שופטים

א,א ויהי, אחרי מות יהושוע, וישאלו בני ישראל, ביהוה לאמור:  מי יעלה-לנו אל-הכנעני בתחילה, להילחם בו.  א,ב ויאמר יהוה, יהודה יעלה:  הנה נתתי את-הארץ, בידו.  א,ג ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה איתי בגורלי, ונילחמה בכנעני, והלכתי גם-אני איתך, בגורלך; וילך איתו, שמעון.  א,ד ויעל יהודה, וייתן יהוה את-הכנעני והפריזי בידם; ויכום בבזק, עשרת אלפים איש.  א,ה וימצאו את-אדוני בזק, בבזק, ויילחמו, בו; ויכו, את-הכנעני ואת-הפריזי.  א,ו וינס אדוני בזק, וירדפו אחריו; ויאחזו אותו--ויקצצו, את-בהונות ידיו ורגליו.  א,ז ויאמר אדוני-בזק, שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטים תחת שולחני--כאשר עשיתי, כן שילם-לי אלוהים; ויביאוהו ירושלים, וימת שם.  {פ}

א,ח ויילחמו בני-יהודה, בירושלים, וילכדו אותה, ויכוה לפי-חרב; ואת-העיר, שילחו באש.  א,ט ואחר, ירדו בני יהודה, להילחם, בכנעני--יושב ההר, והנגב והשפילה.  א,י וילך יהודה, אל-הכנעני היושב בחברון, ושם-חברון לפנים, קרית ארבע; ויכו את-ששיי ואת-אחימן, ואת-תלמיי.  א,יא וילך משם, אל-יושבי דביר; ושם-דביר לפנים, קרית-ספר.  א,יב ויאמר כלב, אשר-יכה את-קרית-ספר ולכדה--ונתתי לו את-עכסה בתי, לאישה.  א,יג וילכדה עותניאל בן-קנז, אחי כלב הקטון ממנו; וייתן-לו את-עכסה בתו, לאישה.  א,יד ויהי בבואה, ותסיתהו לשאול מאת-אביה השדה, ותצנח, מעל החמור; ויאמר-לה כלב, מה-לך.  א,טו ותאמר לו הבה-לי ברכה, כי ארץ הנגב נתתני, ונתת לי, גולות מים; וייתן-לה כלב, את גולות עילית, ואת, גולות תחתית.  {פ}

א,טז ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים, את-בני יהודה, מדבר יהודה, אשר בנגב ערד; וילך, ויישב את-העם.  א,יז וילך יהודה, את-שמעון אחיו, ויכו, את-הכנעני יושב צפת; ויחרימו אותה, ויקרא את-שם-העיר חורמה.  א,יח וילכוד יהודה את-עזה ואת-גבולה, ואת-אשקלון ואת-גבולה, ואת-עקרון, ואת-גבולה.  א,יט ויהי יהוה את-יהודה, ויורש את-ההר:  כי לא להוריש את-יושבי העמק, כי-רכב ברזל להם.  א,כ וייתנו לכלב את-חברון, כאשר דיבר משה; ויורש משם, את-שלושה בני הענק.  א,כא ואת-היבוסי יושב ירושלים, לא הורישו בני בנימין; ויישב היבוסי את-בני בנימין, בירושלים, עד, היום הזה.  {פ}

א,כב ויעלו בית-יוסף גם-הם, בית-אל; ויהוה, עימם.  א,כג ויתירו בית-יוסף, בבית-אל; ושם-העיר לפנים, לוז.  א,כד ויראו, השומרים, איש, יוצא מן-העיר; ויאמרו לו, הראנו נא את-מבוא העיר, ועשינו עימך, חסד.  א,כה ויראם את-מבוא העיר, ויכו את-העיר לפי-חרב; ואת-האיש ואת-כל-משפחתו, שילחו.  א,כו וילך האיש, ארץ החיתים; וייבן עיר, ויקרא שמה לוז--הוא שמה, עד היום הזה.  {פ}

א,כז ולא-הוריש מנשה, את-בית-שאן ואת-בנותיה ואת-תענך ואת-בנותיה, ואת-יושבי דור ואת-בנותיה ואת-יושבי יבלעם ואת-בנותיה, ואת-יושבי מגידו ואת-בנותיה; ויואל, הכנעני, לשבת, בארץ הזאת.  א,כח ויהי כי-חזק ישראל, וישם את-הכנעני למס; והוריש, לא הורישו.  {ס}

א,כט ואפריים לא הוריש, את-הכנעני היושב בגזר; ויישב הכנעני בקרבו, בגזר.  {ס}

א,ל זבולון, לא הוריש את-יושבי קטרון, ואת-יושבי, נהלול; ויישב הכנעני בקרבו, ויהיו למס.  {ס}

א,לא אשר, לא הוריש את-יושבי עכו, ואת-יושבי, צידון; ואת-אחלב ואת-אכזיב ואת-חלבה, ואת-אפיק ואת-רחוב.  א,לב ויישב, האשרי, בקרב הכנעני, יושבי הארץ:  כי, לא הורישו.  {ס}

א,לג נפתלי, לא-הוריש את-יושבי בית-שמש ואת-יושבי בית-ענת, ויישב, בקרב הכנעני יושבי הארץ; ויושבי בית-שמש ובית ענת, היו להם למס.  א,לד וילחצו האמורי את-בני-דן, ההרה:  כי-לא נתנו, לרדת לעמק.  א,לה ויואל האמורי לשבת בהר-חרס, באיילון ובשעלבים; ותכבד יד בית-יוסף, ויהיו למס.  א,לו וגבול, האמורי, ממעלה, עקרבים--מהסלע, ומעלה.  {פ}

ב,א ויעל מלאך-יהוה מן-הגלגל, אל-הבוכים;  {פ}
 
ויאמר אעלה אתכם ממצריים, ואביא אתכם אל-הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם, ואומר, לא-אפר בריתי איתכם לעולם.  ב,ב ואתם, לא-תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת--מזבחותיהם, תיתוצון; ולא-שמעתם בקולי, מה-זאת עשיתם.  ב,ג וגם אמרתי, לא-אגרש אותם מפניכם; והיו לכם, לצידים, ואלוהיהם, יהיו לכם למוקש.  ב,ד ויהי, כדבר מלאך יהוה את-הדברים האלה, אל-כל-בני, ישראל; וישאו העם את-קולם, ויבכו.  ב,ה ויקראו שם-המקום ההוא, בוכים; ויזבחו-שם, ליהוה.  {פ}

ב,ו וישלח יהושוע, את-העם; וילכו בני-ישראל איש לנחלתו, לרשת את-הארץ.  ב,ז ויעבדו העם את-יהוה, כול ימי יהושוע; וכול ימי הזקנים, אשר האריכו ימים אחרי יהושוע, אשר ראו את כל-מעשה יהוה הגדול, אשר עשה לישראל.  ב,ח וימת יהושוע בן-נון, עבד יהוה, בן-מאה ועשר, שנים.  ב,ט ויקברו אותו בגבול נחלתו, בתמנת-חרס בהר אפריים, מצפון, להר-געש.  ב,י וגם כל-הדור ההוא, נאספו אל-אבותיו; ויקם דור אחר אחריהם, אשר לא-ידעו את-יהוה, וגם את-המעשה, אשר עשה לישראל.  {פ}

ב,יא ויעשו בני-ישראל את-הרע, בעיני יהוה; ויעבדו, את-הבעלים.  ב,יב ויעזבו את-יהוה אלוהי אבותם, המוציא אותם מארץ מצריים, וילכו אחרי אלוהים אחרים מאלוהי העמים אשר סביבותיהם, וישתחוו להם; ויכעיסו, את-יהוה.  ב,יג ויעזבו, את-יהוה; ויעבדו לבעל, ולעשתרות.  ב,יד וייחר-אף יהוה, בישראל, וייתנם ביד-שוסים, וישוסו אותם; וימכרם ביד אויביהם, מסביב, ולא-יכלו עוד, לעמוד לפני אויביהם.  ב,טו בכול אשר יצאו, יד-יהוה הייתה-בם לרעה, כאשר דיבר יהוה, וכאשר נשבע יהוה להם; וייצר להם, מאוד.  ב,טז ויקם יהוה, שופטים; ויושיעום, מיד שוסיהם.  ב,יז וגם אל-שופטיהם, לא שמעו--כי זנו אחרי אלוהים אחרים, וישתחוו להם:  סרו מהר, מן-הדרך אשר הלכו אבותם לשמוע מצוות-יהוה--לא-עשו כן.  ב,יח וכי-הקים יהוה להם, שופטים, והיה יהוה עם-השופט, והושיעם מיד אויביהם כול ימי השופט:  כי-יינחם יהוה מנאקתם, מפני לוחציהם ודוחקיהם.  ב,יט והיה במות השופט, ישובו והשחיתו מאבותם, ללכת אחרי אלוהים אחרים, לעובדם ולהשתחוות להם:  לא הפילו ממעלליהם, ומדרכם הקשה.  ב,כ וייחר-אף יהוה, בישראל; ויאמר, יען אשר עברו הגוי הזה את-בריתי אשר ציוויתי את-אבותם, ולא שמעו, לקולי.  ב,כא גם-אני לא אוסיף, להוריש איש מפניהם, מן-הגויים אשר-עזב יהושוע, וימות.  ב,כב למען נסות בם, את-ישראל:  השומרים הם את-דרך יהוה ללכת בם, כאשר שמרו אבותם--אם-לא.  ב,כג וינח יהוה את-הגויים האלה, לבלתי הורישם מהר; ולא נתנם, ביד-יהושוע.  {פ}

ג,א ואלה הגויים אשר הניח יהוה, לנסות בם את-ישראל, את כל-אשר לא-ידעו, את כל-מלחמות כנען.  ג,ב רק, למען דעת דורות בני-ישראל, ללמדם, מלחמה--רק אשר-לפנים, לא ידעום.  ג,ג חמשת סרני פלשתים, וכל-הכנעני והצידוני, והחיווי, יושב הר הלבנון--מהר בעל חרמון, עד לבוא חמת.  ג,ד ויהיו, לנסות בם את-ישראל--לדעת, הישמעו את-מצוות יהוה, אשר-ציווה את-אבותם, ביד-משה.  ג,ה ובני ישראל, ישבו בקרב הכנעני, החיתי והאמורי והפריזי, והחיווי והיבוסי.  ג,ו ויקחו את-בנותיהם להם לנשים, ואת-בנותיהם נתנו לבניהם; ויעבדו, את-אלוהיהם.  {פ}

ג,ז ויעשו בני-ישראל את-הרע בעיני יהוה, וישכחו את-יהוה אלוהיהם; ויעבדו את-הבעלים, ואת-האשרות.  ג,ח וייחר-אף יהוה, בישראל, וימכרם ביד כושן רשעתיים, מלך ארם נהריים; ויעבדו בני-ישראל את-כושן רשעתיים, שמונה שנים.  ג,ט ויזעקו בני-ישראל אל-יהוה, ויקם יהוה מושיע לבני ישראל ויושיעם--את עותניאל בן-קנז, אחי כלב הקטון ממנו.  ג,י ותהי עליו רוח-יהוה, וישפוט את-ישראל, וייצא למלחמה, וייתן יהוה בידו את-כושן רשעתיים מלך ארם; ותעז ידו, על כושן רשעתיים.  ג,יא ותשקוט הארץ, ארבעים שנה; וימת, עותניאל בן-קנז.  {פ}

ג,יב ויוסיפו בני ישראל, לעשות הרע בעיני יהוה; ויחזק יהוה את-עגלון מלך-מואב, על-ישראל, על כי-עשו את-הרע, בעיני יהוה.  ג,יג ויאסוף אליו, את-בני עמון ועמלק; וילך, ויך את-ישראל, ויירשו, את-עיר התמרים.  ג,יד ויעבדו בני-ישראל את-עגלון מלך-מואב, שמונה עשרה שנה.  ג,טו ויזעקו בני-ישראל, אל-יהוה, ויקם יהוה להם מושיע את-אהוד בן-גרא בן-הימיני, איש איטר יד-ימינו; וישלחו בני-ישראל בידו מנחה, לעגלון מלך מואב.  ג,טז ויעש לו אהוד חרב, ולה שני פיות--גומד אורכה; ויחגור אותה מתחת למדיו, על ירך ימינו.  ג,יז ויקרב, את-המנחה, לעגלון, מלך מואב; ועגלון, איש בריא מאוד.  ג,יח ויהי כאשר כילה, להקריב את-המנחה; וישלח, את-העם, נושאי, המנחה.  ג,יט והוא שב, מן-הפסילים אשר את-הגלגל, ויאמר, דבר-סתר לי אליך המלך; ויאמר הס--וייצאו מעליו, כל-העומדים עליו.  ג,כ ואהוד בא אליו, והוא-יושב בעליית המקרה אשר-לו לבדו, ויאמר אהוד, דבר-אלוהים לי אליך; ויקם, מעל הכיסא.  ג,כא וישלח אהוד, את-יד שמאלו, וייקח את-החרב, מעל ירך ימינו; ויתקעהא, בבטנו.  ג,כב ויבוא גם-הניצב אחר הלהב, ויסגור החלב בעד הלהב--כי לא שלף החרב, מבטנו; וייצא, הפרשדונה.  ג,כג וייצא אהוד, המסדרונה; ויסגור דלתות העלייה, בעדו--ונעל.  ג,כד והוא יצא, ועבדיו באו, ויראו, והנה דלתות העלייה נעולות; ויאמרו, אך מסיך הוא את-רגליו בחדר המקרה.  ג,כה ויחילו עד-בוש, והנה איננו פותח דלתות העלייה; ויקחו את-המפתח, ויפתחו, והנה אדוניהם, נופל ארצה מת.  ג,כו ואהוד נמלט, עד התמהמהם; והוא עבר את-הפסילים, ויימלט השעירתה.  ג,כז ויהי בבואו, ויתקע בשופר בהר אפריים; ויירדו עימו בני-ישראל מן-ההר, והוא לפניהם.  ג,כח ויאמר אליהם רדפו אחריי, כי-נתן יהוה את-אויביכם את-מואב בידכם; ויירדו אחריו, וילכדו את-מעברות הירדן למואב, ולא-נתנו איש, לעבור.  ג,כט ויכו את-מואב בעת ההיא, כעשרת אלפים איש--כל-שמן, וכל-איש חיל; ולא נמלט, איש.  ג,ל ותיכנע מואב ביום ההוא, תחת יד ישראל; ותשקוט הארץ, שמונים שנה.  {פ}

