א,א ויקרא, אל-משה; וידבר יהוה אליו, מאהל מועד לאמר. א,ב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם, אדם כי-יקריב מכם קרבן, ליהוה--מן-הבהמה, מן-הבקר ומן-הצאן, תקריבו, את-קרבנכם. א,ג אם-עלה קרבנו מן-הבקר, זכר תמים יקריבנו; אל-פתח אהל מועד, יקריב אתו, לרצנו, לפני יהוה. א,ד וסמך ידו, על ראש העלה; ונרצה לו, לכפר עליו. א,ה ושחט את-בן הבקר, לפני יהוה; והקריבו בני אהרן הכהנים, את-הדם, וזרקו את-הדם על-המזבח סביב, אשר-פתח אהל מועד. א,ו והפשיט, את-העלה; ונתח אתה, לנתחיה. א,ז ונתנו בני אהרן הכהן, אש--על-המזבח; וערכו עצים, על-האש. א,ח וערכו, בני אהרן הכהנים, את הנתחים, את-הראש ואת-הפדר--על-העצים אשר על-האש, אשר על-המזבח. א,ט וקרבו וכרעיו, ירחץ במים; והקטיר הכהן את-הכל המזבחה, עלה אשה ריח-ניחוח ליהוה. {ס}
א,י ואם-מן-הצאן קרבנו מן-הכשבים או מן-העזים, לעלה--זכר תמים, יקריבנו. א,יא ושחט אתו על ירך המזבח, צפנה--לפני יהוה; וזרקו בני אהרן הכהנים את-דמו, על-המזבח--סביב. א,יב ונתח אתו לנתחיו, ואת-ראשו ואת-פדרו; וערך הכהן, אתם, על-העצים אשר על-האש, אשר על-המזבח. א,יג והקרב והכרעים, ירחץ במים; והקריב הכהן את-הכל, והקטיר המזבחה--עלה הוא אשה ריח ניחח, ליהוה. {פ}
א,יד ואם מן-העוף עלה קרבנו, ליהוה: והקריב מן-התרים, או מן-בני היונה--את-קרבנו. א,טו והקריבו הכהן, אל-המזבח, ומלק את-ראשו, והקטיר המזבחה; ונמצה דמו, על קיר המזבח. א,טז והסיר את-מראתו, בנצתה; והשליך אתה אצל המזבח, קדמה--אל-מקום, הדשן. א,יז ושסע אתו בכנפיו, לא יבדיל, והקטיר אתו הכהן המזבחה, על-העצים אשר על-האש: עלה הוא, אשה ריח ניחח--ליהוה. {ס}
ב,א ונפש, כי-תקריב קרבן מנחה ליהוה--סלת, יהיה קרבנו; ויצק עליה שמן, ונתן עליה לבנה. ב,ב והביאה, אל-בני אהרן הכהנים, וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה, על כל-לבנתה; והקטיר הכהן את-אזכרתה, המזבחה--אשה ריח ניחח, ליהוה. ב,ג והנותרת, מן-המנחה--לאהרן, ולבניו: קדש קדשים, מאשי יהוה. {ס}
ב,ד וכי תקרב קרבן מנחה, מאפה תנור--סלת חלות מצת בלולת בשמן, ורקיקי מצות משחים בשמן. {ס}
ב,ה ואם-מנחה על-המחבת, קרבנך--סלת בלולה בשמן, מצה תהיה. ב,ו פתות אתה פתים, ויצקת עליה שמן; מנחה, הוא. {ס}
ב,ז ואם-מנחת מרחשת, קרבנך--סלת בשמן, תעשה. ב,ח והבאת את-המנחה, אשר יעשה מאלה--ליהוה; והקריבה, אל-הכהן, והגישה, אל-המזבח. ב,ט והרים הכהן מן-המנחה את-אזכרתה, והקטיר המזבחה--אשה ריח ניחח, ליהוה. ב,י והנותרת, מן-המנחה--לאהרן, ולבניו: קדש קדשים, מאשי יהוה. ב,יא כל-המנחה, אשר תקריבו ליהוה--לא תעשה, חמץ: כי כל-שאר וכל-דבש, לא-תקטירו ממנו אשה ליהוה. ב,יב קרבן ראשית תקריבו אתם, ליהוה; ואל-המזבח לא-יעלו, לריח ניחח. ב,יג וכל-קרבן מנחתך, במלח תמלח, ולא תשבית מלח ברית אלהיך, מעל מנחתך; על כל-קרבנך, תקריב מלח. {ס}
ב,יד ואם-תקריב מנחת בכורים, ליהוה--אביב קלוי באש, גרש כרמל, תקריב, את מנחת בכוריך. ב,טו ונתת עליה שמן, ושמת עליה לבנה; מנחה, הוא. ב,טז והקטיר הכהן את-אזכרתה, מגרשה ומשמנה, על, כל-לבנתה--אשה, ליהוה. {פ}
ג,א ואם-זבח שלמים, קרבנו--אם מן-הבקר, הוא מקריב, אם-זכר אם-נקבה, תמים יקריבנו לפני יהוה. ג,ב וסמך ידו, על-ראש קרבנו, ושחטו, פתח אהל מועד; וזרקו בני אהרן הכהנים את-הדם, על-המזבח--סביב. ג,ג והקריב מזבח השלמים, אשה ליהוה--את-החלב, המכסה את-הקרב, ואת כל-החלב, אשר על-הקרב. ג,ד ואת, שתי הכלית, ואת-החלב אשר עלהן, אשר על-הכסלים; ואת-היתרת, על-הכבד, על-הכליות, יסירנה. ג,ה והקטירו אתו בני-אהרן, המזבחה, על-העלה, אשר על-העצים אשר על-האש--אשה ריח ניחח, ליהוה. {פ}
ג,ו ואם-מן-הצאן קרבנו לזבח שלמים, ליהוה--זכר או נקבה, תמים יקריבנו. ג,ז אם-כשב הוא-מקריב, את-קרבנו--והקריב אתו, לפני יהוה. ג,ח וסמך את-ידו, על-ראש קרבנו, ושחט אתו, לפני אהל מועד; וזרקו בני אהרן את-דמו, על-המזבח--סביב. ג,ט והקריב מזבח השלמים, אשה ליהוה--חלבו האליה תמימה, לעמת העצה יסירנה; ואת-החלב, המכסה את-הקרב, ואת כל-החלב, אשר על-הקרב. ג,י ואת, שתי הכלית, ואת-החלב אשר עלהן, אשר על-הכסלים; ואת-היתרת, על-הכבד, על-הכלית, יסירנה. ג,יא והקטירו הכהן, המזבחה--לחם אשה, ליהוה. {פ}
ג,יב ואם עז, קרבנו--והקריבו, לפני יהוה. ג,יג וסמך את-ידו, על-ראשו, ושחט אתו, לפני אהל מועד; וזרקו בני אהרן את-דמו, על-המזבח--סביב. ג,יד והקריב ממנו קרבנו, אשה ליהוה--את-החלב, המכסה את-הקרב, ואת כל-החלב, אשר על-הקרב. ג,טו ואת, שתי הכלית, ואת-החלב אשר עלהן, אשר על-הכסלים; ואת-היתרת, על-הכבד, על-הכלית, יסירנה. ג,טז והקטירם הכהן, המזבחה--לחם אשה לריח ניחח, כל-חלב ליהוה. ג,יז חקת עולם לדרתיכם, בכל מושבתיכם--כל-חלב וכל-דם, לא תאכלו. {פ}
ד,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ד,ב דבר אל-בני ישראל, לאמר--נפש כי-תחטא בשגגה מכל מצות יהוה, אשר לא תעשינה; ועשה, מאחת מהנה. ד,ג אם הכהן המשיח יחטא, לאשמת העם: והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן-בקר תמים, ליהוה--לחטאת. ד,ד והביא את-הפר, אל-פתח אהל מועד--לפני יהוה; וסמך את-ידו על-ראש הפר, ושחט את-הפר לפני יהוה. ד,ה ולקח הכהן המשיח, מדם הפר; והביא אתו, אל-אהל מועד. ד,ו וטבל הכהן את-אצבעו, בדם; והזה מן-הדם שבע פעמים, לפני יהוה, את-פני, פרכת הקדש. ד,ז ונתן הכהן מן-הדם על-קרנות מזבח קטרת הסמים, לפני יהוה, אשר, באהל מועד; ואת כל-דם הפר, ישפך אל-יסוד מזבח העלה, אשר-פתח, אהל מועד. ד,ח ואת-כל-חלב פר החטאת, ירים ממנו--את-החלב, המכסה על-הקרב, ואת כל-החלב, אשר על-הקרב. ד,ט ואת, שתי הכלית, ואת-החלב אשר עליהן, אשר על-הכסלים; ואת-היתרת, על-הכבד, על-הכליות, יסירנה. ד,י כאשר יורם, משור זבח השלמים; והקטירם, הכהן, על, מזבח העלה. ד,יא ואת-עור הפר ואת-כל-בשרו, על-ראשו ועל-כרעיו; וקרבו, ופרשו. ד,יב והוציא את-כל-הפר אל-מחוץ למחנה אל-מקום טהור, אל-שפך הדשן, ושרף אתו על-עצים, באש; על-שפך הדשן, ישרף. {פ}
ד,יג ואם כל-עדת ישראל, ישגו, ונעלם דבר, מעיני הקהל; ועשו אחת מכל-מצות יהוה, אשר לא-תעשינה--ואשמו. ד,יד ונודעה, החטאת, אשר חטאו, עליה--והקריבו הקהל פר בן-בקר, לחטאת, והביאו אתו, לפני אהל מועד. ד,טו וסמכו זקני העדה את-ידיהם, על-ראש הפר--לפני יהוה; ושחט את-הפר, לפני יהוה. ד,טז והביא הכהן המשיח, מדם הפר, אל-אהל, מועד. ד,יז וטבל הכהן אצבעו, מן-הדם; והזה שבע פעמים, לפני יהוה, את, פני הפרכת. ד,יח ומן-הדם יתן על-קרנת המזבח, אשר לפני יהוה, אשר, באהל מועד; ואת כל-הדם, ישפך אל-יסוד מזבח העלה, אשר-פתח, אהל מועד. ד,יט ואת כל-חלבו, ירים ממנו; והקטיר, המזבחה. ד,כ ועשה לפר--כאשר עשה לפר החטאת, כן יעשה-לו; וכפר עלהם הכהן, ונסלח להם. ד,כא והוציא את-הפר, אל-מחוץ למחנה, ושרף אתו, כאשר שרף את הפר הראשון: חטאת הקהל, הוא. {פ}
ד,כב אשר נשיא, יחטא; ועשה אחת מכל-מצות יהוה אלהיו אשר לא-תעשינה, בשגגה--ואשם. ד,כג או-הודע אליו חטאתו, אשר חטא בה--והביא את-קרבנו שעיר עזים, זכר תמים. ד,כד וסמך ידו, על-ראש השעיר, ושחט אתו במקום אשר-ישחט את-העלה, לפני יהוה; חטאת, הוא. ד,כה ולקח הכהן מדם החטאת, באצבעו, ונתן, על-קרנת מזבח העלה; ואת-דמו ישפך, אל-יסוד מזבח העלה. ד,כו ואת-כל-חלבו יקטיר המזבחה, כחלב זבח השלמים; וכפר עליו הכהן מחטאתו, ונסלח לו. {פ}
ד,כז ואם-נפש אחת תחטא בשגגה, מעם הארץ: בעשתה אחת ממצות יהוה, אשר לא-תעשינה--ואשם. ד,כח או הודע אליו, חטאתו אשר חטא--והביא קרבנו שעירת עזים, תמימה נקבה, על-חטאתו, אשר חטא. ד,כט וסמך, את-ידו, על, ראש החטאת; ושחט, את-החטאת, במקום, העלה. ד,ל ולקח הכהן מדמה, באצבעו, ונתן, על-קרנת מזבח העלה; ואת-כל-דמה ישפך, אל-יסוד המזבח. ד,לא ואת-כל-חלבה יסיר, כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים, והקטיר הכהן המזבחה, לריח ניחח ליהוה; וכפר עליו הכהן, ונסלח לו. {פ}
ד,לב ואם-כבש יביא קרבנו, לחטאת--נקבה תמימה, יביאנה. ד,לג וסמך, את-ידו, על, ראש החטאת; ושחט אתה, לחטאת, במקום, אשר ישחט את-העלה. ד,לד ולקח הכהן מדם החטאת, באצבעו, ונתן, על-קרנת מזבח העלה; ואת-כל-דמה ישפך, אל-יסוד המזבח. ד,לה ואת-כל-חלבה יסיר, כאשר יוסר חלב-הכשב מזבח השלמים, והקטיר הכהן אתם המזבחה, על אשי יהוה; וכפר עליו הכהן על-חטאתו אשר-חטא, ונסלח לו. {פ}
ה,א ונפש כי-תחטא, ושמעה קול אלה, והוא עד, או ראה או ידע; אם-לוא יגיד, ונשא עונו. ה,ב או נפש, אשר תגע בכל-דבר טמא, או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה, או בנבלת שרץ טמא; ונעלם ממנו, והוא טמא ואשם. ה,ג או כי יגע, בטמאת אדם, לכל טמאתו, אשר יטמא בה; ונעלם ממנו, והוא ידע ואשם. ה,ד או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב, לכל אשר יבטא האדם בשבעה--ונעלם ממנו; והוא-ידע ואשם, לאחת מאלה. ה,ה והיה כי-יאשם, לאחת מאלה: והתודה--אשר חטא, עליה. ה,ו והביא את-אשמו ליהוה על חטאתו אשר חטא נקבה מן-הצאן כשבה, או-שעירת עזים--לחטאת; וכפר עליו הכהן, מחטאתו. ה,ז ואם-לא תגיע ידו, די שה--והביא את-אשמו אשר חטא שתי תרים או-שני בני-יונה, ליהוה: אחד לחטאת, ואחד לעלה. ה,ח והביא אתם אל-הכהן, והקריב את-אשר לחטאת ראשונה; ומלק את-ראשו ממול ערפו, ולא יבדיל. ה,ט והזה מדם החטאת, על-קיר המזבח, והנשאר בדם, ימצה אל-יסוד המזבח; חטאת, הוא. ה,י ואת-השני יעשה עלה, כמשפט; וכפר עליו הכהן מחטאתו אשר-חטא, ונסלח לו. {ס}
ה,יא ואם-לא תשיג ידו לשתי תרים, או לשני בני-יונה--והביא את-קרבנו אשר חטא עשירת האפה סלת, לחטאת; לא-ישים עליה שמן, ולא-יתן עליה לבנה--כי חטאת, הוא. ה,יב והביאה, אל-הכהן, וקמץ הכהן ממנה מלוא קמצו את-אזכרתה והקטיר המזבחה, על אשי יהוה; חטאת, הוא. ה,יג וכפר עליו הכהן על-חטאתו אשר-חטא, מאחת מאלה--ונסלח לו; והיתה לכהן, כמנחה. {ס}
ה,יד וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ה,טו נפש, כי-תמעל מעל, וחטאה בשגגה, מקדשי יהוה: והביא את-אשמו ליהוה איל תמים מן-הצאן, בערכך כסף-שקלים בשקל-הקדש--לאשם. ה,טז ואת אשר חטא מן-הקדש ישלם, ואת-חמישתו יוסף עליו, ונתן אתו, לכהן; והכהן, יכפר עליו באיל האשם--ונסלח לו. {פ}
