שמות

א,א ואלה, שמות בני ישראל, הבאים, מצריימה:  את יעקוב, איש וביתו באו.  א,ב ראובן שמעון, לוי ויהודה.  א,ג יששכר זבולון, ובנימין.  א,ד דן ונפתלי, גד ואשר.  א,ה ויהי, כל-נפש יוצאי ירך-יעקוב--שבעים נפש; ויוסף, היה במצריים.  א,ו וימת יוסף וכל-אחיו, וכול הדור ההוא.  א,ז ובני ישראל, פרו וישרצו וירבו ויעצמו--במאוד מאוד; ותימלא הארץ, אותם.  {פ}

א,ח ויקם מלך-חדש, על-מצריים, אשר לא-ידע, את-יוסף.  א,ט ויאמר, אל-עמו:  הנה, עם בני ישראל--רב ועצום, ממנו.  א,י הבה נתחכמה, לו:  פן-ירבה, והיה כי-תקראנה מלחמה ונוסף גם-הוא על-שונאינו, ונלחם-בנו, ועלה מן-הארץ.  א,יא וישימו עליו שרי מיסים, למען ענותו בסבלותם; וייבן ערי מסכנות, לפרעה--את-פיתום, ואת-רעמסס.  א,יב וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ; ויקוצו, מפני בני ישראל.  א,יג ויעבידו מצריים את-בני ישראל, בפרך.  א,יד וימררו את-חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבינים, ובכל-עבודה, בשדה--את, כל-עבודתם, אשר-עבדו בהם, בפרך.  א,טו ויאמר מלך מצריים, למיילדות העברייות, אשר שם האחת שפרה, ושם השנית פועה.  א,טז ויאמר, ביילדכן את-העברייות, וראיתן, על-האובניים:  אם-בן הוא והמיתן אותו, ואם-בת היא וחיה.  א,יז ותיראנה המיילדות, את-האלוהים, ולא עשו, כאשר דיבר אליהן מלך מצריים; ותחיינה, את-הילדים.  א,יח ויקרא מלך-מצריים, למיילדות, ויאמר להן, מדוע עשיתן הדבר הזה; ותחיינה, את-הילדים.  א,יט ותאמרנה המיילדות אל-פרעה, כי לא כנשים המצרייות העברייות:  כי-חיות הנה, בטרם תבוא אליהן המיילדת וילדו.  א,כ וייטב אלוהים, למיילדות; ויירב העם ויעצמו, מאוד.  א,כא ויהי, כי-יראו המיילדות את-האלוהים; ויעש להם, בתים.  א,כב ויצו פרעה, לכל-עמו לאמור:  כל-הבן היילוד, היאורה תשליכוהו, וכל-הבת, תחייון.  {פ}

ב,א וילך איש, מבית לוי; וייקח, את-בת-לוי.  ב,ב ותהר האישה, ותלד בן; ותרא אותו כי-טוב הוא, ותצפנהו שלושה ירחים.  ב,ג ולא-יכלה עוד, הצפינו, ותיקח-לו תיבת גומא, ותחמרה בחמר ובזפת; ותשם בה את-הילד, ותשם בסוף על-שפת היאור.  ב,ד ותיתצב אחותו, מרחוק, לדעה, מה-ייעשה לו.  ב,ה ותרד בת-פרעה לרחוץ על-היאור, ונערותיה הולכות על-יד היאור; ותרא את-התיבה בתוך הסוף, ותשלח את-אמתה ותיקחהא.  ב,ו ותפתח ותראהו את-הילד, והנה-נער בוכה; ותחמול עליו--ותאמר, מילדי העברים זה.  ב,ז ותאמר אחותו, אל-בת-פרעה, האלך וקראתי לך אישה מינקת, מן העברייות; ותיניק לך, את-הילד.  ב,ח ותאמר-לה בת-פרעה, לכי; ותלך, העלמה, ותקרא, את-אם הילד.  ב,ט ותאמר לה בת-פרעה, היליכי את-הילד הזה והיניקיהו לי, ואני, אתן את-שכרך; ותיקח האישה הילד, ותניקהו.  ב,י ויגדל הילד, ותביאהו לבת-פרעה, ויהי-לה, לבן; ותקרא שמו, משה, ותאמר, כי מן-המים משיתיהו.  ב,יא ויהי בימים ההם, ויגדל משה וייצא אל-אחיו, וירא, בסבלותם; וירא איש מצרי, מכה איש-עברי מאחיו.  ב,יב וייפן כה וכה, וירא כי אין איש; ויך, את-המצרי, ויטמנהו, בחול.  ב,יג וייצא ביום השני, והנה שני-אנשים עברים ניצים; ויאמר, לרשע, למה תכה, ריעך.  ב,יד ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט, עלינו--הלהורגני אתה אומר, כאשר הרגת את-המצרי; ויירא משה ויאמר, אכן נודע הדבר.  ב,טו וישמע פרעה את-הדבר הזה, ויבקש להרוג את-משה; ויברח משה מפני פרעה, ויישב בארץ-מדיין ויישב על-הבאר.  ב,טז ולכוהן מדיין, שבע בנות; ותבואנה ותדלינה, ותמלאנה את-הרהטים, להשקות, צאן אביהן.  ב,יז ויבואו הרועים, ויגרשום; ויקם משה ויושיען, וישק את-צאנם.  ב,יח ותבואנה, אל-רעואל אביהן; ויאמר, מדוע מיהרתן בוא היום.  ב,יט ותאמרנה--איש מצרי, הצילנו מיד הרועים; וגם-דלה דלה לנו, וישק את-הצאן.  ב,כ ויאמר אל-בנותיו, ואיו; למה זה עזבתן את-האיש, קראן לו ויאכל לחם.  ב,כא ויואל משה, לשבת את-האיש; וייתן את-ציפורה בתו, למשה.  ב,כב ותלד בן, ויקרא את-שמו גרשום:  כי אמר--גר הייתי, בארץ נוכרייה.  {פ}

ב,כג ויהי בימים הרבים ההם, וימת מלך מצריים, וייאנחו בני-ישראל מן-העבודה, ויזעקו; ותעל שוועתם אל-האלוהים, מן-העבודה.  ב,כד וישמע אלוהים, את-נאקתם; ויזכור אלוהים את-בריתו, את-אברהם את-יצחק ואת-יעקוב.  ב,כה וירא אלוהים, את-בני ישראל; ויידע, אלוהים.  {ס}

ג,א ומשה, היה רועה את-צאן יתרו חותנו--כוהן מדיין; וינהג את-הצאן אחר המדבר, ויבוא אל-הר האלוהים חורבה.  ג,ב ויירא מלאך יהוה אליו, בלבת-אש--מתוך הסנה; וירא, והנה הסנה בוער באש, והסנה, איננו אוכל.  ג,ג ויאמר משה--אסורה-נא ואראה, את-המראה הגדול הזה:  מדוע, לא-יבער הסנה.  ג,ד וירא יהוה, כי סר לראות; ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה, ויאמר משה משה--ויאמר הנני.  ג,ה ויאמר, אל-תקרב הלום; של-נעליך, מעל רגליך--כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת-קודש הוא.  ג,ו ויאמר, אנוכי אלוהי אביך, אלוהי אברהם אלוהי יצחק, ואלוהי יעקוב; ויסתר משה, פניו, כי ירא, מהביט אל-האלוהים.  ג,ז ויאמר יהוה, ראה ראיתי את-עוני עמי אשר במצריים; ואת-צעקתם שמעתי מפני נוגשיו, כי ידעתי את-מכאוביו.  ג,ח וארד להצילו מיד מצריים, ולהעלותו מן-הארץ ההיא, אל-ארץ טובה ורחבה, אל-ארץ זבת חלב ודבש--אל-מקום הכנעני, והחיתי, והאמורי והפריזי, והחיווי והיבוסי.  ג,ט ועתה, הנה צעקת בני-ישראל באה אליי; וגם-ראיתי, את-הלחץ, אשר מצריים, לוחצים אותם.  ג,י ועתה לכה, ואשלחך אל-פרעה; והוצא את-עמי בני-ישראל, ממצריים.  ג,יא ויאמר משה, אל-האלוהים, מי אנוכי, כי אלך אל-פרעה; וכי אוציא את-בני ישראל, ממצריים.  ג,יב ויאמר, כי-אהיה עימך, וזה-לך האות, כי אנוכי שלחתיך:  בהוציאך את-העם, ממצריים, תעבדון את-האלוהים, על ההר הזה.  ג,יג ויאמר משה אל-האלוהים, הנה אנוכי בא אל-בני ישראל, ואמרתי להם, אלוהי אבותיכם שלחני אליכם; ואמרו-לי מה-שמו, מה אומר אליהם.  ג,יד ויאמר אלוהים אל-משה, אהיה אשר אהיה; ויאמר, כה תאמר לבני ישראל, אהיה, שלחני אליכם.  ג,טו ויאמר עוד אלוהים אל-משה, כה-תאמר אל-בני ישראל, יהוה אלוהי אבותיכם אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקוב, שלחני אליכם; זה-שמי לעולם, וזה זכרי לדור דור.  ג,טז לך ואספת את-זקני ישראל, ואמרת אליהם יהוה אלוהי אבותיכם נראה אליי, אלוהי אברהם יצחק ויעקוב, לאמור:  פקוד פקדתי אתכם, ואת-העשוי לכם במצריים.  ג,יז ואומר, אעלה אתכם מעוני מצריים, אל-ארץ הכנעני והחיתי, והאמורי והפריזי והחיווי והיבוסי--אל-ארץ זבת חלב, ודבש.  ג,יח ושמעו, לקולך; ובאת אתה וזקני ישראל אל-מלך מצריים, ואמרתם אליו יהוה אלוהי העבריים נקרה עלינו, ועתה נלכה-נא דרך שלושת ימים במדבר, ונזבחה ליהוה אלוהינו.  ג,יט ואני ידעתי--כי לא-ייתן אתכם מלך מצריים, להלוך:  ולא, ביד חזקה.  ג,כ ושלחתי את-ידי, והכיתי את-מצריים, בכול נפלאותיי, אשר אעשה בקרבו; ואחרי-כן, ישלח אתכם.  ג,כא ונתתי את-חן העם-הזה, בעיני מצריים; והיה כי תלכון, לא תלכו ריקם.  ג,כב ושאלה אישה משכנתה ומגרת ביתה, כלי-כסף וכלי זהב ושמלות; ושמתם, על-בניכם ועל-בנותיכם, וניצלתם, את-מצריים.  ד,א ויען משה, ויאמר, והן לא-יאמינו לי, ולא ישמעו בקולי:  כי יאמרו, לא-נראה אליך יהוה.  ד,ב ויאמר אליו יהוה, מה-זה בידך; ויאמר, מטה.  ד,ג ויאמר השליכהו ארצה, וישליכהו ארצה ויהי לנחש; וינס משה, מפניו.  ד,ד ויאמר יהוה, אל-משה, שלח ידך, ואחוז בזנבו; וישלח ידו ויחזק בו, ויהי למטה בכפו.  ד,ה למען יאמינו, כי-נראה אליך יהוה אלוהי אבותם:  אלוהי אברהם אלוהי יצחק, ואלוהי יעקוב.  ד,ו ויאמר יהוה לו עוד, הבא-נא ידך בחיקך, ויבא ידו, בחיקו; ויוציאה, והנה ידו מצורעת כשלג.  ד,ז ויאמר, השב ידך אל-חיקך, וישב ידו, אל-חיקו; ויוציאה, מחיקו, והנה-שבה, כבשרו.  ד,ח והיה, אם-לא יאמינו לך, ולא ישמעו, לקול האות הראשון--והאמינו, לקול האות האחרון.  ד,ט והיה אם-לא יאמינו גם לשני האותות האלה, ולא ישמעון לקולך--ולקחת ממימי היאור, ושפכת היבשה; והיו המים אשר תיקח מן-היאור, והיו לדם ביבשת.  ד,י ויאמר משה אל-יהוה, בי אדוניי, לא איש דברים אנוכי גם מתמול גם משלשום, גם מאז דברך אל-עבדך:  כי כבד-פה וכבד לשון, אנוכי.  ד,יא ויאמר יהוה אליו, מי שם פה לאדם, או מי-ישום אילם, או חירש או פיקח או עיוור--הלוא אנוכי, יהוה.  ד,יב ועתה, לך; ואנוכי אהיה עם-פיך, והוריתיך אשר תדבר.  ד,יג ויאמר, בי אדוניי; שלח-נא, ביד-תשלח.  ד,יד וייחר-אף יהוה במשה, ויאמר הלוא אהרון אחיך הלוי--ידעתי, כי-דבר ידבר הוא; וגם הנה-הוא יוצא לקראתך, וראך ושמח בליבו.  ד,טו ודיברת אליו, ושמת את-הדברים בפיו; ואנוכי, אהיה עם-פיך ועם-פיהו, והוריתי אתכם, את אשר תעשון.  ד,טז ודיבר-הוא לך, אל-העם; והיה הוא יהיה-לך לפה, ואתה תהיה-לו לאלוהים.  ד,יז ואת-המטה הזה, תיקח בידך, אשר תעשה-בו, את-האותות.  {פ}

ד,יח וילך משה וישב אל-יתר חותנו, ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל-אחיי אשר-במצריים, ואראה, העודם חיים; ויאמר יתרו למשה, לך לשלום.  ד,יט ויאמר יהוה אל-משה במדיין, לך שוב מצריים:  כי-מתו, כל-האנשים, המבקשים, את-נפשך.  ד,כ וייקח משה את-אשתו ואת-בניו, וירכיבם על-החמור, וישב, ארצה מצריים; וייקח משה את-מטה האלוהים, בידו.  ד,כא ויאמר יהוה, אל-משה, בלכתך לשוב מצריימה, ראה כל-המופתים אשר-שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה; ואני אחזק את-ליבו, ולא ישלח את-העם.  ד,כב ואמרת, אל-פרעה:  כה אמר יהוה, בני בכורי ישראל.  ד,כג ואומר אליך, שלח את-בני ויעבדני, ותמאן, לשלחו--הנה אנוכי הורג, את-בנך בכורך.  ד,כד ויהי בדרך, במלון; ויפגשהו יהוה, ויבקש המיתו.  ד,כה ותיקח ציפורה צור, ותכרות את-עורלת בנה, ותגע, לרגליו; ותאמר, כי חתן-דמים אתה לי.  ד,כו ויירף, ממנו; אז, אמרה, חתן דמים, למולות.  {פ}

ד,כז ויאמר יהוה אל-אהרון, לך לקראת משה המדברה; וילך, ויפגשהו בהר האלוהים--ויישק-לו.  ד,כח ויגד משה לאהרון, את כל-דברי יהוה אשר שלחו, ואת כל-האותות, אשר ציווהו.  ד,כט וילך משה, ואהרון; ויאספו, את-כל-זקני בני ישראל.  ד,ל וידבר אהרון--את כל-הדברים, אשר-דיבר יהוה אל-משה; ויעש האותות, לעיני העם.  ד,לא ויאמן, העם; וישמעו כי-פקד יהוה את-בני ישראל, וכי ראה את-עוניים, וייקדו, וישתחוו.  ה,א ואחר, באו משה ואהרון, ויאמרו, אל-פרעה:  כה-אמר יהוה, אלוהי ישראל, שלח את-עמי, ויחוגו לי במדבר.  ה,ב ויאמר פרעה--מי יהוה אשר אשמע בקולו, לשלח את-ישראל:  לא ידעתי את-יהוה, וגם את-ישראל לא אשלח.  ה,ג ויאמרו, אלוהי העברים נקרא עלינו; נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר, ונזבחה ליהוה אלוהינו--פן-יפגענו, בדבר או בחרב.  ה,ד ויאמר אליהם, מלך מצריים, למה משה ואהרון, תפריעו את-העם ממעשיו; לכו, לסבלותיכם.  ה,ה ויאמר פרעה, הן-רבים עתה עם הארץ; והשבתם אותם, מסבלותם.  ה,ו ויצו פרעה, ביום ההוא, את-הנוגשים בעם, ואת-שוטריו לאמור.  ה,ז לא תוסיפון לתת תבן לעם, ללבון הלבינים--כתמול שלשום:  הם, ילכו, וקוששו להם, תבן.  ה,ח ואת-מתכונת הלבינים אשר הם עושים תמול שלשום, תשימו עליהם--לא תגרעו, ממנו:  כי-נרפים הם--על-כן הם צועקים לאמור, נלכה נזבחה לאלוהינו.  ה,ט תכבד העבודה על-האנשים, ויעשו-בה; ואל-ישעו, בדברי-שקר.  ה,י וייצאו נוגשי העם, ושוטריו, ויאמרו אל-העם, לאמור:  כה אמר פרעה, אינני נותן לכם תבן.  ה,יא אתם, לכו קחו לכם תבן, מאשר, תמצאו:  כי אין נגרע מעבודתכם, דבר.  ה,יב ויפץ העם, בכל-ארץ מצריים, לקושש קש, לתבן.  ה,יג והנוגשים, אצים לאמור:  כלו מעשיכם דבר-יום ביומו, כאשר בהיות התבן.  ה,יד ויוכו, שוטרי בני ישראל, אשר-שמו עליהם, נוגשי פרעה לאמור:  מדוע לא כיליתם חוקכם ללבון, כתמול שלשום--גם-תמול, גם-היום.  ה,טו ויבואו, שוטרי בני ישראל, ויצעקו אל-פרעה, לאמור:  למה תעשה כה, לעבדיך.  ה,טז תבן, אין ניתן לעבדיך, ולבינים אומרים לנו, עשו; והנה עבדיך מוכים, וחטאת עמך.  ה,יז ויאמר נרפים אתם, נרפים; על-כן אתם אומרים, נלכה נזבחה ליהוה.  ה,יח ועתה לכו עבדו, ותבן לא-יינתן לכם; ותוכן לבינים, תיתנו.  ה,יט ויראו שוטרי בני-ישראל, אותם--ברע לאמור:  לא-תגרעו מלבניכם, דבר-יום ביומו.  ה,כ ויפגעו את-משה ואת-אהרון, ניצבים לקראתם, בצאתם, מאת פרעה.  ה,כא ויאמרו אליהם, ירא יהוה עליכם וישפוט:  אשר הבאשתם את-ריחנו, בעיני פרעה ובעיני עבדיו, לתת-חרב בידם, להורגנו.  ה,כב וישב משה אל-יהוה, ויאמר:  אדוניי, למה הרעות לעם הזה--למה זה, שלחתני.  ה,כג ומאז באתי אל-פרעה, לדבר בשמך, הרע, לעם הזה; והצל לא-הצלת, את-עמך.  ו,א ויאמר יהוה, אל-משה, עתה תראה, אשר אעשה לפרעה:  כי ביד חזקה, ישלחם, וביד חזקה, יגרשם מארצו.  {ס}

ו,ב וידבר אלוהים, אל-משה; ויאמר אליו, אני יהוה.  ו,ג ואירא, אל-אברהם אל-יצחק ואל-יעקוב--באל שדיי; ושמי יהוה, לא נודעתי להם.  ו,ד וגם הקימותי את-בריתי איתם, לתת להם את-ארץ כנען--את ארץ מגוריהם, אשר-גרו בה.  ו,ה וגם אני שמעתי, את-נאקת בני ישראל, אשר מצריים, מעבידים אותם; ואזכור, את-בריתי.  ו,ו לכן אמור לבני-ישראל, אני יהוה, והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצריים, והצלתי אתכם מעבודתם; וגאלתי אתכם בזרוע נטויה, ובשפטים גדולים.  ו,ז ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלוהים; וידעתם, כי אני יהוה אלוהיכם, המוציא אתכם, מתחת סבלות מצריים.  ו,ח והבאתי אתכם, אל-הארץ, אשר נשאתי את-ידי, לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקוב; ונתתי אותה לכם מורשה, אני יהוה.  ו,ט וידבר משה כן, אל-בני ישראל; ולא שמעו, אל-משה, מקוצר רוח, ומעבודה קשה.  {פ}

ו,י וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  ו,יא בוא דבר, אל-פרעה מלך מצריים; וישלח את-בני-ישראל, מארצו.  ו,יב וידבר משה, לפני יהוה לאמור:  הן בני-ישראל, לא-שמעו אליי, ואיך ישמעני פרעה, ואני ערל שפתיים.  {פ}

ו,יג וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרון, ויצוום אל-בני ישראל, ואל-פרעה מלך מצריים--להוציא את-בני-ישראל, מארץ מצריים.  {ס}

ו,יד אלה, ראשי בית-אבותם:  בני ראובן בכור ישראל, חנוך ופלוא חצרון וכרמי--אלה, משפחות ראובן.  ו,טו ובני שמעון, ימואל וימין ואוהד ויכין וצוחר, ושאול, בן-הכנענית; אלה, משפחות שמעון.  ו,טז ואלה שמות בני-לוי, לתולדותם--גרשון, וקהת ומררי; ושני חיי לוי, שבע ושלושים ומאת שנה.  ו,יז בני גרשון לבני ושמעי, למשפחותם.  ו,יח ובני קהת--עמרם ויצהר, וחברון ועוזיאל; ושני חיי קהת, שלוש ושלושים ומאת שנה.  ו,יט ובני מררי, מחלי ומושי; אלה משפחות הלוי, לתולדותם.  ו,כ וייקח עמרם את-יוכבד דודתו, לו לאישה, ותלד לו, את-אהרון ואת-משה; ושני חיי עמרם, שבע ושלושים ומאת שנה.  ו,כא ובני, יצהר--קורח ונפג, וזכרי.  ו,כב ובני, עוזיאל--מישאל ואלצפן, וסתרי.  ו,כג וייקח אהרון את-אלישבע בת-עמינדב, אחות נחשון--לו לאישה; ותלד לו, את-נדב ואת-אביהוא, את-אלעזר, ואת-איתמר.  ו,כד ובני קורח, אסיר ואלקנה ואביאסף; אלה, משפחות הקורחי.  ו,כה ואלעזר בן-אהרון לקח-לו מבנות פוטיאל, לו לאישה, ותלד לו, את-פינחס; אלה, ראשי אבות הלויים--למשפחותם.  ו,כו הוא אהרון, ומשה--אשר אמר יהוה, להם, הוציאו את-בני ישראל מארץ מצריים, על-צבאותם.  ו,כז הם, המדברים אל-פרעה מלך-מצריים, להוציא את-בני-ישראל, ממצריים; הוא משה, ואהרון.  ו,כח ויהי, ביום דיבר יהוה אל-משה--בארץ מצריים.  {ס}