ג,לא ואחריו היה, שמגר בן-ענת, ויך את-פלשתים שש-מאות איש, במלמד הבקר; ויושע גם-הוא, את-ישראל.  {פ}

ד,א ויוסיפו בני ישראל, לעשות הרע בעיני יהוה; ואהוד, מת.  ד,ב וימכרם יהוה, ביד יבין מלך-כנען, אשר מלך, בחצור; ושר-צבאו, סיסרא, והוא יושב, בחרושת הגויים.  ד,ג ויצעקו בני-ישראל, אל-יהוה:  כי תשע מאות רכב-ברזל, לו, והוא לחץ את-בני ישראל בחוזקה, עשרים שנה.  {פ}

ד,ד ודבורה אישה נביאה, אשת לפידות--היא שופטה את-ישראל, בעת ההיא.  ד,ה והיא יושבת תחת-תומר דבורה, בין הרמה ובין בית-אל--בהר אפריים; ויעלו אליה בני ישראל, למשפט.  ד,ו ותשלח, ותקרא לברק בן-אבינועם, מקדש, נפתלי; ותאמר אליו הלוא ציווה יהוה אלוהי-ישראל, לך ומשכת בהר תבור, ולקחת עימך עשרת אלפים איש, מבני נפתלי ומבני זבולון.  ד,ז ומשכתי אליך אל-נחל קישון, את-סיסרא שר-צבא יבין, ואת-רכבו, ואת-המונו; ונתתיהו, בידך.  ד,ח ויאמר אליה ברק, אם-תלכי עימי והלכתי; ואם-לא תלכי עימי, לא אלך.  ד,ט ותאמר הלוך אלך עימך, אפס כי לא תהיה תפארתך על-הדרך אשר אתה הולך--כי ביד-אישה, ימכור יהוה את-סיסרא; ותקם דבורה ותלך עם-ברק, קדשה.  ד,י ויזעק ברק את-זבולון ואת-נפתלי, קדשה, ויעל ברגליו, עשרת אלפי איש; ותעל עימו, דבורה.  ד,יא וחבר הקיני נפרד מקין, מבני חובב חותן משה; ויט אוהלו, עד-אילון בצעננים אשר את-קדש.  ד,יב ויגידו, לסיסרא:  כי עלה ברק בן-אבינועם, הר-תבור.  ד,יג ויזעק סיסרא את-כל-רכבו, תשע מאות רכב ברזל, ואת-כל-העם, אשר איתו--מחרושת הגויים, אל-נחל קישון.  ד,יד ותאמר דבורה אל-ברק קום, כי זה היום אשר נתן יהוה את-סיסרא בידך--הלוא יהוה, יצא לפניך; ויירד ברק מהר תבור, ועשרת אלפים איש אחריו.  ד,טו ויהם יהוה את-סיסרא ואת-כל-הרכב ואת-כל-המחנה, לפי-חרב--לפני ברק; ויירד סיסרא מעל המרכבה, וינס ברגליו.  ד,טז וברק, רדף אחרי הרכב ואחרי המחנה, עד, חרושת הגויים; וייפול כל-מחנה סיסרא, לפי-חרב--לא נשאר, עד-אחד.  ד,יז וסיסרא, נס ברגליו, אל-אוהל יעל, אשת חבר הקיני:  כי שלום, בין יבין מלך-חצור, ובין, בית חבר הקיני.  ד,יח ותצא יעל, לקראת סיסרא, ותאמר אליו סורה אדוני סורה אליי, אל-תירא; ויסר אליה האוהלה, ותכסהו בשמיכה.  ד,יט ויאמר אליה השקיני-נא מעט-מים, כי צמאתי; ותפתח את-נאד החלב, ותשקהו--ותכסהו.  ד,כ ויאמר אליה, עמוד פתח האוהל; והיה אם-איש יבוא ושאלך, ואמר היש-פה איש--ואמרת אין.  ד,כא ותיקח יעל אשת-חבר את-יתד האוהל ותשם את-המקבת בידה, ותבוא אליו בלאט, ותתקע את-היתד ברקתו, ותצנח בארץ; והוא-נרדם ויעף, וימות.  ד,כב והנה ברק, רודף את-סיסרא, ותצא יעל לקראתו, ותאמר לו לך ואראך את-האיש אשר-אתה מבקש; ויבוא אליה--והנה סיסרא נופל מת, והיתד ברקתו.  ד,כג ויכנע אלוהים ביום ההוא, את יבין מלך-כנען, לפני, בני ישראל.  ד,כד ותלך יד בני-ישראל, הלוך וקשה, על, יבין מלך-כנען--עד אשר הכריתו, את יבין מלך-כנען.  {ש}

ה,א ותשר דבורה, וברק בן-אבינועם,  {ס}  ביום ההוא,  {ר}
לאמור.  {ס}  ה,ב בפרוע פרעות בישראל,  {ס}  בהתנדב  {ר}
עם, ברכו, יהוה.  {ס}  ה,ג שמעו מלכים, האזינו  {ר}
רוזנים:  {ס}  אנוכי, ליהוה אנוכי אשירה,  {ס}  אזמר,  {ר}
ליהוה אלוהי ישראל.  {ס}  ה,ד יהוה, בצאתך  {ר}
משעיר  {ס}  בצעדך משדה אדום,  {ס}  ארץ  {ר}
רעשה, גם-שמיים נטפו;  {ס}  גם-עבים, נטפו  {ר}
מים.  {ס}  ה,ה הרים נזלו, מפני יהוה:  {ס}  זה  {ר}
סיניי--מפני, יהוה אלוהי ישראל.  {ס}  ה,ו בימי שמגר בן  {ר}
ענת,  {ס}  בימי יעל, חדלו, אורחות;  {ס}  והולכי  {ר}
נתיבות--ילכו, אורחות עקלקלות.  {ס}  ה,ז חדלו פרזון בישראל,  {ר}
חדלו--  {ס}  עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל.  {ס}  ה,ח יבחר  {ר}
אלוהים חדשים, אז לחם שערים;  {ס}  מגן אם-ייראה  {ר}
ורומח,  {ס}  בארבעים אלף בישראל.  {ס}  ה,ט ליבי  {ר}
לחוקקי ישראל,  {ס}  המתנדבים בעם; ברכו,  {ר}
יהוה.  {ס}  ה,י רוכבי אתונות צחורות  {ס}  יושבי  {ר}
על-מידין, והולכי על-דרך--שיחו.  {ס}  ה,יא מקול מחצצים, בין  {ר}
משאבים,  {ס}  שם יתנו צדקות יהוה,  {ס}  צדקות  {ר}
פרזונו בישראל;  {ס}  אז ירדו לשערים, עם  {ר}
יהוה.  {ס}  ה,יב עורי עורי דבורה,  {ס}  עורי  {ר}
עורי דברי-שיר;  {ס}  קום ברק ושבה שבייך, בן  {ר}
אבינועם.  {ס}  ה,יג אז ירד שריד, לאדירים עם;  {ס}  יהוה,  {ר}
ירד-לי בגיבורים.  {ס}  ה,יד מני אפריים, שורשם  {ר}
בעמלק,  {ס}  אחריך בנימין, בעממיך;  {ס}  מני  {ר}
מכיר, ירדו מחוקקים,  {ס}  ומזבולון, מושכים בשבט  {ר}
סופר.  {ס}  ה,טו ושריי ביששכר, עם-דבורה,  {ס}  ויששכר  {ר}
כן ברק, בעמק שולח ברגליו;  {ס}  בפלגות ראובן, גדולים חקקי  {ר}
לב.  {ס}  ה,טז למה ישבת, בין המשפתיים,  {ס}  לשמוע,  {ר}
שריקות עדרים;  {ס}  לפלגות ראובן, גדולים חקרי  {ר}
לב.  {ס}  ה,יז גלעד, בעבר הירדן שכן,  {ס}  ודן,  {ר}
למה יגור אונייות;  {ס}  אשר, ישב לחוף  {ר}
ימים,  {ס}  ועל מפרציו, ישכון.  {ס}  ה,יח זבולון,  {ר}
עם חירף נפשו למות--  {ס}  ונפתלי:  על, מרומי  {ר}
שדה.  {ס}  ה,יט באו מלכים, נלחמו,  {ס}  אז  {ר}
נלחמו מלכי כנען,  {ס}  בתענך על-מי  {ר}
מגידו;  {ס}  בצע כסף, לא לקחו.  {ס}  ה,כ מן  {ר}
שמיים, נלחמו;  {ס}  הכוכבים, ממסילותם, נלחמו, עם  {ר}
סיסרא.  {ס}  ה,כא נחל קישון גרפם,  {ס}  נחל  {ר}
קדומים נחל קישון;  {ס}  תדרכי נפשי,  {ר}
עוז.  {ס}  ה,כב אז הלמו, עיקבי-סוס,  {ס}  מדהרות,  {ר}
דהרות אביריו.  {ס}  ה,כג אורו מרוז, אמר מלאך יהוה--אורו ארור,  {ר}
יושביה:  {ס}  כי לא-באו לעזרת יהוה,  {ס}  לעזרת  {ר}
יהוה בגיבורים.  {ס}  ה,כד תבורך, מנשים--יעל, אשת חבר  {ר}
הקיני:  {ס}  מנשים באוהל, תבורך.  {ס}  ה,כה מים  {ר}
שאל, חלב נתנה;  {ס}  בספל אדירים, הקריבה  {ר}
חמאה.  {ס}  ה,כו ידה ליתד תשלחנה,  {ס}  וימינה  {ר}
להלמות עמלים;  {ס}  והלמה סיסרא מחקה  {ר}
ראשו,  {ס}  ומחצה וחלפה רקתו.  {ס}  ה,כז בין  {ר}
רגליה, כרע נפל שכב:  {ס}  בין רגליה, כרע  {ר}
נפל,  {ס}  באשר כרע, שם נפל שדוד.  {ס}  ה,כח בעד  {ר}
החלון נשקפה ותייבב אם סיסרא, בעד האשנב:  {ס}  מדוע, בושש רכבו  {ר}
לבוא--  {ס}  מדוע איחרו, פעמי מרכבותיו.  {ס}  ה,כט חכמות  {ר}
שרותיה, תענינה;  {ס}  אף-היא, תשיב אמריה  {ר}
לה.  {ס}  ה,ל הלוא ימצאו יחלקו שלל,  {ס}  רחם  {ר}
רחמתיים לראש גבר--  {ס}  שלל צבעים  {ר}
לסיסרא,  {ס}  שלל צבעים רקמה:  {ס}  צבע  {ר}
רקמתיים, לצווארי שלל.  {ס}  ה,לא כן יאבדו כל-אויביך, יהוה,  {ר}
ואוהביו, כצאת השמש בגבורתו;  {ס}  ותשקוט הארץ, ארבעים שנה.  {ר}
{ש}

ו,א ויעשו בני-ישראל הרע, בעיני יהוה; וייתנם יהוה ביד-מדיין, שבע שנים.  ו,ב ותעז יד-מדיין, על-ישראל; מפני מדיין עשו להם בני ישראל, את-המנהרות אשר בהרים, ואת-המערות, ואת-המצדות.  ו,ג והיה, אם-זרע ישראל--ועלה מדיין ועמלק ובני-קדם, ועלו עליו.  ו,ד ויחנו עליהם, וישחיתו את-יבול הארץ, עד-בואך, עזה; ולא-ישאירו מחיה בישראל, ושה ושור וחמור.  ו,ה כי הם ומקניהם יעלו ואוהליהם, ובאו כדי-ארבה לרוב, ולהם ולגמליהם, אין מספר; ויבואו בארץ, לשחתה.  ו,ו ויידל ישראל מאוד, מפני מדיין; ויזעקו בני-ישראל, אל-יהוה.  {פ}

ו,ז ויהי, כי-זעקו בני-ישראל אל-יהוה, על, אודות מדיין.  ו,ח וישלח יהוה איש נביא, אל-בני ישראל; ויאמר להם כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, אנוכי העליתי אתכם ממצריים, ואוציא אתכם, מבית עבדים.  ו,ט ואציל אתכם מיד מצריים, ומיד כל-לוחציכם; ואגרש אותם מפניכם, ואתנה לכם את-ארצם.  ו,י ואומרה לכם, אני יהוה אלוהיכם--לא תיראו את-אלוהי האמורי, אשר אתם יושבים בארצם; ולא שמעתם, בקולי.  {פ}