ה,יז ואם-נפש, כי תחטא, ועשתה אחת מכל-מצות יהוה, אשר לא תעשינה; ולא-ידע ואשם, ונשא עונו. ה,יח והביא איל תמים מן-הצאן, בערכך לאשם--אל-הכהן; וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר-שגג, והוא לא-ידע--ונסלח לו. ה,יט אשם, הוא: אשם אשם, ליהוה. {פ}
ה,כ וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ה,כא נפש כי תחטא, ומעלה מעל ביהוה; וכחש בעמיתו בפקדון, או-בתשומת יד או בגזל, או, עשק את-עמיתו. ה,כב או-מצא אבדה וכחש בה, ונשבע על-שקר; על-אחת, מכל אשר-יעשה האדם--לחטא בהנה. ה,כג והיה, כי-יחטא ואשם--והשיב את-הגזלה אשר גזל או את-העשק אשר עשק, או את-הפקדון אשר הפקד אתו; או את-האבדה, אשר מצא. ה,כד או מכל אשר-ישבע עליו, לשקר--ושלם אתו בראשו, וחמשתיו יסף עליו: לאשר הוא לו יתננו, ביום אשמתו. ה,כה ואת-אשמו יביא, ליהוה, איל תמים מן-הצאן בערכך לאשם, אל-הכהן. ה,כו וכפר עליו הכהן לפני יהוה, ונסלח לו, על-אחת מכל אשר-יעשה, לאשמה בה. {פ}
ו,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ו,ב צו את-אהרן ואת-בניו לאמר, זאת תורת העלה: הוא העלה על מוקדה על-המזבח כל-הלילה, עד-הבקר, ואש המזבח, תוקד בו. ו,ג ולבש הכהן מדו בד, ומכנסי-בד ילבש על-בשרו, והרים את-הדשן אשר תאכל האש את-העלה, על-המזבח; ושמו, אצל המזבח. ו,ד ופשט, את-בגדיו, ולבש, בגדים אחרים; והוציא את-הדשן אל-מחוץ למחנה, אל-מקום טהור. ו,ה והאש על-המזבח תוקד-בו לא תכבה, ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר; וערך עליה העלה, והקטיר עליה חלבי השלמים. ו,ו אש, תמיד תוקד על-המזבח--לא תכבה. {ס}
ו,ז וזאת תורת, המנחה: הקרב אתה בני-אהרן לפני יהוה, אל-פני המזבח. ו,ח והרים ממנו בקמצו, מסלת המנחה ומשמנה, ואת כל-הלבנה, אשר על-המנחה; והקטיר המזבח, ריח ניחח אזכרתה--ליהוה. ו,ט והנותרת ממנה, יאכלו אהרן ובניו; מצות תאכל במקום קדש, בחצר אהל-מועד יאכלוה. ו,י לא תאפה חמץ, חלקם נתתי אתה מאשי; קדש קדשים הוא, כחטאת וכאשם. ו,יא כל-זכר בבני אהרן, יאכלנה--חק-עולם לדרתיכם, מאשי יהוה; כל אשר-יגע בהם, יקדש. {פ}
ו,יב וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ו,יג זה קרבן אהרן ובניו אשר-יקריבו ליהוה, ביום המשח אתו--עשירת האפה סלת מנחה, תמיד: מחציתה בבקר, ומחציתה בערב. ו,יד על-מחבת, בשמן תעשה--מרבכת תביאנה; תפיני מנחת פתים, תקריב ריח-ניחח ליהוה. ו,טו והכהן המשיח תחתיו מבניו, יעשה אתה; חק-עולם, ליהוה כליל תקטר. ו,טז וכל-מנחת כהן כליל תהיה, לא תאכל. {פ}
ו,יז וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ו,יח דבר אל-אהרן ואל-בניו לאמר, זאת תורת החטאת: במקום אשר תשחט העלה תשחט החטאת, לפני יהוה--קדש קדשים, הוא. ו,יט הכהן המחטא אתה, יאכלנה; במקום קדש תאכל, בחצר אהל מועד. ו,כ כל אשר-יגע בבשרה, יקדש; ואשר יזה מדמה, על-הבגד--אשר יזה עליה, תכבס במקום קדש. ו,כא וכלי-חרש אשר תבשל-בו, ישבר; ואם-בכלי נחשת בשלה, ומרק ושטף במים. ו,כב כל-זכר בכהנים, יאכל אתה; קדש קדשים, הוא. ו,כג וכל-חטאת אשר יובא מדמה אל-אהל מועד, לכפר בקדש--לא תאכל; באש, תשרף. {פ}
ז,א וזאת תורת, האשם: קדש קדשים, הוא. ז,ב במקום, אשר ישחטו את-העלה, ישחטו, את-האשם; ואת-דמו יזרק על-המזבח, סביב. ז,ג ואת כל-חלבו, יקריב ממנו--את, האליה, ואת-החלב, המכסה את-הקרב. ז,ד ואת, שתי הכלית, ואת-החלב אשר עליהן, אשר על-הכסלים; ואת-היתרת, על-הכבד, על-הכלית, יסירנה. ז,ה והקטיר אתם הכהן המזבחה, אשה ליהוה; אשם, הוא. ז,ו כל-זכר בכהנים, יאכלנו; במקום קדוש יאכל, קדש קדשים הוא. ז,ז כחטאת, כאשם--תורה אחת, להם; הכהן אשר יכפר-בו, לו יהיה. ז,ח והכהן--המקריב, את-עלת איש: עור העלה אשר הקריב, לכהן לו יהיה. ז,ט וכל-מנחה, אשר תאפה בתנור, וכל-נעשה במרחשת, ועל-מחבת--לכהן המקריב אתה, לו תהיה. ז,י וכל-מנחה בלולה-בשמן, וחרבה--לכל-בני אהרן תהיה, איש כאחיו. {פ}
ז,יא וזאת תורת, זבח השלמים, אשר יקריב, ליהוה. ז,יב אם על-תודה, יקריבנו--והקריב על-זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן, ורקיקי מצות משחים בשמן; וסלת מרבכת, חלת בלולת בשמן. ז,יג על-חלת לחם חמץ, יקריב קרבנו, על-זבח, תודת שלמיו. ז,יד והקריב ממנו אחד מכל-קרבן, תרומה ליהוה; לכהן, הזרק את-דם השלמים--לו יהיה. ז,טו ובשר, זבח תודת שלמיו--ביום קרבנו, יאכל: לא-יניח ממנו, עד-בקר. ז,טז ואם-נדר או נדבה, זבח קרבנו--ביום הקריבו את-זבחו, יאכל; וממחרת, והנותר ממנו יאכל. ז,יז והנותר, מבשר הזבח--ביום, השלישי, באש, ישרף. ז,יח ואם האכל יאכל מבשר-זבח שלמיו ביום השלישי, לא ירצה--המקריב אתו לא יחשב לו, פגול יהיה; והנפש האכלת ממנו, עונה תשא. ז,יט והבשר אשר-יגע בכל-טמא, לא יאכל--באש, ישרף; והבשר--כל-טהור, יאכל בשר. ז,כ והנפש אשר-תאכל בשר, מזבח השלמים אשר ליהוה, וטמאתו, עליו--ונכרתה הנפש ההוא, מעמיה. ז,כא ונפש כי-תגע בכל-טמא, בטמאת אדם או בבהמה טמאה או בכל-שקץ טמא, ואכל מבשר-זבח השלמים, אשר ליהוה--ונכרתה הנפש ההוא, מעמיה. {פ}
ז,כב וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ז,כג דבר אל-בני ישראל, לאמר: כל-חלב שור וכשב, ועז--לא תאכלו. ז,כד וחלב נבלה וחלב טרפה, יעשה לכל-מלאכה; ואכל, לא תאכלהו. ז,כה כי, כל-אכל חלב, מן-הבהמה, אשר יקריב ממנה אשה ליהוה--ונכרתה הנפש האכלת, מעמיה. ז,כו וכל-דם לא תאכלו, בכל מושבתיכם, לעוף, ולבהמה. ז,כז כל-נפש, אשר-תאכל כל-דם--ונכרתה הנפש ההוא, מעמיה. ז,כח וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ז,כט דבר אל-בני ישראל, לאמר: המקריב את-זבח שלמיו, ליהוה--יביא את-קרבנו ליהוה, מזבח שלמיו. ז,ל ידיו תביאינה, את אשי יהוה; את-החלב על-החזה, יביאנו--את החזה להניף אתו תנופה, לפני יהוה. ז,לא והקטיר הכהן את-החלב, המזבחה; והיה, החזה, לאהרן, ולבניו. ז,לב ואת שוק הימין, תתנו תרומה לכהן, מזבחי, שלמיכם. ז,לג המקריב את-דם השלמים, ואת-החלב--מבני אהרן: לו תהיה שוק הימין, למנה. ז,לד כי את-חזה התנופה ואת שוק התרומה, לקחתי מאת בני-ישראל, מזבחי, שלמיהם; ואתן אתם לאהרן הכהן ולבניו, לחק-עולם, מאת, בני ישראל. ז,לה זאת משחת אהרן ומשחת בניו, מאשי יהוה, ביום הקריב אתם, לכהן ליהוה. ז,לו אשר צוה יהוה לתת להם, ביום משחו אתם, מאת, בני ישראל--חקת עולם, לדרתם. ז,לז זאת התורה, לעלה למנחה, ולחטאת, ולאשם; ולמלואים--ולזבח, השלמים. ז,לח אשר צוה יהוה את-משה, בהר סיני: ביום צותו את-בני ישראל, להקריב את-קרבניהם ליהוה--במדבר סיני. {פ}
ח,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ח,ב קח את-אהרן, ואת-בניו אתו, ואת הבגדים, ואת שמן המשחה; ואת פר החטאת, ואת שני האילים, ואת, סל המצות. ח,ג ואת כל-העדה, הקהל, אל-פתח, אהל מועד. ח,ד ויעש משה, כאשר צוה יהוה אתו; ותקהל, העדה, אל-פתח, אהל מועד. ח,ה ויאמר משה, אל-העדה: זה הדבר, אשר-צוה יהוה לעשות. ח,ו ויקרב משה, את-אהרן ואת-בניו; וירחץ אתם, במים. ח,ז ויתן עליו את-הכתנת, ויחגר אתו באבנט, וילבש אתו את-המעיל, ויתן עליו את-האפד; ויחגר אתו, בחשב האפד, ויאפד לו, בו. ח,ח וישם עליו, את-החשן; ויתן, אל-החשן, את-האורים, ואת-התמים. ח,ט וישם את-המצנפת, על-ראשו; וישם על-המצנפת אל-מול פניו, את ציץ הזהב נזר הקדש, כאשר צוה יהוה, את-משה. ח,י ויקח משה את-שמן המשחה, וימשח את-המשכן ואת-כל-אשר-בו; ויקדש, אתם. ח,יא ויז ממנו על-המזבח, שבע פעמים; וימשח את-המזבח ואת-כל-כליו, ואת-הכיר ואת-כנו--לקדשם. ח,יב ויצק משמן המשחה, על ראש אהרן; וימשח אתו, לקדשו. ח,יג ויקרב משה את-בני אהרן, וילבשם כתנת ויחגר אתם אבנט, ויחבש להם, מגבעות--כאשר צוה יהוה, את-משה. ח,יד ויגש, את פר החטאת; ויסמך אהרן ובניו את-ידיהם, על-ראש פר החטאת. ח,טו וישחט, ויקח משה את-הדם ויתן על-קרנות המזבח סביב באצבעו, ויחטא, את-המזבח; ואת-הדם, יצק אל-יסוד המזבח, ויקדשהו, לכפר עליו. ח,טז ויקח, את-כל-החלב אשר על-הקרב, ואת יתרת הכבד, ואת-שתי הכלית ואת-חלבהן; ויקטר משה, המזבחה. ח,יז ואת-הפר ואת-ערו, ואת-בשרו ואת-פרשו--שרף באש, מחוץ למחנה: כאשר צוה יהוה, את-משה. ח,יח ויקרב, את איל העלה; ויסמכו אהרן ובניו, את-ידיהם--על-ראש האיל. ח,יט וישחט; ויזרק משה את-הדם על-המזבח, סביב. ח,כ ואת-האיל--נתח, לנתחיו; ויקטר משה את-הראש, ואת-הנתחים ואת-הפדר. ח,כא ואת-הקרב ואת-הכרעים, רחץ במים; ויקטר משה את-כל-האיל המזבחה, עלה הוא לריח-ניחח אשה הוא ליהוה, כאשר צוה יהוה, את-משה. ח,כב ויקרב את-האיל השני, איל המלאים; ויסמכו אהרן ובניו, את-ידיהם--על-ראש האיל. ח,כג וישחט--ויקח משה מדמו, ויתן על-תנוך אזן-אהרן הימנית; ועל-בהן ידו הימנית, ועל-בהן רגלו הימנית. ח,כד ויקרב את-בני אהרן, ויתן משה מן-הדם על-תנוך אזנם הימנית, ועל-בהן ידם הימנית, ועל-בהן רגלם הימנית; ויזרק משה את-הדם על-המזבח, סביב. ח,כה ויקח את-החלב ואת-האליה, ואת-כל-החלב אשר על-הקרב, ואת יתרת הכבד, ואת-שתי הכלית ואת-חלבהן; ואת, שוק הימין. ח,כו ומסל המצות אשר לפני יהוה, לקח חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת--ורקיק אחד; וישם, על-החלבים, ועל, שוק הימין. ח,כז ויתן את-הכל--על כפי אהרן, ועל כפי בניו; וינף אתם תנופה, לפני יהוה. ח,כח ויקח משה אתם מעל כפיהם, ויקטר המזבחה על-העלה; מלאים הם לריח ניחח, אשה הוא ליהוה. ח,כט ויקח משה את-החזה, ויניפהו תנופה לפני יהוה: מאיל המלאים, למשה היה למנה, כאשר צוה יהוה, את-משה. ח,ל ויקח משה משמן המשחה, ומן-הדם אשר על-המזבח, ויז על-אהרן על-בגדיו, ועל-בניו ועל-בגדי בניו אתו; ויקדש את-אהרן את-בגדיו, ואת-בניו ואת-בגדי בניו אתו. ח,לא ויאמר משה אל-אהרן ואל-בניו, בשלו את-הבשר פתח אהל מועד, ושם תאכלו אתו, ואת-הלחם אשר בסל המלאים: כאשר צויתי לאמר, אהרן ובניו יאכלהו. ח,לב והנותר בבשר, ובלחם--באש, תשרפו. ח,לג ומפתח אהל מועד לא תצאו, שבעת ימים--עד יום מלאת, ימי מלאיכם: כי שבעת ימים, ימלא את-ידכם. ח,לד כאשר עשה, ביום הזה--צוה יהוה לעשת, לכפר עליכם. ח,לה ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה, שבעת ימים, ושמרתם את-משמרת יהוה, ולא תמותו: כי-כן, צויתי. ח,לו ויעש אהרן, ובניו--את, כל-הדברים, אשר-צוה יהוה, ביד-משה. {ס}
