הלכות קידוש החודש

מצות עשה אחת, והיא לחשב ולידע ולקבוע באיזה יום הוא תחילת כל חודש וחודש מחודשי השנה.  וביאור מצוה זו בפרקים אלו.
 

הלכות קידוש החודש פרק א

א,א  חודשי השנה, הם חודשי הלבנה--שנאמר "עולת חודש בחודשו" (במדבר כח,יד), ונאמר "החודש הזה לכם, ראש חודשים" (שמות יב,ב):  כך אמרו חכמים, הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה במראה הנבואה דמות לבנה, ואמר לו, כזה ראה וקדש.  והשנים שאנו מחשבין--הם שני החמה, שנאמר "שמור, את חודש האביב" (דברים טז,א).

א,ב  וכמה יתרה שנת החמה על שנת הלבנה, קרוב מאחד עשר יום.  לפיכך כשיתקבץ מן התוספת הזאת כמו שלושים יום, או פחות מעט או יותר מעט--מוסיפין חודש אחד; ועושין אותה השנה שלושה עשר חודש, והיא הנקראת שנה מעוברת:  שאי אפשר להיות השנה שנים עשר חודש וכך וכך ימים, שנאמר "לחודשי השנה" (שמות יב,ב; במדבר כח,יד)--חודשים אתה מונה לשנה, ואין אתה מונה ימים.

א,ג  הלבנה נסתרת בכל חודש וחודש, ואינה נראית כמו שני ימים או פחות או יתר, כמו יום אחד קודם שתדבק בשמש בסוף החודש, וכמו יום אחד אחר שתדבק בשמש; ותיראה במערב בערב.  ובליל שתיראה בערב אחר שנסתרה, הוא תחילת החודש; ומונין מאותו היום תשעה ועשרים יום.  ואם ייראה הירח ליל שלושים, יהיה יום שלושים ראש החודש; ואם לא ייראה, יהיה ראש החודש יום אחד ושלושים, ויהיה יום שלושים מחודש שעבר.  ואין נזקקין לירח בליל אחד ושלושים, בין שנראה בין שלא נראה, שאין לך חודש לבנה, יותר על שלושים יום.

א,ד  חודש שיהיה תשעה ועשרים יום, וייראה הירח בליל שלושים--נקרא חודש חסר; ואם לא ייראה הירח, ויהיה החודש שעבר שלושים יום--נקרא חודש מעובר, ונקרא חודש מלא.  וירח שייראה בליל שלושים, הוא הנקרא ירח שנראה בזמנו; ואם נראה בליל אחד ושלושים, ולא נראה בליל שלושים--הוא נקרא ירח שנראה בליל עיבורו.

א,ה  אין ראיית הירח מסורה לכל אדם, כמו שבת בראשית שכל אחד מונה שישה ושובת בשביעי.  אלא לבית דין הדבר מסור, עד שיקדשוהו בית דין ויקבעו אותו היום ראש חודש--הוא שיהיה ראש חודש:  שנאמר "החודש הזה לכם" (שמות יב,ב), עדות זו תהיה מסורה "לכם".

א,ו  בית דין מחשבין בחשבונות כדרך שמחשבים האצטגנינים, שיודעין מקומות הכוכבים ומהלכם, וחוקרים ומדקדקים עד שיידעו אם אפשר שייראה הירח בזמנו שהוא ליל שלושים, או אי אפשר.  אם ידעו שאפשר שייראה, יושבין ומצפין לעדים, כל היום כולו, שהוא יום שלושים.  אם באו עדים, ודרשום וחקרום כהלכה, ונאמנו דבריהם--מקדשין אותו; ואם לא נראה, ולא באו עדים--משלימין שלושים, ויהיה החודש מעובר.  ואם ידעו בחשבון שאין אפשר שייראה--אין יושבים יום שלושים, ואין מצפין לעדים; ואם באו עדים--ייוודע בוודאי שהן עדי שקר, או שנראת להם דמות לבנה מן העבים, ואינה הלבנה הוודאית.

א,ז  מצות עשה מן התורה על בית דין, שיחשבו ויידעו אם ייראה הירח, או לא ייראה; ושידרשו את העדים, עד שיקדשו את החודש; וישלחו ויודיעו את שאר העם, באי זה יום הוא ראש חודש, כדי שיידעו באי זה יום הן המועדות, שנאמר "אשר תקראו אותם מקראי קודש" (ויקרא כג,ב; ויקרא כג,לז), ונאמר "ושמרת את החוקה הזאת, למועדה" (שמות יג,י).

א,ח  אין מחשבין וקובעין חודשים ומעברין שנים אלא בארץ ישראל, שנאמר "כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב,ג; מיכה ד,ב).  ואם היה אדם גדול בחכמה, ונסמך בארץ ישראל, ויצא לחוצה לארץ, ולא הניח בארץ ישראל כמותו--הרי זה מחשב וקובע חודשים ומעבר שנים בחוצה לארץ; ואם נודע לו שנעשה בארץ ישראל אדם גדול כמותו, ואין צריך לומר גדול ממנו--הרי זה אסור לקבוע ולעבר, בחוצה לארץ; ואם עבר וקבע ועיבר, לא עשה כלום.
 

הלכות קידוש החודש פרק ב

ב,א  אין כשר לעדות החודש, אלא שני אנשים כשרים הראויים להעיד בכל דבר ודבר; אבל נשים ועבדים--הרי הן כשאר פסולי עדות, ואין מעידין.  אב ובנו שראו את הירח, ילכו לבית דין להעיד--לא מפני שעדות החודש כשרה בקרובים, אלא שאם יימצא אחד מהן פסול מפני שהוא גזלן וכיוצא בו משאר הפסלנות, יצטרף השני עם אחר, ויעיד; וכל הפסול לעדות מדברי סופרים--אף על פי שהוא כשר מן התורה, פסול לעדות החודש.

ב,ב  דין תורה, שאין מדקדקין בעדות החודש:  אפילו קידשו את החודש על פי עדים, ונמצאו זוממין בעדות זו--הרי זה מקודש; לפיכך היו בראשונה, מקבלין עדות החודש מכל אדם מישראל, שכל ישראל בחזקת כשרות, עד שייוודע לך שזה פסול.  משקילקלו המינים, והיו שוכרין אנשים להעיד שראו, והם לא ראו--התקינו שלא יקבלו בית דין עדות החודש, אלא מעדים שמכירין בית דין אותן שהם כשרים, ושיהיו דורשין וחוקרים בעדותן.