ו,כט וידבר יהוה אל-משה לאמור, אני יהוה; דבר, אל-פרעה מלך מצריים, את כל-אשר אני, דובר אליך.  ו,ל ויאמר משה, לפני יהוה:  הן אני, ערל שפתיים, ואיך, ישמע אליי פרעה.  {פ}

ז,א ויאמר יהוה אל-משה, ראה נתתיך אלוהים לפרעה; ואהרון אחיך, יהיה נביאך.  ז,ב אתה תדבר, את כל-אשר אצווך; ואהרון אחיך ידבר אל-פרעה, ושילח את-בני-ישראל מארצו.  ז,ג ואני אקשה, את-לב פרעה; והרביתי את-אותותיי ואת-מופתיי, בארץ מצריים.  ז,ד ולא-ישמע אליכם פרעה, ונתתי את-ידי במצריים; והוצאתי את-צבאותיי את-עמי בני-ישראל, מארץ מצריים, בשפטים, גדולים.  ז,ה וידעו מצריים כי-אני יהוה, בנטותי את-ידי על-מצריים; והוצאתי את-בני-ישראל, מתוכם.  ז,ו ויעש משה, ואהרון--כאשר ציווה יהוה אותם, כן עשו.  ז,ז ומשה, בן-שמונים שנה, ואהרון, בן-שלוש ושמונים שנה--בדברם, אל-פרעה.  {פ}

ז,ח ויאמר יהוה, אל-משה ואל-אהרון לאמור.  ז,ט כי ידבר אליכם פרעה לאמור, תנו לכם מופת; ואמרת אל-אהרון, קח את-מטך והשלך לפני-פרעה--יהי לתנין.  ז,י ויבוא משה ואהרון, אל-פרעה, ויעשו כן, כאשר ציווה יהוה; וישלך אהרון את-מטהו, לפני פרעה ולפני עבדיו--ויהי לתנין.  ז,יא ויקרא, גם-פרעה, לחכמים, ולמכשפים; ויעשו גם-הם חרטומי מצריים, בלהטיהם--כן.  ז,יב וישליכו איש מטהו, ויהיו לתנינים; ויבלע מטה-אהרון, את-מטותם.  ז,יג ויחזק לב פרעה, ולא שמע אליהם:  כאשר, דיבר יהוה.  {ס}

ז,יד ויאמר יהוה אל-משה, כבד לב פרעה; מיאן, לשלח העם.  ז,טו לך אל-פרעה בבוקר, הנה יוצא המימה, וניצבת לקראתו, על-שפת היאור; והמטה אשר-נהפך לנחש, תיקח בידך.  ז,טז ואמרת אליו, יהוה אלוהי העברים שלחני אליך לאמור, שלח את-עמי, ויעבדוני במדבר; והנה לא-שמעת, עד-כה.  ז,יז כה, אמר יהוה, בזאת תדע, כי אני יהוה:  הנה אנוכי מכה במטה אשר-בידי, על-המים אשר ביאור--ונהפכו לדם.  ז,יח והדגה אשר-ביאור תמות, ובאש היאור; ונלאו מצריים, לשתות מים מן-היאור.  {ס}

ז,יט ויאמר יהוה אל-משה, אמור אל-אהרון קח מטך ונטה-ידך על-מימי מצריים על-נהרותם על-יאוריהם ועל-אגמיהם ועל כל-מקוה מימיהם--ויהיו-דם; והיה דם בכל-ארץ מצריים, ובעצים ובאבנים.  ז,כ ויעשו-כן משה ואהרון כאשר ציווה יהוה, וירם במטה ויך את-המים אשר ביאור, לעיני פרעה, ולעיני עבדיו; וייהפכו כל-המים אשר-ביאור, לדם.  ז,כא והדגה אשר-ביאור מתה, ויבאש היאור, ולא-יכלו מצריים, לשתות מים מן-היאור; ויהי הדם, בכל-ארץ מצריים.  ז,כב ויעשו-כן חרטומי מצריים, בלטיהם; ויחזק לב-פרעה ולא-שמע אליהם, כאשר דיבר יהוה.  ז,כג וייפן פרעה, ויבוא אל-ביתו; ולא-שת ליבו, גם-לזאת.  ז,כד ויחפרו כל-מצריים סביבות היאור, מים לשתות:  כי לא יכלו לשתות, ממימי היאור.  ז,כה ויימלא, שבעת ימים, אחרי הכות-יהוה, את-היאור.  {פ}

ז,כו ויאמר יהוה אל-משה, בוא אל-פרעה; ואמרת אליו, כה אמר יהוה, שלח את-עמי, ויעבדוני.  ז,כז ואם-מאן אתה, לשלח:  הנה אנוכי, נוגף את-כל-גבולך--בצפרדעים.  ז,כח ושרץ היאור, צפרדעים, ועלו ובאו בביתך, ובחדר משכבך ועל-מיטתך; ובבית עבדיך ובעמך, ובתנוריך ובמשארותיך.  ז,כט ובך ובעמך, ובכל-עבדיך--יעלו, הצפרדעים.  ח,א ויאמר יהוה, אל-משה, אמור אל-אהרון נטה את-ידך במטך, על-הנהרות על-היאורים ועל-האגמים; והעל את-הצפרדעים, על-ארץ מצריים.  ח,ב ויט אהרון את-ידו, על מימי מצריים; ותעל, הצפרדע, ותכס, את-ארץ מצריים.  ח,ג ויעשו-כן החרטומים, בלטיהם; ויעלו את-הצפרדעים, על-ארץ מצריים.  ח,ד ויקרא פרעה למשה ולאהרון, ויאמר העתירו אל-יהוה, ויסר הצפרדעים, ממני ומעמי; ואשלחה, את-העם, ויזבחו, ליהוה.  ח,ה ויאמר משה לפרעה, התפאר עליי, למתיי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך, להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך:  רק ביאור, תישארנה.  ח,ו ויאמר, למחר; ויאמר, כדברך--למען תדע, כי-אין כיהוה אלוהינו.  ח,ז וסרו הצפרדעים, ממך ומבתיך, ומעבדיך, ומעמך:  רק ביאור, תישארנה.  ח,ח וייצא משה ואהרון, מעם פרעה; ויצעק משה אל-יהוה, על-דבר הצפרדעים אשר-שם לפרעה.  ח,ט ויעש יהוה, כדבר משה; וימותו, הצפרדעים, מן-הבתים מן-החצרות, ומן-השדות.  ח,י ויצברו אותם, חומרים חומרים; ותבאש, הארץ.  ח,יא וירא פרעה, כי הייתה הרווחה, והכבד את-ליבו, ולא שמע אליהם:  כאשר, דיבר יהוה.  {ס}

ח,יב ויאמר יהוה, אל-משה, אמור אל-אהרון, נטה את-מטך והך את-עפר הארץ; והיה לכינים, בכל-ארץ מצריים.  ח,יג ויעשו-כן, ויט אהרון את-ידו במטהו ויך את-עפר הארץ, ותהי הכינם, באדם ובבהמה:  כל-עפר הארץ היה כינים, בכל-ארץ מצריים.  ח,יד ויעשו-כן החרטומים בלטיהם להוציא את-הכינים, ולא יכולו; ותהי, הכינם, באדם, ובבהמה.  ח,טו ויאמרו החרטומים אל-פרעה, אצבע אלוהים היא; ויחזק לב-פרעה ולא-שמע אליהם, כאשר דיבר יהוה.  {ס}

ח,טז ויאמר יהוה אל-משה, השכם בבוקר והתייצב לפני פרעה--הנה, יוצא המימה; ואמרת אליו, כה אמר יהוה, שלח עמי, ויעבדוני.  ח,יז כי אם-אינך, משלח את-עמי--הנני משליח בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך, את-הערוב; ומלאו בתי מצריים, את-הערוב, וגם האדמה, אשר-הם עליה.  ח,יח והפליתי ביום ההוא את-ארץ גושן, אשר עמי עומד עליה, לבלתי היות-שם, ערוב--למען תדע, כי אני יהוה בקרב הארץ.  ח,יט ושמתי פדות, בין עמי ובין עמך; למחר יהיה, האות הזה.  ח,כ ויעש יהוה, כן, ויבוא ערוב כבד, ביתה פרעה ובית עבדיו; ובכל-ארץ מצריים תישחת הארץ, מפני הערוב.  ח,כא ויקרא פרעה, אל-משה ולאהרון; ויאמר, לכו זבחו לאלוהיכם--בארץ.  ח,כב ויאמר משה, לא נכון לעשות כן, כי תועבת מצריים, נזבח ליהוה אלוהינו:  הן נזבח את-תועבת מצריים, לעיניהם--ולא יסקלונו.  ח,כג דרך שלושת ימים, נלך במדבר; וזבחנו ליהוה אלוהינו, כאשר יאמר אלינו.  ח,כד ויאמר פרעה, אנוכי אשלח אתכם וזבחתם ליהוה אלוהיכם במדבר--רק הרחק לא-תרחיקו, ללכת; העתירו, בעדי.  ח,כה ויאמר משה, הנה אנוכי יוצא מעימך והעתרתי אל-יהוה, וסר הערוב מפרעה מעבדיו ומעמו, מחר:  רק, אל-יוסף פרעה התל, לבלתי שלח את-העם, לזבוח ליהוה.  ח,כו וייצא משה, מעם פרעה; ויעתר, אל-יהוה.  ח,כז ויעש יהוה, כדבר משה, ויסר הערוב, מפרעה מעבדיו ומעמו:  לא נשאר, אחד.  ח,כח ויכבד פרעה את-ליבו, גם בפעם הזאת; ולא שילח, את-העם.  {פ}

ט,א ויאמר יהוה אל-משה, בוא אל-פרעה; ודיברת אליו, כה-אמר יהוה אלוהי העברים, שלח את-עמי, ויעבדוני.  ט,ב כי אם-מאן אתה, לשלח, ועודך, מחזיק בם.  ט,ג הנה יד-יהוה הויה, במקנך אשר בשדה, בסוסים בחמורים בגמלים, בבקר ובצאן--דבר, כבד מאוד.  ט,ד והפלה יהוה--בין מקנה ישראל, ובין מקנה מצריים; ולא ימות מכל-לבני ישראל, דבר.  ט,ה וישם יהוה, מועד לאמור:  מחר, יעשה יהוה הדבר הזה--בארץ.  ט,ו ויעש יהוה את-הדבר הזה, ממוחרת, וימת, כול מקנה מצריים; וממקנה בני-ישראל, לא-מת אחד.  ט,ז וישלח פרעה--והנה לא-מת ממקנה ישראל, עד-אחד; ויכבד לב פרעה, ולא שילח את-העם.  {פ}

ט,ח ויאמר יהוה, אל-משה ואל-אהרון, קחו לכם מלוא חופניכם, פיח כבשן; וזרקו משה השמיימה, לעיני פרעה.  ט,ט והיה לאבק, על כל-ארץ מצריים; והיה על-האדם ועל-הבהמה, לשחין פורח אבעבועות--בכל-ארץ מצריים.  ט,י ויקחו את-פיח הכבשן, ויעמדו לפני פרעה, ויזרוק אותו משה, השמיימה; ויהי, שחין אבעבועות, פורח, באדם ובבהמה.  ט,יא ולא-יכלו החרטומים, לעמוד לפני משה--מפני השחין:  כי-היה השחין, בחרטומים ובכל-מצריים.  ט,יב ויחזק יהוה את-לב פרעה, ולא שמע אליהם:  כאשר דיבר יהוה, אל-משה.  {ס}

ט,יג ויאמר יהוה, אל-משה, השכם בבוקר, והתייצב לפני פרעה; ואמרת אליו, כה-אמר יהוה אלוהי העברים, שלח את-עמי, ויעבדוני.  ט,יד כי בפעם הזאת, אני שולח את-כל-מגפותיי אל-ליבך, ובעבדיך, ובעמך--בעבור תדע, כי אין כמוני בכל-הארץ.  ט,טו כי עתה שלחתי את-ידי, ואך אותך ואת-עמך בדבר; ותיכחד, מן-הארץ.  ט,טז ואולם, בעבור זאת העמדתיך, בעבור, הראותך את-כוחי; ולמען ספר שמי, בכל-הארץ.  ט,יז עודך, מסתולל בעמי, לבלתי, שלחם.  ט,יח הנני ממטיר כעת מחר, ברד כבד מאוד, אשר לא-היה כמוהו במצריים, למן-היום היווסדה ועד-עתה.  ט,יט ועתה, שלח העז את-מקנך, ואת כל-אשר לך, בשדה:  כל-האדם והבהמה אשר-יימצא בשדה, ולא ייאסף הביתה--וירד עליהם הברד, ומתו.  ט,כ הירא את-דבר יהוה, מעבדי פרעה--הניס את-עבדיו ואת-מקנהו, אל-הבתים.  ט,כא ואשר לא-שם ליבו, אל-דבר יהוה--ויעזוב את-עבדיו ואת-מקנהו, בשדה.  {פ}

ט,כב ויאמר יהוה אל-משה, נטה את-ידך על-השמיים, ויהי ברד, בכל-ארץ מצריים:  על-האדם ועל-הבהמה, ועל כל-עשב השדה--בארץ מצריים.  ט,כג ויט משה את-מטהו, על-השמיים, ויהוה נתן קולות וברד, ותיהלך אש ארצה; וימטר יהוה ברד, על-ארץ מצריים.  ט,כד ויהי ברד--ואש, מתלקחת בתוך הברד:  כבד מאוד--אשר לא-היה כמוהו בכל-ארץ מצריים, מאז הייתה לגוי.  ט,כה ויך הברד בכל-ארץ מצריים, את כל-אשר בשדה, מאדם, ועד-בהמה; ואת כל-עשב השדה הכה הברד, ואת-כל-עץ השדה שיבר.  ט,כו רק בארץ גושן, אשר-שם בני ישראל--לא היה, ברד.  ט,כז וישלח פרעה, ויקרא למשה ולאהרון, ויאמר אליהם, חטאתי הפעם:  יהוה, הצדיק, ואני ועמי, הרשעים.  ט,כח העתירו, אל-יהוה, ורב, מהיות קולות אלוהים וברד; ואשלחה אתכם, ולא תוסיפון לעמוד.  ט,כט ויאמר אליו, משה, כצאתי את-העיר, אפרוש את-כפיי אל-יהוה; הקולות יחדלון, והברד לא יהיה-עוד, למען תדע, כי ליהוה הארץ.  ט,ל ואתה, ועבדיך:  ידעתי--כי טרם תיראון, מפני יהוה אלוהים.  ט,לא והפשתה והשעורה, נוכתה:  כי השעורה אביב, והפשתה גבעול.  ט,לב והחיטה והכוסמת, לא נוכו:  כי אפילות, הנה.  ט,לג וייצא משה מעם פרעה, את-העיר, ויפרוש כפיו, אל-יהוה; ויחדלו הקולות והברד, ומטר לא-ניתך ארצה.  ט,לד וירא פרעה, כי-חדל המטר והברד והקולות--ויוסף לחטוא; ויכבד ליבו, הוא ועבדיו.  ט,לה ויחזק לב פרעה, ולא שילח את-בני ישראל:  כאשר דיבר יהוה, ביד-משה.  {פ}

י,א ויאמר יהוה אל-משה, בוא אל-פרעה:  כי-אני הכבדתי את-ליבו, ואת-לב עבדיו, למען שיתי אותותיי אלה, בקרבו.  י,ב ולמען תספר באוזני בנך ובן-בנך, את אשר התעללתי במצריים, ואת-אותותיי, אשר-שמתי בם; וידעתם, כי-אני יהוה.  י,ג ויבוא משה ואהרון, אל-פרעה, ויאמרו אליו כה-אמר יהוה אלוהי העברים, עד-מתיי מיאנת ליענות מפניי; שלח עמי, ויעבדוני.  י,ד כי אם-מאן אתה, לשלח את-עמי--הנני מביא מחר ארבה, בגבולך.  י,ה וכיסה את-עין הארץ, ולא יוכל לראות את-הארץ; ואכל את-יתר הפליטה, הנשארת לכם מן-הברד, ואכל את-כל-העץ, הצומח לכם מן-השדה.  י,ו ומלאו בתיך ובתי כל-עבדיך, ובתי כל-מצריים, אשר לא-ראו אבותיך ואבות אבותיך, מיום היותם על-האדמה עד היום הזה; וייפן וייצא, מעם פרעה.  י,ז ויאמרו עבדי פרעה אליו, עד-מתיי יהיה זה לנו למוקש--שלח את-האנשים, ויעבדו את-יהוה אלוהיהם; הטרם תדע, כי אבדה מצריים.  י,ח ויושב את-משה ואת-אהרון, אל-פרעה, ויאמר אליהם, לכו עבדו את-יהוה אלוהיכם; מי ומי, ההולכים.  י,ט ויאמר משה, בנערינו ובזקנינו נלך; בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו, נלך--כי חג-יהוה, לנו.  י,י ויאמר אליהם, יהי כן יהוה עימכם, כאשר אשלח אתכם, ואת-טפכם; ראו, כי רעה נגד פניכם.  י,יא לא כן, לכו-נא הגברים ועבדו את-יהוה--כי אותה, אתם מבקשים; ויגרש אותם, מאת פני פרעה.  {ס}

י,יב ויאמר יהוה אל-משה, נטה ידך על-ארץ מצריים בארבה, ויעל, על-ארץ מצריים; ויאכל את-כל-עשב הארץ, את כל-אשר השאיר הברד.  י,יג ויט משה את-מטהו, על-ארץ מצריים, ויהוה ניהג רוח-קדים בארץ, כל-היום ההוא וכל-הלילה; הבוקר היה--ורוח הקדים, נשא את-הארבה.  י,יד ויעל הארבה, על כל-ארץ מצריים, וינח, בכול גבול מצריים:  כבד מאוד--לפניו לא-היה כן ארבה כמוהו, ואחריו לא יהיה-כן.  י,טו ויכס את-עין כל-הארץ, ותחשך הארץ, ויאכל את-כל-עשב הארץ ואת כל-פרי העץ, אשר הותיר הברד; ולא-נותר כל-ירק בעץ ובעשב השדה, בכל-ארץ מצריים.  י,טז וימהר פרעה, לקרוא למשה ולאהרון; ויאמר, חטאתי ליהוה אלוהיכם--ולכם.  י,יז ועתה, שא נא חטאתי אך הפעם, והעתירו, ליהוה אלוהיכם; ויסר, מעליי, רק, את-המוות הזה.  י,יח וייצא, מעם פרעה; ויעתר, אל-יהוה.  י,יט ויהפוך יהוה רוח-ים, חזק מאוד, ויישא את-הארבה, ויתקעהו ימה סוף:  לא נשאר ארבה אחד, בכול גבול מצריים.  י,כ ויחזק יהוה, את-לב פרעה; ולא שילח, את-בני ישראל.  {פ}

י,כא ויאמר יהוה אל-משה, נטה ידך על-השמיים, ויהי חושך, על-ארץ מצריים; וימש, חושך.  י,כב ויט משה את-ידו, על-השמיים; ויהי חושך-אפילה בכל-ארץ מצריים, שלושת ימים.  י,כג לא-ראו איש את-אחיו, ולא-קמו איש מתחתיו--שלושת ימים; ולכל-בני ישראל היה אור, במושבותם.  י,כד ויקרא פרעה אל-משה, ויאמר לכו עבדו את-יהוה--רק צאנכם ובקרכם, יוצג:  גם-טפכם, ילך עימכם.  י,כה ויאמר משה, גם-אתה תיתן בידנו זבחים ועולות; ועשינו, ליהוה אלוהינו.  י,כו וגם-מקננו ילך עימנו, לא תישאר פרסה--כי ממנו ניקח, לעבוד את-יהוה אלוהינו; ואנחנו לא-נדע, מה-נעבוד את-יהוה, עד-בואנו, שמה.  י,כז ויחזק יהוה, את-לב פרעה; ולא אבה, לשלחם.  י,כח ויאמר-לו פרעה, לך מעליי; הישמר לך, אל-תוסף ראות פניי--כי ביום ראותך פניי, תמות.  י,כט ויאמר משה, כן דיברת:  לא-אוסיף עוד, ראות פניך.  {פ}

יא,א ויאמר יהוה אל-משה, עוד נגע אחד אביא על-פרעה ועל-מצריים--אחרי-כן, ישלח אתכם מזה:  כשלחו--כלה, גרש יגרש אתכם מזה.  יא,ב דבר-נא, באוזני העם; וישאלו איש מאת ריעהו, ואישה מאת רעותה, כלי-כסף, וכלי זהב.  יא,ג וייתן יהוה את-חן העם, בעיני מצריים; גם האיש משה, גדול מאוד בארץ מצריים, בעיני עבדי-פרעה, ובעיני העם.  {ס}

יא,ד ויאמר משה, כה אמר יהוה:  כחצות הלילה, אני יוצא בתוך מצריים.  יא,ה ומת כל-בכור, בארץ מצריים--מבכור פרעה היושב על-כיסאו, עד בכור השפחה אשר אחר הריחיים; וכול, בכור בהמה.  יא,ו והייתה צעקה גדולה, בכל-ארץ מצריים, אשר כמוהו לא נהייתה, וכמוהו לא תוסיף.  יא,ז ולכול בני ישראל, לא יחרץ-כלב לשונו, למאיש, ועד-בהמה--למען, תדעון, אשר יפלה יהוה, בין מצריים ובין ישראל.  יא,ח וירדו כל-עבדיך אלה אליי והשתחוו-לי לאמור, צא אתה וכל-העם אשר-ברגליך, ואחרי-כן, אצא; וייצא מעם-פרעה, בחורי-אף.  {ס}

יא,ט ויאמר יהוה אל-משה, לא-ישמע אליכם פרעה--למען רבות מופתיי, בארץ מצריים.  יא,י ומשה ואהרון, עשו את-כל-המופתים האלה--לפני פרעה; ויחזק יהוה את-לב פרעה, ולא-שילח את-בני-ישראל מארצו.  {ס}

