צפניה

א,א דבר-יהוה אשר היה, אל-צפניה בן-כושי בן-גדליה, בן-אמריה, בן-חזקיה--בימי יאשיהו בן-אמון, מלך יהודה.  א,ב אסף אסף כל, מעל פני האדמה--נאם-יהוה.  א,ג אסף אדם ובהמה, אסף עוף-השמים ודגי הים, והמכשלות, את-הרשעים; והכרתי את-האדם, מעל פני האדמה--נאם-יהוה.  א,ד ונטיתי ידי על-יהודה, ועל כל-יושבי ירושלם; והכרתי מן-המקום הזה, את-שאר הבעל--את-שם הכמרים, עם-הכהנים.  א,ה ואת-המשתחוים על-הגגות, לצבא השמים; ואת-המשתחוים הנשבעים ליהוה, והנשבעים במלכם.  א,ו ואת-הנסוגים, מאחרי יהוה; ואשר לא-בקשו את-יהוה, ולא דרשהו.  א,ז הס, מפני אדני יהוה:  כי קרוב יום יהוה, כי-הכין יהוה זבח הקדיש קראיו.  א,ח והיה, ביום זבח יהוה, ופקדתי על-השרים, ועל-בני המלך--ועל כל-הלבשים, מלבוש נכרי.  א,ט ופקדתי, על כל-הדולג על-המפתן--ביום ההוא:  הממלאים בית אדניהם, חמס ומרמה.  א,י והיה ביום ההוא נאם-יהוה, קול צעקה משער הדגים, ויללה, מן-המשנה; ושבר גדול, מהגבעות.  א,יא הילילו, ישבי המכתש:  כי נדמה כל-עם כנען, נכרתו כל-נטילי כסף.  {ס}

א,יב והיה בעת ההיא, אחפש את-ירושלם בנרות; ופקדתי על-האנשים, הקפאים על-שמריהם, האמרים בלבבם, לא-ייטיב יהוה ולא ירע.  א,יג והיה חילם למשסה, ובתיהם לשממה; ובנו בתים, ולא ישבו, ונטעו כרמים, ולא ישתו את-יינם.  א,יד קרוב יום-יהוה הגדול, קרוב ומהר מאד; קול יום יהוה, מר צרח שם גבור.  א,טו יום עברה, היום ההוא:  יום צרה ומצוקה, יום שאה ומשואה, יום חשך ואפלה, יום ענן וערפל.  א,טז יום שופר, ותרועה, על הערים הבצרות, ועל הפנות הגבהות.  א,יז והצרתי לאדם, והלכו כעורים--כי ליהוה, חטאו; ושפך דמם כעפר, ולחמם כגללים.  א,יח גם-כספם גם-זהבם לא-יוכל להצילם, ביום עברת יהוה, ובאש קנאתו, תאכל כל-הארץ:  כי-כלה אך-נבהלה יעשה, את כל-ישבי הארץ.  {ס}

ב,א התקוששו, וקושו--הגוי, לא נכסף.  ב,ב בטרם לדת חק, כמץ עבר יום; בטרם לא-יבוא עליכם, חרון אף-יהוה--בטרם לא-יבוא עליכם, יום אף-יהוה.  ב,ג בקשו את-יהוה כל-ענוי הארץ, אשר משפטו פעלו; בקשו-צדק, בקשו ענוה--אולי תסתרו, ביום אף-יהוה.  ב,ד כי עזה עזובה תהיה, ואשקלון לשממה; אשדוד, בצהרים יגרשוה, ועקרון, תעקר.  {ס}

