א,א ואלה, שמות בני ישראל, הבאים, מצרימה: את יעקב, איש וביתו באו. א,ב ראובן שמעון, לוי ויהודה. א,ג יששכר זבולן, ובנימן. א,ד דן ונפתלי, גד ואשר. א,ה ויהי, כל-נפש יצאי ירך-יעקב--שבעים נפש; ויוסף, היה במצרים. א,ו וימת יוסף וכל-אחיו, וכל הדור ההוא. א,ז ובני ישראל, פרו וישרצו וירבו ויעצמו--במאד מאד; ותמלא הארץ, אתם. {פ}
א,ח ויקם מלך-חדש, על-מצרים, אשר לא-ידע, את-יוסף. א,ט ויאמר, אל-עמו: הנה, עם בני ישראל--רב ועצום, ממנו. א,י הבה נתחכמה, לו: פן-ירבה, והיה כי-תקראנה מלחמה ונוסף גם-הוא על-שנאינו, ונלחם-בנו, ועלה מן-הארץ. א,יא וישימו עליו שרי מסים, למען ענתו בסבלתם; ויבן ערי מסכנות, לפרעה--את-פתם, ואת-רעמסס. א,יב וכאשר יענו אתו, כן ירבה וכן יפרץ; ויקצו, מפני בני ישראל. א,יג ויעבדו מצרים את-בני ישראל, בפרך. א,יד וימררו את-חייהם בעבדה קשה, בחמר ובלבנים, ובכל-עבדה, בשדה--את, כל-עבדתם, אשר-עבדו בהם, בפרך. א,טו ויאמר מלך מצרים, למילדת העברית, אשר שם האחת שפרה, ושם השנית פועה. א,טז ויאמר, בילדכן את-העבריות, וראיתן, על-האבנים: אם-בן הוא והמתן אתו, ואם-בת הוא וחיה. א,יז ותיראן המילדת, את-האלהים, ולא עשו, כאשר דבר אליהן מלך מצרים; ותחיין, את-הילדים. א,יח ויקרא מלך-מצרים, למילדת, ויאמר להן, מדוע עשיתן הדבר הזה; ותחיין, את-הילדים. א,יט ותאמרן המילדת אל-פרעה, כי לא כנשים המצרית העברית: כי-חיות הנה, בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו. א,כ וייטב אלהים, למילדת; וירב העם ויעצמו, מאד. א,כא ויהי, כי-יראו המילדת את-האלהים; ויעש להם, בתים. א,כב ויצו פרעה, לכל-עמו לאמר: כל-הבן הילוד, היארה תשליכהו, וכל-הבת, תחיון. {פ}
ב,א וילך איש, מבית לוי; ויקח, את-בת-לוי. ב,ב ותהר האשה, ותלד בן; ותרא אתו כי-טוב הוא, ותצפנהו שלשה ירחים. ב,ג ולא-יכלה עוד, הצפינו, ותקח-לו תבת גמא, ותחמרה בחמר ובזפת; ותשם בה את-הילד, ותשם בסוף על-שפת היאר. ב,ד ותתצב אחתו, מרחק, לדעה, מה-יעשה לו. ב,ה ותרד בת-פרעה לרחץ על-היאר, ונערתיה הלכת על-יד היאר; ותרא את-התבה בתוך הסוף, ותשלח את-אמתה ותקחה. ב,ו ותפתח ותראהו את-הילד, והנה-נער בכה; ותחמל עליו--ותאמר, מילדי העברים זה. ב,ז ותאמר אחתו, אל-בת-פרעה, האלך וקראתי לך אשה מינקת, מן העברית; ותינק לך, את-הילד. ב,ח ותאמר-לה בת-פרעה, לכי; ותלך, העלמה, ותקרא, את-אם הילד. ב,ט ותאמר לה בת-פרעה, היליכי את-הילד הזה והינקהו לי, ואני, אתן את-שכרך; ותקח האשה הילד, ותניקהו. ב,י ויגדל הילד, ותבאהו לבת-פרעה, ויהי-לה, לבן; ותקרא שמו, משה, ותאמר, כי מן-המים משיתהו. ב,יא ויהי בימים ההם, ויגדל משה ויצא אל-אחיו, וירא, בסבלתם; וירא איש מצרי, מכה איש-עברי מאחיו. ב,יב ויפן כה וכה, וירא כי אין איש; ויך, את-המצרי, ויטמנהו, בחול. ב,יג ויצא ביום השני, והנה שני-אנשים עברים נצים; ויאמר, לרשע, למה תכה, רעך. ב,יד ויאמר מי שמך לאיש שר ושפט, עלינו--הלהרגני אתה אמר, כאשר הרגת את-המצרי; ויירא משה ויאמר, אכן נודע הדבר. ב,טו וישמע פרעה את-הדבר הזה, ויבקש להרג את-משה; ויברח משה מפני פרעה, וישב בארץ-מדין וישב על-הבאר. ב,טז ולכהן מדין, שבע בנות; ותבאנה ותדלנה, ותמלאנה את-הרהטים, להשקות, צאן אביהן. ב,יז ויבאו הרעים, ויגרשום; ויקם משה ויושען, וישק את-צאנם. ב,יח ותבאנה, אל-רעואל אביהן; ויאמר, מדוע מהרתן בא היום. ב,יט ותאמרן--איש מצרי, הצילנו מיד הרעים; וגם-דלה דלה לנו, וישק את-הצאן. ב,כ ויאמר אל-בנתיו, ואיו; למה זה עזבתן את-האיש, קראן לו ויאכל לחם. ב,כא ויואל משה, לשבת את-האיש; ויתן את-צפרה בתו, למשה. ב,כב ותלד בן, ויקרא את-שמו גרשם: כי אמר--גר הייתי, בארץ נכריה. {פ}
ב,כג ויהי בימים הרבים ההם, וימת מלך מצרים, ויאנחו בני-ישראל מן-העבדה, ויזעקו; ותעל שועתם אל-האלהים, מן-העבדה. ב,כד וישמע אלהים, את-נאקתם; ויזכר אלהים את-בריתו, את-אברהם את-יצחק ואת-יעקב. ב,כה וירא אלהים, את-בני ישראל; וידע, אלהים. {ס}
ג,א ומשה, היה רעה את-צאן יתרו חתנו--כהן מדין; וינהג את-הצאן אחר המדבר, ויבא אל-הר האלהים חרבה. ג,ב וירא מלאך יהוה אליו, בלבת-אש--מתוך הסנה; וירא, והנה הסנה בער באש, והסנה, איננו אכל. ג,ג ויאמר משה--אסרה-נא ואראה, את-המראה הגדל הזה: מדוע, לא-יבער הסנה. ג,ד וירא יהוה, כי סר לראות; ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה, ויאמר משה משה--ויאמר הנני. ג,ה ויאמר, אל-תקרב הלם; של-נעליך, מעל רגליך--כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת-קדש הוא. ג,ו ויאמר, אנכי אלהי אביך, אלהי אברהם אלהי יצחק, ואלהי יעקב; ויסתר משה, פניו, כי ירא, מהביט אל-האלהים. ג,ז ויאמר יהוה, ראה ראיתי את-עני עמי אשר במצרים; ואת-צעקתם שמעתי מפני נגשיו, כי ידעתי את-מכאביו. ג,ח וארד להצילו מיד מצרים, ולהעלתו מן-הארץ ההוא, אל-ארץ טובה ורחבה, אל-ארץ זבת חלב ודבש--אל-מקום הכנעני, והחתי, והאמרי והפרזי, והחוי והיבוסי. ג,ט ועתה, הנה צעקת בני-ישראל באה אלי; וגם-ראיתי, את-הלחץ, אשר מצרים, לחצים אתם. ג,י ועתה לכה, ואשלחך אל-פרעה; והוצא את-עמי בני-ישראל, ממצרים. ג,יא ויאמר משה, אל-האלהים, מי אנכי, כי אלך אל-פרעה; וכי אוציא את-בני ישראל, ממצרים. ג,יב ויאמר, כי-אהיה עמך, וזה-לך האות, כי אנכי שלחתיך: בהוציאך את-העם, ממצרים, תעבדון את-האלהים, על ההר הזה. ג,יג ויאמר משה אל-האלהים, הנה אנכי בא אל-בני ישראל, ואמרתי להם, אלהי אבותיכם שלחני אליכם; ואמרו-לי מה-שמו, מה אמר אלהם. ג,יד ויאמר אלהים אל-משה, אהיה אשר אהיה; ויאמר, כה תאמר לבני ישראל, אהיה, שלחני אליכם. ג,טו ויאמר עוד אלהים אל-משה, כה-תאמר אל-בני ישראל, יהוה אלהי אבתיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, שלחני אליכם; זה-שמי לעלם, וזה זכרי לדר דר. ג,טז לך ואספת את-זקני ישראל, ואמרת אלהם יהוה אלהי אבתיכם נראה אלי, אלהי אברהם יצחק ויעקב, לאמר: פקד פקדתי אתכם, ואת-העשוי לכם במצרים. ג,יז ואמר, אעלה אתכם מעני מצרים, אל-ארץ הכנעני והחתי, והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי--אל-ארץ זבת חלב, ודבש. ג,יח ושמעו, לקלך; ובאת אתה וזקני ישראל אל-מלך מצרים, ואמרתם אליו יהוה אלהי העבריים נקרה עלינו, ועתה נלכה-נא דרך שלשת ימים במדבר, ונזבחה ליהוה אלהינו. ג,יט ואני ידעתי--כי לא-יתן אתכם מלך מצרים, להלך: ולא, ביד חזקה. ג,כ ושלחתי את-ידי, והכיתי את-מצרים, בכל נפלאתי, אשר אעשה בקרבו; ואחרי-כן, ישלח אתכם. ג,כא ונתתי את-חן העם-הזה, בעיני מצרים; והיה כי תלכון, לא תלכו ריקם. ג,כב ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה, כלי-כסף וכלי זהב ושמלת; ושמתם, על-בניכם ועל-בנתיכם, ונצלתם, את-מצרים. ד,א ויען משה, ויאמר, והן לא-יאמינו לי, ולא ישמעו בקלי: כי יאמרו, לא-נראה אליך יהוה. ד,ב ויאמר אליו יהוה, מזה (מה-זה) בידך; ויאמר, מטה. ד,ג ויאמר השליכהו ארצה, וישלכהו ארצה ויהי לנחש; וינס משה, מפניו. ד,ד ויאמר יהוה, אל-משה, שלח ידך, ואחז בזנבו; וישלח ידו ויחזק בו, ויהי למטה בכפו. ד,ה למען יאמינו, כי-נראה אליך יהוה אלהי אבתם: אלהי אברהם אלהי יצחק, ואלהי יעקב. ד,ו ויאמר יהוה לו עוד, הבא-נא ידך בחיקך, ויבא ידו, בחיקו; ויוצאה, והנה ידו מצרעת כשלג. ד,ז ויאמר, השב ידך אל-חיקך, וישב ידו, אל-חיקו; ויוצאה, מחיקו, והנה-שבה, כבשרו. ד,ח והיה, אם-לא יאמינו לך, ולא ישמעו, לקל האת הראשון--והאמינו, לקל האת האחרון. ד,ט והיה אם-לא יאמינו גם לשני האתות האלה, ולא ישמעון לקלך--ולקחת ממימי היאר, ושפכת היבשה; והיו המים אשר תקח מן-היאר, והיו לדם ביבשת. ד,י ויאמר משה אל-יהוה, בי אדני, לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם, גם מאז דברך אל-עבדך: כי כבד-פה וכבד לשון, אנכי. ד,יא ויאמר יהוה אליו, מי שם פה לאדם, או מי-ישום אלם, או חרש או פקח או עור--הלא אנכי, יהוה. ד,יב ועתה, לך; ואנכי אהיה עם-פיך, והוריתיך אשר תדבר. ד,יג ויאמר, בי אדני; שלח-נא, ביד-תשלח. ד,יד ויחר-אף יהוה במשה, ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי--ידעתי, כי-דבר ידבר הוא; וגם הנה-הוא יצא לקראתך, וראך ושמח בלבו. ד,טו ודברת אליו, ושמת את-הדברים בפיו; ואנכי, אהיה עם-פיך ועם-פיהו, והוריתי אתכם, את אשר תעשון. ד,טז ודבר-הוא לך, אל-העם; והיה הוא יהיה-לך לפה, ואתה תהיה-לו לאלהים. ד,יז ואת-המטה הזה, תקח בידך, אשר תעשה-בו, את-האתת. {פ}
ד,יח וילך משה וישב אל-יתר חתנו, ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל-אחי אשר-במצרים, ואראה, העודם חיים; ויאמר יתרו למשה, לך לשלום. ד,יט ויאמר יהוה אל-משה במדין, לך שב מצרים: כי-מתו, כל-האנשים, המבקשים, את-נפשך. ד,כ ויקח משה את-אשתו ואת-בניו, וירכבם על-החמר, וישב, ארצה מצרים; ויקח משה את-מטה האלהים, בידו. ד,כא ויאמר יהוה, אל-משה, בלכתך לשוב מצרימה, ראה כל-המפתים אשר-שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה; ואני אחזק את-לבו, ולא ישלח את-העם. ד,כב ואמרת, אל-פרעה: כה אמר יהוה, בני בכרי ישראל. ד,כג ואמר אליך, שלח את-בני ויעבדני, ותמאן, לשלחו--הנה אנכי הרג, את-בנך בכרך. ד,כד ויהי בדרך, במלון; ויפגשהו יהוה, ויבקש המיתו. ד,כה ותקח צפרה צר, ותכרת את-ערלת בנה, ותגע, לרגליו; ותאמר, כי חתן-דמים אתה לי. ד,כו וירף, ממנו; אז, אמרה, חתן דמים, למולת. {פ}
ד,כז ויאמר יהוה אל-אהרן, לך לקראת משה המדברה; וילך, ויפגשהו בהר האלהים--וישק-לו. ד,כח ויגד משה לאהרן, את כל-דברי יהוה אשר שלחו, ואת כל-האתת, אשר צוהו. ד,כט וילך משה, ואהרן; ויאספו, את-כל-זקני בני ישראל. ד,ל וידבר אהרן--את כל-הדברים, אשר-דבר יהוה אל-משה; ויעש האתת, לעיני העם. ד,לא ויאמן, העם; וישמעו כי-פקד יהוה את-בני ישראל, וכי ראה את-ענים, ויקדו, וישתחוו. ה,א ואחר, באו משה ואהרן, ויאמרו, אל-פרעה: כה-אמר יהוה, אלהי ישראל, שלח את-עמי, ויחגו לי במדבר. ה,ב ויאמר פרעה--מי יהוה אשר אשמע בקלו, לשלח את-ישראל: לא ידעתי את-יהוה, וגם את-ישראל לא אשלח. ה,ג ויאמרו, אלהי העברים נקרא עלינו; נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר, ונזבחה ליהוה אלהינו--פן-יפגענו, בדבר או בחרב. ה,ד ויאמר אלהם, מלך מצרים, למה משה ואהרן, תפריעו את-העם ממעשיו; לכו, לסבלתיכם. ה,ה ויאמר פרעה, הן-רבים עתה עם הארץ; והשבתם אתם, מסבלתם. ה,ו ויצו פרעה, ביום ההוא, את-הנגשים בעם, ואת-שטריו לאמר. ה,ז לא תאספון לתת תבן לעם, ללבן הלבנים--כתמול שלשם: הם, ילכו, וקששו להם, תבן. ה,ח ואת-מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם, תשימו עליהם--לא תגרעו, ממנו: כי-נרפים הם--על-כן הם צעקים לאמר, נלכה נזבחה לאלהינו. ה,ט תכבד העבדה על-האנשים, ויעשו-בה; ואל-ישעו, בדברי-שקר. ה,י ויצאו נגשי העם, ושטריו, ויאמרו אל-העם, לאמר: כה אמר פרעה, אינני נתן לכם תבן. ה,יא אתם, לכו קחו לכם תבן, מאשר, תמצאו: כי אין נגרע מעבדתכם, דבר. ה,יב ויפץ העם, בכל-ארץ מצרים, לקשש קש, לתבן. ה,יג והנגשים, אצים לאמר: כלו מעשיכם דבר-יום ביומו, כאשר בהיות התבן. ה,יד ויכו, שטרי בני ישראל, אשר-שמו עלהם, נגשי פרעה לאמר: מדוע לא כליתם חקכם ללבן, כתמול שלשם--גם-תמול, גם-היום. ה,טו ויבאו, שטרי בני ישראל, ויצעקו אל-פרעה, לאמר: למה תעשה כה, לעבדיך. ה,טז תבן, אין נתן לעבדיך, ולבנים אמרים לנו, עשו; והנה עבדיך מכים, וחטאת עמך. ה,יז ויאמר נרפים אתם, נרפים; על-כן אתם אמרים, נלכה נזבחה ליהוה. ה,יח ועתה לכו עבדו, ותבן לא-ינתן לכם; ותכן לבנים, תתנו. ה,יט ויראו שטרי בני-ישראל, אתם--ברע לאמר: לא-תגרעו מלבניכם, דבר-יום ביומו. ה,כ ויפגעו את-משה ואת-אהרן, נצבים לקראתם, בצאתם, מאת פרעה. ה,כא ויאמרו אלהם, ירא יהוה עליכם וישפט: אשר הבאשתם את-ריחנו, בעיני פרעה ובעיני עבדיו, לתת-חרב בידם, להרגנו. ה,כב וישב משה אל-יהוה, ויאמר: אדני, למה הרעתה לעם הזה--למה זה, שלחתני. ה,כג ומאז באתי אל-פרעה, לדבר בשמך, הרע, לעם הזה; והצל לא-הצלת, את-עמך. ו,א ויאמר יהוה, אל-משה, עתה תראה, אשר אעשה לפרעה: כי ביד חזקה, ישלחם, וביד חזקה, יגרשם מארצו. {ס}
ו,ב וידבר אלהים, אל-משה; ויאמר אליו, אני יהוה. ו,ג וארא, אל-אברהם אל-יצחק ואל-יעקב--באל שדי; ושמי יהוה, לא נודעתי להם. ו,ד וגם הקמתי את-בריתי אתם, לתת להם את-ארץ כנען--את ארץ מגריהם, אשר-גרו בה. ו,ה וגם אני שמעתי, את-נאקת בני ישראל, אשר מצרים, מעבדים אתם; ואזכר, את-בריתי. ו,ו לכן אמר לבני-ישראל, אני יהוה, והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים, והצלתי אתכם מעבדתם; וגאלתי אתכם בזרוע נטויה, ובשפטים גדלים. ו,ז ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלהים; וידעתם, כי אני יהוה אלהיכם, המוציא אתכם, מתחת סבלות מצרים. ו,ח והבאתי אתכם, אל-הארץ, אשר נשאתי את-ידי, לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב; ונתתי אתה לכם מורשה, אני יהוה. ו,ט וידבר משה כן, אל-בני ישראל; ולא שמעו, אל-משה, מקצר רוח, ומעבדה קשה. {פ}
ו,י וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ו,יא בא דבר, אל-פרעה מלך מצרים; וישלח את-בני-ישראל, מארצו. ו,יב וידבר משה, לפני יהוה לאמר: הן בני-ישראל, לא-שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה, ואני ערל שפתים. {פ}
ו,יג וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרן, ויצום אל-בני ישראל, ואל-פרעה מלך מצרים--להוציא את-בני-ישראל, מארץ מצרים. {ס}
ו,יד אלה, ראשי בית-אבתם: בני ראובן בכר ישראל, חנוך ופלוא חצרן וכרמי--אלה, משפחת ראובן. ו,טו ובני שמעון, ימואל וימין ואהד ויכין וצחר, ושאול, בן-הכנענית; אלה, משפחת שמעון. ו,טז ואלה שמות בני-לוי, לתלדתם--גרשון, וקהת ומררי; ושני חיי לוי, שבע ושלשים ומאת שנה. ו,יז בני גרשון לבני ושמעי, למשפחתם. ו,יח ובני קהת--עמרם ויצהר, וחברון ועזיאל; ושני חיי קהת, שלש ושלשים ומאת שנה. ו,יט ובני מררי, מחלי ומושי; אלה משפחת הלוי, לתלדתם. ו,כ ויקח עמרם את-יוכבד דדתו, לו לאשה, ותלד לו, את-אהרן ואת-משה; ושני חיי עמרם, שבע ושלשים ומאת שנה. ו,כא ובני, יצהר--קרח ונפג, וזכרי. ו,כב ובני, עזיאל--מישאל ואלצפן, וסתרי. ו,כג ויקח אהרן את-אלישבע בת-עמינדב, אחות נחשון--לו לאשה; ותלד לו, את-נדב ואת-אביהוא, את-אלעזר, ואת-איתמר. ו,כד ובני קרח, אסיר ואלקנה ואביאסף; אלה, משפחת הקרחי. ו,כה ואלעזר בן-אהרן לקח-לו מבנות פוטיאל, לו לאשה, ותלד לו, את-פינחס; אלה, ראשי אבות הלוים--למשפחתם. ו,כו הוא אהרן, ומשה--אשר אמר יהוה, להם, הוציאו את-בני ישראל מארץ מצרים, על-צבאתם. ו,כז הם, המדברים אל-פרעה מלך-מצרים, להוציא את-בני-ישראל, ממצרים; הוא משה, ואהרן. ו,כח ויהי, ביום דבר יהוה אל-משה--בארץ מצרים. {ס}