ו,יא ויבוא מלאך יהוה, ויישב תחת האלה אשר בעופרה, אשר ליואש, אבי העזרי; וגדעון בנו, חובט חיטים בגת, להניס, מפני מדיין.  ו,יב ויירא אליו, מלאך יהוה; ויאמר אליו, יהוה עימך גיבור החיל.  ו,יג ויאמר אליו גדעון, בי אדוני, ויש יהוה עימנו, ולמה מצאתנו כל-זאת; ואיה כל-נפלאותיו אשר סיפרו-לנו אבותינו לאמור, הלוא ממצריים העלנו יהוה, ועתה נטשנו יהוה, וייתננו בכף-מדיין.  ו,יד וייפן אליו, יהוה, ויאמר לך בכוחך זה, והושעת את-ישראל מכף מדיין:  הלוא, שלחתיך.  ו,טו ויאמר אליו בי אדוניי, במה אושיע את-ישראל; הנה אלפי הדל במנשה, ואנוכי הצעיר בבית אבי.  ו,טז ויאמר אליו יהוה, כי אהיה עימך; והכית את-מדיין, כאיש אחד.  ו,יז ויאמר אליו, אם-נא מצאתי חן בעיניך; ועשית לי אות, שאתה מדבר עימי.  ו,יח אל-נא תמוש מזה, עד-בואי אליך, והוצאתי את-מנחתי, והנחתי לפניך; ויאמר, אנוכי אשב עד שובך.  ו,יט וגדעון בא, ויעש גדי-עיזים ואיפת-קמח מצות, הבשר שם בסל, והמרק שם בפרור; ויוצא אליו אל-תחת האלה, ויגש.  {פ}

ו,כ ויאמר אליו מלאך האלוהים, קח את-הבשר ואת-המצות והנח אל-הסלע הלז, ואת-המרק, שפוך; ויעש, כן.  ו,כא וישלח מלאך יהוה, את-קצה המשענת אשר בידו, וייגע בבשר, ובמצות; ותעל האש מן-הצור, ותאכל את-הבשר ואת-המצות, ומלאך יהוה, הלך מעיניו.  ו,כב וירא גדעון, כי-מלאך יהוה הוא; ויאמר גדעון, אהה אדוניי יהוה--כי-על-כן ראיתי מלאך יהוה, פנים אל-פנים.  ו,כג ויאמר לו יהוה שלום לך, אל-תירא:  לא, תמות.  ו,כד וייבן שם גדעון מזבח ליהוה, ויקרא-לו יהוה שלום; עד, היום הזה--עודנו, בעופרת אבי העזרי.  {ס}

ו,כה ויהי, בלילה ההוא, ויאמר לו יהוה קח את-פר-השור אשר לאביך, ופר השני שבע שנים; והרסת, את-מזבח הבעל אשר לאביך, ואת-האשרה אשר-עליו, תכרות.  ו,כו ובנית מזבח ליהוה אלוהיך, על ראש המעוז הזה--במערכה; ולקחת, את-הפר השני, והעלית עולה, בעצי האשרה אשר תכרות.  ו,כז וייקח גדעון עשרה אנשים, מעבדיו, ויעש, כאשר דיבר אליו יהוה; ויהי כאשר ירא את-בית אביו ואת-אנשי העיר, מעשות יומם--ויעש לילה.  ו,כח וישכימו אנשי העיר, בבוקר, והנה נותץ מזבח הבעל, והאשרה אשר-עליו כורתה; ואת, הפר השני, הועלה, על-המזבח הבנוי.  ו,כט ויאמרו איש אל-ריעהו, מי עשה הדבר הזה; וידרשו, ויבקשו--ויאמרו, גדעון בן-יואש עשה הדבר הזה.  ו,ל ויאמרו אנשי העיר, אל-יואש, הוצא את-בנך, וימות:  כי נתץ את-מזבח הבעל, וכי כרת האשרה אשר-עליו.  ו,לא ויאמר יואש לכול אשר-עמדו עליו האתם תריבון לבעל, אם-אתם תושיעון אותו, אשר יריב לו יומת, עד-הבוקר; אם-אלוהים הוא ירב לו, כי נתץ את-מזבחו.  ו,לב ויקרא-לו ביום-ההוא, ירובעל לאמור:  ירב בו הבעל, כי נתץ את-מזבחו.  {ס}

ו,לג וכל-מדיין ועמלק ובני-קדם, נאספו יחדיו; ויעברו ויחנו, בעמק יזרעאל.  ו,לד ורוח יהוה, לבשה את-גדעון; ויתקע, בשופר, וייזעק אביעזר, אחריו.  ו,לה ומלאכים שלח בכל-מנשה, וייזעק גם-הוא אחריו; ומלאכים שלח, באשר ובזבולון ובנפתלי, ויעלו, לקראתם.  ו,לו ויאמר גדעון, אל-האלוהים:  אם-ישך מושיע בידי, את-ישראל--כאשר דיברת.  ו,לז הנה אנוכי, מציג את-גיזת הצמר--בגורן:  אם טל יהיה על-הגיזה לבדה, ועל-כל-הארץ חורב--וידעתי כי-תושיע בידי את-ישראל, כאשר דיברת.  ו,לח ויהי-כן--וישכם ממוחרת, ויזר את-הגיזה; ויימץ טל מן-הגיזה, מלוא הספל מים.  ו,לט ויאמר גדעון, אל-האלוהים, אל-ייחר אפך בי, ואדברה אך הפעם; אנסה נא-רק-הפעם, בגיזה--יהי-נא חורב אל-הגיזה לבדה, ועל-כל-הארץ יהיה-טל.  ו,מ ויעש אלוהים כן, בלילה ההוא; ויהי-חורב אל-הגיזה לבדה, ועל-כל-הארץ היה טל.  {פ}

ז,א וישכם ירובעל הוא גדעון, וכל-העם אשר איתו, ויחנו, על-עין חרוד; ומחנה מדיין היה-לו מצפון, מגבעת המורה בעמק.  {ס}

ז,ב ויאמר יהוה, אל-גדעון, רב העם אשר איתך, מתיתי את-מדיין בידם:  פן-יתפאר עליי ישראל לאמור, ידי הושיעה לי.  ז,ג ועתה, קרא נא באוזני העם לאמור, מי-ירא וחרד, ישוב ויצפור מהר הגלעד; וישב מן-העם, עשרים ושניים אלף, ועשרת אלפים, נשארו.  {ס}

ז,ד ויאמר יהוה אל-גדעון, עוד העם רב, הורד אותם אל-המים, ואצרפנו לך שם; והיה אשר אומר אליך זה ילך איתך, הוא ילך איתך, וכול אשר-אומר אליך זה לא-ילך עימך, הוא לא ילך.  ז,ה ויורד את-העם, אל-המים; ויאמר יהוה אל-גדעון, כול אשר-ילוק בלשונו מן-המים כאשר ילוק הכלב תציג אותו לבד, וכול אשר-יכרע על-ברכיו, לשתות.  ז,ו ויהי, מספר המלקקים בידם אל-פיהם--שלוש מאות, איש; וכול יתר העם, כרעו על-ברכיהם לשתות מים.  {ס}

ז,ז ויאמר יהוה אל-גדעון, בשלוש מאות האיש המלקקים אושיע אתכם, ונתתי את-מדיין, בידך; וכל-העם--ילכו, איש למקומו.  ז,ח ויקחו את-צידה העם בידם ואת שופרותיהם, ואת כל-איש ישראל שילח איש לאוהליו, ובשלוש-מאות האיש, החזיק; ומחנה מדיין, היה לו מתחת בעמק.  {פ}

ז,ט ויהי, בלילה ההוא, ויאמר אליו יהוה, קום רד במחנה:  כי נתתיו, בידך.  ז,י ואם-ירא אתה, לרדת--רד אתה ופורה נערך, אל-המחנה.  ז,יא ושמעת, מה-ידברו, ואחר תחזקנה ידיך, וירדת במחנה; ויירד הוא ופורה נערו, אל-קצה החמושים אשר במחנה.  ז,יב ומדיין ועמלק וכל-בני-קדם נופלים בעמק, כארבה לרוב; ולגמליהם אין מספר, כחול שעל-שפת הים לרוב.  ז,יג ויבוא גדעון--והנה-איש, מספר לריעהו חלום; ויאמר הנה חלום חלמתי, והנה צליל לחם שעורים מתהפך במחנה מדיין, ויבוא עד-האוהל ויכהו וייפול ויהפכהו למעלה, ונפל האוהל.  ז,יד ויען ריעהו ויאמר, אין זאת, בלתי אם-חרב גדעון בן-יואש, איש ישראל:  נתן האלוהים בידו, את-מדיין ואת-כל-המחנה.  {פ}

ז,טו ויהי כשמוע גדעון את-מספר החלום, ואת-שברו--וישתחו; וישב, אל-מחנה ישראל, ויאמר קומו, כי-נתן יהוה בידכם את-מחנה מדיין.  ז,טז ויחץ את-שלוש-מאות האיש, שלושה ראשים; וייתן שופרות ביד-כולם וכדים ריקים, ולפידים בתוך הכדים.  ז,יז ויאמר אליהם, ממני תראו וכן תעשו; והנה אנוכי בא בקצה המחנה, והיה כאשר-אעשה כן תעשון.  ז,יח ותקעתי, בשופר--אנוכי, וכל-אשר איתי; ותקעתם בשופרות גם-אתם, סביבות כל-המחנה, ואמרתם, ליהוה ולגדעון.  {פ}

ז,יט ויבוא גדעון ומאה-איש אשר-איתו בקצה המחנה, ראש האשמורת התיכונה--אך הקם הקימו, את-השומרים; ויתקעו, בשופרות, ונפוץ הכדים, אשר בידם.  ז,כ ויתקעו שלושת הראשים בשופרות, וישברו הכדים, ויחזיקו ביד-שמאלם בלפידים, וביד-ימינם השופרות לתקוע; ויקראו, חרב ליהוה ולגדעון.  ז,כא ויעמדו איש תחתיו, סביב למחנה; וירץ כל-המחנה ויריעו, וינוסו.  ז,כב ויתקעו, שלוש-מאות השופרות, וישם יהוה את חרב איש בריעהו, ובכל-המחנה; וינס המחנה עד-בית השיטה, צררתה--עד שפת-אביל מחולה, על-טבת.  ז,כג וייצעק איש-ישראל מנפתלי ומן-אשר, ומן-כל-מנשה; וירדפו, אחרי מדיין.  ז,כד ומלאכים שלח גדעון בכל-הר אפריים לאמור, רדו לקראת מדיין ולכדו להם את-המים, עד בית ברה, ואת-הירדן; וייצעק כל-איש אפריים, וילכדו את-המים, עד בית ברה, ואת-הירדן.  ז,כה וילכדו שני-שרי מדיין את-עורב ואת-זאב, ויהרגו את-עורב בצור-עורב ואת-זאב הרגו ביקב-זאב, וירדפו, אל-מדיין; וראש-עורב וזאב--הביאו אל-גדעון, מעבר לירדן.  ח,א ויאמרו אליו איש אפריים, מה-הדבר הזה עשית לנו, לבלתי קראות לנו, כי הלכת להילחם במדיין; ויריבון איתו, בחוזקה.  ח,ב ויאמר אליהם, מה-עשיתי עתה ככם:  הלוא, טוב עוללות אפריים--מבציר אביעזר.  ח,ג בידכם נתן אלוהים את-שרי מדיין, את-עורב ואת-זאב, ומה-יכולתי, עשות ככם; אז, רפתה רוחם מעליו, בדברו, הדבר הזה.  ח,ד ויבוא גדעון, הירדנה; עובר הוא, ושלוש-מאות האיש אשר איתו, עייפים, ורודפים.  ח,ה ויאמר, לאנשי סוכות, תנו-נא כיכרות לחם, לעם אשר ברגליי:  כי-עייפים הם--ואנוכי רודף אחרי זבח וצלמונע, מלכי מדיין.  ח,ו ויאמר, שרי סוכות, הכף זבח וצלמונע עתה, בידך:  כי-ניתן לצבאך, לחם.  ח,ז ויאמר גדעון--לכן בתת יהוה את-זבח ואת-צלמונע, בידי:  ודשתי, את-בשרכם, את-קוצי המדבר, ואת-הברקנים.  ח,ח ויעל משם פנואל, וידבר אליהם כזאת; ויענו אותו אנשי פנואל, כאשר ענו אנשי סוכות.  ח,ט ויאמר גם-לאנשי פנואל, לאמור:  בשובי בשלום, אתוץ את-המגדל הזה.  {פ}

ח,י וזבח וצלמונע בקרקור, ומחניהם עימם כחמשת עשר אלף--כול הנותרים, מכול מחנה בני-קדם; והנופלים, מאה ועשרים אלף איש שולף חרב.  ח,יא ויעל גדעון, דרך השכוני באוהלים, מקדם לנובח, ויוגבהה; ויך, את-המחנה, והמחנה, היה בטח.  ח,יב וינוסו, זבח וצלמונע, וירדוף, אחריהם; וילכוד את-שני מלכי מדיין, את-זבח ואת-צלמונע, וכל-המחנה, החריד.  ח,יג וישב גדעון בן-יואש, מן-המלחמה, מלמעלה, החרס.  ח,יד וילכוד-נער מאנשי סוכות, וישאלהו; ויכתוב אליו את-שרי סוכות, ואת-זקניה--שבעים ושבעה, איש.  ח,טו ויבוא, אל-אנשי סוכות, ויאמר, הנה זבח וצלמונע:  אשר חירפתם אותי לאמור, הכף זבח וצלמונע עתה בידך, כי ניתן לאנשיך היעפים, לחם.  ח,טז וייקח את-זקני העיר, ואת-קוצי המדבר ואת-הברקנים; ויודע בהם, את אנשי סוכות.  ח,יז ואת-מגדל פנואל, נתץ; ויהרוג, את-אנשי העיר.  ח,יח ויאמר, אל-זבח ואל-צלמונע, איפה האנשים, אשר הרגתם בתבור; ויאמרו, כמוך כמוהם, אחד, כתואר בני המלך.  ח,יט ויאמר, אחיי בני-אימי הם; חי-יהוה, לו החייתם אותם--לא הרגתי, אתכם.  ח,כ ויאמר ליתר בכורו, קום הרוג אותם; ולא-שלף הנער חרבו כי ירא, כי עודנו נער.  ח,כא ויאמר זבח וצלמונע, קום אתה ופגע-בנו--כי כאיש, גבורתו; ויקם גדעון, ויהרוג את-זבח ואת-צלמונע, וייקח את-השהרונים, אשר בצווארי גמליהם.  {פ}