ב,ג  לפיכך אם לא יהיו בית דין יודעים את העדים שראו את הירח--משלחין אנשי העיר שנראה בה עם העדים שראו, עדים אחרים שמזכין אותן לבית דין ומודיעין אותן שאלו כשרים הם, ואחר כך מקבלין מהם.

ב,ד  בית דין מחשבין בדרכים שהאצטגנינין מחשבין בהם, ויודעין הלבנה כשתיראה בחודש זה, אם תהיה בצפון השמש או בדרומה, ואם תהיה רחבה או קצרה, ולהיכן יהיו ראשי קרניה נוטין.  וכשיבואו העדים להעיד, בודקין אותם כיצד ראיתם אותה--בצפון או בדרום, להיכן היו קרניה נוטות, כמה הייתה גבוהה בראיית עיניכם, וכמה הייתה רחבה.  אם נמצאו דבריהם מכוונין למה שנודע בחשבון, מקבלין אותם; ואם לא נמצאו דבריהם מכוונין, אין מקבלין אותם.

ב,ה  אמרו העדים ראינוהו במים או בעבים או בעששית, או שראו מקצתו ברקיע ומקצתו בעבים או במים או בעששית--אין זו ראייה, ואין מקדשין על ראייה זאת.  אמר אחד ראיתיו גבוה בעיניי כמו שתי קומות, ואמר השני כמו שלוש קומות היה גבוה--מצטרפין; אמר האחד כמו שלוש קומות, והשני אומר כמו חמש קומות--אין מצטרפין:  ומצטרף האחד מהן עם שני שיעיד כמותו, או יהיה ביניהן קומה אחת.

ב,ו  אמרו ראינוהו, בלא כוונה, וכיון שהתבוננו בו ונתכווננו לראותו להעיד, שוב לא ראינוהו--אין זו עדות, ואין מקדשין עליה, שמא עבים נתקשרו ונראו כלבנה, וכלו והלכו להם.  אמרו עדים ראינוהו ביום תשעה ועשרים שחרית במזרח קודם שתעלה השמש, וראינוהו ערבית במערב בליל שלושים--הרי אלו נאמנים, ומקדשין על ראייה זו, שהרי ראוהו בזמנו; אבל הראייה שאמרו שראוהו בשחרית, אין נזקקין לה שאין אנו אחראין לראיית שחרית, ובידוע שהעבים הם שנתקשרו, ונראה להם כלבנה.  וכן אם ראוהו בזמנו, ובליל עיבורו לא נראה--הרי אלו נאמנין, שאין אנו אחראין אלא לראיית ליל שלושים בלבד.

ב,ז  כיצד מקבלין עדות החודש:  כל מי שראוי להעיד שראה את הירח, בא לבית דין; ובית דין מכניסים אותן כולן למקום אחד, ועושין להן סעודות גדולות, כדי שיהיו העם רגילין לבוא.  וזוג שבא ראשון, בודקין אותו ראשון בבדיקות שאמרנו.  מכניסין את הגדול, ושואלין אותו; נמצאו דבריו מכוונים לחשבון, מכניסים את חברו; נמצאו דבריהם מכוונין, עדותן קיימת, ושאר כל הזוגות, שואלין אותם ראשי דברים--לא שצריכים להם אלא כדי שלא ייצאו בפחי נפש, כדי שיהיו רגילין לבוא.

ב,ח  ואחר כך, אחר שתתקיים העדות, ראש בית דין אומר מקודש; וכל העם עונים אחריו, מקודש מקודש.  ואין מקדשין את החודש אלא בשלושה, ואין מחשבין אלא בשלושה, ואין מקדשין אלא חודש שנראה בזמנו.  ואין מקדשין אלא ביום; ואם קידשוהו בלילה, אינו מקודש.

ב,ט  אפילו ראוהו בית דין וכל ישראל, ולא אמרו בית דין מקודש עד שחשיכה ליל אחד ושלושים, או שנחקרו העדים, ולא הספיקו בית דין לומר מקודש עד שחשיכה ליל אחד ושלושים--אין מקדשין אותו, ויהיה החודש מעובר, ולא יהיה ראש חודש אלא יום אחד ושלושים, אף על פי שנראה בליל שלושים:  שאין הראייה קובעת; אלא בית דין שאמרו מקודש, הם שקובעין.

ב,י  [ט] ראוהו בית דין עצמן, בסוף יום תשעה ועשרים--אם עדיין לא יצא כוכב בליל שלושים--בית דין אומרים מקודש מקודש, שעדיין יום הוא.  ואם ראוהו בליל שלושים, אחר שיצאו שני כוכבים--למחר מושיבין שני דיינין אצל אחד מהם, ויעידו הם השניים בפני השלושה; ויקדשוהו השלושה.

ב,יא  [י] בית דין שקידשו את החודש--בין שוגגין, בין מוטעין, בין אנוסין--הרי זה מקודש, וחייבין הכול לתקן המועדות על יום שקידשו בו:  אף על פי שזה ידע שטעו, חייב לסמוך עליהם, שאין הדבר מסור אלא להם, ומי שציווה לשמור המועדות הוא ציווה לסמוך עליהם--שנאמר "אשר תקראו אותם . . ." (ויקרא כג,ב; ויקרא כג,ד; ויקרא כג,לז).
 

הלכות קידוש החודש פרק ג

ג,א  עדים שראו את החודש--אם היה ביניהם ובין מקום שיש בו בית דין מהלך לילה ויום או פחות, הולכין ומעידין; ואם היה ביניהן יתר על כן, לא ילכו, שאין עדותן אחר יום שלושים מועלת, שכבר נתעבר החודש.

ג,ב  עדים שראו את החודש--הרי אלו הולכין לבית דין להעיד, ואפילו היה שבת:  שנאמר "אשר תקראו אותם, במועדם" (ויקרא כג,ד); וכל מקום שנאמר מועד, דוחה את השבת.  לפיכך אין מחללין אלא על ראש חודש ניסן ועל ראש חודש תשרי בלבד, מפני תקנת המועדות; ובזמן שבית המקדש קיים, מחללין על כולן, מפני קרבן מוסף שבכל ראש חודש, שהוא דוחה את השבת.

