ויעל על-עליית השער--ויבך; וכה אמר בלכתו, בני אבשלום בני בני אבשלום, מי-ייתן מותי אני תחתיך, אבשלום בני בני. ב יט,ב ויוגד, ליואב: הנה המלך בוכה ויתאבל, על-אבשלום. ב יט,ג ותהי התשועה ביום ההוא, לאבל--לכל-העם: כי-שמע העם, ביום ההוא לאמור, נעצב המלך, על-בנו. ב יט,ד ויתגנב העם ביום ההוא, לבוא העיר: כאשר יתגנב, העם הנכלמים--בנוסם, במלחמה. ב יט,ה והמלך לאט את-פניו, ויזעק המלך קול גדול: בני, אבשלום, אבשלום, בני בני. {ס}
ב יט,ו ויבוא יואב אל-המלך, הבית; ויאמר הובשת היום את-פני כל-עבדיך, הממלטים את-נפשך היום, ואת נפש בניך ובנותיך, ונפש נשיך ונפש פילגשיך. ב יט,ז לאהבה, את-שונאיך, ולשנוא, את-אוהביך: כי הגדת היום, כי אין לך שרים ועבדים--כי ידעתי היום כי לו אבשלום חי וכולנו היום מתים, כי-אז ישר בעיניך. ב יט,ח ועתה קום צא, ודבר על-לב עבדיך: {ס} כי ביהוה נשבעתי כי-אינך יוצא, אם-ילין איש איתך הלילה, ורעה לך זאת מכל-הרעה אשר-באה עליך, מנעוריך עד-עתה. {ס}
ב יט,ט ויקם המלך, ויישב בשער; ולכל-העם הגידו לאמור, הנה המלך יושב בשער, ויבוא כל-העם לפני המלך, וישראל נס איש לאוהליו. {ס}
ב יט,י ויהי כל-העם נדון, בכל-שבטי ישראל לאמור: המלך הצילנו מכף אויבינו, והוא מילטנו מכף פלשתים, ועתה ברח מן-הארץ, מעל אבשלום. ב יט,יא ואבשלום אשר משחנו עלינו, מת במלחמה; ועתה, למה אתם מחרישים--להשיב את-המלך. {ס}
ב יט,יב והמלך דויד, שלח אל-צדוק ואל-אביתר הכוהנים לאמור, דברו אל-זקני יהודה לאמור, למה תהיו אחרונים להשיב את-המלך אל-ביתו; ודבר, כל-ישראל, בא אל-המלך, אל-ביתו. ב יט,יג אחיי אתם, עצמי ובשרי אתם; ולמה תהיו אחרונים, להשיב את-המלך. ב יט,יד ולעמשא, תאמרו, הלוא עצמי ובשרי, אתה; כה יעשה-לי אלוהים, וכה יוסיף, אם-לא שר-צבא תהיה לפניי כל-הימים, תחת יואב. ב יט,טו ויט את-לבב כל-איש-יהודה, כאיש אחד; וישלחו, אל-המלך, שוב אתה, וכל-עבדיך. ב יט,טז וישב המלך, ויבוא עד-הירדן; ויהודה בא הגלגלה, ללכת לקראת המלך, להעביר את-המלך, את-הירדן. ב יט,יז וימהר, שמעי בן-גרא בן-הימיני, אשר, מבחורים; ויירד עם-איש יהודה, לקראת המלך דויד. ב יט,יח ואלף איש עימו, מבנימין, וציבא נער בית שאול, וחמשת עשר בניו ועשרים עבדיו איתו; וצלחו הירדן, לפני המלך. ב יט,יט ועברה העברה, לעביר את-בית המלך, ולעשות הטוב, בעיניו; ושמעי בן-גרא, נפל לפני המלך, בעוברו, בירדן. ב יט,כ ויאמר אל-המלך, אל-יחשוב-לי אדוני עוון, ואל-תזכור את אשר העווה עבדך, ביום אשר-יצא אדוני-המלך מירושלים--לשום המלך, אל-ליבו. ב יט,כא כי ידע עבדך, כי אני חטאתי; והנה-באתי היום, ראשון לכל-בית יוסף, לרדת, לקראת אדוני המלך. {ס}
ב יט,כב ויען אבישי בן-צרויה, ויאמר, התחת זאת, לא יומת שמעי: כי קילל, את-משיח יהוה. {ס}
ב יט,כג ויאמר דויד, מה-לי ולכם בני צרויה--כי-תהיו-לי היום, לשטן; היום, יומת איש בישראל--כי הלוא ידעתי, כי היום אני-מלך על-ישראל. ב יט,כד ויאמר המלך אל-שמעי, לא תמות; ויישבע לו, המלך. {ס}