ח,כב ויאמרו איש-ישראל, אל-גדעון, משול-בנו גם-אתה, גם-בנך גם בן-בנך:  כי הושעתנו, מיד מדיין.  ח,כג ויאמר אליהם, גדעון, לא-אמשול אני בכם, ולא-ימשול בני בכם:  יהוה, ימשול בכם.  ח,כד ויאמר אליהם גדעון, אשאלה מכם שאלה, ותנו-לי, איש נזם שללו:  כי-נזמי זהב להם, כי ישמעאלים הם.  ח,כה ויאמרו, נתון ניתן; ויפרשו, את-השמלה, וישליכו שמה, איש נזם שללו.  ח,כו ויהי, משקל נזמי הזהב אשר שאל, אלף ושבע-מאות, זהב--לבד מן-השהרונים והנטיפות ובגדי הארגמן, שעל מלכי מדיין, ולבד מן-הענקות, אשר בצווארי גמליהם.  ח,כז ויעש אותו גדעון לאיפוד, ויצג אותו בעירו בעופרה, ויזנו כל-ישראל אחריו, שם; ויהי לגדעון ולביתו, למוקש.  ח,כח וייכנע מדיין, לפני בני ישראל, ולא יספו, לשאת ראשם; ותשקוט הארץ ארבעים שנה, בימי גדעון.  {פ}

ח,כט וילך ירובעל בן-יואש, ויישב בביתו.  ח,ל ולגדעון, היו שבעים בנים, יוצאי, ירכו:  כי-נשים רבות, היו לו.  ח,לא ופילגשו אשר בשכם, ילדה-לו גם-היא בן; וישם את-שמו, אבימלך.  ח,לב וימת גדעון בן-יואש, בשיבה טובה; וייקבר, בקבר יואש אביו, בעופרה, אבי העזרי.  {פ}

ח,לג ויהי, כאשר מת גדעון, וישובו בני ישראל, ויזנו אחרי הבעלים; וישימו להם בעל ברית, לאלוהים.  ח,לד ולא זכרו בני ישראל, את-יהוה אלוהיהם, המציל אותם מיד כל-אויביהם, מסביב.  ח,לה ולא-עשו חסד, עם-בית ירובעל גדעון:  ככל-הטובה--אשר עשה, עם-ישראל.  {פ}

ט,א וילך אבימלך בן-ירובעל שכמה, אל-אחי אימו; וידבר אליהם, ואל-כל-משפחת בית-אבי אימו לאמור.  ט,ב דברו-נא באוזני כל-בעלי שכם, מה-טוב לכם--המשול בכם שבעים איש כול בני ירובעל, אם-משול בכם איש אחד; וזכרתם, כי-עצמכם ובשרכם אני.  ט,ג וידברו אחי-אימו עליו, באוזני כל-בעלי שכם, את כל-הדברים, האלה; ויט ליבם אחרי אבימלך, כי אמרו אחינו הוא.  ט,ד וייתנו-לו שבעים כסף, מבית בעל ברית; וישכור בהם אבימלך, אנשים ריקים ופוחזים, וילכו, אחריו.  ט,ה ויבוא בית-אביו, עופרתה, ויהרוג את-אחיו בני-ירובעל שבעים איש, על-אבן אחת; וייוותר יותם בן-ירובעל, הקטון--כי נחבא.  {ס}

ט,ו וייאספו כל-בעלי שכם, וכל-בית מילוא, וילכו, וימליכו את-אבימלך למלך--עם-אילון מוצב, אשר בשכם.  ט,ז ויגידו ליותם, וילך ויעמוד בראש הר-גריזים, ויישא קולו, ויקרא; ויאמר להם, שמעו אליי בעלי שכם, וישמע אליכם, אלוהים.  ט,ח הלוך הלכו העצים, למשוח עליהם מלך; ויאמרו לזית, מולכה עלינו.  ט,ט ויאמר להם, הזית, החודלתי את-דשני, אשר-בי יכבדו אלוהים ואנשים; והלכתי, לנוע על-העצים.  ט,י ויאמרו העצים, לתאנה:  לכי-את, מולכי עלינו.  ט,יא ותאמר להם, התאנה, החודלתי את-מותקי, ואת-תנובתי הטובה; והלכתי, לנוע על-העצים.  ט,יב ויאמרו העצים, לגפן:  לכי-את, מולכי עלינו.  ט,יג ותאמר להם, הגפן, החודלתי את-תירושי, המשמח אלוהים ואנשים; והלכתי, לנוע על-העצים.  ט,יד ויאמרו כל-העצים, אל-האטד:  לך אתה, מלוך-עלינו.  ט,טו ויאמר האטד, אל-העצים, אם באמת אתם מושחים אותי למלך עליכם, בואו חסו בצילי; ואם-אין--תצא אש מן-האטד, ותאכל את-ארזי הלבנון.  ט,טז ועתה, אם-באמת ובתמים עשיתם, ותמליכו, את-אבימלך; ואם-טובה עשיתם עם-ירובעל ועם-ביתו, ואם-כגמול ידיו עשיתם לו.  ט,יז אשר-נלחם אבי, עליכם; וישלך את-נפשו מנגד, ויצל אתכם מיד מדיין.  ט,יח ואתם קמתם על-בית אבי, היום, ותהרגו את-בניו שבעים איש, על-אבן אחת; ותמליכו את-אבימלך בן-אמתו, על-בעלי שכם, כי אחיכם, הוא.  ט,יט ואם-באמת ובתמים עשיתם עם-ירובעל ועם-ביתו, היום הזה--שמחו, באבימלך, וישמח גם-הוא, בכם.  ט,כ ואם-אין--תצא אש מאבימלך, ותאכל את-בעלי שכם ואת-בית מילוא; ותצא אש מבעלי שכם, ומבית מילוא, ותאכל, את-אבימלך.  ט,כא וינס יותם, ויברח וילך בארה; ויישב שם, מפני אבימלך אחיו.  {פ}

ט,כב וישר אבימלך על-ישראל, שלוש שנים.  ט,כג וישלח אלוהים, רוח רעה, בין אבימלך, ובין בעלי שכם; ויבגדו בעלי-שכם, באבימלך.  ט,כד לבוא, חמס שבעים בני-ירובעל; ודמם, לשום על-אבימלך אחיהם אשר הרג אותם, ועל בעלי שכם, אשר-חיזקו את-ידיו להרוג את-אחיו.  ט,כה וישימו לו בעלי שכם מארבים, על ראשי ההרים, ויגזלו, את כל-אשר-יעבור עליהם בדרך; ויוגד, לאבימלך.  {פ}

ט,כו ויבוא געל בן-עבד, ואחיו, ויעברו, בשכם; ויבטחו-בו, בעלי שכם.  ט,כז וייצאו השדה ויבצרו את-כרמיהם, וידרכו, ויעשו, הילולים; ויבואו, בית אלוהיהם, ויאכלו וישתו, ויקללו את-אבימלך.  ט,כח ויאמר געל בן-עבד, מי-אבימלך ומי-שכם כי נעבדנו--הלוא בן-ירובעל, וזבול פקידו; עבדו, את-אנשי חמור אבי שכם, ומדוע, נעבדנו אנחנו.  ט,כט ומי ייתן את-העם הזה, בידי, ואסירה, את-אבימלך; ויאמר, לאבימלך, רבה צבאך, וצאה.  ט,ל וישמע, זבול שר-העיר, את-דברי, געל בן-עבד; וייחר, אפו.  ט,לא וישלח מלאכים אל-אבימלך, בתורמה לאמור:  הנה געל בן-עבד ואחיו באים שכמה, והנם צרים את-העיר עליך.  ט,לב ועתה קום לילה, אתה והעם אשר-איתך; וארוב, בשדה.  ט,לג והיה בבוקר כזרוח השמש, תשכים ופשטת על-העיר; והנה-הוא והעם אשר-איתו, יוצאים אליך, ועשית לו, כאשר תמצא ידך.  ט,לד ויקם אבימלך וכל-העם אשר-עימו, לילה; ויארבו על-שכם, ארבעה ראשים.  ט,לה וייצא, געל בן-עבד, ויעמוד, פתח שער העיר; ויקם אבימלך והעם אשר-איתו, מן-המארב.  ט,לו וירא-געל, את-העם, ויאמר אל-זבול, הנה-עם יורד מראשי ההרים; ויאמר אליו זבול, את צל ההרים אתה רואה כאנשים.  ט,לז ויוסף עוד געל, לדבר, ויאמר, הנה-עם יורדים מעם טבור הארץ; וראש-אחד בא, מדרך אילון מעוננים.  ט,לח ויאמר אליו זבול, איה איפוא פיך אשר תאמר, מי אבימלך, כי נעבדנו:  הלוא זה העם אשר מאסת בו, צא-נא עתה והילחם בו.  ט,לט וייצא געל, לפני בעלי שכם; ויילחם, באבימלך.  ט,מ וירדפהו אבימלך, וינס מפניו; וייפלו חללים רבים, עד-פתח השער.  ט,מא ויישב אבימלך, בארומה; ויגרש זבול את-געל ואת-אחיו, משבת בשכם.  {ס}

ט,מב ויהי, ממוחרת, וייצא העם, השדה; ויגידו, לאבימלך.  ט,מג וייקח את-העם, ויחצם לשלושה ראשים, ויארוב, בשדה; וירא, והנה העם יוצא מן-העיר, ויקם עליהם, ויכם.  ט,מד ואבימלך, והראשים אשר עימו, פשטו, ויעמדו פתח שער העיר; ושני הראשים, פשטו על-כל-אשר בשדה--ויכום.  ט,מה ואבימלך נלחם בעיר, כול היום ההוא, וילכוד את-העיר, ואת-העם אשר-בה הרג; וייתוץ, את-העיר, ויזרעהא, מלח.  {פ}

ט,מו וישמעו, כל-בעלי מגדל-שכם; ויבואו אל-צריח, בית אל ברית.  ט,מז ויוגד, לאבימלך:  כי התקבצו, כל-בעלי מגדל-שכם.  ט,מח ויעל אבימלך הר-צלמון, הוא וכל-העם אשר-איתו, וייקח אבימלך את-הקרדומות בידו ויכרות שוכת עצים, ויישאהא וישם על-שכמו; ויאמר אל-העם אשר-עימו, מה ראיתם עשיתי--מהרו, עשו כמוני.  ט,מט ויכרתו גם-כל-העם איש שוכו, וילכו אחרי אבימלך וישימו על-הצריח, ויציתו עליהם את-הצריח, באש; וימותו גם כל-אנשי מגדל-שכם, כאלף--איש ואישה.  {פ}

ט,נ וילך אבימלך, אל-תבץ; וייחן בתבץ, וילכדה.  ט,נא ומגדל-עוז, היה בתוך-העיר, וינוסו שמה כל-האנשים והנשים וכול בעלי העיר, ויסגרו בעדם; ויעלו, על-גג המגדל.  ט,נב ויבוא אבימלך עד-המגדל, ויילחם בו; וייגש עד-פתח המגדל, לשורפו באש.  ט,נג ותשלך אישה אחת, פלח רכב--על-ראש אבימלך; ותריץ, את-גולגולתו.  ט,נד ויקרא מהרה אל-הנער נושא כליו, ויאמר לו שלוף חרבך ומותתני--פן-יאמרו לי, אישה הרגתהו; וידקרהו נערו, וימות.  ט,נה ויראו איש-ישראל, כי מת אבימלך; וילכו, איש למקומו.  ט,נו וישב אלוהים, את רעת אבימלך, אשר עשה לאביו, להרוג את-שבעים אחיו.  ט,נז ואת, כל-רעת אנשי שכם, השיב אלוהים, בראשם; ותבוא אליהם, קללת יותם בן-ירובעל.  {פ}

י,א ויקם אחרי אבימלך להושיע את-ישראל, תולע בן-פואה בן-דודו--איש יששכר; והוא-יושב בשמיר, בהר אפריים.  י,ב וישפוט, את-ישראל, עשרים ושלוש, שנה; וימת, וייקבר בשמיר.  {פ}

י,ג ויקם אחריו, יאיר הגלעדי; וישפוט, את-ישראל, עשרים ושתיים, שנה.  י,ד ויהי-לו שלושים בנים, רוכבים על-שלושים עיירים, ושלושים עיירים, להם; להם יקראו חוות יאיר, עד היום הזה, אשר, בארץ הגלעד.  י,ה וימת יאיר, וייקבר בקמון.  {פ}

י,ו ויוסיפו בני ישראל, לעשות הרע בעיני יהוה, ויעבדו את-הבעלים ואת-העשתרות ואת-אלוהי ארם ואת-אלוהי צידון ואת אלוהי מואב ואת אלוהי בני-עמון, ואת אלוהי פלשתים; ויעזבו את-יהוה, ולא עבדוהו.  י,ז וייחר-אף יהוה, בישראל; וימכרם, ביד-פלשתים, וביד, בני עמון.  י,ח וירעצו וירוצצו את-בני ישראל, בשנה ההיא:  שמונה עשרה שנה, את-כל-בני ישראל אשר בעבר הירדן--בארץ האמורי, אשר בגלעד.  י,ט ויעברו בני-עמון את-הירדן, להילחם גם-ביהודה ובבנימין ובבית אפריים; ותצר לישראל, מאוד.  י,י ויזעקו בני ישראל, אל-יהוה לאמור:  חטאנו לך--וכי עזבנו את-אלוהינו, ונעבוד את-הבעלים.  {פ}

