עזרא / נחמיה

ע א,א ובשנת אחת, לכורש מלך פרס, לכלות דבר-יהוה, מפי ירמיה:  העיר יהוה, את-רוח כרש מלך-פרס, ויעבר-קול בכל-מלכותו, וגם-במכתב לאמר.  ע א,ב כה אמר, כרש מלך פרס--כל ממלכות הארץ, נתן לי יהוה אלהי השמים; והוא-פקד עלי לבנות-לו בית, בירושלם אשר ביהודה.  ע א,ג מי-בכם מכל-עמו, יהי אלהיו עמו, ויעל, לירושלם אשר ביהודה; ויבן, את-בית יהוה אלהי ישראל--הוא האלהים, אשר בירושלם.  ע א,ד וכל-הנשאר, מכל-המקמות אשר הוא גר-שם--ינשאוהו אנשי מקמו, בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה; עם-הנדבה--לבית האלהים, אשר בירושלם.  ע א,ה ויקומו ראשי האבות, ליהודה ובנימן, והכהנים, והלוים; לכל העיר האלהים, את-רוחו, לעלות לבנות, את-בית יהוה אשר בירושלם.  ע א,ו וכל-סביבתיהם חזקו בידיהם, בכלי-כסף בזהב ברכוש ובבהמה ובמגדנות--לבד, על-כל-התנדב.  {ס}

ע א,ז והמלך כורש, הוציא את-כלי בית-יהוה, אשר הוציא נבוכדנצר מירושלם, ויתנם בבית אלהיו.  ע א,ח ויוציאם, כורש מלך פרס, על-יד, מתרדת הגזבר; ויספרם, לששבצר, הנשיא, ליהודה.  ע א,ט ואלה, מספרם:  אגרטלי זהב שלשים, אגרטלי-כסף אלף, מחלפים, תשעה ועשרים.  {ס}

ע א,י כפורי זהב, שלשים--  {ס}  כפורי כסף משנים, ארבע מאות ועשרה; כלים אחרים, אלף.  {ס}

ע א,יא כל-כלים לזהב ולכסף, חמשת אלפים וארבע מאות; הכל העלה ששבצר, עם העלות הגולה--מבבל, לירושלם.  {פ}

ע ב,א ואלה בני המדינה, העלים משבי הגולה, אשר הגלה נבוכדנצור (נבוכדנצר) מלך-בבל, לבבל; וישובו לירושלם ויהודה, איש לעירו.  ע ב,ב אשר-באו עם-זרבבל, ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן מספר בגוי--רחום בענה:  מספר, אנשי עם ישראל.  {ס}  ע ב,ג בני פרעש--אלפים, מאה שבעים ושנים.  {ס}  ע ב,ד בני שפטיה, שלש מאות שבעים ושנים.  {ס}  ע ב,ה בני ארח, שבע מאות חמשה ושבעים.  {ס}  ע ב,ו בני-פחת מואב לבני ישוע, יואב--אלפים, שמנה מאות ושנים עשר.  {ס}  ע ב,ז בני עילם--אלף, מאתים חמשים וארבעה.  {ס}  ע ב,ח בני זתוא, תשע מאות וארבעים וחמשה.  {ס}  ע ב,ט בני זכי, שבע מאות וששים.  {ס}  ע ב,י בני בני, שש מאות ארבעים ושנים.  {ס}  ע ב,יא בני בבי, שש מאות עשרים ושלשה.  {ס}  ע ב,יב בני עזגד--אלף, מאתים עשרים ושנים.  {ס}  ע ב,יג בני, אדניקם--שש מאות, ששים וששה.  {ס}  ע ב,יד בני בגוי, אלפים חמשים וששה.  {ס}  ע ב,טו בני עדין, ארבע מאות חמשים וארבעה.  {ס}  ע ב,טז בני-אטר ליחזקיה, תשעים ושמנה.  {ס}  ע ב,יז בני בצי, שלש מאות עשרים ושלשה.  {ס}  ע ב,יח בני יורה, מאה ושנים עשר.  {ס}  ע ב,יט בני חשם, מאתים עשרים ושלשה.  {ס}  ע ב,כ בני גבר, תשעים וחמשה.  {ס}  ע ב,כא בני בית-לחם, מאה עשרים ושלשה.  {ס}  ע ב,כב אנשי נטפה, חמשים וששה.  ע ב,כג אנשי ענתות, מאה עשרים ושמנה.  {ס}  ע ב,כד בני עזמות, ארבעים ושנים.  {ס}  ע ב,כה בני קרית ערים כפירה ובארות, שבע מאות וארבעים ושלשה.  {ס}  ע ב,כו בני הרמה וגבע, שש מאות עשרים ואחד.  {ס}  ע ב,כז אנשי מכמס, מאה עשרים ושנים.  {ס}  ע ב,כח אנשי בית-אל והעי, מאתים עשרים ושלשה.  {ס}  ע ב,כט בני נבו, חמשים ושנים.  {ס}  ע ב,ל בני מגביש, מאה חמשים וששה.  {ס}  ע ב,לא בני, עילם אחר--אלף, מאתים חמשים וארבעה.  {ס}  ע ב,לב בני חרם, שלש מאות ועשרים.  {ס}  ע ב,לג בני-לד חדיד ואונו, שבע מאות עשרים וחמשה.  {ס}  ע ב,לד בני ירחו, שלש מאות ארבעים וחמשה.  {ס}  ע ב,לה בני סנאה--שלשת אלפים, ושש מאות ושלשים.  {ס}  ע ב,לו הכהנים:  בני ידעיה לבית ישוע, תשע מאות שבעים ושלשה.  {ס}  ע ב,לז בני אמר, אלף חמשים ושנים.  {ס}  ע ב,לח בני פשחור--אלף, מאתים ארבעים ושבעה.  {ס}  ע ב,לט בני חרם, אלף ושבעה עשר.  {ס}  ע ב,מ הלוים:  בני-ישוע וקדמיאל לבני הודויה, שבעים וארבעה.  {ס}  ע ב,מא המשררים--בני אסף, מאה עשרים ושמנה.  {פ}

ע ב,מב בני השערים, בני-שלום בני-אטר בני-טלמן בני-עקוב, בני חטיטא, בני שבי--הכל, מאה שלשים ותשעה.  {פ}

ע ב,מג הנתינים:  {ס}  בני-ציחא  {ס}  בני-חשופא,  {ס}  בני  {ר}
טבעות.  {ס}  ע ב,מד בני-קרס  {ס}  בני-סיעהא,  {ס}  בני  {ר}
פדון.  {ס}  ע ב,מה בני-לבנה  {ס}  בני-חגבה,  {ס}  בני  {ר}
עקוב.  {ס}  ע ב,מו בני-חגב  {ס}  בני-שמלי (שלמי),  {ס}  בני  {ר}
חנן.  {ס}  ע ב,מז בני-גדל  {ס}  בני-גחר,  {ס}  בני  {ר}
ראיה.  {ס}  ע ב,מח בני-רצין  {ס}  בני-נקודא,  {ס}  בני  {ר}
גזם.  {ס}  ע ב,מט בני-עזא  {ס}  בני-פסח,  {ס}  בני  {ר}
בסי.  {ס}  ע ב,נ בני-אסנה  {ס}  בני-מעונים,  {ס}  בני  {ר}
נפיסים (נפוסים).  {ס}  ע ב,נא בני-בקבוק  {ס}  בני-חקופא,  {ס}  בני  {ר}
חרחור.  {ס}  ע ב,נב בני-בצלות  {ס}  בני-מחידא,  {ס}  בני  {ר}
חרשא.  {ס}  ע ב,נג בני-ברקוס  {ס}  בני-סיסרא,  {ס}  בני  {ר}
תמח.  {ס}  ע ב,נד בני נציח,  {ס}  בני חטיפא.  {ס}  ע ב,נה בני,  {ר}
עבדי שלמה:  {ס}  בני-סטי  {ס}  בני-הספרת,  {ס}  בני  {ר}
פרודא.  {ס}  ע ב,נו בני-יעלה  {ס}  בני-דרקון,  {ס}  בני  {ר}
גדל.  {ס}  ע ב,נז בני שפטיה  {ס}  בני-חטיל,  {ס}  בני  {ר}
פכרת הצביים--  {ס}  בני אמי.  ע ב,נח כל-הנתינים--ובני, עבדי שלמה:  שלש מאות, תשעים ושנים.  {ס}

ע ב,נט ואלה, העלים מתל מלח תל חרשא, כרוב אדן, אמר; ולא יכלו, להגיד בית-אבותם וזרעם--אם מישראל, הם.  ע ב,ס בני-דליה בני-טוביה, בני נקודא--שש מאות, חמשים ושנים.  {ס}

ע ב,סא ומבני, הכהנים--בני חביה, בני הקוץ:  בני ברזלי, אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי אשה, ויקרא, על-שמם.  ע ב,סב אלה, בקשו כתבם המתיחשים--ולא נמצאו; ויגאלו, מן-הכהנה.  ע ב,סג ויאמר התרשתא להם, אשר לא-יאכלו מקדש הקדשים--עד עמד כהן, לאורים ולתמים.  ע ב,סד כל-הקהל, כאחד--ארבע רבוא, אלפים שלש-מאות ששים.  ע ב,סה מלבד עבדיהם ואמהתיהם, אלה--שבעת אלפים, שלש מאות שלשים ושבעה; ולהם משררים ומשררות, מאתים.  ע ב,סו סוסיהם, שבע מאות שלשים וששה; פרדיהם, מאתים ארבעים וחמשה.  ע ב,סז גמליהם--ארבע מאות, שלשים וחמשה; חמרים--ששת אלפים, שבע מאות ועשרים.  {פ}

ע ב,סח ומראשי, האבות, בבואם, לבית יהוה אשר בירושלם--התנדבו לבית האלהים, להעמידו על-מכונו.  ע ב,סט ככחם, נתנו לאוצר המלאכה, זהב דרכמונים שש-רבאות ואלף,  {ס}  וכסף מנים חמשת אלפים; וכתנת כהנים, מאה.  {ס}  ע ב,ע וישבו הכהנים והלוים ומן-העם והמשררים והשוערים, והנתינים--בעריהם; וכל-ישראל, בעריהם.  {ס}  ע ג,א ויגע החדש השביעי, ובני ישראל בערים;  {ס}  ויאספו העם כאיש אחד, אל-ירושלם.  {ס}

ע ג,ב ויקם ישוע בן-יוצדק ואחיו הכהנים, וזרבבל בן-שאלתיאל ואחיו, ויבנו, את-מזבח אלהי ישראל--להעלות עליו, עלות, ככתוב, בתורת משה איש-האלהים.  ע ג,ג ויכינו המזבח, על-מכונתיו, כי באימה עליהם, מעמי הארצות; ויעל (ויעלו) עליו עלות ליהוה, עלות לבקר ולערב.  ע ג,ד ויעשו את-חג הסכות, ככתוב; ועלת יום ביום במספר, כמשפט דבר-יום ביומו.  ע ג,ה ואחרי-כן עלת תמיד, ולחדשים, ולכל-מועדי יהוה, המקדשים; ולכל מתנדב נדבה, ליהוה.  ע ג,ו מיום אחד, לחדש השביעי, החלו, להעלות עלות ליהוה; והיכל יהוה, לא יסד.  ע ג,ז ויתנו-כסף--לחצבים, ולחרשים; ומאכל ומשתה ושמן, לצדנים ולצרים, להביא עצי ארזים מן-הלבנון אל-ים יפוא, כרשיון כורש מלך-פרס עליהם.  {פ}

ע ג,ח ובשנה השנית, לבואם אל-בית האלהים לירושלם, בחדש, השני--החלו זרבבל בן-שאלתיאל וישוע בן-יוצדק ושאר אחיהם הכהנים והלוים, וכל-הבאים מהשבי ירושלם, ויעמידו את-הלוים מבן עשרים שנה ומעלה, לנצח על-מלאכת בית-יהוה.  {פ}

ע ג,ט ויעמד ישוע בניו ואחיו קדמיאל ובניו בני-יהודה, כאחד, לנצח על-עשה המלאכה, בבית האלהים:  {ס}  בני, חנדד, בניהם ואחיהם, הלוים.  ע ג,י ויסדו הבנים, את-היכל יהוה; ויעמידו הכהנים מלבשים בחצצרות, והלוים בני-אסף במצלתים--להלל את-יהוה, על-ידי דויד מלך-ישראל.  ע ג,יא ויענו בהלל ובהודת ליהוה, כי טוב--כי-לעולם חסדו, על-ישראל; וכל-העם הריעו תרועה גדולה בהלל, ליהוה, על, הוסד בית-יהוה.  {ס}

ע ג,יב ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים, אשר ראו את-הבית הראשון ביסדו--זה הבית בעיניהם, בכים בקול גדול; ורבים בתרועה בשמחה, להרים קול.  ע ג,יג ואין העם, מכירים קול תרועת השמחה, לקול, בכי העם:  כי העם, מריעים תרועה גדולה, והקול נשמע, עד-למרחוק.  {פ}

ע ד,א וישמעו, צרי יהודה ובנימן:  כי-בני הגולה בונים היכל, ליהוה אלהי ישראל.  ע ד,ב ויגשו אל-זרבבל ואל-ראשי האבות, ויאמרו להם נבנה עמכם--כי ככם, נדרוש לאלהיכם; ולא (ולו) אנחנו זבחים, מימי אסר חדן מלך אשור, המעלה אתנו, פה.  ע ד,ג ויאמר להם זרבבל וישוע, ושאר ראשי האבות לישראל--לא-לכם ולנו, לבנות בית לאלהינו:  כי אנחנו יחד נבנה, ליהוה אלהי ישראל, כאשר צונו, המלך כורש מלך-פרס.  ע ד,ד ויהי, עם-הארץ--מרפים, ידי עם-יהודה; ומבלהים (ומבהלים) אותם, לבנות.  ע ד,ה וסכרים עליהם יועצים, להפר עצתם--כל-ימי, כורש מלך פרס, ועד-מלכות, דריוש מלך-פרס.  ע ד,ו ובמלכות, אחשורוש, בתחלת, מלכותו--כתבו שטנה, על-ישבי יהודה וירושלם.  {ס}

