נחום

א,א משא, נינוה--ספר חזון נחום, האלקשי.  א,ב אל קנוא ונקם יהוה, נקם יהוה ובעל חמה; נקם יהוה לצריו, ונוטר הוא לאיביו.  א,ג יהוה, ארך אפים וגדול- (וגדל-) כח, ונקה, לא ינקה; יהוה, בסופה ובשערה דרכו, וענן, אבק רגליו.  א,ד גוער בים ויבשהו, וכל-הנהרות החריב; אמלל בשן וכרמל, ופרח לבנון אמלל.  א,ה הרים רעשו ממנו, והגבעות התמגגו; ותשא הארץ מפניו, ותבל וכל-יושבי בה.  א,ו לפני זעמו מי יעמוד, ומי יקום בחרון אפו; חמתו נתכה כאש, והצרים נתצו ממנו.  א,ז טוב יהוה, למעוז ביום צרה; וידע, חסי בו.  א,ח ובשטף עבר, כלה יעשה מקומה; ואיביו, ירדף-חשך.  א,ט מה-תחשבון, אל-יהוה--כלה, הוא עשה; לא-תקום פעמים, צרה.  א,י כי עד-סירים סבכים, וכסבאם סבואים; אכלו--כקש יבש, מלא.  א,יא ממך יצא, חשב על-יהוה רעה--יעץ, בליעל.  {ס}

א,יב כה אמר יהוה, אם-שלמים וכן רבים, וכן נגוזו, ועבר; וענתך--לא אענך, עוד.  א,יג ועתה, אשבר מטהו מעליך; ומוסרתיך, אנתק.  א,יד וצוה עליך יהוה, לא-יזרע משמך עוד; מבית אלהיך אכרית פסל ומסכה, אשים קברך--כי קלות.  {פ}

ב,א הנה על-ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום--חגי יהודה חגיך, שלמי נדריך:  כי לא יוסיף עוד לעבור- (לעבר-) בך בליעל, כלה נכרת.  ב,ב עלה מפיץ על-פניך, נצור מצורה; צפה-דרך חזק מתנים, אמץ כח מאד.  ב,ג כי שב יהוה את-גאון יעקב, כגאון ישראל:  כי בקקום בקקים, וזמריהם שחתו.  ב,ד מגן גבריהו מאדם, אנשי-חיל מתלעים, באש-פלדת הרכב, ביום הכינו; והברשים, הרעלו.  ב,ה בחוצות יתהוללו הרכב, ישתקשקון ברחבות:  מראיהן, כלפידים--כברקים, ירוצצו.  ב,ו יזכר, אדיריו--יכשלו, בהלכותם (בהליכתם); ימהרו, חומתה, והכן, הסכך.  ב,ז שערי הנהרות, נפתחו; וההיכל, נמוג.  ב,ח והצב, גלתה העלתה; ואמהתיה, מנהגות כקול יונים, מתפפת, על-לבבהן.  ב,ט ונינוה כברכת-מים, מימי היא; והמה נסים, עמדו עמדו ואין מפנה.  ב,י בזו כסף, בזו זהב; ואין קצה, לתכונה--כבד, מכל כלי חמדה.  ב,יא בוקה ומבוקה, ומבלקה; ולב נמס ופק ברכים, וחלחלה בכל-מתנים, ופני כלם, קבצו פארור.  ב,יב איה מעון אריות, ומרעה הוא לכפרים--אשר הלך אריה לביא שם גור אריה, ואין מחריד.  ב,יג אריה טרף בדי גרותיו, ומחנק ללבאתיו; וימלא-טרף חריו, ומענתיו טרפה.  ב,יד הנני אליך, נאם יהוה צבאות, והבערתי בעשן רכבה, וכפיריך תאכל חרב; והכרתי מארץ טרפך, ולא-ישמע עוד קול מלאככה.  {פ}

ג,א הוי, עיר דמים; כלה, כחש פרק מלאה--לא ימיש, טרף.  ג,ב קול שוט, וקול רעש אופן; וסוס דהר, ומרכבה מרקדה.  ג,ג פרש מעלה, ולהב חרב וברק חנית, ורב חלל, וכבד פגר; ואין קצה לגויה, יכשלו (וכשלו) בגויתם.  ג,ד מרב זנוני זונה, טובת חן בעלת כשפים; המכרת גוים בזנוניה, ומשפחות בכשפיה.  ג,ה הנני אליך, נאם יהוה צבאות, וגליתי שוליך, על-פניך; והראיתי גוים מערך, וממלכות קלונך.  ג,ו והשלכתי עליך שקצים, ונבלתיך; ושמתיך, כראי.  ג,ז והיה כל-ראיך, ידוד ממך, ואמר שדדה נינוה, מי ינוד לה; מאין אבקש מנחמים, לך.  ג,ח התיטבי, מנא אמון, הישבה ביארים, מים סביב לה--אשר-חיל ים, מים חומתה.  ג,ט כוש עצמה ומצרים, ואין קצה; פוט ולובים, היו בעזרתך.  ג,י גם-היא, לגלה הלכה בשבי--גם עלליה ירטשו, בראש כל-חוצות; ועל-נכבדיה ידו גורל, וכל-גדוליה רתקו בזקים.  ג,יא גם-את תשכרי, תהי נעלמה; גם-את תבקשי מעוז, מאויב.  ג,יב כל-מבצריך--תאנים, עם-בכורים; אם-ינועו, ונפלו על-פי אוכל.  ג,יג הנה עמך נשים, בקרבך, לאיביך, פתוח נפתחו שערי ארצך; אכלה אש, בריחיך.  ג,יד מי מצור שאבי-לך, חזקי מבצריך; באי בטיט ורמסי בחמר, החזיקי מלבן.  ג,טו שם, תאכלך אש--תכריתך חרב, תאכלך כילק; התכבד כילק, התכבדי כארבה.  ג,טז הרבית, רכליך, מכוכבי, השמים; ילק פשט, ויעף.  ג,יז מנזריך, כארבה, וטפסריך, כגוב גבי; החונים בגדרות, ביום קרה--שמש זרחה ונודד, ולא-נודע מקומו אים.  ג,יח נמו רעיך מלך אשור, ישכנו אדיריך; נפשו עמך על-ההרים, ואין מקבץ.  ג,יט אין-כהה לשברך, נחלה מכתך; כל שמעי שמעך, תקעו כף עליך--כי על-מי לא-עברה רעתך, תמיד.  {ש}