ג,ג  כשם שמחללין העדים שראו את החודש את השבת--כך מחללין עימהן העדים שמזכין אותן בבית דין, אם לא היו בית דין מכירין את הרואין; ואפילו היה זה שמודיע אותן לבית דין עד אחד--הרי זה הולך עימהן ומחלל מספק, שמא יימצא אחר ויצטרף עימו.

ג,ד  היה העד שראה את החודש בליל השבת חולה--מרכיבין אותו על החמור, ואפילו במיטה.  ואם יש להן אורב בדרך, לוקחין העדים בידן כלי זין; ואם הייתה דרך רחוקה, לוקחים בידם מזונות.  ואפילו ראוהו גדול ונראה לכול--לא יאמרו כשם שראינוהו אנחנו כך ראוהו אחרים, ואין אנו צריכין לחלל את השבת; אלא כל שיראה החודש, ויהיה ראוי להעיד ויהיה בינו ובין המקום שקבוע בו בית דין לילה ויום או פחות, מצוה עליו לחלל את השבת, ולילך ולהעיד.

ג,ה  בראשונה היו מקבלין עדות החודש, כל יום שלושים; פעם אחת נשתהו העדים מלבוא עד בין הערביים, ונתקלקלו במקדש ולא ידעו מה יעשו--אם יעשו עולה של בין הערביים, שמא יבואו העדים, ואי אפשר שיקריבו מוסף היום, אחר תמיד של בין הערביים.  עמדו בית דין, והתקינו שלא יהיו מקבלים עדות החודש אלא עד המנחה, כדי שיהא שהות ביום להקריב מוספין ותמיד של בין הערביים, ונסכיהם.

ג,ו  ואם הגיע מנחה, ולא באו עדים--עושין תמיד של בין הערביים; ואם באו עדים מן המנחה ומעלה--נוהגין אותו היום קודש, ולמחר קודש, ומקריבין מוסף למחר, לפי שלא היו מקדשין אותו אחר מנחה.  משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי ובית דינו שיהיו מקבלין עדות החודש כל היום כולו, ואפילו באו עדים יום שלושים בסוף היום סמוך לשקיעת החמה, מקבלין עדותן ומקדשין יום שלושים בלבד.

ג,ז  כשמעברין בית דין את החודש, מפני שלא באו עדים כל יום שלושים, היו עולין למקום מוכן, ועושין בו סעודה ביום אחד ושלושים שהוא ראש חודש.  ואין עולין לשם בלילה אלא בנשף קודם עלות השמש, ואין עולין לסעודה זו פחות מעשרה; ואין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית, ואוכלין בעת הסעודה.  וזו היא סעודת מצוה של עיבור החודש האמורה בכל מקום.

ג,ח  בראשונה כשהיו בית דין מקדשין את החודש, היו משיאין משואות בראשי ההרים כדי שיידעו הרחוקים; משקילקלו הכותים שהיו משיאין משואות כדי להטעות העם, התקינו שיהו שלוחים יוצאין ומודיעין לרבים.  ושלוחים אלו אינן מחללין את יום טוב, ואין צריך לומר שבת--שאין מחללין את השבת לקיימו, אלא לקדשו בלבד.

ג,ט  על שישה חודשים היו שלוחים יוצאין:  על ניסן, מפני הפסח.  ועל אב, מפני התענית.  ועל אלול, מפני ראש השנה כדי שיישבו מצפין ביום שלושים לאלול--אם נודע להם שקידשו בית דין יום שלושים, נוהגים אותו היום קודש בלבד; ואם לא נודע להם, נוהגים יום שלושים קודש ויום אחד ושלושים קודש, עד שיבואו להם שלוחי תשרי.  ועל תשרי, מפני תקנת המועדות.  ועל כסליו, מפני חנוכה.  ועל אדר, מפני הפורים.  ובזמן שבית המקדש קיים--יוצאין על אייר, מפני פסח קטן.

ג,י  שלוחי ניסן ושלוחי תשרי--אין יוצאין אלא ביום ראש חודש, אחר שתעלה השמש, עד שישמעו מפי בית דין, מקודש; ואם קידשו בית דין בסוף יום תשעה ועשרים, כמו שאמרנו, ושמעו מפי בית דין, מקודש--יוצאין מבערב.  ושלוחי שאר השישה חודשים--יש להם לצאת מבערב אחר שנראה הירח, אף על פי שעדיין לא קידשו בית דין את החודש:  הואיל ונראה החודש, ייצאו, שהרי למחר, בוודאי מקדשין אותו בית דין.

ג,יא  כל מקום שהיו השלוחין מגיעין, היו עושין את המועדות יום טוב אחד, ככתוב בתורה; ומקומות הרחוקים שאין השלוחים מגיעין אליהם, היו עושין שני ימים מפני הספק, לפי שאינם יודעים יום שקבעו בו בית דין ראש חודש, אי זה יום הוא.

ג,יב  יש מקומות שהיו מגיעין אליהן שלוחי ניסן, ולא היו מגיעין אליהן שלוחי תשרי; ומן הדין היה שיעשו פסח יום טוב אחד, שהרי הגיעו להן שלוחין וידעו באיזה יום נקבע ראש חודש, ויעשו יום טוב של חג הסוכות שני ימים, שהרי לא הגיעו אליהן השלוחין.  וכדי שלא לחלוק במועדות, התקינו חכמים שכל מקום שאין שלוחי תשרי מגיעין לו, עושין שני ימים, אפילו יום טוב של עצרת.

ג,יג  וכמה בין שלוחי ניסן לשלוחי תשרי, שני ימים--ששלוחי תשרי אינן מהלכין באחד בתשרי, מפני שהוא יום טוב, ולא בעשירי בו, מפני שהוא יום הכיפורים.

ג,יד  אין השלוחין צריכין להיותן שניים, אלא אפילו אחד נאמן; ולא שליח בלבד, אלא אפילו תגר משאר העם שבא לדרכו ואמר אני שמעתי מפי בית דין שקידשו את החודש ביום פלוני--נאמן, ומתקנין את המועדות על פיו:  שדבר זה דבר העשוי להיגלות הוא, ועד אחד כשר נאמן עליו.