ב יט,כה ומפיבושת, בן-שאול, ירד, לקראת המלך; ולא-עשה רגליו ולא-עשה שפמו, ואת-בגדיו לא כיבס, למן-היום לכת המלך, עד-היום אשר-בא בשלום. ב יט,כו ויהי כי-בא ירושלים, לקראת המלך; ויאמר לו המלך, למה לא-הלכת עימי מפיבושת. ב יט,כז ויאמר, אדוני המלך עבדי רימני: כי-אמר עבדך אחבשה-לי החמור וארכב עליה, ואלך את-המלך--כי פיסח, עבדך. ב יט,כח וירגל בעבדך, אל-אדוני המלך; ואדוני המלך כמלאך האלוהים, ועשה הטוב בעיניך. ב יט,כט כי לא היה כל-בית אבי, כי אם-אנשי-מוות לאדוני המלך, ותשת את-עבדך, באוכלי שולחנך; ומה-יש-לי עוד צדקה, ולזעוק עוד אל-המלך. {פ}
ב יט,ל ויאמר לו המלך, למה תדבר עוד דבריך; אמרתי--אתה וציבא, תחלקו את-השדה. ב יט,לא ויאמר מפיבושת אל-המלך, גם את-הכול ייקח: אחרי אשר-בא אדוני המלך, בשלום--אל-ביתו. {ס}
ב יט,לב וברזלי, הגלעדי, ירד, מרוגלים; ויעבור את-המלך הירדן, לשלחו את-הירדן. ב יט,לג וברזלי זקן מאוד, בן-שמונים שנה; והוא-כילכל את-המלך בשיבתו במחניים, כי-איש גדול הוא מאוד. ב יט,לד ויאמר המלך, אל-ברזלי: אתה עבור איתי, וכילכלתי אותך עימדי בירושלים. ב יט,לה ויאמר ברזלי, אל-המלך: כמה, ימי שני חיי, כי-אעלה את-המלך, ירושלים. ב יט,לו בן-שמונים שנה אנוכי היום האדע בין-טוב לרע, אם-יטעם עבדך את-אשר אוכל ואת-אשר אשתה, אם-אשמע עוד, בקול שרים ושרות; ולמה יהיה עבדך עוד למשא, אל-אדוני המלך. ב יט,לז כמעט יעבור עבדך, את-הירדן--את-המלך; ולמה יגמלני המלך, הגמולה הזאת. ב יט,לח ישב-נא עבדך ואמות בעירי, עם קבר אבי ואימי; והנה עבדך כמהם, יעבור עם-אדוני המלך, ועשה-לו, את אשר-טוב בעיניך. {ס}
ב יט,לט ויאמר המלך, איתי יעבור כמהם, ואני אעשה-לו, את-הטוב בעיניך; וכול אשר-תבחר עליי, אעשה-לך. ב יט,מ ויעבור כל-העם את-הירדן, והמלך עבר; ויישק המלך לברזלי ויברכהו, וישב למקומו. {ס}
ב יט,מא ויעבור המלך הגלגלה, וכמהן עבר עימו; וכל-עם יהודה, העבירו את-המלך, וגם, חצי עם ישראל. ב יט,מב והנה כל-איש ישראל, באים אל-המלך; ויאמרו אל-המלך מדוע גנבוך אחינו איש יהודה, ויעבירו את-המלך ואת-ביתו את-הירדן, וכל-אנשי דויד, עימו. {ס}
ב יט,מג ויען כל-איש יהודה על-איש ישראל, כי-קרוב המלך אליי, ולמה זה חרה לך, על-הדבר הזה: האכול אכלנו מן-המלך, אם-נישאת נישא לנו. {ס}
ב יט,מד ויען איש-ישראל את-איש יהודה ויאמר, עשר-ידות לי במלך וגם-בדויד אני ממך, ומדוע הקילותני, ולא-היה דברי ראשון לי להשיב את-מלכי; וייקש דבר-איש יהודה, מדבר איש ישראל. {ס}
ב כ,א ושם נקרא איש בלייעל, ושמו שבע בן-בכרי--איש ימיני; ויתקע בשופר, ויאמר אין-לנו חלק בדויד ולא נחלה-לנו בבן-ישי--איש לאוהליו, ישראל. ב כ,ב ויעל כל-איש ישראל, מאחרי דויד, אחרי, שבע בן-בכרי; ואיש יהודה דבקו במלכם, מן-הירדן ועד-ירושלים. ב כ,ג ויבוא דויד אל-ביתו, ירושלים, וייקח המלך את עשר-נשים פילגשים אשר הניח לשמור הבית וייתנם בית-משמרת ויכלכלם, ואליהם לא-בא; ותהיינה צרורות עד-יום מותן, אלמנות חיות. {ס}
