א,א בשנת שלוש, למלכות יהויקים מלך-יהודה--בא נבוכדנאצר מלך-בבל ירושלם, ויצר עליה. א,ב ויתן אדני בידו את-יהויקים מלך-יהודה, ומקצת כלי בית-האלהים, ויביאם ארץ-שנער, בית אלהיו; ואת-הכלים הביא, בית אוצר אלהיו. א,ג ויאמר המלך, לאשפנז רב סריסיו: להביא מבני ישראל, ומזרע המלוכה--ומן-הפרתמים. א,ד ילדים אשר אין-בהם כל-מאום וטובי מראה ומשכלים בכל-חכמה, וידעי דעת ומביני מדע, ואשר כח בהם, לעמד בהיכל המלך; וללמדם ספר, ולשון כשדים. א,ה וימן להם המלך דבר-יום ביומו, מפת-בג המלך ומיין משתיו, ולגדלם, שנים שלוש; ומקצתם--יעמדו, לפני המלך. א,ו ויהי בהם, מבני יהודה--דניאל חנניה, מישאל ועזריה. א,ז וישם להם שר הסריסים, שמות; וישם לדניאל בלטשאצר, ולחנניה שדרך, ולמישאל מישך, ולעזריה עבד נגו. א,ח וישם דניאל על-לבו, אשר לא-יתגאל בפת-בג המלך וביין משתיו; ויבקש משר הסריסים, אשר לא יתגאל. א,ט ויתן האלהים את-דניאל, לחסד ולרחמים, לפני, שר הסריסים. א,י ויאמר שר הסריסים, לדניאל--ירא אני את-אדני המלך, אשר מנה את-מאכלכם ואת-משתיכם: אשר למה יראה את-פניכם זעפים, מן-הילדים אשר כגילכם, וחיבתם את-ראשי, למלך. א,יא ויאמר דניאל, אל-המלצר--אשר מנה, שר הסריסים, על-דניאל חנניה, מישאל ועזריה. א,יב נס-נא את-עבדיך, ימים עשרה; ויתנו-לנו מן-הזרעים, ונאכלה--ומים ונשתה. א,יג ויראו לפניך, מראינו, ומראה הילדים, האכלים את פת-בג המלך; וכאשר תראה, עשה עם-עבדיך. א,יד וישמע להם, לדבר הזה; וינסם, ימים עשרה. א,טו ומקצת, ימים עשרה, נראה מראיהם טוב, ובריאי בשר: מן-כל-הילדים--האכלים, את פת-בג המלך. א,טז ויהי המלצר, נשא את-פת-בגם, ויין, משתיהם; ונתן להם, זרענים. א,יז והילדים האלה ארבעתם, נתן להם האלהים מדע והשכל בכל-ספר וחכמה; ודניאל הבין, בכל-חזון וחלמות. א,יח ולמקצת, הימים, אשר-אמר המלך, להביאם; ויביאם שר הסריסים, לפני נבכדנצר. א,יט וידבר אתם, המלך, ולא נמצא מכלם, כדניאל חנניה מישאל ועזריה; ויעמדו, לפני המלך. א,כ וכל, דבר חכמת בינה, אשר-בקש מהם, המלך--וימצאם עשר ידות, על כל-החרטמים האשפים, אשר, בכל-מלכותו. א,כא ויהי, דניאל, עד-שנת אחת, לכורש המלך. {פ}
ב,א ובשנת שתים, למלכות נבכדנצר, חלם נבכדנצר, חלמות; ותתפעם רוחו, ושנתו נהיתה עליו. ב,ב ויאמר המלך לקרא לחרטמים ולאשפים, ולמכשפים ולכשדים, להגיד למלך, חלמתיו; ויבאו, ויעמדו לפני המלך. ב,ג ויאמר להם המלך, חלום חלמתי; ותפעם רוחי, לדעת את-החלום. ב,ד וידברו הכשדים למלך, ארמית: מלכא, לעלמין חיי--אמר חלמא לעבדיך (לעבדך), ופשרא נחוא. ב,ה ענה מלכא ואמר לכשדיא (לכשדאי), מלתה מני אזדא: הן לא תהודעונני, חלמא ופשרה, הדמין תתעבדון, ובתיכון נולי יתשמון. ב,ו והן חלמא ופשרה, תהחון, מתנן ונבזבה ויקר שגיא, תקבלון מן-קדמי; להן, חלמא ופשרה החוני. ב,ז ענו תנינות, ואמרין: מלכא, חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה. ב,ח ענה מלכא, ואמר--מן-יציב ידע אנה, די עדנא אנתון זבנין; כל-קבל די חזיתון, די אזדא מני מלתא. ב,ט די הן-חלמא לא תהודענני חדה-היא דתכון, ומלה כדבה ושחיתה הזמנתון (הזדמנתון) למאמר קדמי, עד די עדנא, ישתנא; להן, חלמא אמרו לי, ואנדע, די פשרה תהחונני. ב,י ענו כשדיא (כשדאי) קדם-מלכא, ואמרין--לא-איתי אנש על-יבשתא, די מלת מלכא יוכל להחויה: כל-קבל, די כל-מלך רב ושליט, מלה כדנה לא שאל, לכל-חרטם ואשף וכשדי. ב,יא ומלתא די-מלכה שאל, יקירה, ואחרן לא איתי, די יחונה קדם מלכא; להן אלהין--די מדרהון, עם-בשרא לא איתוהי. ב,יב כל-קבל דנה--מלכא, בנס וקצף שגיא; ואמר, להובדה, לכל, חכימי בבל. ב,יג ודתא נפקת, וחכימיא מתקטלין; ובעו דניאל וחברוהי, להתקטלה. {פ}
ב,יד באדין דניאל, התיב עטא וטעם, לאריוך, רב-טבחיא די מלכא--די נפק לקטלה, לחכימי בבל. ב,טו ענה ואמר, לאריוך שליטא די-מלכא, על-מה דתא מהחצפה, מן-קדם מלכא; אדין מלתא, הודע אריוך לדניאל. ב,טז ודניאל, על ובעה מן-מלכא: די זמן ינתן-לה, ופשרא להחויה למלכא. {פ}
ב,יז אדין דניאל, לביתה אזל; ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי, מלתא הודע. ב,יח ורחמין, למבעא מן-קדם אלה שמיא, על-רזא, דנה--די לא יהובדון דניאל וחברוהי, עם-שאר חכימי בבל. ב,יט אדין, לדניאל בחזוא די-ליליא--רזא גלי; אדין, דניאל, ברך, לאלה שמיא. ב,כ ענה דניאל, ואמר--להוא שמה די-אלהא מברך, מן-עלמא ועד עלמא: די חכמתא וגבורתא, די לה-היא. ב,כא והוא מהשנא עדניא, וזמניא, מהעדה מלכין, ומהקים מלכין; יהב חכמתא לחכימין, ומנדעא לידעי בינה. ב,כב הוא גלא עמיקתא, ומסתרתא; ידע מה בחשוכא, ונהירא (ונהורא) עמה שרא. ב,כג לך אלה אבהתי, מהודא ומשבח אנה, די חכמתא וגבורתא, יהבת לי; וכען הודעתני די-בעינא מנך, די-מלת מלכא הודעתנא. ב,כד כל-קבל דנה, דניאל על על-אריוך, די מני מלכא, להובדה לחכימי בבל; אזל וכן אמר-לה, לחכימי בבל אל-תהובד--העלני קדם מלכא, ופשרא למלכא אחוא. {ס}
ב,כה אדין אריוך בהתבהלה, הנעל לדניאל קדם מלכא; וכן אמר-לה, די-השכחת גבר מן-בני גלותא די יהוד, די פשרא, למלכא יהודע. ב,כו ענה מלכא ואמר לדניאל, די שמה בלטשאצר: האיתיך (האיתך) כהל, להודעתני חלמא די-חזית--ופשרה. ב,כז ענה דניאל קדם מלכא, ואמר: רזא, די-מלכא שאל--לא חכימין אשפין חרטמין גזרין, יכלין להחויה למלכא. ב,כח ברם איתי אלה בשמיא, גלא רזין, והודע למלכא נבוכדנצר, מה די להוא באחרית יומיא; חלמך וחזוי ראשך על-משכבך, דנה הוא. {פ}