יב,א ויאמר יהוה אל-משה ואל-אהרון, בארץ מצריים לאמור.  יב,ב החודש הזה לכם, ראש חודשים:  ראשון הוא לכם, לחודשי השנה.  יב,ג דברו, אל-כל-עדת ישראל לאמור, בעשור, לחודש הזה:  ויקחו להם, איש שה לבית-אבות--שה לבית.  יב,ד ואם-ימעט הבית, מהיות משה--ולקח הוא ושכנו הקרוב אל-ביתו, במכסת נפשות:  איש לפי אוכלו, תכוסו על-השה.  יב,ה שה תמים זכר בן-שנה, יהיה לכם; מן-הכבשים ומן-העיזים, תיקחו.  יב,ו והיה לכם למשמרת, עד ארבעה עשר יום לחודש הזה; ושחטו אותו, כול קהל עדת-ישראל--בין הערביים.  יב,ז ולקחו, מן-הדם, ונתנו על-שתי המזוזות, ועל-המשקוף--על, הבתים, אשר-יאכלו אותו, בהם.  יב,ח ואכלו את-הבשר, בלילה הזה:  צלי-אש ומצות, על-מרורים יאכלוהו.  יב,ט אל-תאכלו ממנו נא, ובשל מבושל במים:  כי אם-צלי-אש, ראשו על-כרעיו ועל-קרבו.  יב,י ולא-תותירו ממנו, עד-בוקר; והנותר ממנו עד-בוקר, באש תשרופו.  יב,יא וככה, תאכלו אותו--מותניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם; ואכלתם אותו בחיפזון, פסח הוא ליהוה.  יב,יב ועברתי בארץ-מצריים, בלילה הזה, והכיתי כל-בכור בארץ מצריים, מאדם ועד-בהמה; ובכל-אלוהי מצריים אעשה שפטים, אני יהוה.  יב,יג והיה הדם לכם לאות, על הבתים אשר אתם שם, וראיתי את-הדם, ופסחתי עליכם; ולא-יהיה בכם נגף למשחית, בהכותי בארץ מצריים.  יב,יד והיה היום הזה לכם לזיכרון, וחגותם אותו חג ליהוה:  לדורותיכם, חוקת עולם תחוגוהו.  יב,טו שבעת ימים, מצות תאכלו--אך ביום הראשון, תשביתו שאור מבתיכם:  כי כל-אוכל חמץ, ונכרתה הנפש ההיא מישראל--מיום הראשון, עד-יום השביעי.  יב,טז וביום הראשון, מקרא-קודש, וביום השביעי, מקרא-קודש יהיה לכם:  כל-מלאכה, לא-ייעשה בהם--אך אשר ייאכל לכל-נפש, הוא לבדו ייעשה לכם.  יב,יז ושמרתם, את-המצות, כי בעצם היום הזה, הוצאתי את-צבאותיכם מארץ מצריים; ושמרתם את-היום הזה, לדורותיכם--חוקת עולם.  יב,יח בראשון בארבעה עשר יום לחודש, בערב, תאכלו, מצות:  עד יום האחד ועשרים, לחודש--בערב.  יב,יט שבעת ימים--שאור, לא יימצא בבתיכם:  כי כל-אוכל מחמצת, ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל--בגר, ובאזרח הארץ.  יב,כ כל-מחמצת, לא תאכלו; בכול, מושבותיכם, תאכלו, מצות.  {פ}

יב,כא ויקרא משה לכל-זקני ישראל, ויאמר אליהם:  משכו, וקחו לכם צאן למשפחותיכם--ושחטו הפסח.  יב,כב ולקחתם אגודת איזוב, וטבלתם בדם אשר-בסף, והגעתם אל-המשקוף ואל-שתי המזוזות, מן-הדם אשר בסף; ואתם, לא תצאו איש מפתח-ביתו--עד-בוקר.  יב,כג ועבר יהוה, לנגוף את-מצריים, וראה את-הדם על-המשקוף, ועל שתי המזוזות; ופסח יהוה, על-הפתח, ולא ייתן המשחית, לבוא אל-בתיכם לנגוף.  יב,כד ושמרתם, את-הדבר הזה, לחוק-לך ולבניך, עד-עולם.  יב,כה והיה כי-תבואו אל-הארץ, אשר ייתן יהוה לכם--כאשר דיבר; ושמרתם, את-העבודה הזאת.  יב,כו והיה, כי-יאמרו אליכם בניכם:  מה העבודה הזאת, לכם.  יב,כז ואמרתם זבח-פסח הוא ליהוה, אשר פסח על-בתי בני-ישראל במצריים, בנוגפו את-מצריים, ואת-בתינו הציל; וייקוד העם, וישתחוו.  יב,כח וילכו ויעשו, בני ישראל:  כאשר ציווה יהוה את-משה ואהרון, כן עשו.  {ס}

יב,כט ויהי בחצי הלילה, ויהוה הכה כל-בכור בארץ מצריים, מבכור פרעה היושב על-כיסאו, עד בכור השבי אשר בבית הבור; וכול, בכור בהמה.  יב,ל ויקם פרעה לילה, הוא וכל-עבדיו וכל-מצריים, ותהי צעקה גדולה, במצריים:  כי-אין בית, אשר אין-שם מת.  יב,לא ויקרא למשה ולאהרון לילה, ויאמר קומו צאו מתוך עמי--גם-אתם, גם-בני ישראל; ולכו עבדו את-יהוה, כדברכם.  יב,לב גם-צאנכם גם-בקרכם קחו כאשר דיברתם, ולכו; ובירכתם, גם-אותי.  יב,לג ותחזק מצריים על-העם, למהר לשלחם מן-הארץ:  כי אמרו, כולנו מתים.  יב,לד ויישא העם את-בצקו, טרם יחמץ; משארותם צרורות בשמלותם, על-שכמם.  יב,לה ובני-ישראל עשו, כדבר משה; וישאלו, ממצריים, כלי-כסף וכלי זהב, ושמלות.  יב,לו ויהוה נתן את-חן העם, בעיני מצריים--וישאילום; וינצלו, את-מצריים.  {פ}

יב,לז ויסעו בני-ישראל מרעמסס, סוכותה, כשש-מאות אלף רגלי הגברים, לבד מטף.  יב,לח וגם-ערב רב, עלה איתם, וצאן ובקר, מקנה כבד מאוד.  יב,לט ויאפו את-הבצק אשר הוציאו ממצריים, עוגות מצות--כי לא חמץ:  כי-גורשו ממצריים, ולא יכלו להתמהמה, וגם-צידה, לא-עשו להם.  יב,מ ומושב בני ישראל, אשר ישבו במצריים--שלושים שנה, וארבע מאות שנה.  יב,מא ויהי, מקץ שלושים שנה, וארבע מאות, שנה; ויהי, בעצם היום הזה, יצאו כל-צבאות יהוה, מארץ מצריים.  יב,מב ליל שימורים הוא ליהוה, להוציאם מארץ מצריים:  הוא-הלילה הזה ליהוה, שימורים לכל-בני ישראל לדורותם.  {פ}

יב,מג ויאמר יהוה אל-משה ואהרון, זאת חוקת הפסח:  כל-בן-נכר, לא-יאכל בו.  יב,מד וכל-עבד איש, מקנת-כסף--ומלת אותו, אז יאכל בו.  יב,מה תושב ושכיר, לא-יאכל בו.  יב,מו בבית אחד ייאכל, לא-תוציא מן-הבית מן-הבשר חוצה; ועצם, לא תשברו-בו.  יב,מז כל-עדת ישראל, יעשו אותו.  יב,מח וכי-יגור איתך גר, ועשה פסח ליהוה--הימול לו כל-זכר ואז יקרב לעשותו, והיה כאזרח הארץ; וכל-ערל, לא-יאכל בו.  יב,מט תורה אחת, יהיה לאזרח, ולגר, הגר בתוככם.  יב,נ ויעשו, כל-בני ישראל:  כאשר ציווה יהוה את-משה ואת-אהרון, כן עשו.  {ס}

יב,נא ויהי, בעצם היום הזה:  הוציא יהוה את-בני ישראל, מארץ מצריים--על-צבאותם.  {פ}

יג,א וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  יג,ב קדש-לי כל-בכור פטר כל-רחם, בבני ישראל--באדם, ובבהמה:  לי, הוא.  יג,ג ויאמר משה אל-העם, זכור את-היום הזה אשר יצאתם ממצריים מבית עבדים, כי בחוזק יד, הוציא יהוה אתכם מזה; ולא ייאכל, חמץ.  יג,ד היום, אתם יוצאים, בחודש, האביב.  יג,ה והיה כי-יביאך יהוה אל-ארץ הכנעני והחיתי והאמורי והחיווי והיבוסי, אשר נשבע לאבותיך לתת לך, ארץ זבת חלב, ודבש; ועבדת את-העבודה הזאת, בחודש הזה.  יג,ו שבעת ימים, תאכל מצות; וביום, השביעי, חג, ליהוה.  יג,ז מצות, ייאכל, את, שבעת הימים; ולא-ייראה לך חמץ, ולא-ייראה לך שאור--בכל-גבולך.  יג,ח והגדת לבנך, ביום ההוא לאמור:  בעבור זה, עשה יהוה לי, בצאתי, ממצריים.  יג,ט והיה לך לאות על-ידך, ולזיכרון בין עיניך, למען תהיה תורת יהוה, בפיך:  כי ביד חזקה, הוציאך יהוה ממצריים.  יג,י ושמרת את-החוקה הזאת, למועדה, מימים, ימימה.  {פ}

יג,יא והיה כי-יביאך יהוה, אל-ארץ הכנעני, כאשר נשבע לך, ולאבותיך; ונתנה, לך.  יג,יב והעברת כל-פטר-רחם, ליהוה; וכל-פטר שגר בהמה, אשר יהיה לך הזכרים--ליהוה.  יג,יג וכל-פטר חמור תפדה בשה, ואם-לא תפדה וערפתו; וכול בכור אדם בבניך, תפדה.  יג,יד והיה כי-ישאלך בנך, מחר--לאמור מה-זאת:  ואמרת אליו--בחוזק יד הוציאנו יהוה ממצריים, מבית עבדים.  יג,טו ויהי, כי-הקשה פרעה לשלחנו, ויהרוג יהוה כל-בכור בארץ מצריים, מבכור אדם ועד-בכור בהמה; על-כן אני זובח ליהוה, כל-פטר רחם הזכרים, וכל-בכור בניי, אפדה.  יג,טז והיה לאות על-ידך, ולטוטפות בין עיניך:  כי בחוזק יד, הוציאנו יהוה ממצריים.  {ס}

יג,יז ויהי, בשלח פרעה את-העם, ולא-נחם אלוהים דרך ארץ פלשתים, כי קרוב הוא:  כי אמר אלוהים, פן-יינחם העם בראותם מלחמה--ושבו מצריימה.  יג,יח ויסב אלוהים את-העם דרך המדבר, ים-סוף; וחמושים עלו בני-ישראל, מארץ מצריים.  יג,יט וייקח משה את-עצמות יוסף, עימו:  כי השבע השביע את-בני ישראל, לאמור, פקוד יפקוד אלוהים אתכם, והעליתם את-עצמותיי מזה איתכם.  יג,כ ויסעו, מסוכות; ויחנו באיתם, בקצה המדבר.  יג,כא ויהוה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן, לנחותם הדרך, ולילה בעמוד אש, להאיר להם--ללכת, יומם ולילה.  יג,כב לא-ימיש עמוד הענן, יומם, ועמוד האש, לילה--לפני, העם.  {פ}

יד,א וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  יד,ב דבר, אל-בני ישראל, וישובו ויחנו לפני פי החירות, בין מגדול ובין הים:  לפני בעל צפון, נכחו תחנו על-הים.  יד,ג ואמר פרעה לבני ישראל, נבוכים הם בארץ; סגר עליהם, המדבר.  יד,ד וחיזקתי את-לב-פרעה, ורדף אחריהם, ואיכבדה בפרעה ובכל-חילו, וידעו מצריים כי-אני יהוה; ויעשו-כן.  יד,ה ויוגד למלך מצריים, כי ברח העם; וייהפך לבב פרעה ועבדיו, אל-העם, ויאמרו מה-זאת עשינו, כי-שילחנו את-ישראל מעובדנו.  יד,ו ויאסור, את-רכבו; ואת-עמו, לקח עימו.  יד,ז וייקח, שש-מאות רכב בחור, וכול, רכב מצריים; ושלישים, על-כולו.  יד,ח ויחזק יהוה, את-לב פרעה מלך מצריים, וירדוף, אחרי בני ישראל; ובני ישראל, יוצאים ביד רמה.  יד,ט וירדפו מצריים אחריהם, וישיגו אותם חונים על-הים, כל-סוס רכב פרעה, ופרשיו וחילו--על-פי, החירות, לפני, בעל צפון.  יד,י ופרעה, הקריב; וישאו בני-ישראל את-עיניהם והנה מצריים נוסע אחריהם, וייראו מאוד, ויצעקו בני-ישראל, אל-יהוה.  יד,יא ויאמרו, אל-משה, המבלי אין-קברים במצריים, לקחתנו למות במדבר:  מה-זאת עשית לנו, להוציאנו ממצריים.  יד,יב הלוא-זה הדבר, אשר דיברנו אליך במצריים לאמור, חדל ממנו, ונעבדה את-מצריים:  כי טוב לנו עבוד את-מצריים, ממותנו במדבר.  יד,יג ויאמר משה אל-העם, אל-תיראו--התייצבו וראו את-ישועת יהוה, אשר-יעשה לכם היום:  כי, אשר ראיתם את-מצריים היום--לא תוסיפו לראותם עוד, עד-עולם.  יד,יד יהוה, יילחם לכם; ואתם, תחרישון.  {פ}

יד,טו ויאמר יהוה אל-משה, מה-תצעק אליי; דבר אל-בני-ישראל, וייסעו.  יד,טז ואתה הרם את-מטך, ונטה את-ידך על-הים--ובקעהו; ויבואו בני-ישראל בתוך הים, ביבשה.  יד,יז ואני, הנני מחזק את-לב מצריים, ויבואו, אחריהם; ואיכבדה בפרעה ובכל-חילו, ברכבו ובפרשיו.  יד,יח וידעו מצריים, כי-אני יהוה, בהיכבדי בפרעה, ברכבו ובפרשיו.  יד,יט וייסע מלאך האלוהים, ההולך לפני מחנה ישראל, וילך, מאחריהם; וייסע עמוד הענן, מפניהם, ויעמוד, מאחריהם.  יד,כ ויבוא בין מחנה מצריים, ובין מחנה ישראל, ויהי הענן והחושך, ויאר את-הלילה; ולא-קרב זה אל-זה, כל-הלילה.  יד,כא ויט משה את-ידו, על-הים, ויולך יהוה את-הים ברוח קדים עזה כל-הלילה, וישם את-הים לחרבה; וייבקעו, המים.  יד,כב ויבואו בני-ישראל בתוך הים, ביבשה; והמים להם חומה, מימינם ומשמאלם.  יד,כג וירדפו מצריים, ויבואו אחריהם--כול סוס פרעה, רכבו ופרשיו:  אל-תוך, הים.  יד,כד ויהי, באשמורת הבוקר, וישקף יהוה אל-מחנה מצריים, בעמוד אש וענן; ויהם, את מחנה מצריים.  יד,כה ויסר, את אופן מרכבותיו, וינהגהו, בכבדות; ויאמר מצריים, אנוסה מפני ישראל--כי יהוה, נלחם להם במצריים.  {פ}

יד,כו ויאמר יהוה אל-משה, נטה את-ידך על-הים; וישובו המים על-מצריים, על-רכבו ועל-פרשיו.  יד,כז ויט משה את-ידו על-הים, וישב הים לפנות בוקר לאיתנו, ומצריים, נסים לקראתו; וינער יהוה את-מצריים, בתוך הים.  יד,כח וישובו המים, ויכסו את-הרכב ואת-הפרשים, לכול חיל פרעה, הבאים אחריהם בים:  לא-נשאר בהם, עד-אחד.  יד,כט ובני ישראל הלכו ביבשה, בתוך הים; והמים להם חומה, מימינם ומשמאלם.  יד,ל ויושע יהוה ביום ההוא, את-ישראל--מיד מצריים; וירא ישראל את-מצריים, מת על-שפת הים.  יד,לא וירא ישראל את-היד הגדולה, אשר עשה יהוה במצריים, וייראו העם, את-יהוה; ויאמינו, ביהוה, ובמשה, עבדו.  {ר}
{ש}

טו,א אז ישיר-משה ובני ישראל את-השירה הזאת, ליהוה, ויאמרו,  {ר}
לאמור:  {ס}  אשירה ליהוה כי-גאה גאה,  {ס}  סוס  {ר}
ורוכבו רמה בים.  {ס}  טו,ב עוזי וזמרת יה, ויהי-לי  {ר}
לישועה;  {ס}  זה אלי ואנווהו,  {ס}  אלוהי  {ר}
אבי וארוממנהו.  {ס}  טו,ג יהוה, איש מלחמה; יהוה,  {ר}
שמו.  {ס}  טו,ד מרכבות פרעה וחילו, ירה בים;  {ס}  ומבחר  {ר}
שלישיו, טובעו בים-סוף.  {ס}  טו,ה תהומות, יכסיומו; ירדו במצולות, כמו  {ר}
אבן.  {ס}  טו,ו ימינך יהוה, נאדרי בכוח;  {ס}  ימינך  {ר}
יהוה, תרעץ אויב.  {ס}  טו,ז וברוב גאונך, תהרוס  {ר}
קמיך;  {ס}  תשלח, חרונך--יאכלמו, כקש.  {ס}  טו,ח וברוח  {ר}
אפיך נערמו מים,  {ס}  ניצבו כמו-נד  {ר}
נוזלים;  {ס}  קפאו תהומות, בלב-ים.  {ס}  טו,ט אמר  {ר}
אויב ארדוף אשיג,  {ס}  אחלק שלל; תמלאמו  {ר}
נפשי--  {ס}  אריק חרבי, תורישמו ידי.  {ס}  טו,י נשפת  {ר}
ברוחך, כיסמו ים;  {ס}  צללו, כעופרת, במים,  {ר}
אדירים.  {ס}  טו,יא מי-כמוך באלים יהוה,  {ס}  מי  {ר}
כמוך נאדר בקודש;  {ס}  נורא תהילות, עושה  {ר}
פלא.  {ס}  טו,יב נטית, ימינך--תבלעמו, ארץ.  {ס}  טו,יג נחית  {ר}
בחסדך, עם-זו גאלת;  {ס}  ניהלת בעוזך, אל-נווה  {ר}
קודשך.  {ס}  טו,יד שמעו עמים, ירגזון;  {ס}  חיל  {ר}
אחז, יושבי פלשת.  {ס}  טו,טו אז נבהלו, אלופי  {ר}
אדום--  {ס}  אילי מואב, יאחזמו רעד;  {ס}  נמוגו,  {ר}
כול יושבי כנען.  {ס}  טו,טז תיפול עליהם אימתה  {ר}
ופחד,  {ס}  בגדול זרועך יידמו כאבן:  {ס}  עד  {ר}
יעבור עמך יהוה,  {ס}  עד-יעבור עם-זו  {ר}
קנית.  {ס}  טו,יז תביאמו, ותיטעמו בהר נחלתך--  {ס}  מכון  {ר}
לשבתך פעלת, יהוה;  {ס}  מיקדש, אדוניי כוננו  {ר}
ידיך.  {ס}  טו,יח יהוה ימלוך, לעולם ועד.  {ס}  טו,יט כי  {ר}
בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו, בים,  {ס}  וישב יהוה עליהם,  {ר}
את-מי הים;  {ס}  ובני ישראל הלכו ביבשה, בתוך הים.  {ר}
{ש}

טו,כ ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון, את-התוף--בידה; ותצאנה כל-הנשים אחריה, בתופים ובמחולות.  טו,כא ותען להם, מרים:  שירו ליהוה כי-גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים.  {ס}

טו,כב ויסע משה את-ישראל מים-סוף, וייצאו אל-מדבר-שור; וילכו שלושת-ימים במדבר, ולא-מצאו מים.  טו,כג ויבואו מרתה--ולא יכלו לשתות מים ממרה, כי מרים הם; על-כן קרא-שמה, מרה.  טו,כד ויילונו העם על-משה לאמור, מה-נשתה.  טו,כה ויצעק אל-יהוה, ויורהו יהוה עץ, וישלך אל-המים, וימתקו המים; שם שם לו חוק ומשפט, ושם ניסהו.  טו,כו ויאמר אם-שמוע תשמע לקול יהוה אלוהיך, והישר בעיניו תעשה, והאזנת למצוותיו, ושמרת כל-חוקיו--כל-המחלה אשר-שמתי במצריים, לא-אשים עליך, כי אני יהוה, רופאך.  {ס}

טו,כז ויבואו אילימה--ושם שתים עשרה עינות מים, ושבעים תמרים; ויחנו-שם, על-המים.  טז,א ויסעו, מאילים, ויבואו כל-עדת בני-ישראל אל-מדבר-סין, אשר בין-אילים ובין סיניי--בחמישה עשר יום לחודש השני, לצאתם מארץ מצריים.  טז,ב ויילונו כל-עדת בני-ישראל, על-משה ועל-אהרון--במדבר.  טז,ג ויאמרו אליהם בני ישראל, מי-ייתן מותנו ביד-יהוה בארץ מצריים, בשבתנו על-סיר הבשר, באוכלנו לחם לשובע:  כי-הוצאתם אותנו אל-המדבר הזה, להמית את-כל-הקהל הזה ברעב.  {ס}

טז,ד ויאמר יהוה אל-משה, הנני ממטיר לכם לחם מן-השמיים; ויצא העם ולקטו דבר-יום ביומו, למען אנסנו הילך בתורתי אם-לא.  טז,ה והיה ביום השישי, והכינו את אשר-יביאו; והיה משנה, על אשר-ילקטו יום יום.  טז,ו ויאמר משה ואהרון, אל-כל-בני ישראל:  ערב--וידעתם, כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצריים.  טז,ז ובוקר, וראיתם את-כבוד יהוה, בשומעו את-תלונותיכם, על-יהוה; ונחנו מה, כי תלינו עלינו.  טז,ח ויאמר משה, בתת יהוה לכם בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע, בשמוע יהוה את-תלונותיכם, אשר-אתם מלינים עליו; ונחנו מה, לא-עלינו תלונותיכם כי על-יהוה.  טז,ט ויאמר משה, אל-אהרון, אמור אל-כל-עדת בני ישראל, קרבו לפני יהוה:  כי שמע, את תלונותיכם.  טז,י ויהי, כדבר אהרון אל-כל-עדת בני-ישראל, ויפנו, אל-המדבר; והנה כבוד יהוה, נראה בענן.  {פ}