י,יא ויאמר יהוה, אל-בני ישראל:  הלוא ממצריים ומן-האמורי, ומן-בני עמון ומן-פלשתים.  י,יב וצידונים ועמלק ומעון, לחצו אתכם; ותצעקו אליי, ואושיעה אתכם מידם.  י,יג ואתם עזבתם אותי, ותעבדו אלוהים אחרים; לכן לא-אוסיף, להושיע אתכם.  י,יד לכו, וזעקו אל-האלוהים, אשר בחרתם, בם:  המה יושיעו לכם, בעת צרתכם.  י,טו ויאמרו בני-ישראל אל-יהוה, חטאנו--עשה-אתה לנו, ככל-הטוב בעיניך:  אך הצילנו נא, היום הזה.  י,טז ויסירו את-אלוהי הנכר, מקרבם, ויעבדו, את-יהוה; ותקצר נפשו, בעמל ישראל.  {פ}

י,יז וייצעקו בני עמון, ויחנו בגלעד; וייאספו בני ישראל, ויחנו במצפה.  י,יח ויאמרו העם שרי גלעד, איש אל-ריעהו, מי האיש, אשר יחל להילחם בבני עמון--יהיה לראש, לכול יושבי גלעד.  {פ}

יא,א ויפתח הגלעדי, היה גיבור חיל, והוא, בן-אישה זונה; ויולד גלעד, את-יפתח.  יא,ב ותלד אשת-גלעד לו, בנים; ויגדלו בני-האישה ויגרשו את-יפתח, ויאמרו לו לא-תנחל בבית-אבינו--כי בן-אישה אחרת, אתה.  יא,ג ויברח יפתח מפני אחיו, ויישב בארץ טוב; ויתלקטו אל-יפתח אנשים ריקים, וייצאו עימו.  {פ}

יא,ד ויהי, מימים; ויילחמו בני-עמון, עם-ישראל.  יא,ה ויהי, כאשר-נלחמו בני-עמון עם-ישראל; וילכו זקני גלעד, לקחת את-יפתח מארץ טוב.  יא,ו ויאמרו ליפתח--לכה, והיית לנו לקצין; ונילחמה, בבני עמון.  יא,ז ויאמר יפתח, לזקני גלעד, הלוא אתם שנאתם אותי, ותגרשוני מבית אבי; ומדוע באתם אליי, עתה, כאשר, צר לכם.  יא,ח ויאמרו זקני גלעד אל-יפתח, לכן עתה שבנו אליך, והלכת עימנו, ונלחמת בבני עמון; והיית לנו לראש, לכול יושבי גלעד.  יא,ט ויאמר יפתח אל-זקני גלעד, אם-משיבים אתם אותי להילחם בבני עמון, ונתן יהוה אותם, לפניי--אנוכי, אהיה לכם לראש.  יא,י ויאמרו זקני-גלעד, אל-יפתח:  יהוה, יהיה שומע בינותינו--אם-לא כדברך, כן נעשה.  יא,יא וילך יפתח עם-זקני גלעד, וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין; וידבר יפתח את-כל-דבריו לפני יהוה, במצפה.  {פ}

יא,יב וישלח יפתח מלאכים, אל-מלך בני-עמון לאמור:  מה-לי ולך, כי-באת אליי להילחם בארצי.  יא,יג ויאמר מלך בני-עמון אל-מלאכי יפתח, כי-לקח ישראל את-ארצי בעלותו ממצריים, מארנון ועד-היבוק, ועד-הירדן; ועתה, השיבה אתהן בשלום.  יא,יד ויוסף עוד, יפתח; וישלח, מלאכים, אל-מלך, בני עמון.  יא,טו ויאמר לו, כה אמר יפתח:  לא-לקח ישראל את-ארץ מואב, ואת-ארץ בני עמון.  יא,טז כי, בעלותם ממצריים; וילך ישראל במדבר עד-ים-סוף, ויבוא קדשה.  יא,יז וישלח ישראל מלאכים אל-מלך אדום לאמור אעברה-נא בארצך, ולא שמע מלך אדום, וגם אל-מלך מואב שלח, ולא אבה; ויישב ישראל, בקדש.  יא,יח וילך במדבר, ויסב את-ארץ אדום ואת-ארץ מואב, ויבוא ממזרח-שמש לארץ מואב, ויחנון בעבר ארנון; ולא-באו בגבול מואב, כי ארנון גבול מואב.  יא,יט וישלח ישראל מלאכים, אל-סיחון מלך-האמורי מלך חשבון; ויאמר לו ישראל, נעברה-נא בארצך עד-מקומי.  יא,כ ולא-האמין סיחון את-ישראל, עבור בגבולו, ויאסוף סיחון את-כל-עמו, ויחנו ביהצה; ויילחם, עם-ישראל.  יא,כא וייתן יהוה אלוהי-ישראל את-סיחון ואת-כל-עמו, ביד ישראל--ויכום; ויירש, ישראל, את כל-ארץ האמורי, יושב הארץ ההיא.  יא,כב ויירשו, את כל-גבול האמורי--מארנון, ועד-היבוק, ומן-המדבר, ועד-הירדן.  יא,כג ועתה יהוה אלוהי ישראל, הוריש את-האמורי, מפני, עמו ישראל; ואתה, תירשנו.  יא,כד הלוא את אשר יורישך, כמוש אלוהיך--אותו תירש; ואת כל-אשר הוריש יהוה אלוהינו, מפנינו--אותו נירש.  יא,כה ועתה, הטוב טוב אתה, מבלק בן-ציפור, מלך מואב:  הרוב רב עם-ישראל, אם-נלחום נלחם בם.  יא,כו בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה ובערעור ובבנותיה, ובכל-הערים אשר על-ידי ארנון, שלוש מאות, שנה--ומדוע לא-הצלתם, בעת ההיא.  יא,כז ואנוכי, לא-חטאתי לך, ואתה עושה איתי רעה, להילחם בי:  ישפוט יהוה השופט, היום, בין בני ישראל, ובין בני עמון.  יא,כח ולא שמע, מלך בני עמון, אל-דברי יפתח, אשר שלח אליו.  {פ}

יא,כט ותהי על-יפתח רוח יהוה, ויעבור את-הגלעד ואת-מנשה; ויעבור, את-מצפה גלעד, וממצפה גלעד, עבר בני עמון.  יא,ל ויידר יפתח נדר ליהוה, ויאמר:  אם-נתון תיתן את-בני עמון, בידי.  יא,לא והיה היוצא, אשר ייצא מדלתי ביתי לקראתי, בשובי בשלום, מבני עמון--והיה, ליהוה, והעליתיהו, עולה.  {פ}

יא,לב ויעבור יפתח אל-בני עמון, להילחם בם; וייתנם יהוה, בידו.  יא,לג ויכם מערוער ועד-בואכה מינית עשרים עיר, ועד אביל כרמים, מכה, גדולה מאוד; וייכנעו בני עמון, מפני בני ישראל.  {פ}

יא,לד ויבוא יפתח המצפה, אל-ביתו, והנה בתו יוצאת לקראתו, בתופים ובמחולות:  ורק היא יחידה, אין-לו ממנו בן או-בת.  יא,לה ויהי כראותו אותה ויקרע את-בגדיו, ויאמר אהה בתי הכרע הכרעתיני, ואת, היית בעוכריי; ואנוכי, פציתי פי אל-יהוה, ולא אוכל, לשוב.  יא,לו ותאמר אליו, אבי פצית את-פיך אל-יהוה--עשה לי, כאשר יצא מפיך:  אחרי אשר עשה לך יהוה נקמות, מאויביך--מבני עמון.  יא,לז ותאמר, אל-אביה, ייעשה לי, הדבר הזה:  הרפה ממני שניים חודשים, ואלכה וירדתי על-ההרים, ואבכה על-בתוליי, אנוכי וריעותיי.  יא,לח ויאמר לכי, וישלח אותה שני חודשים; ותלך היא וריעותיה, ותבך על-בתוליה על-ההרים.  יא,לט ויהי מקץ שניים חודשים, ותשב אל-אביה, ויעש לה, את-נדרו אשר נדר; והיא לא-ידעה איש, ותהי-חוק בישראל.  יא,מ מימים ימימה, תלכנה בנות ישראל, לתנות, לבת-יפתח הגלעדי--ארבעת ימים, בשנה.  {פ}

יב,א וייצעק איש אפריים, ויעבור צפונה; ויאמרו ליפתח מדוע עברת להילחם בבני-עמון, ולנו לא קראת ללכת עימך--ביתך, נשרוף עליך באש.  יב,ב ויאמר יפתח, אליהם, איש ריב הייתי אני ועמי ובני-עמון, מאוד; ואזעק אתכם, ולא-הושעתם אותי מידם.  יב,ג ואראה כי-אינך מושיע, ואשימה נפשי בכפי ואעברה אל-בני עמון, וייתנם יהוה, בידי; ולמה עליתם אליי, היום הזה--להילחם בי.  יב,ד ויקבוץ יפתח את-כל-אנשי גלעד, ויילחם את-אפריים; ויכו אנשי גלעד את-אפריים, כי אמרו פליטי אפריים אתם--גלעד, בתוך אפריים בתוך מנשה.  יב,ה וילכוד גלעד את-מעברות הירדן, לאפריים; והיה כי יאמרו פליטי אפריים, אעבורה, ויאמרו לו אנשי-גלעד האפרתי אתה, ויאמר לא.  יב,ו ויאמרו לו אמור-נא שיבולת ויאמר סיבולת, ולא יכין לדבר כן, ויאחזו אותו, וישחטוהו אל-מעברות הירדן; וייפול בעת ההיא, מאפריים, ארבעים ושניים, אלף.  יב,ז וישפוט יפתח את-ישראל, שש שנים; וימת, יפתח הגלעדי, וייקבר, בערי גלעד.  {פ}

יב,ח וישפוט אחריו את-ישראל, אבצן מבית לחם.  יב,ט ויהי-לו שלושים בנים, ושלושים בנות שילח החוצה, ושלושים בנות, הביא לבניו מן-החוץ; וישפוט את-ישראל, שבע שנים.  יב,י וימת אבצן, וייקבר בבית לחם.  {פ}

יב,יא וישפוט אחריו את-ישראל, אילון הזבולוני; וישפוט את-ישראל, עשר שנים.  יב,יב וימת, אילון הזבולוני; וייקבר באיילון, בארץ זבולון.  {פ}

יב,יג וישפוט אחריו, את-ישראל, עבדון בן-הילל, הפרעתוני.  יב,יד ויהי-לו ארבעים בנים, ושלושים בני בנים, רוכבים, על-שבעים עיירים; וישפוט את-ישראל, שמונה שנים.  יב,טו וימת עבדון בן-הילל, הפרעתוני; וייקבר בפרעתון בארץ אפריים, בהר העמלקי.  {פ}

יג,א ויוסיפו בני ישראל, לעשות הרע בעיני יהוה; וייתנם יהוה ביד-פלשתים, ארבעים שנה.  {פ}

יג,ב ויהי איש אחד מצורעה ממשפחת הדני, ושמו מנוח; ואשתו עקרה, ולא ילדה.  יג,ג ויירא מלאך-יהוה, אל-האישה; ויאמר אליה, הנה-נא את-עקרה ולא ילדת, והרית, וילדת בן.  יג,ד ועתה הישמרי נא, ואל-תשתי יין ושיכר; ואל-תאכלי, כל-טמא.  יג,ה כי הנך הרה ויולדת בן, ומורה לא-יעלה על-ראשו--כי-נזיר אלוהים יהיה הנער, מן-הבטן; והוא, יחל להושיע את-ישראל--מיד פלשתים.  יג,ו ותבוא האישה, ותאמר לאישה לאמור, איש האלוהים בא אליי, ומראהו כמראה מלאך האלוהים נורא מאוד; ולא שאלתיהו אי-מזה הוא, ואת-שמו לא-הגיד לי.  יג,ז ויאמר לי, הנך הרה ויולדת בן; ועתה אל-תשתי יין ושיכר, ואל-תאכלי כל-טומאה--כי-נזיר אלוהים יהיה הנער, מן-הבטן עד-יום מותו.  {פ}

יג,ח ויעתר מנוח אל-יהוה, ויאמר:  בי אדוניי--איש האלוהים אשר שלחת יבוא-נא עוד אלינו, ויורנו מה-נעשה לנער היולד.  יג,ט וישמע האלוהים, בקול מנוח; ויבוא מלאך האלוהים עוד אל-האישה, והיא יושבת בשדה, ומנוח אישה, אין עימה.  יג,י ותמהר, האישה, ותרץ, ותגד לאישה; ותאמר אליו--הנה נראה אליי האיש, אשר-בא ביום אליי.  יג,יא ויקם וילך מנוח, אחרי אשתו; ויבוא, אל-האיש, ויאמר לו האתה האיש אשר-דיברת אל-האישה, ויאמר אני.  יג,יב ויאמר מנוח, עתה יבוא דבריך:  מה-יהיה משפט-הנער, ומעשהו.  יג,יג ויאמר מלאך יהוה, אל-מנוח:  מכול אשר-אמרתי אל-האישה, תישמר.  יג,יד מכול אשר-ייצא מגפן היין לא תאכל, ויין ושיכר אל-תשת, וכל-טומאה, אל-תאכל:  כול אשר-ציוויתיה, תשמור.  {ס}