ב,כט אנתה (אנת) מלכא, רעיונך על-משכבך סלקו, מה די להוא, אחרי דנה; וגלא רזיא הודעך, מה-די להוא. ב,ל ואנה, לא בחכמה די-איתי בי מן-כל-חייא, רזא דנה, גלי לי; להן, על-דברת די פשרא למלכא יהודעון, ורעיוני לבבך, תנדע. ב,לא אנתה (אנת) מלכא, חזה הוית ואלו צלם חד שגיא--צלמא דכן רב וזיוה יתיר, קאם לקבלך; ורוה, דחיל. ב,לב הוא צלמא, ראשה די-דהב טב, חדוהי ודרעוהי, די כסף; מעוהי וירכתה, די נחש. ב,לג שקוהי, די פרזל; רגלוהי--מנהון (מנהן) די פרזל, ומנהון (ומנהן) די חסף. ב,לד חזה הוית, עד די התגזרת אבן די-לא בידין, ומחת לצלמא על-רגלוהי, די פרזלא וחספא; והדקת, המון. ב,לה באדין דקו כחדה פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא, והוו כעור מן-אדרי-קיט, ונשא המון רוחא, וכל-אתר לא-השתכח להון; ואבנא די-מחת לצלמא, הות לטור רב--ומלאת כל-ארעא. ב,לו דנה חלמא, ופשרה נאמר קדם-מלכא. ב,לז אנתה (אנת) מלכא, מלך מלכיא: די אלה שמיא, מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב-לך. ב,לח ובכל-די דארין (דירין) בני-אנשא חיות ברא ועוף-שמיא, יהב בידך, והשלטך, בכלהון; אנתה- (אנת-) הוא, ראשה די דהבא. ב,לט ובתרך, תקום מלכו אחרי--ארעא (ארע) מנך; ומלכו תליתיא (תליתאה) אחרי די נחשא, די תשלט בכל-ארעא. ב,מ ומלכו, רביעיה (רביעאה), תהוא תקיפה, כפרזלא; כל-קבל, די פרזלא מהדק וחשל כלא, וכפרזלא די-מרעע כל-אלן, תדק ותרע. ב,מא ודי-חזיתה רגליא ואצבעתא, מנהון (מנהן) חסף די-פחר ומנהון (ומנהן) פרזל--מלכו פליגה תהוה, ומן-נצבתא די-פרזלא להוא-בה; כל-קבל די חזיתה, פרזלא מערב בחסף טינא. ב,מב ואצבעת רגליא, מנהון (מנהן) פרזל ומנהון (ומנהן) חסף--מן-קצת מלכותא תהוה תקיפה, ומנה תהוא תבירה. ב,מג די (ודי) חזית, פרזלא מערב בחסף טינא--מתערבין להון בזרע אנשא, ולא-להון דבקין דנה עם-דנה; הא-כדי פרזלא, לא מתערב עם-חספא. ב,מד וביומיהון די מלכיא אנון, יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל, ומלכותה, לעם אחרן לא תשתבק; תדק ותסיף כל-אלין מלכותא, והיא תקום לעלמיא. ב,מה כל-קבל די-חזית די מטורא אתגזרת אבן די-לא בידין, והדקת פרזלא נחשא חספא כספא ודהבא--אלה רב הודע למלכא, מה די להוא אחרי דנה; ויציב חלמא, ומהימן פשרה. {פ}
ב,מו באדין מלכא נבוכדנצר, נפל על-אנפוהי, ולדניאל, סגד; ומנחה, וניחחין, אמר, לנסכה לה. ב,מז ענה מלכא לדניאל ואמר, מן-קשט די אלהכון הוא אלה אלהין ומרא מלכין--וגלה רזין: די יכלת, למגלא רזא דנה. ב,מח אדין מלכא לדניאל רבי, ומתנן רברבן שגיאן יהב-לה, והשלטה, על כל-מדינת בבל; ורב-סגנין--על, כל-חכימי בבל. ב,מט ודניאל, בעא מן-מלכא, ומני על עבידתא די מדינת בבל, לשדרך מישך ועבד נגו; ודניאל, בתרע מלכא. {פ}
ג,א נבוכדנצר מלכא, עבד צלם די-דהב, רומה אמין שתין, פתיה אמין שת; אקימה בבקעת דורא, במדינת בבל. ג,ב ונבוכדנצר מלכא שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא, תפתיא, וכל, שלטני מדינתא--למתא לחנכת צלמא, די הקים נבוכדנצר מלכא. ג,ג באדין מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא, וכל שלטני מדינתא, לחנכת צלמא, די הקים נבוכדנצר מלכא; וקאמין (וקימין) לקבל צלמא, די הקים נבכדנצר. ג,ד וכרוזא, קרא בחיל: לכון אמרין עממיא, אמיא ולשניא. ג,ה בעדנא די-תשמעון קל קרנא משרוקיתא קיתרס (קתרס) שבכא פסנתרין, סומפניא, וכל, זני זמרא--תפלון ותסגדון לצלם דהבא, די הקים נבוכדנצר מלכא. ג,ו ומן-די-לא יפל, ויסגד--בה-שעתא יתרמא, לגוא-אתון נורא יקדתא. ג,ז כל-קבל דנה בה-זמנא כדי שמעין כל-עממיא קל קרנא משרוקיתא קיתרס (קתרס) שבכא, פסנטרין, וכל, זני זמרא--נפלין כל-עממיא אמיא ולשניא, סגדין לצלם דהבא, די הקים, נבוכדנצר מלכא. ג,ח כל-קבל דנה בה-זמנא, קרבו גברין כשדאין; ואכלו קרציהון, די יהודיא. ג,ט ענו, ואמרין, לנבוכדנצר, מלכא: מלכא, לעלמין חיי. ג,י אנתה (אנת) מלכא, שמת טעם, די כל-אנש די-ישמע קל קרנא משרקיתא קיתרס (קתרס) שבכא פסנתרין וסיפניה (וסופניה), וכל זני זמרא--יפל ויסגד, לצלם דהבא. ג,יא ומן-די-לא יפל, ויסגד--יתרמא, לגוא-אתון נורא יקדתא. ג,יב איתי גברין יהודאין, די-מנית יתהון על-עבידת מדינת בבל, שדרך מישך, ועבד נגו--גבריא אלך, לא-שמו עליך (עלך) מלכא טעם, לאלהיך (לאלהך) לא פלחין, ולצלם דהבא די הקימת לא סגדין. {ס}
ג,יג באדין נבוכדנצר, ברגז וחמא, אמר להיתיה, לשדרך מישך ועבד נגו; באדין גבריא אלך, היתיו קדם מלכא. ג,יד ענה נבוכדנצר, ואמר להון, הצדא, שדרך מישך ועבד נגו: לאלהי, לא איתיכון פלחין, ולצלם דהבא די הקימת, לא סגדין. ג,טו כען הן איתיכון עתידין, די בעדנא די-תשמעון קל קרנא משרוקיתא קיתרס (קתרס) שבכא פסנתרין וסומפניה וכל זני זמרא תפלון ותסגדון לצלמא די-עבדת, והן לא תסגדון, בה-שעתא תתרמון לגוא-אתון נורא יקדתא; ומן-הוא אלה, די ישיזבנכון מן-ידי. ג,טז ענו, שדרך מישך ועבד נגו, ואמרין, למלכא: נבוכדנצר--לא-חשחין אנחנא על-דנה פתגם, להתבותך. ג,יז הן איתי, אלהנא די-אנחנא פלחין--יכל, לשיזבותנא: מן-אתון נורא יקדתא ומן-ידך מלכא, ישיזב. ג,יח והן לא, ידיע להוא-לך מלכא; די לאלהיך (לאלהך), לא-איתינא (איתנא) פלחין, ולצלם דהבא די הקימת, לא נסגד. {ס}