ו,כט וידבר יהוה אל-משה לאמר, אני יהוה; דבר, אל-פרעה מלך מצרים, את כל-אשר אני, דבר אליך. ו,ל ויאמר משה, לפני יהוה: הן אני, ערל שפתים, ואיך, ישמע אלי פרעה. {פ}
ז,א ויאמר יהוה אל-משה, ראה נתתיך אלהים לפרעה; ואהרן אחיך, יהיה נביאך. ז,ב אתה תדבר, את כל-אשר אצוך; ואהרן אחיך ידבר אל-פרעה, ושלח את-בני-ישראל מארצו. ז,ג ואני אקשה, את-לב פרעה; והרביתי את-אתתי ואת-מופתי, בארץ מצרים. ז,ד ולא-ישמע אלכם פרעה, ונתתי את-ידי במצרים; והוצאתי את-צבאתי את-עמי בני-ישראל, מארץ מצרים, בשפטים, גדלים. ז,ה וידעו מצרים כי-אני יהוה, בנטתי את-ידי על-מצרים; והוצאתי את-בני-ישראל, מתוכם. ז,ו ויעש משה, ואהרן--כאשר צוה יהוה אתם, כן עשו. ז,ז ומשה, בן-שמנים שנה, ואהרן, בן-שלש ושמנים שנה--בדברם, אל-פרעה. {פ}
ז,ח ויאמר יהוה, אל-משה ואל-אהרן לאמר. ז,ט כי ידבר אלכם פרעה לאמר, תנו לכם מופת; ואמרת אל-אהרן, קח את-מטך והשלך לפני-פרעה--יהי לתנין. ז,י ויבא משה ואהרן, אל-פרעה, ויעשו כן, כאשר צוה יהוה; וישלך אהרן את-מטהו, לפני פרעה ולפני עבדיו--ויהי לתנין. ז,יא ויקרא, גם-פרעה, לחכמים, ולמכשפים; ויעשו גם-הם חרטמי מצרים, בלהטיהם--כן. ז,יב וישליכו איש מטהו, ויהיו לתנינם; ויבלע מטה-אהרן, את-מטתם. ז,יג ויחזק לב פרעה, ולא שמע אלהם: כאשר, דבר יהוה. {ס}
ז,יד ויאמר יהוה אל-משה, כבד לב פרעה; מאן, לשלח העם. ז,טו לך אל-פרעה בבקר, הנה יצא המימה, ונצבת לקראתו, על-שפת היאר; והמטה אשר-נהפך לנחש, תקח בידך. ז,טז ואמרת אליו, יהוה אלהי העברים שלחני אליך לאמר, שלח את-עמי, ויעבדני במדבר; והנה לא-שמעת, עד-כה. ז,יז כה, אמר יהוה, בזאת תדע, כי אני יהוה: הנה אנכי מכה במטה אשר-בידי, על-המים אשר ביאר--ונהפכו לדם. ז,יח והדגה אשר-ביאר תמות, ובאש היאר; ונלאו מצרים, לשתות מים מן-היאר. {ס}
ז,יט ויאמר יהוה אל-משה, אמר אל-אהרן קח מטך ונטה-ידך על-מימי מצרים על-נהרתם על-יאריהם ועל-אגמיהם ועל כל-מקוה מימיהם--ויהיו-דם; והיה דם בכל-ארץ מצרים, ובעצים ובאבנים. ז,כ ויעשו-כן משה ואהרן כאשר צוה יהוה, וירם במטה ויך את-המים אשר ביאר, לעיני פרעה, ולעיני עבדיו; ויהפכו כל-המים אשר-ביאר, לדם. ז,כא והדגה אשר-ביאר מתה, ויבאש היאר, ולא-יכלו מצרים, לשתות מים מן-היאר; ויהי הדם, בכל-ארץ מצרים. ז,כב ויעשו-כן חרטמי מצרים, בלטיהם; ויחזק לב-פרעה ולא-שמע אלהם, כאשר דבר יהוה. ז,כג ויפן פרעה, ויבא אל-ביתו; ולא-שת לבו, גם-לזאת. ז,כד ויחפרו כל-מצרים סביבת היאר, מים לשתות: כי לא יכלו לשתת, ממימי היאר. ז,כה וימלא, שבעת ימים, אחרי הכות-יהוה, את-היאר. {פ}
ז,כו ויאמר יהוה אל-משה, בא אל-פרעה; ואמרת אליו, כה אמר יהוה, שלח את-עמי, ויעבדני. ז,כז ואם-מאן אתה, לשלח: הנה אנכי, נגף את-כל-גבולך--בצפרדעים. ז,כח ושרץ היאר, צפרדעים, ועלו ובאו בביתך, ובחדר משכבך ועל-מטתך; ובבית עבדיך ובעמך, ובתנוריך ובמשארותיך. ז,כט ובכה ובעמך, ובכל-עבדיך--יעלו, הצפרדעים. ח,א ויאמר יהוה, אל-משה, אמר אל-אהרן נטה את-ידך במטך, על-הנהרת על-היארים ועל-האגמים; והעל את-הצפרדעים, על-ארץ מצרים. ח,ב ויט אהרן את-ידו, על מימי מצרים; ותעל, הצפרדע, ותכס, את-ארץ מצרים. ח,ג ויעשו-כן החרטמים, בלטיהם; ויעלו את-הצפרדעים, על-ארץ מצרים. ח,ד ויקרא פרעה למשה ולאהרן, ויאמר העתירו אל-יהוה, ויסר הצפרדעים, ממני ומעמי; ואשלחה, את-העם, ויזבחו, ליהוה. ח,ה ויאמר משה לפרעה, התפאר עלי, למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך, להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך: רק ביאר, תשארנה. ח,ו ויאמר, למחר; ויאמר, כדברך--למען תדע, כי-אין כיהוה אלהינו. ח,ז וסרו הצפרדעים, ממך ומבתיך, ומעבדיך, ומעמך: רק ביאר, תשארנה. ח,ח ויצא משה ואהרן, מעם פרעה; ויצעק משה אל-יהוה, על-דבר הצפרדעים אשר-שם לפרעה. ח,ט ויעש יהוה, כדבר משה; וימתו, הצפרדעים, מן-הבתים מן-החצרת, ומן-השדת. ח,י ויצברו אתם, חמרם חמרם; ותבאש, הארץ. ח,יא וירא פרעה, כי היתה הרוחה, והכבד את-לבו, ולא שמע אלהם: כאשר, דבר יהוה. {ס}
ח,יב ויאמר יהוה, אל-משה, אמר אל-אהרן, נטה את-מטך והך את-עפר הארץ; והיה לכנם, בכל-ארץ מצרים. ח,יג ויעשו-כן, ויט אהרן את-ידו במטהו ויך את-עפר הארץ, ותהי הכנם, באדם ובבהמה: כל-עפר הארץ היה כנים, בכל-ארץ מצרים. ח,יד ויעשו-כן החרטמים בלטיהם להוציא את-הכנים, ולא יכלו; ותהי, הכנם, באדם, ובבהמה. ח,טו ויאמרו החרטמם אל-פרעה, אצבע אלהים הוא; ויחזק לב-פרעה ולא-שמע אלהם, כאשר דבר יהוה. {ס}
ח,טז ויאמר יהוה אל-משה, השכם בבקר והתיצב לפני פרעה--הנה, יוצא המימה; ואמרת אליו, כה אמר יהוה, שלח עמי, ויעבדני. ח,יז כי אם-אינך, משלח את-עמי--הנני משליח בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך, את-הערב; ומלאו בתי מצרים, את-הערב, וגם האדמה, אשר-הם עליה. ח,יח והפליתי ביום ההוא את-ארץ גשן, אשר עמי עמד עליה, לבלתי היות-שם, ערב--למען תדע, כי אני יהוה בקרב הארץ. ח,יט ושמתי פדת, בין עמי ובין עמך; למחר יהיה, האת הזה. ח,כ ויעש יהוה, כן, ויבא ערב כבד, ביתה פרעה ובית עבדיו; ובכל-ארץ מצרים תשחת הארץ, מפני הערב. ח,כא ויקרא פרעה, אל-משה ולאהרן; ויאמר, לכו זבחו לאלהיכם--בארץ. ח,כב ויאמר משה, לא נכון לעשות כן, כי תועבת מצרים, נזבח ליהוה אלהינו: הן נזבח את-תועבת מצרים, לעיניהם--ולא יסקלנו. ח,כג דרך שלשת ימים, נלך במדבר; וזבחנו ליהוה אלהינו, כאשר יאמר אלינו. ח,כד ויאמר פרעה, אנכי אשלח אתכם וזבחתם ליהוה אלהיכם במדבר--רק הרחק לא-תרחיקו, ללכת; העתירו, בעדי. ח,כה ויאמר משה, הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל-יהוה, וסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו, מחר: רק, אל-יסף פרעה התל, לבלתי שלח את-העם, לזבח ליהוה. ח,כו ויצא משה, מעם פרעה; ויעתר, אל-יהוה. ח,כז ויעש יהוה, כדבר משה, ויסר הערב, מפרעה מעבדיו ומעמו: לא נשאר, אחד. ח,כח ויכבד פרעה את-לבו, גם בפעם הזאת; ולא שלח, את-העם. {פ}
ט,א ויאמר יהוה אל-משה, בא אל-פרעה; ודברת אליו, כה-אמר יהוה אלהי העברים, שלח את-עמי, ויעבדני. ט,ב כי אם-מאן אתה, לשלח, ועודך, מחזיק בם. ט,ג הנה יד-יהוה הויה, במקנך אשר בשדה, בסוסים בחמרים בגמלים, בבקר ובצאן--דבר, כבד מאד. ט,ד והפלה יהוה--בין מקנה ישראל, ובין מקנה מצרים; ולא ימות מכל-לבני ישראל, דבר. ט,ה וישם יהוה, מועד לאמר: מחר, יעשה יהוה הדבר הזה--בארץ. ט,ו ויעש יהוה את-הדבר הזה, ממחרת, וימת, כל מקנה מצרים; וממקנה בני-ישראל, לא-מת אחד. ט,ז וישלח פרעה--והנה לא-מת ממקנה ישראל, עד-אחד; ויכבד לב פרעה, ולא שלח את-העם. {פ}
ט,ח ויאמר יהוה, אל-משה ואל-אהרן, קחו לכם מלא חפניכם, פיח כבשן; וזרקו משה השמימה, לעיני פרעה. ט,ט והיה לאבק, על כל-ארץ מצרים; והיה על-האדם ועל-הבהמה, לשחין פרח אבעבעת--בכל-ארץ מצרים. ט,י ויקחו את-פיח הכבשן, ויעמדו לפני פרעה, ויזרק אתו משה, השמימה; ויהי, שחין אבעבעת, פרח, באדם ובבהמה. ט,יא ולא-יכלו החרטמים, לעמד לפני משה--מפני השחין: כי-היה השחין, בחרטמם ובכל-מצרים. ט,יב ויחזק יהוה את-לב פרעה, ולא שמע אלהם: כאשר דבר יהוה, אל-משה. {ס}
ט,יג ויאמר יהוה, אל-משה, השכם בבקר, והתיצב לפני פרעה; ואמרת אליו, כה-אמר יהוה אלהי העברים, שלח את-עמי, ויעבדני. ט,יד כי בפעם הזאת, אני שלח את-כל-מגפתי אל-לבך, ובעבדיך, ובעמך--בעבור תדע, כי אין כמני בכל-הארץ. ט,טו כי עתה שלחתי את-ידי, ואך אותך ואת-עמך בדבר; ותכחד, מן-הארץ. ט,טז ואולם, בעבור זאת העמדתיך, בעבור, הראתך את-כחי; ולמען ספר שמי, בכל-הארץ. ט,יז עודך, מסתולל בעמי, לבלתי, שלחם. ט,יח הנני ממטיר כעת מחר, ברד כבד מאד, אשר לא-היה כמהו במצרים, למן-היום הוסדה ועד-עתה. ט,יט ועתה, שלח העז את-מקנך, ואת כל-אשר לך, בשדה: כל-האדם והבהמה אשר-ימצא בשדה, ולא יאסף הביתה--וירד עלהם הברד, ומתו. ט,כ הירא את-דבר יהוה, מעבדי פרעה--הניס את-עבדיו ואת-מקנהו, אל-הבתים. ט,כא ואשר לא-שם לבו, אל-דבר יהוה--ויעזב את-עבדיו ואת-מקנהו, בשדה. {פ}
ט,כב ויאמר יהוה אל-משה, נטה את-ידך על-השמים, ויהי ברד, בכל-ארץ מצרים: על-האדם ועל-הבהמה, ועל כל-עשב השדה--בארץ מצרים. ט,כג ויט משה את-מטהו, על-השמים, ויהוה נתן קלת וברד, ותהלך אש ארצה; וימטר יהוה ברד, על-ארץ מצרים. ט,כד ויהי ברד--ואש, מתלקחת בתוך הברד: כבד מאד--אשר לא-היה כמהו בכל-ארץ מצרים, מאז היתה לגוי. ט,כה ויך הברד בכל-ארץ מצרים, את כל-אשר בשדה, מאדם, ועד-בהמה; ואת כל-עשב השדה הכה הברד, ואת-כל-עץ השדה שבר. ט,כו רק בארץ גשן, אשר-שם בני ישראל--לא היה, ברד. ט,כז וישלח פרעה, ויקרא למשה ולאהרן, ויאמר אלהם, חטאתי הפעם: יהוה, הצדיק, ואני ועמי, הרשעים. ט,כח העתירו, אל-יהוה, ורב, מהית קלת אלהים וברד; ואשלחה אתכם, ולא תספון לעמד. ט,כט ויאמר אליו, משה, כצאתי את-העיר, אפרש את-כפי אל-יהוה; הקלות יחדלון, והברד לא יהיה-עוד, למען תדע, כי ליהוה הארץ. ט,ל ואתה, ועבדיך: ידעתי--כי טרם תיראון, מפני יהוה אלהים. ט,לא והפשתה והשערה, נכתה: כי השערה אביב, והפשתה גבעל. ט,לב והחטה והכסמת, לא נכו: כי אפילת, הנה. ט,לג ויצא משה מעם פרעה, את-העיר, ויפרש כפיו, אל-יהוה; ויחדלו הקלות והברד, ומטר לא-נתך ארצה. ט,לד וירא פרעה, כי-חדל המטר והברד והקלת--ויסף לחטא; ויכבד לבו, הוא ועבדיו. ט,לה ויחזק לב פרעה, ולא שלח את-בני ישראל: כאשר דבר יהוה, ביד-משה. {פ}
י,א ויאמר יהוה אל-משה, בא אל-פרעה: כי-אני הכבדתי את-לבו, ואת-לב עבדיו, למען שתי אתתי אלה, בקרבו. י,ב ולמען תספר באזני בנך ובן-בנך, את אשר התעללתי במצרים, ואת-אתתי, אשר-שמתי בם; וידעתם, כי-אני יהוה. י,ג ויבא משה ואהרן, אל-פרעה, ויאמרו אליו כה-אמר יהוה אלהי העברים, עד-מתי מאנת לענת מפני; שלח עמי, ויעבדני. י,ד כי אם-מאן אתה, לשלח את-עמי--הנני מביא מחר ארבה, בגבלך. י,ה וכסה את-עין הארץ, ולא יוכל לראת את-הארץ; ואכל את-יתר הפלטה, הנשארת לכם מן-הברד, ואכל את-כל-העץ, הצמח לכם מן-השדה. י,ו ומלאו בתיך ובתי כל-עבדיך, ובתי כל-מצרים, אשר לא-ראו אבתיך ואבות אבתיך, מיום היותם על-האדמה עד היום הזה; ויפן ויצא, מעם פרעה. י,ז ויאמרו עבדי פרעה אליו, עד-מתי יהיה זה לנו למוקש--שלח את-האנשים, ויעבדו את-יהוה אלהיהם; הטרם תדע, כי אבדה מצרים. י,ח ויושב את-משה ואת-אהרן, אל-פרעה, ויאמר אלהם, לכו עבדו את-יהוה אלהיכם; מי ומי, ההלכים. י,ט ויאמר משה, בנערינו ובזקנינו נלך; בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו, נלך--כי חג-יהוה, לנו. י,י ויאמר אלהם, יהי כן יהוה עמכם, כאשר אשלח אתכם, ואת-טפכם; ראו, כי רעה נגד פניכם. י,יא לא כן, לכו-נא הגברים ועבדו את-יהוה--כי אתה, אתם מבקשים; ויגרש אתם, מאת פני פרעה. {ס}
י,יב ויאמר יהוה אל-משה, נטה ידך על-ארץ מצרים בארבה, ויעל, על-ארץ מצרים; ויאכל את-כל-עשב הארץ, את כל-אשר השאיר הברד. י,יג ויט משה את-מטהו, על-ארץ מצרים, ויהוה נהג רוח-קדים בארץ, כל-היום ההוא וכל-הלילה; הבקר היה--ורוח הקדים, נשא את-הארבה. י,יד ויעל הארבה, על כל-ארץ מצרים, וינח, בכל גבול מצרים: כבד מאד--לפניו לא-היה כן ארבה כמהו, ואחריו לא יהיה-כן. י,טו ויכס את-עין כל-הארץ, ותחשך הארץ, ויאכל את-כל-עשב הארץ ואת כל-פרי העץ, אשר הותיר הברד; ולא-נותר כל-ירק בעץ ובעשב השדה, בכל-ארץ מצרים. י,טז וימהר פרעה, לקרא למשה ולאהרן; ויאמר, חטאתי ליהוה אלהיכם--ולכם. י,יז ועתה, שא נא חטאתי אך הפעם, והעתירו, ליהוה אלהיכם; ויסר, מעלי, רק, את-המות הזה. י,יח ויצא, מעם פרעה; ויעתר, אל-יהוה. י,יט ויהפך יהוה רוח-ים, חזק מאד, וישא את-הארבה, ויתקעהו ימה סוף: לא נשאר ארבה אחד, בכל גבול מצרים. י,כ ויחזק יהוה, את-לב פרעה; ולא שלח, את-בני ישראל. {פ}
י,כא ויאמר יהוה אל-משה, נטה ידך על-השמים, ויהי חשך, על-ארץ מצרים; וימש, חשך. י,כב ויט משה את-ידו, על-השמים; ויהי חשך-אפלה בכל-ארץ מצרים, שלשת ימים. י,כג לא-ראו איש את-אחיו, ולא-קמו איש מתחתיו--שלשת ימים; ולכל-בני ישראל היה אור, במושבתם. י,כד ויקרא פרעה אל-משה, ויאמר לכו עבדו את-יהוה--רק צאנכם ובקרכם, יצג: גם-טפכם, ילך עמכם. י,כה ויאמר משה, גם-אתה תתן בידנו זבחים ועלת; ועשינו, ליהוה אלהינו. י,כו וגם-מקננו ילך עמנו, לא תשאר פרסה--כי ממנו נקח, לעבד את-יהוה אלהינו; ואנחנו לא-נדע, מה-נעבד את-יהוה, עד-באנו, שמה. י,כז ויחזק יהוה, את-לב פרעה; ולא אבה, לשלחם. י,כח ויאמר-לו פרעה, לך מעלי; השמר לך, אל-תסף ראות פני--כי ביום ראתך פני, תמות. י,כט ויאמר משה, כן דברת: לא-אסף עוד, ראות פניך. {פ}
יא,א ויאמר יהוה אל-משה, עוד נגע אחד אביא על-פרעה ועל-מצרים--אחרי-כן, ישלח אתכם מזה: כשלחו--כלה, גרש יגרש אתכם מזה. יא,ב דבר-נא, באזני העם; וישאלו איש מאת רעהו, ואשה מאת רעותה, כלי-כסף, וכלי זהב. יא,ג ויתן יהוה את-חן העם, בעיני מצרים; גם האיש משה, גדול מאד בארץ מצרים, בעיני עבדי-פרעה, ובעיני העם. {ס}
יא,ד ויאמר משה, כה אמר יהוה: כחצת הלילה, אני יוצא בתוך מצרים. יא,ה ומת כל-בכור, בארץ מצרים--מבכור פרעה הישב על-כסאו, עד בכור השפחה אשר אחר הרחים; וכל, בכור בהמה. יא,ו והיתה צעקה גדלה, בכל-ארץ מצרים, אשר כמהו לא נהיתה, וכמהו לא תסף. יא,ז ולכל בני ישראל, לא יחרץ-כלב לשנו, למאיש, ועד-בהמה--למען, תדעון, אשר יפלה יהוה, בין מצרים ובין ישראל. יא,ח וירדו כל-עבדיך אלה אלי והשתחוו-לי לאמר, צא אתה וכל-העם אשר-ברגליך, ואחרי-כן, אצא; ויצא מעם-פרעה, בחרי-אף. {ס}
יא,ט ויאמר יהוה אל-משה, לא-ישמע אליכם פרעה--למען רבות מופתי, בארץ מצרים. יא,י ומשה ואהרן, עשו את-כל-המפתים האלה--לפני פרעה; ויחזק יהוה את-לב פרעה, ולא-שלח את-בני-ישראל מארצו. {ס}