יג,טו ויאמר מנוח, אל-מלאך יהוה:  נעצרה-נא אותך, ונעשה לפניך גדי עיזים.  יג,טז ויאמר מלאך יהוה אל-מנוח, אם-תעצרני לא-אוכל בלחמך, ואם-תעשה עולה, ליהוה תעלנה:  כי לא-ידע מנוח, כי-מלאך יהוה הוא.  יג,יז ויאמר מנוח אל-מלאך יהוה, מי שמך:  כי-יבוא דברך, וכיבדנוך.  יג,יח ויאמר לו מלאך יהוה, למה זה תשאל לשמי--והוא-פלאי.  {פ}

יג,יט וייקח מנוח את-גדי העיזים, ואת-המנחה, ויעל על-הצור, ליהוה; ומפליא לעשות, ומנוח ואשתו רואים.  יג,כ ויהי בעלות הלהב מעל המזבח, השמיימה, ויעל מלאך-יהוה, בלהב המזבח; ומנוח ואשתו רואים, וייפלו על-פניהם ארצה.  יג,כא ולא-יסף עוד מלאך יהוה, להיראה אל-מנוח ואל-אשתו; אז ידע מנוח, כי-מלאך יהוה הוא.  יג,כב ויאמר מנוח אל-אשתו, מות נמות:  כי אלוהים, ראינו.  יג,כג ותאמר לו אשתו, לו חפץ יהוה להמיתנו לא-לקח מידנו עולה ומנחה, ולא הראנו, את-כל-אלה; וכעת, לא השמיענו כזאת.  יג,כד ותלד האישה בן, ותקרא את-שמו שמשון; ויגדל הנער, ויברכהו יהוה.  יג,כה ותחל רוח יהוה, לפעמו במחנה-דן, בין צורעה, ובין אשתאול.  {פ}

יד,א ויירד שמשון, תמנתה; וירא אישה בתמנתה, מבנות פלשתים.  יד,ב ויעל, ויגד לאביו ולאימו, ויאמר אישה ראיתי בתמנתה, מבנות פלשתים; ועתה, קחו-אותה לי לאישה.  יד,ג ויאמר לו אביו ואימו, האין בבנות אחיך ובכל-עמי אישה--כי-אתה הולך לקחת אישה, מפלשתים הערלים; ויאמר שמשון אל-אביו אותה קח-לי, כי-היא ישרה בעיניי.  יד,ד ואביו ואימו לא ידעו, כי מיהוה היא--כי-תואנה הוא-מבקש, מפלשתים; ובעת ההיא, פלשתים מושלים בישראל.  יד,ה ויירד שמשון ואביו ואימו, תמנתה; ויבואו, עד-כרמי תמנתה, והנה כפיר אריות, שואג לקראתו.  יד,ו ותצלח עליו רוח יהוה, וישסעהו כשסע הגדי, ומאומה, אין בידו; ולא הגיד לאביו ולאימו, את אשר עשה.  יד,ז ויירד, וידבר לאישה; ותישר, בעיני שמשון.  יד,ח וישב מימים, לקחתה, ויסר לראות, את מפלת האריה; והנה עדת דבורים בגוויית האריה, ודבש.  יד,ט וירדהו אל-כפיו, וילך הלוך ואכול, וילך אל-אביו ואל-אימו, וייתן להם ויאכלו; ולא-הגיד להם, כי מגוויית האריה רדה הדבש.  יד,י ויירד אביהו, אל-האישה; ויעש שם שמשון משתה, כי כן יעשו הבחורים.  יד,יא ויהי, כראותם אותו; ויקחו שלושים מריעים, ויהיו איתו.  יד,יב ויאמר להם שמשון, אחודה-נא לכם חידה:  אם-הגד תגידו אותה לי שבעת ימי המשתה, ומצאתם--ונתתי לכם שלושים סדינים, ושלושים חליפות בגדים.  יד,יג ואם-לא תוכלו, להגיד לי--ונתתם אתם לי שלושים סדינים, ושלושים חליפות בגדים; ויאמרו לו--חודה חידתך, ונשמענה.  יד,יד ויאמר להם, מהאוכל יצא מאכל, ומעז, יצא מתוק; ולא יכלו להגיד החידה, שלושת ימים.  יד,טו ויהי ביום השביעי, ויאמרו לאשת-שמשון פתי את-אישך ויגד-לנו את-החידה--פן-נשרוף אותך ואת-בית אביך, באש; הליירשנו, קראתם לנו הלוא.  יד,טז ותבך אשת שמשון עליו, ותאמר רק-שנאתני ולא אהבתני--החידה חדת לבני עמי, ולי לא הגדת; ויאמר לה, הנה לאבי ולאימי לא הגדתי--ולך אגיד.  יד,יז ותבך עליו שבעת הימים, אשר-היה להם המשתה; ויהי ביום השביעי, ויגד-לה כי הציקתהו, ותגד החידה, לבני עמה.  יד,יח ויאמרו לו אנשי העיר ביום השביעי, בטרם יבוא החרסה, מה-מתוק מדבש, ומה עז מארי; ויאמר להם--לולא חרשתם בעגלתי, לא מצאתם חידתי.  יד,יט ותצלח עליו רוח יהוה, ויירד אשקלון ויך מהם שלושים איש וייקח את-חליצותם, וייתן החליפות, למגידי החידה; וייחר אפו, ויעל בית אביהו.  יד,כ ותהי, אשת שמשון, למריעהו, אשר ריעה לו.  {פ}

טו,א ויהי מימים בימי קציר-חיטים, ויפקוד שמשון את-אשתו בגדי עיזים, ויאמר, אבואה אל-אשתי החדרה; ולא-נתנו אביה, לבוא.  טו,ב ויאמר אביה, אמור אמרתי כי-שנוא שנאתה, ואתננה, למריעך; הלוא אחותה הקטנה טובה ממנה, תהי-נא לך תחתיה.  טו,ג ויאמר להם שמשון, ניקיתי הפעם מפלשתים:  כי-עושה אני עימם, רעה.  טו,ד וילך שמשון, וילכוד שלוש-מאות שועלים; וייקח לפידים, ויפן זנב אל-זנב, וישם לפיד אחד בין-שני הזנבות, בתווך.  טו,ה ויבער-אש בלפידים, וישלח בקמות פלשתים; ויבער מגדיש ועד-קמה, ועד-כרם זית.  טו,ו ויאמרו פלשתים, מי עשה זאת, ויאמרו שמשון חתן התמני, כי לקח את-אשתו וייתנה למריעהו; ויעלו פלשתים, וישרפו אותה ואת-אביה באש.  טו,ז ויאמר להם שמשון, אם-תעשון כזאת:  כי אם-ניקמתי בכם, ואחר אחדל.  טו,ח ויך אותם שוק על-ירך, מכה גדולה; ויירד ויישב, בסעיף סלע עיטם.  {פ}

טו,ט ויעלו פלשתים, ויחנו ביהודה; ויינטשו, בלחי.  טו,י ויאמרו איש יהודה, למה עליתם עלינו; ויאמרו, לאסור את-שמשון עלינו, לעשות לו, כאשר עשה לנו.  טו,יא ויירדו שלושת אלפים איש מיהודה, אל-סעיף סלע עיטם, ויאמרו לשמשון הלוא ידעת כי-מושלים בנו פלשתים, ומה-זאת עשית לנו; ויאמר להם--כאשר עשו לי, כן עשיתי להם.  טו,יב ויאמרו לו לאסורך ירדנו, לתיתך ביד-פלשתים; ויאמר להם, שמשון, הישבעו לי, פן-תפגעון בי אתם.  טו,יג ויאמרו לו לאמור, לא כי-אסור נאסורך ונתנוך בידם, והמת, לא נמיתך; ויאסרוהו, בשניים עבותים חדשים, ויעלוהו, מן-הסלע.  טו,יד הוא-בא עד-לחי, ופלשתים הריעו לקראתו; ותצלח עליו רוח יהוה, ותהיינה העבותים אשר על-זרועותיו כפשתים אשר בערו באש, ויימסו אסוריו, מעל ידיו.  טו,טו וימצא לחי-חמור, טרייה; וישלח ידו וייקחהא, ויך-בה אלף איש.  טו,טז ויאמר שמשון--בלחי החמור, חמור חמורתיים; בלחי החמור, הכיתי אלף איש.  טו,יז ויהי ככלותו לדבר, וישלך הלחי מידו; ויקרא למקום ההוא, רמת לחי.  טו,יח ויצמא, מאוד, ויקרא אל-יהוה ויאמר, אתה נתת ביד-עבדך את-התשועה הגדולה הזאת; ועתה אמות בצמא, ונפלתי ביד הערלים.  טו,יט ויבקע אלוהים את-המכתש אשר-בלחי, וייצאו ממנו מים וישת, ותשב רוחו, ויחי; על-כן קרא שמה, עין הקורא אשר בלחי, עד, היום הזה.  טו,כ וישפוט את-ישראל בימי פלשתים, עשרים שנה.  {פ}

טז,א וילך שמשון, עזתה; וירא-שם אישה זונה, ויבוא אליה.  טז,ב לעזתים לאמור, בא שמשון הנה, ויסובו ויארבו-לו כל-הלילה, בשער העיר; ויתחרשו כל-הלילה לאמור, עד-אור הבוקר והרגנוהו.  טז,ג וישכב שמשון, עד-חצי הלילה, ויקם בחצי הלילה ויאחוז בדלתות שער-העיר ובשתי המזוזות, וייסעם עם-הבריח וישם על-כתפיו; ויעלם אל-ראש ההר, אשר על-פני חברון.  {פ}

טז,ד ויהי, אחרי-כן, ויאהב אישה, בנחל שורק; ושמה, דלילה.  טז,ה ויעלו אליה סרני פלשתים, ויאמרו לה פתי אותו וראי במה כוחו גדול, ובמה נוכל לו, ואסרנוהו לענותו; ואנחנו, ניתן-לך, איש, אלף ומאה כסף.  טז,ו ותאמר דלילה, אל-שמשון, הגידה-נא לי, במה כוחך גדול; ובמה תיאסר, לענותך.  טז,ז ויאמר אליה, שמשון, אם-יאסרוני בשבעה יתרים לחים, אשר לא-חורבו--וחליתי והייתי, כאחד האדם.  טז,ח ויעלו-לה סרני פלשתים, שבעה יתרים לחים--אשר לא-חורבו; ותאסרהו, בהם.  טז,ט והאורב, יושב לה בחדר, ותאמר אליו, פלשתים עליך שמשון; וינתק, את-היתרים, כאשר יינתק פתיל-הנעורת בהריחו אש, ולא נודע כוחו.  טז,י ותאמר דלילה, אל-שמשון, הנה התלת בי, ותדבר אליי כזבים; עתה הגידה-נא לי, במה תיאסר.  טז,יא ויאמר אליה--אם-אסור יאסרוני בעבותים חדשים, אשר לא-נעשה בהם מלאכה:  וחליתי והייתי, כאחד האדם.  טז,יב ותיקח דלילה עבותים חדשים ותאסרהו בהם, ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון, והאורב, יושב בחדר; וינתקם מעל זרועותיו, כחוט.  טז,יג ותאמר דלילה אל-שמשון, עד-הנה התלת בי ותדבר אליי כזבים--הגידה לי, במה תיאסר; ויאמר אליה--אם-תארגי את-שבע מחלפות ראשי, עם-המסכת.  טז,יד ותתקע, ביתד, ותאמר אליו, פלשתים עליך שמשון; וייקץ, משנתו, וייסע את-היתד הארג, ואת-המסכת.  טז,טו ותאמר אליו, איך תאמר אהבתיך, וליבך, אין איתי:  זה שלוש פעמים, התלת בי, ולא-הגדת לי, במה כוחך גדול.  טז,טז ויהי כי-הציקה לו בדבריה, כל-הימים--ותאלצהו; ותקצר נפשו, למות.  טז,יז ויגד-לה את-כל-ליבו, ויאמר לה מורה לא-עלה על-ראשי--כי-נזיר אלוהים אני, מבטן אימי; אם-גולחתי וסר ממני כוחי, וחליתי והייתי ככל-האדם.  טז,יח ותרא דלילה, כי-הגיד לה את-כל-ליבו, ותשלח ותקרא לסרני פלשתים לאמור עלו הפעם, כי-הגיד לי את-כל-ליבו; ועלו אליה סרני פלשתים, ויעלו הכסף בידם.  טז,יט ותיישנהו, על-ברכיה, ותקרא לאיש, ותגלח את-שבע מחלפות ראשו; ותחל, לענותו, ויסר כוחו, מעליו.  טז,כ ותאמר, פלשתים עליך שמשון; וייקץ משנתו, ויאמר אצא כפעם בפעם ואינער, והוא לא ידע, כי יהוה סר מעליו.  טז,כא ויאחזוהו פלשתים, וינקרו את-עיניו; ויורידו אותו עזתה, ויאסרוהו בנחושתיים, ויהי טוחן, בבית האסורים.  טז,כב ויחל שיער-ראשו לצמח, כאשר גולח.  {פ}