ט,א ויהי, ביום השמיני, קרא משה, לאהרן ולבניו--ולזקני, ישראל. ט,ב ויאמר אל-אהרן, קח-לך עגל בן-בקר לחטאת ואיל לעלה--תמימם; והקרב, לפני יהוה. ט,ג ואל-בני ישראל, תדבר לאמר: קחו שעיר-עזים לחטאת, ועגל וכבש בני-שנה תמימם לעלה. ט,ד ושור ואיל לשלמים, לזבח לפני יהוה, ומנחה, בלולה בשמן: כי היום, יהוה נראה אליכם. ט,ה ויקחו, את אשר צוה משה, אל-פני, אהל מועד; ויקרבו, כל-העדה, ויעמדו, לפני יהוה. ט,ו ויאמר משה, זה הדבר אשר-צוה יהוה תעשו--וירא אליכם, כבוד יהוה. ט,ז ויאמר משה אל-אהרן, קרב אל-המזבח ועשה את-חטאתך ואת-עלתך, וכפר בעדך, ובעד העם; ועשה את-קרבן העם, וכפר בעדם, כאשר, צוה יהוה. ט,ח ויקרב אהרן, אל-המזבח; וישחט את-עגל החטאת, אשר-לו. ט,ט ויקרבו בני אהרן את-הדם, אליו, ויטבל אצבעו בדם, ויתן על-קרנות המזבח; ואת-הדם יצק, אל-יסוד המזבח. ט,י ואת-החלב ואת-הכלית ואת-היתרת מן-הכבד, מן-החטאת--הקטיר, המזבחה: כאשר צוה יהוה, את-משה. ט,יא ואת-הבשר, ואת-העור, שרף באש, מחוץ למחנה. ט,יב וישחט, את-העלה; וימצאו בני אהרן אליו, את-הדם, ויזרקהו על-המזבח, סביב. ט,יג ואת-העלה, המציאו אליו לנתחיה--ואת-הראש; ויקטר, על-המזבח. ט,יד וירחץ את-הקרב, ואת-הכרעים; ויקטר על-העלה, המזבחה. ט,טו ויקרב, את קרבן העם; ויקח את-שעיר החטאת, אשר לעם, וישחטהו ויחטאהו, כראשון. ט,טז ויקרב, את-העלה; ויעשה, כמשפט. ט,יז ויקרב, את-המנחה, וימלא כפו ממנה, ויקטר על-המזבח--מלבד, עלת הבקר. ט,יח וישחט את-השור ואת-האיל, זבח השלמים אשר לעם; וימצאו בני אהרן את-הדם, אליו, ויזרקהו על-המזבח, סביב. ט,יט ואת-החלבים, מן-השור; ומן-האיל--האליה והמכסה והכלית, ויתרת הכבד. ט,כ וישימו את-החלבים, על-החזות; ויקטר החלבים, המזבחה. ט,כא ואת החזות, ואת שוק הימין, הניף אהרן תנופה, לפני יהוה--כאשר, צוה משה. ט,כב וישא אהרן את-ידו אל-העם, ויברכם; וירד, מעשת החטאת והעלה--והשלמים. ט,כג ויבא משה ואהרן, אל-אהל מועד, ויצאו, ויברכו את-העם; וירא כבוד-יהוה, אל-כל-העם. ט,כד ותצא אש, מלפני יהוה, ותאכל על-המזבח, את-העלה ואת-החלבים; וירא כל-העם וירנו, ויפלו על-פניהם. י,א ויקחו בני-אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו, ויתנו בהן אש, וישימו עליה, קטרת; ויקריבו לפני יהוה, אש זרה--אשר לא צוה, אתם. י,ב ותצא אש מלפני יהוה, ותאכל אותם; וימתו, לפני יהוה. י,ג ויאמר משה אל-אהרן, הוא אשר-דבר יהוה לאמר בקרבי אקדש, ועל-פני כל-העם, אכבד; וידם, אהרן. י,ד ויקרא משה, אל-מישאל ואל אלצפן, בני עזיאל, דד אהרן; ויאמר אלהם, קרבו שאו את-אחיכם מאת פני-הקדש, אל-מחוץ, למחנה. י,ה ויקרבו, וישאם בכתנתם, אל-מחוץ, למחנה--כאשר, דבר משה. י,ו ויאמר משה אל-אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו ראשיכם אל-תפרעו ובגדיכם לא-תפרמו, ולא תמתו, ועל כל-העדה, יקצף; ואחיכם, כל-בית ישראל--יבכו את-השרפה, אשר שרף יהוה. י,ז ומפתח אהל מועד לא תצאו, פן-תמתו--כי-שמן משחת יהוה, עליכם; ויעשו, כדבר משה. {פ}
י,ח וידבר יהוה, אל-אהרן לאמר. י,ט יין ושכר אל-תשת אתה ובניך אתך, בבאכם אל-אהל מועד--ולא תמתו: חקת עולם, לדרתיכם. י,י ולהבדיל, בין הקדש ובין החל, ובין הטמא, ובין הטהור. י,יא ולהורת, את-בני ישראל--את, כל-החקים, אשר דבר יהוה אליהם, ביד-משה. {פ}
י,יב וידבר משה אל-אהרן, ואל אלעזר ואל-איתמר בניו הנותרים, קחו את-המנחה הנותרת מאשי יהוה, ואכלוה מצות אצל המזבח: כי קדש קדשים, הוא. י,יג ואכלתם אתה, במקום קדוש, כי חקך וחק-בניך הוא, מאשי יהוה: כי-כן, צויתי. י,יד ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה, תאכלו במקום טהור--אתה, ובניך ובנתיך אתך: כי-חקך וחק-בניך נתנו, מזבחי שלמי בני ישראל. י,טו שוק התרומה וחזה התנופה, על אשי החלבים יביאו, להניף תנופה, לפני יהוה; והיה לך ולבניך אתך, לחק-עולם, כאשר, צוה יהוה. י,טז ואת שעיר החטאת, דרש דרש משה--והנה שרף; ויקצף על-אלעזר ועל-איתמר, בני אהרן, הנותרם, לאמר. י,יז מדוע, לא-אכלתם את-החטאת במקום הקדש--כי קדש קדשים, הוא; ואתה נתן לכם, לשאת את-עון העדה, לכפר עליהם, לפני יהוה. י,יח הן לא-הובא את-דמה, אל-הקדש פנימה; אכול תאכלו אתה בקדש, כאשר צויתי. י,יט וידבר אהרן אל-משה, הן היום הקריבו את-חטאתם ואת-עלתם לפני יהוה, ותקראנה אתי, כאלה; ואכלתי חטאת היום, הייטב בעיני יהוה. י,כ וישמע משה, וייטב בעיניו. {פ}
יא,א וידבר יהוה אל-משה ואל-אהרן, לאמר אלהם. יא,ב דברו אל-בני ישראל, לאמר: זאת החיה אשר תאכלו, מכל-הבהמה אשר על-הארץ. יא,ג כל מפרסת פרסה, ושסעת שסע פרסת, מעלת גרה, בבהמה--אתה, תאכלו. יא,ד אך את-זה, לא תאכלו, ממעלי הגרה, וממפרסי הפרסה: את-הגמל כי-מעלה גרה הוא, ופרסה איננו מפריס--טמא הוא, לכם. יא,ה ואת-השפן, כי-מעלה גרה הוא, ופרסה, לא יפריס; טמא הוא, לכם. יא,ו ואת-הארנבת, כי-מעלת גרה הוא, ופרסה, לא הפריסה; טמאה הוא, לכם. יא,ז ואת-החזיר כי-מפריס פרסה הוא, ושסע שסע פרסה, והוא, גרה לא-יגר; טמא הוא, לכם. יא,ח מבשרם לא תאכלו, ובנבלתם לא תגעו; טמאים הם, לכם. יא,ט את-זה, תאכלו, מכל, אשר במים: כל אשר-לו סנפיר וקשקשת במים, בימים ובנחלים--אתם תאכלו. יא,י וכל אשר אין-לו סנפיר וקשקשת, בימים ובנחלים, מכל שרץ המים, ומכל נפש החיה אשר במים--שקץ הם, לכם. יא,יא ושקץ, יהיו לכם; מבשרם לא תאכלו, ואת-נבלתם תשקצו. יא,יב כל אשר אין-לו סנפיר וקשקשת, במים--שקץ הוא, לכם. יא,יג ואת-אלה תשקצו מן-העוף, לא יאכלו שקץ הם: את-הנשר, ואת-הפרס, ואת, העזניה. יא,יד ואת-הדאה--ואת-האיה, למינה. יא,טו את כל-ערב, למינו. יא,טז ואת בת היענה, ואת-התחמס ואת-השחף; ואת-הנץ, למינהו. יא,יז ואת-הכוס ואת-השלך, ואת-הינשוף. יא,יח ואת-התנשמת ואת-הקאת, ואת-הרחם. יא,יט ואת, החסידה, האנפה, למינה; ואת-הדוכיפת, ואת-העטלף. יא,כ כל שרץ העוף, ההלך על-ארבע--שקץ הוא, לכם. יא,כא אך את-זה, תאכלו, מכל שרץ העוף, ההלך על-ארבע: אשר-לא (לו) כרעים ממעל לרגליו, לנתר בהן על-הארץ. יא,כב את-אלה מהם, תאכלו--את-הארבה למינו, ואת-הסלעם למינהו; ואת-החרגל למינהו, ואת-החגב למינהו. יא,כג וכל שרץ העוף, אשר-לו ארבע רגלים--שקץ הוא, לכם. יא,כד ולאלה, תטמאו; כל-הנגע בנבלתם, יטמא עד-הערב. יא,כה וכל-הנשא, מנבלתם--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב. יא,כו לכל-הבהמה אשר הוא מפרסת פרסה ושסע איננה שסעת, וגרה איננה מעלה--טמאים הם, לכם; כל-הנגע בהם, יטמא. יא,כז וכל הולך על-כפיו, בכל-החיה ההלכת על-ארבע--טמאים הם, לכם; כל-הנגע בנבלתם, יטמא עד-הערב. יא,כח והנשא, את-נבלתם--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב; טמאים המה, לכם. {ס}
יא,כט וזה לכם הטמא, בשרץ השרץ על-הארץ: החלד והעכבר, והצב למינהו. יא,ל והאנקה והכח, והלטאה; והחמט, והתנשמת. יא,לא אלה הטמאים לכם, בכל-השרץ; כל-הנגע בהם במתם, יטמא עד-הערב. יא,לב וכל אשר-יפל-עליו מהם במתם יטמא, מכל-כלי-עץ או בגד או-עור או שק, כל-כלי, אשר-יעשה מלאכה בהם; במים יובא וטמא עד-הערב, וטהר. יא,לג וכל-כלי-חרש--אשר-יפל מהם, אל-תוכו: כל אשר בתוכו יטמא, ואתו תשברו. יא,לד מכל-האכל אשר יאכל, אשר יבוא עליו מים--יטמא; וכל-משקה אשר ישתה, בכל-כלי יטמא. יא,לה וכל אשר-יפל מנבלתם עליו, יטמא--תנור וכירים יתץ, טמאים הם; וטמאים, יהיו לכם. יא,לו אך מעין ובור מקוה-מים, יהיה טהור; ונגע בנבלתם, יטמא. יא,לז וכי יפל מנבלתם, על-כל-זרע זרוע אשר יזרע--טהור, הוא. יא,לח וכי יתן-מים על-זרע, ונפל מנבלתם עליו--טמא הוא, לכם. {ס}
יא,לט וכי ימות מן-הבהמה, אשר-היא לכם לאכלה--הנגע בנבלתה, יטמא עד-הערב. יא,מ והאכל, מנבלתה--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב; והנשא, את-נבלתה--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב. יא,מא וכל-השרץ, השרץ על-הארץ--שקץ הוא, לא יאכל. יא,מב כל הולך על-גחון וכל הולך על-ארבע, עד כל-מרבה רגלים, לכל-השרץ, השרץ על-הארץ--לא תאכלום, כי-שקץ הם. יא,מג אל-תשקצו, את-נפשתיכם, בכל-השרץ, השרץ; ולא תטמאו בהם, ונטמתם בם. יא,מד כי אני יהוה, אלהיכם, והתקדשתם והייתם קדשים, כי קדוש אני; ולא תטמאו את-נפשתיכם, בכל-השרץ הרמש על-הארץ. יא,מה כי אני יהוה, המעלה אתכם מארץ מצרים, להית לכם, לאלהים; והייתם קדשים, כי קדוש אני. יא,מו זאת תורת הבהמה, והעוף, וכל נפש החיה, הרמשת במים; ולכל-נפש, השרצת על-הארץ. יא,מז להבדיל, בין הטמא ובין הטהר; ובין החיה, הנאכלת, ובין החיה, אשר לא תאכל. {פ}
יב,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יב,ב דבר אל-בני ישראל, לאמר, אשה כי תזריע, וילדה זכר--וטמאה שבעת ימים, כימי נדת דותה תטמא. יב,ג וביום, השמיני, ימול, בשר ערלתו. יב,ד ושלשים יום ושלשת ימים, תשב בדמי טהרה; בכל-קדש לא-תגע, ואל-המקדש לא תבא, עד-מלאת, ימי טהרה. יב,ה ואם-נקבה תלד, וטמאה שבעים כנדתה; וששים יום וששת ימים, תשב על-דמי טהרה. יב,ו ובמלאת ימי טהרה, לבן או לבת, תביא כבש בן-שנתו לעלה, ובן-יונה או-תר לחטאת--אל-פתח אהל-מועד, אל-הכהן. יב,ז והקריבו לפני יהוה, וכפר עליה, וטהרה, ממקר דמיה: זאת תורת הילדת, לזכר או לנקבה. יב,ח ואם-לא תמצא ידה, די שה--ולקחה שתי-תרים או שני בני יונה, אחד לעלה ואחד לחטאת; וכפר עליה הכהן, וטהרה. {פ}
יג,א וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרן לאמר. יג,ב אדם, כי-יהיה בעור-בשרו שאת או-ספחת או בהרת, והיה בעור-בשרו, לנגע צרעת--והובא אל-אהרן הכהן, או אל-אחד מבניו הכהנים. יג,ג וראה הכהן את-הנגע בעור-הבשר ושער בנגע הפך לבן, ומראה הנגע עמק מעור בשרו--נגע צרעת, הוא; וראהו הכהן, וטמא אתו. יג,ד ואם-בהרת לבנה הוא בעור בשרו, ועמק אין-מראה מן-העור, ושערה, לא-הפך לבן--והסגיר הכהן את-הנגע, שבעת ימים. יג,ה וראהו הכהן, ביום השביעי, והנה הנגע עמד בעיניו, לא-פשה הנגע בעור--והסגירו הכהן שבעת ימים, שנית. יג,ו וראה הכהן אתו ביום השביעי, שנית, והנה כהה הנגע, ולא-פשה הנגע בעור--וטהרו הכהן מספחת הוא, וכבס בגדיו וטהר. יג,ז ואם-פשה תפשה המספחת בעור, אחרי הראתו אל-הכהן לטהרתו; ונראה שנית, אל-הכהן. יג,ח וראה, הכהן, והנה פשתה המספחת, בעור--וטמאו הכהן, צרעת הוא. {פ}