ע ד,ז ובימי ארתחששתא, כתב בשלם מתרדת טבאל ושאר כנותו, על-ארתחששתא, מלך פרס; וכתב, הנשתון, כתוב ארמית, ומתרגם ארמית.  {פ}

ע ד,ח רחום בעל-טעם, ושמשי ספרא, כתבו אגרה חדה, על-ירושלם--לארתחששתא מלכא, כנמא.  ע ד,ט אדין רחום בעל-טעם, ושמשי ספרא, ושאר, כנותהון--דיניא ואפרסתכיא טרפליא אפרסיא, ארכוי (ארכויא) בבליא שושנכיא, דהוא (דהיא), עלמיא.  ע ד,י ושאר אמיא, די הגלי אסנפר רבא ויקירא, והותב המו, בקריה די שמרין--ושאר עבר-נהרה, וכענת.  ע ד,יא דנה, פרשגן אגרתא, די שלחו עלוהי, על-ארתחששתא מלכא--עבדיך (עבדך) אנש עבר-נהרה, וכענת.  {פ}

ע ד,יב ידיע, להוא למלכא, די יהודיא די סלקו מן-לותך, עלינא אתו לירושלם; קריתא מרדתא ובאישתא, בנין, ושורי אשכללו (ושוריא שכללו), ואשיא יחיטו.  ע ד,יג כען, ידיע להוא למלכא, די הן קריתא דך תתבנא, ושוריא ישתכללון--מנדה-בלו והלך לא ינתנון, ואפתם מלכים תהנזק.  ע ד,יד כען, כל-קבל די-מלח היכלא מלחנא, וערות מלכא, לא אריך-לנא למחזא; על-דנה--שלחנא, והודענא למלכא.  ע ד,טו די יבקר בספר-דכרניא די אבהתך, ותהשכח בספר דכרניא ותנדע, די קריתא דך קריא מרדא ומהנזקת מלכין ומדנן, ואשתדור עבדין בגוה מן-יומת עלמא; על-דנה--קריתא דך, החרבת.  ע ד,טז מהודעין אנחנה, למלכא, די הן קריתא דך תתבנא, ושוריה ישתכללון:  לקבל דנה--חלק בעבר נהרא, לא איתי לך.  {פ}

ע ד,יז פתגמא שלח מלכא, על-רחום בעל-טעם ושמשי ספרא, ושאר כנותהון, די יתבין בשמרין--ושאר עבר-נהרה שלם, וכעת.  {ס}

ע ד,יח נשתונא, די שלחתון עלינא--מפרש קרי, קדמי.  ע ד,יט ומני, שים טעם, ובקרו והשכחו, די קריתא דך מן-יומת עלמא על-מלכין מתנשאה; ומרד ואשתדור, מתעבד-בה.  ע ד,כ ומלכין תקיפין, הוו על-ירושלם, ושליטין, בכל עבר נהרה; ומדה בלו והלך, מתיהב להון.  ע ד,כא כען שימו טעם, לבטלא גבריא אלך; וקריתא דך לא תתבנא, עד-מני טעמא יתשם.  ע ד,כב וזהירין הוו שלו, למעבד על-דנה; למה ישגא חבלא, להנזקת מלכין.  {ס}

ע ד,כג אדין, מן-די פרשגן נשתונא די ארתחששתא מלכא, קרי קדם-רחום ושמשי ספרא, וכנותהון; אזלו בבהילו לירושלם על-יהודיא, ובטלו המו באדרע וחיל.  {ס}

ע ד,כד באדין, בטלת עבידת בית-אלהא, די, בירושלם; והות, בטלא, עד שנת תרתין, למלכות דריוש מלך-פרס.  {פ}

ע ה,א והתנבי חגי נביאה, וזכריה בר-עדוא נביאיא, על-יהודיא, די ביהוד ובירושלם--בשם אלה ישראל, עליהון.  {ס}

ע ה,ב באדין קמו זרבבל בר-שאלתיאל, וישוע בר-יוצדק, ושריו למבנא, בית אלהא די בירושלם; ועמהון נביאיא די-אלהא, מסעדין להון.  {פ}

ע ה,ג בה-זמנא אתה עליהון תתני פחת עבר-נהרה, ושתר בוזני--וכנותהון; וכן, אמרין להם--מן-שם לכם טעם ביתא דנה לבנא, ואשרנא דנה לשכללה.  {ס}

ע ה,ד אדין כנמא, אמרנא להם:  מן-אנון שמהת גבריא, די-דנה בנינא בנין.  ע ה,ה ועין אלההם, הות על-שבי יהודיא, ולא-בטלו המו, עד-טעמא לדריוש יהך; ואדין יתיבון נשתונא, על-דנה.  {פ}

ע ה,ו פרשגן אגרתא די-שלח תתני פחת עבר-נהרה, ושתר בוזני וכנותה, אפרסכיא, די בעבר נהרה--על-דריוש, מלכא.  ע ה,ז פתגמא, שלחו עלוהי; וכדנה כתיב בגוה, לדריוש מלכא שלמא כלא.  {ס}

ע ה,ח ידיע להוא למלכא, די-אזלנא ליהוד מדינתא לבית אלהא רבא, והוא מתבנא אבן גלל, ואע מתשם בכתליא; ועבידתא דך אספרנא מתעבדא, ומצלח בידהם.  {ס}

ע ה,ט אדין, שאלנא לשביא אלך, כנמא, אמרנא להם:  מן-שם לכם טעם, ביתא דנה למבניה, ואשרנא דנה, לשכללה.  ע ה,י ואף שמהתהם שאלנא להם, להודעותך--די נכתב שם-גבריא, די בראשיהם.  {ס}

ע ה,יא וכנמא פתגמא, התיבונא לממר:  אנחנא המו עבדוהי די-אלה שמיא וארעא, ובנין ביתא די-הוא בנה מקדמת דנה שנין שגיאן, ומלך לישראל רב, בנהי ושכללה.  ע ה,יב להן, מן-די הרגזו אבהתנא לאלה שמיא--יהב המו, ביד נבוכדנצר מלך-בבל כסדיא (כסדאה); וביתה דנה סתרה, ועמה הגלי לבבל.  {ס}

ע ה,יג ברם בשנת חדה, לכורש מלכא די בבל--כורש מלכא שם טעם, בית-אלהא דנה לבנא.  ע ה,יד ואף מאניא די-בית-אלהא, די דהבה וכספא, די נבוכדנצר הנפק מן-היכלא די בירושלם, והיבל המו להיכלא די בבל--הנפק המו כורש מלכא, מן-היכלא די בבל, ויהיבו לששבצר שמה, די פחה שמה.  ע ה,טו ואמר-לה--אלה (אל) מאניא, שא אזל-אחת המו בהיכלא די בירושלם; ובית אלהא, יתבנא על-אתרה.  {ס}

ע ה,טז אדין, ששבצר דך, אתא יהב אשיא די-בית אלהא, די בירושלם; ומן-אדין ועד-כען מתבנא, ולא שלם.  ע ה,יז וכען הן על-מלכא טב, יתבקר בבית גנזיא די-מלכא תמה די בבבל, הן איתי די-מן-כורש מלכא שים טעם, למבנא בית-אלהא דך בירושלם; ורעות מלכא על-דנה, ישלח עלינא.  {ס}

ע ו,א באדין דריוש מלכא, שם טעם; ובקרו בבית ספריא, די גנזיא מהחתין תמה--בבבל.  ע ו,ב והשתכח באחמתא, בבירתא די במדי מדינתא--מגלה חדה; וכן-כתיב בגוה, דכרונה.  {פ}

ע ו,ג בשנת חדה לכורש מלכא, כורש מלכא שם טעם--בית-אלהא בירושלם ביתא יתבנא, אתר די-דבחין דבחין ואשוהי מסובלין; רומה אמין שתין, פתיה אמין שתין.  ע ו,ד נדבכין די-אבן גלל, תלתא, ונדבך, די-אע חדת; ונפקתא--מן-בית מלכא, תתיהב.  ע ו,ה ואף מאני בית-אלהא, די דהבה וכספא, די נבוכדנצר הנפק מן-היכלא די-בירושלם, והיבל לבבל--יהתיבון, ויהך להיכלא די-בירושלם לאתרה, ותחת, בבית אלהא.  {ס}

ע ו,ו כען תתני פחת עבר-נהרה שתר בוזני, וכנותהון, אפרסכיא, די בעבר נהרה--רחיקין הוו, מן-תמה.  ע ו,ז שבקו, לעבידת בית-אלהא דך; פחת יהודיא ולשבי יהודיא, בית-אלהא דך יבנון על-אתרה.  ע ו,ח ומני, שים טעם--למא די-תעבדון עם-שבי יהודיא אלך, למבנא בית-אלהא דך; ומנכסי מלכא, די מדת עבר נהרה, אספרנא נפקתא תהוא מתיהבא לגבריא אלך, די-לא לבטלא.  ע ו,ט ומה חשחן ובני תורין ודכרין ואמרין לעלון לאלה שמיא חנטין מלח חמר ומשח, כמאמר כהניא די-בירושלם להוא מתיהב להם יום ביום--די-לא שלו.  ע ו,י די-להון מהקרבין ניחוחין, לאלה שמיא; ומצלין, לחיי מלכא ובנוהי.  ע ו,יא ומני, שים טעם--די כל-אנש די יהשנא פתגמא דנה, יתנסח אע מן-ביתה וזקיף יתמחא עלהי; וביתה נולו יתעבד, על-דנה.  ע ו,יב ואלהא די שכן שמה תמה, ימגר כל-מלך ועם די ישלח ידה להשניה לחבלה בית-אלהא דך--די בירושלם; אנה דריוש שמת טעם, אספרנא יתעבד.  {פ}

ע ו,יג אדין תתני פחת עבר-נהרה, שתר בוזני--וכנותהון:  לקבל, די-שלח דריוש מלכא כנמא--אספרנא עבדו.  ע ו,יד ושבי יהודיא בנין ומצלחין, בנבואת חגי נביאה וזכריה בר-עדוא; ובנו ושכללו, מן-טעם אלה ישראל, ומטעם כורש ודריוש, וארתחששתא מלך פרס.  ע ו,טו ושיציא ביתה דנה, עד יום תלתה לירח אדר--די-היא שנת-שת, למלכות דריוש מלכא.  {פ}

ע ו,טז ועבדו בני-ישראל כהניא ולויא ושאר בני-גלותא, חנכת בית-אלהא דנה--בחדוה.  ע ו,יז והקרבו, לחנכת בית-אלהא דנה, תורין מאה, דכרין מאתין אמרין ארבע מאה; וצפירי עזין לחטיא (לחטאה) על-כל-ישראל, תרי-עשר--למנין, שבטי ישראל.  ע ו,יח והקימו כהניא בפלגתהון, ולויא במחלקתהון, על-עבידת אלהא, די בירושלם:  ככתב, ספר משה.  {פ}

ע ו,יט ויעשו בני-הגולה, את-הפסח--בארבעה עשר, לחדש הראשון.  ע ו,כ כי הטהרו הכהנים והלוים, כאחד--כלם טהורים; וישחטו הפסח לכל-בני הגולה, ולאחיהם הכהנים ולהם.  ע ו,כא ויאכלו בני-ישראל, השבים מהגולה, וכל הנבדל מטמאת גוי-הארץ, אלהם--לדרש, ליהוה אלהי ישראל.  ע ו,כב ויעשו חג-מצות שבעת ימים, בשמחה:  כי שמחם יהוה, והסב לב מלך-אשור עליהם--לחזק ידיהם, במלאכת בית-האלהים אלהי ישראל.  {פ}

ע ז,א ואחר הדברים האלה, במלכות ארתחשסתא מלך-פרס--עזרא, בן-שריה, בן-עזריה, בן-חלקיה.  ע ז,ב בן-שלום בן-צדוק, בן-אחיטוב.  ע ז,ג בן-אמריה בן-עזריה, בן-מריות.  ע ז,ד בן-זרחיה בן-עזי, בן-בקי.  ע ז,ה בן-אבישוע, בן-פינחס בן-אלעזר, בן-אהרן הכהן, הראש.  ע ז,ו הוא עזרא, עלה מבבל, והוא-ספר מהיר בתורת משה, אשר-נתן יהוה אלהי ישראל; ויתן-לו המלך, כיד-יהוה אלהיו עליו--כל, בקשתו.  {פ}

ע ז,ז ויעלו מבני-ישראל ומן-הכהנים והלוים והמשררים והשערים, והנתינים--אל-ירושלם:  בשנת-שבע, לארתחשסתא המלך.  ע ז,ח ויבא ירושלם, בחדש החמישי:  היא שנת השביעית, למלך.  ע ז,ט כי, באחד לחדש הראשון--הוא יסד, המעלה מבבל; ובאחד לחדש החמישי, בא אל-ירושלם, כיד-אלהיו, הטובה עליו.  ע ז,י כי עזרא הכין לבבו, לדרש את-תורת יהוה ולעשת, וללמד בישראל, חק ומשפט.  {ס}