ג,טו  בית דין שישבו כל יום שלושים ולא באו עדים, והשכימו בנשף ועיברו את החודש כמו שביארנו בפרק זה, ואחר ארבעה או חמישה ימים באו עדים רחוקים והעידו שראו את החודש בזמנו שהוא ליל שלושים, ואפילו באו בסוף החודש--מאיימין עליהן איום גדול ומטריפים אותם בשאלות, ומטריחין עליהן בבדיקות ומדקדקין בעדותן, ומשתדלין בית דין שלא יקדשו חודש זה, הואיל ויצא שמו מעובר.

ג,טז  ואם עמדו העדים בעדותן ונמצאת מכוונת, והרי העדים אנשים ידועים ונבונים, ונחקרה העדות כראוי--מקדשין אותו, וחוזרין ומונין לאותו החודש מיום שלושים, הואיל ונראה הירח בלילו.

ג,יז  ואם הוצרכו בית דין להניח חודש זה מעובר, כשהיה קודם שיבואו אלו העדים--מניחין; וזה הוא שאמרו, מעברין את החודש לצורך.  ויש מן החכמים הגדולים מי שחולק בדבר זה ואומר, לעולם אין מעברין את החודש לצורך--הואיל ובאו עדים, מקדשין ואין מאיימין עליהן.

ג,יח  ייראה לי, שאין מחלוקת החכמים בדבר זה אלא בשאר החודשים, חוץ מניסן ותשרי, או בעדי ניסן ותשרי שבאו אחר שעברו הרגלים, שכבר נעשה מה שנעשה, ועבר זמן הקרבנות וזמן המועדות; אבל אם באו העדים בניסן ותשרי קודם חצי החודש, מקבלין עדותן, ואין מאיימין עליהן כלל, שאין מאיימין על עדים שהעידו על החודש שראוהו בזמנו כדי לעברו.

ג,יט  אבל מאיימין על עדים שנתקלקלה עדותן, והרי הדבר נוטה שלא תתקיים העדות ויתעבר החודש--מאיימין עליהן כדי שתתקיים העדות, ויתקדש בזמנו; וכן אם באו עדים להזים את העדים שראוהו בזמנו, קודם שיקדשוהו בית דין--הרי אלו מאיימין על המזימין עד שלא תתקיים ההזמה, ויתקדש החודש בזמנו.
 

הלכות קידוש החודש פרק ד

ד,א  שנה מעוברת, היא שנה שמוסיפין בה חודש; ואין מוסיפין לעולם אלא אדר, ועושין אותה שנה שני אדרין--אדר ראשון ואדר שני.  ומפני מה מוסיפין חודש זה--מפני זמן האביב, כדי שיהא הפסח באותו זמן, שנאמר "שמור, את חודש האביב" (דברים טז,א), שיהיה חודש זה בזמן האביב.  ולולא תוספת החודש הזה, היה הפסח בא פעמים בימות החמה, ופעמים בימות הגשמים.

ד,ב  על שלושה סימנין מעברין את השנה--על התקופה, ועל האביב, ועל פירות האילן.  כיצד--בית דין מחשבין, ויודעין:  אם תהיה תקופת ניסן בשישה עשר בניסן, או אחר זמן זה--מעברין אותה השנה, ויעשו אותו ניסן אדר שני, כדי שיהיה הפסח בזמן האביב; ועל סימן זה סומכין ומעברין, ואין חוששין לסימן אחר.

ד,ג  וכן אם ראו בית דין שעדיין לא הגיע האביב, אלא עדיין אפל הוא, ולא צמחו פירות האילן, שדרכן לצמוח בזמן הפסח--סומכין על שני סימנין אלו, ומעברין את השנה; ואף על פי שהתקופה קודם לשישה עשר בניסן, הרי הן מעברין, כדי שיהיה האביב מצוי להקריב ממנו עומר התנופה בשישה עשר בניסן, וכדי שיהיו הפירות צומחין כדרך כל זמן האביב.

ד,ד  ועל שלוש ארצות היו סומכין באביב--על ארץ יהודה, ועל עבר הירדן, ועל הגליל.  ואם הגיע האביב בשתי ארצות מאלו, ובאחת לא הגיע--אין מעברין; ואם הגיע באחת מהן, ולא הגיע בשתיים--מעברין, אם עדיין לא צמחו פירות האילן.  ואלו הן הדברים שהן העיקר שמעברין בשבילן, כדי להיות השנים שני חמה.

ד,ה  ויש שם דברים אחרים שהיו בית דין מעברין בשבילן, מפני הצורך; ואלו הן:  מפני הדרכים שאינן מתוקנין, ואין העם יכולין לעלות--מעברין את השנה, עד שיפסקו הגשמים ויתקנו הדרכים.  ומפני הגשרים שנהרסו, ונמצאו הנהרות מפסיקין ומונעין את העם, או מסכנין בעצמן ומתים--מעברין את השנה, עד שיתקנו הגשרים.  ומפני תנורי פסחים שאבדו בגשמים, ואין להם מקום לצלות את פסחיהם--מעברין את השנה, עד שיבנו התנורים וייבשו.  ומפני גלייות ישראל שנעקרו ממקומן, ועדיין לא הגיעו לירושלים--מעברין את השנה, כדי שיהיה להם פנאי להגיע.

ד,ו  אבל אין מעברין את השנה לא מפני השלג, ולא מפני הצינה, ולא מפני גלייות ישראל שעדיין לא נעקרו ממקומם.  ולא מפני הטומאה, כגון שהיו רוב הקהל או רוב הכוהנים טמאים--אין מעברין את השנה, כדי שיהיה להם פנאי ליטהר ויעשו בטהרה, אלא יעשה בטומאה; ואם עיברו את השנה מפני הטומאה, הרי זו מעוברת.

ד,ז  יש שני דברים שאין מעברין את השנה בשבילן כלל, אבל עושין אותן סעד לשנה שצריכה עיבור מפני התקופה או מפני האביב ופירות האילן; ואלו הן--מפני הגדיים והטלאים, שעדיין לא נולדו או שהיו מעט, ומפני הגוזלות, שלא פרחו.  אין מעברין בשביל אלו כדי שיהיו הגדיים והטלאים מצויין לפסחים, והגוזלות מצויין לראייה או למי שנתחייב בקרבן העוף; אבל עושין אותן סעד לשנה.