יב,א ויאמר יהוה אל-משה ואל-אהרן, בארץ מצרים לאמר. יב,ב החדש הזה לכם, ראש חדשים: ראשון הוא לכם, לחדשי השנה. יב,ג דברו, אל-כל-עדת ישראל לאמר, בעשר, לחדש הזה: ויקחו להם, איש שה לבית-אבת--שה לבית. יב,ד ואם-ימעט הבית, מהיות משה--ולקח הוא ושכנו הקרב אל-ביתו, במכסת נפשת: איש לפי אכלו, תכסו על-השה. יב,ה שה תמים זכר בן-שנה, יהיה לכם; מן-הכבשים ומן-העזים, תקחו. יב,ו והיה לכם למשמרת, עד ארבעה עשר יום לחדש הזה; ושחטו אתו, כל קהל עדת-ישראל--בין הערבים. יב,ז ולקחו, מן-הדם, ונתנו על-שתי המזוזת, ועל-המשקוף--על, הבתים, אשר-יאכלו אתו, בהם. יב,ח ואכלו את-הבשר, בלילה הזה: צלי-אש ומצות, על-מררים יאכלהו. יב,ט אל-תאכלו ממנו נא, ובשל מבשל במים: כי אם-צלי-אש, ראשו על-כרעיו ועל-קרבו. יב,י ולא-תותירו ממנו, עד-בקר; והנתר ממנו עד-בקר, באש תשרפו. יב,יא וככה, תאכלו אתו--מתניכם חגרים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם; ואכלתם אתו בחפזון, פסח הוא ליהוה. יב,יב ועברתי בארץ-מצרים, בלילה הזה, והכיתי כל-בכור בארץ מצרים, מאדם ועד-בהמה; ובכל-אלהי מצרים אעשה שפטים, אני יהוה. יב,יג והיה הדם לכם לאת, על הבתים אשר אתם שם, וראיתי את-הדם, ופסחתי עלכם; ולא-יהיה בכם נגף למשחית, בהכתי בארץ מצרים. יב,יד והיה היום הזה לכם לזכרון, וחגתם אתו חג ליהוה: לדרתיכם, חקת עולם תחגהו. יב,טו שבעת ימים, מצות תאכלו--אך ביום הראשון, תשביתו שאר מבתיכם: כי כל-אכל חמץ, ונכרתה הנפש ההוא מישראל--מיום הראשן, עד-יום השבעי. יב,טז וביום הראשון, מקרא-קדש, וביום השביעי, מקרא-קדש יהיה לכם: כל-מלאכה, לא-יעשה בהם--אך אשר יאכל לכל-נפש, הוא לבדו יעשה לכם. יב,יז ושמרתם, את-המצות, כי בעצם היום הזה, הוצאתי את-צבאותיכם מארץ מצרים; ושמרתם את-היום הזה, לדרתיכם--חקת עולם. יב,יח בראשן בארבעה עשר יום לחדש, בערב, תאכלו, מצת: עד יום האחד ועשרים, לחדש--בערב. יב,יט שבעת ימים--שאר, לא ימצא בבתיכם: כי כל-אכל מחמצת, ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל--בגר, ובאזרח הארץ. יב,כ כל-מחמצת, לא תאכלו; בכל, מושבתיכם, תאכלו, מצות. {פ}
יב,כא ויקרא משה לכל-זקני ישראל, ויאמר אלהם: משכו, וקחו לכם צאן למשפחתיכם--ושחטו הפסח. יב,כב ולקחתם אגדת אזוב, וטבלתם בדם אשר-בסף, והגעתם אל-המשקוף ואל-שתי המזוזת, מן-הדם אשר בסף; ואתם, לא תצאו איש מפתח-ביתו--עד-בקר. יב,כג ועבר יהוה, לנגף את-מצרים, וראה את-הדם על-המשקוף, ועל שתי המזוזת; ופסח יהוה, על-הפתח, ולא יתן המשחית, לבא אל-בתיכם לנגף. יב,כד ושמרתם, את-הדבר הזה, לחק-לך ולבניך, עד-עולם. יב,כה והיה כי-תבאו אל-הארץ, אשר יתן יהוה לכם--כאשר דבר; ושמרתם, את-העבדה הזאת. יב,כו והיה, כי-יאמרו אליכם בניכם: מה העבדה הזאת, לכם. יב,כז ואמרתם זבח-פסח הוא ליהוה, אשר פסח על-בתי בני-ישראל במצרים, בנגפו את-מצרים, ואת-בתינו הציל; ויקד העם, וישתחוו. יב,כח וילכו ויעשו, בני ישראל: כאשר צוה יהוה את-משה ואהרן, כן עשו. {ס}
יב,כט ויהי בחצי הלילה, ויהוה הכה כל-בכור בארץ מצרים, מבכר פרעה הישב על-כסאו, עד בכור השבי אשר בבית הבור; וכל, בכור בהמה. יב,ל ויקם פרעה לילה, הוא וכל-עבדיו וכל-מצרים, ותהי צעקה גדלה, במצרים: כי-אין בית, אשר אין-שם מת. יב,לא ויקרא למשה ולאהרן לילה, ויאמר קומו צאו מתוך עמי--גם-אתם, גם-בני ישראל; ולכו עבדו את-יהוה, כדברכם. יב,לב גם-צאנכם גם-בקרכם קחו כאשר דברתם, ולכו; וברכתם, גם-אתי. יב,לג ותחזק מצרים על-העם, למהר לשלחם מן-הארץ: כי אמרו, כלנו מתים. יב,לד וישא העם את-בצקו, טרם יחמץ; משארתם צררת בשמלתם, על-שכמם. יב,לה ובני-ישראל עשו, כדבר משה; וישאלו, ממצרים, כלי-כסף וכלי זהב, ושמלת. יב,לו ויהוה נתן את-חן העם, בעיני מצרים--וישאלום; וינצלו, את-מצרים. {פ}
יב,לז ויסעו בני-ישראל מרעמסס, סכתה, כשש-מאות אלף רגלי הגברים, לבד מטף. יב,לח וגם-ערב רב, עלה אתם, וצאן ובקר, מקנה כבד מאד. יב,לט ויאפו את-הבצק אשר הוציאו ממצרים, עגת מצות--כי לא חמץ: כי-גרשו ממצרים, ולא יכלו להתמהמה, וגם-צדה, לא-עשו להם. יב,מ ומושב בני ישראל, אשר ישבו במצרים--שלשים שנה, וארבע מאות שנה. יב,מא ויהי, מקץ שלשים שנה, וארבע מאות, שנה; ויהי, בעצם היום הזה, יצאו כל-צבאות יהוה, מארץ מצרים. יב,מב ליל שמרים הוא ליהוה, להוציאם מארץ מצרים: הוא-הלילה הזה ליהוה, שמרים לכל-בני ישראל לדרתם. {פ}
יב,מג ויאמר יהוה אל-משה ואהרן, זאת חקת הפסח: כל-בן-נכר, לא-יאכל בו. יב,מד וכל-עבד איש, מקנת-כסף--ומלתה אתו, אז יאכל בו. יב,מה תושב ושכיר, לא-יאכל בו. יב,מו בבית אחד יאכל, לא-תוציא מן-הבית מן-הבשר חוצה; ועצם, לא תשברו-בו. יב,מז כל-עדת ישראל, יעשו אתו. יב,מח וכי-יגור אתך גר, ועשה פסח ליהוה--המול לו כל-זכר ואז יקרב לעשתו, והיה כאזרח הארץ; וכל-ערל, לא-יאכל בו. יב,מט תורה אחת, יהיה לאזרח, ולגר, הגר בתוככם. יב,נ ויעשו, כל-בני ישראל: כאשר צוה יהוה את-משה ואת-אהרן, כן עשו. {ס}
יב,נא ויהי, בעצם היום הזה: הוציא יהוה את-בני ישראל, מארץ מצרים--על-צבאתם. {פ}
יג,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יג,ב קדש-לי כל-בכור פטר כל-רחם, בבני ישראל--באדם, ובבהמה: לי, הוא. יג,ג ויאמר משה אל-העם, זכור את-היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים, כי בחזק יד, הוציא יהוה אתכם מזה; ולא יאכל, חמץ. יג,ד היום, אתם יצאים, בחדש, האביב. יג,ה והיה כי-יביאך יהוה אל-ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי, אשר נשבע לאבתיך לתת לך, ארץ זבת חלב, ודבש; ועבדת את-העבדה הזאת, בחדש הזה. יג,ו שבעת ימים, תאכל מצת; וביום, השביעי, חג, ליהוה. יג,ז מצות, יאכל, את, שבעת הימים; ולא-יראה לך חמץ, ולא-יראה לך שאר--בכל-גבלך. יג,ח והגדת לבנך, ביום ההוא לאמר: בעבור זה, עשה יהוה לי, בצאתי, ממצרים. יג,ט והיה לך לאות על-ידך, ולזכרון בין עיניך, למען תהיה תורת יהוה, בפיך: כי ביד חזקה, הוצאך יהוה ממצרים. יג,י ושמרת את-החקה הזאת, למועדה, מימים, ימימה. {פ}
יג,יא והיה כי-יבאך יהוה, אל-ארץ הכנעני, כאשר נשבע לך, ולאבתיך; ונתנה, לך. יג,יב והעברת כל-פטר-רחם, ליהוה; וכל-פטר שגר בהמה, אשר יהיה לך הזכרים--ליהוה. יג,יג וכל-פטר חמר תפדה בשה, ואם-לא תפדה וערפתו; וכל בכור אדם בבניך, תפדה. יג,יד והיה כי-ישאלך בנך, מחר--לאמר מה-זאת: ואמרת אליו--בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים, מבית עבדים. יג,טו ויהי, כי-הקשה פרעה לשלחנו, ויהרג יהוה כל-בכור בארץ מצרים, מבכר אדם ועד-בכור בהמה; על-כן אני זבח ליהוה, כל-פטר רחם הזכרים, וכל-בכור בני, אפדה. יג,טז והיה לאות על-ידכה, ולטוטפת בין עיניך: כי בחזק יד, הוציאנו יהוה ממצרים. {ס}
יג,יז ויהי, בשלח פרעה את-העם, ולא-נחם אלהים דרך ארץ פלשתים, כי קרוב הוא: כי אמר אלהים, פן-ינחם העם בראתם מלחמה--ושבו מצרימה. יג,יח ויסב אלהים את-העם דרך המדבר, ים-סוף; וחמשים עלו בני-ישראל, מארץ מצרים. יג,יט ויקח משה את-עצמות יוסף, עמו: כי השבע השביע את-בני ישראל, לאמר, פקד יפקד אלהים אתכם, והעליתם את-עצמתי מזה אתכם. יג,כ ויסעו, מסכת; ויחנו באתם, בקצה המדבר. יג,כא ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן, לנחתם הדרך, ולילה בעמוד אש, להאיר להם--ללכת, יומם ולילה. יג,כב לא-ימיש עמוד הענן, יומם, ועמוד האש, לילה--לפני, העם. {פ}
יד,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יד,ב דבר, אל-בני ישראל, וישבו ויחנו לפני פי החירת, בין מגדל ובין הים: לפני בעל צפן, נכחו תחנו על-הים. יד,ג ואמר פרעה לבני ישראל, נבכים הם בארץ; סגר עליהם, המדבר. יד,ד וחזקתי את-לב-פרעה, ורדף אחריהם, ואכבדה בפרעה ובכל-חילו, וידעו מצרים כי-אני יהוה; ויעשו-כן. יד,ה ויגד למלך מצרים, כי ברח העם; ויהפך לבב פרעה ועבדיו, אל-העם, ויאמרו מה-זאת עשינו, כי-שלחנו את-ישראל מעבדנו. יד,ו ויאסר, את-רכבו; ואת-עמו, לקח עמו. יד,ז ויקח, שש-מאות רכב בחור, וכל, רכב מצרים; ושלשם, על-כלו. יד,ח ויחזק יהוה, את-לב פרעה מלך מצרים, וירדף, אחרי בני ישראל; ובני ישראל, יצאים ביד רמה. יד,ט וירדפו מצרים אחריהם, וישיגו אותם חנים על-הים, כל-סוס רכב פרעה, ופרשיו וחילו--על-פי, החירת, לפני, בעל צפן. יד,י ופרעה, הקריב; וישאו בני-ישראל את-עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם, וייראו מאד, ויצעקו בני-ישראל, אל-יהוה. יד,יא ויאמרו, אל-משה, המבלי אין-קברים במצרים, לקחתנו למות במדבר: מה-זאת עשית לנו, להוציאנו ממצרים. יד,יב הלא-זה הדבר, אשר דברנו אליך במצרים לאמר, חדל ממנו, ונעבדה את-מצרים: כי טוב לנו עבד את-מצרים, ממתנו במדבר. יד,יג ויאמר משה אל-העם, אל-תיראו--התיצבו וראו את-ישועת יהוה, אשר-יעשה לכם היום: כי, אשר ראיתם את-מצרים היום--לא תספו לראתם עוד, עד-עולם. יד,יד יהוה, ילחם לכם; ואתם, תחרשון. {פ}
יד,טו ויאמר יהוה אל-משה, מה-תצעק אלי; דבר אל-בני-ישראל, ויסעו. יד,טז ואתה הרם את-מטך, ונטה את-ידך על-הים--ובקעהו; ויבאו בני-ישראל בתוך הים, ביבשה. יד,יז ואני, הנני מחזק את-לב מצרים, ויבאו, אחריהם; ואכבדה בפרעה ובכל-חילו, ברכבו ובפרשיו. יד,יח וידעו מצרים, כי-אני יהוה, בהכבדי בפרעה, ברכבו ובפרשיו. יד,יט ויסע מלאך האלהים, ההלך לפני מחנה ישראל, וילך, מאחריהם; ויסע עמוד הענן, מפניהם, ויעמד, מאחריהם. יד,כ ויבא בין מחנה מצרים, ובין מחנה ישראל, ויהי הענן והחשך, ויאר את-הלילה; ולא-קרב זה אל-זה, כל-הלילה. יד,כא ויט משה את-ידו, על-הים, ויולך יהוה את-הים ברוח קדים עזה כל-הלילה, וישם את-הים לחרבה; ויבקעו, המים. יד,כב ויבאו בני-ישראל בתוך הים, ביבשה; והמים להם חומה, מימינם ומשמאלם. יד,כג וירדפו מצרים, ויבאו אחריהם--כל סוס פרעה, רכבו ופרשיו: אל-תוך, הים. יד,כד ויהי, באשמרת הבקר, וישקף יהוה אל-מחנה מצרים, בעמוד אש וענן; ויהם, את מחנה מצרים. יד,כה ויסר, את אפן מרכבתיו, וינהגהו, בכבדת; ויאמר מצרים, אנוסה מפני ישראל--כי יהוה, נלחם להם במצרים. {פ}
יד,כו ויאמר יהוה אל-משה, נטה את-ידך על-הים; וישבו המים על-מצרים, על-רכבו ועל-פרשיו.
יד,כז ויט משה את-ידו על-הים, וישב הים לפנות בקר לאיתנו, ומצרים, נסים לקראתו; וינער יהוה את-מצרים, בתוך הים.
יד,כח וישבו המים, ויכסו את-הרכב ואת-הפרשים, לכל חיל פרעה, הבאים אחריהם בים: לא-נשאר בהם, עד-אחד.
יד,כט ובני ישראל הלכו ביבשה, בתוך הים; והמים להם חמה, מימינם ומשמאלם.
יד,ל ויושע יהוה ביום ההוא, את-ישראל--מיד מצרים; וירא ישראל את-מצרים, מת על-שפת הים.
יד,לא וירא ישראל את-היד הגדלה, אשר עשה יהוה במצרים, וייראו העם, את-יהוה; ויאמינו, ביהוה, ובמשה, עבדו. {ר}
{ש}
טו,א אז ישיר-משה ובני ישראל את-השירה הזאת, ליהוה, ויאמרו, {ר}
לאמר: {ס} אשירה ליהוה כי-גאה גאה, {ס} סוס {ר}
ורכבו רמה בים. {ס}
טו,ב עזי וזמרת יה, ויהי-לי {ר}
לישועה; {ס} זה אלי ואנוהו, {ס} אלהי {ר}
אבי וארממנהו. {ס}
טו,ג יהוה, איש מלחמה; יהוה, {ר}
שמו. {ס}
טו,ד מרכבת פרעה וחילו, ירה בים; {ס} ומבחר {ר}
שלשיו, טבעו בים-סוף. {ס}
טו,ה תהמת, יכסימו; ירדו במצולת, כמו {ר}
אבן. {ס}
טו,ו ימינך יהוה, נאדרי בכח; {ס} ימינך {ר}
יהוה, תרעץ אויב. {ס}
טו,ז וברב גאונך, תהרס {ר}
קמיך; {ס} תשלח, חרנך--יאכלמו, כקש. {ס}
טו,ח וברוח {ר}
אפיך נערמו מים, {ס} נצבו כמו-נד {ר}
נזלים; {ס} קפאו תהמת, בלב-ים. {ס}
טו,ט אמר {ר}
אויב ארדף אשיג, {ס} אחלק שלל; תמלאמו {ר}
נפשי-- {ס} אריק חרבי, תורישמו ידי. {ס}
טו,י נשפת {ר}
ברוחך, כסמו ים; {ס} צללו, כעופרת, במים, {ר}
אדירים. {ס}
טו,יא מי-כמכה באלם יהוה, {ס} מי {ר}
כמכה נאדר בקדש; {ס} נורא תהלת, עשה {ר}
פלא. {ס}
טו,יב נטית, ימינך--תבלעמו, ארץ. {ס}
טו,יג נחית {ר}
בחסדך, עם-זו גאלת; {ס} נהלת בעזך, אל-נוה {ר}
קדשך. {ס}
טו,יד שמעו עמים, ירגזון; {ס} חיל {ר}
אחז, ישבי פלשת. {ס}
טו,טו אז נבהלו, אלופי {ר}
אדום-- {ס} אילי מואב, יאחזמו רעד; {ס} נמגו, {ר}
כל ישבי כנען. {ס}
טו,טז תפל עליהם אימתה {ר}
ופחד, {ס} בגדל זרועך ידמו כאבן: {ס} עד {ר}
יעבר עמך יהוה, {ס} עד-יעבר עם-זו {ר}
קנית. {ס}
טו,יז תבאמו, ותטעמו בהר נחלתך-- {ס} מכון {ר}
לשבתך פעלת, יהוה; {ס} מקדש, אדני כוננו {ר}
ידיך. {ס}
טו,יח יהוה ימלך, לעלם ועד. {ס}
טו,יט כי {ר}
בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו, בים, {ס} וישב יהוה עלהם, {ר}
את-מי הים; {ס} ובני ישראל הלכו ביבשה, בתוך הים. {ר}
{ש}
טו,כ ותקח מרים הנביאה אחות אהרן, את-התף--בידה; ותצאן כל-הנשים אחריה, בתפים ובמחלת. טו,כא ותען להם, מרים: שירו ליהוה כי-גאה גאה, סוס ורכבו רמה בים. {ס}
טו,כב ויסע משה את-ישראל מים-סוף, ויצאו אל-מדבר-שור; וילכו שלשת-ימים במדבר, ולא-מצאו מים. טו,כג ויבאו מרתה--ולא יכלו לשתת מים ממרה, כי מרים הם; על-כן קרא-שמה, מרה. טו,כד וילנו העם על-משה לאמר, מה-נשתה. טו,כה ויצעק אל-יהוה, ויורהו יהוה עץ, וישלך אל-המים, וימתקו המים; שם שם לו חק ומשפט, ושם נסהו. טו,כו ויאמר אם-שמוע תשמע לקול יהוה אלהיך, והישר בעיניו תעשה, והאזנת למצותיו, ושמרת כל-חקיו--כל-המחלה אשר-שמתי במצרים, לא-אשים עליך, כי אני יהוה, רפאך. {ס}
טו,כז ויבאו אילמה--ושם שתים עשרה עינת מים, ושבעים תמרים; ויחנו-שם, על-המים. טז,א ויסעו, מאילם, ויבאו כל-עדת בני-ישראל אל-מדבר-סין, אשר בין-אילם ובין סיני--בחמשה עשר יום לחדש השני, לצאתם מארץ מצרים. טז,ב וילינו (וילונו) כל-עדת בני-ישראל, על-משה ועל-אהרן--במדבר. טז,ג ויאמרו אלהם בני ישראל, מי-יתן מותנו ביד-יהוה בארץ מצרים, בשבתנו על-סיר הבשר, באכלנו לחם לשבע: כי-הוצאתם אתנו אל-המדבר הזה, להמית את-כל-הקהל הזה ברעב. {ס}
טז,ד ויאמר יהוה אל-משה, הנני ממטיר לכם לחם מן-השמים; ויצא העם ולקטו דבר-יום ביומו, למען אנסנו הילך בתורתי אם-לא. טז,ה והיה ביום הששי, והכינו את אשר-יביאו; והיה משנה, על אשר-ילקטו יום יום. טז,ו ויאמר משה ואהרן, אל-כל-בני ישראל: ערב--וידעתם, כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים. טז,ז ובקר, וראיתם את-כבוד יהוה, בשמעו את-תלנתיכם, על-יהוה; ונחנו מה, כי תלונו (תלינו) עלינו. טז,ח ויאמר משה, בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע, בשמע יהוה את-תלנתיכם, אשר-אתם מלינם עליו; ונחנו מה, לא-עלינו תלנתיכם כי על-יהוה. טז,ט ויאמר משה, אל-אהרן, אמר אל-כל-עדת בני ישראל, קרבו לפני יהוה: כי שמע, את תלנתיכם. טז,י ויהי, כדבר אהרן אל-כל-עדת בני-ישראל, ויפנו, אל-המדבר; והנה כבוד יהוה, נראה בענן. {פ}