ע ז,יא וזה פרשגן הנשתון, אשר נתן המלך ארתחשסתא, לעזרא הכהן, הספר:  ספר דברי מצות-יהוה, וחקיו--על-ישראל.  {פ}

ע ז,יב ארתחשסתא--מלך, מלכיא:  לעזרא כהנא ספר דתא די-אלה שמיא, גמיר--וכענת.  ע ז,יג מני, שים טעם--די כל-מתנדב במלכותי מן-עמא ישראל וכהנוהי ולויא למהך לירושלם עמך, יהך.  ע ז,יד כל-קבל, די מן-קדם מלכא ושבעת יעטהי שליח, לבקרה על-יהוד, ולירושלם--בדת אלהך, די בידך.  ע ז,טו ולהיבלה, כסף ודהב--די-מלכא ויעטוהי, התנדבו לאלה ישראל, די בירושלם, משכנה.  ע ז,טז וכל, כסף ודהב, די תהשכח, בכל מדינת בבל--עם התנדבות עמא וכהניא מתנדבין, לבית אלההם די בירושלם.  ע ז,יז כל-קבל דנה אספרנא תקנא בכספא דנה, תורין דכרין אמרין, ומנחתהון, ונסכיהון; ותקרב המו--על-מדבחה, די בית אלהכם די בירושלם.  ע ז,יח ומה די עליך (עלך) ועל-אחיך (אחך) ייטב, בשאר כספא ודהבה--למעבד:  כרעות אלהכם, תעבדון.  ע ז,יט ומאניא די-מתיהבין לך, לפלחן בית אלהך--השלם, קדם אלה ירושלם.  ע ז,כ ושאר, חשחות בית אלהך, די יפל-לך, למנתן--תנתן, מן-בית גנזי מלכא.  ע ז,כא ומני אנה ארתחשסתא מלכא, שים טעם--לכל גזבריא, די בעבר נהרה:  די כל-די ישאלנכון עזרא כהנא ספר דתא, די-אלה שמיא--אספרנא, יתעבד.  ע ז,כב עד-כסף, ככרין מאה, ועד-חנטין כורין מאה, ועד-חמר בתין מאה ועד-בתין משח מאה; ומלח, די-לא כתב.  ע ז,כג כל-די, מן-טעם אלה שמיא, יתעבד אדרזדא, לבית אלה שמיא:  די-למה להוא קצף, על-מלכות מלכא ובנוהי.  ע ז,כד ולכם מהודעין, די כל-כהניא ולויא זמריא תרעיא נתיניא, ופלחי, בית אלהא דנה--מנדה בלו והלך, לא שליט למרמא עליהם.  ע ז,כה ואנת עזרא, כחכמת אלהך די-בידך מני שפטין ודינין די-להון דאנין (דינין) לכל-עמא די בעבר נהרה, לכל-ידעי, דתי אלהך; ודי לא ידע, תהודעון.  ע ז,כו וכל-די-לא להוא עבד דתא די-אלהך, ודתא די מלכא--אספרנא, דינה להוא מתעבד מנה:  הן למות הן לשרשו (לשרשי), הן-לענש נכסין ולאסורין.  {פ}

ע ז,כז ברוך יהוה, אלהי אבתינו--אשר נתן כזאת, בלב המלך, לפאר, את-בית יהוה אשר בירושלם.  ע ז,כח ועלי הטה-חסד, לפני המלך ויועציו, ולכל-שרי המלך, הגברים; ואני התחזקתי, כיד-יהוה אלהי עלי, ואקבצה מישראל ראשים, לעלות עמי.  {פ}

ע ח,א ואלה ראשי אבתיהם, והתיחשם:  העלים עמי, במלכות ארתחשסתא המלך--מבבל.  {ס}  ע ח,ב מבני פינחס גרשם,  {ס}  מבני איתמר דניאל;  {ס}  מבני דויד, חטוש.  {ס}  ע ח,ג מבני שכניה,  {ס}  מבני פרעש זכריה; ועמו התיחש לזכרים, מאה וחמשים.  {ס}  ע ח,ד מבני פחת מואב, אליהועיני בן-זרחיה; ועמו, מאתים הזכרים.  {ס}  ע ח,ה מבני שכניה, בן-יחזיאל; ועמו, שלש מאות הזכרים.  {ס}  ע ח,ו ומבני עדין, עבד בן-יונתן; ועמו, חמשים הזכרים.  {ס}  ע ח,ז ומבני עילם, ישעיה בן-עתליה; ועמו, שבעים הזכרים.  {ס}  ע ח,ח ומבני שפטיה, זבדיה בן-מיכאל; ועמו, שמנים הזכרים.  {ס}  ע ח,ט מבני יואב, עבדיה בן-יחיאל; ועמו, מאתים ושמנה עשר הזכרים.  {ס}  ע ח,י ומבני שלומית, בן-יוספיה; ועמו, מאה וששים הזכרים.  {ס}  ע ח,יא ומבני בבי, זכריה בן-בבי; ועמו, עשרים ושמנה הזכרים.  {ס}  ע ח,יב ומבני עזגד, יוחנן בן-הקטן; ועמו, מאה ועשרה הזכרים.  {ס}  ע ח,יג ומבני אדניקם, אחרנים--ואלה שמותם, אליפלט יעיאל ושמעיה; ועמהם, ששים הזכרים.  {ס}  ע ח,יד ומבני בגוי, עותי וזבוד (וזכור); ועמו, שבעים הזכרים.  {פ}

ע ח,טו ואקבצם, אל-הנהר הבא אל-אהוא, ונחנה שם, ימים שלשה; ואבינה בעם ובכהנים, ומבני לוי לא-מצאתי שם.  ע ח,טז ואשלחה לאליעזר לאריאל לשמעיה ולאלנתן וליריב ולאלנתן ולנתן, ולזכריה ולמשלם--ראשים; וליויריב ולאלנתן, מבינים.  ע ח,יז ואוצאה (ואצוה) אותם על-אדו הראש, בכספיא המקום; ואשימה בפיהם דברים לדבר אל-אדו אחיו הנתונים (הנתינים), בכספיא המקום--להביא-לנו משרתים, לבית אלהינו.  ע ח,יח ויביאו לנו כיד-אלהינו הטובה עלינו, איש שכל--מבני מחלי, בן-לוי בן-ישראל; ושרביה ובניו ואחיו, שמנה עשר.  ע ח,יט ואת-חשביה--ואתו ישעיה, מבני מררי:  אחיו ובניהם, עשרים.  {ס}

ע ח,כ ומן-הנתינים, שנתן דויד והשרים לעבדת הלוים--נתינים, מאתים ועשרים:  כלם, נקבו בשמות.  ע ח,כא ואקרא שם צום על-הנהר אהוא, להתענות לפני אלהינו--לבקש ממנו דרך ישרה, לנו ולטפנו ולכל-רכושנו.  ע ח,כב כי בשתי, לשאול מן-המלך חיל ופרשים--לעזרנו מאויב, בדרך:  כי-אמרנו למלך לאמר, יד-אלהינו על-כל-מבקשיו לטובה, ועזו ואפו, על כל-עזביו.  ע ח,כג ונצומה ונבקשה מאלהינו, על-זאת; ויעתר, לנו.  ע ח,כד ואבדילה משרי הכהנים, שנים עשר--לשרביה חשביה, ועמהם מאחיהם עשרה.  ע ח,כה ואשקולה (ואשקלה) להם, את-הכסף ואת-הזהב ואת-הכלים--תרומת בית-אלהינו, ההרימו המלך ויעציו ושריו, וכל-ישראל, הנמצאים.  ע ח,כו ואשקלה על-ידם כסף, ככרים שש-מאות וחמשים, וכלי-כסף מאה, לככרים; זהב, מאה ככר.  ע ח,כז וכפרי זהב עשרים, לאדרכנים אלף; וכלי נחשת מצהב טובה, שנים--חמודת, כזהב.  ע ח,כח ואמרה אלהם, אתם קדש ליהוה, והכלים, קדש; והכסף והזהב נדבה, ליהוה אלהי אבתיכם.  ע ח,כט שקדו ושמרו, עד-תשקלו לפני שרי הכהנים והלוים ושרי-האבות לישראל--בירושלם:  הלשכות, בית יהוה.  ע ח,ל וקבלו הכהנים והלוים, משקל הכסף והזהב והכלים--להביא לירושלם, לבית אלהינו.  {פ}

ע ח,לא ונסעה מנהר אהוא, בשנים עשר לחדש הראשון--ללכת, ירושלם; ויד-אלהינו, היתה עלינו, ויצילנו, מכף אויב ואורב על-הדרך.  ע ח,לב ונבוא, ירושלם; ונשב שם, ימים שלשה.  ע ח,לג וביום הרביעי נשקל הכסף והזהב והכלים בבית אלהינו, על יד-מרמות בן-אוריה הכהן, ועמו, אלעזר בן-פינחס; ועמהם יוזבד בן-ישוע, ונועדיה בן-בנוי--הלוים.  ע ח,לד במספר במשקל, לכל; ויכתב כל-המשקל, בעת ההיא.  {פ}

ע ח,לה הבאים מהשבי בני-הגולה הקריבו עלות לאלהי ישראל, פרים שנים-עשר על-כל-ישראל אילים תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה, צפירי חטאת, שנים עשר:  הכל, עולה ליהוה.  {פ}

ע ח,לו ויתנו את-דתי המלך, לאחשדרפני המלך, ופחוות, עבר הנהר; ונשאו את-העם, ואת-בית האלהים.  {ס}

ע ט,א וככלות אלה, נגשו אלי השרים לאמר--לא-נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים, מעמי הארצות:  כתעבתיהם לכנעני החתי הפרזי היבוסי, העמני המאבי, המצרי, והאמרי.  ע ט,ב כי-נשאו מבנתיהם, להם ולבניהם, והתערבו זרע הקדש, בעמי הארצות; ויד השרים והסגנים, היתה במעל הזה--ראשונה.  {ס}

ע ט,ג וכשמעי את-הדבר הזה, קרעתי את-בגדי ומעילי; ואמרטה משער ראשי, וזקני, ואשבה, משומם.  ע ט,ד ואלי יאספו, כל חרד בדברי אלהי-ישראל--על, מעל הגולה; ואני ישב משומם, עד למנחת הערב.  ע ט,ה ובמנחת הערב, קמתי מתעניתי, ובקרעי בגדי, ומעילי; ואכרעה, על-ברכי, ואפרשה כפי, אל-יהוה אלהי.  ע ט,ו ואמרה, אלהי בשתי ונכלמתי--להרים אלהי פני, אליך:  כי עונתינו רבו למעלה ראש, ואשמתנו גדלה עד לשמים.  ע ט,ז מימי אבתינו, אנחנו באשמה גדלה--עד, היום הזה; ובעונתינו נתנו אנחנו מלכינו כהנינו ביד מלכי הארצות, בחרב בשבי ובבזה ובבשת פנים--כהיום הזה.  ע ט,ח ועתה כמעט-רגע היתה תחנה מאת יהוה אלהינו, להשאיר לנו פליטה, ולתת-לנו יתד, במקום קדשו--להאיר עינינו אלהינו, ולתתנו מחיה מעט בעבדתנו.  ע ט,ט כי-עבדים אנחנו--ובעבדתנו, לא עזבנו אלהינו; ויט-עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת-לנו מחיה, לרומם את-בית אלהינו ולהעמיד את-חרבתיו, ולתת-לנו גדר, ביהודה ובירושלם.  {ס}

ע ט,י ועתה מה-נאמר אלהינו, אחרי-זאת:  כי עזבנו, מצותיך.  ע ט,יא אשר צוית, ביד עבדיך הנביאים לאמר--הארץ אשר אתם באים לרשתה, ארץ נדה היא בנדת עמי הארצות:  בתועבתיהם, אשר מלאוה מפה אל-פה--בטמאתם.  ע ט,יב ועתה בנותיכם אל-תתנו לבניהם, ובנתיהם אל-תשאו לבניכם, ולא-תדרשו שלמם וטובתם, עד-עולם--למען תחזקו, ואכלתם את-טוב הארץ, והורשתם לבניכם, עד-עולם.  ע ט,יג ואחרי, כל-הבא עלינו, במעשינו הרעים, ובאשמתנו הגדלה:  כי אתה אלהינו, חשכת למטה מעוננו, ונתתה לנו פליטה, כזאת.  ע ט,יד הנשוב, להפר מצותיך, ולהתחתן, בעמי התעבות האלה:  הלוא תאנף-בנו עד-כלה, לאין שארית ופליטה.  {פ}

ע ט,טו יהוה אלהי ישראל, צדיק אתה--כי-נשארנו פליטה, כהיום הזה; הננו לפניך באשמתינו, כי אין לעמוד לפניך על-זאת.  {פ}

ע י,א וכהתפלל עזרא, וכהתודתו, בכה ומתנפל, לפני בית האלהים:  נקבצו אליו מישראל קהל רב-מאד, אנשים ונשים וילדים--כי-בכו העם, הרבה-בכה.  {ס}

ע י,ב ויען שכניה בן-יחיאל מבני עולם (עילם), ויאמר לעזרא--אנחנו מעלנו באלהינו, ונשב נשים נכריות מעמי הארץ; ועתה יש-מקוה לישראל, על-זאת.  ע י,ג ועתה נכרת-ברית לאלהינו להוציא כל-נשים והנולד מהם, בעצת אדני, והחרדים, במצות אלהינו; וכתורה, יעשה.  ע י,ד קום כי-עליך הדבר, ואנחנו עמך:  חזק, ועשה.  {פ}