טז,יא וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  טז,יב שמעתי, את-תלונות בני ישראל--דבר אליהם לאמור בין הערביים תאכלו בשר, ובבוקר תשבעו-לחם; וידעתם, כי אני יהוה אלוהיכם.  טז,יג ויהי בערב--ותעל השליו, ותכס את-המחנה; ובבוקר, הייתה שכבת הטל, סביב, למחנה.  טז,יד ותעל, שכבת הטל; והנה על-פני המדבר, דק מחוספס--דק ככפור, על-הארץ.  טז,טו ויראו בני-ישראל, ויאמרו איש אל-אחיו מן הוא--כי לא ידעו, מה-הוא; ויאמר משה, אליהם, הוא הלחם, אשר נתן יהוה לכם לאוכלה.  טז,טז זה הדבר, אשר ציווה יהוה, לקטו ממנו, איש לפי אוכלו:  עומר לגולגולת, מספר נפשותיכם--איש לאשר באוהלו, תיקחו.  טז,יז ויעשו-כן, בני ישראל; וילקטו, המרבה והממעיט.  טז,יח וימודו בעומר--ולא העדיף המרבה, והממעיט לא החסיר:  איש לפי-אוכלו, לקטו.  טז,יט ויאמר משה, אליהם:  איש, אל-יותר ממנו עד-בוקר.  טז,כ ולא-שמעו אל-משה, ויותירו אנשים ממנו עד-בוקר, וירום תולעים, ויבאש; ויקצוף עליהם, משה.  טז,כא וילקטו אותו בבוקר בבוקר, איש כפי אוכלו; וחם השמש, ונמס.  טז,כב ויהי ביום השישי, לקטו לחם משנה--שני העומר, לאחד; ויבואו כל-נשיאי העדה, ויגידו למשה.  טז,כג ויאמר אליהם, הוא אשר דיבר יהוה--שבתון שבת-קודש ליהוה, מחר:  את אשר-תאפו איפו, ואת אשר-תבשלו בשלו, ואת כל-העודף, הניחו לכם למשמרת עד-הבוקר.  טז,כד ויניחו אותו עד-הבוקר, כאשר ציווה משה; ולא הבאיש, ורימה לא-הייתה בו.  טז,כה ויאמר משה אכלוהו היום, כי-שבת היום ליהוה:  היום, לא תמצאוהו בשדה.  טז,כו ששת ימים, תלקטוהו; וביום השביעי שבת, לא יהיה-בו.  טז,כז ויהי ביום השביעי, יצאו מן-העם ללקוט; ולא, מצאו.  {ס}

טז,כח ויאמר יהוה, אל-משה:  עד-אנה, מיאנתם, לשמור מצוותיי, ותורותיי.  טז,כט ראו, כי-יהוה נתן לכם השבת--על-כן הוא נותן לכם ביום השישי, לחם יומיים; שבו איש תחתיו, אל-ייצא איש ממקומו--ביום השביעי.  טז,ל וישבתו העם, ביום השביעי.  טז,לא ויקראו בית-ישראל את-שמו, מן; והוא, כזרע גד לבן, וטעמו, כצפיחית בדבש.  טז,לב ויאמר משה, זה הדבר אשר ציווה יהוה--מלוא העומר ממנו, למשמרת לדורותיכם:  למען יראו את-הלחם, אשר האכלתי אתכם במדבר, בהוציאי אתכם, מארץ מצריים.  טז,לג ויאמר משה אל-אהרון, קח צנצנת אחת, ותן-שמה מלוא-העומר, מן; והנח אותו לפני יהוה, למשמרת לדורותיכם.  טז,לד כאשר ציווה יהוה, אל-משה; ויניחהו אהרון לפני העדות, למשמרת.  טז,לה ובני ישראל, אכלו את-המן ארבעים שנה--עד-בואם, אל-ארץ נושבת:  את-המן, אכלו--עד-בואם, אל-קצה ארץ כנען.  טז,לו והעומר, עשירית האיפה הוא.  {פ}

יז,א ויסעו כל-עדת בני-ישראל ממדבר-סין, למסעיהם--על-פי יהוה; ויחנו, ברפידים, ואין מים, לשתות העם.  יז,ב וירב העם, עם-משה, ויאמרו, תנו-לנו מים ונשתה; ויאמר להם, משה, מה-תריבון עימדי, מה-תנסון את-יהוה.  יז,ג ויצמא שם העם למים, וילן העם על-משה; ויאמר, למה זה העליתנו ממצריים, להמית אותי ואת-בניי ואת-מקניי, בצמא.  יז,ד ויצעק משה אל-יהוה לאמור, מה אעשה לעם הזה; עוד מעט, וסקלוני.  יז,ה ויאמר יהוה אל-משה, עבור לפני העם, וקח איתך, מזקני ישראל; ומטך, אשר הכית בו את-היאור--קח בידך, והלכת.  יז,ו הנני עומד לפניך שם על-הצור, בחורב, והכית בצור ויצאו ממנו מים, ושתה העם; ויעש כן משה, לעיני זקני ישראל.  יז,ז ויקרא שם המקום, מסה ומריבה:  על-ריב בני ישראל, ועל נסותם את-יהוה לאמור, היש יהוה בקרבנו, אם-אין.  {פ}

יז,ח ויבוא, עמלק; ויילחם עם-ישראל, ברפידים.  יז,ט ויאמר משה אל-יהושוע בחר-לנו אנשים, וצא הילחם בעמלק; מחר, אנוכי ניצב על-ראש הגבעה, ומטה האלוהים, בידי.  יז,י ויעש יהושוע, כאשר אמר-לו משה--להילחם, בעמלק; ומשה אהרון וחור, עלו ראש הגבעה.  יז,יא והיה, כאשר ירים משה ידו--וגבר ישראל; וכאשר יניח ידו, וגבר עמלק.  יז,יב וידי משה כבדים, ויקחו-אבן וישימו תחתיו ויישב עליה; ואהרון וחור תמכו בידיו, מזה אחד ומזה אחד, ויהי ידיו אמונה, עד-בוא השמש.  יז,יג ויחלוש יהושוע את-עמלק ואת-עמו, לפי-חרב.  {פ}

יז,יד ויאמר יהוה אל-משה, כתוב זאת זיכרון בספר, ושים, באוזני יהושוע:  כי-מחה אמחה את-זכר עמלק, מתחת השמיים.  יז,טו וייבן משה, מזבח; ויקרא שמו, יהוה ניסי.  יז,טז ויאמר, כי-יד על-כס יה, מלחמה ליהוה, בעמלק--מדור, דור.  {פ}

יח,א וישמע יתרו כוהן מדיין, חותן משה, את כל-אשר עשה אלוהים למשה, ולישראל עמו:  כי-הוציא יהוה את-ישראל, ממצריים.  יח,ב וייקח, יתרו חותן משה, את-ציפורה, אשת משה--אחר, שילוחיה.  יח,ג ואת, שני בניה:  אשר שם האחד, גרשום--כי אמר, גר הייתי בארץ נוכרייה.  יח,ד ושם האחד, אליעזר--כי-אלוהי אבי בעזרי, ויצילני מחרב פרעה.  יח,ה ויבוא יתרו חותן משה, ובניו ואשתו--אל-משה:  אל-המדבר, אשר-הוא חונה שם--הר האלוהים.  יח,ו ויאמר, אל-משה, אני חותנך יתרו, בא אליך; ואשתך--ושני בניה, עימה.  יח,ז וייצא משה לקראת חותנו, וישתחו ויישק-לו, וישאלו איש-לריעהו, לשלום; ויבואו, האוהלה.  יח,ח ויספר משה, לחותנו, את כל-אשר עשה יהוה לפרעה ולמצריים, על אודות ישראל:  את כל-התלאה אשר מצאתם בדרך, ויצילם יהוה.  יח,ט וייחד יתרו--על כל-הטובה, אשר-עשה יהוה לישראל:  אשר הצילו, מיד מצריים.  יח,י ויאמר, יתרו, ברוך יהוה, אשר הציל אתכם מיד מצריים ומיד פרעה:  אשר הציל את-העם, מתחת יד-מצריים.  יח,יא עתה ידעתי, כי-גדול יהוה מכל-האלוהים:  כי בדבר, אשר זדו עליהם.  יח,יב וייקח יתרו חותן משה, עולה וזבחים--לאלוהים; ויבוא אהרון וכול זקני ישראל, לאכול-לחם עם-חותן משה--לפני האלוהים.  יח,יג ויהי, ממוחרת, ויישב משה, לשפוט את-העם; ויעמוד העם על-משה, מן-הבוקר עד-הערב.  יח,יד וירא חותן משה, את כל-אשר-הוא עושה לעם; ויאמר, מה-הדבר הזה אשר אתה עושה לעם--מדוע אתה יושב לבדך, וכל-העם ניצב עליך מן-בוקר עד-ערב.  יח,טו ויאמר משה, לחותנו:  כי-יבוא אליי העם, לדרוש אלוהים.  יח,טז כי-יהיה להם דבר, בא אליי, ושפטתי, בין איש ובין ריעהו; והודעתי את-חוקי האלוהים, ואת-תורותיו.  יח,יז ויאמר חותן משה, אליו:  לא-טוב, הדבר, אשר אתה, עושה.  יח,יח נבול תיבול--גם-אתה, גם-העם הזה אשר עימך:  כי-כבד ממך הדבר, לא-תוכל עשוהו לבדך.  יח,יט עתה שמע בקולי, איעצך, ויהי אלוהים, עימך; היה אתה לעם, מול האלוהים, והבאת אתה את-הדברים, אל-האלוהים.  יח,כ והזהרת אתהם, את-החוקים ואת-התורות; והודעת להם, את-הדרך ילכו בה, ואת-המעשה, אשר יעשון.  יח,כא ואתה תחזה מכל-העם אנשי-חיל יראי אלוהים, אנשי אמת--שונאי בצע; ושמת עליהם, שרי אלפים שרי מאות, שרי חמישים, ושרי עשרות.  יח,כב ושפטו את-העם, בכל-עת, והיה כל-הדבר הגדול יביאו אליך, וכל-הדבר הקטון ישפטו-הם; והקל, מעליך, ונשאו, איתך.  יח,כג אם את-הדבר הזה, תעשה, וציווך אלוהים, ויכולת עמוד; וגם כל-העם הזה, על-מקומו יבוא בשלום.  יח,כד וישמע משה, לקול חותנו; ויעש, כול אשר אמר.  יח,כה ויבחר משה אנשי-חיל מכל-ישראל, וייתן אותם ראשים על-העם--שרי אלפים שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות.  יח,כו ושפטו את-העם, בכל-עת:  את-הדבר הקשה יביאון אל-משה, וכל-הדבר הקטון ישפוטו הם.  יח,כז וישלח משה, את-חותנו; וילך לו, אל-ארצו.  {פ}

יט,א בחודש, השלישי, לצאת בני-ישראל, מארץ מצריים--ביום הזה, באו מדבר סיניי.  יט,ב ויסעו מרפידים, ויבואו מדבר סיניי, ויחנו, במדבר; וייחן-שם ישראל, נגד ההר.  יט,ג ומשה עלה, אל-האלוהים; ויקרא אליו יהוה, מן-ההר לאמור, כה תאמר לבית יעקוב, ותגד לבני ישראל.  יט,ד אתם ראיתם, אשר עשיתי למצריים; ואשא אתכם על-כנפי נשרים, ואביא אתכם אליי.  יט,ה ועתה, אם-שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם, את-בריתי--והייתם לי סגולה מכל-העמים, כי-לי כל-הארץ.  יט,ו ואתם תהיו-לי ממלכת כוהנים, וגוי קדוש:  אלה, הדברים, אשר תדבר, אל-בני ישראל.  יט,ז ויבוא משה, ויקרא לזקני העם; וישם לפניהם, את כל-הדברים האלה, אשר ציווהו, יהוה.  יט,ח ויענו כל-העם יחדיו ויאמרו, כול אשר-דיבר יהוה נעשה; וישב משה את-דברי העם, אל-יהוה.  יט,ט ויאמר יהוה אל-משה, הנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עימך, וגם-בך יאמינו לעולם; ויגד משה את-דברי העם, אל-יהוה.  יט,י ויאמר יהוה אל-משה לך אל-העם, וקידשתם היום ומחר; וכיבסו, שמלותם.  יט,יא והיו נכונים, ליום השלישי:  כי ביום השלישי, יירד יהוה לעיני כל-העם--על-הר סיניי.  יט,יב והגבלת את-העם סביב לאמור, הישמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו:  כל-הנוגע בהר, מות יומת.  יט,יג לא-תיגע בו יד, כי-סקול ייסקל או-ירה יירה--אם-בהמה אם-איש, לא יחיה; במשוך, היובל, המה, יעלו בהר.  יט,יד ויירד משה מן-ההר, אל-העם; ויקדש, את-העם, ויכבסו, שמלותם.  יט,טו ויאמר, אל-העם, היו נכונים, לשלושת ימים:  אל-תיגשו, אל-אישה.  יט,טז ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר, ויהי קולות וברקים וענן כבד על-ההר, וקול שופר, חזק מאוד; ויחרד כל-העם, אשר במחנה.  יט,יז ויוצא משה את-העם לקראת האלוהים, מן-המחנה; ויתייצבו, בתחתית ההר.  יט,יח והר סיניי, עשן כולו, מפני אשר ירד עליו יהוה, באש; ויעל עשנו כעשן הכבשן, ויחרד כל-ההר מאוד.  יט,יט ויהי קול השופר, הולך וחזק מאוד; משה ידבר, והאלוהים יעננו בקול.  יט,כ ויירד יהוה על-הר סיניי, אל-ראש ההר; ויקרא יהוה למשה אל-ראש ההר, ויעל משה.  יט,כא ויאמר יהוה אל-משה, רד העד בעם:  פן-יהרסו אל-יהוה לראות, ונפל ממנו רב.  יט,כב וגם הכוהנים הניגשים אל-יהוה, יתקדשו:  פן-יפרוץ בהם, יהוה.  יט,כג ויאמר משה, אל-יהוה, לא-יוכל העם, לעלות אל-הר סיניי:  כי-אתה העדות בנו, לאמור, הגבל את-ההר, וקידשתו.  יט,כד ויאמר אליו יהוה לך-רד, ועלית אתה ואהרון עימך; והכוהנים והעם, אל-יהרסו לעלות אל-יהוה--פן-יפרוץ-בם.  יט,כה ויירד משה, אל-העם; ויאמר, אליהם.  {ס}

כ,א וידבר אלוהים, את כל-הדברים האלה לאמור.  {ס}

כ,ב אנוכי יהוה אלוהיך, אשר הוצאתיך מארץ מצריים מבית עבדים:  לא-יהיה לך אלוהים אחרים, על-פניי.  כ,ג לא-תעשה לך פסל, וכל-תמונה, אשר בשמיים ממעל, ואשר בארץ מתחת--ואשר במים, מתחת לארץ.  כ,ד לא-תשתחווה להם, ולא תועבדם:  כי אנוכי יהוה אלוהיך, אל קנא--פוקד עוון אבות על-בנים על-שילשים ועל-ריבעים, לשונאיי.  כ,ה ועושה חסד, לאלפים--לאוהביי, ולשומרי מצוותיי.  {ס}

כ,ו לא תישא את-שם-יהוה אלוהיך, לשוא:  כי לא ינקה יהוה, את אשר-יישא את-שמו לשוא.  {פ}

כ,ז זכור את-יום השבת, לקדשו.  כ,ח ששת ימים תעבוד, ועשית כל-מלאכתך.  כ,ט ויום, השביעי--שבת, ליהוה אלוהיך:  לא-תעשה כל-מלאכה אתה ובנך ובתך, עבדך ואמתך ובהמתך, וגרך, אשר בשעריך.  כ,י כי ששת-ימים עשה יהוה את-השמיים ואת-הארץ, את-הים ואת-כל-אשר-בם, וינח, ביום השביעי; על-כן, בירך יהוה את-יום השבת--ויקדשהו.  {ס}

כ,יא כבד את-אביך, ואת-אימך--למען, יאריכון ימיך, על האדמה, אשר-יהוה אלוהיך נותן לך.  {ס}

כ,יב לא תרצח,  {ס}  לא תנאף;  {ס}  לא תגנוב,  {ס}  לא-תענה בריעך עד שקר.  {ס}

כ,יג לא תחמוד, בית ריעך;  {ס}  לא-תחמוד אשת ריעך, ועבדו ואמתו ושורו וחמורו, וכול, אשר לריעך.  {פ}

כ,יד וכל-העם רואים את-הקולות ואת-הלפידים, ואת קול השופר, ואת-ההר, עשן; וירא העם וינועו, ויעמדו מרחוק.  כ,טו ויאמרו, אל-משה, דבר-אתה עימנו, ונשמעה; ואל-ידבר עימנו אלוהים, פן-נמות.  כ,טז ויאמר משה אל-העם, אל-תיראו, כי לבעבור נסות אתכם, בא האלוהים; ובעבור, תהיה יראתו על-פניכם--לבלתי תחטאו.  כ,יז ויעמוד העם, מרחוק; ומשה ניגש אל-הערפל, אשר-שם האלוהים.  {ס}

כ,יח ויאמר יהוה אל-משה, כה תאמר אל-בני ישראל:  אתם ראיתם--כי מן-השמיים, דיברתי עימכם.  כ,יט לא תעשון, איתי:  אלוהי כסף ואלוהי זהב, לא תעשו לכם.  כ,כ מזבח אדמה, תעשה-לי, וזבחת עליו את-עולותיך ואת-שלמיך, את-צאנך ואת-בקרך; בכל-המקום אשר אזכיר את-שמי, אבוא אליך ובירכתיך.  כ,כא ואם-מזבח אבנים תעשה-לי, לא-תבנה אתהן גזית:  כי חרבך הנפת עליה, ותחללהא.  כ,כב ולא-תעלה במעלות, על-מזבחי:  אשר לא-תיגלה ערוותך, עליו.  {פ}

כא,א ואלה, המשפטים, אשר תשים, לפניהם.  כא,ב כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבוד; ובשביעית--ייצא לחופשי, חינם.  כא,ג אם-בגפו יבוא, בגפו ייצא; אם-בעל אישה הוא, ויצאה אשתו עימו.  כא,ד אם-אדוניו ייתן-לו אישה, וילדה-לו בנים או בנות--האישה וילדיה, תהיה לאדוניה, והוא, ייצא בגפו.  כא,ה ואם-אמור יאמר, העבד, אהבתי את-אדוני, את-אשתי ואת-בניי; לא אצא, חופשי.  כא,ו והגישו אדוניו, אל-האלוהים, והגישו אל-הדלת, או אל-המזוזה; ורצע אדוניו את-אוזנו במרצע, ועבדו לעולם.  {ס}

כא,ז וכי-ימכור איש את-בתו, לאמה--לא תצא, כצאת העבדים.  כא,ח אם-רעה בעיני אדוניה, אשר-לו יעדה--והפדה:  לעם נוכרי לא-ימשול למוכרה, בבגדו-בה.  כא,ט ואם-לבנו, ייעדנה--כמשפט הבנות, יעשה-לה.  כא,י אם-אחרת, ייקח-לו--שארה כסותה ועונתה, לא יגרע.  כא,יא ואם-שלוש-אלה--לא יעשה, לה:  ויצאה חינם, אין כסף.  {ס}

כא,יב מכה איש ומת, מות יומת.  כא,יג ואשר לא צדה, והאלוהים אינה לידו--ושמתי לך מקום, אשר ינוס שמה.  {ס}

כא,יד וכי-יזיד איש על-ריעהו, להורגו בעורמה--מעם מזבחי, תיקחנו למות.  {ס}

כא,טו ומכה אביו ואימו, מות יומת.  {ס}

כא,טז וגונב איש ומכרו ונמצא בידו, מות יומת.  {ס}

כא,יז ומקלל אביו ואימו, מות יומת.  {ס}

כא,יח וכי-יריבון אנשים--והכה-איש את-ריעהו, באבן או באגרוף; ולא ימות, ונפל למשכב.  כא,יט אם-יקום והתהלך בחוץ, על-משענתו--וניקה המכה:  רק שבתו ייתן, ורפוא ירפא.  {ס}

כא,כ וכי-יכה איש את-עבדו או את-אמתו, בשבט, ומת, תחת ידו--נקום, יינקם.  כא,כא אך אם-יום או יומיים, יעמוד--לא יוקם, כי כספו הוא.  {ס}

כא,כב וכי-יינצו אנשים, ונגפו אישה הרה ויצאו ילדיה, ולא יהיה, אסון--ענוש ייענש, כאשר ישית עליו בעל האישה, ונתן, בפלילים.  כא,כג ואם-אסון, יהיה--ונתת נפש, תחת נפש.  כא,כד עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל.  כא,כה כווייה תחת כווייה, פצע תחת פצע, חבורה, תחת חבורה.  {ס}

כא,כו וכי-יכה איש את-עין עבדו, או-את-עין אמתו--ושיחתה:  לחופשי ישלחנו, תחת עינו.  כא,כז ואם-שן עבדו או-שן אמתו, יפיל--לחופשי ישלחנו, תחת שינו.  {פ}

כא,כח וכי-ייגח שור את-איש או את-אישה, ומת--סקול ייסקל השור, ולא ייאכל את-בשרו, ובעל השור, נקי.  כא,כט ואם שור נגח הוא מתמול שלשום, והועד בבעליו ולא ישמרנו, והמית איש, או אישה--השור, ייסקל, וגם-בעליו, יומת.  כא,ל אם-כופר, יושת עליו--ונתן פדיון נפשו, ככול אשר-יושת עליו.  כא,לא או-בן ייגח, או-בת ייגח--כמשפט הזה, ייעשה לו.  כא,לב אם-עבד ייגח השור, או אמה--כסף שלושים שקלים, ייתן לאדוניו, והשור, ייסקל.  {ס}

כא,לג וכי-יפתח איש בור, או כי-יכרה איש בור--ולא יכסנו; ונפל-שמה שור, או חמור.  כא,לד בעל הבור ישלם, כסף ישיב לבעליו; והמת, יהיה-לו.  {ס}

כא,לה וכי-ייגוף שור-איש את-שור ריעהו, ומת--ומכרו את-השור החי, וחצו את-כספו, וגם את-המת, יחצון.  כא,לו או נודע, כי שור נגח הוא מתמול שלשום, ולא ישמרנו, בעליו--שלם ישלם שור תחת השור, והמת יהיה-לו.  {ס}