ג,יט באדין נבוכדנצר התמלי חמא, וצלם אנפוהי אשתנו (אשתני), על-שדרך מישך, ועבד נגו; ענה ואמר, למזא לאתונא, חד-שבעה, על די חזה למזיה. ג,כ ולגברין גברי-חיל, די בחילה, אמר לכפתה, לשדרך מישך ועבד נגו--למרמא, לאתון נורא יקדתא. ג,כא באדין גבריא אלך, כפתו בסרבליהון פטישיהון (פטשיהון), וכרבלתהון, ולבשיהון; ורמיו, לגוא-אתון נורא יקדתא. ג,כב כל-קבל דנה, מן-די מלת מלכא מחצפה, ואתונא, אזה יתירה; גבריא אלך, די הסקו לשדרך מישך ועבד נגו, קטל המון, שביבא די נורא. ג,כג וגבריא אלך תלתהון, שדרך מישך ועבד נגו--נפלו לגוא-אתון-נורא יקדתא, מכפתין. {פ}
ג,כד אדין נבוכדנצר מלכא, תוה וקם בהתבהלה; ענה ואמר להדברוהי, הלא גברין תלתה רמינא לגוא-נורא מכפתין, ענין ואמרין למלכא, יציבא מלכא. ג,כה ענה ואמר, הא-אנה חזה גברין ארבעה שרין מהלכין בגו-נורא, וחבל, לא-איתי בהון; ורוה די רביעיא (רביעאה), דמה לבר-אלהין. {ס}
ג,כו באדין קרב נבוכדנצר, לתרע אתון נורא יקדתא, ענה ואמר שדרך מישך ועבד-נגו עבדוהי די-אלהא עליא (עלאה), פקו ואתו; באדין נפקין, שדרך מישך ועבד נגו--מן-גוא נורא. ג,כז ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא, והדברי מלכא--חזין לגבריא אלך די לא-שלט נורא בגשמהון ושער ראשהון לא התחרך, וסרבליהון לא שנו; וריח נור, לא עדת בהון. ג,כח ענה נבוכדנצר ואמר, בריך אלההון די-שדרך מישך ועבד נגו, די-שלח מלאכה ושיזב לעבדוהי, די התרחצו עלוהי; ומלת מלכא, שניו, ויהבו גשמיהון (גשמהון) די לא-יפלחון ולא-יסגדון לכל-אלה, להן לאלההון. ג,כט ומני, שים טעם, די כל-עם אמה ולשן די-יאמר שלה (שלו) על אלההון די-שדרך מישך ועבד נגוא, הדמין יתעבד וביתה נולי ישתוה; כל-קבל, די לא איתי אלה אחרן, די-יכל להצלה, כדנה. ג,ל באדין מלכא, הצלח לשדרך מישך ועבד נגו--במדינת בבל. {פ}
ג,לא נבוכדנצר מלכא, לכל-עממיא אמיא ולשניא די-דארין (דירין) בכל-ארעא--שלמכון ישגא. ג,לב אתיא, ותמהיא, די עבד עמי, אלהא עליא (עלאה)--שפר קדמי, להחויה. ג,לג אתוהי כמה רברבין, ותמהוהי כמה תקיפין; מלכותה מלכות עלם, ושלטנה עם-דר ודר. ד,א אנה נבוכדנצר, שלה הוית בביתי, ורענן, בהיכלי. ד,ב חלם חזית, וידחלנני; והרהרין, על-משכבי, וחזוי ראשי, יבהלנני. ד,ג ומני, שים טעם, להנעלה קדמי, לכל חכימי בבל: די-פשר חלמא, יהודענני. ד,ד באדין עללין (עלין), חרטמיא אשפיא, כשדיא (כשדאי), וגזריא; וחלמא, אמר אנה קדמיהון, ופשרה, לא-מהודעין לי. ד,ה ועד אחרין על קדמי דניאל די-שמה בלטשאצר, כשם אלהי, ודי רוח-אלהין קדישין, בה; וחלמא, קדמוהי אמרת. ד,ו בלטשאצר, רב חרטמיא--די אנה ידעת די רוח אלהין קדישין בך, וכל-רז לא-אנס לך; חזוי חלמי די-חזית ופשרה, אמר. ד,ז וחזוי ראשי, על-משכבי; חזה הוית--ואלו אילן בגו ארעא, ורומה שגיא. ד,ח רבה אילנא, ותקף; ורומה ימטא לשמיא, וחזותה לסוף כל-ארעא. ד,ט עפיה שפיר ואנבה שגיא, ומזון לכלא-בה; תחתוהי תטלל חיות ברא, ובענפוהי ידרון (ידורן) צפרי שמיא, ומנה, יתזין כל-בשרא. ד,י חזה הוית בחזוי ראשי, על-משכבי; ואלו עיר וקדיש, מן-שמיא נחת. ד,יא קרא בחיל וכן אמר, גדו אילנא וקצצו ענפוהי, אתרו עפיה, ובדרו אנבה; תנד חיותא מן-תחתוהי, וצפריא מן-ענפוהי. ד,יב ברם עקר שרשוהי, בארעא שבקו, ובאסור די-פרזל ונחש, בדתאא די ברא; ובטל שמיא יצטבע, ועם-חיותא חלקה בעשב ארעא. ד,יג לבבה מן-אנושא (אנשא) ישנון, ולבב חיוה יתיהב לה; ושבעה עדנין, יחלפון עלוהי. ד,יד בגזרת עירין פתגמא, ומאמר קדישין שאלתא; עד-דברת די ינדעון חייא די-שליט עליא (עלאה) במלכות אנושא (אנשא), ולמן-די יצבא יתננה, ושפל אנשים, יקים עליה (עלה). ד,טו דנה חלמא חזית, אנה מלכא נבוכדנצר; ואנתה (ואנת) בלטשאצר פשרא אמר, כל-קבל די כל-חכימי מלכותי לא-יכלין פשרא להודעותני, ואנתה (ואנת) כהל, די רוח-אלהין קדישין בך. ד,טז אדין דניאל די-שמה בלטשאצר, אשתומם כשעה חדה, ורעינהי, יבהלנה; ענה מלכא ואמר, בלטשאצר חלמא ופשרא אל-יבהלך, ענה בלטשאצר ואמר, מראי חלמא לשנאיך (לשנאך) ופשרה לעריך (לערך). ד,יז אילנא די חזית, די רבה ותקף; ורומה ימטא לשמיא, וחזותה לכל-ארעא. ד,יח ועפיה שפיר ואנבה שגיא, ומזון לכלא-בה; תחתוהי, תדור חיות ברא, ובענפוהי, ישכנן צפרי שמיא. ד,יט אנתה- (אנת-) הוא מלכא, די רבית (רבת) ותקפת; ורבותך רבת ומטת לשמיא, ושלטנך לסוף ארעא. ד,כ ודי חזה מלכא עיר וקדיש נחת מן-שמיא ואמר גדו אילנא וחבלוהי, ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו, ובאסור די-פרזל ונחש, בדתאא די ברא; ובטל שמיא יצטבע, ועם-חיות ברא חלקה, עד די-שבעה עדנין, יחלפון עלוהי. ד,כא דנה פשרא, מלכא; וגזרת עליא (עלאה) היא, די מטת על-מראי מלכא. ד,כב ולך טרדין מן-אנשא ועם-חיות ברא להוה מדרך ועשבא כתורין לך יטעמון, ומטל שמיא לך מצבעין, ושבעה עדנין, יחלפון עליך (עלך): עד די-תנדע, די-שליט עליא (עלאה) במלכות אנשא, ולמן-די יצבא, יתננה. ד,כג ודי אמרו, למשבק עקר שרשוהי די אילנא, מלכותך, לך קימא--מן-די תנדע, די שלטן שמיא. ד,כד להן מלכא, מלכי ישפר עליך (עלך), וחטיך (וחטאך) בצדקה פרק, ועויתך במחן ענין; הן תהוה ארכה, לשלותך. ד,כה כלא מטא, על-נבוכדנצר מלכא. {פ}