ב כ,ד ויאמר המלך אל-עמשא, הזעק-לי את-איש-יהודה שלושת ימים; ואתה, פה עמוד. ב כ,ה וילך עמשא, להזעיק את-יהודה; ויוחר, מן-המועד אשר יעדו. {ס}
ב כ,ו ויאמר דויד, אל-אבישי, עתה יירע לנו שבע בן-בכרי, מן-אבשלום; אתה קח את-עבדי אדוניך, ורדוף אחריו--פן-מצא לו ערים בצורות, והציל עינינו. ב כ,ז וייצאו אחריו אנשי יואב, והכרתי והפלתי וכל-הגיבורים; וייצאו, מירושלים, לרדוף, אחרי שבע בן-בכרי. ב כ,ח הם, עם-האבן הגדולה אשר בגבעון, ועמשא, בא לפניהם; ויואב חגור מידו לבושו, ועליו חגור חרב מצומדת על-מותניו בתערה, והוא יצא, ותיפול. {ס}
ב כ,ט ויאמר יואב לעמשא, השלום אתה אחי; ותאחז יד-ימין יואב, בזקן עמשא--לנשוק-לו. ב כ,י ועמשא לא-נשמר בחרב אשר ביד-יואב, ויכהו בה אל-החומש וישפוך מעיו ארצה ולא-שנה לו--וימות; ויואב, ואבישי אחיו, רדף, אחרי שבע בן-בכרי. ב כ,יא ואיש עמד עליו, מנערי יואב; ויאמר, מי אשר חפץ ביואב ומי אשר-לדויד--אחרי יואב. ב כ,יב ועמשא מתגולל בדם, בתוך המסילה; וירא האיש כי-עמד כל-העם, ויסב את-עמשא מן-המסילה השדה וישלך עליו בגד, כאשר ראה, כל-הבא עליו ועמד. ב כ,יג כאשר הוגה, מן-המסילה--עבר כל-איש, אחרי יואב, לרדוף, אחרי שבע בן-בכרי. ב כ,יד ויעבור בכל-שבטי ישראל, אבילה ובית מעכה--וכל-הברים; {ס} וייקהלו, ויבואו אף-אחריו. ב כ,טו ויבואו ויצורו עליו, באבילה בית המעכה, וישפכו סוללה אל-העיר, ותעמוד בחיל; וכל-העם אשר את-יואב, משחיתים להפיל החומה. ב כ,טז ותקרא אישה חכמה, מן-העיר; שמעו שמעו, אמרו-נא אל-יואב, קרב עד-הנה, ואדברה אליך. ב כ,יז ויקרב אליה, ותאמר האישה האתה יואב ויאמר אני; ותאמר לו, שמע דברי אמתך, ויאמר, שומע אנוכי. ב כ,יח ותאמר, לאמור: דבר ידברו בראשונה לאמור, שאול ישאלו באביל וכן התמו. ב כ,יט אנוכי, שלומי אמוני ישראל; אתה מבקש, להמית עיר ואם בישראל--למה תבלע, נחלת יהוה. {פ}
ב כ,כ ויען יואב, ויאמר: חלילה חלילה לי, אם-אבלע ואם-אשחית. ב כ,כא לא-כן הדבר, כי איש מהר אפריים שבע בן-בכרי שמו נשא ידו במלך בדויד--תנו-אותו לבדו, ואלכה מעל העיר; ותאמר האישה אל-יואב, הנה ראשו מושלך אליך בעד החומה. ב כ,כב ותבוא האישה אל-כל-העם בחכמתה, ויכרתו את-ראש שבע בן-בכרי וישליכו אל-יואב, ויתקע בשופר, ויפוצו מעל-העיר איש לאוהליו; ויואב שב ירושלים, אל-המלך. {ס}
ב כ,כג ויואב, אל כל-הצבא ישראל; ובניה, בן-יהוידע, על-הכרתי, ועל-הפלתי. ב כ,כד ואדורם, על-המס; ויהושפט בן-אחילוד, המזכיר. ב כ,כה ושוא, סופר; וצדוק ואביתר, כוהנים. ב כ,כו וגם, עירא היאירי, היה כוהן, לדויד. {ס}
ב כא,א ויהי רעב בימי דויד שלוש שנים, שנה אחרי שנה, ויבקש דויד, את-פני יהוה; {ס} ויאמר יהוה, אל-שאול ואל-בית הדמים, על-אשר-המית, את-הגבעונים.