טז,יא וידבר יהוה, אל-משה לאמר. טז,יב שמעתי, את-תלונת בני ישראל--דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר, ובבקר תשבעו-לחם; וידעתם, כי אני יהוה אלהיכם. טז,יג ויהי בערב--ותעל השלו, ותכס את-המחנה; ובבקר, היתה שכבת הטל, סביב, למחנה. טז,יד ותעל, שכבת הטל; והנה על-פני המדבר, דק מחספס--דק ככפר, על-הארץ. טז,טו ויראו בני-ישראל, ויאמרו איש אל-אחיו מן הוא--כי לא ידעו, מה-הוא; ויאמר משה, אלהם, הוא הלחם, אשר נתן יהוה לכם לאכלה. טז,טז זה הדבר, אשר צוה יהוה, לקטו ממנו, איש לפי אכלו: עמר לגלגלת, מספר נפשתיכם--איש לאשר באהלו, תקחו. טז,יז ויעשו-כן, בני ישראל; וילקטו, המרבה והממעיט. טז,יח וימדו בעמר--ולא העדיף המרבה, והממעיט לא החסיר: איש לפי-אכלו, לקטו. טז,יט ויאמר משה, אלהם: איש, אל-יותר ממנו עד-בקר. טז,כ ולא-שמעו אל-משה, ויותרו אנשים ממנו עד-בקר, וירם תולעים, ויבאש; ויקצף עלהם, משה. טז,כא וילקטו אתו בבקר בבקר, איש כפי אכלו; וחם השמש, ונמס. טז,כב ויהי ביום הששי, לקטו לחם משנה--שני העמר, לאחד; ויבאו כל-נשיאי העדה, ויגידו למשה. טז,כג ויאמר אלהם, הוא אשר דבר יהוה--שבתון שבת-קדש ליהוה, מחר: את אשר-תאפו אפו, ואת אשר-תבשלו בשלו, ואת כל-העדף, הניחו לכם למשמרת עד-הבקר. טז,כד ויניחו אתו עד-הבקר, כאשר צוה משה; ולא הבאיש, ורמה לא-היתה בו. טז,כה ויאמר משה אכלהו היום, כי-שבת היום ליהוה: היום, לא תמצאהו בשדה. טז,כו ששת ימים, תלקטהו; וביום השביעי שבת, לא יהיה-בו. טז,כז ויהי ביום השביעי, יצאו מן-העם ללקט; ולא, מצאו. {ס}
טז,כח ויאמר יהוה, אל-משה: עד-אנה, מאנתם, לשמר מצותי, ותורתי. טז,כט ראו, כי-יהוה נתן לכם השבת--על-כן הוא נתן לכם ביום הששי, לחם יומים; שבו איש תחתיו, אל-יצא איש ממקמו--ביום השביעי. טז,ל וישבתו העם, ביום השבעי. טז,לא ויקראו בית-ישראל את-שמו, מן; והוא, כזרע גד לבן, וטעמו, כצפיחת בדבש. טז,לב ויאמר משה, זה הדבר אשר צוה יהוה--מלא העמר ממנו, למשמרת לדרתיכם: למען יראו את-הלחם, אשר האכלתי אתכם במדבר, בהוציאי אתכם, מארץ מצרים. טז,לג ויאמר משה אל-אהרן, קח צנצנת אחת, ותן-שמה מלא-העמר, מן; והנח אתו לפני יהוה, למשמרת לדרתיכם. טז,לד כאשר צוה יהוה, אל-משה; ויניחהו אהרן לפני העדת, למשמרת. טז,לה ובני ישראל, אכלו את-המן ארבעים שנה--עד-באם, אל-ארץ נושבת: את-המן, אכלו--עד-באם, אל-קצה ארץ כנען. טז,לו והעמר, עשרית האיפה הוא. {פ}
יז,א ויסעו כל-עדת בני-ישראל ממדבר-סין, למסעיהם--על-פי יהוה; ויחנו, ברפידים, ואין מים, לשתת העם. יז,ב וירב העם, עם-משה, ויאמרו, תנו-לנו מים ונשתה; ויאמר להם, משה, מה-תריבון עמדי, מה-תנסון את-יהוה. יז,ג ויצמא שם העם למים, וילן העם על-משה; ויאמר, למה זה העליתנו ממצרים, להמית אתי ואת-בני ואת-מקני, בצמא. יז,ד ויצעק משה אל-יהוה לאמר, מה אעשה לעם הזה; עוד מעט, וסקלני. יז,ה ויאמר יהוה אל-משה, עבר לפני העם, וקח אתך, מזקני ישראל; ומטך, אשר הכית בו את-היאר--קח בידך, והלכת. יז,ו הנני עמד לפניך שם על-הצור, בחרב, והכית בצור ויצאו ממנו מים, ושתה העם; ויעש כן משה, לעיני זקני ישראל. יז,ז ויקרא שם המקום, מסה ומריבה: על-ריב בני ישראל, ועל נסתם את-יהוה לאמר, היש יהוה בקרבנו, אם-אין. {פ}
יז,ח ויבא, עמלק; וילחם עם-ישראל, ברפידם. יז,ט ויאמר משה אל-יהושע בחר-לנו אנשים, וצא הלחם בעמלק; מחר, אנכי נצב על-ראש הגבעה, ומטה האלהים, בידי. יז,י ויעש יהושע, כאשר אמר-לו משה--להלחם, בעמלק; ומשה אהרן וחור, עלו ראש הגבעה. יז,יא והיה, כאשר ירים משה ידו--וגבר ישראל; וכאשר יניח ידו, וגבר עמלק. יז,יב וידי משה כבדים, ויקחו-אבן וישימו תחתיו וישב עליה; ואהרן וחור תמכו בידיו, מזה אחד ומזה אחד, ויהי ידיו אמונה, עד-בא השמש. יז,יג ויחלש יהושע את-עמלק ואת-עמו, לפי-חרב. {פ}
יז,יד ויאמר יהוה אל-משה, כתב זאת זכרון בספר, ושים, באזני יהושע: כי-מחה אמחה את-זכר עמלק, מתחת השמים. יז,טו ויבן משה, מזבח; ויקרא שמו, יהוה נסי. יז,טז ויאמר, כי-יד על-כס יה, מלחמה ליהוה, בעמלק--מדר, דר. {פ}
יח,א וישמע יתרו כהן מדין, חתן משה, את כל-אשר עשה אלהים למשה, ולישראל עמו: כי-הוציא יהוה את-ישראל, ממצרים. יח,ב ויקח, יתרו חתן משה, את-צפרה, אשת משה--אחר, שלוחיה. יח,ג ואת, שני בניה: אשר שם האחד, גרשם--כי אמר, גר הייתי בארץ נכריה. יח,ד ושם האחד, אליעזר--כי-אלהי אבי בעזרי, ויצלני מחרב פרעה. יח,ה ויבא יתרו חתן משה, ובניו ואשתו--אל-משה: אל-המדבר, אשר-הוא חנה שם--הר האלהים. יח,ו ויאמר, אל-משה, אני חתנך יתרו, בא אליך; ואשתך--ושני בניה, עמה. יח,ז ויצא משה לקראת חתנו, וישתחו וישק-לו, וישאלו איש-לרעהו, לשלום; ויבאו, האהלה. יח,ח ויספר משה, לחתנו, את כל-אשר עשה יהוה לפרעה ולמצרים, על אודת ישראל: את כל-התלאה אשר מצאתם בדרך, ויצלם יהוה. יח,ט ויחד יתרו--על כל-הטובה, אשר-עשה יהוה לישראל: אשר הצילו, מיד מצרים. יח,י ויאמר, יתרו, ברוך יהוה, אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה: אשר הציל את-העם, מתחת יד-מצרים. יח,יא עתה ידעתי, כי-גדול יהוה מכל-האלהים: כי בדבר, אשר זדו עליהם. יח,יב ויקח יתרו חתן משה, עלה וזבחים--לאלהים; ויבא אהרן וכל זקני ישראל, לאכל-לחם עם-חתן משה--לפני האלהים. יח,יג ויהי, ממחרת, וישב משה, לשפט את-העם; ויעמד העם על-משה, מן-הבקר עד-הערב. יח,יד וירא חתן משה, את כל-אשר-הוא עשה לעם; ויאמר, מה-הדבר הזה אשר אתה עשה לעם--מדוע אתה יושב לבדך, וכל-העם נצב עליך מן-בקר עד-ערב. יח,טו ויאמר משה, לחתנו: כי-יבא אלי העם, לדרש אלהים. יח,טז כי-יהיה להם דבר, בא אלי, ושפטתי, בין איש ובין רעהו; והודעתי את-חקי האלהים, ואת-תורתיו. יח,יז ויאמר חתן משה, אליו: לא-טוב, הדבר, אשר אתה, עשה. יח,יח נבל תבל--גם-אתה, גם-העם הזה אשר עמך: כי-כבד ממך הדבר, לא-תוכל עשהו לבדך. יח,יט עתה שמע בקלי, איעצך, ויהי אלהים, עמך; היה אתה לעם, מול האלהים, והבאת אתה את-הדברים, אל-האלהים. יח,כ והזהרתה אתהם, את-החקים ואת-התורת; והודעת להם, את-הדרך ילכו בה, ואת-המעשה, אשר יעשון. יח,כא ואתה תחזה מכל-העם אנשי-חיל יראי אלהים, אנשי אמת--שנאי בצע; ושמת עלהם, שרי אלפים שרי מאות, שרי חמשים, ושרי עשרת. יח,כב ושפטו את-העם, בכל-עת, והיה כל-הדבר הגדל יביאו אליך, וכל-הדבר הקטן ישפטו-הם; והקל, מעליך, ונשאו, אתך. יח,כג אם את-הדבר הזה, תעשה, וצוך אלהים, ויכלת עמד; וגם כל-העם הזה, על-מקמו יבא בשלום. יח,כד וישמע משה, לקול חתנו; ויעש, כל אשר אמר. יח,כה ויבחר משה אנשי-חיל מכל-ישראל, ויתן אתם ראשים על-העם--שרי אלפים שרי מאות, שרי חמשים ושרי עשרת. יח,כו ושפטו את-העם, בכל-עת: את-הדבר הקשה יביאון אל-משה, וכל-הדבר הקטן ישפוטו הם. יח,כז וישלח משה, את-חתנו; וילך לו, אל-ארצו. {פ}
יט,א בחדש, השלישי, לצאת בני-ישראל, מארץ מצרים--ביום הזה, באו מדבר סיני. יט,ב ויסעו מרפידים, ויבאו מדבר סיני, ויחנו, במדבר; ויחן-שם ישראל, נגד ההר. יט,ג ומשה עלה, אל-האלהים; ויקרא אליו יהוה, מן-ההר לאמר, כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבני ישראל. יט,ד אתם ראיתם, אשר עשיתי למצרים; ואשא אתכם על-כנפי נשרים, ואבא אתכם אלי. יט,ה ועתה, אם-שמוע תשמעו בקלי, ושמרתם, את-בריתי--והייתם לי סגלה מכל-העמים, כי-לי כל-הארץ. יט,ו ואתם תהיו-לי ממלכת כהנים, וגוי קדוש: אלה, הדברים, אשר תדבר, אל-בני ישראל. יט,ז ויבא משה, ויקרא לזקני העם; וישם לפניהם, את כל-הדברים האלה, אשר צוהו, יהוה. יט,ח ויענו כל-העם יחדו ויאמרו, כל אשר-דבר יהוה נעשה; וישב משה את-דברי העם, אל-יהוה. יט,ט ויאמר יהוה אל-משה, הנה אנכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם-בך יאמינו לעולם; ויגד משה את-דברי העם, אל-יהוה. יט,י ויאמר יהוה אל-משה לך אל-העם, וקדשתם היום ומחר; וכבסו, שמלתם. יט,יא והיו נכנים, ליום השלישי: כי ביום השלשי, ירד יהוה לעיני כל-העם--על-הר סיני. יט,יב והגבלת את-העם סביב לאמר, השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו: כל-הנגע בהר, מות יומת. יט,יג לא-תגע בו יד, כי-סקול יסקל או-ירה יירה--אם-בהמה אם-איש, לא יחיה; במשך, היבל, המה, יעלו בהר. יט,יד וירד משה מן-ההר, אל-העם; ויקדש, את-העם, ויכבסו, שמלתם. יט,טו ויאמר, אל-העם, היו נכנים, לשלשת ימים: אל-תגשו, אל-אשה. יט,טז ויהי ביום השלישי בהית הבקר, ויהי קלת וברקים וענן כבד על-ההר, וקל שפר, חזק מאד; ויחרד כל-העם, אשר במחנה. יט,יז ויוצא משה את-העם לקראת האלהים, מן-המחנה; ויתיצבו, בתחתית ההר. יט,יח והר סיני, עשן כלו, מפני אשר ירד עליו יהוה, באש; ויעל עשנו כעשן הכבשן, ויחרד כל-ההר מאד. יט,יט ויהי קול השפר, הולך וחזק מאד; משה ידבר, והאלהים יעננו בקול. יט,כ וירד יהוה על-הר סיני, אל-ראש ההר; ויקרא יהוה למשה אל-ראש ההר, ויעל משה. יט,כא ויאמר יהוה אל-משה, רד העד בעם: פן-יהרסו אל-יהוה לראות, ונפל ממנו רב. יט,כב וגם הכהנים הנגשים אל-יהוה, יתקדשו: פן-יפרץ בהם, יהוה. יט,כג ויאמר משה, אל-יהוה, לא-יוכל העם, לעלת אל-הר סיני: כי-אתה העדתה בנו, לאמר, הגבל את-ההר, וקדשתו. יט,כד ויאמר אליו יהוה לך-רד, ועלית אתה ואהרן עמך; והכהנים והעם, אל-יהרסו לעלת אל-יהוה--פן-יפרץ-בם. יט,כה וירד משה, אל-העם; ויאמר, אלהם. {ס}
כ,א וידבר אלהים, את כל-הדברים האלה לאמר. {ס}
כ,ב אנכי יהוה אלהיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים: לא-יהיה לך אלהים אחרים, על-פני. כ,ג לא-תעשה לך פסל, וכל-תמונה, אשר בשמים ממעל, ואשר בארץ מתחת--ואשר במים, מתחת לארץ. כ,ד לא-תשתחוה להם, ולא תעבדם: כי אנכי יהוה אלהיך, אל קנא--פקד עון אבת על-בנים על-שלשים ועל-רבעים, לשנאי. כ,ה ועשה חסד, לאלפים--לאהבי, ולשמרי מצותי. {ס}
כ,ו לא תשא את-שם-יהוה אלהיך, לשוא: כי לא ינקה יהוה, את אשר-ישא את-שמו לשוא. {פ}
כ,ז זכור את-יום השבת, לקדשו. כ,ח ששת ימים תעבד, ועשית כל-מלאכתך. כ,ט ויום, השביעי--שבת, ליהוה אלהיך: לא-תעשה כל-מלאכה אתה ובנך ובתך, עבדך ואמתך ובהמתך, וגרך, אשר בשעריך. כ,י כי ששת-ימים עשה יהוה את-השמים ואת-הארץ, את-הים ואת-כל-אשר-בם, וינח, ביום השביעי; על-כן, ברך יהוה את-יום השבת--ויקדשהו. {ס}
כ,יא כבד את-אביך, ואת-אמך--למען, יארכון ימיך, על האדמה, אשר-יהוה אלהיך נתן לך. {ס}
כ,יב לא תרצח, {ס} לא תנאף; {ס} לא תגנב, {ס} לא-תענה ברעך עד שקר. {ס}
כ,יג לא תחמד, בית רעך; {ס} לא-תחמד אשת רעך, ועבדו ואמתו ושורו וחמרו, וכל, אשר לרעך. {פ}
כ,יד וכל-העם ראים את-הקולת ואת-הלפידם, ואת קול השפר, ואת-ההר, עשן; וירא העם וינעו, ויעמדו מרחק. כ,טו ויאמרו, אל-משה, דבר-אתה עמנו, ונשמעה; ואל-ידבר עמנו אלהים, פן-נמות. כ,טז ויאמר משה אל-העם, אל-תיראו, כי לבעבור נסות אתכם, בא האלהים; ובעבור, תהיה יראתו על-פניכם--לבלתי תחטאו. כ,יז ויעמד העם, מרחק; ומשה נגש אל-הערפל, אשר-שם האלהים. {ס}
כ,יח ויאמר יהוה אל-משה, כה תאמר אל-בני ישראל: אתם ראיתם--כי מן-השמים, דברתי עמכם. כ,יט לא תעשון, אתי: אלהי כסף ואלהי זהב, לא תעשו לכם. כ,כ מזבח אדמה, תעשה-לי, וזבחת עליו את-עלתיך ואת-שלמיך, את-צאנך ואת-בקרך; בכל-המקום אשר אזכיר את-שמי, אבוא אליך וברכתיך. כ,כא ואם-מזבח אבנים תעשה-לי, לא-תבנה אתהן גזית: כי חרבך הנפת עליה, ותחללה. כ,כב ולא-תעלה במעלת, על-מזבחי: אשר לא-תגלה ערותך, עליו. {פ}
כא,א ואלה, המשפטים, אשר תשים, לפניהם. כא,ב כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבד; ובשבעת--יצא לחפשי, חנם. כא,ג אם-בגפו יבא, בגפו יצא; אם-בעל אשה הוא, ויצאה אשתו עמו. כא,ד אם-אדניו יתן-לו אשה, וילדה-לו בנים או בנות--האשה וילדיה, תהיה לאדניה, והוא, יצא בגפו. כא,ה ואם-אמר יאמר, העבד, אהבתי את-אדני, את-אשתי ואת-בני; לא אצא, חפשי. כא,ו והגישו אדניו, אל-האלהים, והגישו אל-הדלת, או אל-המזוזה; ורצע אדניו את-אזנו במרצע, ועבדו לעלם. {ס}
כא,ז וכי-ימכר איש את-בתו, לאמה--לא תצא, כצאת העבדים. כא,ח אם-רעה בעיני אדניה, אשר-לא (לו) יעדה--והפדה: לעם נכרי לא-ימשל למכרה, בבגדו-בה. כא,ט ואם-לבנו, ייעדנה--כמשפט הבנות, יעשה-לה. כא,י אם-אחרת, יקח-לו--שארה כסותה וענתה, לא יגרע. כא,יא ואם-שלש-אלה--לא יעשה, לה: ויצאה חנם, אין כסף. {ס}
כא,יב מכה איש ומת, מות יומת. כא,יג ואשר לא צדה, והאלהים אנה לידו--ושמתי לך מקום, אשר ינוס שמה. {ס}
כא,יד וכי-יזד איש על-רעהו, להרגו בערמה--מעם מזבחי, תקחנו למות. {ס}
כא,טו ומכה אביו ואמו, מות יומת. {ס}
כא,טז וגנב איש ומכרו ונמצא בידו, מות יומת. {ס}
כא,יז ומקלל אביו ואמו, מות יומת. {ס}
כא,יח וכי-יריבן אנשים--והכה-איש את-רעהו, באבן או באגרף; ולא ימות, ונפל למשכב. כא,יט אם-יקום והתהלך בחוץ, על-משענתו--ונקה המכה: רק שבתו יתן, ורפא ירפא. {ס}
כא,כ וכי-יכה איש את-עבדו או את-אמתו, בשבט, ומת, תחת ידו--נקם, ינקם. כא,כא אך אם-יום או יומים, יעמד--לא יקם, כי כספו הוא. {ס}
כא,כב וכי-ינצו אנשים, ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה, ולא יהיה, אסון--ענוש יענש, כאשר ישית עליו בעל האשה, ונתן, בפללים. כא,כג ואם-אסון, יהיה--ונתתה נפש, תחת נפש. כא,כד עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל. כא,כה כויה תחת כויה, פצע תחת פצע, חבורה, תחת חבורה. {ס}
כא,כו וכי-יכה איש את-עין עבדו, או-את-עין אמתו--ושחתה: לחפשי ישלחנו, תחת עינו. כא,כז ואם-שן עבדו או-שן אמתו, יפיל--לחפשי ישלחנו, תחת שנו. {פ}
כא,כח וכי-יגח שור את-איש או את-אשה, ומת--סקול יסקל השור, ולא יאכל את-בשרו, ובעל השור, נקי. כא,כט ואם שור נגח הוא מתמל שלשם, והועד בבעליו ולא ישמרנו, והמית איש, או אשה--השור, יסקל, וגם-בעליו, יומת. כא,ל אם-כפר, יושת עליו--ונתן פדין נפשו, ככל אשר-יושת עליו. כא,לא או-בן יגח, או-בת יגח--כמשפט הזה, יעשה לו. כא,לב אם-עבד יגח השור, או אמה--כסף שלשים שקלים, יתן לאדניו, והשור, יסקל. {ס}
כא,לג וכי-יפתח איש בור, או כי-יכרה איש בר--ולא יכסנו; ונפל-שמה שור, או חמור. כא,לד בעל הבור ישלם, כסף ישיב לבעליו; והמת, יהיה-לו. {ס}
כא,לה וכי-יגף שור-איש את-שור רעהו, ומת--ומכרו את-השור החי, וחצו את-כספו, וגם את-המת, יחצון. כא,לו או נודע, כי שור נגח הוא מתמול שלשם, ולא ישמרנו, בעליו--שלם ישלם שור תחת השור, והמת יהיה-לו. {ס}
כא,לז כי יגנב-איש שור או-שה, וטבחו או מכרו--חמשה בקר, ישלם תחת השור, וארבע-צאן, תחת השה. כב,א אם-במחתרת ימצא הגנב, והכה ומת--אין לו, דמים. כב,ב אם-זרחה השמש עליו, דמים לו: שלם ישלם--אם-אין לו, ונמכר בגנבתו. כב,ג אם-המצא תמצא בידו הגנבה, משור עד-חמור עד-שה--חיים: שנים, ישלם. {ס}