יג,ט נגע צרעת, כי תהיה באדם; והובא, אל-הכהן. יג,י וראה הכהן, והנה שאת-לבנה בעור, והיא, הפכה שער לבן; ומחית בשר חי, בשאת. יג,יא צרעת נושנת הוא בעור בשרו, וטמאו הכהן: לא יסגרנו, כי טמא הוא. יג,יב ואם-פרוח תפרח הצרעת, בעור, וכסתה הצרעת את כל-עור הנגע, מראשו ועד-רגליו--לכל-מראה, עיני הכהן. יג,יג וראה הכהן, והנה כסתה הצרעת את-כל-בשרו--וטהר, את-הנגע: כלו הפך לבן, טהור הוא. יג,יד וביום הראות בו בשר חי, יטמא. יג,טו וראה הכהן את-הבשר החי, וטמאו: הבשר החי טמא הוא, צרעת הוא. יג,טז או כי ישוב הבשר החי, ונהפך ללבן; ובא, אל-הכהן. יג,יז וראהו, הכהן, והנה נהפך הנגע, ללבן--וטהר הכהן את-הנגע, טהור הוא. {פ}
יג,יח ובשר, כי-יהיה בו-בערו שחין; ונרפא. יג,יט והיה במקום השחין, שאת לבנה, או בהרת, לבנה אדמדמת; ונראה, אל-הכהן. יג,כ וראה הכהן, והנה מראה שפל מן-העור, ושערה, הפך לבן--וטמאו הכהן נגע-צרעת הוא, בשחין פרחה. יג,כא ואם יראנה הכהן, והנה אין-בה שער לבן, ושפלה איננה מן-העור, והיא כהה--והסגירו הכהן, שבעת ימים. יג,כב ואם-פשה תפשה, בעור--וטמא הכהן אתו, נגע הוא. יג,כג ואם-תחתיה תעמד הבהרת, לא פשתה--צרבת השחין, הוא; וטהרו, הכהן. {ס}
יג,כד או בשר, כי-יהיה בערו מכות-אש; והיתה מחית המכוה, בהרת לבנה אדמדמת--או לבנה. יג,כה וראה אתה הכהן והנה נהפך שער לבן בבהרת, ומראה עמק מן-העור--צרעת הוא, במכוה פרחה; וטמא אתו הכהן, נגע צרעת הוא. יג,כו ואם יראנה הכהן, והנה אין-בבהרת שער לבן, ושפלה איננה מן-העור, והוא כהה--והסגירו הכהן, שבעת ימים. יג,כז וראהו הכהן, ביום השביעי: אם-פשה תפשה, בעור--וטמא הכהן אתו, נגע צרעת הוא. יג,כח ואם-תחתיה תעמד הבהרת לא-פשתה בעור, והוא כהה--שאת המכוה, הוא; וטהרו, הכהן--כי-צרבת המכוה, הוא. {פ}
יג,כט ואיש או אשה, כי-יהיה בו נגע, בראש, או בזקן. יג,ל וראה הכהן את-הנגע, והנה מראהו עמק מן-העור, ובו שער צהב, דק--וטמא אתו הכהן נתק הוא, צרעת הראש או הזקן הוא. יג,לא וכי-יראה הכהן את-נגע הנתק, והנה אין-מראהו עמק מן-העור, ושער שחר, אין בו--והסגיר הכהן את-נגע הנתק, שבעת ימים. יג,לב וראה הכהן את-הנגע, ביום השביעי, והנה לא-פשה הנתק, ולא-היה בו שער צהב; ומראה הנתק, אין עמק מן-העור. יג,לג והתגלח--ואת-הנתק, לא יגלח; והסגיר הכהן את-הנתק שבעת ימים, שנית. יג,לד וראה הכהן את-הנתק ביום השביעי, והנה לא-פשה הנתק בעור, ומראהו, איננו עמק מן-העור--וטהר אתו הכהן, וכבס בגדיו וטהר. יג,לה ואם-פשה יפשה הנתק, בעור, אחרי, טהרתו. יג,לו וראהו, הכהן, והנה פשה הנתק, בעור--לא-יבקר הכהן לשער הצהב, טמא הוא. יג,לז ואם-בעיניו עמד הנתק ושער שחר צמח-בו, נרפא הנתק--טהור הוא; וטהרו, הכהן. {ס}
יג,לח ואיש, או-אשה, כי-יהיה בעור-בשרם, בהרת--בהרת, לבנת. יג,לט וראה הכהן, והנה בעור-בשרם בהרת--כהות לבנת: בהק הוא פרח בעור, טהור הוא. {ס}
יג,מ ואיש, כי ימרט ראשו--קרח הוא, טהור הוא. יג,מא ואם מפאת פניו, ימרט ראשו--גבח הוא, טהור הוא. יג,מב וכי-יהיה בקרחת או בגבחת, נגע לבן אדמדם--צרעת פרחת הוא, בקרחתו או בגבחתו. יג,מג וראה אתו הכהן, והנה שאת-הנגע לבנה אדמדמת, בקרחתו, או בגבחתו--כמראה צרעת, עור בשר. יג,מד איש-צרוע הוא, טמא הוא; טמא יטמאנו הכהן, בראשו נגעו. יג,מה והצרוע אשר-בו הנגע, בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע, ועל-שפם, יעטה; וטמא טמא, יקרא. יג,מו כל-ימי אשר הנגע בו, יטמא--טמא הוא: בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו. {ס}
יג,מז והבגד, כי-יהיה בו נגע צרעת: בבגד צמר, או בבגד פשתים. יג,מח או בשתי או בערב, לפשתים ולצמר; או בעור, או בכל-מלאכת עור. יג,מט והיה הנגע ירקרק או אדמדם, בבגד או בעור או-בשתי או-בערב או בכל-כלי-עור--נגע צרעת, הוא; והראה, את-הכהן. יג,נ וראה הכהן, את-הנגע; והסגיר את-הנגע, שבעת ימים. יג,נא וראה את-הנגע ביום השביעי, כי-פשה הנגע בבגד או-בשתי או-בערב או בעור, לכל אשר-יעשה העור, למלאכה--צרעת ממארת הנגע, טמא הוא. יג,נב ושרף את-הבגד או את-השתי או את-הערב, בצמר או בפשתים, או את-כל-כלי העור, אשר-יהיה בו הנגע: כי-צרעת ממארת הוא, באש תשרף. יג,נג ואם, יראה הכהן, והנה לא-פשה הנגע, בבגד או בשתי או בערב; או, בכל-כלי-עור. יג,נד וצוה, הכהן, וכבסו, את אשר-בו הנגע; והסגירו שבעת-ימים, שנית. יג,נה וראה הכהן אחרי הכבס את-הנגע, והנה לא-הפך הנגע את-עינו והנגע לא-פשה--טמא הוא, באש תשרפנו: פחתת הוא, בקרחתו או בגבחתו. יג,נו ואם, ראה הכהן, והנה כהה הנגע, אחרי הכבס אתו--וקרע אתו, מן-הבגד או מן-העור, או מן-השתי, או מן-הערב. יג,נז ואם-תראה עוד בבגד או-בשתי או-בערב, או בכל-כלי-עור--פרחת, הוא: באש תשרפנו, את אשר-בו הנגע. יג,נח והבגד או-השתי או-הערב או-כל-כלי העור, אשר תכבס, וסר מהם, הנגע--וכבס שנית, וטהר. יג,נט זאת תורת נגע-צרעת בגד הצמר או הפשתים, או השתי או הערב, או, כל-כלי-עור--לטהרו, או לטמאו. {פ}
יד,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יד,ב זאת תהיה תורת המצרע, ביום טהרתו: והובא, אל-הכהן. יד,ג ויצא, הכהן, אל-מחוץ, למחנה; וראה, הכהן, והנה נרפא נגע-הצרעת, מן-הצרוע. יד,ד וצוה, הכהן, ולקח למטהר שתי-צפרים חיות, טהרות; ועץ ארז, ושני תולעת ואזב. יד,ה וצוה, הכהן, ושחט, את-הצפור האחת--אל-כלי-חרש, על-מים חיים. יד,ו את-הצפר החיה יקח אתה, ואת-עץ הארז ואת-שני התולעת ואת-האזב; וטבל אותם ואת הצפר החיה, בדם הצפר השחטה, על, המים החיים. יד,ז והזה, על המטהר מן-הצרעת--שבע פעמים; וטהרו, ושלח את-הצפר החיה על-פני השדה. יד,ח וכבס המטהר את-בגדיו וגלח את-כל-שערו, ורחץ במים וטהר, ואחר, יבוא אל-המחנה; וישב מחוץ לאהלו, שבעת ימים. יד,ט והיה ביום השביעי יגלח את-כל-שערו, את-ראשו ואת-זקנו ואת גבת עיניו, ואת-כל-שערו, יגלח; וכבס את-בגדיו, ורחץ את-בשרו במים--וטהר. יד,י וביום השמיני, יקח שני-כבשים תמימם, וכבשה אחת בת-שנתה, תמימה; ושלשה עשרנים, סלת מנחה בלולה בשמן, ולג אחד, שמן. יד,יא והעמיד הכהן המטהר, את האיש המטהר--ואתם: לפני יהוה, פתח אהל מועד. יד,יב ולקח הכהן את-הכבש האחד, והקריב אתו לאשם--ואת-לג השמן; והניף אתם תנופה, לפני יהוה. יד,יג ושחט את-הכבש, במקום אשר ישחט את-החטאת ואת-העלה--במקום הקדש: כי כחטאת האשם הוא, לכהן--קדש קדשים, הוא. יד,יד ולקח הכהן, מדם האשם, ונתן הכהן, על-תנוך אזן המטהר הימנית; ועל-בהן ידו הימנית, ועל-בהן רגלו הימנית. יד,טו ולקח הכהן, מלג השמן; ויצק על-כף הכהן, השמאלית. יד,טז וטבל הכהן, את-אצבעו הימנית, מן-השמן, אשר על-כפו השמאלית; והזה מן-השמן באצבעו שבע פעמים, לפני יהוה. יד,יז ומיתר השמן אשר על-כפו, יתן הכהן על-תנוך אזן המטהר הימנית, ועל-בהן ידו הימנית, ועל-בהן רגלו הימנית--על, דם האשם. יד,יח והנותר, בשמן אשר על-כף הכהן, יתן, על-ראש המטהר; וכפר עליו הכהן, לפני יהוה. יד,יט ועשה הכהן, את-החטאת, וכפר, על-המטהר מטמאתו; ואחר, ישחט את-העלה. יד,כ והעלה הכהן את-העלה ואת-המנחה, המזבחה; וכפר עליו הכהן, וטהר. {ס}
יד,כא ואם-דל הוא, ואין ידו משגת--ולקח כבש אחד אשם לתנופה, לכפר עליו; ועשרון סלת אחד בלול בשמן, למנחה--ולג שמן. יד,כב ושתי תרים, או שני בני יונה, אשר תשיג, ידו; והיה אחד חטאת, והאחד עלה. יד,כג והביא אתם ביום השמיני, לטהרתו--אל-הכהן: אל-פתח אהל-מועד, לפני יהוה. יד,כד ולקח הכהן את-כבש האשם, ואת-לג השמן; והניף אתם הכהן תנופה, לפני יהוה. יד,כה ושחט, את-כבש האשם, ולקח הכהן מדם האשם, ונתן על-תנוך אזן-המטהר הימנית; ועל-בהן ידו הימנית, ועל-בהן רגלו הימנית. יד,כו ומן-השמן, יצק הכהן, על-כף הכהן, השמאלית. יד,כז והזה הכהן, באצבעו הימנית, מן-השמן, אשר על-כפו השמאלית--שבע פעמים, לפני יהוה. יד,כח ונתן הכהן מן-השמן אשר על-כפו, על-תנוך אזן המטהר הימנית, ועל-בהן ידו הימנית, ועל-בהן רגלו הימנית--על-מקום, דם האשם. יד,כט והנותר, מן-השמן אשר על-כף הכהן, יתן, על-ראש המטהר--לכפר עליו, לפני יהוה. יד,ל ועשה את-האחד מן-התרים, או מן-בני היונה, מאשר תשיג, ידו. יד,לא את אשר-תשיג ידו, את-האחד חטאת ואת-האחד עלה--על-המנחה; וכפר הכהן על המטהר, לפני יהוה. יד,לב זאת תורת, אשר-בו נגע צרעת, אשר לא-תשיג ידו, בטהרתו. {פ}
יד,לג וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרן לאמר. יד,לד כי תבאו אל-ארץ כנען, אשר אני נתן לכם לאחזה; ונתתי נגע צרעת, בבית ארץ אחזתכם. יד,לה ובא אשר-לו הבית, והגיד לכהן לאמר: כנגע, נראה לי בבית. יד,לו וצוה הכהן ופנו את-הבית, בטרם יבא הכהן לראות את-הנגע, ולא יטמא, כל-אשר בבית; ואחר כן יבא הכהן, לראות את-הבית. יד,לז וראה את-הנגע, והנה הנגע בקירת הבית, שקערורת ירקרקת, או אדמדמת; ומראיהן שפל, מן-הקיר. יד,לח ויצא הכהן מן-הבית, אל-פתח הבית; והסגיר את-הבית, שבעת ימים. יד,לט ושב הכהן, ביום השביעי; וראה, והנה פשה הנגע בקירת הבית. יד,מ וצוה, הכהן, וחלצו את-האבנים, אשר בהן הנגע; והשליכו אתהן אל-מחוץ לעיר, אל-מקום טמא. יד,מא ואת-הבית יקצע מבית, סביב; ושפכו, את-העפר אשר הקצו, אל-מחוץ לעיר, אל-מקום טמא. יד,מב ולקחו אבנים אחרות, והביאו אל-תחת האבנים; ועפר אחר יקח, וטח את-הבית. יד,מג ואם-ישוב הנגע ופרח בבית, אחר חלץ את-האבנים, ואחרי הקצות את-הבית, ואחרי הטוח. יד,מד ובא, הכהן, וראה, והנה פשה הנגע בבית--צרעת ממארת הוא בבית, טמא הוא. יד,מה ונתץ את-הבית, את-אבניו ואת-עציו, ואת, כל-עפר הבית; והוציא אל-מחוץ לעיר, אל-מקום טמא. יד,מו והבא, אל-הבית, כל-ימי, הסגיר אתו--יטמא, עד-הערב. יד,מז והשכב בבית, יכבס את-בגדיו; והאכל בבית, יכבס את-בגדיו. יד,מח ואם-בא יבא הכהן, וראה והנה לא-פשה הנגע בבית, אחרי, הטח את-הבית--וטהר הכהן את-הבית, כי נרפא הנגע. יד,מט ולקח לחטא את-הבית, שתי צפרים, ועץ ארז, ושני תולעת ואזב. יד,נ ושחט, את-הצפר האחת, אל-כלי-חרש, על-מים חיים. יד,נא ולקח את-עץ-הארז ואת-האזב ואת שני התולעת, ואת הצפר החיה, וטבל אתם בדם הצפר השחוטה, ובמים החיים; והזה אל-הבית, שבע פעמים. יד,נב וחטא את-הבית--בדם הצפור, ובמים החיים; ובצפר החיה, ובעץ הארז ובאזב--ובשני התולעת. יד,נג ושלח את-הצפר החיה, אל-מחוץ לעיר--אל-פני השדה; וכפר על-הבית, וטהר. יד,נד זאת, התורה, לכל-נגע הצרעת, ולנתק. יד,נה ולצרעת הבגד, ולבית. יד,נו ולשאת ולספחת, ולבהרת. יד,נז להורת, ביום הטמא וביום הטהר; זאת תורת, הצרעת. {פ}