ב כא,ב ויקרא המלך לגבעונים, ויאמר אליהם: והגבעונים לא מבני ישראל המה, כי אם-מיתר האמורי, ובני ישראל נשבעו להם, ויבקש שאול להכותם בקנאותו לבני-ישראל ויהודה.
ב כא,ג ויאמר דויד אל-הגבעונים, מה אעשה לכם; ובמה אכפר, וברכו את-נחלת יהוה.
ב כא,ד ויאמרו לו הגבעונים, אין-לנו כסף וזהב עם-שאול ועם-ביתו, ואין-לנו איש, להמית בישראל; ויאמר מה-אתם אומרים, אעשה לכם.
ב כא,ה ויאמרו, אל-המלך, האיש אשר כילנו, ואשר דימה-לנו; נשמדנו, מהתייצב בכל-גבול ישראל.
ב כא,ו יותן-לנו שבעה אנשים, מבניו, והוקענום ליהוה, בגבעת שאול בחיר יהוה; {פ}
ויאמר המלך, אני אתן.
ב כא,ז ויחמול המלך, על-מפיבושת בן-יהונתן בן-שאול; על-שבועת יהוה, אשר בינותם--בין דויד, ובין יהונתן בן-שאול.
ב כא,ח וייקח המלך את-שני בני רצפה בת-איה, אשר ילדה לשאול, את-ארמוני, ואת-מפיבושת; ואת-חמשת, בני מיכל בת-שאול, אשר ילדה לעדריאל בן-ברזלי, המחולתי.
ב כא,ט וייתנם ביד הגבעונים, ויוקיעום בהר לפני יהוה, וייפלו שבעתם, יחד; והמה הומתו בימי קציר, בראשונים, בתחילת, קציר שעורים.
ב כא,י ותיקח רצפה בת-איה את-השק ותטהו לה אל-הצור, מתחילת קציר, עד ניתך-מים עליהם, מן-השמיים; ולא-נתנה עוף השמיים לנוח עליהם, יומם, ואת-חית השדה, לילה.
ב כא,יא ויוגד, לדויד, את אשר-עשתה רצפה בת-איה, פילגש שאול.
ב כא,יב וילך דויד, וייקח את-עצמות שאול ואת-עצמות יהונתן בנו, מאת, בעלי יבש גלעד--אשר גנבו אותם מרחוב בית-שן, אשר תלאום שמה פלשתים, ביום הכות פלשתים את-שאול, בגלבוע.
ב כא,יג ויעל משם את-עצמות שאול, ואת-עצמות יהונתן בנו; ויאספו, את-עצמות המוקעים.
ב כא,יד ויקברו את-עצמות-שאול ויהונתן-בנו בארץ בנימין בצלע, בקבר קיש אביו, ויעשו, כול אשר-ציווה המלך; וייעתר אלוהים לארץ, אחרי-כן. {פ}
ב כא,טו ותהי-עוד מלחמה לפלשתים, את-ישראל; ויירד דויד ועבדיו עימו, ויילחמו את-פלשתים--ויעף דויד. ב כא,טז וישבי בנוב אשר בילידי הרפה, ומשקל קינו שלוש מאות משקל נחושת, והוא, חגור חדשה; ויאמר, להכות את-דויד. ב כא,יז ויעזור-לו אבישי בן-צרויה, ויך את-הפלשתי וימיתהו; אז נשבעו אנשי-דויד לו לאמור, לא-תצא עוד איתנו למלחמה, ולא תכבה, את-נר ישראל. {פ}
ב כא,יח ויהי, אחרי-כן, ותהי-עוד המלחמה בגוב, עם-פלשתים; אז הכה, סיבכיי החושתי, את-סף, אשר בילידי הרפה. {ס}
ב כא,יט ותהי-עוד המלחמה בגוב, עם-פלשתים; ויך אלחנן בן-יערי אורגים בית הלחמי, את גולית הגיתי, ועץ חניתו, כמנור אורגים. {ס}
ב כא,כ ותהי-עוד מלחמה, בגת; ויהי איש מדון, ואצבעות ידיו ואצבעות רגליו שש ושש עשרים וארבע מספר, וגם-הוא, יולד להרפה. ב כא,כא ויחרף, את-ישראל; ויכהו, יהונתן, בן-שמעה, אחי דויד. ב כא,כב את-ארבעת אלה יולדו להרפה, בגת; וייפלו ביד-דויד, וביד עבדיו. {ש}
ב כב,א וידבר דויד ליהוה, את-דברי השירה הזאת, {ס} ביום הציל יהוה אותו {ר}
מכף כל-אויביו, ומכף שאול. {ס}
ב כב,ב ויאמר: יהוה סלעי ומצודתי, {ר}
ומפלטי-לי.