כב,ד כי יבער-איש, שדה או-כרם, ושלח את-בעירה, ובער בשדה אחר--מיטב שדהו ומיטב כרמו, ישלם. {ס}
כב,ה כי-תצא אש ומצאה קצים, ונאכל גדיש, או הקמה, או השדה--שלם ישלם, המבער את-הבערה. {ס}
כב,ו כי-יתן איש אל-רעהו כסף או-כלים, לשמר, וגנב, מבית האיש--אם-ימצא הגנב, ישלם שנים. כב,ז אם-לא ימצא הגנב, ונקרב בעל-הבית אל-האלהים: אם-לא שלח ידו, במלאכת רעהו. כב,ח על-כל-דבר-פשע על-שור על-חמור על-שה על-שלמה על-כל-אבדה, אשר יאמר כי-הוא זה--עד האלהים, יבא דבר-שניהם: אשר ירשיען אלהים, ישלם שנים לרעהו. {ס}
כב,ט כי-יתן איש אל-רעהו חמור או-שור או-שה, וכל-בהמה--לשמר; ומת או-נשבר או-נשבה, אין ראה. כב,י שבעת יהוה, תהיה בין שניהם--אם-לא שלח ידו, במלאכת רעהו; ולקח בעליו, ולא ישלם. כב,יא ואם-גנב יגנב, מעמו--ישלם, לבעליו. כב,יב אם-טרף יטרף, יבאהו עד: הטרפה, לא ישלם. {פ}
כב,יג וכי-ישאל איש מעם רעהו, ונשבר או-מת; בעליו אין-עמו, שלם ישלם. כב,יד אם-בעליו עמו, לא ישלם: אם-שכיר הוא, בא בשכרו. {ס}
כב,טו וכי-יפתה איש, בתולה אשר לא-ארשה--ושכב עמה: מהר ימהרנה לו, לאשה. כב,טז אם-מאן ימאן אביה, לתתה לו--כסף ישקל, כמהר הבתולת. {ס}
כב,יז מכשפה, לא תחיה. כב,יח כל-שכב עם-בהמה, מות יומת. {ס}
כב,יט זבח לאלהים, יחרם--בלתי ליהוה, לבדו. כב,כ וגר לא-תונה, ולא תלחצנו: כי-גרים הייתם, בארץ מצרים. כב,כא כל-אלמנה ויתום, לא תענון. כב,כב אם-ענה תענה, אתו--כי אם-צעק יצעק אלי, שמע אשמע צעקתו. כב,כג וחרה אפי, והרגתי אתכם בחרב; והיו נשיכם אלמנות, ובניכם יתמים. {פ}
כב,כד אם-כסף תלוה את-עמי, את-העני עמך--לא-תהיה לו, כנשה; לא-תשימון עליו, נשך. כב,כה אם-חבל תחבל, שלמת רעך--עד-בא השמש, תשיבנו לו. כב,כו כי הוא כסותה לבדה, הוא שמלתו לערו; במה ישכב--והיה כי-יצעק אלי, ושמעתי כי-חנון אני. {ס}
כב,כז אלהים, לא תקלל; ונשיא בעמך, לא תאר. כב,כח מלאתך ודמעך, לא תאחר; בכור בניך, תתן-לי. כב,כט כן-תעשה לשרך, לצאנך: שבעת ימים יהיה עם-אמו, ביום השמיני תתנו-לי. כב,ל ואנשי-קדש, תהיון לי; ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, לכלב תשלכון אתו. {ס}
כג,א לא תשא, שמע שוא; אל-תשת ידך עם-רשע, להית עד חמס. כג,ב לא-תהיה אחרי-רבים, לרעת; ולא-תענה על-רב, לנטת אחרי רבים--להטת. כג,ג ודל, לא תהדר בריבו. {ס}
כג,ד כי תפגע שור איבך, או חמרו--תעה: השב תשיבנו, לו. {ס}
כג,ה כי-תראה חמור שנאך, רבץ תחת משאו, וחדלת, מעזב לו--עזב תעזב, עמו. {ס}
כג,ו לא תטה משפט אבינך, בריבו. כג,ז מדבר-שקר, תרחק; ונקי וצדיק אל-תהרג, כי לא-אצדיק רשע. כג,ח ושחד, לא תקח: כי השחד יעור פקחים, ויסלף דברי צדיקים. כג,ט וגר, לא תלחץ; ואתם, ידעתם את-נפש הגר--כי-גרים הייתם, בארץ מצרים. כג,י ושש שנים, תזרע את-ארצך; ואספת, את-תבואתה. כג,יא והשביעת תשמטנה ונטשתה, ואכלו אביני עמך, ויתרם, תאכל חית השדה; כן-תעשה לכרמך, לזיתך. כג,יב ששת ימים תעשה מעשיך, וביום השביעי תשבת--למען ינוח, שורך וחמרך, וינפש בן-אמתך, והגר. כג,יג ובכל אשר-אמרתי אליכם, תשמרו; ושם אלהים אחרים לא תזכירו, לא ישמע על-פיך. כג,יד שלש רגלים, תחג לי בשנה. כג,טו את-חג המצות, תשמר--שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב, כי-בו יצאת ממצרים; ולא-יראו פני, ריקם. כג,טז וחג הקציר בכורי מעשיך, אשר תזרע בשדה; וחג האסף בצאת השנה, באספך את-מעשיך מן-השדה. כג,יז שלש פעמים, בשנה--יראה, כל-זכורך, אל-פני, האדן יהוה. כג,יח לא-תזבח על-חמץ, דם-זבחי; ולא-ילין חלב-חגי, עד-בקר. כג,יט ראשית, בכורי אדמתך, תביא, בית יהוה אלהיך; לא-תבשל גדי, בחלב אמו. {פ}
כג,כ הנה אנכי שלח מלאך, לפניך, לשמרך, בדרך; ולהביאך, אל-המקום אשר הכנתי. כג,כא השמר מפניו ושמע בקלו, אל-תמר בו: כי לא ישא לפשעכם, כי שמי בקרבו. כג,כב כי אם-שמוע תשמע, בקלו, ועשית, כל אשר אדבר--ואיבתי, את-איביך, וצרתי, את-צרריך. כג,כג כי-ילך מלאכי, לפניך, והביאך אל-האמרי והחתי, והפרזי והכנעני החוי והיבוסי; והכחדתיו. כג,כד לא-תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם, ולא תעשה כמעשיהם: כי הרס תהרסם, ושבר תשבר מצבתיהם. כג,כה ועבדתם, את יהוה אלהיכם, וברך את-לחמך, ואת-מימיך; והסרתי מחלה, מקרבך. {ס}
כג,כו לא תהיה משכלה ועקרה, בארצך; את-מספר ימיך, אמלא. כג,כז את-אימתי, אשלח לפניך, והמתי את-כל-העם, אשר תבא בהם; ונתתי את-כל-איביך אליך, ערף. כג,כח ושלחתי את-הצרעה, לפניך; וגרשה, את-החוי את-הכנעני ואת-החתי--מלפניך. כג,כט לא אגרשנו מפניך, בשנה אחת: פן-תהיה הארץ שממה, ורבה עליך חית השדה. כג,ל מעט מעט אגרשנו, מפניך, עד אשר תפרה, ונחלת את-הארץ. כג,לא ושתי את-גבלך, מים-סוף ועד-ים פלשתים, וממדבר, עד-הנהר: כי אתן בידכם, את ישבי הארץ, וגרשתמו, מפניך. כג,לב לא-תכרת להם ולאלהיהם, ברית. כג,לג לא ישבו בארצך, פן-יחטיאו אתך לי: כי תעבד את-אלהיהם, כי-יהיה לך למוקש. {פ}
כד,א ואל-משה אמר עלה אל-יהוה, אתה ואהרן נדב ואביהוא, ושבעים, מזקני ישראל; והשתחויתם, מרחק. כד,ב ונגש משה לבדו אל-יהוה, והם לא יגשו; והעם, לא יעלו עמו. כד,ג ויבא משה, ויספר לעם את כל-דברי יהוה, ואת, כל-המשפטים; ויען כל-העם קול אחד, ויאמרו, כל-הדברים אשר-דבר יהוה, נעשה. כד,ד ויכתב משה, את כל-דברי יהוה, וישכם בבקר, ויבן מזבח תחת ההר; ושתים עשרה מצבה, לשנים עשר שבטי ישראל. כד,ה וישלח, את-נערי בני ישראל, ויעלו, עלת; ויזבחו זבחים שלמים, ליהוה--פרים. כד,ו ויקח משה חצי הדם, וישם באגנת; וחצי הדם, זרק על-המזבח. כד,ז ויקח ספר הברית, ויקרא באזני העם; ויאמרו, כל אשר-דבר יהוה נעשה ונשמע. כד,ח ויקח משה את-הדם, ויזרק על-העם; ויאמר, הנה דם-הברית אשר כרת יהוה עמכם, על כל-הדברים, האלה. כד,ט ויעל משה, ואהרן--נדב, ואביהוא, ושבעים, מזקני ישראל. כד,י ויראו, את אלהי ישראל; ותחת רגליו, כמעשה לבנת הספיר, וכעצם השמים, לטהר. כד,יא ואל-אצילי בני ישראל, לא שלח ידו; ויחזו, את-האלהים, ויאכלו, וישתו. {ס}
כד,יב ויאמר יהוה אל-משה, עלה אלי ההרה--והיה-שם; ואתנה לך את-לחת האבן, והתורה והמצוה, אשר כתבתי, להורתם. כד,יג ויקם משה, ויהושע משרתו; ויעל משה, אל-הר האלהים. כד,יד ואל-הזקנים אמר שבו-לנו בזה, עד אשר-נשוב אליכם; והנה אהרן וחור עמכם, מי-בעל דברים יגש אלהם. כד,טו ויעל משה, אל-ההר; ויכס הענן, את-ההר. כד,טז וישכן כבוד-יהוה על-הר סיני, ויכסהו הענן ששת ימים; ויקרא אל-משה ביום השביעי, מתוך הענן. כד,יז ומראה כבוד יהוה, כאש אכלת בראש ההר, לעיני, בני ישראל. כד,יח ויבא משה בתוך הענן, ויעל אל-ההר; ויהי משה, בהר, ארבעים יום, וארבעים לילה. {פ}
כה,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כה,ב דבר אל-בני ישראל, ויקחו-לי תרומה: מאת כל-איש אשר ידבנו לבו, תקחו את-תרומתי. כה,ג וזאת, התרומה, אשר תקחו, מאתם: זהב וכסף, ונחשת. כה,ד ותכלת וארגמן ותולעת שני, ושש ועזים. כה,ה וערת אילם מאדמים וערת תחשים, ועצי שטים. כה,ו שמן, למאר; בשמים לשמן המשחה, ולקטרת הסמים. כה,ז אבני-שהם, ואבני מלאים, לאפד, ולחשן. כה,ח ועשו לי, מקדש; ושכנתי, בתוכם. כה,ט ככל, אשר אני מראה אותך, את תבנית המשכן, ואת תבנית כל-כליו; וכן, תעשו. {ס}
כה,י ועשו ארון, עצי שטים: אמתים וחצי ארכו, ואמה וחצי רחבו, ואמה וחצי, קמתו. כה,יא וצפית אתו זהב טהור, מבית ומחוץ תצפנו; ועשית עליו זר זהב, סביב. כה,יב ויצקת לו, ארבע טבעת זהב, ונתתה, על ארבע פעמתיו; ושתי טבעת, על-צלעו האחת, ושתי טבעת, על-צלעו השנית. כה,יג ועשית בדי, עצי שטים; וצפית אתם, זהב. כה,יד והבאת את-הבדים בטבעת, על צלעת הארן, לשאת את-הארן, בהם. כה,טו בטבעת, הארן, יהיו, הבדים: לא יסרו, ממנו. כה,טז ונתת, אל-הארן--את, העדת, אשר אתן, אליך. כה,יז ועשית כפרת, זהב טהור: אמתים וחצי ארכה, ואמה וחצי רחבה. כה,יח ועשית שנים כרבים, זהב; מקשה תעשה אתם, משני קצות הכפרת. כה,יט ועשה כרוב אחד מקצה, מזה, וכרוב-אחד מקצה, מזה; מן-הכפרת תעשו את-הכרבים, על-שני קצותיו. כה,כ והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה, סככים בכנפיהם על-הכפרת, ופניהם, איש אל-אחיו; אל-הכפרת--יהיו, פני הכרבים. כה,כא ונתת את-הכפרת על-הארן, מלמעלה; ואל-הארן--תתן את-העדת, אשר אתן אליך. כה,כב ונועדתי לך, שם, ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים, אשר על-ארון העדת--את כל-אשר אצוה אותך, אל-בני ישראל. {פ}
כה,כג ועשית שלחן, עצי שטים: אמתים ארכו ואמה רחבו, ואמה וחצי קמתו. כה,כד וצפית אתו, זהב טהור; ועשית לו זר זהב, סביב. כה,כה ועשית לו מסגרת טפח, סביב; ועשית זר-זהב למסגרתו, סביב. כה,כו ועשית לו, ארבע טבעת זהב; ונתת, את-הטבעת, על ארבע הפאת, אשר לארבע רגליו. כה,כז לעמת, המסגרת, תהיין, הטבעת--לבתים לבדים, לשאת את-השלחן. כה,כח ועשית את-הבדים עצי שטים, וצפית אתם זהב; ונשא-בם, את-השלחן. כה,כט ועשית קערתיו וכפתיו, וקשותיו ומנקיתיו, אשר יסך, בהן; זהב טהור, תעשה אתם. כה,ל ונתת על-השלחן לחם פנים, לפני תמיד. {פ}
כה,לא ועשית מנרת, זהב טהור; מקשה תעשה המנורה, ירכה וקנה, גביעיה כפתריה ופרחיה, ממנה יהיו. כה,לב וששה קנים, יצאים מצדיה: שלשה קני מנרה, מצדה האחד, ושלשה קני מנרה, מצדה השני. כה,לג שלשה גבעים משקדים בקנה האחד, כפתר ופרח, ושלשה גבעים משקדים בקנה האחד, כפתר ופרח; כן לששת הקנים, היצאים מן-המנרה. כה,לד ובמנרה, ארבעה גבעים: משקדים--כפתריה, ופרחיה. כה,לה וכפתר תחת שני הקנים ממנה, וכפתר תחת שני הקנים ממנה, וכפתר, תחת-שני הקנים ממנה--לששת, הקנים, היצאים, מן-המנרה. כה,לו כפתריהם וקנתם, ממנה יהיו; כלה מקשה אחת, זהב טהור. כה,לז ועשית את-נרתיה, שבעה; והעלה, את-נרתיה, והאיר, על-עבר פניה. כה,לח ומלקחיה ומחתתיה, זהב טהור. כה,לט ככר זהב טהור, יעשה אתה--את כל-הכלים, האלה. כה,מ וראה, ועשה: בתבניתם--אשר-אתה מראה, בהר. {ס}
כו,א ואת-המשכן תעשה, עשר יריעת: שש משזר, ותכלת וארגמן ותלעת שני--כרבים מעשה חשב, תעשה אתם. כו,ב ארך היריעה האחת, שמנה ועשרים באמה, ורחב ארבע באמה, היריעה האחת; מדה אחת, לכל-היריעת. כו,ג חמש היריעת, תהיין חברת, אשה, אל-אחתה; וחמש יריעת חברת, אשה אל-אחתה. כו,ד ועשית ללאת תכלת, על שפת היריעה האחת, מקצה, בחברת; וכן תעשה, בשפת היריעה, הקיצונה, במחברת השנית. כו,ה חמשים ללאת, תעשה ביריעה האחת, וחמשים ללאת תעשה בקצה היריעה, אשר במחברת השנית: מקבילת, הללאת, אשה, אל-אחתה. כו,ו ועשית, חמשים קרסי זהב; וחברת את-היריעת אשה אל-אחתה, בקרסים, והיה המשכן, אחד. כו,ז ועשית יריעת עזים, לאהל על-המשכן; עשתי-עשרה יריעת, תעשה אתם. כו,ח ארך היריעה האחת, שלשים באמה, ורחב ארבע באמה, היריעה האחת; מדה אחת, לעשתי עשרה יריעת. כו,ט וחברת את-חמש היריעת, לבד, ואת-שש היריעת, לבד; וכפלת את-היריעה הששית, אל-מול פני האהל. כו,י ועשית חמשים ללאת, על שפת היריעה האחת, הקיצנה, בחברת; וחמשים ללאת, על שפת היריעה, החברת, השנית. כו,יא ועשית קרסי נחשת, חמשים; והבאת את-הקרסים בללאת, וחברת את-האהל והיה אחד. כו,יב וסרח, העדף, ביריעת, האהל--חצי היריעה, העדפת, תסרח, על אחרי המשכן. כו,יג והאמה מזה והאמה מזה, בעדף, בארך, יריעת האהל: יהיה סרוח על-צדי המשכן, מזה ומזה--לכסתו. כו,יד ועשית מכסה לאהל, ערת אילם מאדמים, ומכסה ערת תחשים, מלמעלה. {פ}
כו,טו ועשית את-הקרשים, למשכן, עצי שטים, עמדים. כו,טז עשר אמות, ארך הקרש; ואמה וחצי האמה, רחב הקרש האחד. כו,יז שתי ידות, לקרש האחד--משלבת, אשה אל-אחתה; כן תעשה, לכל קרשי המשכן. כו,יח ועשית את-הקרשים, למשכן, עשרים קרש, לפאת נגבה תימנה. כו,יט וארבעים, אדני-כסף, תעשה, תחת עשרים הקרש: שני אדנים תחת-הקרש האחד, לשתי ידתיו, ושני אדנים תחת-הקרש האחד, לשתי ידתיו. כו,כ ולצלע המשכן השנית, לפאת צפון, עשרים, קרש. כו,כא וארבעים אדניהם, כסף: שני אדנים, תחת הקרש האחד, ושני אדנים, תחת הקרש האחד. כו,כב ולירכתי המשכן, ימה, תעשה, ששה קרשים. כו,כג ושני קרשים תעשה, למקצעת המשכן--בירכתים. כו,כד ויהיו תאמם, מלמטה, ויחדו יהיו תמים על-ראשו, אל-הטבעת האחת; כן יהיה לשניהם, לשני המקצעת יהיו. כו,כה והיו, שמנה קרשים, ואדניהם כסף, ששה עשר אדנים: שני אדנים, תחת הקרש האחד, ושני אדנים, תחת הקרש האחד. כו,כו ועשית בריחם, עצי שטים, חמשה, לקרשי צלע-המשכן האחד. כו,כז וחמשה בריחם, לקרשי צלע-המשכן השנית; וחמשה בריחם, לקרשי צלע המשכן, לירכתים, ימה. כו,כח והבריח התיכן, בתוך הקרשים, מברח, מן-הקצה אל-הקצה. כו,כט ואת-הקרשים תצפה זהב, ואת-טבעתיהם תעשה זהב--בתים, לבריחם; וצפית את-הבריחם, זהב. כו,ל והקמת, את-המשכן: כמשפטו--אשר הראית, בהר. {ס}
כו,לא ועשית פרכת, תכלת וארגמן ותולעת שני--ושש משזר; מעשה חשב יעשה אתה, כרבים. כו,לב ונתתה אתה, על-ארבעה עמודי שטים, מצפים זהב, וויהם זהב--על-ארבעה, אדני-כסף. כו,לג ונתתה את-הפרכת, תחת הקרסים, והבאת שמה מבית לפרכת, את ארון העדות; והבדילה הפרכת, לכם, בין הקדש, ובין קדש הקדשים. כו,לד ונתת, את-הכפרת, על, ארון העדת--בקדש, הקדשים. כו,לה ושמת את-השלחן, מחוץ לפרכת, ואת-המנרה נכח השלחן, על צלע המשכן תימנה; והשלחן--תתן, על-צלע צפון. כו,לו ועשית מסך לפתח האהל, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, מעשה, רקם. כו,לז ועשית למסך, חמשה עמודי שטים, וצפית אתם זהב, וויהם זהב; ויצקת להם, חמשה אדני נחשת. {ס}
כז,א ועשית את-המזבח, עצי שטים: חמש אמות ארך וחמש אמות רחב, רבוע יהיה המזבח, ושלש אמות, קמתו. כז,ב ועשית קרנתיו, על ארבע פנתיו--ממנו, תהיין קרנתיו; וצפית אתו, נחשת. כז,ג ועשית סירתיו, לדשנו, ויעיו ומזרקתיו, ומזלגתיו ומחתתיו; לכל-כליו, תעשה נחשת. כז,ד ועשית לו מכבר, מעשה רשת נחשת; ועשית על-הרשת, ארבע טבעת נחשת, על, ארבע קצותיו. כז,ה ונתתה אתה, תחת כרכב המזבח--מלמטה; והיתה הרשת, עד חצי המזבח. כז,ו ועשית בדים למזבח, בדי עצי שטים; וצפית אתם, נחשת. כז,ז והובא את-בדיו, בטבעת; והיו הבדים, על-שתי צלעת המזבח--בשאת אתו. כז,ח נבוב לחת, תעשה אתו: כאשר הראה אתך בהר, כן יעשו. {ס}