ע י,ה ויקם עזרא וישבע את-שרי הכהנים הלוים וכל-ישראל, לעשות כדבר הזה--וישבעו.  ע י,ו ויקם עזרא, מלפני בית האלהים, וילך, אל-לשכת יהוחנן בן-אלישיב; וילך שם, לחם לא-אכל ומים לא-שתה--כי מתאבל, על-מעל הגולה.  {ס}

ע י,ז ויעבירו קול ביהודה וירושלם, לכל בני הגולה--להקבץ, ירושלם.  ע י,ח וכל אשר לא-יבוא לשלשת הימים, כעצת השרים והזקנים--יחרם, כל-רכושו; והוא יבדל, מקהל הגולה.  {ס}

ע י,ט ויקבצו כל-אנשי-יהודה ובנימן ירושלם לשלשת הימים, הוא חדש התשיעי--בעשרים בחדש; וישבו כל-העם, ברחוב בית האלהים, מרעידים על-הדבר, ומהגשמים.  {פ}

ע י,י ויקם עזרא הכהן, ויאמר אלהם, אתם מעלתם, ותשיבו נשים נכריות--להוסיף, על-אשמת ישראל.  ע י,יא ועתה, תנו תודה ליהוה אלהי-אבתיכם--ועשו רצונו; והבדלו מעמי הארץ, ומן-הנשים הנכריות.  ע י,יב ויענו כל-הקהל ויאמרו, קול גדול:  כן כדבריך (כדברך) עלינו, לעשות.  ע י,יג אבל העם רב והעת גשמים, ואין כח לעמוד בחוץ; והמלאכה, לא-ליום אחד ולא לשנים--כי-הרבינו לפשע, בדבר הזה.  ע י,יד יעמדו-נא שרינו לכל-הקהל וכל אשר בערינו, ההשיב נשים נכריות יבא לעתים מזמנים, ועמהם זקני-עיר ועיר, ושפטיה:  עד להשיב חרון אף-אלהינו, ממנו--עד, לדבר הזה.  {פ}

ע י,טו אך יונתן בן-עשהאל ויחזיה בן-תקוה, עמדו על-זאת; ומשלם ושבתי הלוי, עזרם.  ע י,טז ויעשו-כן, בני הגולה, ויבדלו עזרא הכהן אנשים ראשי האבות לבית אבתם, וכלם בשמות; וישבו, ביום אחד לחדש העשירי, לדריוש, הדבר.  ע י,יז ויכלו בכל--אנשים, ההשיבו נשים נכריות:  עד יום אחד, לחדש הראשון.  {פ}

ע י,יח וימצא מבני הכהנים, אשר השיבו נשים נכריות:  מבני ישוע בן-יוצדק, ואחיו--מעשיה ואליעזר, ויריב וגדליה.  ע י,יט ויתנו ידם, להוציא נשיהם; ואשמים איל-צאן, על-אשמתם.  {ס}  ע י,כ ומבני אמר, חנני וזבדיה.  {ס}  ע י,כא ומבני, חרם--מעשיה ואליה ושמעיה, ויחיאל ועזיה.  ע י,כב ומבני, פשחור--אליועיני מעשיה ישמעאל נתנאל, יוזבד ואלעשה.  {ס}  ע י,כג ומן-הלוים--יוזבד ושמעי, וקליה הוא קליטא, פתחיה יהודה, ואליעזר.  {ס}  ע י,כד ומן-המשררים, אלישיב; ומן-השערים, שלם וטלם ואורי.  {ס}  ע י,כה ומישראל--מבני פרעש רמיה ויזיה ומלכיה, ומימן ואלעזר, ומלכיה, ובניה.  {ס}  ע י,כו ומבני, עילם--מתניה זכריה ויחיאל ועבדי, וירמות ואליה.  {ס}  ע י,כז ומבני, זתוא--אליועני אלישיב מתניה וירמות, וזבד ועזיזא.  {ס}  ע י,כח ומבני, בבי--יהוחנן חנניה, זבי עתלי.  {ס}  ע י,כט ומבני, בני--משלם מלוך ועדיה, ישוב ושאל ירמות (ורמות).  {ס}  ע י,ל ומבני פחת מואב, עדנא וכלל, בניה מעשיה מתניה בצלאל, ובנוי ומנשה.  {ס}  ע י,לא ובני, חרם--אליעזר ישיה מלכיה, שמעיה שמעון.  ע י,לב בנימן מלוך, שמריה.  {ס}  ע י,לג מבני, חשם--מתני מתתה זבד אליפלט, ירמי מנשה שמעי.  {ס}  ע י,לד מבני בני, מעדי עמרם ואואל.  {ס}  ע י,לה בניה בדיה, כלוהי (כלוהו).  ע י,לו וניה מרמות, אלישיב.  ע י,לז מתניה מתני, ויעשו (ויעשי).  ע י,לח ובני ובנוי, שמעי.  ע י,לט ושלמיה ונתן, ועדיה.  ע י,מ מכנדבי ששי, שרי.  ע י,מא עזראל ושלמיהו, שמריה.  ע י,מב שלום אמריה, יוסף.  {ס}  ע י,מג מבני, נבו--יעיאל מתתיה זבד זבינא, ידו (ידי) ויואל בניה.  ע י,מד כל-אלה, נשאי (נשאו) נשים נכריות; ויש מהם נשים, וישימו בנים.  {פ}

נ א,א דברי נחמיה, בן-חכליה:  ויהי בחדש-כסלו שנת עשרים, ואני הייתי בשושן הבירה.  נ א,ב ויבא חנני אחד מאחי, הוא ואנשים--מיהודה; ואשאלם על-היהודים הפליטה, אשר-נשארו מן-השבי--ועל-ירושלם.  נ א,ג ויאמרו, לי--הנשארים אשר-נשארו מן-השבי שם במדינה, ברעה גדלה ובחרפה; וחומת ירושלם מפרצת, ושעריה נצתו באש.  נ א,ד ויהי כשמעי את-הדברים האלה, ישבתי ואבכה, ואתאבלה, ימים; ואהי צם ומתפלל, לפני אלהי השמים.  נ א,ה ואמר, אנא יהוה אלהי השמים--האל הגדול, והנורא:  שמר הברית וחסד, לאהביו ולשמרי מצותיו.  נ א,ו תהי נא אזנך-קשבת ועיניך פתוחות לשמע אל-תפלת עבדך אשר אנכי מתפלל לפניך היום, יומם ולילה--על-בני ישראל, עבדיך; ומתודה, על-חטאות בני-ישראל אשר חטאנו לך, ואני ובית-אבי, חטאנו.  נ א,ז חבל, חבלנו לך; ולא-שמרנו את-המצות, ואת-החקים ואת-המשפטים, אשר צוית, את-משה עבדך.  נ א,ח זכר-נא, את-הדבר, אשר צוית את-משה עבדך, לאמר:  אתם תמעלו--אני, אפיץ אתכם בעמים.  נ א,ט ושבתם אלי--ושמרתם מצותי, ועשיתם אתם:  אם-יהיה נדחכם בקצה השמים, משם אקבצם, והבואתים (והביאתים) אל-המקום, אשר בחרתי לשכן את-שמי שם.  נ א,י והם עבדיך, ועמך--אשר פדית בכחך הגדול, ובידך החזקה.  נ א,יא אנא אדני, תהי נא אזנך-קשבת אל-תפלת עבדך ואל-תפלת עבדיך החפצים ליראה את-שמך, והצליחה-נא לעבדך היום, ותנהו לרחמים לפני האיש הזה; ואני הייתי משקה, למלך.  {פ}

נ ב,א ויהי בחדש ניסן, שנת עשרים לארתחשסתא המלך--יין לפניו; ואשא את-היין ואתנה למלך, ולא-הייתי רע לפניו.  נ ב,ב ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים, ואתה אינך חולה--אין זה, כי-אם רע לב; ואירא, הרבה מאד.  נ ב,ג ואמר למלך, המלך לעולם יחיה; מדוע לא-ירעו פני, אשר העיר בית-קברות אבתי חרבה, ושעריה, אכלו באש.  {ס}

נ ב,ד ויאמר לי המלך, על-מה-זה אתה מבקש; ואתפלל, אל-אלהי השמים.  נ ב,ה ואמר למלך--אם-על-המלך טוב, ואם-ייטב עבדך לפניך:  אשר תשלחני אל-יהודה, אל-עיר קברות אבתי--ואבננה.  נ ב,ו ויאמר לי המלך והשגל יושבת אצלו, עד-מתי יהיה מהלכך--ומתי תשוב; וייטב לפני-המלך וישלחני, ואתנה לו זמן.  נ ב,ז ואומר, למלך--אם-על-המלך טוב, אגרות יתנו-לי על-פחוות עבר הנהר:  אשר, יעבירוני, עד אשר-אבוא, אל-יהודה.  נ ב,ח ואגרת אל-אסף שמר הפרדס אשר למלך, אשר יתן-לי עצים לקרות את-שערי הבירה אשר-לבית ולחומת העיר, ולבית, אשר-אבוא אליו; ויתן-לי המלך, כיד-אלהי הטובה עלי.  נ ב,ט ואבוא, אל-פחוות עבר הנהר, ואתנה להם, את אגרות המלך; וישלח עמי המלך, שרי חיל ופרשים.  {פ}

נ ב,י וישמע סנבלט החרני, וטוביה העבד העמני, וירע להם, רעה גדלה:  אשר-בא אדם, לבקש טובה לבני ישראל.  נ ב,יא ואבוא, אל-ירושלם; ואהי-שם, ימים שלשה.  נ ב,יב ואקום לילה, אני ואנשים מעט עמי, ולא-הגדתי לאדם, מה אלהי נתן אל-לבי לעשות לירושלם; ובהמה, אין עמי, כי אם-הבהמה, אשר אני רכב בה.  נ ב,יג ואצאה בשער-הגיא לילה, ואל-פני עין התנין, ואל-שער, האשפת; ואהי שבר בחומת ירושלם, אשר-המפרוצים (הם פרוצים), ושעריה, אכלו באש.  נ ב,יד ואעבר אל-שער העין, ואל-ברכת המלך; ואין-מקום לבהמה, לעבר תחתי.  נ ב,טו ואהי עלה בנחל לילה, ואהי שבר בחומה; ואשוב, ואבוא בשער הגיא--ואשוב.  נ ב,טז והסגנים, לא ידעו אנה הלכתי, ומה, אני עשה; וליהודים ולכהנים ולחרים ולסגנים, וליתר עשה המלאכה--עד-כן, לא הגדתי.  נ ב,יז ואומר אלהם, אתם ראים הרעה אשר אנחנו בה, אשר ירושלם חרבה, ושעריה נצתו באש:  לכו, ונבנה את-חומת ירושלם, ולא-נהיה עוד, חרפה.  נ ב,יח ואגיד להם את-יד אלהי, אשר-היא טובה עלי, ואף-דברי המלך, אשר אמר-לי; ויאמרו נקום ובנינו, ויחזקו ידיהם לטובה.  {פ}