ב כב,ג אלוהי צורי, אחסה-בו; {ס} מגיני וקרן ישעי, {ר}
משגבי ומנוסי, {ס} מושיעי, מחמס תושיעני. {ר}
ב כב,ד מהולל, אקרא יהוה; {ס} ומאויביי, איוושע. {ר}
ב כב,ה כי אפפוני, משברי-מוות; {ס} נחלי בלייעל, יבעתוני. {ר}
ב כב,ו חבלי שאול, סבוני; {ס} קידמוני, מוקשי-מוות. {ר}
ב כב,ז בצר-לי אקרא יהוה, ואל-אלוהיי אקרא; {ס} וישמע מהיכלו קולי, ושוועתי באוזניו. {ר}
ב כב,ח ויתגעש ותרעש הארץ, {ס} מוסדות השמיים ירגזו; ויתגעשו, כי-חרה לו. {ר}
ב כב,ט עלה עשן באפו, ואש מפיו תאכל; {ס} גחלים, בערו ממנו. {ר}
ב כב,י ויט שמיים, ויירד; {ס} וערפל, תחת רגליו. {ר}
ב כב,יא וירכב על-כרוב, ויעוף; {ס} ויירא, על-כנפי-רוח. {ר}
ב כב,יב וישת חושך סביבותיו, סוכות; {ס} חשרת-מים, עבי שחקים. {ר}
ב כב,יג מנוגה, נגדו; בערו, גחלי-אש. {ס}
ב כב,יד ירעם מן-שמיים, יהוה; {ר}
ועליון, ייתן קולו. {ס}
ב כב,טו וישלח חיצים, ויפיצם; ברק, ויהום. {ר}
ב כב,טז וייראו אפיקי ים, ייגלו מוסדות תבל; {ס} בגערת יהוה, מנשמת רוח אפו. {ר}
ב כב,יז ישלח ממרום, ייקחני; {ס} ימשני, ממים רבים. {ר}
ב כב,יח יצילני, מאויבי עז; {ס} משונאיי, כי אמצו ממני. {ר}
ב כב,יט יקדמוני, ביום אידי; ויהי יהוה משען, לי. {ס}
ב כב,כ ויוצא למרחב, אותי; {ר}
יחלצני, כי-חפץ בי. {ס}
ב כב,כא יגמלני יהוה, כצדקתי; {ר}
כבור ידיי, ישיב לי. {ס}
ב כב,כב כי שמרתי, דרכי יהוה; {ר}
ולא רשעתי, מאלוהיי. {ס}
ב כב,כג כי כל-משפטיו, לנגדי; וחוקותיו, לא-אסור ממנה. {ר}
ב כב,כד ואהיה תמים, לו; {ס} ואשתמרה, מעווני. {ר}
ב כב,כה וישב יהוה לי, כצדקתי; {ס} כבורי, לנגד עיניו. {ר}
ב כב,כו עם-חסיד, תתחסד; {ס} עם-גיבור תמים, תיתמם. {ר}
ב כב,כז עם-נבר, תיתבר; {ס} ועם-עיקש, תיתפל. {ר}
ב כב,כח ואת-עם עני, תושיע; {ס} ועיניך על-רמים, תשפיל. {ר}
ב כב,כט כי-אתה נרי, יהוה; {ס} ויהוה, יגיה חושכי. {ר}
ב כב,ל כי בך, ארוץ גדוד; {ס} באלוהיי, אדלג-שור. {ר}
ב כב,לא האל, תמים דרכו; אמרת יהוה, צרופה-- {ס} מגן הוא, לכול החוסים בו. {ר}
ב כב,לב כי מי-אל, מבלעדי יהוה; {ס} ומי צור, מבלעדי אלוהינו. {ר}
ב כב,לג האל מעוזי, חיל; {ס} ויתר תמים, דרכי. {ר}
ב כב,לד משווה רגליי, כאיילות; {ס} ועל במותיי, יעמידני. {ר}
ב כב,לה מלמד ידיי, למלחמה; {ס} וניחת קשת-נחושה, זרועותיי. {ר}
ב כב,לו ותיתן-לי, מגן ישעך; וענותך, תרבני. {ס}
ב כב,לז תרחיב צעדי, תחתני; ולא מעדו, קרסוליי. {ר}