כז,ט ועשית, את חצר המשכן--לפאת נגב-תימנה קלעים לחצר שש משזר, מאה באמה ארך, לפאה, האחת. כז,י ועמדיו עשרים, ואדניהם עשרים נחשת; ווי העמדים וחשקיהם, כסף. כז,יא וכן לפאת צפון בארך, קלעים מאה ארך; ועמדו עשרים, ואדניהם עשרים נחשת, ווי העמדים וחשקיהם, כסף. כז,יב ורחב החצר לפאת-ים, קלעים חמשים אמה; עמדיהם עשרה, ואדניהם עשרה. כז,יג ורחב החצר, לפאת קדמה מזרחה--חמשים אמה. כז,יד וחמש עשרה אמה קלעים, לכתף; עמדיהם שלשה, ואדניהם שלשה. כז,טו ולכתף, השנית--חמש עשרה, קלעים; עמדיהם שלשה, ואדניהם שלשה. כז,טז ולשער החצר מסך עשרים אמה, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר--מעשה רקם; עמדיהם, ארבעה, ואדניהם, ארבעה. כז,יז כל-עמודי החצר סביב מחשקים כסף, וויהם כסף; ואדניהם, נחשת. כז,יח ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים, וקמה חמש אמות--שש משזר; ואדניהם, נחשת. כז,יט לכל כלי המשכן, בכל עבדתו, וכל-יתדתיו וכל-יתדת החצר, נחשת. {ס}
כז,כ ואתה תצוה את-בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך כתית--למאור: להעלת נר, תמיד. כז,כא באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על-העדת, יערך אתו אהרן ובניו מערב עד-בקר--לפני יהוה: חקת עולם לדרתם, מאת בני ישראל. {ס}
כח,א ואתה הקרב אליך את-אהרן אחיך ואת-בניו אתו, מתוך בני ישראל--לכהנו-לי: אהרן--נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר, בני אהרן. כח,ב ועשית בגדי-קדש, לאהרן אחיך, לכבוד, ולתפארת. כח,ג ואתה, תדבר אל-כל-חכמי-לב, אשר מלאתיו, רוח חכמה; ועשו את-בגדי אהרן, לקדשו--לכהנו-לי. כח,ד ואלה הבגדים אשר יעשו, חשן ואפוד ומעיל, וכתנת תשבץ, מצנפת ואבנט; ועשו בגדי-קדש לאהרן אחיך, ולבניו--לכהנו-לי. כח,ה והם יקחו את-הזהב, ואת-התכלת ואת-הארגמן, ואת-תולעת השני, ואת-השש. {פ}
כח,ו ועשו, את-האפד: זהב תכלת וארגמן תולעת שני, ושש משזר--מעשה חשב. כח,ז שתי כתפת חברת, יהיה-לו אל-שני קצותיו--וחבר. כח,ח וחשב אפדתו אשר עליו, כמעשהו ממנו יהיה: זהב, תכלת וארגמן ותולעת שני--ושש משזר. כח,ט ולקחת, את-שתי אבני-שהם; ופתחת עליהם, שמות בני ישראל. כח,י ששה, משמתם, על, האבן האחת; ואת-שמות הששה הנותרים, על-האבן השנית--כתולדתם. כח,יא מעשה חרש, אבן--פתוחי חתם תפתח את-שתי האבנים, על-שמת בני ישראל; מסבת משבצות זהב, תעשה אתם. כח,יב ושמת את-שתי האבנים, על כתפת האפד, אבני זכרן, לבני ישראל; ונשא אהרן את-שמותם לפני יהוה, על-שתי כתפיו--לזכרן. {ס}
כח,יג ועשית משבצת, זהב. כח,יד ושתי שרשרת זהב טהור, מגבלת תעשה אתם מעשה עבת; ונתתה את-שרשרת העבתת, על-המשבצת. {ס}
כח,טו ועשית חשן משפט, מעשה חשב--כמעשה אפד, תעשנו; זהב תכלת וארגמן ותולעת שני, ושש משזר--תעשה אתו. כח,טז רבוע יהיה, כפול; זרת ארכו, וזרת רחבו. כח,יז ומלאת בו מלאת אבן, ארבעה טורים אבן: טור, אדם פטדה וברקת--הטור, האחד. כח,יח והטור, השני--נפך ספיר, ויהלם. כח,יט והטור, השלישי--לשם שבו, ואחלמה. כח,כ והטור, הרביעי--תרשיש ושהם, וישפה; משבצים זהב יהיו, במלואתם. כח,כא והאבנים תהיין על-שמת בני-ישראל, שתים עשרה--על-שמתם; פתוחי חותם, איש על-שמו, תהיין, לשני עשר שבט. כח,כב ועשית על-החשן שרשת גבלת, מעשה עבת, זהב, טהור. כח,כג ועשית, על-החשן, שתי, טבעות זהב; ונתת, את-שתי הטבעות, על-שני, קצות החשן. כח,כד ונתתה, את-שתי עבתת הזהב, על-שתי, הטבעת--אל-קצות, החשן. כח,כה ואת שתי קצות שתי העבתת, תתן על-שתי המשבצות; ונתתה על-כתפות האפד, אל-מול פניו. כח,כו ועשית, שתי טבעות זהב, ושמת אתם, על-שני קצות החשן--על-שפתו, אשר אל-עבר האפד ביתה. כח,כז ועשית, שתי טבעות זהב, ונתתה אתם על-שתי כתפות האפוד מלמטה ממול פניו, לעמת מחברתו--ממעל, לחשב האפוד. כח,כח וירכסו את-החשן מטבעתו אל-טבעת האפוד, בפתיל תכלת, להיות, על-חשב האפוד; ולא-יזח החשן, מעל האפוד. כח,כט ונשא אהרן את-שמות בני-ישראל בחשן המשפט, על-לבו--בבאו אל-הקדש: לזכרן לפני-יהוה, תמיד. כח,ל ונתת אל-חשן המשפט, את-האורים ואת-התמים, והיו על-לב אהרן, בבאו לפני יהוה; ונשא אהרן את-משפט בני-ישראל על-לבו, לפני יהוה--תמיד. {ס}
כח,לא ועשית את-מעיל האפוד, כליל תכלת. כח,לב והיה פי-ראשו, בתוכו; שפה יהיה לפיו סביב מעשה ארג, כפי תחרא יהיה-לו--לא יקרע. כח,לג ועשית על-שוליו, רמני תכלת וארגמן ותולעת שני--על-שוליו, סביב; ופעמני זהב בתוכם, סביב. כח,לד פעמן זהב ורמון, פעמן זהב ורמון, על-שולי המעיל, סביב. כח,לה והיה על-אהרן, לשרת; ונשמע קולו בבאו אל-הקדש לפני יהוה, ובצאתו--ולא ימות. {ס}
כח,לו ועשית ציץ, זהב טהור; ופתחת עליו פתוחי חתם, קדש ליהוה. כח,לז ושמת אתו על-פתיל תכלת, והיה על-המצנפת; אל-מול פני-המצנפת, יהיה. כח,לח והיה, על-מצח אהרן, ונשא אהרן את-עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל, לכל-מתנת קדשיהם; והיה על-מצחו תמיד, לרצון להם לפני יהוה. כח,לט ושבצת הכתנת שש, ועשית מצנפת שש; ואבנט תעשה, מעשה רקם. כח,מ ולבני אהרן תעשה כתנת, ועשית להם אבנטים; ומגבעות תעשה להם, לכבוד ולתפארת. כח,מא והלבשת אתם את-אהרן אחיך, ואת-בניו אתו; ומשחת אתם ומלאת את-ידם, וקדשת אתם--וכהנו לי. כח,מב ועשה להם מכנסי-בד, לכסות בשר ערוה; ממתנים ועד-ירכים, יהיו. כח,מג והיו על-אהרן ועל-בניו בבאם אל-אהל מועד, או בגשתם אל-המזבח לשרת בקדש, ולא-ישאו עון, ומתו: חקת עולם לו, ולזרעו אחריו. {ס}
כט,א וזה הדבר אשר-תעשה להם, לקדש אתם--לכהן לי: לקח פר אחד בן-בקר, ואילם שנים--תמימם. כט,ב ולחם מצות, וחלת מצת בלולת בשמן, ורקיקי מצות, משחים בשמן; סלת חטים, תעשה אתם. כט,ג ונתת אותם על-סל אחד, והקרבת אתם בסל; ואת-הפר--ואת, שני האילם. כט,ד ואת-אהרן ואת-בניו תקריב, אל-פתח אהל מועד; ורחצת אתם, במים. כט,ה ולקחת את-הבגדים, והלבשת את-אהרן את-הכתנת, ואת מעיל האפד, ואת-האפד ואת-החשן; ואפדת לו, בחשב האפד. כט,ו ושמת המצנפת, על-ראשו; ונתת את-נזר הקדש, על-המצנפת. כט,ז ולקחת את-שמן המשחה, ויצקת על-ראשו; ומשחת, אתו. כט,ח ואת-בניו, תקריב; והלבשתם, כתנת. כט,ט וחגרת אתם אבנט אהרן ובניו, וחבשת להם מגבעת, והיתה להם כהנה, לחקת עולם; ומלאת יד-אהרן, ויד-בניו. כט,י והקרבת, את-הפר, לפני, אהל מועד; וסמך אהרן ובניו את-ידיהם, על-ראש הפר. כט,יא ושחטת את-הפר, לפני יהוה, פתח, אהל מועד. כט,יב ולקחת מדם הפר, ונתתה על-קרנת המזבח באצבעך; ואת-כל-הדם תשפך, אל-יסוד המזבח. כט,יג ולקחת, את-כל-החלב המכסה את-הקרב, ואת היתרת על-הכבד, ואת שתי הכלית ואת-החלב אשר עליהן; והקטרת, המזבחה. כט,יד ואת-בשר הפר, ואת-ערו ואת-פרשו, תשרף באש, מחוץ למחנה: חטאת, הוא. כט,טו ואת-האיל האחד, תקח; וסמכו אהרן ובניו, את-ידיהם--על-ראש האיל. כט,טז ושחטת, את-האיל; ולקחת, את-דמו, וזרקת על-המזבח, סביב. כט,יז ואת-האיל--תנתח, לנתחיו; ורחצת קרבו וכרעיו, ונתת על-נתחיו ועל-ראשו. כט,יח והקטרת את-כל-האיל המזבחה, עלה הוא ליהוה; ריח ניחוח, אשה ליהוה הוא. כט,יט ולקחת, את האיל השני; וסמך אהרן ובניו את-ידיהם, על-ראש האיל. כט,כ ושחטת את-האיל, ולקחת מדמו ונתתה על-תנוך אזן אהרן ועל-תנוך אזן בניו הימנית, ועל-בהן ידם הימנית, ועל-בהן רגלם הימנית; וזרקת את-הדם על-המזבח, סביב. כט,כא ולקחת מן-הדם אשר על-המזבח, ומשמן המשחה, והזית על-אהרן ועל-בגדיו, ועל-בניו ועל-בגדי בניו אתו; וקדש הוא ובגדיו, ובניו ובגדי בניו אתו. כט,כב ולקחת מן-האיל החלב והאליה ואת-החלב המכסה את-הקרב, ואת יתרת הכבד ואת שתי הכלית ואת-החלב אשר עליהן, ואת, שוק הימין: כי איל מלאים, הוא. כט,כג וככר לחם אחת, וחלת לחם שמן אחת--ורקיק אחד: מסל, המצות, אשר, לפני יהוה. כט,כד ושמת הכל--על כפי אהרן, ועל כפי בניו; והנפת אתם תנופה, לפני יהוה. כט,כה ולקחת אתם מידם, והקטרת המזבחה על-העלה; לריח ניחוח לפני יהוה, אשה הוא ליהוה. כט,כו ולקחת את-החזה, מאיל המלאים אשר לאהרן, והנפת אתו תנופה, לפני יהוה; והיה לך, למנה. כט,כז וקדשת את חזה התנופה, ואת שוק התרומה, אשר הונף, ואשר הורם: מאיל, המלאים--מאשר לאהרן, ומאשר לבניו. כט,כח והיה לאהרן ולבניו לחק-עולם, מאת בני ישראל, כי תרומה, הוא; ותרומה יהיה מאת בני-ישראל, מזבחי שלמיהם--תרומתם, ליהוה. כט,כט ובגדי הקדש אשר לאהרן, יהיו לבניו אחריו, למשחה בהם, ולמלא-בם את-ידם. כט,ל שבעת ימים, ילבשם הכהן תחתיו--מבניו: אשר יבא אל-אהל מועד, לשרת בקדש. כט,לא ואת איל המלאים, תקח; ובשלת את-בשרו, במקם קדש. כט,לב ואכל אהרן ובניו את-בשר האיל, ואת-הלחם אשר בסל, פתח, אהל מועד. כט,לג ואכלו אתם אשר כפר בהם, למלא את-ידם לקדש אתם; וזר לא-יאכל, כי-קדש הם. כט,לד ואם-יותר מבשר המלאים, ומן-הלחם--עד-הבקר: ושרפת את-הנותר באש, לא יאכל כי-קדש הוא. כט,לה ועשית לאהרן ולבניו, ככה, ככל אשר-צויתי, אתכה; שבעת ימים, תמלא ידם. כט,לו ופר חטאת תעשה ליום, על-הכפרים, וחטאת על-המזבח, בכפרך עליו; ומשחת אתו, לקדשו. כט,לז שבעת ימים, תכפר על-המזבח, וקדשת, אתו; והיה המזבח קדש קדשים, כל-הנגע במזבח יקדש. {ס}
כט,לח וזה, אשר תעשה על-המזבח: כבשים בני-שנה שנים ליום, תמיד. כט,לט את-הכבש האחד, תעשה בבקר; ואת הכבש השני, תעשה בין הערבים. כט,מ ועשרן סלת בלול בשמן כתית, רבע ההין, ונסך, רביעת ההין יין--לכבש, האחד. כט,מא ואת הכבש השני, תעשה בין הערבים: כמנחת הבקר וכנסכה, תעשה-לה, לריח ניחח, אשה ליהוה. כט,מב עלת תמיד לדרתיכם, פתח אהל-מועד לפני יהוה, אשר אועד לכם שמה, לדבר אליך שם. כט,מג ונעדתי שמה, לבני ישראל; ונקדש, בכבדי. כט,מד וקדשתי את-אהל מועד, ואת-המזבח; ואת-אהרן ואת-בניו אקדש, לכהן לי. כט,מה ושכנתי, בתוך בני ישראל; והייתי להם, לאלהים. כט,מו וידעו, כי אני יהוה אלהיהם, אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים, לשכני בתוכם: אני, יהוה אלהיהם. {פ}
ל,א ועשית מזבח, מקטר קטרת; עצי שטים, תעשה אתו. ל,ב אמה ארכו ואמה רחבו, רבוע יהיה, ואמתים, קמתו; ממנו, קרנתיו. ל,ג וצפית אתו זהב טהור, את-גגו ואת-קירתיו סביב--ואת-קרנתיו; ועשית לו זר זהב, סביב. ל,ד ושתי טבעת זהב תעשה-לו מתחת לזרו, על שתי צלעתיו--תעשה, על-שני צדיו; והיה לבתים לבדים, לשאת אתו בהמה. ל,ה ועשית את-הבדים, עצי שטים; וצפית אתם, זהב. ל,ו ונתתה אתו לפני הפרכת, אשר על-ארן העדת--לפני הכפרת, אשר על-העדת, אשר אועד לך, שמה. ל,ז והקטיר עליו אהרן, קטרת סמים; בבקר בבקר, בהיטיבו את-הנרת--יקטירנה. ל,ח ובהעלת אהרן את-הנרת בין הערבים, יקטירנה--קטרת תמיד לפני יהוה, לדרתיכם. ל,ט לא-תעלו עליו קטרת זרה, ועלה ומנחה; ונסך, לא תסכו עליו. ל,י וכפר אהרן על-קרנתיו, אחת בשנה: מדם חטאת הכפרים, אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם--קדש-קדשים הוא, ליהוה. {פ}
ל,יא וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ל,יב כי תשא את-ראש בני-ישראל, לפקדיהם, ונתנו איש כפר נפשו ליהוה, בפקד אתם; ולא-יהיה בהם נגף, בפקד אתם. ל,יג זה יתנו, כל-העבר על-הפקדים--מחצית השקל, בשקל הקדש: עשרים גרה, השקל--מחצית השקל, תרומה ליהוה. ל,יד כל, העבר על-הפקדים, מבן עשרים שנה, ומעלה--יתן, תרומת יהוה. ל,טו העשיר לא-ירבה, והדל לא ימעיט, ממחצית, השקל--לתת את-תרומת יהוה, לכפר על-נפשתיכם. ל,טז ולקחת את-כסף הכפרים, מאת בני ישראל, ונתת אתו, על-עבדת אהל מועד; והיה לבני ישראל לזכרון לפני יהוה, לכפר על-נפשתיכם. {פ}
ל,יז וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ל,יח ועשית כיור נחשת, וכנו נחשת--לרחצה; ונתת אתו, בין-אהל מועד ובין המזבח, ונתת שמה, מים. ל,יט ורחצו אהרן ובניו, ממנו, את-ידיהם, ואת-רגליהם. ל,כ בבאם אל-אהל מועד, ירחצו-מים--ולא ימתו; או בגשתם אל-המזבח לשרת, להקטיר אשה ליהוה. ל,כא ורחצו ידיהם ורגליהם, ולא ימתו; והיתה להם חק-עולם לו ולזרעו, לדרתם. {פ}
ל,כב וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ל,כג ואתה קח-לך, בשמים ראש, מר-דרור חמש מאות, וקנמן-בשם מחציתו חמשים ומאתים; וקנה-בשם, חמשים ומאתים. ל,כד וקדה, חמש מאות בשקל הקדש; ושמן זית, הין. ל,כה ועשית אתו, שמן משחת-קדש--רקח מרקחת, מעשה רקח; שמן משחת-קדש, יהיה. ל,כו ומשחת בו, את-אהל מועד, ואת, ארון העדת. ל,כז ואת-השלחן, ואת-כל-כליו, ואת-המנרה, ואת-כליה; ואת, מזבח הקטרת. ל,כח ואת-מזבח העלה, ואת-כל-כליו; ואת-הכיר, ואת-כנו. ל,כט וקדשת אתם, והיו קדש קדשים; כל-הנגע בהם, יקדש. ל,ל ואת-אהרן ואת-בניו, תמשח; וקדשת אתם, לכהן לי. ל,לא ואל-בני ישראל, תדבר לאמר: שמן משחת-קדש יהיה זה, לי--לדרתיכם. ל,לב על-בשר אדם, לא ייסך, ובמתכנתו, לא תעשו כמהו; קדש הוא, קדש יהיה לכם. ל,לג איש אשר ירקח כמהו, ואשר יתן ממנו על-זר--ונכרת, מעמיו. {ס}
ל,לד ויאמר יהוה אל-משה קח-לך סמים, נטף ושחלת וחלבנה, סמים, ולבנה זכה: בד בבד, יהיה. ל,לה ועשית אתה קטרת, רקח מעשה רוקח, ממלח, טהור קדש. ל,לו ושחקת ממנה, הדק, ונתתה ממנה לפני העדת באהל מועד, אשר אועד לך שמה; קדש קדשים, תהיה לכם. ל,לז והקטרת, אשר תעשה--במתכנתה, לא תעשו לכם; קדש תהיה לך, ליהוה. ל,לח איש אשר-יעשה כמוה, להריח בה--ונכרת, מעמיו. {ס}
לא,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. לא,ב ראה, קראתי בשם, בצלאל בן-אורי בן-חור, למטה יהודה. לא,ג ואמלא אתו, רוח אלהים, בחכמה ובתבונה ובדעת, ובכל-מלאכה. לא,ד לחשב, מחשבת; לעשות בזהב ובכסף, ובנחשת. לא,ה ובחרשת אבן למלאת, ובחרשת עץ; לעשות, בכל-מלאכה. לא,ו ואני הנה נתתי אתו, את אהליאב בן-אחיסמך למטה-דן, ובלב כל-חכם-לב, נתתי חכמה; ועשו, את כל-אשר צויתך. לא,ז את אהל מועד, ואת-הארן לעדת, ואת-הכפרת, אשר עליו; ואת, כל-כלי האהל. לא,ח ואת-השלחן, ואת-כליו, ואת-המנרה הטהרה, ואת-כל-כליה; ואת, מזבח הקטרת. לא,ט ואת-מזבח העלה, ואת-כל-כליו; ואת-הכיור, ואת-כנו. לא,י ואת, בגדי השרד; ואת-בגדי הקדש לאהרן הכהן, ואת-בגדי בניו לכהן. לא,יא ואת שמן המשחה ואת-קטרת הסמים, לקדש: ככל אשר-צויתך, יעשו. {פ}
לא,יב ויאמר יהוה, אל-משה לאמר. לא,יג ואתה דבר אל-בני ישראל, לאמר, אך את-שבתתי, תשמרו: כי אות הוא ביני וביניכם, לדרתיכם--לדעת, כי אני יהוה מקדשכם. לא,יד ושמרתם, את-השבת, כי קדש הוא, לכם; מחלליה, מות יומת--כי כל-העשה בה מלאכה, ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה. לא,טו ששת ימים, יעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון קדש, ליהוה; כל-העשה מלאכה ביום השבת, מות יומת. לא,טז ושמרו בני-ישראל, את-השבת, לעשות את-השבת לדרתם, ברית עולם. לא,יז ביני, ובין בני ישראל--אות הוא, לעלם: כי-ששת ימים, עשה יהוה את-השמים ואת-הארץ, וביום השביעי, שבת וינפש. {ס}