ד,ח  כיצד עושין אותן סעד לשנה:  אומרין שנה זו צריכה עיבור מפני התקופה שמשכה, או מפני האביב ופירות האילן שלא הגיעו; ועוד, שהגדיים קטנים והגוזלות רכים.

ד,ט  אין מעברין את השנה, אלא במזומנין לה.  כיצד:  יאמר ראש בית דין הגדול לפלוני ופלוני מן הסנהדרין, היו מזומנין למקום פלוני שנחשוב ונראה ונדע אם שנה זו צריכה עיבור, או אינה צריכה; ואותן שזומנו בלבד, הן שמעברין אותה.  ובכמה מעברין אותה:  מתחילין בשלושה דיינין מכלל סנהדרי גדולה, ממי שסמכו אותן.  אמרו שניים לא נשב ולא נראה אם צריכה עיבור אם לאו, ואחד אומר נשב ונבדוק--בטל יחיד במיעוטו; אמרו שניים נשב ונראה, ואחד אומר לא נשב--מוסיפין שניים מן המזומנים, ונושאים ונותנין בדבר.

ד,י  שניים אומרים צריכה עיבור, ושלושה אומרין אינה צריכה--בטלו שניים במיעוטן; שלושה אומרין צריכה, ושניים אומרין אינה צריכה--מוסיפין שניים מן המזומנין לה, ונושאין ונותנין וגומרין בשבעה.  אם גמרו כולם לעבר או שלא לעבר, עושין כמה שגמרו; ואם נחלקו--הולכים אחר הרוב, בין לעבר בין שלא לעבר.  וצריך שיהא ראש בית דין הגדול שהוא ראש ישיבה של שבעים ואחד, מכלל השבעה; ואם גמרו בשלושה לעבר, הרי זו מעוברת--והוא שיהא הנשיא עימהן, או שירצה.  ובעיבור השנה, מתחילין מן הצד; ולקידוש החודש, מתחילין מן הגדול.

ד,יא  אין מושיבין לעיבור השנה לא מלך, ולא כוהן גדול:  מלך--מפני חילותיו ומלחמותיו, שמא דעתו נוטה בשבילן לעבר או שלא לעבר; וכוהן גדול--מפני הצינה, שמא לא תהיה דעתו נוטה לעבר, כדי שלא יבוא תשרי בימי הקור, והוא טובל ביום הכיפורים חמש טבילות.

ד,יב  היה ראש בית דין הגדול, והוא הנקרא נשיא, בדרך רחוקה--אין מעברין אותה אלא על תנאי, אם ירצה הנשיא:  בא ורצה, הרי זו מעוברת; לא רצה, אינה מעוברת.  ואין מעברין את השנה אלא בארץ יהודה, שהשכינה בתוכה, שנאמר "לשכנו תדרשו" (דברים יב,ה); ואם עיברוה בגליל, מעוברת.  ואין מעברין אלא ביום; ואם עיברוה בלילה, אינה מעוברת.

ד,יג  יש לבית דין לחשב ולידע אי זו שנה תהיה מעוברת בכל עת שירצו, אפילו כמה שנים; אבל אין אומרין שנה פלונית מעוברת.  אלא אחר ראש השנה, הוא שאומרין שנה זו מעוברת; ודבר זה, מפני הדוחק.  אבל שלא בשעת הדוחק, אין מודיעין שהיא מעוברת; אלא באדר--הוא שאומרין שנה זו מעוברת, וחודש הבא אינו ניסן אלא אדר שני.  אמרו לפני ראש השנה, שנה זו שתיכנס מעוברת--אינה מעוברת באמירה זו.

ד,יד  הגיע יום שלושים באדר, ולא עיברו עדיין השנה--אין מעברין אותה כלל:  שאותו היום, ראוי להיות ראש חודש ניסן; ומשייכנס ניסן ולא עיברו, אינן יכולים לעבר.  ואם עיברוה ביום שלושים של אדר, הרי זו מעוברת.  באו עדים אחר שעיברוה, והעידו על הירח--הרי אלו מקדשין את החודש ביום שלושים, ויהיה ראש חודש אדר שני; ואילו קידשוהו קודם שיעברו את השנה--שוב לא היו מעברין, שאין מעברין בניסן.

ד,טו  אין מעברין את השנה בשנת רעבון, שהכול רצים לבית הגרנות לאכול ולחיות, ואי אפשר להוסיף להן זמן לאיסור החדש.  ואין מעברין בשביעית, שיד הכול שולטת על הספיחין, ולא ימצאו לקרבן העומר ושתי הלחם; ורגילין היו לעבר בערב שביעית.

ד,טז  ייראה לי שזה שאמרו חכמים אין מעברין בשנת רעבון ובשביעית, שלא יעברו בהם מפני הצורך; אבל אם הייתה השנה ראויה להתעבר מפני התקופה, או מפני האביב ופירות האילן--מעברין לעולם בכל זמן.

ד,יז  כשמעברין בית דין את השנה, כותבין איגרות לכל המקומות הרחוקים, ומודיעים אותן שעיברוה, ומפני מה עיברוה; ועל לשון הנשיא נכתבות, ואומר להן שהסכמתי אני וחבריי והוספנו על שנה זו כך וכך.  רצו תשעה ועשרים יום, רצו שלושים יום, שחודש העיבור הרשות לבית דין להוסיפו מלא או חסר, לאנשים הרחוקים שמודיעין אותם; אבל הם לפי הראייה הם עושים, אם מלא אם חסר.
 

הלכות קידוש החודש פרק ה

ה,א  כל שאמרנו מקביעת ראש החודש על הראייה, ועיבור השנה מפני הזמן או מפני הצורך, אין עושין אותו אלא סנהדרין שבארץ ישראל, או בית דין הסמוכים שבארץ ישראל שנתנו להן הסנהדרין רשות:  שכך נאמר למשה ואהרון "החודש הזה לכם, ראש חודשים" (שמות יב,ב); ומפי השמועה למדו איש מאיש ממשה רבנו, שכך הוא פירוש הדבר--עדות זו תהיה מסורה "לכם", ולכל העומד אחריהם במקומם.  אבל בזמן שאין שם סנהדרין בארץ ישראל, אין קובעין חודשים ואין מעברין שנים, אלא בחשבון זה שאנו מחשבין בו היום.