כא,לז כי יגנוב-איש שור או-שה, וטבחו או מכרו--חמישה בקר, ישלם תחת השור, וארבע-צאן, תחת השה.  כב,א אם-במחתרת יימצא הגנב, והוכה ומת--אין לו, דמים.  כב,ב אם-זרחה השמש עליו, דמים לו:  שלם ישלם--אם-אין לו, ונמכר בגניבתו.  כב,ג אם-הימצא תימצא בידו הגניבה, משור עד-חמור עד-שה--חיים:  שניים, ישלם.  {ס}

כב,ד כי יבער-איש, שדה או-כרם, ושילח את-בעירו, וביער בשדה אחר--מיטב שדהו ומיטב כרמו, ישלם.  {ס}

כב,ה כי-תצא אש ומצאה קוצים, ונאכל גדיש, או הקמה, או השדה--שלם ישלם, המבעיר את-הבעירה.  {ס}

כב,ו כי-ייתן איש אל-ריעהו כסף או-כלים, לשמור, וגונב, מבית האיש--אם-יימצא הגנב, ישלם שניים.  כב,ז אם-לא יימצא הגנב, ונקרב בעל-הבית אל-האלוהים:  אם-לא שלח ידו, במלאכת ריעהו.  כב,ח על-כל-דבר-פשע על-שור על-חמור על-שה על-שלמה על-כל-אבידה, אשר יאמר כי-הוא זה--עד האלוהים, יבוא דבר-שניהם:  אשר ירשיעון אלוהים, ישלם שניים לריעהו.  {ס}

כב,ט כי-ייתן איש אל-ריעהו חמור או-שור או-שה, וכל-בהמה--לשמור; ומת או-נשבר או-נשבה, אין רואה.  כב,י שבועת יהוה, תהיה בין שניהם--אם-לא שלח ידו, במלאכת ריעהו; ולקח בעליו, ולא ישלם.  כב,יא ואם-גנוב ייגנב, מעימו--ישלם, לבעליו.  כב,יב אם-טרוף ייטרף, יביאהו עד:  הטריפה, לא ישלם.  {פ}

כב,יג וכי-ישאל איש מעם ריעהו, ונשבר או-מת; בעליו אין-עימו, שלם ישלם.  כב,יד אם-בעליו עימו, לא ישלם:  אם-שכיר הוא, בא בשכרו.  {ס}

כב,טו וכי-יפתה איש, בתולה אשר לא-אורשה--ושכב עימה:  מהור ימהרנה לו, לאישה.  כב,טז אם-מאן ימאן אביה, לתיתה לו--כסף ישקול, כמוהר הבתולות.  {ס}

כב,יז מכשפה, לא תחייה.  כב,יח כל-שוכב עם-בהמה, מות יומת.  {ס}

כב,יט זובח לאלוהים, יוחרם--בלתי ליהוה, לבדו.  כב,כ וגר לא-תונה, ולא תלחצנו:  כי-גרים הייתם, בארץ מצריים.  כב,כא כל-אלמנה ויתום, לא תענון.  כב,כב אם-ענה תענה, אותו--כי אם-צעוק יצעק אליי, שמוע אשמע צעקתו.  כב,כג וחרה אפי, והרגתי אתכם בחרב; והיו נשיכם אלמנות, ובניכם יתומים.  {פ}

כב,כד אם-כסף תלווה את-עמי, את-העני עימך--לא-תהיה לו, כנושה; לא-תשימון עליו, נשך.  כב,כה אם-חבול תחבול, שלמת ריעך--עד-בוא השמש, תשיבנו לו.  כב,כו כי היא כסותו לבדה, היא שמלתו לעורו; במה ישכב--והיה כי-יצעק אליי, ושמעתי כי-חנון אני.  {ס}

כב,כז אלוהים, לא תקלל; ונשיא בעמך, לא תאור.  כב,כח מלאתך ודמעך, לא תאחר; בכור בניך, תיתן-לי.  כב,כט כן-תעשה לשורך, לצאנך:  שבעת ימים יהיה עם-אימו, ביום השמיני תיתנו-לי.  כב,ל ואנשי-קודש, תהיון לי; ובשר בשדה טריפה לא תאכלו, לכלב תשליכון אותו.  {ס}

כג,א לא תישא, שמע שוא; אל-תשת ידך עם-רשע, להיות עד חמס.  כג,ב לא-תהיה אחרי-רבים, לרעות; ולא-תענה על-ריב, לנטות אחרי רבים--להטות.  כג,ג ודל, לא תהדר בריבו.  {ס}

כג,ד כי תפגע שור אויבך, או חמורו--תועה:  השב תשיבנו, לו.  {ס}

כג,ה כי-תראה חמור שונאך, רובץ תחת משאו, וחדלת, מעזוב לו--עזוב תעזוב, עימו.  {ס}

כג,ו לא תטה משפט אביונך, בריבו.  כג,ז מדבר-שקר, תרחק; ונקי וצדיק אל-תהרוג, כי לא-אצדיק רשע.  כג,ח ושוחד, לא תיקח:  כי השוחד יעוור פיקחים, ויסלף דברי צדיקים.  כג,ט וגר, לא תלחץ; ואתם, ידעתם את-נפש הגר--כי-גרים הייתם, בארץ מצריים.  כג,י ושש שנים, תזרע את-ארצך; ואספת, את-תבואתה.  כג,יא והשביעית תשמטנה ונטשתה, ואכלו אביוני עמך, ויתרם, תאכל חית השדה; כן-תעשה לכרמך, לזיתך.  כג,יב ששת ימים תעשה מעשיך, וביום השביעי תשבות--למען ינוח, שורך וחמורך, ויינפש בן-אמתך, והגר.  כג,יג ובכול אשר-אמרתי אליכם, תישמרו; ושם אלוהים אחרים לא תזכירו, לא יישמע על-פיך.  כג,יד שלוש רגלים, תחוג לי בשנה.  כג,טו את-חג המצות, תשמור--שבעת ימים תאכל מצות כאשר ציוויתיך למועד חודש האביב, כי-בו יצאת ממצריים; ולא-ייראו פניי, ריקם.  כג,טז וחג הקציר ביכורי מעשיך, אשר תזרע בשדה; וחג האסיף בצאת השנה, באוספך את-מעשיך מן-השדה.  כג,יז שלוש פעמים, בשנה--ייראה, כל-זכורך, אל-פני, האדון יהוה.  כג,יח לא-תזבח על-חמץ, דם-זבחי; ולא-ילין חלב-חגי, עד-בוקר.  כג,יט ראשית, ביכורי אדמתך, תביא, בית יהוה אלוהיך; לא-תבשל גדי, בחלב אימו.  {פ}

כג,כ הנה אנוכי שולח מלאך, לפניך, לשמורך, בדרך; ולהביאך, אל-המקום אשר הכינותי.  כג,כא הישמר מפניו ושמע בקולו, אל-תמר בו:  כי לא יישא לפשעכם, כי שמי בקרבו.  כג,כב כי אם-שמוע תשמע, בקולו, ועשית, כול אשר אדבר--ואייבתי, את-אויביך, וצרתי, את-צורריך.  כג,כג כי-ילך מלאכי, לפניך, והביאך אל-האמורי והחיתי, והפריזי והכנעני החיווי והיבוסי; והכחדתיו.  כג,כד לא-תשתחווה לאלוהיהם ולא תועבדם, ולא תעשה כמעשיהם:  כי הרס תהרסם, ושבר תשבר מצבותיהם.  כג,כה ועבדתם, את יהוה אלוהיכם, ובירך את-לחמך, ואת-מימיך; והסירותי מחלה, מקרבך.  {ס}

כג,כו לא תהיה משכלה ועקרה, בארצך; את-מספר ימיך, אמלא.  כג,כז את-אימתי, אשלח לפניך, והמותי את-כל-העם, אשר תבוא בהם; ונתתי את-כל-אויביך אליך, עורף.  כג,כח ושלחתי את-הצרעה, לפניך; וגירשה, את-החיווי את-הכנעני ואת-החיתי--מלפניך.  כג,כט לא אגרשנו מפניך, בשנה אחת:  פן-תהיה הארץ שממה, ורבה עליך חית השדה.  כג,ל מעט מעט אגרשנו, מפניך, עד אשר תפרה, ונחלת את-הארץ.  כג,לא ושתי את-גבולך, מים-סוף ועד-ים פלשתים, וממדבר, עד-הנהר:  כי אתן בידכם, את יושבי הארץ, וגירשתמו, מפניך.  כג,לב לא-תכרות להם ולאלוהיהם, ברית.  כג,לג לא יישבו בארצך, פן-יחטיאו אותך לי:  כי תעבוד את-אלוהיהם, כי-יהיה לך למוקש.  {פ}

כד,א ואל-משה אמר עלה אל-יהוה, אתה ואהרון נדב ואביהוא, ושבעים, מזקני ישראל; והשתחוויתם, מרחוק.  כד,ב וניגש משה לבדו אל-יהוה, והם לא ייגשו; והעם, לא יעלו עימו.  כד,ג ויבוא משה, ויספר לעם את כל-דברי יהוה, ואת, כל-המשפטים; ויען כל-העם קול אחד, ויאמרו, כל-הדברים אשר-דיבר יהוה, נעשה.  כד,ד ויכתוב משה, את כל-דברי יהוה, וישכם בבוקר, וייבן מזבח תחת ההר; ושתים עשרה מצבה, לשנים עשר שבטי ישראל.  כד,ה וישלח, את-נערי בני ישראל, ויעלו, עולות; ויזבחו זבחים שלמים, ליהוה--פרים.  כד,ו וייקח משה חצי הדם, וישם באגנות; וחצי הדם, זרק על-המזבח.  כד,ז וייקח ספר הברית, ויקרא באוזני העם; ויאמרו, כול אשר-דיבר יהוה נעשה ונשמע.  כד,ח וייקח משה את-הדם, ויזרוק על-העם; ויאמר, הנה דם-הברית אשר כרת יהוה עימכם, על כל-הדברים, האלה.  כד,ט ויעל משה, ואהרון--נדב, ואביהוא, ושבעים, מזקני ישראל.  כד,י ויראו, את אלוהי ישראל; ותחת רגליו, כמעשה לבנת הספיר, וכעצם השמיים, לטוהר.  כד,יא ואל-אצילי בני ישראל, לא שלח ידו; ויחזו, את-האלוהים, ויאכלו, וישתו.  {ס}

כד,יב ויאמר יהוה אל-משה, עלה אליי ההרה--והיה-שם; ואתנה לך את-לוחות האבן, והתורה והמצוה, אשר כתבתי, להורותם.  כד,יג ויקם משה, ויהושוע משרתו; ויעל משה, אל-הר האלוהים.  כד,יד ואל-הזקנים אמר שבו-לנו בזה, עד אשר-נשוב אליכם; והנה אהרון וחור עימכם, מי-בעל דברים ייגש אליהם.  כד,טו ויעל משה, אל-ההר; ויכס הענן, את-ההר.  כד,טז וישכון כבוד-יהוה על-הר סיניי, ויכסהו הענן ששת ימים; ויקרא אל-משה ביום השביעי, מתוך הענן.  כד,יז ומראה כבוד יהוה, כאש אוכלת בראש ההר, לעיני, בני ישראל.  כד,יח ויבוא משה בתוך הענן, ויעל אל-ההר; ויהי משה, בהר, ארבעים יום, וארבעים לילה.  {פ}

כה,א וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  כה,ב דבר אל-בני ישראל, ויקחו-לי תרומה:  מאת כל-איש אשר יידבנו ליבו, תקחו את-תרומתי.  כה,ג וזאת, התרומה, אשר תקחו, מאיתם:  זהב וכסף, ונחושת.  כה,ד ותכלת וארגמן ותולעת שני, ושש ועיזים.  כה,ה ועורות אילים מאודמים ועורות תחשים, ועצי שיטים.  כה,ו שמן, למאור; בשמים לשמן המשחה, ולקטורת הסמים.  כה,ז אבני-שוהם, ואבני מילואים, לאיפוד, ולחושן.  כה,ח ועשו לי, מקדש; ושכנתי, בתוכם.  כה,ט ככול, אשר אני מראה אותך, את תבנית המשכן, ואת תבנית כל-כליו; וכן, תעשו.  {ס}

כה,י ועשו ארון, עצי שיטים:  אמתיים וחצי אורכו, ואמה וחצי רוחבו, ואמה וחצי, קומתו.  כה,יא וציפית אותו זהב טהור, מבית ומחוץ תצפנו; ועשית עליו זר זהב, סביב.  כה,יב ויצקת לו, ארבע טבעות זהב, ונתת, על ארבע פעמותיו; ושתי טבעות, על-צלעו האחת, ושתי טבעות, על-צלעו השנית.  כה,יג ועשית בדי, עצי שיטים; וציפית אותם, זהב.  כה,יד והבאת את-הבדים בטבעות, על צלעות הארון, לשאת את-הארון, בהם.  כה,טו בטבעות, הארון, יהיו, הבדים:  לא יסורו, ממנו.  כה,טז ונתת, אל-הארון--את, העדות, אשר אתן, אליך.  כה,יז ועשית כפורת, זהב טהור:  אמתיים וחצי אורכה, ואמה וחצי רוחבה.  כה,יח ועשית שניים כרובים, זהב; מקשה תעשה אותם, משני קצות הכפורת.  כה,יט ועשה כרוב אחד מקצה, מזה, וכרוב-אחד מקצה, מזה; מן-הכפורת תעשו את-הכרובים, על-שני קצותיו.  כה,כ והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה, סוככים בכנפיהם על-הכפורת, ופניהם, איש אל-אחיו; אל-הכפורת--יהיו, פני הכרובים.  כה,כא ונתת את-הכפורת על-הארון, מלמעלה; ואל-הארון--תיתן את-העדות, אשר אתן אליך.  כה,כב ונועדתי לך, שם, ודיברתי איתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים, אשר על-ארון העדות--את כל-אשר אצווה אותך, אל-בני ישראל.  {פ}

כה,כג ועשית שולחן, עצי שיטים:  אמתיים אורכו ואמה רוחבו, ואמה וחצי קומתו.  כה,כד וציפית אותו, זהב טהור; ועשית לו זר זהב, סביב.  כה,כה ועשית לו מסגרת טופח, סביב; ועשית זר-זהב למסגרתו, סביב.  כה,כו ועשית לו, ארבע טבעות זהב; ונתת, את-הטבעות, על ארבע הפיאות, אשר לארבע רגליו.  כה,כז לעומת, המסגרת, תהיינה, הטבעות--לבתים לבדים, לשאת את-השולחן.  כה,כח ועשית את-הבדים עצי שיטים, וציפית אותם זהב; ונישא-בם, את-השולחן.  כה,כט ועשית קערותיו וכפותיו, וקשותיו ומנקייותיו, אשר יוסך, בהן; זהב טהור, תעשה אותם.  כה,ל ונתת על-השולחן לחם פנים, לפניי תמיד.  {פ}

כה,לא ועשית מנורת, זהב טהור; מקשה תיעשה המנורה, ירכה וקנה, גביעיה כפתוריה ופרחיה, ממנה יהיו.  כה,לב ושישה קנים, יוצאים מצידיה:  שלושה קני מנורה, מצידה האחד, ושלושה קני מנורה, מצידה השני.  כה,לג שלושה גביעים משוקדים בקנה האחד, כפתור ופרח, ושלושה גביעים משוקדים בקנה האחד, כפתור ופרח; כן לששת הקנים, היוצאים מן-המנורה.  כה,לד ובמנורה, ארבעה גביעים:  משוקדים--כפתוריה, ופרחיה.  כה,לה וכפתור תחת שני הקנים ממנה, וכפתור תחת שני הקנים ממנה, וכפתור, תחת-שני הקנים ממנה--לששת, הקנים, היוצאים, מן-המנורה.  כה,לו כפתוריהם וקנותם, ממנה יהיו; כולה מקשה אחת, זהב טהור.  כה,לז ועשית את-נרותיה, שבעה; והעלה, את-נרותיה, והאיר, על-עבר פניה.  כה,לח ומלקחיה ומחתותיה, זהב טהור.  כה,לט כיכר זהב טהור, יעשה אותה--את כל-הכלים, האלה.  כה,מ וראה, ועשה:  בתבניתם--אשר-אתה מוראה, בהר.  {ס}

כו,א ואת-המשכן תעשה, עשר יריעות:  שש מושזר, ותכלת וארגמן ותולעת שני--כרובים מעשה חושב, תעשה אותם.  כו,ב אורך היריעה האחת, שמונה ועשרים באמה, ורוחב ארבע באמה, היריעה האחת; מידה אחת, לכל-היריעות.  כו,ג חמש היריעות, תהיינה חוברות, אישה, אל-אחותה; וחמש יריעות חוברות, אישה אל-אחותה.  כו,ד ועשית לולאות תכלת, על שפת היריעה האחת, מקצה, בחוברת; וכן תעשה, בשפת היריעה, הקיצונה, במחברת השנית.  כו,ה חמישים לולאות, תעשה ביריעה האחת, וחמישים לולאות תעשה בקצה היריעה, אשר במחברת השנית:  מקבילות, הלולאות, אישה, אל-אחותה.  כו,ו ועשית, חמישים קרסי זהב; וחיברת את-היריעות אישה אל-אחותה, בקרסים, והיה המשכן, אחד.  כו,ז ועשית יריעות עיזים, לאוהל על-המשכן; עשתי-עשרה יריעות, תעשה אותם.  כו,ח אורך היריעה האחת, שלושים באמה, ורוחב ארבע באמה, היריעה האחת; מידה אחת, לעשתי עשרה יריעות.  כו,ט וחיברת את-חמש היריעות, לבד, ואת-שש היריעות, לבד; וכפלת את-היריעה השישית, אל-מול פני האוהל.  כו,י ועשית חמישים לולאות, על שפת היריעה האחת, הקיצונה, בחוברת; וחמישים לולאות, על שפת היריעה, החוברת, השנית.  כו,יא ועשית קרסי נחושת, חמישים; והבאת את-הקרסים בלולאות, וחיברת את-האוהל והיה אחד.  כו,יב וסרח, העודף, ביריעות, האוהל--חצי היריעה, העודפת, תסרח, על אחורי המשכן.  כו,יג והאמה מזה והאמה מזה, בעודף, באורך, יריעות האוהל:  יהיה סרוח על-צידי המשכן, מזה ומזה--לכסותו.  כו,יד ועשית מכסה לאוהל, עורות אילים מאודמים, ומכסה עורות תחשים, מלמעלה.  {פ}

כו,טו ועשית את-הקרשים, למשכן, עצי שיטים, עומדים.  כו,טז עשר אמות, אורך הקרש; ואמה וחצי האמה, רוחב הקרש האחד.  כו,יז שתי ידות, לקרש האחד--משולבות, אישה אל-אחותה; כן תעשה, לכול קרשי המשכן.  כו,יח ועשית את-הקרשים, למשכן, עשרים קרש, לפאת נגבה תימנה.  כו,יט וארבעים, אדני-כסף, תעשה, תחת עשרים הקרש:  שני אדנים תחת-הקרש האחד, לשתי ידותיו, ושני אדנים תחת-הקרש האחד, לשתי ידותיו.  כו,כ ולצלע המשכן השנית, לפאת צפון, עשרים, קרש.  כו,כא וארבעים אדניהם, כסף:  שני אדנים, תחת הקרש האחד, ושני אדנים, תחת הקרש האחד.  כו,כב ולירכתי המשכן, ימה, תעשה, שישה קרשים.  כו,כג ושני קרשים תעשה, למקוצעות המשכן--בירכתיים.  כו,כד ויהיו תואמים, מלמטה, ויחדיו יהיו תמים על-ראשו, אל-הטבעת האחת; כן יהיה לשניהם, לשני המקצועות יהיו.  כו,כה והיו, שמונה קרשים, ואדניהם כסף, שישה עשר אדנים:  שני אדנים, תחת הקרש האחד, ושני אדנים, תחת הקרש האחד.  כו,כו ועשית בריחים, עצי שיטים, חמישה, לקרשי צלע-המשכן האחד.  כו,כז וחמישה בריחים, לקרשי צלע-המשכן השנית; וחמישה בריחים, לקרשי צלע המשכן, לירכתיים, ימה.  כו,כח והבריח התיכון, בתוך הקרשים, מבריח, מן-הקצה אל-הקצה.  כו,כט ואת-הקרשים תצפה זהב, ואת-טבעותיהם תעשה זהב--בתים, לבריחים; וציפית את-הבריחים, זהב.  כו,ל והקמות, את-המשכן:  כמשפטו--אשר הוראית, בהר.  {ס}

כו,לא ועשית פרוכת, תכלת וארגמן ותולעת שני--ושש מושזר; מעשה חושב יעשה אותה, כרובים.  כו,לב ונתת אותה, על-ארבעה עמודי שיטים, מצופים זהב, וויהם זהב--על-ארבעה, אדני-כסף.  כו,לג ונתת את-הפרוכת, תחת הקרסים, והבאת שמה מבית לפרוכת, את ארון העדות; והבדילה הפרוכת, לכם, בין הקודש, ובין קודש הקודשים.  כו,לד ונתת, את-הכפורת, על, ארון העדות--בקודש, הקודשים.  כו,לה ושמת את-השולחן, מחוץ לפרוכת, ואת-המנורה נוכח השולחן, על צלע המשכן תימנה; והשולחן--תיתן, על-צלע צפון.  כו,לו ועשית מסך לפתח האוהל, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש מושזר, מעשה, רוקם.  כו,לז ועשית למסך, חמישה עמודי שיטים, וציפית אותם זהב, וויהם זהב; ויצקת להם, חמישה אדני נחושת.  {ס}

כז,א ועשית את-המזבח, עצי שיטים:  חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב, רבוע יהיה המזבח, ושלוש אמות, קומתו.  כז,ב ועשית קרנותיו, על ארבע פינותיו--ממנו, תהיינה קרנותיו; וציפית אותו, נחושת.  כז,ג ועשית סירותיו, לדשנו, ויעיו ומזרקותיו, ומזלגותיו ומחתותיו; לכל-כליו, תעשה נחושת.  כז,ד ועשית לו מכבר, מעשה רשת נחושת; ועשית על-הרשת, ארבע טבעות נחושת, על, ארבע קצותיו.  כז,ה ונתת אותה, תחת כרכוב המזבח--מלמטה; והייתה הרשת, עד חצי המזבח.  כז,ו ועשית בדים למזבח, בדי עצי שיטים; וציפית אותם, נחושת.  כז,ז והובא את-בדיו, בטבעות; והיו הבדים, על-שתי צלעות המזבח--בשאת אותו.  כז,ח נבוב לוחות, תעשה אותו:  כאשר הראה אותך בהר, כן יעשו.  {ס}