טו,א וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרן לאמר. טו,ב דברו אל-בני ישראל, ואמרתם אלהם: איש איש, כי יהיה זב מבשרו--זובו, טמא הוא. טו,ג וזאת תהיה טמאתו, בזובו: רר בשרו את-זובו, או-החתים בשרו מזובו--טמאתו, הוא. טו,ד כל-המשכב, אשר ישכב עליו הזב--יטמא; וכל-הכלי אשר-ישב עליו, יטמא. טו,ה ואיש, אשר יגע במשכבו--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב. טו,ו והישב, על-הכלי, אשר-ישב עליו, הזב--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב. טו,ז והנגע, בבשר הזב--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב. טו,ח וכי-ירק הזב, בטהור--וכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב. טו,ט וכל-המרכב, אשר ירכב עליו הזב--יטמא. טו,י וכל-הנגע, בכל אשר יהיה תחתיו--יטמא, עד-הערב; והנושא אותם--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב. טו,יא וכל אשר יגע-בו הזב, וידיו לא-שטף במים--וכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב. טו,יב וכלי-חרש אשר-יגע-בו הזב, ישבר; וכל-כלי-עץ--ישטף, במים. טו,יג וכי-יטהר הזב, מזובו--וספר לו שבעת ימים לטהרתו, וכבס בגדיו; ורחץ בשרו במים חיים, וטהר. טו,יד וביום השמיני, יקח-לו שתי תרים, או שני, בני יונה; ובא לפני יהוה, אל-פתח אהל מועד, ונתנם, אל-הכהן. טו,טו ועשה אתם, הכהן--אחד חטאת, והאחד עלה; וכפר עליו הכהן לפני יהוה, מזובו. {ס}
טו,טז ואיש, כי-תצא ממנו שכבת-זרע--ורחץ במים את-כל-בשרו, וטמא עד-הערב. טו,יז וכל-בגד וכל-עור, אשר-יהיה עליו שכבת-זרע--וכבס במים, וטמא עד-הערב. טו,יח ואשה, אשר ישכב איש אתה שכבת-זרע--ורחצו במים, וטמאו עד-הערב. {פ}
טו,יט ואשה כי-תהיה זבה, דם יהיה זבה בבשרה--שבעת ימים תהיה בנדתה, וכל-הנגע בה יטמא עד-הערב. טו,כ וכל אשר תשכב עליו בנדתה, יטמא; וכל אשר-תשב עליו, יטמא. טו,כא וכל-הנגע, במשכבה--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב. טו,כב וכל-הנגע--בכל-כלי, אשר-תשב עליו: יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב. טו,כג ואם על-המשכב הוא, או על-הכלי אשר-הוא ישבת-עליו--בנגעו-בו: יטמא, עד-הערב. טו,כד ואם שכב ישכב איש אתה, ותהי נדתה עליו--וטמא, שבעת ימים; וכל-המשכב אשר-ישכב עליו, יטמא. {ס}
טו,כה ואשה כי-יזוב זוב דמה ימים רבים, בלא עת-נדתה, או כי-תזוב, על-נדתה: כל-ימי זוב טמאתה, כימי נדתה תהיה--טמאה הוא. טו,כו כל-המשכב אשר-תשכב עליו, כל-ימי זובה--כמשכב נדתה, יהיה-לה; וכל-הכלי, אשר תשב עליו--טמא יהיה, כטמאת נדתה. טו,כז וכל-הנוגע בם, יטמא; וכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב. טו,כח ואם-טהרה, מזובה--וספרה לה שבעת ימים, ואחר תטהר. טו,כט וביום השמיני, תקח-לה שתי תרים, או שני, בני יונה; והביאה אותם אל-הכהן, אל-פתח אהל מועד. טו,ל ועשה הכהן את-האחד חטאת, ואת-האחד עלה; וכפר עליה הכהן לפני יהוה, מזוב טמאתה. טו,לא והזרתם את-בני-ישראל, מטמאתם; ולא ימתו בטמאתם, בטמאם את-משכני אשר בתוכם. טו,לב זאת תורת, הזב, ואשר תצא ממנו שכבת-זרע, לטמאה-בה. טו,לג והדוה, בנדתה, והזב את-זובו, לזכר ולנקבה; ולאיש, אשר ישכב עם-טמאה. {פ}
טז,א וידבר יהוה, אל-משה, אחרי מות, שני בני אהרן--בקרבתם לפני-יהוה, וימתו. טז,ב ויאמר יהוה אל-משה, דבר אל-אהרן אחיך, ואל-יבא בכל-עת אל-הקדש, מבית לפרכת--אל-פני הכפרת אשר על-הארן, ולא ימות, כי בענן, אראה על-הכפרת. טז,ג בזאת יבא אהרן, אל-הקדש: בפר בן-בקר לחטאת, ואיל לעלה. טז,ד כתנת-בד קדש ילבש, ומכנסי-בד יהיו על-בשרו, ובאבנט בד יחגר, ובמצנפת בד יצנף; בגדי-קדש הם, ורחץ במים את-בשרו ולבשם. טז,ה ומאת, עדת בני ישראל, יקח שני-שעירי עזים, לחטאת; ואיל אחד, לעלה. טז,ו והקריב אהרן את-פר החטאת, אשר-לו; וכפר בעדו, ובעד ביתו. טז,ז ולקח, את-שני השעירם; והעמיד אתם לפני יהוה, פתח אהל מועד. טז,ח ונתן אהרן על-שני השעירם, גרלות--גורל אחד ליהוה, וגורל אחד לעזאזל. טז,ט והקריב אהרן את-השעיר, אשר עלה עליו הגורל ליהוה; ועשהו, חטאת. טז,י והשעיר, אשר עלה עליו הגורל לעזאזל, יעמד-חי לפני יהוה, לכפר עליו--לשלח אתו לעזאזל, המדברה. טז,יא והקריב אהרן את-פר החטאת, אשר-לו, וכפר בעדו, ובעד ביתו; ושחט את-פר החטאת, אשר-לו. טז,יב ולקח מלא-המחתה גחלי-אש מעל המזבח, מלפני יהוה, ומלא חפניו, קטרת סמים דקה; והביא, מבית לפרכת. טז,יג ונתן את-הקטרת על-האש, לפני יהוה; וכסה ענן הקטרת, את-הכפרת אשר על-העדות--ולא ימות. טז,יד ולקח מדם הפר, והזה באצבעו על-פני הכפרת קדמה; ולפני הכפרת, יזה שבע-פעמים מן-הדם--באצבעו. טז,טו ושחט את-שעיר החטאת, אשר לעם, והביא את-דמו, אל-מבית לפרכת; ועשה את-דמו, כאשר עשה לדם הפר, והזה אתו על-הכפרת, ולפני הכפרת. טז,טז וכפר על-הקדש, מטמאת בני ישראל, ומפשעיהם, לכל-חטאתם; וכן יעשה, לאהל מועד, השכן אתם, בתוך טמאתם. טז,יז וכל-אדם לא-יהיה באהל מועד, בבאו לכפר בקדש--עד-צאתו; וכפר בעדו ובעד ביתו, ובעד כל-קהל ישראל. טז,יח ויצא, אל-המזבח אשר לפני-יהוה--וכפר עליו; ולקח מדם הפר, ומדם השעיר, ונתן על-קרנות המזבח, סביב. טז,יט והזה עליו מן-הדם באצבעו, שבע פעמים; וטהרו וקדשו, מטמאת בני ישראל. טז,כ וכלה מכפר את-הקדש, ואת-אהל מועד ואת-המזבח; והקריב, את-השעיר החי. טז,כא וסמך אהרן את-שתי ידו, על ראש השעיר החי, והתודה עליו את-כל-עונת בני ישראל, ואת-כל-פשעיהם לכל-חטאתם; ונתן אתם על-ראש השעיר, ושלח ביד-איש עתי המדברה. טז,כב ונשא השעיר עליו את-כל-עונתם, אל-ארץ גזרה; ושלח את-השעיר, במדבר. טז,כג ובא אהרן, אל-אהל מועד, ופשט את-בגדי הבד, אשר לבש בבאו אל-הקדש; והניחם, שם. טז,כד ורחץ את-בשרו במים במקום קדוש, ולבש את-בגדיו; ויצא, ועשה את-עלתו ואת-עלת העם, וכפר בעדו, ובעד העם. טז,כה ואת חלב החטאת, יקטיר המזבחה. טז,כו והמשלח את-השעיר, לעזאזל--יכבס בגדיו, ורחץ את-בשרו במים; ואחרי-כן, יבוא אל-המחנה. טז,כז ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת, אשר הובא את-דמם לכפר בקדש--יוציא, אל-מחוץ למחנה; ושרפו באש, את-ערתם ואת-בשרם ואת-פרשם. טז,כח והשרף אתם--יכבס בגדיו, ורחץ את-בשרו במים; ואחרי-כן, יבוא אל-המחנה. טז,כט והיתה לכם, לחקת עולם: בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את-נפשתיכם, וכל-מלאכה לא תעשו--האזרח, והגר הגר בתוככם. טז,ל כי-ביום הזה יכפר עליכם, לטהר אתכם: מכל, חטאתיכם, לפני יהוה, תטהרו. טז,לא שבת שבתון היא לכם, ועניתם את-נפשתיכם--חקת, עולם. טז,לב וכפר הכהן אשר-ימשח אתו, ואשר ימלא את-ידו, לכהן, תחת אביו; ולבש את-בגדי הבד, בגדי הקדש. טז,לג וכפר את-מקדש הקדש, ואת-אהל מועד ואת-המזבח יכפר; ועל הכהנים ועל-כל-עם הקהל, יכפר. טז,לד והיתה-זאת לכם לחקת עולם, לכפר על-בני ישראל מכל-חטאתם--אחת, בשנה; ויעש, כאשר צוה יהוה את-משה. {פ}
יז,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יז,ב דבר אל-אהרן ואל-בניו, ואל כל-בני ישראל, ואמרת, אליהם: זה הדבר, אשר-צוה יהוה לאמר. יז,ג איש איש, מבית ישראל, אשר ישחט שור או-כשב או-עז, במחנה; או אשר ישחט, מחוץ למחנה. יז,ד ואל-פתח אהל מועד, לא הביאו, להקריב קרבן ליהוה, לפני משכן יהוה--דם יחשב לאיש ההוא, דם שפך, ונכרת האיש ההוא, מקרב עמו. יז,ה למען אשר יביאו בני ישראל, את-זבחיהם אשר הם זבחים על-פני השדה, והביאם ליהוה אל-פתח אהל מועד, אל-הכהן; וזבחו זבחי שלמים, ליהוה--אותם. יז,ו וזרק הכהן את-הדם על-מזבח יהוה, פתח אהל מועד; והקטיר החלב, לריח ניחח ליהוה. יז,ז ולא-יזבחו עוד, את-זבחיהם, לשעירם, אשר הם זנים אחריהם: חקת עולם תהיה-זאת להם, לדרתם. יז,ח ואלהם תאמר--איש איש מבית ישראל, ומן-הגר אשר-יגור בתוכם: אשר-יעלה עלה, או-זבח. יז,ט ואל-פתח אהל מועד, לא יביאנו, לעשות אתו, ליהוה--ונכרת האיש ההוא, מעמיו. יז,י ואיש איש מבית ישראל, ומן-הגר הגר בתוכם, אשר יאכל, כל-דם--ונתתי פני, בנפש האכלת את-הדם, והכרתי אתה, מקרב עמה. יז,יא כי נפש הבשר, בדם הוא, ואני נתתיו לכם על-המזבח, לכפר על-נפשתיכם: כי-הדם הוא, בנפש יכפר. יז,יב על-כן אמרתי לבני ישראל, כל-נפש מכם לא-תאכל דם; והגר הגר בתוככם, לא-יאכל דם. יז,יג ואיש איש מבני ישראל, ומן-הגר הגר בתוכם, אשר יצוד ציד חיה או-עוף, אשר יאכל--ושפך, את-דמו, וכסהו, בעפר. יז,יד כי-נפש כל-בשר, דמו בנפשו הוא, ואמר לבני ישראל, דם כל-בשר לא תאכלו: כי נפש כל-בשר דמו הוא, כל-אכליו יכרת. יז,טו וכל-נפש, אשר תאכל נבלה וטרפה, באזרח, ובגר: וכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב--וטהר. יז,טז ואם לא יכבס, ובשרו לא ירחץ--ונשא, עונו. {פ}
יח,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יח,ב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם: אני, יהוה אלהיכם. יח,ג כמעשה ארץ-מצרים אשר ישבתם-בה, לא תעשו; וכמעשה ארץ-כנען אשר אני מביא אתכם שמה, לא תעשו, ובחקתיהם, לא תלכו. יח,ד את-משפטי תעשו ואת-חקתי תשמרו, ללכת בהם: אני, יהוה אלהיכם. יח,ה ושמרתם את-חקתי ואת-משפטי, אשר יעשה אתם האדם וחי בהם: אני, יהוה. {ס}
יח,ו איש איש אל-כל-שאר בשרו, לא תקרבו לגלות ערוה: אני, יהוה. {ס}
יח,ז ערות אביך וערות אמך, לא תגלה: אמך הוא, לא תגלה ערותה. {ס}
יח,ח ערות אשת-אביך, לא תגלה: ערות אביך, הוא. {ס}
יח,ט ערות אחותך בת-אביך, או בת-אמך, מולדת בית, או מולדת חוץ--לא תגלה, ערותן. {ס}
יח,י ערות בת-בנך או בת-בתך, לא תגלה ערותן: כי ערותך, הנה. {ס}
יח,יא ערות בת-אשת אביך מולדת אביך, אחותך הוא--לא תגלה, ערותה. {ס}
יח,יב ערות אחות-אביך, לא תגלה: שאר אביך, הוא. {ס}
יח,יג ערות אחות-אמך, לא תגלה: כי-שאר אמך, הוא. {ס}
יח,יד ערות אחי-אביך, לא תגלה: אל-אשתו לא תקרב, דדתך הוא. {ס}
יח,טו ערות כלתך, לא תגלה: אשת בנך הוא, לא תגלה ערותה. {ס}
יח,טז ערות אשת-אחיך, לא תגלה: ערות אחיך, הוא. {ס}