נ ב,יט וישמע סנבלט החרני וטביה העבד העמוני, וגשם הערבי, וילעגו לנו, ויבזו עלינו; ויאמרו, מה-הדבר הזה אשר אתם עשים--העל המלך, אתם מרדים.  נ ב,כ ואשיב אותם דבר, ואומר להם אלהי השמים הוא יצליח לנו, ואנחנו עבדיו, נקום ובנינו; ולכם, אין-חלק וצדקה וזכרון--בירושלם.  נ ג,א ויקם אלישיב הכהן הגדול ואחיו הכהנים, ויבנו את-שער הצאן--המה קדשוהו, ויעמידו דלתתיו; ועד-מגדל המאה קדשוהו, עד מגדל חננאל.  {ס}  נ ג,ב ועל-ידו בנו, אנשי ירחו;  {ס}  ועל-ידו בנה, זכור בן-אמרי.  {ס}  נ ג,ג ואת שער הדגים, בנו בני הסנאה; המה קרוהו--ויעמידו דלתתיו, מנעוליו ובריחיו.  {ס}  נ ג,ד ועל-ידם החזיק, מרמות בן-אוריה בן-הקוץ,  {ס}  ועל-ידם החזיק, משלם בן-ברכיה בן-משיזבאל;  {ס}  ועל-ידם החזיק, צדוק בן-בענא.  {ס}  נ ג,ה ועל-ידם, החזיקו התקועים; ואדיריהם לא-הביאו צורם, בעבדת אדניהם.  {ס}  נ ג,ו ואת שער הישנה החזיקו, יוידע בן-פסח, ומשלם, בן-בסודיה; המה קרוהו--ויעמידו דלתתיו, ומנעליו ובריחיו.  {ס}  נ ג,ז ועל-ידם החזיק מלטיה הגבעני, וידון המרנתי, אנשי גבעון, והמצפה--לכסא, פחת עבר הנהר.  {ס}  נ ג,ח על-ידו החזיק, עזיאל בן-חרהיה צורפים,  {ס}  ועל-ידו החזיק, חנניה בן-הרקחים; ויעזבו, ירושלם, עד, החומה הרחבה.  {ס}  נ ג,ט ועל-ידם החזיק, רפיה בן-חור, שר, חצי פלך ירושלם.  {ס}  נ ג,י ועל-ידם החזיק ידיה בן-חרומף, ונגד ביתו;  {ס}  ועל-ידו החזיק, חטוש בן-חשבניה.  נ ג,יא מדה שנית, החזיק מלכיה בן-חרם, וחשוב, בן-פחת מואב; ואת, מגדל התנורים.  {ס}  נ ג,יב ועל-ידו החזיק, שלום בן-הלוחש, שר, חצי פלך ירושלם; הוא, ובנותיו.  {ס}  נ ג,יג את שער הגיא החזיק חנון, וישבי זנוח--המה בנוהו, ויעמידו דלתתיו מנעליו ובריחיו; ואלף אמה בחומה, עד שער השפות.  נ ג,יד ואת שער האשפות, החזיק מלכיה בן-רכב, שר, פלך בית-הכרם; הוא יבננו--ויעמיד דלתתיו, מנעליו ובריחיו.  {ס}  נ ג,טו ואת שער העין החזיק שלון בן-כל-חזה, שר פלך המצפה--הוא יבננו ויטללנו, ויעמידו (ויעמיד) דלתתיו מנעליו ובריחיו; ואת חומת ברכת השלח, לגן-המלך, ועד-המעלות, היורדות מעיר דויד.  {ס}  נ ג,טז אחריו החזיק, נחמיה בן-עזבוק, שר, חצי פלך בית-צור--עד-נגד, קברי דויד, ועד-הברכה העשויה, ועד בית הגברים.  {ס}  נ ג,יז אחריו החזיקו הלוים, רחום בן-בני; על-ידו החזיק, חשביה שר-חצי-פלך קעילה--לפלכו.  {ס}  נ ג,יח אחריו החזיקו אחיהם, בוי בן-חנדד, שר, חצי פלך קעילה.  {ס}  נ ג,יט ויחזק על-ידו עזר בן-ישוע, שר המצפה--מדה שנית:  מנגד, עלת הנשק המקצע.  {ס}  נ ג,כ אחריו החרה החזיק ברוך בן-זבי (זכי), מדה שנית:  מן-המקצוע--עד-פתח בית אלישיב, הכהן הגדול.  {ס}  נ ג,כא אחריו החזיק, מרמות בן-אוריה בן-הקוץ--מדה שנית:  מפתח בית אלישיב, ועד-תכלית בית אלישיב.  {ס}  נ ג,כב ואחריו החזיקו הכהנים, אנשי הככר.  נ ג,כג אחריו החזיק בנימן וחשוב, נגד ביתם;  {ס}  אחריו החזיק, עזריה בן-מעשיה בן-ענניה--אצל ביתו.  {ס}  נ ג,כד אחריו החזיק, בנוי בן-חנדד--מדה שנית:  מבית עזריה, עד-המקצוע ועד-הפנה.  נ ג,כה פלל בן-אוזי, מנגד המקצוע, והמגדל היוצא מבית המלך העליון, אשר לחצר המטרה; אחריו, פדיה בן-פרעש.  {ס}  נ ג,כו והנתינים--היו ישבים, בעפל:  עד נגד שער המים, למזרח, והמגדל, היוצא.  {ס}  נ ג,כז אחריו החזיקו התקעים, מדה שנית:  מנגד המגדל הגדול, היוצא, ועד, חומת העפל.  נ ג,כח מעל שער הסוסים, החזיקו הכהנים--איש, לנגד ביתו.  {ס}  נ ג,כט אחריו החזיק צדוק בן-אמר, נגד ביתו;  {ס}  ואחריו החזיק שמעיה בן-שכניה, שמר שער המזרח.  {ס}  נ ג,ל אחרי (אחריו) החזיק חנניה בן-שלמיה, וחנון בן-צלף הששי--מדה שני;  {ס}  אחריו החזיק, משלם בן-ברכיה--נגד, נשכתו.  {ס}  נ ג,לא אחרי (אחריו) החזיק, מלכיה בן-הצרפי--עד-בית הנתינים, והרכלים:  נגד שער המפקד, ועד עלית הפנה.  נ ג,לב ובין עלית הפנה לשער הצאן, החזיקו הצרפים והרכלים.  {פ}

נ ג,לג ויהי כאשר שמע סנבלט, כי-אנחנו בונים את-החומה, ויחר לו, ויכעס הרבה; וילעג, על-היהודים.  נ ג,לד ויאמר לפני אחיו, וחיל שמרון, ויאמר, מה היהודים האמללים עשים; היעזבו להם היזבחו היכלו ביום, היחיו את-האבנים מערמות העפר והמה שרופות.  נ ג,לה וטוביה העמני, אצלו; ויאמר, גם אשר-הם בונים--אם-יעלה שועל, ופרץ חומת אבניהם.  {פ}

נ ג,לו שמע אלהינו כי-היינו בוזה, והשב חרפתם אל-ראשם; ותנם לבזה, בארץ שביה.  נ ג,לז ואל-תכס, על-עונם, וחטאתם, מלפניך אל-תמחה:  כי הכעיסו, לנגד הבונים.  נ ג,לח ונבנה, את-החומה, ותקשר כל-החומה, עד-חציה; ויהי לב לעם, לעשות.  {פ}

נ ד,א ויהי כאשר שמע סנבלט וטוביה והערבים והעמנים והאשדודים, כי-עלתה ארוכה לחמות ירושלם--כי-החלו הפרצים, להסתם; ויחר להם, מאד.  נ ד,ב ויקשרו כלם יחדו, לבוא להלחם בירושלם, ולעשות לו, תועה.  נ ד,ג ונתפלל, אל-אלהינו; ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה, מפניהם.  נ ד,ד ויאמר יהודה, כשל כח הסבל, והעפר, הרבה; ואנחנו לא נוכל, לבנות בחומה.  נ ד,ה ויאמרו צרינו, לא ידעו ולא יראו, עד אשר-נבוא אל-תוכם, והרגנום; והשבתנו, את-המלאכה.  נ ד,ו ויהי כאשר-באו היהודים, הישבים אצלם; ויאמרו לנו עשר פעמים, מכל-המקמות אשר-תשובו עלינו.  נ ד,ז ואעמיד מתחתיות למקום, מאחרי לחומה--בצחחיים (בצחחים); ואעמיד את-העם למשפחות, עם-חרבתיהם רמחיהם וקשתתיהם.  נ ד,ח וארא ואקום, ואמר אל-החרים ואל-הסגנים ואל-יתר העם--אל-תיראו, מפניהם:  את-אדני הגדול והנורא, זכרו, והלחמו על-אחיכם בניכם ובנתיכם, נשיכם ובתיכם.  {פ}

נ ד,ט ויהי כאשר-שמעו אויבינו, כי-נודע לנו, ויפר האלהים, את-עצתם; ונשוב (ונשב) כלנו אל-החומה, איש אל-מלאכתו.  נ ד,י ויהי מן-היום ההוא, חצי נערי עשים במלאכה, וחצים מחזיקים והרמחים המגנים, והקשתות והשרינים; והשרים--אחרי, כל-בית יהודה.  נ ד,יא הבונים בחומה והנשאים בסבל, עמשים; באחת ידו עשה במלאכה, ואחת מחזקת השלח.  נ ד,יב והבונים--איש חרבו אסורים על-מתניו, ובונים; והתוקע בשופר, אצלי.  נ ד,יג ואמר אל-החרים ואל-הסגנים, ואל-יתר העם--המלאכה הרבה, ורחבה; ואנחנו, נפרדים על-החומה, רחוקים, איש מאחיו.  נ ד,יד במקום, אשר תשמעו את-קול השופר, שמה, תקבצו אלינו; אלהינו, ילחם לנו.  נ ד,טו ואנחנו, עשים במלאכה; וחצים, מחזיקים ברמחים, מעלות השחר, עד צאת הכוכבים.  נ ד,טז גם בעת ההיא, אמרתי לעם--איש ונערו, ילינו בתוך ירושלם; והיו-לנו הלילה משמר, והיום מלאכה.  נ ד,יז ואין אני ואחי ונערי, ואנשי המשמר אשר אחרי--אין-אנחנו פשטים, בגדינו; איש, שלחו המים.  {ס}

נ ה,א ותהי צעקת העם ונשיהם, גדולה, אל-אחיהם, היהודים.  נ ה,ב ויש אשר אמרים, בנינו ובנתינו אנחנו רבים; ונקחה דגן, ונאכלה ונחיה.  נ ה,ג ויש אשר אמרים, שדתינו וכרמינו ובתינו אנחנו ערבים; ונקחה דגן, ברעב.  נ ה,ד ויש אשר אמרים, לוינו כסף למדת המלך, שדתינו, וכרמינו.  נ ה,ה ועתה, כבשר אחינו בשרנו, כבניהם, בנינו; והנה אנחנו כבשים את-בנינו ואת-בנתינו לעבדים, ויש מבנתינו נכבשות ואין לאל ידנו, ושדתינו וכרמינו, לאחרים.  נ ה,ו ויחר לי, מאד, כאשר שמעתי את-זעקתם, ואת הדברים האלה.  נ ה,ז וימלך לבי עלי, ואריבה את-החרים ואת-הסגנים, ואמרה להם, משא איש-באחיו אתם נשאים (נשים); ואתן עליהם, קהלה גדולה.  נ ה,ח ואמרה להם, אנחנו קנינו את-אחינו היהודים הנמכרים לגוים כדי בנו, וגם-אתם תמכרו את-אחיכם, ונמכרו-לנו; ויחרישו, ולא מצאו דבר.  {ס}

נ ה,ט ויאמר (ואמר), לא-טוב הדבר אשר-אתם עשים:  הלוא ביראת אלהינו תלכו, מחרפת הגוים אויבינו.  נ ה,י וגם-אני אחי ונערי, נשים בהם כסף ודגן; נעזבה-נא, את-המשא הזה.  נ ה,יא השיבו נא להם כהיום, שדתיהם כרמיהם זיתיהם--ובתיהם; ומאת הכסף והדגן התירוש והיצהר, אשר אתם נשים בהם.  נ ה,יב ויאמרו נשיב, ומהם לא נבקש--כן נעשה, כאשר אתה אומר; ואקרא, את-הכהנים, ואשביעם, לעשות כדבר הזה.  נ ה,יג גם-חצני נערתי, ואמרה ככה ינער האלהים את-כל-האיש אשר לא-יקים את-הדבר הזה מביתו ומיגיעו, וככה יהיה נעור, ורק; ויאמרו כל-הקהל אמן, ויהללו את-יהוה, ויעש העם, כדבר הזה.  נ ה,יד גם מיום אשר-צוה אותי, להיות פחם בארץ יהודה, משנת עשרים ועד שנת שלשים ושתים לארתחשסתא המלך, שנים שתים עשרה--אני ואחי, לחם הפחה לא אכלתי.  נ ה,טו והפחות הראשנים אשר-לפני הכבידו על-העם, ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף-שקלים ארבעים--גם נעריהם, שלטו על-העם; ואני לא-עשיתי כן, מפני יראת אלהים.  נ ה,טז וגם במלאכת החומה הזאת, החזקתי, ושדה, לא קנינו; וכל-נערי--קבוצים שם, על-המלאכה.  נ ה,יז והיהודים והסגנים מאה וחמשים איש, והבאים אלינו מן-הגוים אשר-סביבתינו--על-שלחני.  נ ה,יח ואשר היה נעשה ליום אחד, שור אחד צאן שש-בררות וצפרים נעשו-לי, ובין עשרת ימים בכל-יין, להרבה; ועם-זה, לחם הפחה לא בקשתי--כי-כבדה העבדה, על-העם הזה.  נ ה,יט זכרה-לי אלהי, לטובה--כל אשר-עשיתי, על-העם הזה.  {פ}

נ ו,א ויהי כאשר נשמע לסנבלט וטוביה ולגשם הערבי וליתר איבינו, כי בניתי את-החומה, ולא-נותר בה, פרץ--גם עד-העת ההיא, דלתות לא-העמדתי בשערים.  נ ו,ב וישלח סנבלט וגשם אלי לאמר, לכה ונועדה יחדו בכפירים בבקעת אונו; והמה, חשבים, לעשות לי, רעה.  נ ו,ג ואשלחה עליהם מלאכים, לאמר--מלאכה גדולה אני עשה, ולא אוכל לרדת; למה תשבת המלאכה כאשר ארפה, וירדתי אליכם.  נ ו,ד וישלחו אלי כדבר הזה, ארבע פעמים; ואשיב אותם, כדבר הזה.  {ס}

נ ו,ה וישלח אלי סנבלט כדבר הזה, פעם חמישית--את-נערו; ואגרת פתוחה, בידו.  נ ו,ו כתוב בה, בגוים נשמע וגשמו אמר, אתה והיהודים חשבים למרוד, על-כן אתה בונה החומה; ואתה, הוה להם למלך--כדברים, האלה.  נ ו,ז וגם-נביאים העמדת לקרא עליך בירושלם לאמר, מלך ביהודה, ועתה ישמע למלך, כדברים האלה; ועתה לכה, ונועצה יחדו.  {ס}

נ ו,ח ואשלחה אליו, לאמר--לא נהיה כדברים האלה, אשר אתה אומר:  כי מלבך, אתה בודאם.  נ ו,ט כי כלם, מיראים אותנו לאמר, ירפו ידיהם מן-המלאכה, ולא תעשה; ועתה, חזק את-ידי.  נ ו,י ואני-באתי, בית שמעיה בן-דליה בן-מהיטבאל--והוא עצור; ויאמר נועד אל-בית האלהים אל-תוך ההיכל, ונסגרה דלתות ההיכל--כי באים להרגך, ולילה באים להרגך.  נ ו,יא ואמרה, האיש כמוני יברח, ומי כמוני אשר-יבא אל-ההיכל, וחי; לא, אבוא.  נ ו,יב ואכירה, והנה לא-אלהים שלחו:  כי הנבואה דבר עלי, וטוביה וסנבלט שכרו.  נ ו,יג למען שכור הוא, למען-אירא ואעשה-כן וחטאתי; והיה להם לשם רע, למען יחרפוני.  {פ}

נ ו,יד זכרה אלהי לטוביה ולסנבלט, כמעשיו אלה; וגם לנועדיה הנביאה וליתר הנביאים, אשר היו מיראים אותי.  נ ו,טו ותשלם, החומה, בעשרים וחמשה, לאלול--לחמשים ושנים, יום.  {פ}