ד,כו לקצת ירחין, תרי-עשר, על-היכל מלכותא די בבל, מהלך הוה. ד,כז ענה מלכא ואמר, הלא דא-היא בבל רבתא, די-אנה בניתה לבית מלכו, בתקף חסני וליקר הדרי. ד,כח עוד, מלתא בפם מלכא--קל, מן-שמיא נפל: לך אמרין נבוכדנצר מלכא, מלכותא עדת מנך. ד,כט ומן-אנשא לך טרדין ועם-חיות ברא מדרך, עשבא כתורין לך יטעמון, ושבעה עדנין, יחלפון עליך (עלך): עד די-תנדע, די-שליט עליא (עלאה) במלכות אנשא, ולמן-די יצבא, יתננה. ד,ל בה-שעתא, מלתא ספת על-נבוכדנצר, ומן-אנשא טריד, ועשבא כתורין יאכל ומטל שמיא גשמה יצטבע--עד די שערה כנשרין רבה, וטפרוהי כצפרין. ד,לא ולקצת יומיא אנה נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת, ומנדעי עלי יתוב, ולעליא (ולעלאה) ברכת, ולחי עלמא שבחת והדרת: די שלטנה שלטן עלם, ומלכותה עם-דר ודר. ד,לב וכל-דארי (דירי) ארעא, כלה חשיבין, וכמצביה עבד בחיל שמיא, ודארי (ודירי) ארעא; ולא איתי די-ימחא בידה, ויאמר לה מה עבדת. ד,לג בה-זמנא מנדעי יתוב עלי, וליקר מלכותי הדרי וזיוי יתוב עלי, ולי, הדברי ורברבני יבעון; ועל-מלכותי התקנת, ורבו יתירה הוספת לי. ד,לד כען אנה נבכדנצר, משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא, די כל-מעבדוהי קשט, וארחתה דין; ודי מהלכין בגוה, יכל להשפלה. {פ}
ה,א בלשאצר מלכא, עבד לחם רב, לרברבנוהי, אלף; ולקבל אלפא, חמרא שתה. ה,ב בלשאצר אמר בטעם חמרא, להיתיה למאני דהבא וכספא, די הנפק נבוכדנצר אבוהי, מן-היכלא די בירושלם; וישתון בהון, מלכא ורברבנוהי, שגלתה, ולחנתה. ה,ג באדין, היתיו מאני דהבא, די הנפקו מן-היכלא די-בית אלהא, די בירושלם; ואשתיו בהון, מלכא ורברבנוהי, שגלתה, ולחנתה. ה,ד אשתיו, חמרא; ושבחו לאלהי דהבא וכספא, נחשא פרזלא--אעא ואבנא. ה,ה בה-שעתה, נפקו (נפקה) אצבען די יד-אנש, וכתבן לקבל נברשתא, על-גירא די-כתל היכלא די מלכא; ומלכא חזה, פס ידא די כתבה. ה,ו אדין מלכא זיוהי שנוהי, ורעינהי יבהלונה; וקטרי חרצה משתרין, וארכבתה דא לדא נקשן. ה,ז קרא מלכא, בחיל, להעלה לאשפיא, כשדיא (כשדאי) וגזריא; ענה מלכא ואמר לחכימי בבל, די כל-אנש די-יקרה כתבה דנה ופשרה יחונני, ארגונא ילבש והמנוכא (והמניכא) די-דהבא על-צוארה, ותלתי במלכותא, ישלט. {ס}
ה,ח אדין, עללין (עלין), כל, חכימי מלכא; ולא-כהלין כתבא למקרא, ופשרא (ופשרה) להודעה למלכא. ה,ט אדין מלכא בלשאצר, שגיא מתבהל, וזיוהי, שנין עלוהי; ורברבנוהי, משתבשין. ה,י מלכתא--לקבל מלי מלכא ורברבנוהי, לבית משתיא עללת (עלת); ענת מלכתא ואמרת, מלכא לעלמין חיי--אל-יבהלוך רעיונך, וזיויך (וזיוך) אל-ישתנו. ה,יא איתי גבר במלכותך, די רוח אלהין קדישין בה, וביומי אבוך נהירו ושכלתנו וחכמה כחכמת-אלהין, השתכחת בה; ומלכא נבכדנצר, אבוך--רב חרטמין אשפין כשדאין גזרין, הקימה אבוך מלכא. ה,יב כל-קבל די רוח יתירה ומנדע ושכלתנו מפשר חלמין ואחוית אחידן ומשרא קטרין, השתכחת בה בדניאל, די-מלכא שם-שמה, בלטשאצר; כען דניאל יתקרי, ופשרה יהחוה. {פ}
ה,יג באדין, דניאל, העל, קדם מלכא; ענה מלכא ואמר לדניאל, אנתה- (אנת-) הוא דניאל די-מן-בני גלותא די יהוד, די היתי מלכא אבי, מן-יהוד. ה,יד ושמעת עליך (עלך), די רוח אלהין בך; ונהירו ושכלתנו וחכמה יתירה, השתכחת בך. ה,טו וכען העלו קדמי, חכימיא אשפיא, די-כתבה דנה יקרון, ופשרה להודעתני; ולא-כהלין פשר-מלתא, להחויה. ה,טז ואנה שמעת עליך (עלך), די-תוכל (תכול) פשרין למפשר וקטרין למשרא; כען הן תוכל (תכול) כתבא למקרא, ופשרה להודעותני--ארגונא תלבש והמונכא (והמניכא) די-דהבא על-צוארך, ותלתא במלכותא תשלט. {פ}
ה,יז באדין ענה דניאל, ואמר קדם מלכא, מתנתך לך להוין, ונבזביתך לאחרן הב; ברם, כתבא אקרא למלכא, ופשרא, אהודענה. ה,יח אנתה (אנת), מלכא; אלהא, עליא (עלאה), מלכותא ורבותא ויקרא והדרא, יהב לנבכדנצר אבוך. ה,יט ומן-רבותא, די יהב-לה--כל עממיא אמיא ולשניא, הוו זאעין (זיעין) ודחלין מן-קדמוהי; די-הוא צבא הוה קטל, ודי-הוה צבא הוה מחא, ודי-הוה צבא הוה מרים, ודי-הוא צבא הוא משפל. ה,כ וכדי רם לבבה, ורוחה תקפת להזדה; הנחת מן-כרסא מלכותה, ויקרה העדיו מנה. ה,כא ומן-בני אנשא טריד ולבבה עם-חיותא שוי (שויו), ועם-ערדיא מדרה, עשבא כתורין יטעמונה, ומטל שמיא גשמה יצטבע: עד די-ידע, די-שליט אלהא עליא (עלאה) במלכות אנשא, ולמן-די יצבא, יהקים עליה (עלה). ה,כב ואנתה (ואנת) ברה בלשאצר, לא השפלת לבבך: כל-קבל, די כל-דנה ידעת. ה,כג ועל מרא-שמיא התרוממת ולמאניא די-ביתה היתיו קדמיך (קדמך), ואנתה (ואנת) ורברבניך (ורברבנך) שגלתך ולחנתך חמרא שתין בהון, ולאלהי כספא-ודהבא נחשא פרזלא אעא ואבנא די לא-חזין ולא-שמעין ולא ידעין, שבחת; ולאלהא די-נשמתך בידה, וכל-ארחתך לה--לא הדרת. ה,כד באדין, מן-קדמוהי, שליח, פסא די-ידא; וכתבא דנה, רשים. ה,כה ודנה כתבא, די רשים: מנא מנא, תקל ופרסין. ה,כו דנה, פשר-מלתא: מנא--מנה-אלהא מלכותך, והשלמה. ה,כז תקל--תקילת במאזניא, והשתכחת חסיר. ה,כח פרס--פריסת, מלכותך, ויהיבת, למדי ופרס. ה,כט באדין אמר בלשאצר, והלבשו לדניאל ארגונא, והמנוכא (והמניכא) די-דהבא, על-צוארה; והכרזו עלוהי, די-להוא שליט תלתא במלכותא. ה,ל בה, בליליא, קטיל, בלאשצר מלכא כשדיא (כשדאה). {פ}