כז,ט ועשית, את חצר המשכן--לפאת נגב-תימנה קלעים לחצר שש מושזר, מאה באמה אורך, לפיאה, האחת.  כז,י ועמודיו עשרים, ואדניהם עשרים נחושת; ווי העמודים וחשוקיהם, כסף.  כז,יא וכן לפאת צפון באורך, קלעים מאה אורך; ועמודיו עשרים, ואדניהם עשרים נחושת, ווי העמודים וחשוקיהם, כסף.  כז,יב ורוחב החצר לפאת-ים, קלעים חמישים אמה; עמודיהם עשרה, ואדניהם עשרה.  כז,יג ורוחב החצר, לפאת קדמה מזרחה--חמישים אמה.  כז,יד וחמש עשרה אמה קלעים, לכתף; עמודיהם שלושה, ואדניהם שלושה.  כז,טו ולכתף, השנית--חמש עשרה, קלעים; עמודיהם שלושה, ואדניהם שלושה.  כז,טז ולשער החצר מסך עשרים אמה, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש מושזר--מעשה רוקם; עמודיהם, ארבעה, ואדניהם, ארבעה.  כז,יז כל-עמודי החצר סביב מחושקים כסף, וויהם כסף; ואדניהם, נחושת.  כז,יח אורך החצר מאה באמה ורוחב חמישים בחמישים, וקומה חמש אמות--שש מושזר; ואדניהם, נחושת.  כז,יט לכול כלי המשכן, בכול עבודתו, וכל-יתדותיו וכל-יתדות החצר, נחושת.  {ס}

כז,כ ואתה תצווה את-בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך כתית--למאור:  להעלות נר, תמיד.  כז,כא באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על-העדות, יערוך אותו אהרון ובניו מערב עד-בוקר--לפני יהוה:  חוקת עולם לדורותם, מאת בני ישראל.  {ס}

כח,א ואתה הקרב אליך את-אהרון אחיך ואת-בניו איתו, מתוך בני ישראל--לכהנו-לי:  אהרון--נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר, בני אהרון.  כח,ב ועשית בגדי-קודש, לאהרון אחיך, לכבוד, ולתפארת.  כח,ג ואתה, תדבר אל-כל-חכמי-לב, אשר מילאתיו, רוח חכמה; ועשו את-בגדי אהרון, לקדשו--לכהנו-לי.  כח,ד ואלה הבגדים אשר יעשו, חושן ואיפוד ומעיל, וכתונת תשבץ, מצנפת ואבנט; ועשו בגדי-קודש לאהרון אחיך, ולבניו--לכהנו-לי.  כח,ה והם יקחו את-הזהב, ואת-התכלת ואת-הארגמן, ואת-תולעת השני, ואת-השש.  {פ}

כח,ו ועשו, את-האיפוד:  זהב תכלת וארגמן תולעת שני, ושש מושזר--מעשה חושב.  כח,ז שתי כתפות חוברות, יהיה-לו אל-שני קצותיו--וחובר.  כח,ח וחשב אפודתו אשר עליו, כמעשהו ממנו יהיה:  זהב, תכלת וארגמן ותולעת שני--ושש מושזר.  כח,ט ולקחת, את-שתי אבני-שוהם; ופיתחת עליהם, שמות בני ישראל.  כח,י שישה, משמותם, על, האבן האחת; ואת-שמות השישה הנותרים, על-האבן השנית--כתולדותם.  כח,יא מעשה חרש, אבן--פיתוחי חותם תפתח את-שתי האבנים, על-שמות בני ישראל; מוסבות משבצות זהב, תעשה אותם.  כח,יב ושמת את-שתי האבנים, על כתפות האיפוד, אבני זיכרון, לבני ישראל; ונשא אהרון את-שמותם לפני יהוה, על-שתי כתפיו--לזיכרון.  {ס}

כח,יג ועשית משבצות, זהב.  כח,יד ושתי שרשרות זהב טהור, מגבלות תעשה אותם מעשה עבות; ונתת את-שרשרות העבותות, על-המשבצות.  {ס}

כח,טו ועשית חושן משפט, מעשה חושב--כמעשה איפוד, תעשנו; זהב תכלת וארגמן ותולעת שני, ושש מושזר--תעשה אותו.  כח,טז רבוע יהיה, כפול; זרת אורכו, וזרת רוחבו.  כח,יז ומילאת בו מילואת אבן, ארבעה טורים אבן:  טור, אודם פטדה וברקת--הטור, האחד.  כח,יח והטור, השני--נופך ספיר, ויהלום.  כח,יט והטור, השלישי--לשם שבו, ואחלמה.  כח,כ והטור, הרביעי--תרשיש ושוהם, וישפה; משובצים זהב יהיו, במילואותם.  כח,כא והאבנים תהיינה על-שמות בני-ישראל, שתים עשרה--על-שמותם; פיתוחי חותם, איש על-שמו, תהיינה, לשני עשר שבט.  כח,כב ועשית על-החושן שרשות גבלות, מעשה עבות, זהב, טהור.  כח,כג ועשית, על-החושן, שתי, טבעות זהב; ונתת, את-שתי הטבעות, על-שני, קצות החושן.  כח,כד ונתת, את-שתי עבותות הזהב, על-שתי, הטבעות--אל-קצות, החושן.  כח,כה ואת שתי קצות שתי העבותות, תיתן על-שתי המשבצות; ונתת על-כתפות האיפוד, אל-מול פניו.  כח,כו ועשית, שתי טבעות זהב, ושמת אותם, על-שני קצות החושן--על-שפתו, אשר אל-עבר האיפוד ביתה.  כח,כז ועשית, שתי טבעות זהב, ונתת אותם על-שתי כתפות האיפוד מלמטה ממול פניו, לעומת מחברתו--ממעל, לחשב האיפוד.  כח,כח וירכסו את-החושן מטבעותיו אל-טבעות האיפוד, בפתיל תכלת, להיות, על-חשב האיפוד; ולא-ייזח החושן, מעל האיפוד.  כח,כט ונשא אהרון את-שמות בני-ישראל בחושן המשפט, על-ליבו--בבואו אל-הקודש:  לזיכרון לפני-יהוה, תמיד.  כח,ל ונתת אל-חושן המשפט, את-האורים ואת-התומים, והיו על-לב אהרון, בבואו לפני יהוה; ונשא אהרון את-משפט בני-ישראל על-ליבו, לפני יהוה--תמיד.  {ס}

כח,לא ועשית את-מעיל האיפוד, כליל תכלת.  כח,לב והיה פי-ראשו, בתוכו; שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג, כפי תחרא יהיה-לו--לא ייקרע.  כח,לג ועשית על-שוליו, רימוני תכלת וארגמן ותולעת שני--על-שוליו, סביב; ופעמוני זהב בתוכם, סביב.  כח,לד פעמון זהב ורימון, פעמון זהב ורימון, על-שולי המעיל, סביב.  כח,לה והיה על-אהרון, לשרת; ונשמע קולו בבואו אל-הקודש לפני יהוה, ובצאתו--ולא ימות.  {ס}

כח,לו ועשית ציץ, זהב טהור; ופיתחת עליו פיתוחי חותם, קודש ליהוה.  כח,לז ושמת אותו על-פתיל תכלת, והיה על-המצנפת; אל-מול פני-המצנפת, יהיה.  כח,לח והיה, על-מצח אהרון, ונשא אהרון את-עוון הקודשים אשר יקדישו בני ישראל, לכל-מתנות קודשיהם; והיה על-מצחו תמיד, לרצון להם לפני יהוה.  כח,לט ושיבצת הכתונת שש, ועשית מצנפת שש; ואבנט תעשה, מעשה רוקם.  כח,מ ולבני אהרון תעשה כותונות, ועשית להם אבנטים; ומגבעות תעשה להם, לכבוד ולתפארת.  כח,מא והלבשת אותם את-אהרון אחיך, ואת-בניו איתו; ומשחת אותם ומילאת את-ידם, וקידשת אותם--וכיהנו לי.  כח,מב ועשה להם מכנסי-בד, לכסות בשר ערווה; ממותניים ועד-ירכיים, יהיו.  כח,מג והיו על-אהרון ועל-בניו בבואם אל-אוהל מועד, או בגשתם אל-המזבח לשרת בקודש, ולא-ישאו עוון, ומתו:  חוקת עולם לו, ולזרעו אחריו.  {ס}

כט,א וזה הדבר אשר-תעשה להם, לקדש אותם--לכהן לי:  לקח פר אחד בן-בקר, ואילים שניים--תמימים.  כט,ב ולחם מצות, וחלות מצות בלולות בשמן, ורקיקי מצות, משוחים בשמן; סולת חיטים, תעשה אותם.  כט,ג ונתת אותם על-סל אחד, והקרבת אותם בסל; ואת-הפר--ואת, שני האילים.  כט,ד ואת-אהרון ואת-בניו תקריב, אל-פתח אוהל מועד; ורחצת אותם, במים.  כט,ה ולקחת את-הבגדים, והלבשת את-אהרון את-הכותונת, ואת מעיל האיפוד, ואת-האיפוד ואת-החושן; ואפדת לו, בחשב האיפוד.  כט,ו ושמת המצנפת, על-ראשו; ונתת את-נזר הקודש, על-המצנפת.  כט,ז ולקחת את-שמן המשחה, ויצקת על-ראשו; ומשחת, אותו.  כט,ח ואת-בניו, תקריב; והלבשתם, כותונות.  כט,ט וחגרת אותם אבנט אהרון ובניו, וחבשת להם מגבעות, והייתה להם כהונה, לחוקת עולם; ומילאת יד-אהרון, ויד-בניו.  כט,י והקרבת, את-הפר, לפני, אוהל מועד; וסמך אהרון ובניו את-ידיהם, על-ראש הפר.  כט,יא ושחטת את-הפר, לפני יהוה, פתח, אוהל מועד.  כט,יב ולקחת מדם הפר, ונתת על-קרנות המזבח באצבעך; ואת-כל-הדם תשפוך, אל-יסוד המזבח.  כט,יג ולקחת, את-כל-החלב המכסה את-הקרב, ואת היותרת על-הכבד, ואת שתי הכליות ואת-החלב אשר עליהן; והקטרת, המזבחה.  כט,יד ואת-בשר הפר, ואת-עורו ואת-פרשו, תשרוף באש, מחוץ למחנה:  חטאת, הוא.  כט,טו ואת-האיל האחד, תיקח; וסמכו אהרון ובניו, את-ידיהם--על-ראש האיל.  כט,טז ושחטת, את-האיל; ולקחת, את-דמו, וזרקת על-המזבח, סביב.  כט,יז ואת-האיל--תנתח, לנתחיו; ורחצת קרבו וכרעיו, ונתת על-נתחיו ועל-ראשו.  כט,יח והקטרת את-כל-האיל המזבחה, עולה הוא ליהוה; ריח ניחוח, אישה ליהוה הוא.  כט,יט ולקחת, את האיל השני; וסמך אהרון ובניו את-ידיהם, על-ראש האיל.  כט,כ ושחטת את-האיל, ולקחת מדמו ונתת על-תנוך אוזן אהרון ועל-תנוך אוזן בניו הימנית, ועל-בוהן ידם הימנית, ועל-בוהן רגלם הימנית; וזרקת את-הדם על-המזבח, סביב.  כט,כא ולקחת מן-הדם אשר על-המזבח, ומשמן המשחה, והזית על-אהרון ועל-בגדיו, ועל-בניו ועל-בגדי בניו איתו; וקדש הוא ובגדיו, ובניו ובגדי בניו איתו.  כט,כב ולקחת מן-האיל החלב והאליה ואת-החלב המכסה את-הקרב, ואת יותרת הכבד ואת שתי הכליות ואת-החלב אשר עליהן, ואת, שוק הימין:  כי איל מילואים, הוא.  כט,כג וכיכר לחם אחת, וחלת לחם שמן אחת--ורקיק אחד:  מסל, המצות, אשר, לפני יהוה.  כט,כד ושמת הכול--על כפי אהרון, ועל כפי בניו; והנפת אותם תנופה, לפני יהוה.  כט,כה ולקחת אותם מידם, והקטרת המזבחה על-העולה; לריח ניחוח לפני יהוה, אישה הוא ליהוה.  כט,כו ולקחת את-החזה, מאיל המילואים אשר לאהרון, והנפת אותו תנופה, לפני יהוה; והיה לך, למנה.  כט,כז וקידשת את חזה התנופה, ואת שוק התרומה, אשר הונף, ואשר הורם:  מאיל, המילואים--מאשר לאהרון, ומאשר לבניו.  כט,כח והיה לאהרון ולבניו לחוק-עולם, מאת בני ישראל, כי תרומה, הוא; ותרומה יהיה מאת בני-ישראל, מזבחי שלמיהם--תרומתם, ליהוה.  כט,כט ובגדי הקודש אשר לאהרון, יהיו לבניו אחריו, למושחה בהם, ולמלא-בם את-ידם.  כט,ל שבעת ימים, ילבשם הכוהן תחתיו--מבניו:  אשר יבוא אל-אוהל מועד, לשרת בקודש.  כט,לא ואת איל המילואים, תיקח; ובישלת את-בשרו, במקום קדוש.  כט,לב ואכל אהרון ובניו את-בשר האיל, ואת-הלחם אשר בסל, פתח, אוהל מועד.  כט,לג ואכלו אותם אשר כופר בהם, למלא את-ידם לקדש אותם; וזר לא-יאכל, כי-קודש הם.  כט,לד ואם-ייוותר מבשר המילואים, ומן-הלחם--עד-הבוקר:  ושרפת את-הנותר באש, לא ייאכל כי-קודש הוא.  כט,לה ועשית לאהרון ולבניו, ככה, ככול אשר-ציוויתי, אותכה; שבעת ימים, תמלא ידם.  כט,לו ופר חטאת תעשה ליום, על-הכיפורים, וחיטאת על-המזבח, בכפרך עליו; ומשחת אותו, לקדשו.  כט,לז שבעת ימים, תכפר על-המזבח, וקידשת, אותו; והיה המזבח קודש קודשים, כל-הנוגע במזבח יקדש.  {ס}

כט,לח וזה, אשר תעשה על-המזבח:  כבשים בני-שנה שניים ליום, תמיד.  כט,לט את-הכבש האחד, תעשה בבוקר; ואת הכבש השני, תעשה בין הערביים.  כט,מ ועישרון סולת בלול בשמן כתית, רבע ההין, ונסך, רביעית ההין יין--לכבש, האחד.  כט,מא ואת הכבש השני, תעשה בין הערביים:  כמנחת הבוקר וכנסכה, תעשה-לה, לריח ניחוח, אישה ליהוה.  כט,מב עולת תמיד לדורותיכם, פתח אוהל-מועד לפני יהוה, אשר איוועד לכם שמה, לדבר אליך שם.  כט,מג ונועדתי שמה, לבני ישראל; ונקדש, בכבודי.  כט,מד וקידשתי את-אוהל מועד, ואת-המזבח; ואת-אהרון ואת-בניו אקדש, לכהן לי.  כט,מה ושכנתי, בתוך בני ישראל; והייתי להם, לאלוהים.  כט,מו וידעו, כי אני יהוה אלוהיהם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצריים, לשוכני בתוכם:  אני, יהוה אלוהיהם.  {פ}

ל,א ועשית מזבח, מקטר קטורת; עצי שיטים, תעשה אותו.  ל,ב אמה אורכו ואמה רוחבו, רבוע יהיה, ואמתיים, קומתו; ממנו, קרנותיו.  ל,ג וציפית אותו זהב טהור, את-גגו ואת-קירותיו סביב--ואת-קרנותיו; ועשית לו זר זהב, סביב.  ל,ד ושתי טבעות זהב תעשה-לו מתחת לזרו, על שתי צלעותיו--תעשה, על-שני צידיו; והיה לבתים לבדים, לשאת אותו בהמה.  ל,ה ועשית את-הבדים, עצי שיטים; וציפית אותם, זהב.  ל,ו ונתת אותו לפני הפרוכת, אשר על-ארון העדות--לפני הכפורת, אשר על-העדות, אשר איוועד לך, שמה.  ל,ז והקטיר עליו אהרון, קטורת סמים; בבוקר בבוקר, בהיטיבו את-הנרות--יקטירנה.  ל,ח ובהעלות אהרון את-הנרות בין הערביים, יקטירנה--קטורת תמיד לפני יהוה, לדורותיכם.  ל,ט לא-תעלו עליו קטורת זרה, ועולה ומנחה; ונסך, לא תיסכו עליו.  ל,י וכיפר אהרון על-קרנותיו, אחת בשנה:  מדם חטאת הכיפורים, אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם--קודש-קודשים הוא, ליהוה.  {פ}

ל,יא וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  ל,יב כי תישא את-ראש בני-ישראל, לפקודיהם, ונתנו איש כופר נפשו ליהוה, בפקוד אותם; ולא-יהיה בהם נגף, בפקוד אותם.  ל,יג זה ייתנו, כל-העובר על-הפקודים--מחצית השקל, בשקל הקודש:  עשרים גרה, השקל--מחצית השקל, תרומה ליהוה.  ל,יד כול, העובר על-הפקודים, מבן עשרים שנה, ומעלה--ייתן, תרומת יהוה.  ל,טו העשיר לא-ירבה, והדל לא ימעיט, ממחצית, השקל--לתת את-תרומת יהוה, לכפר על-נפשותיכם.  ל,טז ולקחת את-כסף הכיפורים, מאת בני ישראל, ונתת אותו, על-עבודת אוהל מועד; והיה לבני ישראל לזיכרון לפני יהוה, לכפר על-נפשותיכם.  {פ}

ל,יז וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  ל,יח ועשית כיור נחושת, וכנו נחושת--לרוחצה; ונתת אותו, בין-אוהל מועד ובין המזבח, ונתת שמה, מים.  ל,יט ורחצו אהרון ובניו, ממנו, את-ידיהם, ואת-רגליהם.  ל,כ בבואם אל-אוהל מועד, ירחצו-מים--ולא ימותו; או בגשתם אל-המזבח לשרת, להקטיר אישה ליהוה.  ל,כא ורחצו ידיהם ורגליהם, ולא ימותו; והייתה להם חוק-עולם לו ולזרעו, לדורותם.  {פ}

ל,כב וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  ל,כג ואתה קח-לך, בשמים ראש, מור-דרור חמש מאות, וקינמון-בשם מחציתו חמישים ומאתיים; וקנה-בושם, חמישים ומאתיים.  ל,כד וקידה, חמש מאות בשקל הקודש; ושמן זית, הין.  ל,כה ועשית אותו, שמן משחת-קודש--רוקח מרקחת, מעשה רוקח; שמן משחת-קודש, יהיה.  ל,כו ומשחת בו, את-אוהל מועד, ואת, ארון העדות.  ל,כז ואת-השולחן, ואת-כל-כליו, ואת-המנורה, ואת-כליה; ואת, מזבח הקטורת.  ל,כח ואת-מזבח העולה, ואת-כל-כליו; ואת-הכיור, ואת-כנו.  ל,כט וקידשת אותם, והיו קודש קודשים; כל-הנוגע בהם, יקדש.  ל,ל ואת-אהרון ואת-בניו, תמשח; וקידשת אותם, לכהן לי.  ל,לא ואל-בני ישראל, תדבר לאמור:  שמן משחת-קודש יהיה זה, לי--לדורותיכם.  ל,לב על-בשר אדם, לא ייסך, ובמתכונתו, לא תעשו כמוהו; קודש הוא, קודש יהיה לכם.  ל,לג איש אשר ירקח כמוהו, ואשר ייתן ממנו על-זר--ונכרת, מעמיו.  {ס}

ל,לד ויאמר יהוה אל-משה קח-לך סמים, נטף ושחלת וחלבנה, סמים, ולבונה זכה:  בד בבד, יהיה.  ל,לה ועשית אותה קטורת, רוקח מעשה רוקח, ממולח, טהור קודש.  ל,לו ושחקת ממנה, הדק, ונתת ממנה לפני העדות באוהל מועד, אשר איוועד לך שמה; קודש קודשים, תהיה לכם.  ל,לז והקטורת, אשר תעשה--במתכונתה, לא תעשו לכם; קודש תהיה לך, ליהוה.  ל,לח איש אשר-יעשה כמוה, להריח בה--ונכרת, מעמיו.  {ס}

לא,א וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  לא,ב ראה, קראתי בשם, בצלאל בן-אורי בן-חור, למטה יהודה.  לא,ג ואמלא אותו, רוח אלוהים, בחכמה ובתבונה ובדעת, ובכל-מלאכה.  לא,ד לחשוב, מחשבות; לעשות בזהב ובכסף, ובנחושת.  לא,ה ובחרושת אבן למלאות, ובחרושת עץ; לעשות, בכל-מלאכה.  לא,ו ואני הנה נתתי איתו, את אוהליאב בן-אחיסמך למטה-דן, ובלב כל-חכם-לב, נתתי חכמה; ועשו, את כל-אשר ציוויתיך.  לא,ז את אוהל מועד, ואת-הארון לעדות, ואת-הכפורת, אשר עליו; ואת, כל-כלי האוהל.  לא,ח ואת-השולחן, ואת-כליו, ואת-המנורה הטהורה, ואת-כל-כליה; ואת, מזבח הקטורת.  לא,ט ואת-מזבח העולה, ואת-כל-כליו; ואת-הכיור, ואת-כנו.  לא,י ואת, בגדי השרד; ואת-בגדי הקודש לאהרון הכוהן, ואת-בגדי בניו לכהן.  לא,יא ואת שמן המשחה ואת-קטורת הסמים, לקודש:  ככול אשר-ציוויתיך, יעשו.  {פ}

לא,יב ויאמר יהוה, אל-משה לאמור.  לא,יג ואתה דבר אל-בני ישראל, לאמור, אך את-שבתותיי, תשמורו:  כי אות היא ביני וביניכם, לדורותיכם--לדעת, כי אני יהוה מקדשכם.  לא,יד ושמרתם, את-השבת, כי קודש היא, לכם; מחלליה, מות יומת--כי כל-העושה בה מלאכה, ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמיה.  לא,טו ששת ימים, ייעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון קודש, ליהוה; כל-העושה מלאכה ביום השבת, מות יומת.  לא,טז ושמרו בני-ישראל, את-השבת, לעשות את-השבת לדורותם, ברית עולם.  לא,יז ביני, ובין בני ישראל--אות היא, לעולם:  כי-ששת ימים, עשה יהוה את-השמיים ואת-הארץ, וביום השביעי, שבת ויינפש.  {ס}