יח,יז ערות אשה ובתה, לא תגלה: את-בת-בנה ואת-בת-בתה, לא תקח לגלות ערותה--שארה הנה, זמה הוא. יח,יח ואשה אל-אחתה, לא תקח: לצרר, לגלות ערותה עליה--בחייה. יח,יט ואל-אשה, בנדת טמאתה--לא תקרב, לגלות ערותה. יח,כ ואל-אשת, עמיתך--לא-תתן שכבתך, לזרע: לטמאה-בה. יח,כא ומזרעך לא-תתן, להעביר למלך; ולא תחלל את-שם אלהיך, אני יהוה. יח,כב ואת-זכר--לא תשכב, משכבי אשה: תועבה, הוא. יח,כג ובכל-בהמה לא-תתן שכבתך, לטמאה-בה; ואשה, לא-תעמד לפני בהמה לרבעה--תבל הוא. יח,כד אל-תטמאו, בכל-אלה: כי בכל-אלה נטמאו הגוים, אשר-אני משלח מפניכם. יח,כה ותטמא הארץ, ואפקד עונה עליה; ותקא הארץ, את-ישביה. יח,כו ושמרתם אתם, את-חקתי ואת-משפטי, ולא תעשו, מכל התועבת האלה: האזרח, והגר הגר בתוככם. יח,כז כי את-כל-התועבת האל, עשו אנשי-הארץ אשר לפניכם; ותטמא, הארץ. יח,כח ולא-תקיא הארץ אתכם, בטמאכם אתה, כאשר קאה את-הגוי, אשר לפניכם. יח,כט כי כל-אשר יעשה, מכל התועבת האלה--ונכרתו הנפשות העשת, מקרב עמם. יח,ל ושמרתם את-משמרתי, לבלתי עשות מחקות התועבת אשר נעשו לפניכם, ולא תטמאו, בהם: אני, יהוה אלהיכם. {פ}
יט,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יט,ב דבר אל-כל-עדת בני-ישראל, ואמרת אלהם--קדשים תהיו: כי קדוש, אני יהוה אלהיכם. יט,ג איש אמו ואביו תיראו, ואת-שבתתי תשמרו: אני, יהוה אלהיכם. יט,ד אל-תפנו, אל-האלילם, ואלהי מסכה, לא תעשו לכם: אני, יהוה אלהיכם. יט,ה וכי תזבחו זבח שלמים, ליהוה--לרצנכם, תזבחהו. יט,ו ביום זבחכם יאכל, וממחרת; והנותר עד-יום השלישי, באש ישרף. יט,ז ואם האכל יאכל, ביום השלישי--פגול הוא, לא ירצה. יט,ח ואכליו עונו ישא, כי-את-קדש יהוה חלל; ונכרתה הנפש ההוא, מעמיה. יט,ט ובקצרכם את-קציר ארצכם, לא תכלה פאת שדך לקצר; ולקט קצירך, לא תלקט. יט,י וכרמך לא תעולל, ופרט כרמך לא תלקט: לעני ולגר תעזב אתם, אני יהוה אלהיכם. יט,יא לא, תגנבו; ולא-תכחשו ולא-תשקרו, איש בעמיתו. יט,יב ולא-תשבעו בשמי, לשקר: וחללת את-שם אלהיך, אני יהוה. יט,יג לא-תעשק את-רעך, ולא תגזל; לא-תלין פעלת שכיר, אתך--עד-בקר. יט,יד לא-תקלל חרש--ולפני עור, לא תתן מכשל; ויראת מאלהיך, אני יהוה. יט,טו לא-תעשו עול, במשפט--לא-תשא פני-דל, ולא תהדר פני גדול: בצדק, תשפט עמיתך. יט,טז לא-תלך רכיל בעמיך, לא תעמד על-דם רעך: אני, יהוה. יט,יז לא-תשנא את-אחיך, בלבבך; הוכח תוכיח את-עמיתך, ולא-תשא עליו חטא. יט,יח לא-תקם ולא-תטר את-בני עמך, ואהבת לרעך כמוך: אני, יהוה. יט,יט את-חקתי, תשמרו--בהמתך לא-תרביע כלאים, שדך לא-תזרע כלאים; ובגד כלאים שעטנז, לא יעלה עליך. יט,כ ואיש כי-ישכב את-אשה שכבת-זרע, והוא שפחה נחרפת לאיש, והפדה לא נפדתה, או חפשה לא נתן-לה--בקרת תהיה לא יומתו, כי-לא חפשה. יט,כא והביא את-אשמו ליהוה, אל-פתח אהל מועד--איל, אשם. יט,כב וכפר עליו הכהן באיל האשם, לפני יהוה, על-חטאתו, אשר חטא; ונסלח לו, מחטאתו אשר חטא. {פ}
יט,כג וכי-תבאו אל-הארץ, ונטעתם כל-עץ מאכל--וערלתם ערלתו, את-פריו; שלש שנים, יהיה לכם ערלים--לא יאכל. יט,כד ובשנה, הרביעת, יהיה, כל-פריו--קדש הלולים, ליהוה. יט,כה ובשנה החמישת, תאכלו את-פריו, להוסיף לכם, תבואתו: אני, יהוה אלהיכם. יט,כו לא תאכלו, על-הדם; לא תנחשו, ולא תעוננו. יט,כז לא תקפו, פאת ראשכם; ולא תשחית, את פאת זקנך. יט,כח ושרט לנפש, לא תתנו בבשרכם, וכתבת קעקע, לא תתנו בכם: אני, יהוה. יט,כט אל-תחלל את-בתך, להזנותה; ולא-תזנה הארץ, ומלאה הארץ זמה. יט,ל את-שבתתי תשמרו, ומקדשי תיראו: אני, יהוה. יט,לא אל-תפנו אל-האבת ואל-הידענים, אל-תבקשו לטמאה בהם: אני, יהוה אלהיכם. יט,לב מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן; ויראת מאלהיך, אני יהוה. {ס}
יט,לג וכי-יגור אתך גר, בארצכם--לא תונו, אתו. יט,לד כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם, ואהבת לו כמוך--כי-גרים הייתם, בארץ מצרים: אני, יהוה אלהיכם. יט,לה לא-תעשו עול, במשפט, במדה, במשקל ובמשורה. יט,לו מאזני צדק אבני-צדק, איפת צדק והין צדק--יהיה לכם: אני יהוה אלהיכם, אשר-הוצאתי אתכם מארץ מצרים. יט,לז ושמרתם את-כל-חקתי ואת-כל-משפטי, ועשיתם אתם: אני, יהוה. {פ}
כ,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כ,ב ואל-בני ישראל, תאמר, איש איש מבני ישראל ומן-הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למלך, מות יומת; עם הארץ, ירגמהו באבן. כ,ג ואני אתן את-פני, באיש ההוא, והכרתי אתו, מקרב עמו: כי מזרעו, נתן למלך--למען טמא את-מקדשי, ולחלל את-שם קדשי. כ,ד ואם העלם יעלימו עם הארץ את-עיניהם, מן-האיש ההוא, בתתו מזרעו, למלך--לבלתי, המית אתו. כ,ה ושמתי אני את-פני באיש ההוא, ובמשפחתו; והכרתי אתו ואת כל-הזנים אחריו, לזנות אחרי המלך--מקרב עמם. כ,ו והנפש, אשר תפנה אל-האבת ואל-הידענים, לזנת, אחריהם--ונתתי את-פני בנפש ההוא, והכרתי אתו מקרב עמו. כ,ז והתקדשתם--והייתם, קדשים: כי אני יהוה, אלהיכם. כ,ח ושמרתם, את-חקתי, ועשיתם, אתם: אני יהוה, מקדשכם. כ,ט כי-איש איש, אשר יקלל את-אביו ואת-אמו--מות יומת: אביו ואמו קלל, דמיו בו. כ,י ואיש, אשר ינאף את-אשת איש, אשר ינאף, את-אשת רעהו--מות-יומת הנאף, והנאפת. כ,יא ואיש, אשר ישכב את-אשת אביו--ערות אביו, גלה; מות-יומתו שניהם, דמיהם בם. כ,יב ואיש, אשר ישכב את-כלתו--מות יומתו, שניהם: תבל עשו, דמיהם בם. כ,יג ואיש, אשר ישכב את-זכר משכבי אשה--תועבה עשו, שניהם; מות יומתו, דמיהם בם. כ,יד ואיש, אשר יקח את-אשה ואת-אמה--זמה הוא; באש ישרפו אתו, ואתהן, ולא-תהיה זמה, בתוככם. כ,טו ואיש, אשר יתן שכבתו בבהמה--מות יומת; ואת-הבהמה, תהרגו. כ,טז ואשה, אשר תקרב אל-כל-בהמה לרבעה אתה--והרגת את-האשה, ואת-הבהמה; מות יומתו, דמיהם בם. כ,יז ואיש אשר-יקח את-אחתו בת-אביו או בת-אמו וראה את-ערותה והיא-תראה את-ערותו, חסד הוא--ונכרתו, לעיני בני עמם; ערות אחתו גלה, עונו ישא. כ,יח ואיש אשר-ישכב את-אשה דוה, וגלה את-ערותה את-מקרה הערה, והוא, גלתה את-מקור דמיה--ונכרתו שניהם, מקרב עמם. כ,יט וערות אחות אמך ואחות אביך, לא תגלה: כי את-שארו הערה, עונם ישאו. כ,כ ואיש, אשר ישכב את-דדתו--ערות דדו, גלה; חטאם ישאו, ערירים ימתו. כ,כא ואיש, אשר יקח את-אשת אחיו--נדה הוא; ערות אחיו גלה, ערירים יהיו. כ,כב ושמרתם את-כל-חקתי ואת-כל-משפטי, ועשיתם אתם; ולא-תקיא אתכם, הארץ, אשר אני מביא אתכם שמה, לשבת בה. כ,כג ולא תלכו בחקת הגוי, אשר-אני משלח מפניכם: כי את-כל-אלה עשו, ואקץ בם. כ,כד ואמר לכם, אתם תירשו את-אדמתם, ואני אתננה לכם לרשת אתה, ארץ זבת חלב ודבש: אני יהוה אלהיכם, אשר-הבדלתי אתכם מן-העמים. כ,כה והבדלתם בין-הבהמה הטהרה, לטמאה, ובין-העוף הטמא, לטהר; ולא-תשקצו את-נפשתיכם בבהמה ובעוף, ובכל אשר תרמש האדמה, אשר-הבדלתי לכם, לטמא. כ,כו והייתם לי קדשים, כי קדוש אני יהוה; ואבדל אתכם מן-העמים, להיות לי. כ,כז ואיש או-אשה, כי-יהיה בהם אוב או ידעני--מות יומתו; באבן ירגמו אתם, דמיהם בם. {פ}
כא,א ויאמר יהוה אל-משה, אמר אל-הכהנים בני אהרן; ואמרת אלהם, לנפש לא-יטמא בעמיו. כא,ב כי, אם-לשארו, הקרב, אליו: לאמו ולאביו, ולבנו ולבתו ולאחיו. כא,ג ולאחתו הבתולה הקרובה אליו, אשר לא-היתה לאיש--לה, יטמא. כא,ד לא יטמא, בעל בעמיו--להחלו. כא,ה לא-יקרחה (יקרחו) קרחה בראשם, ופאת זקנם לא יגלחו; ובבשרם--לא ישרטו, שרטת. כא,ו קדשים יהיו, לאלהיהם, ולא יחללו, שם אלהיהם: כי את-אשי יהוה לחם אלהיהם, הם מקריבם--והיו קדש. כא,ז אשה זנה וחללה לא יקחו, ואשה גרושה מאישה לא יקחו: כי-קדש הוא, לאלהיו. כא,ח וקדשתו--כי-את-לחם אלהיך, הוא מקריב; קדש, יהיה-לך--כי קדוש, אני יהוה מקדשכם. כא,ט ובת איש כהן, כי תחל לזנות--את-אביה היא מחללת, באש תשרף. {ס}
כא,י והכהן הגדול מאחיו אשר-יוצק על-ראשו שמן המשחה, ומלא את-ידו, ללבש, את-הבגדים--את-ראשו לא יפרע, ובגדיו לא יפרם. כא,יא ועל כל-נפשת מת, לא יבא: לאביו ולאמו, לא יטמא. כא,יב ומן-המקדש, לא יצא, ולא יחלל, את מקדש אלהיו: כי נזר שמן משחת אלהיו, עליו--אני יהוה. כא,יג והוא, אשה בבתוליה יקח. כא,יד אלמנה וגרושה וחללה זנה, את-אלה לא יקח: כי אם-בתולה מעמיו, יקח אשה. כא,טו ולא-יחלל זרעו, בעמיו: כי אני יהוה, מקדשו. {ס}
כא,טז וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כא,יז דבר אל-אהרן, לאמר: איש מזרעך לדרתם, אשר יהיה בו מום--לא יקרב, להקריב לחם אלהיו. כא,יח כי כל-איש אשר-בו מום, לא יקרב: איש עור או פסח, או חרם או שרוע. כא,יט או איש, אשר-יהיה בו שבר רגל, או, שבר יד. כא,כ או-גבן או-דק, או תבלל בעינו, או גרב או ילפת, או מרוח אשך. כא,כא כל-איש אשר-בו מום, מזרע אהרן הכהן--לא יגש, להקריב את-אשי יהוה: מום בו--את לחם אלהיו, לא יגש להקריב. כא,כב לחם אלהיו, מקדשי הקדשים, ומן-הקדשים, יאכל. כא,כג אך אל-הפרכת לא יבא, ואל-המזבח לא יגש--כי-מום בו; ולא יחלל את-מקדשי, כי אני יהוה מקדשם. כא,כד וידבר משה, אל-אהרן ואל-בניו, ואל-כל-בני, ישראל. {פ}
כב,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כב,ב דבר אל-אהרן ואל-בניו, וינזרו מקדשי בני-ישראל, ולא יחללו, את-שם קדשי--אשר הם מקדשים לי, אני יהוה. כב,ג אמר אלהם, לדרתיכם כל-איש אשר-יקרב מכל-זרעכם אל-הקדשים אשר יקדישו בני-ישראל ליהוה, וטמאתו, עליו: ונכרתה הנפש ההוא, מלפני--אני יהוה. כב,ד איש איש מזרע אהרן, והוא צרוע או זב--בקדשים לא יאכל, עד אשר יטהר; והנגע, בכל-טמא-נפש, או איש, אשר-תצא ממנו שכבת-זרע. כב,ה או-איש אשר יגע, בכל-שרץ אשר יטמא-לו; או באדם אשר יטמא-לו, לכל טמאתו. כב,ו נפש אשר תגע-בו, וטמאה עד-הערב; ולא יאכל מן-הקדשים, כי אם-רחץ בשרו במים. כב,ז ובא השמש, וטהר; ואחר יאכל מן-הקדשים, כי לחמו הוא. כב,ח נבלה וטרפה לא יאכל, לטמאה-בה: אני, יהוה. כב,ט ושמרו את-משמרתי, ולא-ישאו עליו חטא, ומתו בו, כי יחללהו: אני יהוה, מקדשם. כב,י וכל-זר, לא-יאכל קדש; תושב כהן ושכיר, לא-יאכל קדש. כב,יא וכהן, כי-יקנה נפש קנין כספו--הוא, יאכל בו; ויליד ביתו, הם יאכלו בלחמו. כב,יב ובת-כהן--כי תהיה, לאיש זר: הוא, בתרומת הקדשים לא תאכל. כב,יג ובת-כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה--ושבה אל-בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל-זר, לא-יאכל בו. כב,יד ואיש, כי-יאכל קדש בשגגה--ויסף חמשיתו עליו, ונתן לכהן את-הקדש. כב,טו ולא יחללו, את-קדשי בני ישראל--את אשר-ירימו, ליהוה. כב,טז והשיאו אותם עון אשמה, באכלם את-קדשיהם: כי אני יהוה, מקדשם. {פ}