ו,א ודריוש, מדיא (מדאה), קבל, מלכותא--כבר שנין, שתין ותרתין. ו,ב שפר, קדם דריוש, והקים על-מלכותא, לאחשדרפניא מאה ועשרין--די להון, בכל-מלכותא. ו,ג ועלא מנהון סרכין תלתה, די דניאל חד-מנהון: די-להון אחשדרפניא אלין, יהבין להון טעמא, ומלכא, לא-להוא נזק. ו,ד אדין, דניאל דנה, הוא מתנצח, על-סרכיא ואחשדרפניא: כל-קבל, די רוח יתירא בה, ומלכא עשית, להקמותה על-כל-מלכותא. ו,ה אדין סרכיא ואחשדרפניא, הוו בעין עלה להשכחה לדניאל--מצד מלכותא; וכל-עלה ושחיתה לא-יכלין להשכחה, כל-קבל די-מהימן הוא, וכל-שלו ושחיתה, לא השתכחת עלוהי. ו,ו אדין גבריא אלך, אמרין, די לא נהשכח לדניאל דנה, כל-עלה; להן, השכחנא עלוהי בדת אלהה. {ס}
ו,ז אדין סרכיא ואחשדרפניא, אלן, הרגשו, על-מלכא; וכן אמרין לה, דריוש מלכא לעלמין חיי. ו,ח אתיעטו כל סרכי מלכותא, סגניא ואחשדרפניא הדבריא ופחותא, לקימה קים מלכא, ולתקפה אסר: די כל-די-יבעא בעו מן-כל-אלה ואנש עד-יומין תלתין, להן מנך מלכא--יתרמא, לגב אריותא. ו,ט כען מלכא, תקים אסרא ותרשם כתבא: די לא להשניה כדת-מדי ופרס, די-לא תעדא. ו,י כל-קבל, דנה--מלכא, דריוש, רשם כתבא, ואסרא. ו,יא ודניאל כדי ידע די-רשים כתבא, על לביתה, וכוין פתיחן לה בעליתה, נגד ירושלם; וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על-ברכוהי, ומצלא ומודא קדם אלהה, כל-קבל די-הוא עבד, מן-קדמת דנה. {ס}
ו,יב אדין גבריא אלך, הרגשו, והשכחו, לדניאל--בעה ומתחנן, קדם אלהה. ו,יג באדין קרבו ואמרין קדם-מלכא, על-אסר מלכא--הלא אסר רשמת די כל-אנש די-יבעא מן-כל-אלה ואנש עד-יומין תלתין להן מנך מלכא, יתרמא לגוב אריותא; ענה מלכא ואמר, יציבא מלתא כדת-מדי ופרס--די-לא תעדא. ו,יד באדין ענו ואמרין, קדם מלכא--די דניאל די מן-בני גלותא די יהוד לא-שם עליך (עלך) מלכא טעם, ועל-אסרא די רשמת; וזמנין תלתה ביומא, בעא בעותה. ו,טו אדין מלכא כדי מלתא שמע, שגיא באש עלוהי, ועל דניאל שם בל, לשיזבותה; ועד מעלי שמשא, הוא משתדר להצלותה. ו,טז באדין גבריא אלך, הרגשו על-מלכא; ואמרין למלכא, דע מלכא די-דת למדי ופרס, די-כל-אסר וקים די-מלכא יהקים, לא להשניה. ו,יז באדין מלכא אמר, והיתיו לדניאל, ורמו, לגבא די אריותא; ענה מלכא, ואמר לדניאל, אלהך די אנתה (אנת) פלח-לה בתדירא, הוא ישיזבנך. ו,יח והיתית אבן חדה, ושמת על-פם גבא; וחתמה מלכא בעזקתה, ובעזקת רברבנוהי, די לא-תשנא צבו, בדניאל. ו,יט אדין אזל מלכא להיכלה, ובת טות, ודחון, לא-הנעל קדמוהי; ושנתה, נדת עלוהי. ו,כ באדין מלכא, בשפרפרא יקום בנגהא; ובהתבהלה--לגבא די-אריותא, אזל. ו,כא וכמקרבה לגבא--לדניאל, בקל עציב זעק; ענה מלכא ואמר לדניאל, דניאל עבד אלהא חיא--אלהך די אנתה (אנת) פלח-לה בתדירא, היכל לשיזבותך מן-אריותא. ו,כב אדין, דניאל, עם-מלכא, מלל: מלכא, לעלמין חיי. ו,כג אלהי שלח מלאכה, וסגר פם אריותא--ולא חבלוני; כל-קבל, די קדמוהי זכו השתכחת לי, ואף קדמיך (קדמך) מלכא, חבולה לא עבדת. ו,כד באדין מלכא, שגיא טאב עלוהי, ולדניאל, אמר להנסקה מן-גבא; והסק דניאל מן-גבא, וכל-חבל לא-השתכח בה--די, הימן באלהה. ו,כה ואמר מלכא, והיתיו גבריא אלך די-אכלו קרצוהי די דניאל, ולגוב אריותא רמו, אנון בניהון ונשיהון; ולא-מטו לארעית גבא, עד די-שלטו בהון אריותא, וכל-גרמיהון, הדקו. ו,כו באדין דריוש מלכא, כתב לכל-עממיא אמיא ולשניא די-דארין (דירין) בכל-ארעא--שלמכון ישגא. ו,כז מן-קדמי, שים טעם--די בכל-שלטן מלכותי להון זאעין (זיעין) ודחלין, מן-קדם אלהה די-דניאל: די-הוא אלהא חיא, וקים לעלמין, ומלכותה די-לא תתחבל, ושלטנה עד-סופא. ו,כח משיזב ומצל--ועבד אתין ותמהין, בשמיא ובארעא: די שיזב לדניאל, מן-יד אריותא. ו,כט ודניאל דנה, הצלח במלכות דריוש, ובמלכות, כורש פרסיא (פרסאה). {פ}
ז,א בשנת חדה, לבלאשצר מלך בבל, דניאל חלם חזה, וחזוי ראשה על-משכבה; באדין חלמא כתב, ראש מלין אמר. ז,ב ענה דניאל ואמר, חזה הוית בחזוי עם-ליליא; וארו, ארבע רוחי שמיא, מגיחן, לימא רבא. ז,ג וארבע חיון רברבן, סלקן מן-ימא, שנין, דא מן-דא. ז,ד קדמיתא כאריה, וגפין די-נשר לה; חזה הוית עד די-מריטו גפיה (גפה) ונטילת מן-ארעא, ועל-רגלין כאנש הקימת, ולבב אנש, יהיב לה. ז,ה וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב, ולשטר-חד הקמת, ותלת עלעין בפמה, בין שניה (שנה); וכן אמרין לה, קומי אכלי בשר שגיא. ז,ו באתר דנה חזה הוית, וארו אחרי כנמר, ולה גפין ארבע די-עוף, על-גביה (גבה); וארבעה ראשין לחיותא, ושלטן יהיב לה. ז,ז באתר דנה חזה הוית בחזוי ליליא, וארו חיוה רביעיה (רביעאה) דחילה ואימתני ותקיפא יתירה ושנין די-פרזל לה רברבן, אכלה ומדקה, ושארא ברגליה (ברגלה) רפסה; והיא משניה, מן-כל-חיותא די קדמיה (קדמה), וקרנין עשר, לה. ז,ח משתכל הוית בקרניא, ואלו קרן אחרי זעירה סלקת ביניהון (ביניהן), ותלת מן-קרניא קדמיתא, אתעקרו (אתעקרה) מן-קדמיה (קדמה); ואלו עינין כעיני אנשא, בקרנא-דא, ופם, ממלל רברבן. ז,ט חזה הוית, עד די כרסון רמיו, ועתיק יומין, יתב; לבושה כתלג חור, ושער ראשה כעמר נקא, כרסיה שבבין די-נור, גלגלוהי נור דלק. ז,י נהר די-נור, נגד ונפק מן-קדמוהי, אלף אלפים (אלפין) ישמשונה, ורבו רבון (רבבן) קדמוהי יקומון; דינא יתב, וספרין פתיחו. ז,יא חזה הוית--באדין מן-קל מליא רברבתא, די קרנא ממללה; חזה הוית עד די קטילת חיותא, והובד גשמה, ויהיבת, ליקדת אשא. ז,יב ושאר, חיותא, העדיו, שלטנהון; וארכה בחיין יהיבת להון, עד-זמן ועדן. ז,יג חזה הוית, בחזוי ליליא, וארו עם-ענני שמיא, כבר אנש אתה הוא; ועד-עתיק יומיא מטה, וקדמוהי הקרבוהי. ז,יד ולה יהב שלטן, ויקר ומלכו, וכל עממיא אמיא ולשניא, לה יפלחון; שלטנה שלטן עלם, די-לא יעדה, ומלכותה, די-לא תתחבל. {פ}