ה,ב  ודבר זה הלכה למשה מסיניי הוא--שבזמן שיש סנהדרין, קובעין על הראייה; ובזמן שאין שם סנהדרין, קובעין על חשבון זה שאנו מחשבין בו היום.  ואין נזקקין לראייה, אלא פעמים שיהיה יום שקובעין בו בחשבון זה הוא יום הראייה, או קודם לו ביום, או אחריו ביום; וזה שיהיה אחר הראייה ביום פלא הוא, ובארצות שהן למערב ארץ ישראל.

ה,ג  ומאימתיי התחילו כל ישראל לחשב בחשבון זה, מסוף חכמי תלמוד בעת שחרבה ארץ ישראל, ולא נשאר שם בית דין קבוע; אבל בימי חכמי משנה, וכן בימי חכמי תלמוד עד ימי אביי ורבא--על קביעת ארץ ישראל היו סומכין.

ה,ד  כשהייתה סנהדרין קיימת, והן קובעין על הראייה, היו בני ארץ ישראל וכל המקומות שמגיעין אליהן שלוחי תשרי, עושין ימים טובים יום אחד בלבד; ושאר המקומות הרחוקות שאין שלוחי תשרי מגיעין אליהם, היו עושים שני ימים מספק, לפי שלא היו יודעין יום שקבעו בו בני ארץ ישראל את החודש.

ה,ה  בזמן הזה שאין שם סנהדרין, ובית דין של ארץ ישראל קובעין על חשבון זה, היה מן הדין שיהיו בכל המקומות עושין יום טוב אחד, אפילו המקומות הרחוקות שבחוצה לארץ כמו בני ארץ ישראל--שהכול על חשבון אחד סומכין וקובעין; אבל תקנת חכמים היא, שייזהרו במנהג אבותיהם שבידיהם.

ה,ו  לפיכך כל מקום שלא היו שלוחי תשרי מגיעין אליו כשהיו השלוחין יוצאין, יעשו שני ימים, ואפילו בזמן הזה, כמו שהיו עושין בזמן שבני ארץ ישראל קובעין על הראייה; ובני ארץ ישראל בזמן הזה, עושין יום אחד כמנהגן, שמעולם לא עשו שני ימים.  נמצא יום טוב שני שאנו עושין בגלייות בזמן הזה, מדברי סופרים שתיקנו דבר זה.

ה,ז  יום טוב של ראש השנה בזמן שהיו קובעין על הראייה, היו רוב בני ארץ ישראל עושין אותו שני ימים טובים מספק, לפי שלא היו יודעין יום שקבעו בו בית דין את החודש, שאין השלוחין יוצאין ביום טוב.

ה,ח  ולא עוד, אלא אפילו בירושלים עצמה שהוא מקום בית דין, פעמים רבות היו עושין יום טוב של ראש השנה שני ימים טובים, שאם לא באו עדים כל יום שלושים, נוהגין היו באותו היום שמצפין לעדים קודש ולמחר קודש; והואיל והיו עושין אותו שני ימים, ואפילו בזמן הראייה, התקינו שיהיו עושין אפילו בני ארץ ישראל אותו תמיד שני ימים, בזמן הזה שקובעין על החשבון.  הנה למדת שאפילו יום טוב שני של ראש השנה בזמן הזה, מדברי סופרים.

ה,ט  אין עשיית יום אחד, תלוייה בקריבת המקום.  כיצד:  אם יהיה מקום בינו ובין ירושלים מהלך חמישה ימים או פחות, שבוודאי אפשר שיגיעו להן שלוחין--אין אומרין שאנשי מקום זה עושין יום אחד, שמי יאמר לנו שהיו השלוחים יוצאין למקום זה.  שמא לא היו השלוחים יוצאין למקום זה, מפני שלא היו שם ישראל, ואחר שחזרו לקבוע על החשבון, ישבו שם ישראליים שהן חייבין לעשות שני ימים; או מפני שהיה חירום בדרך, כדרך שהיה בין יהודה וגליל בימי חכמי משנה; או מפני שהיו הגויים מונעין את השלוחין לעבור ביניהן.

ה,י  ואילו היה הדבר תלוי בקריבת המקום, היו כל בני מצריים עושין יום אחד, שהרי אפשר שיגיעו להם שלוחי תשרי, שאין בין ירושלים ומצריים על דרך אשקלון אלא מהלך שמונה ימים או פחות; וכן רוב סוריה.  הא למדת, שאין הדבר תלוי בהיות המקום קרוב.

ה,יא  נמצא עיקר דבר זה על דרך זו, כך הוא:  כל מקום שיש בינו ובין ירושלים מהלך יתר על עשרה ימים גמורים--עושין שני ימים לעולם כמנהגם מקודם, שאין שלוחי כל תשרי ותשרי מגיעין אלא למקום שבינו ובין ירושלים, מהלך עשרה ימים או פחות.  וכל מקום שבינו ובין ירושלים מהלך עשרה ימים בשווה או פחות, שאפשר שהיו שלוחין מגיעין אליו--רואים:  אם אותו המקום מארץ ישראל שהיו בה ישראל בשעת הראייה בכיבוש שני, כגון אושא ושפרעם ולוד ויבנה ונוב וטבריה וכיוצא בהן, עושין יום אחד בלבד.  ואם אותו המקום מסוריה, כגון צור ודמשק ואשקלון וכיוצא בהן, או מחוצה לארץ, כגון מצריים ועמון ומואב וכיוצא בהן--עושין כמנהג אבותיהן שבידיהן:  אם יום אחד, יום אחד; ואם שני ימים, שני ימים.

ה,יב  מקום שבינו ובין ירושלים עשרה או פחות מעשרה, והוא סוריה או חוצה לארץ ואין להם מנהג, או שהיא עיר שנתחדשה במדבר ארץ ישראל, או מקום ששכנו בו ישראל עתה--עושין שני ימים כמנהג רוב העולם.  וכל יום טוב שני מדברי סופרים--ואפילו יום טוב שני של ראש השנה, שהכול עושין אותו בזמן הזה.