כב,יז וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כב,יח דבר אל-אהרן ואל-בניו, ואל כל-בני ישראל, ואמרת, אלהם: איש איש מבית ישראל ומן-הגר בישראל, אשר יקריב קרבנו לכל-נדריהם ולכל-נדבותם, אשר-יקריבו ליהוה, לעלה. כב,יט לרצנכם: תמים זכר--בבקר, בכשבים ובעזים. כב,כ כל אשר-בו מום, לא תקריבו: כי-לא לרצון, יהיה לכם. כב,כא ואיש, כי-יקריב זבח-שלמים ליהוה, לפלא-נדר או לנדבה, בבקר או בצאן--תמים יהיה לרצון, כל-מום לא יהיה-בו. כב,כב עורת או שבור או-חרוץ או-יבלת, או גרב או ילפת--לא-תקריבו אלה, ליהוה; ואשה, לא-תתנו מהם על-המזבח--ליהוה. כב,כג ושור ושה, שרוע וקלוט--נדבה תעשה אתו, ולנדר לא ירצה. כב,כד ומעוך וכתות ונתוק וכרות, לא תקריבו ליהוה; ובארצכם, לא תעשו. כב,כה ומיד בן-נכר, לא תקריבו את-לחם אלהיכם--מכל-אלה: כי משחתם בהם מום בם, לא ירצו לכם. {ס}
כב,כו וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כב,כז שור או-כשב או-עז כי יולד, והיה שבעת ימים תחת אמו; ומיום השמיני, והלאה, ירצה, לקרבן אשה ליהוה. כב,כח ושור, או-שה--אתו ואת-בנו, לא תשחטו ביום אחד. כב,כט וכי-תזבחו זבח-תודה, ליהוה--לרצנכם, תזבחו. כב,ל ביום ההוא יאכל, לא-תותירו ממנו עד-בקר: אני, יהוה. כב,לא ושמרתם, מצותי, ועשיתם, אתם: אני, יהוה. כב,לב ולא תחללו, את-שם קדשי, ונקדשתי, בתוך בני ישראל: אני יהוה, מקדשכם. כב,לג המוציא אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלהים: אני, יהוה. {פ}
כג,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כג,ב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם, מועדי יהוה, אשר-תקראו אתם מקראי קדש--אלה הם, מועדי. כג,ג ששת ימים, תעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון מקרא-קדש, כל-מלאכה לא תעשו: שבת הוא ליהוה, בכל מושבתיכם. {פ}
כג,ד אלה מועדי יהוה, מקראי קדש, אשר-תקראו אתם, במועדם. כג,ה בחדש הראשון, בארבעה עשר לחדש--בין הערבים: פסח, ליהוה. כג,ו ובחמשה עשר יום לחדש הזה, חג המצות ליהוה: שבעת ימים, מצות תאכלו. כג,ז ביום, הראשון, מקרא-קדש, יהיה לכם; כל-מלאכת עבדה, לא תעשו. כג,ח והקרבתם אשה ליהוה, שבעת ימים; ביום השביעי מקרא-קדש, כל-מלאכת עבדה לא תעשו. {פ}
כג,ט וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כג,י דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם, כי-תבאו אל-הארץ אשר אני נתן לכם, וקצרתם את-קצירה--והבאתם את-עמר ראשית קצירכם, אל-הכהן. כג,יא והניף את-העמר לפני יהוה, לרצנכם; ממחרת, השבת, יניפנו, הכהן. כג,יב ועשיתם, ביום הניפכם את-העמר, כבש תמים בן-שנתו לעלה, ליהוה. כג,יג ומנחתו שני עשרנים סלת בלולה בשמן, אשה ליהוה--ריח ניחח; ונסכה יין, רביעת ההין. כג,יד ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו, עד-עצם היום הזה--עד הביאכם, את-קרבן אלהיכם: חקת עולם לדרתיכם, בכל משבתיכם. {ס}
כג,טו וספרתם לכם, ממחרת השבת, מיום הביאכם, את-עמר התנופה: שבע שבתות, תמימת תהיינה. כג,טז עד ממחרת השבת השביעת, תספרו חמשים יום; והקרבתם מנחה חדשה, ליהוה. כג,יז ממושבתיכם תביאו לחם תנופה, שתים שני עשרנים--סלת תהיינה, חמץ תאפינה: בכורים, ליהוה. כג,יח והקרבתם על-הלחם, שבעת כבשים תמימם בני שנה, ופר בן-בקר אחד, ואילם שנים: יהיו עלה, ליהוה, ומנחתם ונסכיהם, אשה ריח-ניחח ליהוה. כג,יט ועשיתם שעיר-עזים אחד, לחטאת; ושני כבשים בני שנה, לזבח שלמים. כג,כ והניף הכהן אתם על לחם הבכרים תנופה, לפני יהוה, על-שני, כבשים; קדש יהיו ליהוה, לכהן. כג,כא וקראתם בעצם היום הזה, מקרא-קדש יהיה לכם--כל-מלאכת עבדה, לא תעשו: חקת עולם בכל-מושבתיכם, לדרתיכם. כג,כב ובקצרכם את-קציר ארצכם, לא-תכלה פאת שדך בקצרך, ולקט קצירך, לא תלקט; לעני ולגר תעזב אתם, אני יהוה אלהיכם. {פ}
כג,כג וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כג,כד דבר אל-בני ישראל, לאמר: בחדש השביעי באחד לחדש, יהיה לכם שבתון--זכרון תרועה, מקרא-קדש. כג,כה כל-מלאכת עבדה, לא תעשו; והקרבתם אשה, ליהוה. {ס}
כג,כו וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כג,כז אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפרים הוא, מקרא-קדש יהיה לכם, ועניתם, את-נפשתיכם; והקרבתם אשה, ליהוה. כג,כח וכל-מלאכה לא תעשו, בעצם היום הזה: כי יום כפרים, הוא, לכפר עליכם, לפני יהוה אלהיכם. כג,כט כי כל-הנפש אשר לא-תענה, בעצם היום הזה--ונכרתה, מעמיה. כג,ל וכל-הנפש, אשר תעשה כל-מלאכה, בעצם, היום הזה--והאבדתי את-הנפש ההוא, מקרב עמה. כג,לא כל-מלאכה, לא תעשו: חקת עולם לדרתיכם, בכל משבתיכם. כג,לב שבת שבתון הוא לכם, ועניתם את-נפשתיכם; בתשעה לחדש, בערב--מערב עד-ערב, תשבתו שבתכם. {פ}
כג,לג וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כג,לד דבר אל-בני ישראל, לאמר: בחמשה עשר יום, לחדש השביעי הזה, חג הסכות שבעת ימים, ליהוה. כג,לה ביום הראשון, מקרא-קדש; כל-מלאכת עבדה, לא תעשו. כג,לו שבעת ימים, תקריבו אשה ליהוה; ביום השמיני מקרא-קדש יהיה לכם והקרבתם אשה ליהוה, עצרת הוא--כל-מלאכת עבדה, לא תעשו. כג,לז אלה מועדי יהוה, אשר-תקראו אתם מקראי קדש: להקריב אשה ליהוה, עלה ומנחה זבח ונסכים--דבר-יום ביומו. כג,לח מלבד, שבתת יהוה; ומלבד מתנותיכם, ומלבד כל-נדריכם ומלבד כל-נדבתיכם, אשר תתנו, ליהוה. כג,לט אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי, באספכם את-תבואת הארץ, תחגו את-חג-יהוה, שבעת ימים; ביום הראשון שבתון, וביום השמיני שבתון. כג,מ ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר כפת תמרים, וענף עץ-עבת, וערבי-נחל; ושמחתם, לפני יהוה אלהיכם--שבעת ימים. כג,מא וחגתם אתו חג ליהוה, שבעת ימים בשנה: חקת עולם לדרתיכם, בחדש השביעי תחגו אתו. כג,מב בסכת תשבו, שבעת ימים; כל-האזרח, בישראל, ישבו, בסכת. כג,מג למען, ידעו דרתיכם, כי בסכות הושבתי את-בני ישראל, בהוציאי אותם מארץ מצרים: אני, יהוה אלהיכם. כג,מד וידבר משה, את-מעדי יהוה, אל-בני, ישראל. {פ}
כד,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כד,ב צו את-בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך כתית--למאור: להעלת נר, תמיד. כד,ג מחוץ לפרכת העדת באהל מועד, יערך אתו אהרן מערב עד-בקר לפני יהוה--תמיד: חקת עולם, לדרתיכם. כד,ד על המנרה הטהרה, יערך את-הנרות, לפני יהוה, תמיד. {פ}
כד,ה ולקחת סלת--ואפית אתה, שתים עשרה חלות; שני, עשרנים, יהיה, החלה האחת. כד,ו ושמת אותם שתים מערכות, שש המערכת, על השלחן הטהר, לפני יהוה. כד,ז ונתת על-המערכת, לבנה זכה; והיתה ללחם לאזכרה, אשה ליהוה. כד,ח ביום השבת ביום השבת, יערכנו לפני יהוה--תמיד: מאת בני-ישראל, ברית עולם. כד,ט והיתה לאהרן ולבניו, ואכלהו במקום קדש: כי קדש קדשים הוא לו, מאשי יהוה--חק-עולם. {ס}
כד,י ויצא, בן-אשה ישראלית, והוא בן-איש מצרי, בתוך בני ישראל; וינצו, במחנה, בן הישראלית, ואיש הישראלי. כד,יא ויקב בן-האשה הישראלית את-השם, ויקלל, ויביאו אתו, אל-משה; ושם אמו שלמית בת-דברי, למטה-דן. כד,יב ויניחהו, במשמר, לפרש להם, על-פי יהוה. {פ}
כד,יג וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כד,יד הוצא את-המקלל, אל-מחוץ למחנה, וסמכו כל-השמעים את-ידיהם, על-ראשו; ורגמו אתו, כל-העדה. כד,טו ואל-בני ישראל, תדבר לאמר: איש איש כי-יקלל אלהיו, ונשא חטאו. כד,טז ונקב שם-יהוה מות יומת, רגום ירגמו-בו כל-העדה: כגר, כאזרח--בנקבו-שם, יומת. כד,יז ואיש, כי יכה כל-נפש אדם--מות, יומת. כד,יח ומכה נפש-בהמה, ישלמנה--נפש, תחת נפש. כד,יט ואיש, כי-יתן מום בעמיתו--כאשר עשה, כן יעשה לו. כד,כ שבר, תחת שבר, עין תחת עין, שן תחת שן--כאשר יתן מום באדם, כן ינתן בו. כד,כא ומכה בהמה, ישלמנה; ומכה אדם, יומת. כד,כב משפט אחד יהיה לכם, כגר כאזרח יהיה: כי אני יהוה, אלהיכם. כד,כג וידבר משה, אל-בני ישראל, ויוציאו את-המקלל אל-מחוץ למחנה, וירגמו אתו אבן; ובני-ישראל עשו, כאשר צוה יהוה את-משה. {פ}
כה,א וידבר יהוה אל-משה, בהר סיני לאמר. כה,ב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם, כי תבאו אל-הארץ, אשר אני נתן לכם--ושבתה הארץ, שבת ליהוה. כה,ג שש שנים תזרע שדך, ושש שנים תזמר כרמך; ואספת, את-תבואתה. כה,ד ובשנה השביעת, שבת שבתון יהיה לארץ--שבת, ליהוה: שדך לא תזרע, וכרמך לא תזמר. כה,ה את ספיח קצירך לא תקצור, ואת-ענבי נזירך לא תבצר: שנת שבתון, יהיה לארץ. כה,ו והיתה שבת הארץ לכם, לאכלה--לך, ולעבדך ולאמתך; ולשכירך, ולתושבך, הגרים, עמך. כה,ז ולבהמתך--ולחיה, אשר בארצך: תהיה כל-תבואתה, לאכל. {ס}
כה,ח וספרת לך, שבע שבתת שנים--שבע שנים, שבע פעמים; והיו לך, ימי שבע שבתת השנים, תשע וארבעים, שנה. כה,ט והעברת שופר תרועה, בחדש השבעי, בעשור, לחדש; ביום, הכפרים, תעבירו שופר, בכל-ארצכם. כה,י וקדשתם, את שנת החמשים שנה, וקראתם דרור בארץ, לכל-ישביה; יובל הוא, תהיה לכם, ושבתם איש אל-אחזתו, ואיש אל-משפחתו תשבו. כה,יא יובל הוא, שנת החמשים שנה--תהיה לכם; לא תזרעו--ולא תקצרו את-ספיחיה, ולא תבצרו את-נזריה. כה,יב כי יובל הוא, קדש תהיה לכם; מן-השדה--תאכלו, את-תבואתה. כה,יג בשנת היובל, הזאת, תשבו, איש אל-אחזתו. כה,יד וכי-תמכרו ממכר לעמיתך, או קנה מיד עמיתך--אל-תונו, איש את-אחיו. כה,טו במספר שנים אחר היובל, תקנה מאת עמיתך; במספר שני-תבואת, ימכר-לך. כה,טז לפי רב השנים, תרבה מקנתו, ולפי מעט השנים, תמעיט מקנתו: כי מספר תבואת, הוא מכר לך. כה,יז ולא תונו איש את-עמיתו, ויראת מאלהיך: כי אני יהוה, אלהיכם. כה,יח ועשיתם, את-חקתי, ואת-משפטי תשמרו, ועשיתם אתם--וישבתם על-הארץ, לבטח. כה,יט ונתנה הארץ פריה, ואכלתם לשבע; וישבתם לבטח, עליה. כה,כ וכי תאמרו, מה-נאכל בשנה השביעת: הן לא נזרע, ולא נאסף את-תבואתנו. כה,כא וצויתי את-ברכתי לכם, בשנה הששית; ועשת, את-התבואה, לשלש, השנים. כה,כב וזרעתם, את השנה השמינת, ואכלתם, מן-התבואה ישן; עד השנה התשיעת, עד-בוא תבואתה--תאכלו, ישן. כה,כג והארץ, לא תמכר לצמתת--כי-לי, הארץ: כי-גרים ותושבים אתם, עמדי. כה,כד ובכל, ארץ אחזתכם, גאלה, תתנו לארץ. {ס}