ז,טו אתכרית רוחי אנה דניאל, בגו נדנה; וחזוי ראשי, יבהלנני. ז,טז קרבת, על-חד מן-קאמיא, ויציבא אבעא-מנה, על-כל-דנה; ואמר-לי, ופשר מליא יהודענני. ז,יז אלין חיותא רברבתא, די אנין ארבע--ארבעה מלכין, יקומון מן-ארעא. ז,יח ויקבלון, מלכותא, קדישי, עליונין; ויחסנון מלכותא עד-עלמא, ועד עלם עלמיא. ז,יט אדין, צבית ליצבא על-חיותא רביעיתא, די-הות שניה, מן-כלהון (כלהן): דחילה יתירה, שניה (שנה) די-פרזל וטפריה (וטפרה) די-נחש, אכלה מדקה, ושארא ברגליה (ברגלה) רפסה. ז,כ ועל-קרניא עשר, די בראשה, ואחרי די סלקת, ונפלו (ונפלה) מן-קדמיה (קדמה) תלת; וקרנא דכן ועינין לה, ופם ממלל רברבן, וחזוה, רב מן-חברתה. ז,כא חזה הוית--וקרנא דכן, עבדא קרב עם-קדישין; ויכלה, להן. ז,כב עד די-אתה, עתיק יומיא, ודינא יהב, לקדישי עליונין; וזמנא מטה, ומלכותא החסנו קדישין. ז,כג כן, אמר, חיותא רביעיתא, מלכו רביעיה (רביעאה) תהוא בארעא די תשנא מן-כל-מלכותא; ותאכל, כל-ארעא, ותדושנה, ותדקנה. ז,כד וקרניא עשר--מנה מלכותא, עשרה מלכין יקמון; ואחרן יקום אחריהן, והוא ישנא מן-קדמיא, ותלתה מלכין, יהשפל. ז,כה ומלין, לצד עליא (עלאה) ימלל, ולקדישי עליונין, יבלא; ויסבר, להשניה זמנין ודת, ויתיהבון בידה, עד-עדן ועדנין ופלג עדן. ז,כו ודינא, יתב; ושלטנה יהעדון, להשמדה ולהובדה עד-סופא. ז,כז ומלכותא ושלטנא ורבותא, די מלכות תחות כל-שמיא, יהיבת, לעם קדישי עליונין; מלכותה, מלכות עלם, וכל שלטניא, לה יפלחון וישתמעון. ז,כח עד-כה, סופא די-מלתא; אנה דניאל שגיא רעיוני יבהלנני, וזיוי ישתנון עלי, ומלתא, בלבי נטרת. {פ}
ח,א בשנת שלוש, למלכות בלאשצר המלך--חזון נראה אלי, אני דניאל, אחרי הנראה אלי, בתחלה. ח,ב ואראה, בחזון, ויהי בראתי, ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה; ואראה, בחזון, ואני הייתי, על-אובל אולי. ח,ג ואשא עיני, ואראה, והנה איל אחד עמד לפני האבל, ולו קרנים; והקרנים גבהות, והאחת גבהה מן-השנית, והגבהה, עלה באחרנה. ח,ד ראיתי את-האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה, וכל-חיות לא-יעמדו לפניו, ואין מציל, מידו; ועשה כרצנו, והגדיל. ח,ה ואני הייתי מבין, והנה צפיר-העזים בא מן-המערב על-פני כל-הארץ, ואין נוגע, בארץ; והצפיר--קרן חזות, בין עיניו. ח,ו ויבא, עד-האיל בעל הקרנים, אשר ראיתי, עמד לפני האבל; וירץ אליו, בחמת כחו. ח,ז וראיתיו מגיע אצל האיל, ויתמרמר אליו ויך את-האיל וישבר את-שתי קרניו, ולא-היה כח באיל, לעמד לפניו; וישליכהו ארצה וירמסהו, ולא-היה מציל לאיל מידו. ח,ח וצפיר העזים, הגדיל עד-מאד; וכעצמו, נשברה הקרן הגדלה, ותעלנה חזות ארבע תחתיה, לארבע רוחות השמים. ח,ט ומן-האחת מהם, יצא קרן-אחת מצעירה; ותגדל-יתר אל-הנגב ואל-המזרח, ואל-הצבי. ח,י ותגדל, עד-צבא השמים; ותפל ארצה מן-הצבא ומן-הכוכבים, ותרמסם. ח,יא ועד שר-הצבא, הגדיל; וממנו הרים (הורם) התמיד, והשלך מכון מקדשו. ח,יב וצבא תנתן על-התמיד, בפשע; ותשלך אמת ארצה, ועשתה והצליחה. ח,יג ואשמעה אחד-קדוש, מדבר; ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר, עד-מתי החזון התמיד והפשע שמם--תת וקדש וצבא, מרמס. ח,יד ויאמר אלי--עד ערב בקר, אלפים ושלש מאות; ונצדק, קדש. ח,טו ויהי, בראתי אני דניאל--את-החזון; ואבקשה בינה, והנה עמד לנגדי כמראה-גבר. ח,טז ואשמע קול-אדם, בין אולי; ויקרא, ויאמר, גבריאל, הבן להלז את-המראה. ח,יז ויבא, אצל עמדי, ובבאו נבעתי, ואפלה על-פני; ויאמר אלי הבן בן-אדם, כי לעת-קץ החזון. ח,יח ובדברו עמי, נרדמתי על-פני ארצה; ויגע-בי--ויעמידני, על-עמדי. ח,יט ויאמר הנני מודיעך, את אשר-יהיה באחרית הזעם: כי, למועד קץ. ח,כ האיל אשר-ראית, בעל הקרנים--מלכי, מדי ופרס. ח,כא והצפיר השעיר, מלך יון; והקרן הגדולה אשר בין-עיניו, הוא המלך הראשון. ח,כב והנשברת--ותעמדנה ארבע, תחתיה: ארבע מלכיות מגוי יעמדנה, ולא בכחו. ח,כג ובאחרית, מלכותם, כהתם, הפשעים--יעמד מלך עז-פנים, ומבין חידות. ח,כד ועצם כחו ולא בכחו, ונפלאות ישחית והצליח ועשה; והשחית עצומים, ועם-קדשים. ח,כה ועל-שכלו, והצליח מרמה בידו, ובלבבו יגדיל, ובשלוה ישחית רבים; ועל שר-שרים יעמד, ובאפס יד ישבר. ח,כו ומראה הערב והבקר אשר נאמר, אמת הוא; ואתה סתם החזון, כי לימים רבים. ח,כז ואני דניאל, נהייתי ונחליתי ימים, ואקום, ואעשה את-מלאכת המלך; ואשתומם על-המראה, ואין מבין. {פ}