ה,יג  זה שאנו מחשבין בזמן הזה כל אחד ואחד בעירו ואומרין שראש חודש יום פלוני, ויום טוב ביום פלוני--לא בחשבון שלנו אנו קובעין ולא עליו אנו סומכין, שאין מעברין שנים וקובעין חודשים בחוצה לארץ; ואין אנו סומכין, אלא על חשבון בני ארץ ישראל וקביעתם.  וזה שאנו מחשבין, לגלות הדבר בלבד:  כיון שאנו יודעין שעל חשבון זה הן סומכין, אנו מחשבין לידע יום שקבעו בו בני ארץ ישראל איזה יום הוא; ובקביעת בני ארץ ישראל אותו הוא שיהיה ראש חודש או יום טוב, לא מפני חשבון שאנו מחשבין.
 

הלכות קידוש החודש פרק ו

ו,א  בזמן שעושין על הראייה, היו מחשבין ויודעין שעה שיתקבץ בה הירח עם החמה בדקדוק הרבה, כדרך שהאצטגנינין עושין, כדי לידע אם ייראה הירח או לא ייראה.  ותחילת אותו החשבון, הוא החשבון שמחשבין בקירוב ויודעין שעת קיבוצם בלא דקדוק; ושעת קיבוצם בלא דקדוק אלא במהלכם האמצעי, הוא הנקרא מולד.  ועיקרי החשבון שמחשבין בזמן שאין שם בית דין שיקבעו על הראייה, והוא חשבון שאנו מחשבין היום--הוא הנקרא עיבור; ואלו הן:

ו,ב  היום והלילה, ארבע ועשרים שעות בכל זמן, שתים עשרה ביום, ושתים עשרה בלילה.  והשעה, מחולקת לאלף ושמונים חלקים; ולמה חלקו השעה למניין זה--לפי שמניין זה יש לו חצי ורביע ושמין ושליש ושתות ותשיע וחומש ועישור, והרבה חלקים יש לכל אלו השמות.

ו,ג  משיתקבץ הירח והחמה לפי חשבון זה, עד שיתקבצו פעם שנייה במהלכם האמצעי--תשעה ועשרים יום ושתים עשרה שעות מיום שלושים מתחילת לילו, ושבע מאות שלושה ותשעים חלקים משעת שלוש עשרה; וזה הוא הזמן שבין כל מולד ומולד, וזה הוא חודשה של לבנה.

ו,ד  שנה של לבנה--אם תהיה שנים עשר חודש מחודשים אלו--יהיה כללה שלוש מאות וארבעה וחמישים יום ושמונה שעות ושמונה מאות ושישה ושבעים חלקים; ואם תהיה מעוברת, ותהיה השנה שלושה עשר חודש--יהיה כללה שלוש מאות שלושה ושמונים יום ואחת ועשרים שעות וחמש מאות תשעה ושמונים חלקים.  ושנת החמה, היא שלוש מאות חמישה ושישים יום ושש שעות.  נמצא תוספת שנת החמה על שנת הלבנה, עשרה ימים ואחת ועשרים שעות ומאתיים וארבעה חלקים.

ו,ה  כשתשליך ימי חודש הלבנה שבעה שבעה, שהן ימי השבוע--יישאר יום אחד ושתים עשרה שעות ושבע מאות ושלושה ותשעים חלקים, סימן להם א' י"ב תשצ"ג; וזו היא שארית חודש הלבנה.  וכן כשתשליך ימי שנת הלבנה שבעה שבעה--אם שנה פשוטה היא--יישאר ממנה ארבעה ימים ושמונה שעות ושמונה מאות ושישה ושבעים חלקים, סימן להם ד' ח' תתע"ו; וזו היא שארית שנה פשוטה.  ואם שנה מעוברת היא--תהיה שאריתה חמישה ימים ואחת ועשרים שעות וחמש מאות תשעה ושמונים חלקים, סימן להם ה' כ"א תקפ"ט.

ו,ו  כשיהיה עימך ידוע מולד חודש מן החודשים, ותוסיף עליו א' י"ב תשצ"ג--ייצא מולד חודש שאחריו, ותדע באי זה יום מימי השבוע ובאי זו שעה ובכמה חלק יהיה.  [ז] כיצד--הרי שהיה מולד ניסן באחד בשבת בחמש שעות ביום ומאה ושבעה חלקים, סימן להם א' ה' ק"ז.

ו,ז  כשתוסיף עליו שארית חודש לבנה, והוא א' י"ב תשצ"ג--ייצא מולד אייר בליל שלישי חמש שעות בלילה ותשע מאות חלקים, סימן להם ג' ה' תת"ק.  ועל דרך זו עד סוף העולם, חודש אחר חודש.

ו,ח  וכן כשיהיה עימך ידוע מולד שנה זו, ותוסיף שאריתה על ימי המולד--אם פשוטה היא שארית הפשוטה, ואם מעוברת שארית המעוברת--ייצא לך מולד שנה שלאחריה.  וכן שנה אחר שנה, עד סוף העולם.  והמולד הראשון שממנו תתחיל, הוא מולד שהיה בשנה ראשונה של יצירה, והוא היה בליל שני חמש שעות בלילה ומאתיים וארבעה חלקים, סימן להם ב' ה' ר"ד; וממנו היא התחלת החשבון.

ו,ט  בכל החשבונות האלו שתדע מהן המולד, כשתוסיף שארית עם שארית, כשיתקבץ מן החלקים אלף ושמונים, תשלום שעה אחת ותוסיף אותה למניין השעות; וכשיתקבץ מן השעות ארבע ועשרים, תשלום יום ותוסיף למניין הימים; וכשיתקבץ מן הימים יותר על שבעה, תשליך שבעה מן המניין ותניח השאר, שאין אנו מחשבין לידע מניין הימים, אלא לידע באיזה יום מימי השבוע ובאיזה שעה ואיזה חלק יהיה המולד.

ו,י  כל תשע עשרה שנה, שיהיו מהן שבע שנים מעוברות ושתים עשרה פשוטות--נקרא מחזור; ולמה סמכנו על מניין זה, שבזמן שאתה מקבץ מניין ימי שתים עשרה שנה פשוטות ושבע מעוברות ושעותיהן וחלקיהן, ותשלים כל אלף ושמונים חלקים שעה, וכל ארבע ועשרים שעות יום, ותוסיף למניין הימים--תמצא הכול תשע עשרה שנה משני החמה, שכל שנה מהן שלוש מאות וחמישה ושישים יום ושש שעות בשווה:  ולא יישאר ממניין ימי החמה בכל תשע עשרה שנה זו, חוץ משעה אחת וארבע מאות ושמונים וחמישה חלקים, סימן להם א' תפ"ה.