נ ו,טז ויהי, כאשר שמעו כל-אויבינו, ויראו כל-הגוים אשר סביבתינו, ויפלו מאד בעיניהם; וידעו--כי מאת אלהינו, נעשתה המלאכה הזאת.  נ ו,יז גם בימים ההם, מרבים חרי יהודה אגרתיהם, הולכות, על-טוביה; ואשר לטוביה, באות אליהם.  נ ו,יח כי-רבים ביהודה, בעלי שבועה לו--כי-חתן הוא, לשכניה בן-ארח; ויהוחנן בנו--לקח, את-בת-משלם בן ברכיה.  נ ו,יט גם טובתיו, היו אמרים לפני, ודברי, היו מוציאים לו; אגרות שלח טוביה, ליראני.  נ ז,א ויהי, כאשר נבנתה החומה, ואעמיד, הדלתות; ויפקדו השוערים והמשררים, והלוים.  נ ז,ב ואצוה את-חנני אחי, ואת-חנניה שר הבירה--על-ירושלם:  כי-הוא כאיש אמת, וירא את-האלהים מרבים.  נ ז,ג ויאמר (ואמר) להם, לא יפתחו שערי ירושלם עד-חם השמש, ועד הם עמדים יגיפו הדלתות, ואחזו; והעמיד, משמרות ישבי ירושלם--איש במשמרו, ואיש נגד ביתו.  נ ז,ד והעיר רחבת ידים, וגדלה, והעם מעט, בתוכה; ואין בתים, בנוים.  נ ז,ה ויתן אלהי אל-לבי, ואקבצה את-החרים ואת-הסגנים ואת-העם להתיחש; ואמצא, ספר היחש העולים בראשונה, ואמצא, כתוב בו.  {פ}

נ ז,ו אלה בני המדינה, העלים משבי הגולה, אשר הגלה, נבוכדנצר מלך בבל; וישובו לירושלם וליהודה, איש לעירו.  נ ז,ז הבאים עם-זרבבל, ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן מספרת בגוי--נחום בענה:  מספר, אנשי עם ישראל.  {ס}  נ ז,ח בני פרעש--אלפים, מאה ושבעים ושנים.  {ס}  נ ז,ט בני שפטיה, שלש מאות שבעים ושנים.  {ס}  נ ז,י בני ארח, שש מאות חמשים ושנים.  {ס}  נ ז,יא בני-פחת מואב לבני ישוע, ויואב--אלפים, ושמנה מאות שמנה עשר.  {ס}  נ ז,יב בני עילם--אלף, מאתים חמשים וארבעה.  {ס}  נ ז,יג בני זתוא, שמנה מאות ארבעים וחמשה.  {ס}  נ ז,יד בני זכי, שבע מאות וששים.  {ס}  נ ז,טו בני בנוי, שש מאות ארבעים ושמנה.  {ס}  נ ז,טז בני בבי, שש מאות עשרים ושמנה.  {ס}  נ ז,יז בני עזגד--אלפים, שלש מאות עשרים ושנים.  {ס}  נ ז,יח בני, אדניקם--שש מאות, ששים ושבעה.  {ס}  נ ז,יט בני בגוי, אלפים ששים ושבעה.  {ס}  נ ז,כ בני עדין, שש מאות חמשים וחמשה.  {ס}  נ ז,כא בני-אטר לחזקיה, תשעים ושמנה.  {ס}  נ ז,כב בני חשם, שלש מאות עשרים ושמנה.  {ס}  נ ז,כג בני בצי, שלש מאות עשרים וארבעה.  {ס}  נ ז,כד בני חריף, מאה שנים עשר.  {ס}  נ ז,כה בני גבעון, תשעים וחמשה.  {ס}  נ ז,כו אנשי בית-לחם ונטפה, מאה שמנים ושמנה.  {ס}  נ ז,כז אנשי ענתות, מאה עשרים ושמנה.  {ס}  נ ז,כח אנשי בית-עזמות, ארבעים ושנים.  {ס}  נ ז,כט אנשי קרית יערים כפירה ובארות, שבע מאות ארבעים ושלשה.  {ס}  נ ז,ל אנשי הרמה וגבע, שש מאות עשרים ואחד.  {ס}  נ ז,לא אנשי מכמס, מאה ועשרים ושנים.  {ס}  נ ז,לב אנשי בית-אל והעי, מאה עשרים ושלשה.  {ס}  נ ז,לג אנשי נבו אחר, חמשים ושנים.  {ס}  נ ז,לד בני, עילם אחר--אלף, מאתים חמשים וארבעה.  {ס}  נ ז,לה בני חרם, שלש מאות ועשרים.  {ס}  נ ז,לו בני ירחו, שלש מאות ארבעים וחמשה.  {ס}  נ ז,לז בני-לד חדיד ואנו, שבע מאות ועשרים ואחד.  {ס}  נ ז,לח בני סנאה--שלשת אלפים, תשע מאות ושלשים.  {פ}

נ ז,לט הכהנים:  בני ידעיה לבית ישוע, תשע מאות שבעים ושלשה.  {ס}  נ ז,מ בני אמר, אלף חמשים ושנים.  {ס}  נ ז,מא בני פשחור--אלף, מאתים ארבעים ושבעה.  {ס}  נ ז,מב בני חרם, אלף שבעה עשר.  {פ}

נ ז,מג הלוים:  בני-ישוע לקדמיאל לבני להודוה, שבעים וארבעה.  {ס}  נ ז,מד המשררים--בני אסף, מאה ארבעים ושמנה.  {ס}  נ ז,מה השערים, בני-שלם בני-אטר בני-טלמן בני-עקוב, בני חטיטא, בני שבי--מאה, שלשים ושמנה.  {ס}  נ ז,מו הנתינים:  בני-צחא בני-חשפא, בני טבעות.  נ ז,מז בני-קירס בני-סיעא, בני פדון.  נ ז,מח בני-לבנה בני-חגבא, בני שלמי.  נ ז,מט בני-חנן בני-גדל, בני-גחר.  נ ז,נ בני-ראיה בני-רצין, בני נקודא.  נ ז,נא בני-גזם בני-עזא, בני פסח.  נ ז,נב בני-בסי בני-מעונים, בני נפושסים (נפישסים).  נ ז,נג בני-בקבוק בני-חקופא, בני חרחור.  {ס}  נ ז,נד בני-בצלית בני-מחידא, בני חרשא.  נ ז,נה בני  {ר}
ברקוס  {ס}  בני-סיסרא,  {ס}  בני-תמח.  {ס}  נ ז,נו בני  {ר}
נציח,  {ס}  בני חטיפא.  {ס}  נ ז,נז בני, עבדי שלמה:  {ס}  בני  {ר}
סוטי  {ס}  בני-ספרת,  {ס}  בני פרידא.  {ס}  נ ז,נח בני  {ר}
יעלא  {ס}  בני-דרקון,  {ס}  בני גדל.  {ס}  נ ז,נט בני  {ר}
שפטיה  {ס}  בני-חטיל,  {ס}  בני פכרת הצביים--  {ס}  בני  {ר}
אמון.  נ ז,ס כל-הנתינים--ובני, עבדי שלמה:  שלש מאות, תשעים ושנים.  {פ}

נ ז,סא ואלה, העולים מתל מלח תל חרשא, כרוב אדון, ואמר; ולא יכלו, להגיד בית-אבתם וזרעם--אם מישראל, הם.  נ ז,סב בני-דליה בני-טוביה, בני נקודא--שש מאות, וארבעים ושנים.  {ס}

נ ז,סג ומן-הכהנים, בני חביה בני הקוץ:  בני ברזלי, אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי אשה, ויקרא, על-שמם.  נ ז,סד אלה, בקשו כתבם המתיחשים--ולא נמצא; ויגאלו, מן-הכהנה.  נ ז,סה ויאמר התרשתא להם, אשר לא-יאכלו מקדש הקדשים--עד עמד הכהן, לאורים ותמים.  נ ז,סו כל-הקהל, כאחד--ארבע רבוא, אלפים שלש-מאות וששים.  נ ז,סז מלבד עבדיהם ואמהתיהם, אלה--שבעת אלפים, שלש מאות שלשים ושבעה; ולהם, משררים ומשררות--מאתים, וארבעים וחמשה.  {ס}

נ ז,סח גמלים, ארבע מאות שלשים וחמשה;  {ס}  חמרים--ששת אלפים, שבע מאות ועשרים.  נ ז,סט ומקצת ראשי האבות, נתנו למלאכה--התרשתא נתן לאוצר, זהב דרכמנים אלף מזרקות חמשים, כתנות כהנים, שלשים וחמש מאות.  נ ז,ע ומראשי האבות, נתנו לאוצר המלאכה--זהב, דרכמונים שתי רבות; וכסף, מנים אלפים ומאתים.  נ ז,עא ואשר נתנו, שארית העם--זהב דרכמנים שתי רבוא, וכסף מנים אלפים; וכתנת כהנים, ששים ושבעה.  {פ}

נ ז,עב וישבו הכהנים והלוים והשוערים והמשררים ומן-העם והנתינים, וכל-ישראל--בעריהם; ויגע החדש השביעי, ובני ישראל בעריהם.  נ ח,א ויאספו כל-העם, כאיש אחד, אל-הרחוב, אשר לפני שער-המים; ויאמרו, לעזרא הספר--להביא את-ספר תורת משה, אשר-צוה יהוה את-ישראל.  נ ח,ב ויביא עזרא הכהן את-התורה לפני הקהל, מאיש ועד-אשה, וכל, מבין לשמע--ביום אחד, לחדש השביעי.  נ ח,ג ויקרא-בו לפני הרחוב אשר לפני שער-המים, מן-האור עד-מחצית היום--נגד האנשים והנשים, והמבינים; ואזני כל-העם, אל-ספר התורה.  נ ח,ד ויעמד עזרא הספר, על-מגדל-עץ אשר עשו לדבר, ויעמד אצלו מתתיה ושמע ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה, על-ימינו; ומשמאלו, פדיה ומישאל ומלכיה וחשם וחשבדנה--זכריה משלם.  {פ}

נ ח,ה ויפתח עזרא הספר לעיני כל-העם, כי-מעל כל-העם היה; וכפתחו, עמדו כל-העם.  נ ח,ו ויברך עזרא, את-יהוה האלהים הגדול; ויענו כל-העם אמן אמן, במעל ידיהם, ויקדו וישתחוו ליהוה, אפים ארצה.  נ ח,ז וישוע ובני ושרביה ימין עקוב שבתי הודיה מעשיה קליטא עזריה יוזבד חנן פלאיה, והלוים--מבינים את-העם, לתורה; והעם, על-עמדם.  נ ח,ח ויקראו בספר בתורת האלהים, מפרש; ושום שכל, ויבינו במקרא.  {ס}

נ ח,ט ויאמר נחמיה הוא התרשתא ועזרא הכהן הספר והלוים המבינים את-העם לכל-העם, היום קדש-הוא ליהוה אלהיכם--אל-תתאבלו, ואל-תבכו:  כי בוכים כל-העם, כשמעם את-דברי התורה.  נ ח,י ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים, ושלחו מנות לאין נכון לו--כי-קדוש היום, לאדנינו; ואל-תעצבו, כי-חדות יהוה היא מעזכם.  נ ח,יא והלוים מחשים לכל-העם, לאמר הסו--כי היום, קדש; ואל-תעצבו.  נ ח,יב וילכו כל-העם לאכל ולשתות, ולשלח מנות, ולעשות, שמחה גדולה:  כי הבינו בדברים, אשר הודיעו להם.  {ס}

נ ח,יג וביום השני נאספו ראשי האבות לכל-העם, הכהנים והלוים, אל-עזרא, הספר--ולהשכיל, אל-דברי התורה.  נ ח,יד וימצאו, כתוב בתורה:  אשר צוה יהוה ביד-משה, אשר ישבו בני-ישראל בסכות בחג בחדש השביעי.  נ ח,טו ואשר ישמיעו, ויעבירו קול בכל-עריהם ובירושלם לאמר--צאו ההר והביאו עלי-זית ועלי-עץ שמן, ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת:  לעשת סכת, ככתוב.  {פ}

נ ח,טז ויצאו העם, ויביאו, ויעשו להם סכות איש על-גגו ובחצרתיהם, ובחצרות בית האלהים--וברחוב שער המים, וברחוב שער אפרים.  נ ח,יז ויעשו כל-הקהל השבים מן-השבי סכות, וישבו בסכות--כי לא-עשו מימי ישוע בן-נון כן בני ישראל, עד היום ההוא; ותהי שמחה, גדולה מאד.  נ ח,יח ויקרא בספר תורת האלהים, יום ביום--מן-היום הראשון, עד היום האחרון; ויעשו-חג שבעת ימים, וביום השמיני עצרת כמשפט.  {פ}

נ ט,א וביום עשרים וארבעה לחדש הזה, נאספו בני-ישראל בצום ובשקים, ואדמה, עליהם.  נ ט,ב ויבדלו זרע ישראל, מכל בני נכר; ויעמדו, ויתודו על-חטאתיהם, ועונות, אבתיהם.  נ ט,ג ויקומו, על-עמדם, ויקראו בספר תורת יהוה אלהיהם, רבעית היום; ורבעית מתודים ומשתחוים, ליהוה אלהיהם.  {פ}