ב כב,לח ארדפה אויביי, ואשמידם; {ס} ולא אשוב, עד-כלותם. {ר}
ב כב,לט ואכלם ואמחצם, ולא יקומון; {ס} וייפלו, תחת רגליי. {ר}
ב כב,מ ותזרני חיל, למלחמה; {ס} תכריע קמיי, תחתני. {ר}
ב כב,מא ואויביי, תתה לי עורף; משנאיי, ואצמיתם. {ס}
ב כב,מב ישעו, ואין מושיע; אל-יהוה, ולא ענם. {ר}
ב כב,מג ואשחקם, כעפר-ארץ; {ס} כטיט-חוצות אדיקם, ארקעם. {ר}
ב כב,מד ותפלטני, מריבי עמי; תשמרני לראש גויים, {ס} עם לא-ידעתי יעבדוני. {ר}
ב כב,מה בני נכר, יתכחשו-לי; לשמוע אוזן, יישמעו לי. {ס}
ב כב,מו בני נכר, ייבולו; ויחגרו, ממסגרותם. {ר}
ב כב,מז חי-יהוה, וברוך צורי; {ס} וירום, אלוהי צור ישעי. {ר}
ב כב,מח האל, הנותן נקמות לי; {ס} ומוריד עמים, תחתני. {ר}
ב כב,מט ומוציאי, מאויביי; ומקמיי, תרוממני, {ס} מאיש חמסים, תצילני. {ר}
ב כב,נ על-כן אודך יהוה, בגויים; {ס} ולשמך, אזמר. {ר}
ב כב,נא מגדול, ישועות מלכו; ועושה-חסד למשיחו {ס} לדויד ולזרעו, עד-עולם. {ר}
{ש}
ב כג,א ואלה דברי דויד, האחרונים: נאום דויד בן-ישי, ונאום הגבר הוקם על--משיח אלוהי יעקוב, ונעים זמירות ישראל. ב כג,ב רוח יהוה, דיבר-בי; ומילתו, על-לשוני. ב כג,ג אמר אלוהי ישראל, לי דיבר צור ישראל: מושל, באדם--צדיק, מושל יראת אלוהים. ב כג,ד וכאור בוקר, יזרח-שמש; בוקר לא עבות, מנוגה ממטר דשא מארץ. ב כג,ה כי-לא-כן ביתי, עם-אל: כי ברית עולם שם לי, ערוכה בכול ושמורה--כי-כל-ישעי וכל-חפץ, כי-לא יצמיח. ב כג,ו ובלייעל, כקוץ מונד כולהם: כי-לא ביד, ייקחו. ב כג,ז ואיש ייגע בהם, יימלא ברזל ועץ חנית; ובאש, שרוף יישרפו בשבת. {פ}
ב כג,ח אלה שמות הגיבורים, אשר לדויד: יושב בשבת תחכמוני ראש השלישי, הוא עדינו העצני--על-שמונה מאות חלל, בפעם אחת. {ס}
ב כג,ט ואחריו אלעזר בן-דודו, בן-אחוחי; בשלושה הגיבורים עם-דויד, בחרפם בפלשתים נאספו-שם למלחמה, ויעלו, איש ישראל. ב כג,י הוא קם ויך בפלשתים עד כי-יגעה ידו, ותדבק ידו אל-החרב, ויעש יהוה תשועה גדולה, ביום ההוא; והעם ישובו אחריו, אך-לפשט. {ס}
ב כג,יא ואחריו שמה בן-אגא, הררי; וייאספו פלשתים לחיה, ותהי-שם חלקת השדה מלאה עדשים, והעם נס, מפני פלשתים. ב כג,יב ויתייצב בתוך-החלקה ויצילהא, ויך את-פלשתים; ויעש יהוה, תשועה גדולה. {ס}
ב כג,יג ויירדו שלושה מהשלושים ראש, ויבואו אל-קציר אל-דויד--אל-מערת, עדולם; וחית פלשתים, חונה בעמק רפאים. ב כג,יד ודויד, אז במצודה; ומצב פלשתים, אז בית לחם. ב כג,טו ויתאווה דויד, ויאמר: מי ישקני מים, מבור בית-לחם אשר בשער. {ס}