טז,כג וסרני פלשתים, נאספו לזבוח זבח-גדול לדגון אלוהיהם--ולשמחה; ויאמרו--נתן אלוהינו בידנו, את שמשון אויבנו.  טז,כד ויראו אותו העם, ויהללו את-אלוהיהם:  כי אמרו, נתן אלוהינו בידנו את-אויבנו, ואת מחריב ארצנו, ואשר הרבה את-חללינו.  טז,כה ויהי, כטוב ליבם, ויאמרו, קראו לשמשון וישחק-לנו; ויקראו לשמשון מבית האסורים, ויצחק לפניהם, ויעמידו אותו, בין העמודים.  טז,כו ויאמר שמשון אל-הנער המחזיק בידו, הניחה אותי, והמישני את-העמודים, אשר הבית נכון עליהם; ואישען, עליהם.  טז,כז והבית, מלא האנשים והנשים, ושמה, כול סרני פלשתים; ועל-הגג, כשלושת אלפים איש ואישה, הרואים, בשחוק שמשון.  טז,כח ויקרא שמשון אל-יהוה, ויאמר:  אדוניי יהוה זוכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה, האלוהים, ואינקמה נקם-אחת משתי עיניי, מפלשתים.  טז,כט וילפות שמשון את-שני עמודי התווך, אשר הבית נכון עליהם, וייסמך, עליהם--אחד בימינו, ואחד בשמאלו.  טז,ל ויאמר שמשון, תמות נפשי עם-פלשתים, ויט בכוח, וייפול הבית על-הסרנים ועל-כל-העם אשר-בו; ויהיו המתים, אשר המית במותו, רבים, מאשר המית בחייו.  טז,לא ויירדו אחיו וכל-בית אביהו, וישאו אותו, ויעלו ויקברו אותו בין צורעה ובין אשתאול, בקבר מנוח אביו; והוא שפט את-ישראל, עשרים שנה.  {פ}

יז,א ויהי-איש מהר-אפריים, ושמו מיכיהו.  יז,ב ויאמר לאימו אלף ומאה הכסף אשר לוקח-לך, ואת אלית וגם אמרת באוזניי, הנה-הכסף איתי, אני לקחתיו; ותאמר אימו, ברוך בני ליהוה.  יז,ג וישב את-אלף-ומאה הכסף, לאימו; ותאמר אימו הקדש הקדשתי את-הכסף ליהוה מידי לבני, לעשות פסל ומסכה, ועתה, אשיבנו לך.  יז,ד וישב את-הכסף, לאימו; ותיקח אימו מאתיים כסף ותיתנהו לצורף, ויעשהו פסל ומסכה, ויהי, בבית מיכיהו.  יז,ה והאיש מיכה, לו בית אלוהים; ויעש איפוד, ותרפים, וימלא את-יד אחד מבניו, ויהי-לו לכוהן.  יז,ו בימים ההם, אין מלך בישראל:  איש הישר בעיניו, יעשה.  {פ}

יז,ז ויהי-נער, מבית לחם יהודה, ממשפחת, יהודה; והוא לוי, והוא גר-שם.  יז,ח וילך האיש מהעיר, מבית לחם יהודה, לגור, באשר ימצא; ויבוא הר-אפריים עד-בית מיכה, לעשות דרכו.  יז,ט ויאמר-לו מיכה, מאיין תבוא; ויאמר אליו לוי אנוכי, מבית לחם יהודה, ואנוכי הולך, לגור באשר אמצא.  יז,י ויאמר לו מיכה שבה עימדי, והיה-לי לאב ולכוהן, ואנוכי אתן-לך עשרת כסף לימים, וערך בגדים ומחיתך; וילך, הלוי.  יז,יא ויואל הלוי, לשבת את-האיש; ויהי הנער לו, כאחד מבניו.  יז,יב וימלא מיכה את-יד הלוי, ויהי-לו הנער לכוהן; ויהי, בבית מיכה.  יז,יג ויאמר מיכה--עתה ידעתי, כי-ייטיב יהוה לי:  כי היה-לי הלוי, לכוהן.  {פ}

יח,א בימים ההם, אין מלך בישראל; ובימים ההם, שבט הדני מבקש-לו נחלה לשבת--כי לא-נפלה לו עד-היום ההוא בתוך-שבטי ישראל, בנחלה.  {פ}

יח,ב וישלחו בני-דן ממשפחתם חמישה אנשים מקצותם אנשים בני-חיל מצורעה ומאשתאול, לרגל את-הארץ ולחוקרה, ויאמרו אליהם, לכו חקרו את-הארץ; ויבואו הר-אפריים עד-בית מיכה, וילינו שם.  יח,ג המה, עם-בית מיכה, והמה הכירו, את-קול הנער הלוי; ויסורו שם, ויאמרו לו מי-הביאך הלום, ומה-אתה עושה בזה, ומה-לך פה.  יח,ד ויאמר אליהם--כזו וכזה, עשה לי מיכה; וישכרני, ואהי-לו לכוהן.  יח,ה ויאמרו לו, שאל-נא באלוהים; ונדעה--התצליח דרכנו, אשר אנחנו הולכים עליה.  יח,ו ויאמר להם הכוהן, לכו לשלום; נוכח יהוה, דרככם אשר תלכו-בה.  {פ}

יח,ז וילכו חמשת האנשים, ויבואו לישה; ויראו את-העם אשר-בקרבה יושבת-לבטח כמשפט צידונים שוקט ובוטח, ואין-מכלים דבר בארץ יורש עצר, ורחוקים המה מצידונים, ודבר אין-להם עם-אדם.  יח,ח ויבואו, אל-אחיהם, צורעה, ואשתאול; ויאמרו להם אחיהם, מה אתם.  יח,ט ויאמרו, קומה ונעלה עליהם, כי ראינו את-הארץ, והנה טובה מאוד; ואתם מחשים--אל-תיעצלו, ללכת לבוא לרשת את-הארץ.  יח,י כבואכם תבואו אל-עם בוטח, והארץ רחבת ידיים--כי-נתנה אלוהים, בידכם:  מקום אשר אין-שם מחסור, כל-דבר אשר בארץ.  יח,יא ויסעו משם ממשפחת הדני, מצורעה ומאשתאול, שש-מאות איש, חגור כלי מלחמה.  יח,יב ויעלו, ויחנו בקרית יערים--ביהודה; על-כן קראו למקום ההוא מחנה-דן, עד היום הזה--הנה, אחרי קרית יערים.  יח,יג ויעברו משם, הר-אפריים; ויבואו, עד-בית מיכה.  יח,יד ויענו חמשת האנשים, ההולכים לרגל את-הארץ ליש, ויאמרו אל-אחיהם, הידעתם כי יש בבתים האלה איפוד ותרפים ופסל ומסכה; ועתה, דעו מה-תעשו.  יח,טו ויסורו שמה, ויבואו אל-בית-הנער הלוי בית מיכה; וישאלו-לו, לשלום.  יח,טז ושש-מאות איש, חגורים כלי מלחמתם, ניצבים, פתח השער--אשר, מבני-דן.  יח,יז ויעלו חמשת האנשים, ההולכים לרגל את-הארץ--באו שמה, לקחו את-הפסל ואת-האיפוד ואת-התרפים ואת-המסכה; והכוהן, ניצב פתח השער, ושש-מאות האיש, החגור כלי המלחמה.  יח,יח ואלה, באו בית מיכה, ויקחו את-פסל האיפוד, ואת-התרפים ואת-המסכה; ויאמר אליהם הכוהן, מה אתם עושים.  יח,יט ויאמרו לו החרש שים-ידך על-פיך, ולך עימנו, והיה-לנו, לאב ולכוהן:  הטוב היותך כוהן, לבית איש אחד, או היותך כוהן, לשבט ולמשפחה בישראל.  יח,כ וייטב, לב הכוהן, וייקח את-האיפוד, ואת-התרפים ואת-הפסל; ויבוא, בקרב העם.  יח,כא ויפנו, וילכו; וישימו את-הטף ואת-המקנה, ואת-הכבודה--לפניהם.  יח,כב המה הרחיקו, מבית מיכה; והאנשים, אשר בבתים אשר עם-בית מיכה, נזעקו, וידביקו את-בני-דן.  יח,כג ויקראו, אל-בני-דן, ויסבו, פניהם; ויאמרו למיכה, מה-לך כי נזעקת.  יח,כד ויאמר את-אלוהיי אשר-עשיתי לקחתם ואת-הכוהן, ותלכו--ומה-לי עוד; ומה-זה תאמרו אליי, מה-לך.  יח,כה ויאמרו אליו בני-דן, אל-תשמע קולך עימנו--פן-יפגעו בכם, אנשים מרי נפש, ואספת נפשך, ונפש ביתך.  יח,כו וילכו בני-דן, לדרכם; וירא מיכה, כי-חזקים המה ממנו, וייפן, וישב אל-ביתו.  יח,כז והמה לקחו את אשר-עשה מיכה, ואת-הכוהן אשר היה-לו, ויבואו על-ליש על-עם שוקט ובוטח, ויכו אותם לפי-חרב; ואת-העיר, שרפו באש.  יח,כח ואין מציל כי רחוקה-היא מצידון, ודבר אין-להם עם-אדם, והיא, בעמק אשר לבית-רחוב; ויבנו את-העיר, ויישבו בה.  יח,כט ויקראו שם-העיר, דן, בשם דן אביהם, אשר יולד לישראל; ואולם ליש שם-העיר, לראשונה.  יח,ל ויקימו להם בני-דן, את-הפסל; ויהונתן בן-גרשום בן-מנשה הוא ובניו, היו כוהנים לשבט הדני, עד-יום, גלות הארץ.  יח,לא וישימו להם, את-פסל מיכה אשר עשה, כל-ימי היות בית-האלוהים, בשילה.  {פ}

יט,א ויהי בימים ההם, ומלך אין בישראל; ויהי איש לוי, גר בירכתי הר-אפריים, וייקח-לו אישה פילגש, מבית לחם יהודה.  יט,ב ותזנה עליו, פילגשו, ותלך מאיתו אל-בית אביה, אל-בית לחם יהודה; ותהי-שם, ימים ארבעה חודשים.  יט,ג ויקם אישה וילך אחריה, לדבר על-ליבה להשיבה, ונערו עימו, וצמד חמורים; ותביאהו, בית אביה, ויראהו אבי הנערה, וישמח לקראתו.  יט,ד ויחזק-בו חותנו אבי הנערה, ויישב איתו שלושת ימים; ויאכלו, וישתו, וילינו, שם.  יט,ה ויהי ביום הרביעי, וישכימו בבוקר ויקם ללכת; ויאמר אבי הנערה אל-חתנו, סעד ליבך פת-לחם--ואחר תלכו.  יט,ו ויישבו, ויאכלו שניהם יחדיו--וישתו; ויאמר אבי הנערה, אל-האיש, הואל-נא ולין, וייטב ליבך.  יט,ז ויקם האיש, ללכת; ויפצר-בו, חותנו, וישב, וילן שם.  יט,ח וישכם בבוקר ביום החמישי, ללכת, ויאמר אבי הנערה סעוד-נא לבבך, והתמהמהו עד-נטות היום; ויאכלו, שניהם.  יט,ט ויקם האיש ללכת, הוא ופילגשו ונערו; ויאמר לו חותנו אבי הנערה הנה נא רפה היום לערוב, לינו-נא הנה חנות היום לין פה וייטב לבבך, והשכמתם מחר לדרככם, והלכת לאוהלך.  יט,י ולא-אבה האיש, ללון, ויקם וילך ויבוא עד-נוכח יבוס, היא ירושלים; ועימו, צמד חמורים חבושים, ופילגשו, עימו.  יט,יא הם עם-יבוס, והיום רד מאוד; ויאמר הנער אל-אדוניו, לכה-נא ונסורה אל-עיר-היבוסי הזאת--ונלין בה.  יט,יב ויאמר אליו, אדוניו, לא נסור אל-עיר נוכרי, אשר לא-מבני ישראל הנה; ועברנו, עד-גבעה.  יט,יג ויאמר לנערו, לך ונקרבה באחד המקומות; ולנו בגבעה, או ברמה.  יט,יד ויעברו, וילכו; ותבוא להם השמש, אצל הגבעה אשר לבנימין.  יט,טו ויסורו שם, לבוא ללון בגבעה; ויבוא, ויישב ברחוב העיר, ואין איש מאסף-אותם הביתה, ללון.  יט,טז והנה איש זקן, בא מן-מעשהו מן-השדה בערב, והאיש מהר אפריים, והוא-גר בגבעה; ואנשי המקום, בני ימיני.  יט,יז ויישא עיניו, וירא את-האיש האורח--ברחוב העיר; ויאמר האיש הזקן אנה תלך, ומאיין תבוא.  יט,יח ויאמר אליו, עוברים אנחנו מבית-לחם יהודה עד-ירכתי הר-אפריים--משם אנוכי, ואלך עד-בית לחם יהודה; ואת-בית יהוה, אני הולך, ואין איש, מאסף אותי הביתה.  יט,יט וגם-תבן גם-מספוא, יש לחמורינו, וגם לחם ויין יש-לי ולאמתך, ולנער עם-עבדיך:  אין מחסור, כל-דבר.  יט,כ ויאמר האיש הזקן שלום לך, רק כל-מחסורך עליי; רק ברחוב, אל-תלן.  יט,כא ויביאהו לביתו, ויבל לחמורים; וירחצו, רגליהם, ויאכלו, וישתו.  יט,כב המה, מיטיבים את-ליבם, והנה אנשי העיר אנשי בני-בלייעל נסבו את-הבית, מתדפקים על-הדלת; ויאמרו, אל-האיש בעל הבית הזקן לאמור, הוצא את-האיש אשר-בא אל-ביתך, ונדענו.  יט,כג וייצא אליהם, האיש בעל הבית, ויאמר אליהם, אל-אחיי אל-תרעו נא; אחרי אשר-בא האיש הזה, אל-ביתי--אל-תעשו, את-הנבלה הזאת.  יט,כד הנה בתי הבתולה ופילגשהו, אוציאה-נא אותם וענו אותם, ועשו להם, הטוב בעיניכם; ולאיש הזה לא תעשו, דבר הנבלה הזאת.  יט,כה ולא-אבו האנשים, לשמוע לו, ויחזק האיש בפילגשו, ויוצא אליהם החוץ; ויידעו אותה ויתעללו-בה כל-הלילה, עד-הבוקר, וישלחוה, כעלות השחר.  יט,כו ותבוא האישה, לפנות הבוקר; ותיפול פתח בית-האיש, אשר-אדוניה שם--עד-האור.  יט,כז ויקם אדוניה בבוקר, ויפתח דלתות הבית, וייצא, ללכת לדרכו; והנה האישה פילגשו, נופלת פתח הבית, וידיה, על-הסף.  יט,כח ויאמר אליה קומי ונלכה, ואין עונה; וייקחהא, על-החמור, ויקם האיש, וילך למקומו.  יט,כט ויבוא אל-ביתו, וייקח את-המאכלת ויחזק בפילגשו, וינתחהא לעצמיה, לשנים עשר נתחים; וישלחהא, בכול גבול ישראל.  יט,ל והיה כל-הרואה, ואמר לא-נהייתה ולא-נראתה כזאת, למיום עלות בני-ישראל מארץ מצריים, עד היום הזה; שימו-לכם עליה, עוצו ודברו.  {פ}