לא,יח וייתן אל-משה, ככלותו לדבר איתו בהר סיניי, שני, לוחות העדות--לוחות אבן, כתובים באצבע אלוהים.  לב,א וירא העם, כי-בושש משה לרדת מן-ההר; וייקהל העם על-אהרון, ויאמרו אליו קום עשה-לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו--כי-זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצריים, לא ידענו מה-היה לו.  לב,ב ויאמר אליהם, אהרון, פרקו נזמי הזהב, אשר באוזני נשיכם בניכם ובנותיכם; והביאו, אליי.  לב,ג ויתפרקו, כל-העם, את-נזמי הזהב, אשר באוזניהם; ויביאו, אל-אהרון.  לב,ד וייקח מידם, ויצר אותו בחרט, ויעשהו, עגל מסכה; ויאמרו--אלה אלוהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצריים.  לב,ה וירא אהרון, וייבן מזבח לפניו; ויקרא אהרון ויאמר, חג ליהוה מחר.  לב,ו וישכימו, ממוחרת, ויעלו עולות, ויגישו שלמים; ויישב העם לאכול ושתה, ויקומו לצחק.  {פ}

לב,ז וידבר יהוה, אל-משה:  לך-רד--כי שיחת עמך, אשר העלית מארץ מצריים.  לב,ח סרו מהר, מן-הדרך אשר ציוויתים--עשו להם, עגל מסכה; וישתחוו-לו, ויזבחו-לו, ויאמרו, אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצריים.  לב,ט ויאמר יהוה, אל-משה:  ראיתי את-העם הזה, והנה עם-קשה-עורף הוא.  לב,י ועתה הניחה לי, וייחר-אפי בהם ואכלם; ואעשה אותך, לגוי גדול.  לב,יא ויחל משה, את-פני יהוה אלוהיו; ויאמר, למה יהוה יחרה אפך בעמך, אשר הוצאת מארץ מצריים, בכוח גדול וביד חזקה.  לב,יב למה יאמרו מצריים לאמור, ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים, ולכלותם, מעל פני האדמה; שוב מחרון אפך, והינחם על-הרעה לעמך.  לב,יג זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, אשר נשבעת להם בך, ותדבר אליהם, ארבה את-זרעכם ככוכבי השמיים; וכל-הארץ הזאת אשר אמרתי, אתן לזרעכם, ונחלו, לעולם.  לב,יד ויינחם, יהוה, על-הרעה, אשר דיבר לעשות לעמו.  {פ}

לב,טו וייפן ויירד משה, מן-ההר, ושני לוחות העדות, בידו:  לוחות, כתובים משני עבריהם--מזה ומזה, הם כתובים.  לב,טז והלוחות--מעשה אלוהים, המה; והמכתב, מכתב אלוהים הוא--חרות, על-הלוחות.  לב,יז וישמע יהושוע את-קול העם, בריעו; ויאמר, אל-משה, קול מלחמה, במחנה.  לב,יח ויאמר, אין קול ענות גבורה, ואין קול, ענות חלושה; קול ענות, אנוכי שומע.  לב,יט ויהי, כאשר קרב אל-המחנה, וירא את-העגל, ומחולות; וייחר-אף משה, וישלך מידיו את-הלוחות, וישבר אותם, תחת ההר.  לב,כ וייקח את-העגל אשר עשו, וישרוף באש, ויטחן, עד אשר-דק; וייזר על-פני המים, וישק את-בני ישראל.  לב,כא ויאמר משה אל-אהרון, מה-עשה לך העם הזה:  כי-הבאת עליו, חטאה גדולה.  לב,כב ויאמר אהרון, אל-ייחר אף אדוני; אתה ידעת את-העם, כי ברע הוא.  לב,כג ויאמרו לי--עשה-לנו אלוהים, אשר ילכו לפנינו:  כי-זה משה האיש, אשר העלנו מארץ מצריים--לא ידענו, מה-היה לו.  לב,כד ואומר להם למי זהב, התפרקו וייתנו-לי; ואשליכהו באש, וייצא העגל הזה.  לב,כה וירא משה את-העם, כי פרוע הוא:  כי-פרעו אהרון, לשמצה בקמיהם.  לב,כו ויעמוד משה, בשער המחנה, ויאמר, מי ליהוה אליי; וייאספו אליו, כל-בני לוי.  לב,כז ויאמר להם, כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, שימו איש-חרבו, על-ירכו; עברו ושובו משער לשער, במחנה, והרגו איש-את-אחיו ואיש את-ריעהו, ואיש את-קרובו.  לב,כח ויעשו בני-לוי, כדבר משה; וייפול מן-העם ביום ההוא, כשלושת אלפי איש.  לב,כט ויאמר משה, מלאו ידכם היום ליהוה, כי איש בבנו, ובאחיו--ולתת עליכם היום, ברכה.  לב,ל ויהי, ממוחרת, ויאמר משה אל-העם, אתם חטאתם חטאה גדולה; ועתה אעלה אל-יהוה, אוליי אכפרה בעד חטאתכם.  לב,לא וישב משה אל-יהוה, ויאמר:  אנא, חטא העם הזה חטאה גדולה, ויעשו להם, אלוהי זהב.  לב,לב ועתה, אם-תישא חטאתם; ואם-אין--מחני נא, מספרך אשר כתבת.  לב,לג ויאמר יהוה, אל-משה:  מי אשר חטא-לי, אמחנו מספרי.  לב,לד ועתה לך נחה את-העם, אל אשר-דיברתי לך--הנה מלאכי, ילך לפניך; וביום פוקדי, ופקדתי עליהם חטאתם.  לב,לה וייגוף יהוה, את-העם, על אשר עשו את-העגל, אשר עשה אהרון.  {ס}

לג,א וידבר יהוה אל-משה, לך עלה מזה--אתה והעם, אשר העלית מארץ מצריים:  אל-הארץ, אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקוב לאמור, לזרעך, אתננה.  לג,ב ושלחתי לפניך, מלאך; וגירשתי, את-הכנעני האמורי, והחיתי והפריזי, החיווי והיבוסי.  לג,ג אל-ארץ זבת חלב, ודבש:  כי לא אעלה בקרבך, כי עם-קשה-עורף אתה--פן-אכלך, בדרך.  לג,ד וישמע העם, את-הדבר הרע הזה--ויתאבלו; ולא-שתו איש עדייו, עליו.  לג,ה ויאמר יהוה אל-משה, אמור אל-בני-ישראל אתם עם-קשה-עורף--רגע אחד אעלה בקרבך, וכיליתיך; ועתה, הורד עדייך מעליך, ואדעה, מה אעשה-לך.  לג,ו ויתנצלו בני-ישראל את-עדיים, מהר חורב.  לג,ז ומשה ייקח את-האוהל ונטה-לו מחוץ למחנה, הרחק מן-המחנה, וקרא לו, אוהל מועד; והיה, כל-מבקש יהוה, ייצא אל-אוהל מועד, אשר מחוץ למחנה.  לג,ח והיה, כצאת משה אל-האוהל, יקומו כל-העם, וניצבו איש פתח אוהלו; והביטו אחרי משה, עד-בואו האוהלה.  לג,ט והיה, כבוא משה האוהלה, יירד עמוד הענן, ועמד פתח האוהל; ודיבר, עם-משה.  לג,י וראה כל-העם את-עמוד הענן, עומד פתח האוהל; וקם כל-העם והשתחוו, איש פתח אוהלו.  לג,יא ודיבר יהוה אל-משה פנים אל-פנים, כאשר ידבר איש אל-ריעהו; ושב, אל-המחנה, ומשרתו יהושוע בן-נון נער, לא ימיש מתוך האוהל.  {פ}

לג,יב ויאמר משה אל-יהוה, ראה אתה אומר אליי העל את-העם הזה, ואתה לא הודעתני, את אשר-תשלח עימי; ואתה אמרת ידעתיך בשם, וגם-מצאת חן בעיניי.  לג,יג ועתה אם-נא מצאתי חן בעיניך, הודיעני נא את-דרכיך, ואדעך, למען אמצא-חן בעיניך; וראה, כי עמך הגוי הזה.  לג,יד ויאמר:  פניי ילכו, והניחותי לך.  לג,טו ויאמר, אליו:  אם-אין פניך הולכים, אל-תעלנו מזה.  לג,טז ובמה ייוודע איפוא, כי-מצאתי חן בעיניך אני ועמך--הלוא, בלכתך עימנו; ונפלינו, אני ועמך, מכל-העם, אשר על-פני האדמה.  {פ}

לג,יז ויאמר יהוה אל-משה, גם את-הדבר הזה אשר דיברת אעשה:  כי-מצאת חן בעיניי, ואדעך בשם.  לג,יח ויאמר:  הראני נא, את-כבודך.  לג,יט ויאמר, אני אעביר כל-טובי על-פניך, וקראתי בשם יהוה, לפניך; וחנותי את-אשר אחון, וריחמתי את-אשר ארחם.  לג,כ ויאמר, לא תוכל לראות את-פניי:  כי לא-יראני האדם, וחי.  לג,כא ויאמר יהוה, הנה מקום איתי; וניצבת, על-הצור.  לג,כב והיה בעבור כבודי, ושמתיך בנקרת הצור; ושכותי כפי עליך, עד-עוברי.  לג,כג והסירותי, את-כפי, וראית, את-אחוריי; ופניי, לא ייראו.  {פ}

לד,א ויאמר יהוה אל-משה, פסול-לך שני-לוחות אבנים כראשונים; וכתבתי, על-הלוחות, את-הדברים, אשר היו על-הלוחות הראשונים אשר שיברת.  לד,ב והיה נכון, לבוקר; ועלית בבוקר אל-הר סיניי, וניצבת לי שם על-ראש ההר.  לד,ג ואיש לא-יעלה עימך, וגם-איש אל-יירא בכל-ההר; גם-הצאן והבקר אל-ירעו, אל-מול ההר ההוא.  לד,ד ויפסול שני-לוחות אבנים כראשונים, וישכם משה בבוקר ויעל אל-הר סיניי, כאשר ציווה יהוה, אותו; וייקח בידו, שני לוחות אבנים.  לד,ה ויירד יהוה בענן, ויתייצב עימו שם; ויקרא בשם, יהוה.  לד,ו ויעבור יהוה על-פניו, ויקרא, יהוה יהוה, אל רחום וחנון--ארך אפיים, ורב-חסד ואמת.  לד,ז נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה; ונקה, לא ינקה--פוקד עוון אבות על-בנים ועל-בני בנים, על-שילשים ועל-ריבעים.  לד,ח וימהר, משה; וייקוד ארצה, וישתחו.  לד,ט ויאמר אם-נא מצאתי חן בעיניך, אדוניי, ילך-נא אדוניי, בקרבנו:  כי עם-קשה-עורף הוא, וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו.  לד,י ויאמר, הנה אנוכי כורת ברית, נגד כל-עמך אעשה נפלאות, אשר לא-נבראו בכל-הארץ ובכל-הגויים; וראה כל-העם אשר-אתה בקרבו את-מעשה יהוה, כי-נורא הוא, אשר אני, עושה עימך.  לד,יא שמור-לך--את אשר אנוכי, מצווך היום; הנני גורש מפניך, את-האמורי והכנעני, והחיתי והפריזי, והחיווי והיבוסי.  לד,יב הישמר לך, פן-תכרות ברית ליושב הארץ, אשר אתה, בא עליה:  פן-יהיה למוקש, בקרבך.  לד,יג כי את-מזבחותם תיתוצון, ואת-מצבותם תשברון; ואת-אשריו, תכרותון.  לד,יד כי לא תשתחווה, לאל אחר:  כי יהוה קנא שמו, אל קנא הוא.  לד,טו פן-תכרות ברית, ליושב הארץ; וזנו אחרי אלוהיהם, וזבחו לאלוהיהם, וקרא לך, ואכלת מזבחו.  לד,טז ולקחת מבנותיו, לבניך; וזנו בנותיו, אחרי אלוהיהן, והזנו את-בניך, אחרי אלוהיהן.  לד,יז אלוהי מסכה, לא תעשה-לך.  לד,יח את-חג המצות, תשמור--שבעת ימים תאכל מצות אשר ציוויתיך, למועד חודש האביב:  כי בחודש האביב, יצאת ממצריים.  לד,יט כל-פטר רחם, לי; וכל-מקנך תיזכר, פטר שור ושה.  לד,כ ופטר חמור תפדה בשה, ואם-לא תפדה וערפתו; כול בכור בניך תפדה, ולא-ייראו פניי ריקם.  לד,כא ששת ימים תעבוד, וביום השביעי תשבות; בחריש ובקציר, תשבות.  לד,כב וחג שבועות תעשה לך, ביכורי קציר חיטים; וחג, האסיף--תקופת, השנה.  לד,כג שלוש פעמים, בשנה--ייראה, כל-זכורך, את-פני האדון יהוה, אלוהי ישראל.  לד,כד כי-אוריש גויים מפניך, והרחבתי את-גבולך; ולא-יחמוד איש, את-ארצך, בעלותך ליראות את-פני יהוה אלוהיך, שלוש פעמים בשנה.  לד,כה לא-תשחט על-חמץ, דם-זבחי; ולא-ילין לבוקר, זבח חג הפסח.  לד,כו ראשית, ביכורי אדמתך, תביא, בית יהוה אלוהיך; לא-תבשל גדי, בחלב אימו.  {פ}

לד,כז ויאמר יהוה אל-משה, כתוב-לך את-הדברים האלה:  כי על-פי הדברים האלה, כרתי איתך ברית--ואת-ישראל.  לד,כח ויהי-שם עם-יהוה, ארבעים יום וארבעים לילה--לחם לא אכל, ומים לא שתה; ויכתוב על-הלוחות, את דברי הברית--עשרת, הדברים.  לד,כט ויהי, ברדת משה מהר סיניי, ושני לוחות העדות ביד-משה, ברדתו מן-ההר; ומשה לא-ידע, כי קרן עור פניו--בדברו איתו.  לד,ל וירא אהרון וכל-בני ישראל, את-משה, והנה קרן, עור פניו; וייראו, מגשת אליו.  לד,לא ויקרא אליהם משה, וישובו אליו אהרון וכל-הנשיאים בעדה; וידבר משה, אליהם.  לד,לב ואחרי-כן ניגשו, כל-בני ישראל; ויצוום--את כל-אשר דיבר יהוה איתו, בהר סיניי.  לד,לג ויכל משה, מדבר איתם; וייתן על-פניו, מסווה.  לד,לד ובבוא משה לפני יהוה, לדבר איתו, יסיר את-המסווה, עד-צאתו; ויצא, ודיבר אל-בני ישראל, את, אשר יצווה.  לד,לה וראו בני-ישראל, את-פני משה, כי קרן, עור פני משה; והשיב משה את-המסווה על-פניו, עד-בואו לדבר איתו.  {ס}

לה,א ויקהל משה, את-כל-עדת בני ישראל--ויאמר אליהם:  אלה, הדברים, אשר-ציווה יהוה, לעשות אותם.  לה,ב ששת ימים, תיעשה מלאכה, וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון, ליהוה; כל-העושה בו מלאכה, יומת.  לה,ג לא-תבערו אש, בכול מושבותיכם, ביום, השבת.  {פ}

לה,ד ויאמר משה, אל-כל-עדת בני-ישראל לאמור:  זה הדבר, אשר-ציווה יהוה לאמור.  לה,ה קחו מאיתכם תרומה, ליהוה, כול נדיב ליבו, יביאהא את תרומת יהוה:  זהב וכסף, ונחושת.  לה,ו ותכלת וארגמן ותולעת שני, ושש ועיזים.  לה,ז ועורות אילים מאודמים ועורות תחשים, ועצי שיטים.  לה,ח ושמן, למאור; ובשמים לשמן המשחה, ולקטורת הסמים.  לה,ט ואבני-שוהם--ואבני, מילואים:  לאיפוד, ולחושן.  לה,י וכל-חכם-לב, בכם, יבואו ויעשו, את כל-אשר ציווה יהוה.  לה,יא את-המשכן--את-אוהלו, ואת-מכסהו; את-קרסיו, ואת-קרשיו, את-בריחיו, את-עמודיו ואת-אדניו.  לה,יב את-הארון ואת-בדיו, את-הכפורת; ואת, פרוכת המסך.  לה,יג את-השולחן ואת-בדיו, ואת-כל-כליו; ואת, לחם הפנים.  לה,יד ואת-מנורת המאור ואת-כליה, ואת-נרותיה; ואת, שמן המאור.  לה,טו ואת-מזבח הקטורת, ואת-בדיו, ואת שמן המשחה, ואת קטורת הסמים; ואת-מסך הפתח, לפתח המשכן.  לה,טז את מזבח העולה, ואת-מכבר הנחושת אשר-לו, את-בדיו, ואת-כל-כליו; את-הכיור, ואת-כנו.  לה,יז את קלעי החצר, את-עמודיו ואת-אדניה; ואת, מסך שער החצר.  לה,יח את-יתדות המשכן ואת-יתדות החצר, ואת-מיתריהם.  לה,יט את-בגדי השרד, לשרת בקודש:  את-בגדי הקודש לאהרון הכוהן, ואת-בגדי בניו לכהן.  לה,כ וייצאו כל-עדת בני-ישראל, מלפני משה.  לה,כא ויבואו, כל-איש אשר-נשאו ליבו; וכול אשר נדבה רוחו אותו, הביאו את-תרומת יהוה למלאכת אוהל מועד ולכל-עבודתו, ולבגדי, הקודש.  לה,כב ויבואו האנשים, על-הנשים; כול נדיב לב, הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל-כלי זהב, וכל-איש, אשר הניף תנופת זהב ליהוה.  לה,כג וכל-איש אשר-נמצא איתו, תכלת וארגמן ותולעת שני--ושש ועיזים; ועורות אילים מאודמים ועורות תחשים, הביאו.  לה,כד כל-מרים, תרומת כסף ונחושת, הביאו, את תרומת יהוה; וכול אשר נמצא איתו עצי שיטים, לכל-מלאכת העבודה--הביאו.  לה,כה וכל-אישה חכמת-לב, בידיה טוו; ויביאו מטווה, את-התכלת ואת-הארגמן, את-תולעת השני, ואת-השש.  לה,כו וכל-הנשים--אשר נשא ליבן אותנה, בחכמה:  טוו, את-העיזים.  לה,כז והנשיאים הביאו--את אבני השוהם, ואת אבני המילואים:  לאיפוד, ולחושן.  לה,כח ואת-הבושם, ואת-השמן:  למאור--ולשמן המשחה, ולקטורת הסמים.  לה,כט כל-איש ואישה, אשר נדב ליבם אותם, להביא לכל-המלאכה, אשר ציווה יהוה לעשות ביד-משה--הביאו בני-ישראל נדבה, ליהוה.  {פ}

לה,ל ויאמר משה אל-בני ישראל, ראו קרא יהוה בשם, בצלאל בן-אורי בן-חור, למטה יהודה.  לה,לא וימלא אותו, רוח אלוהים, בחכמה בתבונה ובדעת, ובכל-מלאכה.  לה,לב ולחשוב, מחשבות--לעשות בזהב ובכסף, ובנחושת.  לה,לג ובחרושת אבן למלאות, ובחרושת עץ; לעשות, בכל-מלאכת מחשבת.  לה,לד ולהורות, נתן בליבו:  הוא, ואוהליאב בן-אחיסמך למטה-דן.  לה,לה מילא אותם חכמת-לב, לעשות כל-מלאכת חרש וחושב, ורוקם בתכלת ובארגמן בתולעת השני ובשש, ואורג; עושי, כל-מלאכה, וחושבי, מחשבות.  לו,א ועשה בצלאל ואוהליאב וכול איש חכם-לב, אשר נתן יהוה חכמה ותבונה בהמה, לדעת לעשות, את-כל-מלאכת עבודת הקודש--לכול אשר-ציווה, יהוה.  לו,ב ויקרא משה, אל-בצלאל ואל-אוהליאב, ואל כל-איש חכם-לב, אשר נתן יהוה חכמה בליבו--כול אשר נשאו ליבו, לקורבה אל-המלאכה לעשות אותה.  לו,ג ויקחו מלפני משה, את כל-התרומה אשר הביאו בני ישראל למלאכת עבודת הקודש--לעשות אותה; והם הביאו אליו עוד, נדבה--בבוקר בבוקר.  לו,ד ויבואו, כל-החכמים, העושים, את כל-מלאכת הקודש--איש-איש ממלאכתו, אשר-המה עושים.  לו,ה ויאמרו אל-משה לאמור, מרבים העם להביא, מדי העבודה למלאכה, אשר-ציווה יהוה לעשות אותה.  לו,ו ויצו משה, ויעבירו קול במחנה לאמור, איש ואישה אל-יעשו-עוד מלאכה, לתרומת הקודש; וייכלא העם, מהביא.  לו,ז והמלאכה, הייתה דיים לכל-המלאכה--לעשות אותה; והותר.  {ס}

לו,ח ויעשו כל-חכם-לב בעושי המלאכה, את-המשכן--עשר יריעות:  שש מושזר, ותכלת וארגמן ותולעת שני--כרובים מעשה חושב, עשה אותם.  לו,ט אורך היריעה האחת, שמונה ועשרים באמה, ורוחב ארבע באמה, היריעה האחת:  מידה אחת, לכל-היריעות.  לו,י ויחבר את-חמש היריעות, אחת אל-אחת; וחמש יריעות חיבר, אחת אל-אחת.  לו,יא ויעש לולאות תכלת, על שפת היריעה האחת, מקצה, במחברת; כן עשה, בשפת היריעה, הקיצונה, במחברת השנית.  לו,יב חמישים לולאות, עשה ביריעה האחת, וחמישים לולאות עשה בקצה היריעה, אשר במחברת השנית:  מקבילות, הלולאות--אחת, אל-אחת.  לו,יג ויעש, חמישים קרסי זהב; ויחבר את-היריעות אחת אל-אחת, בקרסים, ויהי המשכן, אחד.  {פ}

לו,יד ויעש יריעות עיזים, לאוהל על-המשכן:  עשתי-עשרה יריעות, עשה אותם.  לו,טו אורך היריעה האחת, שלושים באמה, וארבע אמות, רוחב היריעה האחת:  מידה אחת, לעשתי עשרה יריעות.  לו,טז ויחבר את-חמש היריעות, לבד; ואת-שש היריעות, לבד.  לו,יז ויעש לולאות חמישים, על שפת היריעה, הקיצונה, במחברת; וחמישים לולאות, עשה על-שפת היריעה, החוברת, השנית.  לו,יח ויעש קרסי נחושת, חמישים, לחבר את-האוהל, להיות אחד.  לו,יט ויעש מכסה לאוהל, עורות אילים מאודמים, ומכסה עורות תחשים, מלמעלה.  {ס}