ט,א בשנת אחת, לדריוש בן-אחשורוש--מזרע מדי: אשר המלך, על מלכות כשדים. ט,ב בשנת אחת, למלכו, אני דניאל, בינתי בספרים: מספר השנים, אשר היה דבר-יהוה אל-ירמיה הנביא, למלאות לחרבות ירושלם, שבעים שנה. ט,ג ואתנה את-פני, אל-אדני האלהים, לבקש תפלה, ותחנונים--בצום, ושק ואפר. ט,ד ואתפללה ליהוה אלהי, ואתודה; ואמרה, אנא אדני האל הגדול והנורא, שמר הברית והחסד, לאהביו ולשמרי מצותיו. ט,ה חטאנו ועוינו, והרשענו (הרשענו) ומרדנו; וסור ממצותך, וממשפטיך. ט,ו ולא שמענו, אל-עבדיך הנביאים, אשר דברו בשמך, אל-מלכינו שרינו ואבתינו--ואל, כל-עם הארץ. ט,ז לך אדני הצדקה, ולנו בשת הפנים כיום הזה; לאיש יהודה, ולישבי ירושלם, ולכל-ישראל הקרבים והרחקים בכל-הארצות אשר הדחתם שם, במעלם אשר מעלו-בך. ט,ח יהוה, לנו בשת הפנים, למלכינו לשרינו, ולאבתינו: אשר חטאנו, לך. ט,ט לאדני אלהינו, הרחמים והסלחות: כי מרדנו, בו. ט,י ולא שמענו, בקול יהוה אלהינו--ללכת בתורתיו אשר נתן לפנינו, ביד עבדיו הנביאים. ט,יא וכל-ישראל, עברו את-תורתך, וסור, לבלתי שמוע בקלך; ותתך עלינו האלה והשבעה, אשר כתובה בתורת משה עבד-האלהים--כי חטאנו, לו. ט,יב ויקם את-דבריו (דברו) אשר-דבר עלינו, ועל שפטינו אשר שפטונו--להביא עלינו, רעה גדלה: אשר לא-נעשתה, תחת כל-השמים, כאשר נעשתה, בירושלם. ט,יג כאשר כתוב בתורת משה, את כל-הרעה הזאת באה עלינו; ולא-חלינו את-פני יהוה אלהינו, לשוב מעוננו, ולהשכיל, באמתך. ט,יד וישקד יהוה על-הרעה, ויביאה עלינו: כי-צדיק יהוה אלהינו, על-כל-מעשיו אשר עשה, ולא שמענו, בקלו. ט,טו ועתה אדני אלהינו, אשר הוצאת את-עמך מארץ מצרים ביד חזקה, ותעש-לך שם, כיום הזה: חטאנו, רשענו. ט,טז אדני, ככל-צדקתך ישב-נא אפך וחמתך, מעירך ירושלם, הר-קדשך: כי בחטאינו ובעונות אבתינו, ירושלם ועמך לחרפה לכל-סביבתינו. ט,יז ועתה שמע אלהינו, אל-תפלת עבדך ואל-תחנוניו, והאר פניך, על-מקדשך השמם--למען, אדני. ט,יח הטה אלהי אזנך, ושמע--פקחה (פקח) עיניך וראה שממתינו, והעיר אשר-נקרא שמך עליה: כי לא על-צדקתינו, אנחנו מפילים תחנונינו לפניך--כי, על-רחמיך הרבים. ט,יט אדני שמעה, אדני סלחה, אדני הקשיבה ועשה, אל-תאחר: למענך אלהי--כי-שמך נקרא, על-עירך ועל-עמך. ט,כ ועוד אני מדבר, ומתפלל, ומתודה חטאתי, וחטאת עמי ישראל; ומפיל תחנתי, לפני יהוה אלהי--על, הר-קדש אלהי. ט,כא ועוד אני מדבר, בתפלה; והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה, מעף ביעף, נגע אלי, כעת מנחת-ערב. ט,כב ויבן, וידבר עמי; ויאמר--דניאל, עתה יצאתי להשכילך בינה. ט,כג בתחלת תחנוניך יצא דבר, ואני באתי להגיד--כי חמודות, אתה; ובין, בדבר, והבן, במראה. ט,כד שבעים שבעים נחתך על-עמך ועל-עיר קדשך, לכלא הפשע ולחתם (ולהתם) חטאות (חטאת) ולכפר עון, ולהביא, צדק עלמים; ולחתם חזון ונביא, ולמשח קדש קדשים. ט,כה ותדע ותשכל מן-מצא דבר, להשיב ולבנות ירושלם עד-משיח נגיד--שבעים, שבעה; ושבעים ששים ושנים, תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ, ובצוק, העתים. ט,כו ואחרי השבעים ששים ושנים, יכרת משיח ואין לו; והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא, וקצו בשטף, ועד קץ מלחמה, נחרצת שממות. ט,כז והגביר ברית לרבים, שבוע אחד; וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה, ועל כנף שקוצים משמם, ועד-כלה ונחרצה, תתך על-שמם. {פ}
י,א בשנת שלוש, לכורש מלך פרס, דבר נגלה לדניאל, אשר-נקרא שמו בלטאשצר; ואמת הדבר, וצבא גדול, ובין את-הדבר, ובינה לו במראה. י,ב בימים, ההם--אני דניאל הייתי מתאבל, שלשה שבעים ימים. י,ג לחם חמדות לא אכלתי, ובשר ויין לא-בא אל-פי--וסוך לא-סכתי: עד-מלאת, שלשת שבעים ימים. {פ}
י,ד וביום עשרים וארבעה, לחדש הראשון: ואני, הייתי על יד הנהר הגדול--הוא חדקל. י,ה ואשא את-עיני וארא, והנה איש-אחד לבוש בדים; ומתניו חגרים, בכתם אופז. י,ו וגויתו כתרשיש, ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש, וזרעתיו ומרגלתיו, כעין נחשת קלל; וקול דבריו, כקול המון. י,ז וראיתי אני דניאל לבדי, את-המראה, והאנשים אשר היו עמי, לא ראו את-המראה; אבל, חרדה גדלה נפלה עליהם, ויברחו, בהחבא. י,ח ואני, נשארתי לבדי, ואראה את-המראה הגדלה הזאת, ולא נשאר-בי כח; והודי, נהפך עלי למשחית, ולא עצרתי, כח. י,ט ואשמע, את-קול דבריו; וכשמעי, את-קול דבריו, ואני הייתי נרדם על-פני, ופני ארצה. י,י והנה-יד, נגעה בי; ותניעני על-ברכי, וכפות ידי. י,יא ויאמר אלי דניאל איש-חמדות הבן בדברים אשר אנכי דבר אליך, ועמד על-עמדך--כי עתה, שלחתי אליך; ובדברו עמי את-הדבר הזה, עמדתי מרעיד. י,יב ויאמר אלי, אל-תירא דניאל--כי מן-היום הראשון אשר נתת את-לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך, נשמעו דבריך; ואני-באתי, בדבריך. י,יג ושר מלכות פרס, עמד לנגדי עשרים ואחד יום, והנה מיכאל אחד השרים הראשנים, בא לעזרני; ואני נותרתי שם, אצל מלכי פרס. י,יד ובאתי, להבינך, את אשר-יקרה לעמך, באחרית הימים: כי-עוד חזון, לימים. י,טו ובדברו עמי, כדברים האלה--נתתי פני ארצה, ונאלמתי. י,טז והנה, כדמות בני אדם, נגע, על-שפתי; ואפתח-פי, ואדברה ואמרה אל-העמד לנגדי, אדני במראה נהפכו צירי עלי, ולא עצרתי כח. י,יז והיך יוכל, עבד אדני זה, לדבר, עם-אדני זה; ואני מעתה לא-יעמד-בי כח, ונשמה לא נשארה-בי. י,יח ויסף ויגע-בי כמראה אדם, ויחזקני. י,יט ויאמר אל-תירא איש-חמדות, שלום לך--חזק וחזק; וכדברו עמי התחזקתי, ואמרה ידבר אדני כי חזקתני. י,כ ויאמר, הידעת למה-באתי אליך, ועתה אשוב, להלחם עם-שר פרס; ואני יוצא, והנה שר-יון בא. י,כא אבל אגיד לך, את-הרשום בכתב אמת; ואין אחד מתחזק עמי, על-אלה, כי אם-מיכאל, שרכם. {פ}