נ ט,ד ויקם על-מעלה הלוים, ישוע ובני קדמיאל שבניה בני שרביה--בני כנני; ויזעקו בקול גדול, אל-יהוה אלהיהם.  נ ט,ה ויאמרו הלוים ישוע וקדמיאל בני חשבניה שרביה הודיה, שבניה פתחיה, קומו ברכו את-יהוה אלהיכם, מן-העולם עד-העולם; ויברכו שם כבדך, ומרומם על-כל-ברכה ותהלה.  נ ט,ו אתה-הוא יהוה, לבדך--את (אתה) עשית את-השמים שמי השמים וכל-צבאם הארץ וכל-אשר עליה הימים וכל-אשר בהם, ואתה מחיה את-כלם; וצבא השמים, לך משתחוים.  נ ט,ז אתה-הוא, יהוה האלהים, אשר בחרת באברם, והוצאתו מאור כשדים; ושמת שמו, אברהם.  נ ט,ח ומצאת את-לבבו, נאמן לפניך, וכרות עמו הברית לתת את-ארץ הכנעני החתי האמרי והפרזי והיבוסי והגרגשי, לתת לזרעו; ותקם, את-דבריך, כי צדיק, אתה.  נ ט,ט ותרא את-עני אבתינו, במצרים; ואת-זעקתם שמעת, על-ים-סוף.  נ ט,י ותתן אתת ומפתים בפרעה ובכל-עבדיו, ובכל-עם ארצו--כי ידעת, כי הזידו עליהם; ותעש-לך שם, כהיום הזה.  נ ט,יא והים בקעת לפניהם, ויעברו בתוך-הים ביבשה; ואת-רדפיהם השלכת במצולת, כמו-אבן--במים עזים.  נ ט,יב ובעמוד ענן, הנחיתם יומם; ובעמוד אש, לילה, להאיר להם, את-הדרך אשר ילכו-בה.  נ ט,יג ועל הר-סיני ירדת, ודבר עמהם משמים; ותתן להם משפטים ישרים, ותורות אמת--חקים ומצות, טובים.  נ ט,יד ואת-שבת קדשך, הודעת להם; ומצוות וחקים, ותורה, צוית להם, ביד משה עבדך.  נ ט,טו ולחם משמים נתתה להם, לרעבם, ומים מסלע הוצאת להם, לצמאם; ותאמר להם, לבוא לרשת את-הארץ, אשר-נשאת את-ידך, לתת להם.  נ ט,טז והם ואבתינו, הזידו; ויקשו, את-ערפם, ולא שמעו, אל-מצותיך.  נ ט,יז וימאנו לשמע, ולא-זכרו נפלאתיך אשר עשית עמהם, ויקשו את-ערפם, ויתנו-ראש לשוב לעבדתם במרים; ואתה אלוה סליחות חנון ורחום, ארך-אפים ורב-וחסד (חסד)--ולא עזבתם.  נ ט,יח אף, כי-עשו להם עגל מסכה, ויאמרו, זה אלהיך אשר העלך ממצרים; ויעשו, נאצות גדלות.  נ ט,יט ואתה ברחמיך הרבים, לא עזבתם במדבר; את-עמוד הענן לא-סר מעליהם ביומם, להנחתם בהדרך, ואת-עמוד האש בלילה להאיר להם, ואת-הדרך אשר ילכו-בה.  נ ט,כ ורוחך, הטובה, נתת, להשכילם; ומנך לא-מנעת מפיהם, ומים נתתה להם לצמאם.  נ ט,כא וארבעים שנה כלכלתם במדבר, לא חסרו; שלמתיהם לא בלו, ורגליהם לא בצקו.  נ ט,כב ותתן להם ממלכות ועממים, ותחלקם לפאה; ויירשו את-ארץ סיחון, ואת-ארץ מלך חשבון, ואת-ארץ, עוג מלך-הבשן.  נ ט,כג ובניהם הרבית, כככבי השמים; ותביאם, אל-הארץ, אשר-אמרת לאבתיהם, לבוא לרשת.  נ ט,כד ויבאו הבנים, ויירשו את-הארץ, ותכנע לפניהם את-ישבי הארץ הכנענים, ותתנם בידם; ואת-מלכיהם ואת-עממי הארץ, לעשות בהם כרצונם.  נ ט,כה וילכדו ערים בצורת, ואדמה שמנה, ויירשו בתים מלאים-כל-טוב ברות חצובים כרמים וזיתים ועץ מאכל, לרב; ויאכלו וישבעו וישמינו, ויתעדנו בטובך הגדול.  נ ט,כו וימרו וימרדו בך, וישלכו את-תורתך אחרי גום, ואת-נביאיך הרגו, אשר-העידו בם להשיבם אליך; ויעשו, נאצות גדולת.  נ ט,כז ותתנם ביד צריהם, ויצרו להם; ובעת צרתם, יצעקו אליך, ואתה משמים תשמע, וכרחמיך הרבים תתן להם מושיעים ויושיעום מיד צריהם.  נ ט,כח וכנוח להם--ישובו, לעשות רע לפניך; ותעזבם ביד איביהם, וירדו בהם, וישובו ויזעקוך, ואתה משמים תשמע ותצילם כרחמיך רבות עתים.  נ ט,כט ותעד בהם להשיבם אל-תורתך, והמה הזידו ולא-שמעו למצותיך ובמשפטיך חטאו-בם, אשר-יעשה אדם, וחיה בהם; ויתנו כתף סוררת, וערפם הקשו ולא שמעו.  נ ט,ל ותמשך עליהם שנים רבות, ותעד בם ברוחך ביד-נביאיך ולא האזינו; ותתנם, ביד עמי הארצת.  נ ט,לא וברחמיך הרבים לא-עשיתם כלה, ולא עזבתם:  כי אל-חנון ורחום, אתה.  נ ט,לב ועתה אלהינו האל הגדול הגבור והנורא, שומר הברית והחסד--אל-ימעט לפניך את כל-התלאה אשר-מצאתנו למלכינו לשרינו ולכהנינו ולנביאינו ולאבתינו, ולכל-עמך:  מימי מלכי אשור, עד היום הזה.  נ ט,לג ואתה צדיק, על כל-הבא עלינו:  כי-אמת עשית, ואנחנו הרשענו.  נ ט,לד ואת-מלכינו שרינו כהנינו ואבתינו, לא עשו תורתך; ולא הקשיבו, אל-מצותיך, ולעדותיך, אשר העידת בהם.  נ ט,לה והם במלכותם ובטובך הרב אשר-נתת להם, ובארץ הרחבה והשמנה אשר-נתת לפניהם--לא עבדוך; ולא-שבו, ממעלליהם הרעים.  נ ט,לו הנה אנחנו היום, עבדים; והארץ אשר-נתתה לאבתינו, לאכל את-פריה ואת-טובה--הנה אנחנו עבדים, עליה.  נ ט,לז ותבואתה מרבה, למלכים אשר-נתתה עלינו--בחטאותינו; ועל גויתנו משלים ובבהמתנו, כרצונם, ובצרה גדלה, אנחנו.  {פ}

נ י,א ובכל-זאת, אנחנו כרתים אמנה וכתבים; ועל, החתום, שרינו לוינו, כהנינו.  נ י,ב ועל, החתומים:  נחמיה התרשתא בן-חכליה, וצדקיה.  נ י,ג שריה עזריה, ירמיה.  נ י,ד פשחור אמריה, מלכיה.  נ י,ה חטוש שבניה, מלוך.  נ י,ו חרם מרמות, עבדיה.  נ י,ז דניאל גנתון, ברוך.  נ י,ח משלם אביה, מימן.  נ י,ט מעזיה בלגי, שמעיה; אלה, הכהנים.  {ס}

נ י,י והלוים:  וישוע, בן-אזניה, בנוי, מבני חנדד קדמיאל.  נ י,יא ואחיהם--שבניה הודיה קליטא, פלאיה חנן.  נ י,יב מיכא רחוב, חשביה.  נ י,יג זכור שרביה, שבניה.  נ י,יד הודיה בני, בנינו.  {ס}

נ י,טו ראשי, העם:  פרעש פחת מואב, עילם זתוא בני.  נ י,טז בני עזגד, בבי.  נ י,יז אדניה בגוי, עדין.  נ י,יח אטר חזקיה, עזור.  נ י,יט הודיה חשם, בצי.  נ י,כ חריף ענתות, נובי (ניבי).  נ י,כא מגפיעש משלם, חזיר.  נ י,כב משיזבאל צדוק, ידוע.  נ י,כג פלטיה חנן, עניה.  נ י,כד הושע חנניה, חשוב.  נ י,כה הלוחש פלחא, שובק.  נ י,כו רחום חשבנה, מעשיה.  נ י,כז ואחיה חנן, ענן.  נ י,כח מלוך חרם, בענה.  נ י,כט ושאר העם הכהנים הלוים השוערים המשררים הנתינים, וכל-הנבדל מעמי הארצות אל-תורת האלהים, נשיהם, בניהם ובנתיהם:  כל, יודע מבין.  נ י,ל מחזיקים על-אחיהם, אדיריהם, ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת האלהים, אשר נתנה ביד משה עבד-האלהים; ולשמור ולעשות, את-כל-מצות יהוה אדנינו, ומשפטיו, וחקיו.  נ י,לא ואשר לא-נתן בנתינו, לעמי הארץ; ואת-בנתיהם, לא נקח לבנינו.  נ י,לב ועמי הארץ המביאים את-המקחות וכל-שבר ביום השבת, למכור--לא-נקח מהם בשבת, וביום קדש; ונטש את-השנה השביעית, ומשא כל-יד.  נ י,לג והעמדנו עלינו מצות, לתת עלינו שלישית השקל בשנה, לעבדת, בית אלהינו.  נ י,לד ללחם המערכת ומנחת התמיד ולעולת התמיד השבתות החדשים למועדים, ולקדשים ולחטאות--לכפר, על-ישראל; וכל, מלאכת בית-אלהינו.  {ס}

נ י,לה והגורלות הפלנו על-קרבן העצים, הכהנים הלוים והעם--להביא לבית אלהינו לבית-אבתינו לעתים מזמנים, שנה בשנה:  לבער, על-מזבח יהוה אלהינו, ככתוב, בתורה.  נ י,לו ולהביא את-בכורי אדמתנו, ובכורי כל-פרי כל-עץ--שנה בשנה:  לבית, יהוה.  נ י,לז ואת-בכרות בנינו ובהמתנו, ככתוב בתורה; ואת-בכורי בקרינו וצאנינו, להביא לבית אלהינו, לכהנים, המשרתים בבית אלהינו.  נ י,לח ואת-ראשית עריסתינו ותרומתינו ופרי כל-עץ תירוש ויצהר, נביא לכהנים אל-לשכות בית-אלהינו, ומעשר אדמתנו, ללוים; והם, הלוים, המעשרים, בכל ערי עבדתנו.  נ י,לט והיה הכהן בן-אהרן עם-הלוים, בעשר הלוים; והלוים יעלו את-מעשר המעשר, לבית אלהינו, אל-הלשכות, לבית האוצר.  נ י,מ כי אל-הלשכות יביאו בני-ישראל ובני הלוי, את-תרומת הדגן התירוש והיצהר, ושם כלי המקדש, והכהנים המשרתים והשוערים והמשררים; ולא נעזב, את-בית אלהינו.  נ יא,א וישבו שרי-העם, בירושלם; ושאר העם הפילו גורלות להביא אחד מן-העשרה, לשבת בירושלם עיר הקדש, ותשע הידות, בערים.  נ יא,ב ויברכו, העם--לכל, האנשים, המתנדבים, לשבת בירושלם.  {פ}

נ יא,ג ואלה ראשי המדינה, אשר ישבו בירושלם; ובערי יהודה, ישבו איש באחזתו בעריהם, ישראל הכהנים והלוים והנתינים, ובני עבדי שלמה.  נ יא,ד ובירושלם, ישבו, מבני יהודה, ומבני בנימן:  מבני יהודה עתיה בן-עזיה בן-זכריה בן-אמריה, בן-שפטיה בן-מהללאל--מבני-פרץ.  נ יא,ה ומעשיה בן-ברוך בן-כל-חזה בן-חזיה בן-עדיה בן-יויריב, בן-זכריה--בן-השלני.  נ יא,ו כל-בני-פרץ, הישבים בירושלם--ארבע מאות ששים ושמנה, אנשי-חיל.  {ס}

נ יא,ז ואלה, בני בנימן:  סלא בן-משלם בן-יועד בן-פדיה בן-קוליה בן-מעשיה, בן-איתיאל--בן-ישעיה.  נ יא,ח ואחריו, גבי סלי--תשע מאות, עשרים ושמנה.  נ יא,ט ויואל בן-זכרי, פקיד עליהם; ויהודה בן-הסנואה על-העיר, משנה.  {פ}

נ יא,י מן-הכהנים:  ידעיה בן-יויריב, יכין.  נ יא,יא שריה בן-חלקיה בן-משלם בן-צדוק, בן-מריות בן-אחיטוב--נגד, בית האלהים.  נ יא,יב ואחיהם, עשה המלאכה לבית--שמנה מאות, עשרים ושנים; ועדיה בן-ירחם בן-פלליה בן-אמצי בן-זכריה, בן-פשחור בן-מלכיה.  נ יא,יג ואחיו ראשים לאבות, מאתים ארבעים ושנים; ועמשסי בן-עזראל בן-אחזי בן-משלמות, בן-אמר.  נ יא,יד ואחיהם גברי חיל, מאה עשרים ושמנה; ופקיד עליהם, זבדיאל בן-הגדולים.  {ס}