לו,כ ויעש את-הקרשים, למשכן, עצי שיטים, עומדים.  לו,כא עשר אמות, אורך הקרש; ואמה וחצי האמה, רוחב הקרש האחד.  לו,כב שתי ידות, לקרש האחד, משולבות, אחת אל-אחת; כן עשה, לכול קרשי המשכן.  לו,כג ויעש את-הקרשים, למשכן:  עשרים קרשים, לפאת נגב תימנה.  לו,כד וארבעים, אדני-כסף--עשה, תחת עשרים הקרשים:  שני אדנים תחת-הקרש האחד, לשתי ידותיו, ושני אדנים תחת-הקרש האחד, לשתי ידותיו.  לו,כה ולצלע המשכן השנית, לפאת צפון, עשה, עשרים קרשים.  לו,כו וארבעים אדניהם, כסף--שני אדנים, תחת הקרש האחד, ושני אדנים, תחת הקרש האחד.  לו,כז ולירכתי המשכן, ימה, עשה, שישה קרשים.  לו,כח ושני קרשים עשה, למקוצעות המשכן--בירכתיים.  לו,כט והיו תואמים, מלמטה, ויחדיו יהיו תמים אל-ראשו, אל-הטבעת האחת; כן עשה לשניהם, לשני המקצועות.  לו,ל והיו, שמונה קרשים, ואדניהם כסף, שישה עשר אדנים--שני אדנים שני אדנים, תחת הקרש האחד.  לו,לא ויעש בריחי, עצי שיטים--חמישה, לקרשי צלע-המשכן האחת.  לו,לב וחמישה בריחים, לקרשי צלע-המשכן השנית; וחמישה בריחים לקרשי המשכן, לירכתיים ימה.  לו,לג ויעש, את-הבריח התיכון, לברוח בתוך הקרשים, מן-הקצה אל-הקצה.  לו,לד ואת-הקרשים ציפה זהב, ואת-טבעותם עשה זהב--בתים, לבריחים; ויצף את-הבריחים, זהב.  לו,לה ויעש, את-הפרוכת, תכלת וארגמן ותולעת שני, ושש מושזר; מעשה חושב עשה אותה, כרובים.  לו,לו ויעש לה, ארבעה עמודי שיטים, ויצפם זהב, וויהם זהב; וייצוק להם, ארבעה אדני-כסף.  לו,לז ויעש מסך לפתח האוהל, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש מושזר, מעשה, רוקם.  לו,לח ואת-עמודיו חמישה ואת-וויהם, וציפה ראשיהם וחשוקיהם זהב; ואדניהם חמישה, נחושת.  {פ}

לז,א ויעש בצלאל את-הארון, עצי שיטים:  אמתיים וחצי אורכו, ואמה וחצי רוחבו, ואמה וחצי, קומתו.  לז,ב ויצפהו זהב טהור, מבית ומחוץ; ויעש לו זר זהב, סביב.  לז,ג וייצוק לו, ארבע טבעות זהב, על, ארבע פעמותיו; ושתי טבעות, על-צלעו האחת, ושתי טבעות, על-צלעו השנית.  לז,ד ויעש בדי, עצי שיטים; ויצף אותם, זהב.  לז,ה ויבא את-הבדים בטבעות, על צלעות הארון, לשאת, את-הארון.  לז,ו ויעש כפורת, זהב טהור:  אמתיים וחצי אורכה, ואמה וחצי רוחבה.  לז,ז ויעש שני כרובים, זהב; מקשה עשה אותם, משני קצות הכפורת.  לז,ח כרוב-אחד מקצה מזה, וכרוב-אחד מקצה מזה; מן-הכפורת עשה את-הכרובים, משני קצותיו.  לז,ט ויהיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה, סוככים בכנפיהם על-הכפורת, ופניהם, איש אל-אחיו; אל-הכפורת--היו, פני הכרובים.  {פ}

לז,י ויעש את-השולחן, עצי שיטים:  אמתיים אורכו ואמה רוחבו, ואמה וחצי קומתו.  לז,יא ויצף אותו, זהב טהור; ויעש לו זר זהב, סביב.  לז,יב ויעש לו מסגרת טופח, סביב; ויעש זר-זהב למסגרתו, סביב.  לז,יג וייצוק לו, ארבע טבעות זהב; וייתן, את-הטבעות, על ארבע הפיאות, אשר לארבע רגליו.  לז,יד לעומת, המסגרת, היו, הטבעות; בתים, לבדים, לשאת, את-השולחן.  לז,טו ויעש את-הבדים עצי שיטים, ויצף אותם זהב, לשאת, את-השולחן.  לז,טז ויעש את-הכלים אשר על-השולחן, את-קערותיו ואת-כפותיו ואת מנקייותיו, ואת-הקשוות, אשר יוסך בהן--זהב, טהור.  {פ}

לז,יז ויעש את-המנורה, זהב טהור; מקשה עשה את-המנורה, ירכה וקנה--גביעיה כפתוריה ופרחיה, ממנה היו.  לז,יח ושישה קנים, יוצאים מצידיה:  שלושה קני מנורה, מצידה האחד, ושלושה קני מנורה, מצידה השני.  לז,יט שלושה גביעים משוקדים בקנה האחד, כפתור ופרח, ושלושה גביעים משוקדים בקנה אחד, כפתור ופרח; כן לששת הקנים, היוצאים מן-המנורה.  לז,כ ובמנורה, ארבעה גביעים:  משוקדים--כפתוריה, ופרחיה.  לז,כא וכפתור תחת שני הקנים ממנה, וכפתור תחת שני הקנים ממנה, וכפתור, תחת-שני הקנים ממנה--לששת, הקנים, היוצאים, ממנה.  לז,כב כפתוריהם וקנותם, ממנה היו; כולה מקשה אחת, זהב טהור.  לז,כג ויעש את-נרותיה, שבעה; ומלקחיה ומחתותיה, זהב טהור.  לז,כד כיכר זהב טהור, עשה אותה, ואת, כל-כליה.  {פ}

לז,כה ויעש את-מזבח הקטורת, עצי שיטים:  אמה אורכו ואמה רוחבו רבוע, ואמתיים קומתו--ממנו, היו קרנותיו.  לז,כו ויצף אותו זהב טהור, את-גגו ואת-קירותיו סביב--ואת-קרנותיו; ויעש לו זר זהב, סביב.  לז,כז ושתי טבעות זהב עשה-לו מתחת לזרו, על שתי צלעותיו, על, שני צידיו--לבתים לבדים, לשאת אותו בהם.  לז,כח ויעש את-הבדים, עצי שיטים; ויצף אותם, זהב.  לז,כט ויעש את-שמן המשחה, קודש, ואת-קטורת הסמים, טהור--מעשה, רוקח.  {ס}

לח,א ויעש את-מזבח העולה, עצי שיטים:  חמש אמות אורכו וחמש-אמות רוחבו, רבוע, ושלוש אמות, קומתו.  לח,ב ויעש קרנותיו, על ארבע פינותיו--ממנו, היו קרנותיו; ויצף אותו, נחושת.  לח,ג ויעש את-כל-כלי המזבח, את-הסירות ואת-היעים ואת-המזרקות, את-המזלגות, ואת-המחתות; כל-כליו, עשה נחושת.  לח,ד ויעש למזבח מכבר, מעשה רשת נחושת, תחת כרכובו מלמטה, עד-חצייו.  לח,ה וייצוק ארבע טבעות, בארבע הקצוות--למכבר הנחושת:  בתים, לבדים.  לח,ו ויעש את-הבדים, עצי שיטים; ויצף אותם, נחושת.  לח,ז ויבא את-הבדים בטבעות, על צלעות המזבח, לשאת אותו, בהם; נבוב לוחות, עשה אותו.  {ס}

לח,ח ויעש, את הכיור נחושת, ואת, כנו נחושת--במראות, הצובאות, אשר צבאו, פתח אוהל מועד.  {ס}

לח,ט ויעש, את-החצר:  לפאת נגב תימנה, קלעי החצר שש מושזר, מאה, באמה.  לח,י עמודיהם עשרים, ואדניהם עשרים נחושת; ווי העמודים וחשוקיהם, כסף.  לח,יא ולפאת צפון, מאה באמה--עמודיהם עשרים, ואדניהם עשרים נחושת; ווי העמודים וחשוקיהם, כסף.  לח,יב ולפאת-ים, קלעים חמישים באמה--עמודיהם עשרה, ואדניהם עשרה; ווי העמודים וחשוקיהם, כסף.  לח,יג ולפאת קדמה מזרחה, חמישים אמה.  לח,יד קלעים חמש-עשרה אמה, אל-הכתף; עמודיהם שלושה, ואדניהם שלושה.  לח,טו ולכתף השנית, מזה ומזה לשער החצר, קלעים, חמש עשרה אמה; עמודיהם שלושה, ואדניהם שלושה.  לח,טז כל-קלעי החצר סביב, שש מושזר.  לח,יז והאדנים לעמודים, נחושת, ווי העמודים וחשוקיהם כסף, וציפוי ראשיהם כסף; והם מחושקים כסף, כול עמודי החצר.  לח,יח ומסך שער החצר, מעשה רוקם--תכלת וארגמן ותולעת שני, ושש מושזר; ועשרים אמה, אורך, וקומה ברוחב חמש אמות, לעומת קלעי החצר.  לח,יט ועמודיהם, ארבעה, ואדניהם ארבעה, נחושת; וויהם כסף, וציפוי ראשיהם וחשוקיהם כסף.  לח,כ וכל-היתדות למשכן ולחצר, סביב--נחושת.  {ס}

לח,כא אלה פקודי המשכן משכן העדות, אשר פוקד על-פי משה:  עבודת, הלויים, ביד איתמר, בן-אהרון הכוהן.  לח,כב ובצלאל בן-אורי בן-חור, למטה יהודה, עשה, את כל-אשר-ציווה יהוה את-משה.  לח,כג ואיתו, אוהליאב בן-אחיסמך למטה-דן--חרש וחושב; ורוקם, בתכלת ובארגמן, ובתולעת השני, ובשש.  {ס}

לח,כד כל-הזהב, העשוי למלאכה, בכול, מלאכת הקודש--ויהי זהב התנופה, תשע ועשרים כיכר, ושבע מאות ושלושים שקל, בשקל הקודש.  לח,כה וכסף פקודי העדה, מאת כיכר; ואלף ושבע מאות וחמישה ושבעים, שקל--בשקל הקודש.  לח,כו בקע, לגולגולת, מחצית השקל, בשקל הקודש--לכול העובר על-הפקודים, מבן עשרים שנה ומעלה, לשש-מאות אלף ושלושת אלפים, וחמש מאות וחמישים.  לח,כז ויהי, מאת כיכר הכסף, לצקת את אדני הקודש, ואת אדני הפרוכת:  מאת אדנים למאת הכיכר, כיכר לאדן.  לח,כח ואת-האלף ושבע המאות, וחמישה ושבעים, עשה ווים, לעמודים; וציפה ראשיהם, וחישק אותם.  לח,כט ונחושת התנופה, שבעים כיכר, ואלפיים וארבע-מאות, שקל.  לח,ל ויעש בה, את-אדני פתח אוהל מועד, ואת מזבח הנחושת, ואת-מכבר הנחושת אשר-לו; ואת, כל-כלי המזבח.  לח,לא ואת-אדני החצר סביב, ואת-אדני שער החצר; ואת כל-יתדות המשכן ואת-כל-יתדות החצר, סביב.  לט,א ומן-התכלת והארגמן ותולעת השני, עשו בגדי-שרד לשרת בקודש; ויעשו את-בגדי הקודש, אשר לאהרון, כאשר ציווה יהוה, את-משה.  {פ}

לט,ב ויעש, את-האיפוד:  זהב, תכלת וארגמן ותולעת שני--ושש מושזר.  לט,ג וירקעו את-פחי הזהב, וקיצץ פתילים, לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן, ובתוך תולעת השני ובתוך השש--מעשה, חושב.  לט,ד כתפות עשו-לו, חוברות--על-שני קצותיו, חובר.  לט,ה וחשב אפודתו אשר עליו, ממנו הוא כמעשהו, זהב תכלת וארגמן ותולעת שני, ושש מושזר--כאשר ציווה יהוה, את-משה.  {ס}

לט,ו ויעשו את-אבני השוהם, מוסבות משבצות זהב, מפותחות פיתוחי חותם, על-שמות בני ישראל.  לט,ז וישם אותם, על כתפות האיפוד--אבני זיכרון, לבני ישראל:  כאשר ציווה יהוה, את-משה.  {פ}

לט,ח ויעש את-החושן מעשה חושב, כמעשה איפוד:  זהב, תכלת וארגמן ותולעת שני--ושש מושזר.  לט,ט רבוע היה כפול, עשו את-החושן--זרת אורכו וזרת רוחבו, כפול.  לט,י וימלאו-בו--ארבעה, טורי אבן:  טור, אודם פטדה וברקת--הטור, האחד.  לט,יא והטור, השני--נופך ספיר, ויהלום.  לט,יב והטור, השלישי--לשם שבו, ואחלמה.  לט,יג והטור, הרביעי--תרשיש שוהם, וישפה:  מוסבות משבצות זהב, במילואותם.  לט,יד והאבנים על-שמות בני-ישראל הנה, שתים עשרה--על-שמותם:  פיתוחי חותם איש על-שמו, לשנים עשר שבט.  לט,טו ויעשו על-החושן שרשרות גבלות, מעשה עבות, זהב, טהור.  לט,טז ויעשו, שתי משבצות זהב, ושתי, טבעות זהב; וייתנו, את-שתי הטבעות, על-שני, קצות החושן.  לט,יז וייתנו, שתי העבותות הזהב, על-שתי, הטבעות--על-קצות, החושן.  לט,יח ואת שתי קצות שתי העבותות, נתנו על-שתי המשבצות; וייתנום על-כתפות האיפוד, אל-מול פניו.  לט,יט ויעשו, שתי טבעות זהב, וישימו, על-שני קצות החושן:  על-שפתו--אשר אל-עבר האיפוד, ביתה.  לט,כ ויעשו, שתי טבעות זהב, וייתנום על-שתי כתפות האיפוד מלמטה ממול פניו, לעומת מחברתו--ממעל, לחשב האיפוד.  לט,כא וירכסו את-החושן מטבעותיו אל-טבעות האיפוד בפתיל תכלת, להיות על-חשב האיפוד, ולא-ייזח החושן, מעל האיפוד--כאשר ציווה יהוה, את-משה.  {פ}

לט,כב ויעש את-מעיל האיפוד, מעשה אורג, כליל, תכלת.  לט,כג ופי-המעיל בתוכו, כפי תחרא; שפה לפיו סביב, לא ייקרע.  לט,כד ויעשו, על-שולי המעיל, רימוני, תכלת וארגמן ותולעת שני--מושזר.  לט,כה ויעשו פעמוני, זהב טהור; וייתנו את-הפעמונים בתוך הרימונים, על-שולי המעיל סביב--בתוך, הרימונים.  לט,כו פעמון ורימון פעמון ורימון, על-שולי המעיל סביב, לשרת, כאשר ציווה יהוה את-משה.  {ס}

לט,כז ויעשו את-הכותנות שש, מעשה אורג, לאהרון, ולבניו.  לט,כח ואת המצנפת שש, ואת-פארי המגבעות שש, ואת-מכנסי הבד, שש מושזר.  לט,כט ואת-האבנט שש מושזר, ותכלת וארגמן ותולעת שני--מעשה רוקם:  כאשר ציווה יהוה, את-משה.  {ס}

לט,ל ויעשו את-ציץ נזר-הקודש, זהב טהור; ויכתבו עליו, מכתב פיתוחי חותם--קודש, ליהוה.  לט,לא וייתנו עליו פתיל תכלת, לתת על-המצנפת מלמעלה, כאשר ציווה יהוה, את-משה.  {ס}

לט,לב ותכל--כל-עבודת, משכן אוהל מועד; ויעשו, בני ישראל--ככול אשר ציווה יהוה את-משה, כן עשו.  {פ}

לט,לג ויביאו את-המשכן אל-משה, את-האוהל ואת-כל-כליו, קרסיו קרשיו, בריחיו ועמודיו ואדניו.  לט,לד ואת-מכסה עורות האילים, המאודמים, ואת-מכסה, עורות התחשים; ואת, פרוכת המסך.  לט,לה את-ארון העדות, ואת-בדיו; ואת, הכפורת.  לט,לו את-השולחן, את-כל-כליו, ואת, לחם הפנים.  לט,לז את-המנורה הטהורה את-נרותיה, נרות המערכה--ואת-כל-כליה; ואת, שמן המאור.  לט,לח ואת, מזבח הזהב, ואת שמן המשחה, ואת קטורת הסמים; ואת, מסך פתח האוהל.  לט,לט את מזבח הנחושת, ואת-מכבר הנחושת אשר-לו, את-בדיו, ואת-כל-כליו; את-הכיור, ואת-כנו.  לט,מ את קלעי החצר את-עמודיה ואת-אדניה, ואת-המסך לשער החצר, את-מיתריו, ויתדותיה; ואת, כל-כלי עבודת המשכן--לאוהל מועד.  לט,מא את-בגדי השרד, לשרת בקודש; את-בגדי הקודש לאהרון הכוהן, ואת-בגדי בניו לכהן.  לט,מב ככול אשר-ציווה יהוה, את-משה:  כן עשו בני ישראל, את כל-העבודה.  לט,מג וירא משה את-כל-המלאכה, והנה עשו אותה--כאשר ציווה יהוה, כן עשו; ויברך אותם, משה.  {פ}

מ,א וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  מ,ב ביום-החודש הראשון, באחד לחודש, תקים, את-משכן אוהל מועד.  מ,ג ושמת שם, את ארון העדות; וסכות על-הארון, את-הפרוכת.  מ,ד והבאת, את-השולחן, וערכת, את-ערכו; והבאת, את-המנורה, והעלית, את-נרותיה.  מ,ה ונתת את-מזבח הזהב, לקטורת, לפני, ארון העדות; ושמת את-מסך הפתח, למשכן.  מ,ו ונתת, את מזבח העולה, לפני, פתח משכן אוהל-מועד.  מ,ז ונתת, את-הכיור, בין-אוהל מועד, ובין המזבח; ונתת שם, מים.  מ,ח ושמת את-החצר, סביב; ונתת, את-מסך שער החצר.  מ,ט ולקחת את-שמן המשחה, ומשחת את-המשכן ואת-כל-אשר-בו; וקידשת אותו ואת-כל-כליו, והיה קודש.  מ,י ומשחת את-מזבח העולה, ואת-כל-כליו; וקידשת, את-המזבח, והיה המזבח, קודש קודשים.  מ,יא ומשחת את-הכיור, ואת-כנו; וקידשת, אותו.  מ,יב והקרבת את-אהרון ואת-בניו, אל-פתח אוהל מועד; ורחצת אותם, במים.  מ,יג והלבשת, את-אהרון, את, בגדי הקודש; ומשחת אותו וקידשת אותו, וכיהן לי.  מ,יד ואת-בניו, תקריב; והלבשת אותם, כותונות.  מ,טו ומשחת אותם, כאשר משחת את-אביהם, וכיהנו, לי; והייתה להיות להם מושחתם, לכהונת עולם--לדורותם.  מ,טז ויעש, משה:  ככול אשר ציווה יהוה, אותו--כן עשה.  {ס}

מ,יז ויהי בחודש הראשון, בשנה השנית--באחד לחודש:  הוקם, המשכן.  מ,יח ויקם משה את-המשכן, וייתן את-אדניו, וישם את-קרשיו, וייתן את-בריחיו; ויקם, את-עמודיו.  מ,יט ויפרוש את-האוהל, על-המשכן, וישם את-מכסה האוהל עליו, מלמעלה--כאשר ציווה יהוה, את-משה.  {ס}

מ,כ וייקח וייתן את-העדות, אל-הארון, וישם את-הבדים, על-הארון; וייתן את-הכפורת על-הארון, מלמעלה.  מ,כא ויבא את-הארון, אל-המשכן, וישם את פרוכת המסך, ויסך על ארון העדות--כאשר ציווה יהוה, את-משה.  {ס}

מ,כב וייתן את-השולחן באוהל מועד, על ירך המשכן צפונה, מחוץ, לפרוכת.  מ,כג ויערוך עליו ערך לחם, לפני יהוה--כאשר ציווה יהוה, את-משה.  {ס}

מ,כד וישם את-המנורה באוהל מועד, נוכח השולחן, על ירך המשכן, נגבה.  מ,כה ויעל הנרות, לפני יהוה--כאשר ציווה יהוה, את-משה.  {ס}

מ,כו וישם את-מזבח הזהב, באוהל מועד, לפני, הפרוכת.  מ,כז ויקטר עליו, קטורת סמים--כאשר ציווה יהוה, את-משה.  {ס}

מ,כח וישם את-מסך הפתח, למשכן.  מ,כט ואת, מזבח העולה, שם, פתח משכן אוהל-מועד; ויעל עליו, את-העולה ואת-המנחה--כאשר ציווה יהוה, את-משה.  {ס}

מ,ל וישם, את-הכיור, בין-אוהל מועד, ובין המזבח; וייתן שמה מים, לרוחצה.  מ,לא ורחצו ממנו, משה ואהרון ובניו, את-ידיהם, ואת-רגליהם.  מ,לב בבואם אל-אוהל מועד, ובקורבתם אל-המזבח--ירחצו:  כאשר ציווה יהוה, את-משה.  {ס}

מ,לג ויקם את-החצר, סביב למשכן ולמזבח, וייתן, את-מסך שער החצר; ויכל משה, את-המלאכה.  {פ}

מ,לד ויכס הענן, את-אוהל מועד; וכבוד יהוה, מלא את-המשכן.  מ,לה ולא-יכול משה, לבוא אל-אוהל מועד--כי-שכן עליו, הענן; וכבוד יהוה, מלא את-המשכן.  מ,לו ובהיעלות הענן מעל המשכן, יסעו בני ישראל, בכול, מסעיהם.  מ,לז ואם-לא ייעלה, הענן--ולא יסעו, עד-יום היעלותו.  מ,לח כי ענן יהוה על-המשכן, יומם, ואש, תהיה לילה בו--לעיני כל-בית-ישראל, בכל-מסעיהם.  {ש}