ב כג,טז ויבקעו שלושת הגיבורים במחנה פלשתים, וישאבו-מים מבור בית-לחם אשר בשער, וישאו, ויביאו אל-דויד; ולא אבה לשתותם, ויסך אותם ליהוה. ב כג,יז ויאמר חלילה לי יהוה מעשותי זאת, הדם האנשים ההולכים בנפשותם, ולא אבה, לשתותם; אלה עשו, שלושת הגיבורים. {ס}
ב כג,יח ואבישי אחי יואב בן-צרויה, הוא ראש השלושה, והוא עורר את-חניתו, על-שלוש מאות חלל; ולו-שם, בשלושה. ב כג,יט מן-השלושה הכי נכבד, ויהי להם לשר; ועד-השלושה, לא-בא. {ס}
ב כג,כ ובניהו בן-יהוידע בן-איש-חיל רב-פעלים, מקבצאל; הוא הכה, את שני אריאל מואב, והוא ירד והכה את-הארי בתוך הבור, ביום השלג.
ב כג,כא והוא-הכה את-איש מצרי איש מראה, וביד המצרי חנית, ויירד אליו, בשבט; ויגזול את-החנית מיד המצרי, ויהרגהו בחניתו.
ב כג,כב אלה עשה, בניהו בן-יהוידע; ולו-שם, בשלושה הגיבורים.
ב כג,כג מן-השלושים נכבד, ואל-השלושה לא-בא; וישימהו דויד, {ר}
אל-משמעתו. {ס}
ב כג,כד עשהאל אחי-יואב, בשלושים; אלחנן בן-דודו, {ר}
בית לחם. {ס}
ב כג,כה שמה, החרודי, {ס} אליקא, {ר}
החרודי. {ס}
ב כג,כו חלץ, הפלטי, {ס} עירא {ר}
בן-עיקש, {ס} התקועי. {ס}
ב כג,כז אביעזר, {ר}
הענתותי, {ס} מבוניי, החושתי. {ס}
ב כג,כח צלמון, {ר}
האחוחי, {ס} מהריי, הנטופתי. {ס}
ב כג,כט חלב בן-בענה, {ר}
הנטופתי; {ס} איתיי, בן-ריביי, מגבעת, בני בנימין. {ס}
ב כג,ל בניהו, {ר}
פרעתוני, {ס} הידיי, מנחלי געש. {ס}
ב כג,לא אבי-עלבון, {ר}
הערבתי, {ס} עזמוות, הברחומי. {ס}
ב כג,לב אליחבא, {ר}
השעלבוני, {ס} בני ישן, יהונתן. {ס}
ב כג,לג שמה, {ר}
ההררי, {ס} אחיאם בן-שרר, האררי. {ס}
ב כג,לד אליפלט {ר}
בן-אחסביי, בן-המעכתי; {ס} אליעם בן-אחיתופל, {ר}
הגילוני. {ס}
ב כג,לה חצריי, הכרמלי, {ס} פעריי, {ר}
הארבי. {ס}
ב כג,לו יגאל בן-נתן מצובה, {ס} בני {ר}
הגדי. {ס}
ב כג,לז צלק, העמוני; {ס} נחריי, {ר}
הבארותי--נושא, כלי יואב בן-צרויה. {ס}
ב כג,לח עירא, {ר}
היתרי, {ס} גרב, היתרי. {ס}
ב כג,לט אורייה, {ר}
החיתי--כול, שלושים ושבעה. {פ}
ב כד,א ויוסף, אף-יהוה, לחרות, בישראל; ויסת את-דויד בהם לאמור, לך מנה את-ישראל ואת-יהודה. ב כד,ב ויאמר המלך אל-יואב שר-החיל אשר-איתו, שוט-נא בכל-שבטי ישראל מדן ועד-באר שבע, ופקדו, את-העם; וידעתי, את מספר העם. {ס}
ב כד,ג ויאמר יואב אל-המלך, ויוסף יהוה אלוהיך אל-העם כהם וכהם מאה פעמים, ועיני אדוני-המלך, רואות; ואדוני המלך, למה חפץ בדבר הזה.