ב,ה הוי, ישבי חבל הים--גוי כרתים; דבר-יהוה עליכם, כנען ארץ פלשתים, והאבדתיך, מאין יושב.  ב,ו והיתה חבל הים, נות כרת רעים--וגדרות צאן.  ב,ז והיה חבל, לשארית בית יהודה--עליהם ירעון:  בבתי אשקלון, בערב ירבצון--כי יפקדם יהוה אלהיהם, ושב שבותם (שביתם).  ב,ח שמעתי חרפת מואב, וגדפי בני עמון--אשר חרפו את-עמי, ויגדילו על-גבולם.  ב,ט לכן חי-אני נאם יהוה צבאות אלהי ישראל, כי-מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה, ממשק חרול ומכרה-מלח ושממה, עד-עולם; שארית עמי יבזום, ויתר גוי ינחלום.  ב,י זאת להם, תחת גאונם:  כי חרפו ויגדלו, על-עם יהוה צבאות.  ב,יא נורא יהוה, עליהם, כי רזה, את כל-אלהי הארץ; וישתחוו-לו איש ממקומו, כל איי הגוים.  ב,יב גם-אתם כושים, חללי חרבי המה.  ב,יג ויט ידו על-צפון, ויאבד את-אשור; וישם את-נינוה לשממה, ציה כמדבר.  ב,יד ורבצו בתוכה עדרים, כל-חיתו-גוי--גם-קאת גם-קפד, בכפתריה ילינו; קול ישורר בחלון, חרב בסף, כי ארזה, ערה.  ב,טו זאת העיר העליזה, היושבת לבטח, האמרה בלבבה, אני ואפסי עוד; איך היתה לשמה, מרבץ לחיה--כל עובר עליה, ישרק יניע ידו.  {פ}

ג,א הוי מראה, ונגאלה--העיר, היונה.  ג,ב לא שמעה בקול, לא לקחה מוסר; ביהוה לא בטחה, אל-אלהיה לא קרבה.  ג,ג שריה בקרבה, אריות שאגים; שפטיה זאבי ערב, לא גרמו לבקר.  ג,ד נביאיה, פחזים, אנשי, בגדות; כהניה, חללו-קדש, חמסו, תורה.  ג,ה יהוה צדיק בקרבה, לא יעשה עולה; בבקר בבקר משפטו יתן לאור, לא נעדר, ולא-יודע עול, בשת.  ג,ו הכרתי גוים, נשמו פנותם--החרבתי חוצותם, מבלי עובר; נצדו עריהם מבלי-איש, מאין יושב.  ג,ז אמרתי אך-תיראי אותי, תקחי מוסר, ולא-יכרת מעונה, כל אשר-פקדתי עליה; אכן השכימו השחיתו, כל עלילותם.  ג,ח לכן חכו-לי נאם-יהוה, ליום קומי לעד:  כי משפטי לאסף גוים לקבצי ממלכות, לשפך עליהם זעמי כל חרון אפי--כי באש קנאתי, תאכל כל-הארץ.  ג,ט כי-אז אהפך אל-עמים, שפה ברורה, לקרא כלם בשם יהוה, לעבדו שכם אחד.  ג,י מעבר, לנהרי-כוש--עתרי, בת-פוצי, יובלון, מנחתי.  ג,יא ביום ההוא, לא תבושי מכל עלילתיך, אשר פשעת, בי:  כי-אז אסיר מקרבך, עליזי גאותך, ולא-תוספי לגבהה עוד, בהר קדשי.  ג,יב והשארתי בקרבך, עם עני ודל; וחסו, בשם יהוה.  ג,יג שארית ישראל לא-יעשו עולה, ולא-ידברו כזב, ולא-ימצא בפיהם, לשון תרמית:  כי-המה ירעו ורבצו, ואין מחריד.  {פ}

ג,יד רני, בת-ציון--הריעו, ישראל; שמחי ועלזי בכל-לב, בת ירושלם.  ג,טו הסיר יהוה משפטיך, פנה איבך; מלך ישראל יהוה בקרבך, לא-תיראי רע עוד.  {פ}

ג,טז ביום ההוא, יאמר לירושלם אל-תיראי:  ציון, אל-ירפו ידיך.  ג,יז יהוה אלהיך בקרבך, גבור יושיע; ישיש עליך בשמחה, יחריש באהבתו--יגיל עליך, ברנה.  ג,יח נוגי ממועד אספתי, ממך היו--משאת עליה, חרפה.  ג,יט הנני עשה את-כל-מעניך, בעת ההיא; והושעתי את-הצלעה, והנדחה אקבץ, ושמתים לתהלה ולשם, בכל-הארץ בשתם.  ג,כ בעת ההיא אביא אתכם, ובעת קבצי אתכם:  כי-אתן אתכם לשם ולתהלה, בכל עמי הארץ, בשובי את-שבותיכם לעיניכם, אמר יהוה.  {ש}