כה,כה כי-ימוך אחיך, ומכר מאחזתו--ובא גאלו, הקרב אליו, וגאל, את ממכר אחיו. כה,כו ואיש, כי לא יהיה-לו גאל, והשיגה ידו, ומצא כדי גאלתו. כה,כז וחשב, את-שני ממכרו, והשיב את-העדף, לאיש אשר מכר-לו; ושב, לאחזתו. כה,כח ואם לא-מצאה ידו, די השיב לו--והיה ממכרו ביד הקנה אתו, עד שנת היובל; ויצא, ביבל, ושב, לאחזתו. {ס}
כה,כט ואיש, כי-ימכר בית-מושב עיר חומה--והיתה גאלתו, עד-תם שנת ממכרו: ימים, תהיה גאלתו. כה,ל ואם לא-יגאל, עד-מלאת לו שנה תמימה--וקם הבית אשר-בעיר אשר-לא (לו) חמה לצמיתת לקנה אתו, לדרתיו: לא יצא, ביבל. כה,לא ובתי החצרים, אשר אין-להם חמה סביב--על-שדה הארץ, יחשב: גאלה, תהיה-לו, וביבל, יצא. כה,לב וערי, הלוים--בתי, ערי אחזתם: גאלת עולם, תהיה ללוים. כה,לג ואשר יגאל מן-הלוים, ויצא ממכר-בית ועיר אחזתו ביבל: כי בתי ערי הלוים, הוא אחזתם, בתוך, בני ישראל. כה,לד ושדה מגרש עריהם, לא ימכר: כי-אחזת עולם הוא, להם. {ס}
כה,לה וכי-ימוך אחיך, ומטה ידו עמך--והחזקת בו, גר ותושב וחי עמך. כה,לו אל-תקח מאתו נשך ותרבית, ויראת מאלהיך; וחי אחיך, עמך. כה,לז את-כספך--לא-תתן לו, בנשך; ובמרבית, לא-תתן אכלך. כה,לח אני, יהוה אלהיכם, אשר-הוצאתי אתכם, מארץ מצרים--לתת לכם את-ארץ כנען, להיות לכם לאלהים. {ס}
כה,לט וכי-ימוך אחיך עמך, ונמכר-לך--לא-תעבד בו, עבדת עבד. כה,מ כשכיר כתושב, יהיה עמך; עד-שנת היבל, יעבד עמך. כה,מא ויצא, מעמך--הוא, ובניו עמו; ושב, אל-משפחתו, ואל-אחזת אבתיו, ישוב. כה,מב כי-עבדי הם, אשר-הוצאתי אתם מארץ מצרים; לא ימכרו, ממכרת עבד. כה,מג לא-תרדה בו, בפרך; ויראת, מאלהיך. כה,מד ועבדך ואמתך, אשר יהיו-לך: מאת הגוים, אשר סביבתיכם--מהם תקנו, עבד ואמה. כה,מה וגם מבני התושבים הגרים עמכם, מהם תקנו, וממשפחתם אשר עמכם, אשר הולידו בארצכם; והיו לכם, לאחזה. כה,מו והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם, לרשת אחזה--לעלם, בהם תעבדו; ובאחיכם בני-ישראל איש באחיו, לא-תרדה בו בפרך. {ס}
כה,מז וכי תשיג, יד גר ותושב עמך, ומך אחיך, עמו; ונמכר, לגר תושב עמך, או לעקר, משפחת גר. כה,מח אחרי נמכר, גאלה תהיה-לו: אחד מאחיו, יגאלנו. כה,מט או-דדו או בן-דדו, יגאלנו, או-משאר בשרו ממשפחתו, יגאלנו; או-השיגה ידו, ונגאל. כה,נ וחשב, עם-קנהו, משנת המכרו לו, עד שנת היבל; והיה כסף ממכרו, במספר שנים, כימי שכיר, יהיה עמו. כה,נא אם-עוד רבות, בשנים--לפיהן ישיב גאלתו, מכסף מקנתו. כה,נב ואם-מעט נשאר בשנים, עד-שנת היבל--וחשב-לו; כפי שניו, ישיב את-גאלתו. כה,נג כשכיר שנה בשנה, יהיה עמו; לא-ירדנו בפרך, לעיניך. כה,נד ואם-לא יגאל, באלה--ויצא בשנת היבל, הוא ובניו עמו. כה,נה כי-לי בני-ישראל, עבדים--עבדי הם, אשר-הוצאתי אותם מארץ מצרים: אני, יהוה אלהיכם. כו,א לא-תעשו לכם אלילם, ופסל ומצבה לא-תקימו לכם, ואבן משכית לא תתנו בארצכם, להשתחות עליה: כי אני יהוה, אלהיכם. כו,ב את-שבתתי תשמרו, ומקדשי תיראו: אני, יהוה. {פ}
כו,ג אם-בחקתי, תלכו; ואת-מצותי תשמרו, ועשיתם אתם. כו,ד ונתתי גשמיכם, בעתם; ונתנה הארץ יבולה, ועץ השדה יתן פריו. כו,ה והשיג לכם דיש את-בציר, ובציר ישיג את-זרע; ואכלתם לחמכם לשבע, וישבתם לבטח בארצכם. כו,ו ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד; והשבתי חיה רעה, מן-הארץ, וחרב, לא-תעבר בארצכם. כו,ז ורדפתם, את-איביכם; ונפלו לפניכם, לחרב. כו,ח ורדפו מכם חמשה מאה, ומאה מכם רבבה ירדפו; ונפלו איביכם לפניכם, לחרב. כו,ט ופניתי אליכם--והפריתי אתכם, והרביתי אתכם; והקימתי את-בריתי, אתכם. כו,י ואכלתם ישן, נושן; וישן, מפני חדש תוציאו. כו,יא ונתתי משכני, בתוככם; ולא-תגעל נפשי, אתכם. כו,יב והתהלכתי, בתוככם, והייתי לכם, לאלהים; ואתם, תהיו-לי לעם. כו,יג אני יהוה אלהיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, מהית להם, עבדים; ואשבר מטת עלכם, ואולך אתכם קוממיות. {פ}
כו,יד ואם-לא תשמעו, לי; ולא תעשו, את כל-המצות האלה. כו,טו ואם-בחקתי תמאסו, ואם את-משפטי תגעל נפשכם, לבלתי עשות את-כל-מצותי, להפרכם את-בריתי. כו,טז אף-אני אעשה-זאת לכם, והפקדתי עליכם בהלה את-השחפת ואת-הקדחת, מכלות עינים, ומדיבת נפש; וזרעתם לריק זרעכם, ואכלהו איביכם. כו,יז ונתתי פני בכם, ונגפתם לפני איביכם; ורדו בכם שנאיכם, ונסתם ואין-רדף אתכם. כו,יח ואם-עד-אלה--לא תשמעו, לי: ויספתי ליסרה אתכם, שבע על-חטאתיכם. כו,יט ושברתי, את-גאון עזכם; ונתתי את-שמיכם כברזל, ואת-ארצכם כנחשה. כו,כ ותם לריק, כחכם; ולא-תתן ארצכם, את-יבולה, ועץ הארץ, לא יתן פריו. כו,כא ואם-תלכו עמי קרי, ולא תאבו לשמע לי--ויספתי עליכם מכה, שבע כחטאתיכם. כו,כב והשלחתי בכם את-חית השדה, ושכלה אתכם, והכריתה את-בהמתכם, והמעיטה אתכם; ונשמו, דרכיכם. כו,כג ואם-באלה--לא תוסרו, לי; והלכתם עמי, קרי. כו,כד והלכתי אף-אני עמכם, בקרי; והכיתי אתכם גם-אני, שבע על-חטאתיכם. כו,כה והבאתי עליכם חרב, נקמת נקם-ברית, ונאספתם, אל-עריכם; ושלחתי דבר בתוככם, ונתתם ביד-אויב. כו,כו בשברי לכם, מטה-לחם, ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד, והשיבו לחמכם במשקל; ואכלתם, ולא תשבעו. {ס}
כו,כז ואם-בזאת--לא תשמעו, לי; והלכתם עמי, בקרי. כו,כח והלכתי עמכם, בחמת-קרי; ויסרתי אתכם אף-אני, שבע על-חטאתיכם. כו,כט ואכלתם, בשר בניכם; ובשר בנתיכם, תאכלו. כו,ל והשמדתי את-במתיכם, והכרתי את-חמניכם, ונתתי את-פגריכם, על-פגרי גלוליכם; וגעלה נפשי, אתכם. כו,לא ונתתי את-עריכם חרבה, והשמותי את-מקדשיכם; ולא אריח, בריח ניחחכם. כו,לב והשמתי אני, את-הארץ; ושממו עליה איביכם, הישבים בה. כו,לג ואתכם אזרה בגוים, והריקתי אחריכם חרב; והיתה ארצכם שממה, ועריכם יהיו חרבה. כו,לד אז תרצה הארץ את-שבתתיה, כל ימי השמה, ואתם, בארץ איביכם; אז תשבת הארץ, והרצת את-שבתתיה. כו,לה כל-ימי השמה, תשבת, את אשר לא-שבתה בשבתתיכם, בשבתכם עליה. כו,לו והנשארים בכם--והבאתי מרך בלבבם, בארצת איביהם; ורדף אתם, קול עלה נדף, ונסו מנסת-חרב ונפלו, ואין רדף. כו,לז וכשלו איש-באחיו כמפני-חרב, ורדף אין; ולא-תהיה לכם תקומה, לפני איביכם. כו,לח ואבדתם, בגוים; ואכלה אתכם, ארץ איביכם. כו,לט והנשארים בכם, ימקו בעונם, בארצת, איביכם; ואף בעונת אבתם, אתם ימקו. כו,מ והתודו את-עונם ואת-עון אבתם, במעלם אשר מעלו-בי, ואף, אשר-הלכו עמי בקרי. כו,מא אף-אני, אלך עמם בקרי, והבאתי אתם, בארץ איביהם; או-אז יכנע, לבבם הערל, ואז, ירצו את-עונם. כו,מב וזכרתי, את-בריתי יעקוב; ואף את-בריתי יצחק ואף את-בריתי אברהם, אזכר--והארץ אזכר. כו,מג והארץ תעזב מהם ותרץ את-שבתתיה, בהשמה מהם, והם, ירצו את-עונם; יען וביען--במשפטי מאסו, ואת-חקתי געלה נפשם. כו,מד ואף-גם-זאת בהיותם בארץ איביהם, לא-מאסתים ולא-געלתים לכלתם--להפר בריתי, אתם: כי אני יהוה, אלהיהם. כו,מה וזכרתי להם, ברית ראשנים: אשר הוצאתי-אתם מארץ מצרים לעיני הגוים, להיות להם לאלהים--אני יהוה. כו,מו אלה החקים והמשפטים, והתורת, אשר נתן יהוה, בינו ובין בני ישראל--בהר סיני, ביד-משה. {פ}
כז,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כז,ב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם, איש, כי יפלא נדר--בערכך נפשת, ליהוה. כז,ג והיה ערכך, הזכר, מבן עשרים שנה, ועד בן-ששים שנה: והיה ערכך, חמשים שקל כסף--בשקל הקדש. כז,ד ואם-נקבה, הוא--והיה ערכך, שלשים שקל. כז,ה ואם מבן-חמש שנים, ועד בן-עשרים שנה--והיה ערכך הזכר, עשרים שקלים; ולנקבה, עשרת שקלים. כז,ו ואם מבן-חדש, ועד בן-חמש שנים--והיה ערכך הזכר, חמשה שקלים כסף; ולנקבה ערכך, שלשת שקלים כסף. כז,ז ואם מבן-ששים שנה ומעלה, אם-זכר--והיה ערכך, חמשה עשר שקל; ולנקבה, עשרה שקלים. כז,ח ואם-מך הוא, מערכך--והעמידו לפני הכהן, והעריך אתו הכהן: על-פי, אשר תשיג יד הנדר--יעריכנו, הכהן. {ס}
כז,ט ואם-בהמה--אשר יקריבו ממנה קרבן, ליהוה: כל אשר יתן ממנו ליהוה, יהיה-קדש. כז,י לא יחליפנו, ולא-ימיר אתו טוב ברע--או-רע בטוב; ואם-המר ימיר בהמה בבהמה, והיה-הוא ותמורתו יהיה-קדש. כז,יא ואם, כל-בהמה טמאה, אשר לא-יקריבו ממנה קרבן, ליהוה--והעמיד את-הבהמה, לפני הכהן. כז,יב והעריך הכהן אתה, בין טוב ובין רע: כערכך הכהן, כן יהיה. כז,יג ואם-גאל, יגאלנה--ויסף חמישתו, על-ערכך. כז,יד ואיש, כי-יקדש את-ביתו קדש ליהוה--והעריכו הכהן, בין טוב ובין רע: כאשר יעריך אתו הכהן, כן יקום. כז,טו ואם-המקדיש--יגאל, את-ביתו: ויסף חמישית כסף-ערכך, עליו--והיה לו. כז,טז ואם משדה אחזתו, יקדיש איש ליהוה--והיה ערכך, לפי זרעו: זרע חמר שערים, בחמשים שקל כסף. כז,יז אם-משנת היבל, יקדיש שדהו--כערכך, יקום. כז,יח ואם-אחר היבל, יקדיש שדהו--וחשב-לו הכהן את-הכסף על-פי השנים הנותרת, עד שנת היבל; ונגרע, מערכך. כז,יט ואם-גאל יגאל את-השדה, המקדיש אתו: ויסף חמשית כסף-ערכך, עליו--וקם לו. כז,כ ואם-לא יגאל את-השדה, ואם-מכר את-השדה לאיש אחר--לא יגאל, עוד. כז,כא והיה השדה בצאתו ביבל, קדש ליהוה--כשדה החרם: לכהן, תהיה אחזתו. כז,כב ואם, את-שדה מקנתו, אשר, לא משדה אחזתו--יקדיש, ליהוה. כז,כג וחשב-לו הכהן, את מכסת הערכך, עד, שנת היבל; ונתן את-הערכך ביום ההוא, קדש ליהוה. כז,כד בשנת היובל ישוב השדה, לאשר קנהו מאתו--לאשר-לו, אחזת הארץ. כז,כה וכל-ערכך--יהיה, בשקל הקדש: עשרים גרה, יהיה השקל. כז,כו אך-בכור אשר-יבכר ליהוה, בבהמה--לא-יקדיש איש, אתו: אם-שור אם-שה, ליהוה הוא. כז,כז ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך, ויסף חמשתו עליו; ואם-לא יגאל, ונמכר בערכך. כז,כח אך-כל-חרם אשר יחרם איש ליהוה מכל-אשר-לו, מאדם ובהמה ומשדה אחזתו--לא ימכר, ולא יגאל: כל-חרם, קדש-קדשים הוא ליהוה. כז,כט כל-חרם, אשר יחרם מן-האדם--לא יפדה: מות, יומת. כז,ל וכל-מעשר הארץ מזרע הארץ, מפרי העץ--ליהוה, הוא: קדש, ליהוה. כז,לא ואם-גאל יגאל איש, ממעשרו--חמשיתו, יסף עליו. כז,לב וכל-מעשר בקר וצאן, כל אשר-יעבר תחת השבט--העשירי, יהיה-קדש ליהוה. כז,לג לא יבקר בין-טוב לרע, ולא ימירנו; ואם-המר ימירנו, והיה-הוא ותמורתו יהיה-קדש לא יגאל. כז,לד אלה המצות, אשר צוה יהוה את-משה--אל-בני ישראל: בהר, סיני. {ש}