יא,א ואני בשנת אחת, לדריוש המדי--עמדי למחזיק ולמעוז, לו. יא,ב ועתה, אמת אגיד לך; הנה-עוד שלשה מלכים עמדים לפרס, והרביעי יעשיר עשר-גדול מכל, וכחזקתו בעשרו, יעיר הכל את מלכות יון. יא,ג ועמד, מלך גבור; ומשל ממשל רב, ועשה כרצונו. יא,ד וכעמדו, תשבר מלכותו, ותחץ, לארבע רוחות השמים; ולא לאחריתו, ולא כמשלו אשר משל--כי תנתש מלכותו, ולאחרים מלבד-אלה. יא,ה ויחזק מלך-הנגב, ומן-שריו; ויחזק עליו ומשל, ממשל רב ממשלתו. יא,ו ולקץ שנים, יתחברו, ובת מלך-הנגב תבוא אל-מלך הצפון, לעשות מישרים; ולא-תעצר כוח הזרוע, ולא יעמד וזרעו, ותנתן היא ומביאיה והילדה, ומחזקה בעתים. יא,ז ועמד מנצר שרשיה, כנו; ויבא אל-החיל, ויבא במעוז מלך הצפון, ועשה בהם, והחזיק. יא,ח וגם אלהיהם עם-נסכיהם עם-כלי חמדתם כסף וזהב, בשבי--יבא מצרים; והוא שנים יעמד, ממלך הצפון. יא,ט ובא, במלכות מלך הנגב, ושב, אל-אדמתו. יא,י ובנו יתגרו, ואספו המון חילים רבים, ובא בוא, ושטף ועבר; וישב ויתגרו (ויתגרה), עד-מעזה. יא,יא ויתמרמר, מלך הנגב, ויצא, ונלחם עמו עם-מלך הצפון; והעמיד המון רב, ונתן ההמון בידו. יא,יב ונשא ההמון, ירום (ורם) לבבו; והפיל רבאות, ולא יעוז. יא,יג ושב, מלך הצפון, והעמיד המון, רב מן-הראשון; ולקץ העתים שנים יבוא בוא, בחיל גדול וברכוש רב. יא,יד ובעתים ההם, רבים יעמדו על-מלך הנגב; ובני פריצי עמך, ינשאו להעמיד חזון--ונכשלו. יא,טו ויבא, מלך הצפון, וישפך סוללה, ולכד עיר מבצרות; וזרעות הנגב, לא יעמדו, ועם מבחריו, ואין כח לעמד. יא,טז ויעש הבא אליו כרצונו, ואין עומד לפניו; ויעמד בארץ-הצבי, וכלה בידו. יא,יז וישם פניו לבוא בתקף כל-מלכותו, וישרים עמו--ועשה; ובת הנשים יתן-לו להשחיתה, ולא תעמד ולא-לו תהיה. יא,יח וישב (וישם) פניו לאיים, ולכד רבים; והשבית קצין חרפתו לו, בלתי חרפתו ישיב לו. יא,יט וישב פניו, למעוזי ארצו; ונכשל ונפל, ולא ימצא. יא,כ ועמד על-כנו מעביר נוגש, הדר מלכות; ובימים אחדים ישבר, ולא באפים ולא במלחמה. יא,כא ועמד על-כנו נבזה, ולא-נתנו עליו הוד מלכות; ובא בשלוה, והחזיק מלכות בחלקלקות. יא,כב וזרעות השטף ישטפו מלפניו, וישברו; וגם, נגיד ברית. יא,כג ומן-התחברות אליו, יעשה מרמה; ועלה ועצם, במעט-גוי. יא,כד בשלוה ובמשמני מדינה, יבוא, ועשה אשר לא-עשו אבתיו ואבות אבתיו, בזה ושלל ורכוש להם יבזור; ועל מבצרים יחשב מחשבתיו, ועד-עת. יא,כה ויער כחו ולבבו על-מלך הנגב, בחיל גדול, ומלך הנגב יתגרה למלחמה, בחיל-גדול ועצום עד-מאד; ולא יעמד, כי-יחשבו עליו מחשבות. יא,כו ואכלי פת-בגו ישברוהו, וחילו ישטוף; ונפלו, חללים רבים. יא,כז ושניהם המלכים לבבם למרע, ועל-שלחן אחד כזב ידברו; ולא תצלח, כי-עוד קץ למועד. יא,כח וישב ארצו ברכוש גדול, ולבבו על-ברית קדש; ועשה, ושב לארצו. יא,כט למועד ישוב, ובא בנגב; ולא-תהיה כראשנה, וכאחרונה. יא,ל ובאו בו ציים כתים, ונכאה, ושב וזעם על-ברית-קודש, ועשה; ושב ויבן, על-עזבי ברית קדש. יא,לא וזרעים, ממנו יעמדו; וחללו המקדש המעוז, והסירו התמיד, ונתנו, השקוץ משמם. יא,לב ומרשיעי ברית, יחניף בחלקות; ועם ידעי אלהיו, יחזקו ועשו. יא,לג ומשכילי עם, יבינו לרבים; ונכשלו בחרב ובלהבה, בשבי ובבזה--ימים. יא,לד ובהכשלם, יעזרו עזר מעט; ונלוו עליהם רבים, בחלקלקות. יא,לה ומן-המשכילים יכשלו, לצרוף בהם ולברר וללבן--עד-עת קץ: כי-עוד, למועד. יא,לו ועשה כרצנו המלך, ויתרומם ויתגדל על-כל-אל, ועל אל אלים, ידבר נפלאות; והצליח עד-כלה זעם, כי נחרצה נעשתה. יא,לז ועל-אלהי אבתיו לא יבין, ועל-חמדת נשים ועל-כל-אלוה לא יבין: כי על-כל, יתגדל. יא,לח ולאלה, מעזים, על-כנו, יכבד; ולאלוה אשר לא-ידעהו אבתיו, יכבד בזהב ובכסף ובאבן יקרה--ובחמדות. יא,לט ועשה למבצרי מעזים, עם-אלוה נכר, אשר הכיר (יכיר), ירבה כבוד; והמשילם, ברבים, ואדמה, יחלק במחיר. יא,מ ובעת קץ, יתנגח עמו מלך הנגב, וישתער עליו מלך הצפון ברכב ובפרשים, ובאניות רבות; ובא בארצות, ושטף ועבר. יא,מא ובא בארץ הצבי, ורבות יכשלו; ואלה, ימלטו מידו--אדום ומואב, וראשית בני עמון. יא,מב וישלח ידו, בארצות; וארץ מצרים, לא תהיה לפליטה. יא,מג ומשל, במכמני הזהב והכסף, ובכל, חמדות מצרים--ולבים וכשים, במצעדיו. יא,מד ושמעות יבהלהו, ממזרח ומצפון; ויצא בחמא גדלה, להשמיד ולהחרים רבים. יא,מה ויטע אהלי אפדנו, בין ימים להר-צבי-קדש; ובא, עד-קצו, ואין עוזר, לו. יב,א ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול, העמד על-בני עמך, והיתה עת צרה, אשר לא-נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא; ובעת ההיא ימלט עמך, כל-הנמצא כתוב בספר. יב,ב ורבים, מישני אדמת-עפר יקיצו; אלה לחיי עולם, ואלה לחרפות לדראון עולם. {ס}
יב,ג והמשכלים--יזהרו, כזהר הרקיע; ומצדיקי, הרבים, ככוכבים, לעולם ועד. {פ}
יב,ד ואתה דניאל, סתם הדברים וחתם הספר--עד-עת קץ; ישטטו רבים, ותרבה הדעת. יב,ה וראיתי אני דניאל, והנה שנים אחרים עמדים: אחד הנה לשפת היאר, ואחד הנה לשפת היאר. יב,ו ויאמר, לאיש לבוש הבדים, אשר ממעל, למימי היאר: עד-מתי, קץ הפלאות. יב,ז ואשמע את-האיש לבוש הבדים, אשר ממעל למימי היאר, וירם ימינו ושמאלו אל-השמים, וישבע בחי העולם: כי למועד מועדים וחצי, וככלות נפץ יד-עם-קדש--תכלינה כל-אלה. יב,ח ואני שמעתי, ולא אבין; ואמרה--אדני, מה אחרית אלה. {פ}
יב,ט ויאמר, לך דניאל: כי-סתמים וחתמים הדברים, עד-עת קץ. יב,י יתבררו ויתלבנו ויצרפו, רבים, והרשיעו רשעים, ולא יבינו כל-רשעים; והמשכלים, יבינו. יב,יא ומעת הוסר התמיד, ולתת שקוץ שמם--ימים, אלף מאתים ותשעים. יב,יב אשרי המחכה, ויגיע: לימים--אלף, שלש מאות שלשים וחמשה. יב,יג ואתה, לך לקץ; ותנוח ותעמד לגרלך, לקץ הימין. {ש}