ב כד,ד ויחזק דבר-המלך אל-יואב, ועל שרי החיל; וייצא יואב ושרי החיל, לפני המלך, לפקוד את-העם, את-ישראל.
ב כד,ה ויעברו, את-הירדן; ויחנו בערוער, ימין העיר אשר בתוך-הנחל הגד--ואל-יעזר.
ב כד,ו ויבואו, הגלעדה, ואל-ארץ תחתים, חודשי; ויבואו דנה יען, וסביב אל-צידון.
ב כד,ז ויבואו, מבצר-צור, וכל-ערי החיווי, והכנעני; וייצאו אל-נגב יהודה, באר שבע.
ב כד,ח וישוטו, בכל-הארץ; ויבואו מקצה תשעה חודשים, ועשרים יום--ירושלים.
ב כד,ט וייתן יואב את-מספר מפקד-העם, אל-המלך; ותהי ישראל שמונה מאות אלף איש-חיל, שולף חרב, ואיש יהודה, חמש-מאות אלף איש.
ב כד,י ויך לב-דויד אותו, אחרי-כן ספר את-העם; {פ}
ויאמר דויד אל-יהוה, חטאתי מאוד אשר עשיתי, ועתה יהוה העבר-נא את-עוון עבדך, כי נסכלתי מאוד.
ב כד,יא ויקם דויד, בבוקר; {פ}
ודבר-יהוה, היה אל-גד הנביא, חוזה דויד, לאמור.
ב כד,יב הלוך ודיברת אל-דויד, כה אמר יהוה--שלוש, אנוכי נוטל עליך: בחר-לך אחת-מהם, ואעשה-לך.
ב כד,יג ויבוא-גד אל-דויד, ויגד-לו; ויאמר לו התבוא לך שבע שנים רעב בארצך אם-שלושה חודשים נוסך לפני-צריך והוא רודפך, ואם-היות שלושת ימים דבר בארצך--עתה דע וראה, מה-אשיב שולחי דבר. {ס}
ב כד,יד ויאמר דויד אל-גד, צר-לי מאוד; ניפלה-נא ביד-יהוה כי-רבים רחמיו, וביד-אדם אל-אפולה. ב כד,טו וייתן יהוה דבר בישראל, מהבוקר ועד-עת מועד; וימת מן-העם, מדן ועד-באר שבע, שבעים אלף, איש. ב כד,טז וישלח ידו המלאך ירושלים, לשחתה, ויינחם יהוה אל-הרעה, ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך; ומלאך יהוה היה, עם-גורן הארוונה היבוסי. {ס}
ב כד,יז ויאמר דויד אל-יהוה בראותו את-המלאך המכה בעם, ויאמר הנה אנוכי חטאתי ואנוכי העוויתי, ואלה הצאן, מה עשו: תהי נא ידך בי, ובבית אבי. {פ}
ב כד,יח ויבוא-גד אל-דויד, ביום ההוא; ויאמר לו, עלה הקם ליהוה מזבח, בגורן, ארוונה היבוסי. ב כד,יט ויעל דויד כדבר-גד, כאשר ציווה יהוה. ב כד,כ וישקף ארוונה, וירא את-המלך ואת-עבדיו, עוברים, עליו; וייצא ארוונה, וישתחו למלך אפיו ארצה. ב כד,כא ויאמר ארוונה, מדוע בא אדוני-המלך אל-עבדו; ויאמר דויד לקנות מעימך את-הגורן, לבנות מזבח ליהוה, ותיעצר המגפה, מעל העם. ב כד,כב ויאמר ארוונה אל-דויד, ייקח ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו; ראה הבקר לעולה, והמוריגים וכלי הבקר לעצים. ב כד,כג הכול, נתן ארוונה המלך--למלך; {ס} ויאמר ארוונה אל-המלך, יהוה אלוהיך ירצך. ב כד,כד ויאמר המלך אל-ארוונה, לא כי-קנה אקנה מאותך במחיר, ולא אעלה ליהוה אלוהיי, עולות חינם; וייקן דויד את-הגורן ואת-הבקר, בכסף שקלים חמישים. ב כד,כה וייבן שם דויד מזבח ליהוה, ויעל עולות ושלמים; וייעתר יהוה לארץ, ותיעצר המגפה מעל ישראל. {ש}