כ,א וייצאו, כל-בני ישראל, ותיקהל העדה כאיש אחד למדן ועד-באר שבע, וארץ הגלעד--אל-יהוה, המצפה.  כ,ב ויתייצבו פינות כל-העם, כול שבטי ישראל--בקהל, עם האלוהים; ארבע מאות אלף איש רגלי, שולף חרב.  {פ}

כ,ג וישמעו בני בנימין, כי-עלו בני-ישראל המצפה; ויאמרו, בני ישראל, דברו, איכה נהייתה הרעה הזאת.  כ,ד ויען האיש הלוי, איש האישה הנרצחה--ויאמר:  הגבעתה אשר לבנימין, באתי אני ופילגשי ללון.  כ,ה ויקומו עליי בעלי הגבעה, ויסובו עליי את-הבית לילה; אותי דימו להרוג, ואת-פילגשי עינו ותמות.  כ,ו ואוחז בפילגשי, ואנתחהא, ואשלחהא, בכל-שדה נחלת ישראל:  כי עשו זימה ונבלה, בישראל.  כ,ז הנה כולכם, בני ישראל--הבו לכם דבר ועצה, הלום.  כ,ח ויקם, כל-העם, כאיש אחד, לאמור:  לא נלך איש לאוהלו, ולא נסור איש לביתו.  כ,ט ועתה--זה הדבר, אשר נעשה לגבעה:  עליה, בגורל.  כ,י ולקחנו עשרה אנשים למאה לכול שבטי ישראל, ומאה לאלף ואלף לרבבה, לקחת צידה, לעם--לעשות, לבואם לגבע בנימין, ככל-הנבלה, אשר עשה בישראל.  כ,יא וייאסף כל-איש ישראל, אל-העיר, כאיש אחד, חברים.  {פ}

כ,יב וישלחו שבטי ישראל, אנשים, בכל-שבטי בנימין, לאמור:  מה הרעה הזאת, אשר נהייתה בכם.  כ,יג ועתה תנו את-האנשים בני-בלייעל אשר בגבעה, ונמיתם, ונבערה רעה, מישראל; ולא אבו, בני בנימין, לשמוע, בקול אחיהם בני-ישראל.  כ,יד וייאספו בני-בנימין מן-הערים, הגבעתה, לצאת למלחמה, עם-בני ישראל.  כ,טו ויתפקדו בני בנימין ביום ההוא, מהערים, עשרים ושישה אלף איש, שולף חרב--לבד מיושבי הגבעה, התפקדו, שבע מאות, איש בחור.  כ,טז מכול העם הזה, שבע מאות איש בחור, איטר, יד-ימינו:  כל-זה, קולע באבן אל-השערה--ולא יחטיא.  {פ}

כ,יז ואיש ישראל התפקדו, לבד מבנימין, ארבע מאות אלף איש, שולף חרב:  כל-זה, איש מלחמה.  כ,יח ויקומו ויעלו בית-אל, וישאלו באלוהים, ויאמרו בני ישראל, מי יעלה-לנו בתחילה למלחמה עם-בני בנימין; ויאמר יהוה, יהודה בתחילה.  כ,יט ויקומו בני-ישראל, בבוקר; ויחנו, על-הגבעה.  כ,כ וייצא איש ישראל, למלחמה עם-בנימין; ויערכו איתם איש-ישראל מלחמה, אל-הגבעה.  כ,כא וייצאו בני-בנימין, מן-הגבעה; וישחיתו בישראל ביום ההוא, שניים ועשרים אלף איש--ארצה.  כ,כב ויתחזק העם, איש ישראל; ויוסיפו, לערוך מלחמה, במקום, אשר-ערכו שם ביום הראשון.  כ,כג ויעלו בני-ישראל, ויבכו לפני-יהוה עד-הערב, וישאלו ביהוה לאמור, האוסיף לגשת למלחמה עם-בני בנימין אחי; ויאמר יהוה, עלו אליו.  {פ}

כ,כד ויקרבו בני-ישראל אל-בני בנימין, ביום השני.  כ,כה וייצא בנימין לקראתם מן-הגבעה, ביום השני, וישחיתו בבני ישראל עוד שמונת עשר אלף איש, ארצה:  כל-אלה, שולפי חרב.  כ,כו ויעלו כל-בני ישראל וכל-העם ויבואו בית-אל, ויבכו ויישבו שם לפני יהוה, ויצומו ביום-ההוא, עד-הערב; ויעלו עולות ושלמים, לפני יהוה.  כ,כז וישאלו בני-ישראל, ביהוה; ושם, ארון ברית האלוהים, בימים, ההם.  כ,כח ופינחס בן-אלעזר בן-אהרון עומד לפניו, בימים ההם לאמור, האוסיף עוד לצאת למלחמה עם-בני-בנימין אחי, אם-אחדל; ויאמר יהוה עלו, כי מחר אתננו בידך.  כ,כט וישם ישראל אורבים, אל-הגבעה סביב.  {פ}

כ,ל ויעלו בני-ישראל אל-בני בנימין, ביום השלישי; ויערכו אל-הגבעה, כפעם בפעם.  כ,לא וייצאו בני-בנימין לקראת העם, הונתקו מן-העיר; ויחלו להכות מהעם חללים כפעם בפעם, במסילות אשר אחת עולה בית-אל ואחת גבעתה בשדה, כשלושים איש, בישראל.  כ,לב ויאמרו בני בנימין, ניגפים הם לפנינו כבראשונה; ובני ישראל אמרו, ננוסה ונתקנוהו, מן-העיר, אל-המסילות.  כ,לג וכול איש ישראל, קמו ממקומו, ויערכו, בבעל תמר; ואורב ישראל מגיח ממקומו, ממערה-גבע.  כ,לד ויבואו מנגד לגבעה עשרת אלפים איש בחור, מכל-ישראל, והמלחמה, כבדה; והם לא ידעו, כי-נוגעת עליהם הרעה.  {פ}

כ,לה וייגוף יהוה את-בנימין, לפני ישראל, וישחיתו בני ישראל בבנימין ביום ההוא, עשרים וחמישה אלף ומאה איש:  כל-אלה, שולף חרב.  כ,לו ויראו בני-בנימין, כי ניגפו; וייתנו איש-ישראל מקום, לבנימין, כי בטחו אל-האורב, אשר-שמו אל-הגבעה.  כ,לז והאורב החישו, ויפשטו אל-הגבעה; וימשוך, האורב, ויך את-כל-העיר, לפי-חרב.  כ,לח והמועד, היה לאיש ישראל--עם-האורב; הרב, להעלותם משאת העשן מן-העיר.  כ,לט ויהפוך איש-ישראל, במלחמה; ובנימין החל להכות חללים באיש-ישראל, כשלושים איש--כי אמרו, אך ניגוף ניגף הוא לפנינו כמלחמה הראשונה.  כ,מ והמשאת, החלה לעלות מן-העיר--עמוד עשן; וייפן בנימין אחריו, והנה עלה כליל-העיר השמיימה.  כ,מא ואיש ישראל הפך, וייבהל איש בנימין:  כי ראה, כי-נגעה עליו הרעה.  כ,מב ויפנו לפני איש ישראל, אל-דרך המדבר, והמלחמה, הדביקתהו; ואשר, מהערים, משחיתים אותו, בתוכו.  כ,מג כיתרו את-בנימין הרדיפוהו, מנוחה הדריכוהו, עד נוכח הגבעה, ממזרח-שמש.  כ,מד וייפלו, מבנימין, שמונה-עשר אלף, איש:  את-כל-אלה, אנשי-חיל.  כ,מה ויפנו וינוסו המדברה, אל-סלע הרימון, ויעוללוהו במסילות, חמשת אלפים איש; וידביקו אחריו עד-גדעום, ויכו ממנו אלפיים איש.  כ,מו ויהי כל-הנופלים מבנימין, עשרים וחמישה אלף איש שולף חרב--ביום ההוא:  את-כל-אלה, אנשי-חיל.  כ,מז ויפנו וינוסו המדברה, אל-סלע הרימון, שש מאות, איש; ויישבו בסלע רימון, ארבעה חודשים.  כ,מח ואיש ישראל שבו אל-בני בנימין, ויכום לפי-חרב, מעיר מתום עד-בהמה, עד כל-הנמצא; גם כל-הערים הנמצאות, שילחו באש.  {פ}

כא,א ואיש ישראל, נשבע במצפה לאמור:  איש ממנו, לא-ייתן בתו לבנימין לאישה.  כא,ב ויבוא העם, בית-אל, ויישבו שם עד-הערב, לפני האלוהים; וישאו קולם, ויבכו בכי גדול.  כא,ג ויאמרו--למה יהוה אלוהי ישראל, הייתה זאת בישראל:  להיפקד היום מישראל, שבט אחד.  כא,ד ויהי, ממוחרת, וישכימו העם, ויבנו-שם מזבח; ויעלו עולות, ושלמים.  {פ}

כא,ה ויאמרו, בני ישראל, מי אשר לא-עלה בקהל מכל-שבטי ישראל, אל-יהוה:  כי השבועה הגדולה הייתה, לאשר לא-עלה אל-יהוה המצפה לאמור--מות יומת.  כא,ו ויינחמו בני ישראל, אל-בנימין אחיו; ויאמרו, נגדע היום שבט אחד מישראל.  כא,ז מה-נעשה להם לנותרים, לנשים; ואנחנו נשבענו ביהוה, לבלתי תת-להם מבנותינו לנשים.  כא,ח ויאמרו--מי אחד משבטי ישראל, אשר לא-עלה אל-יהוה המצפה; והנה לא בא-איש אל-המחנה, מיבש גלעד--אל-הקהל.  כא,ט ויתפקד, העם; והנה אין-שם איש, מיושבי יבש גלעד.  כא,י וישלחו-שם העדה, שנים-עשר אלף איש--מבני החיל; ויצוו אותם לאמור, לכו והכיתם את-יושבי יבש גלעד לפי-חרב, והנשים, והטף.  כא,יא וזה הדבר, אשר תעשו:  כל-זכר, וכל-אישה יודעת משכב-זכר--תחרימו.  כא,יב וימצאו מיושבי יבש גלעד, ארבע מאות נערה בתולה, אשר לא-ידעה איש, למשכב זכר; ויביאו אותם אל-המחנה שילה, אשר בארץ כנען.  {פ}

כא,יג וישלחו, כל-העדה, וידברו אל-בני בנימין, אשר בסלע רימון; ויקראו להם, שלום.  כא,יד וישב בנימין, בעת ההיא, וייתנו להם הנשים, אשר חייו מנשי יבש גלעד; ולא-מצאו להם, כן.  כא,טו והעם ניחם, לבנימין:  כי-עשה יהוה פרץ, בשבטי ישראל.  כא,טז ויאמרו זקני העדה, מה-נעשה לנותרים לנשים:  כי-נשמדה מבנימין, אישה.  כא,יז ויאמרו, ירושת פליטה לבנימין; ולא-יימחה שבט, מישראל.  כא,יח ואנחנו, לא נוכל לתת-להם נשים--מבנותינו:  כי-נשבעו בני-ישראל, לאמור, ארור, נותן אישה לבנימין.  {ס}

כא,יט ויאמרו הנה חג-יהוה בשילה מימים ימימה, אשר מצפונה לבית-אל מזרחה השמש, למסילה, העולה מבית-אל שכמה--ומנגב, ללבונה.  כא,כ ויצוו, את-בני בנימין לאמור:  לכו, וארבתם בכרמים.  כא,כא וראיתם, והנה אם-ייצאו בנות-שילה לחול במחולות, ויצאתם מן-הכרמים, וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילה; והלכתם, ארץ בנימין.  כא,כב והיה כי-יבואו אבותם או אחיהם לריב אלינו, ואמרנו אליהם חונונו אותם--כי לא לקחנו איש אשתו, במלחמה:  כי לא אתם נתתם להם, כעת תאשמו.  {ס}

כא,כג ויעשו-כן, בני בנימין, וישאו נשים למספרם, מן-המחוללות אשר גזלו; וילכו, וישובו אל-נחלתם, ויבנו את-הערים, ויישבו בהם.  כא,כד ויתהלכו משם בני-ישראל בעת ההיא, איש לשבטו ולמשפחתו; וייצאו משם, איש לנחלתו.  {פ}

כא,כה בימים ההם, אין מלך בישראל:  איש הישר בעיניו, יעשה.  {ש}