נ יא,טו ומן-הלוים:  שמעיה בן-חשוב בן-עזריקם בן-חשביה, בן-בוני.  נ יא,טז ושבתי ויוזבד על-המלאכה החיצנה, לבית האלהים, מראשי, הלוים.  נ יא,יז ומתניה בן-מיכא בן-זבדי בן-אסף ראש, התחלה יהודה לתפלה, ובקבקיה, משנה מאחיו; ועבדא, בן-שמוע, בן-גלל, בן-ידיתון (ידותון).  נ יא,יח כל-הלוים בעיר הקדש, מאתים שמנים וארבעה.  {פ}

נ יא,יט והשוערים עקוב טלמון, ואחיהם השמרים בשערים--מאה, שבעים ושנים.  נ יא,כ ושאר ישראל הכהנים הלוים, בכל-ערי יהודה, איש, בנחלתו.  נ יא,כא והנתינים, ישבים בעפל; וציחא וגשפא, על-הנתינים.  {פ}

נ יא,כב ופקיד הלוים, בירושלם--עזי בן-בני בן-חשביה, בן-מתניה בן-מיכא:  מבני אסף המשררים, לנגד מלאכת בית-האלהים.  נ יא,כג כי-מצות המלך, עליהם; ואמנה על-המשררים, דבר-יום ביומו.  נ יא,כד ופתחיה בן-משיזבאל מבני-זרח בן-יהודה, ליד המלך, לכל-דבר, לעם.  נ יא,כה ואל-החצרים, בשדתם--מבני יהודה, ישבו בקרית הארבע ובנתיה, ובדיבן ובנתיה, וביקבצאל וחצריה.  נ יא,כו ובישוע ובמלדה, ובבית פלט.  נ יא,כז ובחצר שועל ובבאר שבע, ובנתיה.  נ יא,כח ובצקלג ובמכנה, ובבנתיה.  נ יא,כט ובעין רמון ובצרעה, ובירמות.  נ יא,ל זנח עדלם, וחצריהם, לכיש ושדתיה, עזקה ובנתיה; ויחנו מבאר-שבע, עד-גיא הנם.  נ יא,לא ובני בנימן, מגבע, מכמש ועיה, ובית-אל ובנתיה.  נ יא,לב ענתות נב, ענניה.  נ יא,לג חצור רמה, גתים.  נ יא,לד חדיד צבעים, נבלט.  נ יא,לה לד ואונו, גי החרשים.  נ יא,לו ומן-הלוים--מחלקות יהודה, לבנימין.  {פ}

נ יב,א ואלה הכהנים והלוים, אשר עלו עם-זרבבל בן-שאלתיאל וישוע:  שריה ירמיה, עזרא.  נ יב,ב אמריה מלוך, חטוש.  נ יב,ג שכניה רחם, מרמת.  נ יב,ד עדוא גנתוי, אביה.  נ יב,ה מימין מעדיה, בלגה.  נ יב,ו שמעיה ויויריב, ידעיה.  נ יב,ז סלו עמוק, חלקיה ידעיה; אלה ראשי הכהנים ואחיהם, בימי ישוע.  {פ}

נ יב,ח והלוים, ישוע בנוי קדמיאל שרביה--יהודה מתניה:  על-הידות, הוא ואחיו.  נ יב,ט ובקבקיה וענו (ועני) אחיהם לנגדם, למשמרות.  נ יב,י וישוע, הוליד את-יויקים; ויויקים הוליד את-אלישיב, ואלישיב את-יוידע.  נ יב,יא ויוידע הוליד את-יונתן, ויונתן הוליד את-ידוע.  נ יב,יב ובימי, יויקים, היו כהנים, ראשי האבות:  לשריה מריה, לירמיה חנניה.  נ יב,יג לעזרא משלם, לאמריה יהוחנן.  נ יב,יד למלוכי (למליכו), יונתן, לשבניה, יוסף.  נ יב,טו לחרם עדנא, למריות חלקי.  נ יב,טז לעדיא (לעדוא) זכריה, לגנתון משלם.  נ יב,יז לאביה, זכרי; למנימין--למועדיה, פלטי.  נ יב,יח לבלגה שמוע, לשמעיה יהונתן.  נ יב,יט וליויריב מתני, לידעיה עזי.  נ יב,כ לסלי קלי, לעמוק עבר.  נ יב,כא לחלקיה חשביה, לידעיה נתנאל.  נ יב,כב הלוים בימי אלישיב יוידע ויוחנן, וידוע--כתובים, ראשי אבות; והכהנים, על-מלכות דריוש הפרסי.  {פ}

נ יב,כג בני לוי, ראשי האבות, כתובים, על-ספר דברי הימים--ועד-ימי, יוחנן בן-אלישיב.  נ יב,כד וראשי הלוים חשביה שרביה וישוע בן-קדמיאל, ואחיהם לנגדם, להלל להודות, במצות דויד איש-האלהים--משמר, לעמת משמר.  נ יב,כה מתניה ובקבקיה עבדיה משלם, טלמון עקוב--שמרים שוערים משמר, באספי השערים.  נ יב,כו אלה, בימי יויקים בן-ישוע בן-יוצדק, ובימי נחמיה הפחה, ועזרא הכהן הסופר.  {פ}

נ יב,כז ובחנכת חומת ירושלם, בקשו את-הלוים מכל-מקומתם, להביאם, לירושלם--לעשת חנכה ושמחה ובתודות ובשיר, מצלתים נבלים ובכנרות.  נ יב,כח ויאספו, בני המשררים, ומן-הככר סביבות ירושלם, ומן-חצרי נטפתי.  נ יב,כט ומבית, הגלגל, ומשדות גבע, ועזמות:  כי חצרים, בנו להם המשררים, סביבות, ירושלם.  נ יב,ל ויטהרו, הכהנים והלוים; ויטהרו, את-העם, ואת-השערים, ואת-החומה.  נ יב,לא ואעלה את-שרי יהודה, מעל לחומה; ואעמידה שתי תודת גדולת ותהלכת לימין, מעל לחומה, לשער, האשפת.  נ יב,לב וילך אחריהם הושעיה, וחצי שרי יהודה.  נ יב,לג ועזריה עזרא, ומשלם.  נ יב,לד יהודה, ובנימן, ושמעיה, וירמיה.  {ס}

נ יב,לה ומבני הכהנים, בחצצרות--זכריה בן-יונתן בן-שמעיה, בן-מתניה בן-מיכיה, בן-זכור, בן-אסף.  נ יב,לו ואחיו שמעיה ועזראל מללי גללי מעי נתנאל ויהודה, חנני, בכלי-שיר דויד, איש האלהים; ועזרא הסופר, לפניהם.  נ יב,לז ועל שער העין ונגדם, עלו על-מעלות עיר דויד, במעלה, לחומה:  מעל לבית דויד, ועד שער המים מזרח.  נ יב,לח והתודה השנית ההולכת למואל, ואני אחריה; וחצי העם מעל להחומה, מעל למגדל התנורים, ועד, החומה הרחבה.  נ יב,לט ומעל לשער-אפרים ועל-שער הישנה ועל-שער הדגים, ומגדל חננאל ומגדל המאה, ועד, שער הצאן; ועמדו, בשער המטרה.  נ יב,מ ותעמדנה שתי התודת, בבית האלהים; ואני, וחצי הסגנים עמי.  נ יב,מא והכהנים אליקים מעשיה מנימין מיכיה אליועיני, זכריה חנניה--בחצצרות.  נ יב,מב ומעשיה ושמעיה ואלעזר ועזי, ויהוחנן ומלכיה--ועילם ועזר; וישמיעו, המשררים, ויזרחיה, הפקיד.  נ יב,מג ויזבחו ביום-ההוא זבחים גדולים וישמחו, כי האלהים שמחם שמחה גדולה, וגם הנשים והילדים, שמחו; ותשמע שמחת ירושלם, מרחוק.  נ יב,מד ויפקדו ביום ההוא אנשים על-הנשכות, לאוצרות לתרומות לראשית ולמעשרות--לכנוס בהם לשדי הערים מנאות התורה, לכהנים וללוים:  כי שמחת יהודה, על-הכהנים ועל-הלוים העמדים.  נ יב,מה וישמרו משמרת אלהיהם, ומשמרת הטהרה, והמשררים, והשערים--כמצות דויד, שלמה בנו.  נ יב,מו כי-בימי דויד ואסף, מקדם--ראש (ראשי), המשררים, ושיר-תהלה והדות, לאלהים.  נ יב,מז וכל-ישראל בימי זרבבל ובימי נחמיה, נתנים מניות המשררים והשערים--דבר-יום ביומו; ומקדשים, ללוים, והלוים, מקדשים לבני אהרן.  {פ}

נ יג,א ביום ההוא, נקרא בספר משה--באזני העם; ונמצא, כתוב בו, אשר לא-יבוא עמני ומואבי בקהל האלהים, עד-עולם.  נ יג,ב כי לא קדמו את-בני ישראל, בלחם ובמים; וישכר עליו את-בלעם לקללו, ויהפך אלהינו הקללה לברכה.  נ יג,ג ויהי, כשמעם את-התורה; ויבדילו כל-ערב, מישראל.  נ יג,ד ולפני מזה--אלישיב הכהן, נתון בלשכת בית-אלהינו:  קרוב, לטוביה.  נ יג,ה ויעש לו לשכה גדולה, ושם היו לפנים נתנים את-המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר--מצות הלוים, והמשררים והשוערים; ותרומת, הכהנים.  נ יג,ו ובכל-זה, לא הייתי בירושלם:  כי בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא מלך-בבל, באתי אל-המלך, ולקץ ימים, נשאלתי מן-המלך.  נ יג,ז ואבוא, לירושלם; ואבינה ברעה, אשר עשה אלישיב לטוביה--לעשות לו נשכה, בחצרי בית האלהים.  נ יג,ח וירע לי, מאד; ואשליכה את-כל-כלי בית-טוביה, החוץ--מן-הלשכה.  נ יג,ט ואמרה, ויטהרו הלשכות; ואשיבה שם, כלי בית האלהים, את-המנחה, והלבונה.  {פ}

נ יג,י ואדעה, כי-מניות הלוים לא נתנה; ויברחו איש-לשדהו הלוים והמשררים, עשי המלאכה.  נ יג,יא ואריבה, את-הסגנים, ואמרה, מדוע נעזב בית-האלהים; ואקבצם, ואעמדם על-עמדם.  נ יג,יב וכל-יהודה, הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר--לאוצרות.  נ יג,יג ואוצרה על-אוצרות שלמיה הכהן וצדוק הסופר, ופדיה מן-הלוים, ועל-ידם, חנן בן-זכור בן-מתניה:  כי נאמנים נחשבו, ועליהם לחלק לאחיהם.  {פ}

נ יג,יד זכרה-לי אלהי, על-זאת; ואל-תמח חסדי, אשר עשיתי בבית אלהי--ובמשמריו.  נ יג,טו בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים-גתות בשבת ומביאים הערמות ועמסים על-החמרים ואף-יין ענבים ותאנים, וכל-משא, ומביאים ירושלם, ביום השבת; ואעיד, ביום מכרם ציד.  נ יג,טז והצרים ישבו בה, מביאים דאג וכל-מכר; ומוכרים בשבת לבני יהודה, ובירושלם.  נ יג,יז ואריבה, את חרי יהודה; ואמרה להם, מה-הדבר הרע הזה אשר אתם עשים, ומחללים, את-יום השבת.  נ יג,יח הלוא כה עשו, אבתיכם--ויבא אלהינו עלינו את כל-הרעה הזאת, ועל העיר הזאת; ואתם מוסיפים חרון, על-ישראל, לחלל, את-השבת.  {פ}

נ יג,יט ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני השבת, ואמרה ויסגרו הדלתות, ואמרה, אשר לא יפתחום עד אחר השבת; ומנערי, העמדתי על-השערים--לא-יבוא משא, ביום השבת.  נ יג,כ וילינו הרכלים ומכרי כל-ממכר, מחוץ לירושלם--פעם ושתים.  נ יג,כא ואעידה בהם, ואמרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה--אם-תשנו, יד אשלח בכם; מן-העת ההיא, לא-באו בשבת.  {ס}

נ יג,כב ואמרה ללוים, אשר יהיו מטהרים ובאים שמרים השערים--לקדש, את-יום השבת; גם-זאת זכרה-לי אלהי, וחוסה עלי כרב חסדך.  {פ}

נ יג,כג גם בימים ההם, ראיתי את-היהודים השיבו נשים אשדודיות (אשדדיות), עמוניות (עמניות), מואביות.  נ יג,כד ובניהם, חצי מדבר אשדודית, ואינם מכירים, לדבר יהודית--וכלשון, עם ועם.  נ יג,כה ואריב עמם ואקללם, ואכה מהם אנשים ואמרטם; ואשביעם באלהים, אם-תתנו בנתיכם לבניהם, ואם-תשאו מבנתיהם, לבניכם ולכם.  נ יג,כו הלוא על-אלה חטא-שלמה מלך ישראל ובגוים הרבים לא-היה מלך כמהו, ואהוב לאלהיו היה, ויתנהו אלהים, מלך על-כל-ישראל:  גם-אותו החטיאו, הנשים הנכריות.  נ יג,כז ולכם הנשמע, לעשת את כל-הרעה הגדולה הזאת--למעל, באלהינו:  להשיב, נשים נכריות.  נ יג,כח ומבני יוידע בן-אלישיב הכהן הגדול, חתן לסנבלט החרני; ואבריחהו, מעלי.  נ יג,כט זכרה להם, אלהי:  על גאלי הכהנה, וברית הכהנה והלוים.  נ יג,ל וטהרתים, מכל-נכר; ואעמידה משמרות לכהנים וללוים, איש במלאכתו.  נ יג,לא ולקרבן העצים בעתים מזמנות, ולבכורים; זכרה-לי אלהי, לטובה.  {ש}