לא,יח ויתן אל-משה, ככלתו לדבר אתו בהר סיני, שני, לחת העדת--לחת אבן, כתבים באצבע אלהים. לב,א וירא העם, כי-בשש משה לרדת מן-ההר; ויקהל העם על-אהרן, ויאמרו אליו קום עשה-לנו אלהים אשר ילכו לפנינו--כי-זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים, לא ידענו מה-היה לו. לב,ב ויאמר אלהם, אהרן, פרקו נזמי הזהב, אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם; והביאו, אלי. לב,ג ויתפרקו, כל-העם, את-נזמי הזהב, אשר באזניהם; ויביאו, אל-אהרן. לב,ד ויקח מידם, ויצר אתו בחרט, ויעשהו, עגל מסכה; ויאמרו--אלה אלהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצרים. לב,ה וירא אהרן, ויבן מזבח לפניו; ויקרא אהרן ויאמר, חג ליהוה מחר. לב,ו וישכימו, ממחרת, ויעלו עלת, ויגשו שלמים; וישב העם לאכל ושתו, ויקמו לצחק. {פ}
לב,ז וידבר יהוה, אל-משה: לך-רד--כי שחת עמך, אשר העלית מארץ מצרים. לב,ח סרו מהר, מן-הדרך אשר צויתם--עשו להם, עגל מסכה; וישתחוו-לו, ויזבחו-לו, ויאמרו, אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. לב,ט ויאמר יהוה, אל-משה: ראיתי את-העם הזה, והנה עם-קשה-ערף הוא. לב,י ועתה הניחה לי, ויחר-אפי בהם ואכלם; ואעשה אותך, לגוי גדול. לב,יא ויחל משה, את-פני יהוה אלהיו; ויאמר, למה יהוה יחרה אפך בעמך, אשר הוצאת מארץ מצרים, בכח גדול וביד חזקה. לב,יב למה יאמרו מצרים לאמר, ברעה הוציאם להרג אתם בהרים, ולכלתם, מעל פני האדמה; שוב מחרון אפך, והנחם על-הרעה לעמך. לב,יג זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, אשר נשבעת להם בך, ותדבר אלהם, ארבה את-זרעכם ככוכבי השמים; וכל-הארץ הזאת אשר אמרתי, אתן לזרעכם, ונחלו, לעלם. לב,יד וינחם, יהוה, על-הרעה, אשר דבר לעשות לעמו. {פ}
לב,טו ויפן וירד משה, מן-ההר, ושני לחת העדת, בידו: לחת, כתבים משני עבריהם--מזה ומזה, הם כתבים. לב,טז והלחת--מעשה אלהים, המה; והמכתב, מכתב אלהים הוא--חרות, על-הלחת. לב,יז וישמע יהושע את-קול העם, ברעה; ויאמר, אל-משה, קול מלחמה, במחנה. לב,יח ויאמר, אין קול ענות גבורה, ואין קול, ענות חלושה; קול ענות, אנכי שמע. לב,יט ויהי, כאשר קרב אל-המחנה, וירא את-העגל, ומחלת; ויחר-אף משה, וישלך מידו את-הלחת, וישבר אתם, תחת ההר. לב,כ ויקח את-העגל אשר עשו, וישרף באש, ויטחן, עד אשר-דק; ויזר על-פני המים, וישק את-בני ישראל. לב,כא ויאמר משה אל-אהרן, מה-עשה לך העם הזה: כי-הבאת עליו, חטאה גדלה. לב,כב ויאמר אהרן, אל-יחר אף אדני; אתה ידעת את-העם, כי ברע הוא. לב,כג ויאמרו לי--עשה-לנו אלהים, אשר ילכו לפנינו: כי-זה משה האיש, אשר העלנו מארץ מצרים--לא ידענו, מה-היה לו. לב,כד ואמר להם למי זהב, התפרקו ויתנו-לי; ואשלכהו באש, ויצא העגל הזה. לב,כה וירא משה את-העם, כי פרע הוא: כי-פרעה אהרן, לשמצה בקמיהם. לב,כו ויעמד משה, בשער המחנה, ויאמר, מי ליהוה אלי; ויאספו אליו, כל-בני לוי. לב,כז ויאמר להם, כה-אמר יהוה אלהי ישראל, שימו איש-חרבו, על-ירכו; עברו ושובו משער לשער, במחנה, והרגו איש-את-אחיו ואיש את-רעהו, ואיש את-קרבו. לב,כח ויעשו בני-לוי, כדבר משה; ויפל מן-העם ביום ההוא, כשלשת אלפי איש. לב,כט ויאמר משה, מלאו ידכם היום ליהוה, כי איש בבנו, ובאחיו--ולתת עליכם היום, ברכה. לב,ל ויהי, ממחרת, ויאמר משה אל-העם, אתם חטאתם חטאה גדלה; ועתה אעלה אל-יהוה, אולי אכפרה בעד חטאתכם. לב,לא וישב משה אל-יהוה, ויאמר: אנא, חטא העם הזה חטאה גדלה, ויעשו להם, אלהי זהב. לב,לב ועתה, אם-תשא חטאתם; ואם-אין--מחני נא, מספרך אשר כתבת. לב,לג ויאמר יהוה, אל-משה: מי אשר חטא-לי, אמחנו מספרי. לב,לד ועתה לך נחה את-העם, אל אשר-דברתי לך--הנה מלאכי, ילך לפניך; וביום פקדי, ופקדתי עלהם חטאתם. לב,לה ויגף יהוה, את-העם, על אשר עשו את-העגל, אשר עשה אהרן. {ס}
לג,א וידבר יהוה אל-משה, לך עלה מזה--אתה והעם, אשר העלית מארץ מצרים: אל-הארץ, אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר, לזרעך, אתננה. לג,ב ושלחתי לפניך, מלאך; וגרשתי, את-הכנעני האמרי, והחתי והפרזי, החוי והיבוסי. לג,ג אל-ארץ זבת חלב, ודבש: כי לא אעלה בקרבך, כי עם-קשה-ערף אתה--פן-אכלך, בדרך. לג,ד וישמע העם, את-הדבר הרע הזה--ויתאבלו; ולא-שתו איש עדיו, עליו. לג,ה ויאמר יהוה אל-משה, אמר אל-בני-ישראל אתם עם-קשה-ערף--רגע אחד אעלה בקרבך, וכליתיך; ועתה, הורד עדיך מעליך, ואדעה, מה אעשה-לך. לג,ו ויתנצלו בני-ישראל את-עדים, מהר חורב. לג,ז ומשה יקח את-האהל ונטה-לו מחוץ למחנה, הרחק מן-המחנה, וקרא לו, אהל מועד; והיה, כל-מבקש יהוה, יצא אל-אהל מועד, אשר מחוץ למחנה. לג,ח והיה, כצאת משה אל-האהל, יקומו כל-העם, ונצבו איש פתח אהלו; והביטו אחרי משה, עד-באו האהלה. לג,ט והיה, כבא משה האהלה, ירד עמוד הענן, ועמד פתח האהל; ודבר, עם-משה. לג,י וראה כל-העם את-עמוד הענן, עמד פתח האהל; וקם כל-העם והשתחוו, איש פתח אהלו. לג,יא ודבר יהוה אל-משה פנים אל-פנים, כאשר ידבר איש אל-רעהו; ושב, אל-המחנה, ומשרתו יהושע בן-נון נער, לא ימיש מתוך האהל. {פ}
לג,יב ויאמר משה אל-יהוה, ראה אתה אמר אלי העל את-העם הזה, ואתה לא הודעתני, את אשר-תשלח עמי; ואתה אמרת ידעתיך בשם, וגם-מצאת חן בעיני. לג,יג ועתה אם-נא מצאתי חן בעיניך, הודעני נא את-דרכך, ואדעך, למען אמצא-חן בעיניך; וראה, כי עמך הגוי הזה. לג,יד ויאמר: פני ילכו, והנחתי לך. לג,טו ויאמר, אליו: אם-אין פניך הלכים, אל-תעלנו מזה. לג,טז ובמה יודע אפוא, כי-מצאתי חן בעיניך אני ועמך--הלוא, בלכתך עמנו; ונפלינו, אני ועמך, מכל-העם, אשר על-פני האדמה. {פ}
לג,יז ויאמר יהוה אל-משה, גם את-הדבר הזה אשר דברת אעשה: כי-מצאת חן בעיני, ואדעך בשם. לג,יח ויאמר: הראני נא, את-כבדך. לג,יט ויאמר, אני אעביר כל-טובי על-פניך, וקראתי בשם יהוה, לפניך; וחנתי את-אשר אחן, ורחמתי את-אשר ארחם. לג,כ ויאמר, לא תוכל לראת את-פני: כי לא-יראני האדם, וחי. לג,כא ויאמר יהוה, הנה מקום אתי; ונצבת, על-הצור. לג,כב והיה בעבר כבדי, ושמתיך בנקרת הצור; ושכתי כפי עליך, עד-עברי. לג,כג והסרתי, את-כפי, וראית, את-אחרי; ופני, לא יראו. {פ}
לד,א ויאמר יהוה אל-משה, פסל-לך שני-לחת אבנים כראשנים; וכתבתי, על-הלחת, את-הדברים, אשר היו על-הלחת הראשנים אשר שברת. לד,ב והיה נכון, לבקר; ועלית בבקר אל-הר סיני, ונצבת לי שם על-ראש ההר. לד,ג ואיש לא-יעלה עמך, וגם-איש אל-ירא בכל-ההר; גם-הצאן והבקר אל-ירעו, אל-מול ההר ההוא. לד,ד ויפסל שני-לחת אבנים כראשנים, וישכם משה בבקר ויעל אל-הר סיני, כאשר צוה יהוה, אתו; ויקח בידו, שני לחת אבנים. לד,ה וירד יהוה בענן, ויתיצב עמו שם; ויקרא בשם, יהוה. לד,ו ויעבר יהוה על-פניו, ויקרא, יהוה יהוה, אל רחום וחנון--ארך אפים, ורב-חסד ואמת. לד,ז נצר חסד לאלפים, נשא עון ופשע וחטאה; ונקה, לא ינקה--פקד עון אבות על-בנים ועל-בני בנים, על-שלשים ועל-רבעים. לד,ח וימהר, משה; ויקד ארצה, וישתחו. לד,ט ויאמר אם-נא מצאתי חן בעיניך, אדני, ילך-נא אדני, בקרבנו: כי עם-קשה-ערף הוא, וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו. לד,י ויאמר, הנה אנכי כרת ברית, נגד כל-עמך אעשה נפלאת, אשר לא-נבראו בכל-הארץ ובכל-הגוים; וראה כל-העם אשר-אתה בקרבו את-מעשה יהוה, כי-נורא הוא, אשר אני, עשה עמך. לד,יא שמר-לך--את אשר אנכי, מצוך היום; הנני גרש מפניך, את-האמרי והכנעני, והחתי והפרזי, והחוי והיבוסי. לד,יב השמר לך, פן-תכרת ברית ליושב הארץ, אשר אתה, בא עליה: פן-יהיה למוקש, בקרבך. לד,יג כי את-מזבחתם תתצון, ואת-מצבתם תשברון; ואת-אשריו, תכרתון. לד,יד כי לא תשתחוה, לאל אחר: כי יהוה קנא שמו, אל קנא הוא. לד,טו פן-תכרת ברית, ליושב הארץ; וזנו אחרי אלהיהם, וזבחו לאלהיהם, וקרא לך, ואכלת מזבחו. לד,טז ולקחת מבנתיו, לבניך; וזנו בנתיו, אחרי אלהיהן, והזנו את-בניך, אחרי אלהיהן. לד,יז אלהי מסכה, לא תעשה-לך. לד,יח את-חג המצות, תשמר--שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך, למועד חדש האביב: כי בחדש האביב, יצאת ממצרים. לד,יט כל-פטר רחם, לי; וכל-מקנך תזכר, פטר שור ושה. לד,כ ופטר חמור תפדה בשה, ואם-לא תפדה וערפתו; כל בכור בניך תפדה, ולא-יראו פני ריקם. לד,כא ששת ימים תעבד, וביום השביעי תשבת; בחריש ובקציר, תשבת. לד,כב וחג שבעת תעשה לך, בכורי קציר חטים; וחג, האסיף--תקופת, השנה. לד,כג שלש פעמים, בשנה--יראה, כל-זכורך, את-פני האדן יהוה, אלהי ישראל. לד,כד כי-אוריש גוים מפניך, והרחבתי את-גבלך; ולא-יחמד איש, את-ארצך, בעלתך לראות את-פני יהוה אלהיך, שלש פעמים בשנה. לד,כה לא-תשחט על-חמץ, דם-זבחי; ולא-ילין לבקר, זבח חג הפסח. לד,כו ראשית, בכורי אדמתך, תביא, בית יהוה אלהיך; לא-תבשל גדי, בחלב אמו. {פ}
לד,כז ויאמר יהוה אל-משה, כתב-לך את-הדברים האלה: כי על-פי הדברים האלה, כרתי אתך ברית--ואת-ישראל. לד,כח ויהי-שם עם-יהוה, ארבעים יום וארבעים לילה--לחם לא אכל, ומים לא שתה; ויכתב על-הלחת, את דברי הברית--עשרת, הדברים. לד,כט ויהי, ברדת משה מהר סיני, ושני לחת העדת ביד-משה, ברדתו מן-ההר; ומשה לא-ידע, כי קרן עור פניו--בדברו אתו. לד,ל וירא אהרן וכל-בני ישראל, את-משה, והנה קרן, עור פניו; וייראו, מגשת אליו. לד,לא ויקרא אלהם משה, וישבו אליו אהרן וכל-הנשאים בעדה; וידבר משה, אלהם. לד,לב ואחרי-כן נגשו, כל-בני ישראל; ויצום--את כל-אשר דבר יהוה אתו, בהר סיני. לד,לג ויכל משה, מדבר אתם; ויתן על-פניו, מסוה. לד,לד ובבא משה לפני יהוה, לדבר אתו, יסיר את-המסוה, עד-צאתו; ויצא, ודבר אל-בני ישראל, את, אשר יצוה. לד,לה וראו בני-ישראל, את-פני משה, כי קרן, עור פני משה; והשיב משה את-המסוה על-פניו, עד-באו לדבר אתו. {ס}
לה,א ויקהל משה, את-כל-עדת בני ישראל--ויאמר אלהם: אלה, הדברים, אשר-צוה יהוה, לעשת אתם. לה,ב ששת ימים, תעשה מלאכה, וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון, ליהוה; כל-העשה בו מלאכה, יומת. לה,ג לא-תבערו אש, בכל משבתיכם, ביום, השבת. {פ}
לה,ד ויאמר משה, אל-כל-עדת בני-ישראל לאמר: זה הדבר, אשר-צוה יהוה לאמר. לה,ה קחו מאתכם תרומה, ליהוה, כל נדיב לבו, יביאה את תרומת יהוה: זהב וכסף, ונחשת. לה,ו ותכלת וארגמן ותולעת שני, ושש ועזים. לה,ז וערת אילם מאדמים וערת תחשים, ועצי שטים. לה,ח ושמן, למאור; ובשמים לשמן המשחה, ולקטרת הסמים. לה,ט ואבני-שהם--ואבני, מלאים: לאפוד, ולחשן. לה,י וכל-חכם-לב, בכם, יבאו ויעשו, את כל-אשר צוה יהוה. לה,יא את-המשכן--את-אהלו, ואת-מכסהו; את-קרסיו, ואת-קרשיו, את-בריחו, את-עמדיו ואת-אדניו. לה,יב את-הארן ואת-בדיו, את-הכפרת; ואת, פרכת המסך. לה,יג את-השלחן ואת-בדיו, ואת-כל-כליו; ואת, לחם הפנים. לה,יד ואת-מנרת המאור ואת-כליה, ואת-נרתיה; ואת, שמן המאור. לה,טו ואת-מזבח הקטרת, ואת-בדיו, ואת שמן המשחה, ואת קטרת הסמים; ואת-מסך הפתח, לפתח המשכן. לה,טז את מזבח העלה, ואת-מכבר הנחשת אשר-לו, את-בדיו, ואת-כל-כליו; את-הכיר, ואת-כנו. לה,יז את קלעי החצר, את-עמדיו ואת-אדניה; ואת, מסך שער החצר. לה,יח את-יתדת המשכן ואת-יתדת החצר, ואת-מיתריהם. לה,יט את-בגדי השרד, לשרת בקדש: את-בגדי הקדש לאהרן הכהן, ואת-בגדי בניו לכהן. לה,כ ויצאו כל-עדת בני-ישראל, מלפני משה. לה,כא ויבאו, כל-איש אשר-נשאו לבו; וכל אשר נדבה רוחו אתו, הביאו את-תרומת יהוה למלאכת אהל מועד ולכל-עבדתו, ולבגדי, הקדש. לה,כב ויבאו האנשים, על-הנשים; כל נדיב לב, הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל-כלי זהב, וכל-איש, אשר הניף תנופת זהב ליהוה. לה,כג וכל-איש אשר-נמצא אתו, תכלת וארגמן ותולעת שני--ושש ועזים; וערת אילם מאדמים וערת תחשים, הביאו. לה,כד כל-מרים, תרומת כסף ונחשת, הביאו, את תרומת יהוה; וכל אשר נמצא אתו עצי שטים, לכל-מלאכת העבדה--הביאו. לה,כה וכל-אשה חכמת-לב, בידיה טוו; ויביאו מטוה, את-התכלת ואת-הארגמן, את-תולעת השני, ואת-השש. לה,כו וכל-הנשים--אשר נשא לבן אתנה, בחכמה: טוו, את-העזים. לה,כז והנשאם הביאו--את אבני השהם, ואת אבני המלאים: לאפוד, ולחשן. לה,כח ואת-הבשם, ואת-השמן: למאור--ולשמן המשחה, ולקטרת הסמים. לה,כט כל-איש ואשה, אשר נדב לבם אתם, להביא לכל-המלאכה, אשר צוה יהוה לעשות ביד-משה--הביאו בני-ישראל נדבה, ליהוה. {פ}
לה,ל ויאמר משה אל-בני ישראל, ראו קרא יהוה בשם, בצלאל בן-אורי בן-חור, למטה יהודה. לה,לא וימלא אתו, רוח אלהים, בחכמה בתבונה ובדעת, ובכל-מלאכה. לה,לב ולחשב, מחשבת--לעשת בזהב ובכסף, ובנחשת. לה,לג ובחרשת אבן למלאת, ובחרשת עץ; לעשות, בכל-מלאכת מחשבת. לה,לד ולהורת, נתן בלבו: הוא, ואהליאב בן-אחיסמך למטה-דן. לה,לה מלא אתם חכמת-לב, לעשות כל-מלאכת חרש וחשב, ורקם בתכלת ובארגמן בתולעת השני ובשש, וארג; עשי, כל-מלאכה, וחשבי, מחשבת. לו,א ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם-לב, אשר נתן יהוה חכמה ותבונה בהמה, לדעת לעשת, את-כל-מלאכת עבדת הקדש--לכל אשר-צוה, יהוה. לו,ב ויקרא משה, אל-בצלאל ואל-אהליאב, ואל כל-איש חכם-לב, אשר נתן יהוה חכמה בלבו--כל אשר נשאו לבו, לקרבה אל-המלאכה לעשת אתה. לו,ג ויקחו מלפני משה, את כל-התרומה אשר הביאו בני ישראל למלאכת עבדת הקדש--לעשת אתה; והם הביאו אליו עוד, נדבה--בבקר בבקר. לו,ד ויבאו, כל-החכמים, העשים, את כל-מלאכת הקדש--איש-איש ממלאכתו, אשר-המה עשים. לו,ה ויאמרו אל-משה לאמר, מרבים העם להביא, מדי העבדה למלאכה, אשר-צוה יהוה לעשת אתה. לו,ו ויצו משה, ויעבירו קול במחנה לאמר, איש ואשה אל-יעשו-עוד מלאכה, לתרומת הקדש; ויכלא העם, מהביא. לו,ז והמלאכה, היתה דים לכל-המלאכה--לעשות אתה; והותר. {ס}
לו,ח ויעשו כל-חכם-לב בעשי המלאכה, את-המשכן--עשר יריעת: שש משזר, ותכלת וארגמן ותולעת שני--כרבים מעשה חשב, עשה אתם. לו,ט ארך היריעה האחת, שמנה ועשרים באמה, ורחב ארבע באמה, היריעה האחת: מדה אחת, לכל-היריעת. לו,י ויחבר את-חמש היריעת, אחת אל-אחת; וחמש יריעת חבר, אחת אל-אחת. לו,יא ויעש ללאת תכלת, על שפת היריעה האחת, מקצה, במחברת; כן עשה, בשפת היריעה, הקיצונה, במחברת השנית. לו,יב חמשים ללאת, עשה ביריעה האחת, וחמשים ללאת עשה בקצה היריעה, אשר במחברת השנית: מקבילת, הללאת--אחת, אל-אחת. לו,יג ויעש, חמשים קרסי זהב; ויחבר את-היריעת אחת אל-אחת, בקרסים, ויהי המשכן, אחד. {פ}
לו,יד ויעש יריעת עזים, לאהל על-המשכן: עשתי-עשרה יריעת, עשה אתם. לו,טו ארך היריעה האחת, שלשים באמה, וארבע אמות, רחב היריעה האחת: מדה אחת, לעשתי עשרה יריעת. לו,טז ויחבר את-חמש היריעת, לבד; ואת-שש היריעת, לבד. לו,יז ויעש ללאת חמשים, על שפת היריעה, הקיצנה, במחברת; וחמשים ללאת, עשה על-שפת היריעה, החברת, השנית. לו,יח ויעש קרסי נחשת, חמשים, לחבר את-האהל, להית אחד. לו,יט ויעש מכסה לאהל, ערת אילם מאדמים, ומכסה ערת תחשים, מלמעלה. {ס}
לו,כ ויעש את-הקרשים, למשכן, עצי שטים, עמדים. לו,כא עשר אמת, ארך הקרש; ואמה וחצי האמה, רחב הקרש האחד. לו,כב שתי ידת, לקרש האחד, משלבת, אחת אל-אחת; כן עשה, לכל קרשי המשכן. לו,כג ויעש את-הקרשים, למשכן: עשרים קרשים, לפאת נגב תימנה. לו,כד וארבעים, אדני-כסף--עשה, תחת עשרים הקרשים: שני אדנים תחת-הקרש האחד, לשתי ידתיו, ושני אדנים תחת-הקרש האחד, לשתי ידתיו. לו,כה ולצלע המשכן השנית, לפאת צפון, עשה, עשרים קרשים. לו,כו וארבעים אדניהם, כסף--שני אדנים, תחת הקרש האחד, ושני אדנים, תחת הקרש האחד. לו,כז ולירכתי המשכן, ימה, עשה, ששה קרשים. לו,כח ושני קרשים עשה, למקצעת המשכן--בירכתים. לו,כט והיו תואמם, מלמטה, ויחדו יהיו תמים אל-ראשו, אל-הטבעת האחת; כן עשה לשניהם, לשני המקצעת. לו,ל והיו, שמנה קרשים, ואדניהם כסף, ששה עשר אדנים--שני אדנים שני אדנים, תחת הקרש האחד. לו,לא ויעש בריחי, עצי שטים--חמשה, לקרשי צלע-המשכן האחת. לו,לב וחמשה בריחם, לקרשי צלע-המשכן השנית; וחמשה בריחם לקרשי המשכן, לירכתים ימה. לו,לג ויעש, את-הבריח התיכן, לברח בתוך הקרשים, מן-הקצה אל-הקצה. לו,לד ואת-הקרשים צפה זהב, ואת-טבעתם עשה זהב--בתים, לבריחם; ויצף את-הבריחם, זהב. לו,לה ויעש, את-הפרכת, תכלת וארגמן ותולעת שני, ושש משזר; מעשה חשב עשה אתה, כרבים. לו,לו ויעש לה, ארבעה עמודי שטים, ויצפם זהב, וויהם זהב; ויצק להם, ארבעה אדני-כסף. לו,לז ויעש מסך לפתח האהל, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, מעשה, רקם. לו,לח ואת-עמודיו חמשה ואת-וויהם, וצפה ראשיהם וחשקיהם זהב; ואדניהם חמשה, נחשת. {פ}
לז,א ויעש בצלאל את-הארן, עצי שטים: אמתים וחצי ארכו, ואמה וחצי רחבו, ואמה וחצי, קמתו. לז,ב ויצפהו זהב טהור, מבית ומחוץ; ויעש לו זר זהב, סביב. לז,ג ויצק לו, ארבע טבעת זהב, על, ארבע פעמתיו; ושתי טבעת, על-צלעו האחת, ושתי טבעת, על-צלעו השנית. לז,ד ויעש בדי, עצי שטים; ויצף אתם, זהב. לז,ה ויבא את-הבדים בטבעת, על צלעת הארן, לשאת, את-הארן. לז,ו ויעש כפרת, זהב טהור: אמתים וחצי ארכה, ואמה וחצי רחבה. לז,ז ויעש שני כרבים, זהב; מקשה עשה אתם, משני קצות הכפרת. לז,ח כרוב-אחד מקצה מזה, וכרוב-אחד מקצה מזה; מן-הכפרת עשה את-הכרבים, משני קצוותו (קצותיו). לז,ט ויהיו הכרבים פרשי כנפים למעלה, סככים בכנפיהם על-הכפרת, ופניהם, איש אל-אחיו; אל-הכפרת--היו, פני הכרבים. {פ}
לז,י ויעש את-השלחן, עצי שטים: אמתים ארכו ואמה רחבו, ואמה וחצי קמתו. לז,יא ויצף אתו, זהב טהור; ויעש לו זר זהב, סביב. לז,יב ויעש לו מסגרת טפח, סביב; ויעש זר-זהב למסגרתו, סביב. לז,יג ויצק לו, ארבע טבעת זהב; ויתן, את-הטבעת, על ארבע הפאת, אשר לארבע רגליו. לז,יד לעמת, המסגרת, היו, הטבעת; בתים, לבדים, לשאת, את-השלחן. לז,טו ויעש את-הבדים עצי שטים, ויצף אתם זהב, לשאת, את-השלחן. לז,טז ויעש את-הכלים אשר על-השלחן, את-קערתיו ואת-כפתיו ואת מנקיתיו, ואת-הקשות, אשר יסך בהן--זהב, טהור. {פ}
לז,יז ויעש את-המנרה, זהב טהור; מקשה עשה את-המנרה, ירכה וקנה--גביעיה כפתריה ופרחיה, ממנה היו. לז,יח וששה קנים, יצאים מצדיה: שלשה קני מנרה, מצדה האחד, ושלשה קני מנרה, מצדה השני. לז,יט שלשה גבעים משקדים בקנה האחד, כפתר ופרח, ושלשה גבעים משקדים בקנה אחד, כפתר ופרח; כן לששת הקנים, היצאים מן-המנרה. לז,כ ובמנרה, ארבעה גבעים: משקדים--כפתריה, ופרחיה. לז,כא וכפתר תחת שני הקנים ממנה, וכפתר תחת שני הקנים ממנה, וכפתר, תחת-שני הקנים ממנה--לששת, הקנים, היצאים, ממנה. לז,כב כפתריהם וקנתם, ממנה היו; כלה מקשה אחת, זהב טהור. לז,כג ויעש את-נרתיה, שבעה; ומלקחיה ומחתתיה, זהב טהור. לז,כד ככר זהב טהור, עשה אתה, ואת, כל-כליה. {פ}
לז,כה ויעש את-מזבח הקטרת, עצי שטים: אמה ארכו ואמה רחבו רבוע, ואמתים קמתו--ממנו, היו קרנתיו. לז,כו ויצף אתו זהב טהור, את-גגו ואת-קירתיו סביב--ואת-קרנתיו; ויעש לו זר זהב, סביב. לז,כז ושתי טבעת זהב עשה-לו מתחת לזרו, על שתי צלעתיו, על, שני צדיו--לבתים לבדים, לשאת אתו בהם. לז,כח ויעש את-הבדים, עצי שטים; ויצף אתם, זהב. לז,כט ויעש את-שמן המשחה, קדש, ואת-קטרת הסמים, טהור--מעשה, רקח. {ס}
לח,א ויעש את-מזבח העלה, עצי שטים: חמש אמות ארכו וחמש-אמות רחבו, רבוע, ושלש אמות, קמתו. לח,ב ויעש קרנתיו, על ארבע פנתיו--ממנו, היו קרנתיו; ויצף אתו, נחשת. לח,ג ויעש את-כל-כלי המזבח, את-הסירת ואת-היעים ואת-המזרקת, את-המזלגת, ואת-המחתת; כל-כליו, עשה נחשת. לח,ד ויעש למזבח מכבר, מעשה רשת נחשת, תחת כרכבו מלמטה, עד-חציו. לח,ה ויצק ארבע טבעת, בארבע הקצות--למכבר הנחשת: בתים, לבדים. לח,ו ויעש את-הבדים, עצי שטים; ויצף אתם, נחשת. לח,ז ויבא את-הבדים בטבעת, על צלעת המזבח, לשאת אתו, בהם; נבוב לחת, עשה אתו. {ס}
לח,ח ויעש, את הכיור נחשת, ואת, כנו נחשת--במראת, הצבאת, אשר צבאו, פתח אהל מועד. {ס}
לח,ט ויעש, את-החצר: לפאת נגב תימנה, קלעי החצר שש משזר, מאה, באמה. לח,י עמודיהם עשרים, ואדניהם עשרים נחשת; ווי העמודים וחשקיהם, כסף. לח,יא ולפאת צפון, מאה באמה--עמודיהם עשרים, ואדניהם עשרים נחשת; ווי העמודים וחשקיהם, כסף. לח,יב ולפאת-ים, קלעים חמשים באמה--עמודיהם עשרה, ואדניהם עשרה; ווי העמדים וחשוקיהם, כסף. לח,יג ולפאת קדמה מזרחה, חמשים אמה. לח,יד קלעים חמש-עשרה אמה, אל-הכתף; עמודיהם שלשה, ואדניהם שלשה. לח,טו ולכתף השנית, מזה ומזה לשער החצר, קלעים, חמש עשרה אמה; עמדיהם שלשה, ואדניהם שלשה. לח,טז כל-קלעי החצר סביב, שש משזר. לח,יז והאדנים לעמדים, נחשת, ווי העמודים וחשוקיהם כסף, וצפוי ראשיהם כסף; והם מחשקים כסף, כל עמדי החצר. לח,יח ומסך שער החצר, מעשה רקם--תכלת וארגמן ותולעת שני, ושש משזר; ועשרים אמה, ארך, וקומה ברחב חמש אמות, לעמת קלעי החצר. לח,יט ועמדיהם, ארבעה, ואדניהם ארבעה, נחשת; וויהם כסף, וצפוי ראשיהם וחשקיהם כסף. לח,כ וכל-היתדת למשכן ולחצר, סביב--נחשת. {ס}
לח,כא אלה פקודי המשכן משכן העדת, אשר פקד על-פי משה: עבדת, הלוים, ביד איתמר, בן-אהרן הכהן. לח,כב ובצלאל בן-אורי בן-חור, למטה יהודה, עשה, את כל-אשר-צוה יהוה את-משה. לח,כג ואתו, אהליאב בן-אחיסמך למטה-דן--חרש וחשב; ורקם, בתכלת ובארגמן, ובתולעת השני, ובשש. {ס}
לח,כד כל-הזהב, העשוי למלאכה, בכל, מלאכת הקדש--ויהי זהב התנופה, תשע ועשרים ככר, ושבע מאות ושלשים שקל, בשקל הקדש. לח,כה וכסף פקודי העדה, מאת ככר; ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים, שקל--בשקל הקדש. לח,כו בקע, לגלגלת, מחצית השקל, בשקל הקדש--לכל העבר על-הפקדים, מבן עשרים שנה ומעלה, לשש-מאות אלף ושלשת אלפים, וחמש מאות וחמשים. לח,כז ויהי, מאת ככר הכסף, לצקת את אדני הקדש, ואת אדני הפרכת: מאת אדנים למאת הככר, ככר לאדן. לח,כח ואת-האלף ושבע המאות, וחמשה ושבעים, עשה ווים, לעמודים; וצפה ראשיהם, וחשק אתם. לח,כט ונחשת התנופה, שבעים ככר, ואלפים וארבע-מאות, שקל. לח,ל ויעש בה, את-אדני פתח אהל מועד, ואת מזבח הנחשת, ואת-מכבר הנחשת אשר-לו; ואת, כל-כלי המזבח. לח,לא ואת-אדני החצר סביב, ואת-אדני שער החצר; ואת כל-יתדת המשכן ואת-כל-יתדת החצר, סביב. לט,א ומן-התכלת והארגמן ותולעת השני, עשו בגדי-שרד לשרת בקדש; ויעשו את-בגדי הקדש, אשר לאהרן, כאשר צוה יהוה, את-משה. {פ}
לט,ב ויעש, את-האפד: זהב, תכלת וארגמן ותולעת שני--ושש משזר. לט,ג וירקעו את-פחי הזהב, וקצץ פתילם, לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן, ובתוך תולעת השני ובתוך השש--מעשה, חשב. לט,ד כתפת עשו-לו, חברת--על-שני קצוותו (קצותיו), חבר. לט,ה וחשב אפדתו אשר עליו, ממנו הוא כמעשהו, זהב תכלת וארגמן ותולעת שני, ושש משזר--כאשר צוה יהוה, את-משה. {ס}
לט,ו ויעשו את-אבני השהם, מסבת משבצת זהב, מפתחת פתוחי חותם, על-שמות בני ישראל. לט,ז וישם אתם, על כתפת האפד--אבני זכרון, לבני ישראל: כאשר צוה יהוה, את-משה. {פ}
לט,ח ויעש את-החשן מעשה חשב, כמעשה אפד: זהב, תכלת וארגמן ותולעת שני--ושש משזר. לט,ט רבוע היה כפול, עשו את-החשן--זרת ארכו וזרת רחבו, כפול. לט,י וימלאו-בו--ארבעה, טורי אבן: טור, אדם פטדה וברקת--הטור, האחד. לט,יא והטור, השני--נפך ספיר, ויהלם. לט,יב והטור, השלישי--לשם שבו, ואחלמה. לט,יג והטור, הרביעי--תרשיש שהם, וישפה: מוסבת משבצת זהב, במלאתם. לט,יד והאבנים על-שמת בני-ישראל הנה, שתים עשרה--על-שמתם: פתוחי חתם איש על-שמו, לשנים עשר שבט. לט,טו ויעשו על-החשן שרשרת גבלת, מעשה עבת, זהב, טהור. לט,טז ויעשו, שתי משבצת זהב, ושתי, טבעת זהב; ויתנו, את-שתי הטבעת, על-שני, קצות החשן. לט,יז ויתנו, שתי העבתת הזהב, על-שתי, הטבעת--על-קצות, החשן. לט,יח ואת שתי קצות שתי העבתת, נתנו על-שתי המשבצת; ויתנם על-כתפת האפד, אל-מול פניו. לט,יט ויעשו, שתי טבעת זהב, וישימו, על-שני קצות החשן: על-שפתו--אשר אל-עבר האפד, ביתה. לט,כ ויעשו, שתי טבעת זהב, ויתנם על-שתי כתפת האפד מלמטה ממול פניו, לעמת מחברתו--ממעל, לחשב האפד. לט,כא וירכסו את-החשן מטבעתיו אל-טבעת האפד בפתיל תכלת, להית על-חשב האפד, ולא-יזח החשן, מעל האפד--כאשר צוה יהוה, את-משה. {פ}
לט,כב ויעש את-מעיל האפד, מעשה ארג, כליל, תכלת. לט,כג ופי-המעיל בתוכו, כפי תחרא; שפה לפיו סביב, לא יקרע. לט,כד ויעשו, על-שולי המעיל, רמוני, תכלת וארגמן ותולעת שני--משזר. לט,כה ויעשו פעמני, זהב טהור; ויתנו את-הפעמנים בתוך הרמנים, על-שולי המעיל סביב--בתוך, הרמנים. לט,כו פעמן ורמן פעמן ורמן, על-שולי המעיל סביב, לשרת, כאשר צוה יהוה את-משה. {ס}
לט,כז ויעשו את-הכתנת שש, מעשה ארג, לאהרן, ולבניו. לט,כח ואת המצנפת שש, ואת-פארי המגבעת שש, ואת-מכנסי הבד, שש משזר. לט,כט ואת-האבנט שש משזר, ותכלת וארגמן ותולעת שני--מעשה רקם: כאשר צוה יהוה, את-משה. {ס}
לט,ל ויעשו את-ציץ נזר-הקדש, זהב טהור; ויכתבו עליו, מכתב פתוחי חותם--קדש, ליהוה. לט,לא ויתנו עליו פתיל תכלת, לתת על-המצנפת מלמעלה, כאשר צוה יהוה, את-משה. {ס}
לט,לב ותכל--כל-עבדת, משכן אהל מועד; ויעשו, בני ישראל--ככל אשר צוה יהוה את-משה, כן עשו. {פ}
לט,לג ויביאו את-המשכן אל-משה, את-האהל ואת-כל-כליו, קרסיו קרשיו, בריחו ועמדיו ואדניו. לט,לד ואת-מכסה עורת האילם, המאדמים, ואת-מכסה, ערת התחשים; ואת, פרכת המסך. לט,לה את-ארון העדת, ואת-בדיו; ואת, הכפרת. לט,לו את-השלחן, את-כל-כליו, ואת, לחם הפנים. לט,לז את-המנרה הטהרה את-נרתיה, נרת המערכה--ואת-כל-כליה; ואת, שמן המאור. לט,לח ואת, מזבח הזהב, ואת שמן המשחה, ואת קטרת הסמים; ואת, מסך פתח האהל. לט,לט את מזבח הנחשת, ואת-מכבר הנחשת אשר-לו, את-בדיו, ואת-כל-כליו; את-הכיר, ואת-כנו. לט,מ את קלעי החצר את-עמדיה ואת-אדניה, ואת-המסך לשער החצר, את-מיתריו, ויתדתיה; ואת, כל-כלי עבדת המשכן--לאהל מועד. לט,מא את-בגדי השרד, לשרת בקדש; את-בגדי הקדש לאהרן הכהן, ואת-בגדי בניו לכהן. לט,מב ככל אשר-צוה יהוה, את-משה: כן עשו בני ישראל, את כל-העבדה. לט,מג וירא משה את-כל-המלאכה, והנה עשו אתה--כאשר צוה יהוה, כן עשו; ויברך אתם, משה. {פ}
מ,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. מ,ב ביום-החדש הראשון, באחד לחדש, תקים, את-משכן אהל מועד. מ,ג ושמת שם, את ארון העדות; וסכת על-הארן, את-הפרכת. מ,ד והבאת, את-השלחן, וערכת, את-ערכו; והבאת, את-המנרה, והעלית, את-נרתיה. מ,ה ונתתה את-מזבח הזהב, לקטרת, לפני, ארון העדת; ושמת את-מסך הפתח, למשכן. מ,ו ונתתה, את מזבח העלה, לפני, פתח משכן אהל-מועד. מ,ז ונתת, את-הכיר, בין-אהל מועד, ובין המזבח; ונתת שם, מים. מ,ח ושמת את-החצר, סביב; ונתת, את-מסך שער החצר. מ,ט ולקחת את-שמן המשחה, ומשחת את-המשכן ואת-כל-אשר-בו; וקדשת אתו ואת-כל-כליו, והיה קדש. מ,י ומשחת את-מזבח העלה, ואת-כל-כליו; וקדשת, את-המזבח, והיה המזבח, קדש קדשים. מ,יא ומשחת את-הכיר, ואת-כנו; וקדשת, אתו. מ,יב והקרבת את-אהרן ואת-בניו, אל-פתח אהל מועד; ורחצת אתם, במים. מ,יג והלבשת, את-אהרן, את, בגדי הקדש; ומשחת אתו וקדשת אתו, וכהן לי. מ,יד ואת-בניו, תקריב; והלבשת אתם, כתנת. מ,טו ומשחת אתם, כאשר משחת את-אביהם, וכהנו, לי; והיתה להית להם משחתם, לכהנת עולם--לדרתם. מ,טז ויעש, משה: ככל אשר צוה יהוה, אתו--כן עשה. {ס}
מ,יז ויהי בחדש הראשון, בשנה השנית--באחד לחדש: הוקם, המשכן. מ,יח ויקם משה את-המשכן, ויתן את-אדניו, וישם את-קרשיו, ויתן את-בריחיו; ויקם, את-עמודיו. מ,יט ויפרש את-האהל, על-המשכן, וישם את-מכסה האהל עליו, מלמעלה--כאשר צוה יהוה, את-משה. {ס}
מ,כ ויקח ויתן את-העדת, אל-הארן, וישם את-הבדים, על-הארן; ויתן את-הכפרת על-הארן, מלמעלה. מ,כא ויבא את-הארן, אל-המשכן, וישם את פרכת המסך, ויסך על ארון העדות--כאשר צוה יהוה, את-משה. {ס}
מ,כב ויתן את-השלחן באהל מועד, על ירך המשכן צפנה, מחוץ, לפרכת. מ,כג ויערך עליו ערך לחם, לפני יהוה--כאשר צוה יהוה, את-משה. {ס}
מ,כד וישם את-המנרה באהל מועד, נכח השלחן, על ירך המשכן, נגבה. מ,כה ויעל הנרת, לפני יהוה--כאשר צוה יהוה, את-משה. {ס}
מ,כו וישם את-מזבח הזהב, באהל מועד, לפני, הפרכת. מ,כז ויקטר עליו, קטרת סמים--כאשר צוה יהוה, את-משה. {ס}
מ,כח וישם את-מסך הפתח, למשכן. מ,כט ואת, מזבח העלה, שם, פתח משכן אהל-מועד; ויעל עליו, את-העלה ואת-המנחה--כאשר צוה יהוה, את-משה. {ס}
מ,ל וישם, את-הכיר, בין-אהל מועד, ובין המזבח; ויתן שמה מים, לרחצה. מ,לא ורחצו ממנו, משה ואהרן ובניו, את-ידיהם, ואת-רגליהם. מ,לב בבאם אל-אהל מועד, ובקרבתם אל-המזבח--ירחצו: כאשר צוה יהוה, את-משה. {ס}
מ,לג ויקם את-החצר, סביב למשכן ולמזבח, ויתן, את-מסך שער החצר; ויכל משה, את-המלאכה. {פ}
מ,לד ויכס הענן, את-אהל מועד; וכבוד יהוה, מלא את-המשכן. מ,לה ולא-יכל משה, לבוא אל-אהל מועד--כי-שכן עליו, הענן; וכבוד יהוה, מלא את-המשכן. מ,לו ובהעלות הענן מעל המשכן, יסעו בני ישראל, בכל, מסעיהם. מ,לז ואם-לא יעלה, הענן--ולא יסעו, עד-יום העלתו. מ,לח כי ענן יהוה על-המשכן, יומם, ואש, תהיה לילה בו--לעיני כל-בית-ישראל, בכל-מסעיהם. {ש}