ו,יא  נמצא במחזור שהוא כזה, החודשים כולם חודשי הלבנה, והשנים שני החמה; והשבע השנים המעוברות שבכל מחזור ומחזור לפי חשבון זה, הם שנה שלישית מן המחזור ושישית ושמינית ושנת אחת עשרה ושנת ארבע עשרה ושנת שבע עשרה ושנת תשע עשרה.

ו,יב  כשתקבץ שארית כל שנה משתים עשרה שנה הפשוטות, שהיא ד' ח' תתע"ו, ושארית כל שנה משבע שנים המעוברות, שהיא ה' כ"א תקפ"ט, ותשליך הכול שבעה שבעה--יישאר שני ימים ושש עשרה שעות וחמש מאות וחמישה ותשעים חלקים, סימן להם ב' י"ו תקצ"ה; וזה הוא שארית המחזור.

ו,יג  כשיהיה לך ידוע מולד תחילת מחזור, ותוסיף עליו ב' י"ו תקצ"ה, ייצא לך מולד תחילת המחזור שאחריו; וכן מולד כל מחזור ומחזור, עד סוף העולם.  וכבר אמרנו שמולד תחילת המחזור הראשון היה ב' ה' ר"ד.  ומולד השנה, הוא מולד תשרי של אותה השנה.

ו,יד  ובדרך הזאת תדע מולד כל שנה שתרצה, ומולד כל חודש שתרצה, משנים שעברו, או משנים שעתידים לבוא.  כיצד:  תיקח שני יצירה שעברו וגמרו, ותעשה אותם מחזורין של תשע עשרה תשע עשרה, ותדע מניין המחזורין שעברו, ומניין השנים שעברו ממחזור שעדיין לא נשלם; ותיקח לכל מחזור ומחזור ב' י"ו תקצ"ה, ולכל שנה פשוטה משני המחזור שלא נשלם ד' ח' תתע"ו, ולכל שנה מעוברת ה' כ"א תקפ"ט.  ותקבץ הכול, ותשלים החלקים שעות, ותשלים השעות ימים, והימים תשליכם שבעה שבעה; והנשאר מן הימים ומן השעות והחלקים, הוא מולד שנה הבאה שתרצה לידע מולדה.

ו,טו  מולד השנה שיצא בחשבון זה, הוא מולד ראש חודש תשרי.  וכשתוסיף עליו א' י"ב תשצ"ג, ייצא מולד מרחשוון; וכשתוסיף על מולד מרחשוון א' י"ב תשצ"ג, ייצא מולד כסליו; וכן לכל חודש וחודש זה אחר זה, עד סוף העולם.
 

הלכות קידוש החודש פרק ז

ז,א  אין קובעין לעולם ראש חודש תשרי לפי חשבון זה, לא באחד בשבת, ולא ברביעי בשבת, ולא בערב שבת--סימן להם אד"ו; אלא כשיהיה מולד תשרי באחד משלושה ימים האלו, קובעין ראש החודש ביום שלאחריו.  כיצד--הרי שהיה המולד באחד בשבת, קובעין ראש חודש תשרי יום שני; ואם יהיה המולד ברביעי, קובעין ראש חודש בחמישי; ואם יהיה המולד בשישי, קובעין ראש חודש בשביעי.

ז,ב  וכן אם יהיה המולד בחצי היום או למעלה מחצי היום, קובעין ראש חודש ביום שלאחריו.  כיצד--הרי שהיה המולד ביום השני שש שעות ביום או יתר על שש שעות, קובעין ראש חודש בשלישי.  ואם יהיה המולד קודם חצי היום, אפילו בחלק אחד--קובעין ראש החודש באותו יום המולד עצמו:  והוא, שלא יהיה אותו היום מימי אד"ו.

ז,ג  כשיהיה המולד בחצות היום או אחר חצות, ויידחה ליום שלאחריו--אם יהיה היום שלאחריו מימי אד"ו--הרי זה נדחה לשלאחר אחריו, ויהיה ראש החודש קבוע בשלישי מיום המולד.  כיצד:  הרי שהיה המולד בשבת בחצות היום, סימן ז' י"ח--קובעין ראש החודש בשנה שמולדה כזה, בשני בשבת; וכן אם היה המולד בשלישי בחצות או אחר חצות, קובעין ראש החודש בחמישי בשבת.

ז,ד  מולד תשרי שיצא בחשבון זה בליל שלישי בתשע שעות בלילה ומאתיים וארבעה חלקים משעה עשירית, סימנה ג' ט' ר"ד, או יותר על זה--אם הייתה שנה פשוטה, דוחין את ראש החודש, ואין קובעים אותו בשלישי בשנה זו, אלא בחמישי בשבת.

ז,ה  וכן אם יצא מולד תשרי ביום שני בשלוש שעות ביום וחמש מאות ושמונים ותשעה חלקים משעה רביעית, סימנה ב' ט"ו תקפ"ט, או יתר על כן--אם הייתה אותה השנה מוצאי המעוברת, שתהיה השנה הסמוכה לה שעברה מעוברת--אין קובעין ראש החודש בשני בשנה זו, אלא בשלישי.

ז,ו  היה מולד השנה הפשוטה שאמרנו שתדחה לחמישי פחות חלק אחד, כגון שיצא סימנה ג' ט' ר"ג או פחות מזה--קובעין אותה בשלישי; וכן אם היה מולד מוצאי העיבור פחות חלק, כגון שהיה סימנה ב' ט"ו תקפ"ח או פחות מזה--קובעין אותה בשני.

ז,ז  נמצא דרך קביעת ראש חודש תשרי לפי חשבון זה, כך הוא:  תחשב ותדע המולד באי זה יום יהיה, ובכמה שעות מן היום או מן הלילה, ובכמה חלקים מן השעה.  ויום המולד הוא יום הקביעה לעולם, אלא אם כן היה באחד בשבת או ברביעי או בערב שבת, או אם היה המולד בחצות היום או אחר חצות, או אם היה בר"ד חלקים משעה עשירית מליל שלישי או יותר על זה והייתה שנה פשוטה, או שהיה המולד בתקפ"ט חלקים משעה רביעית מיום שני והייתה השנה פשוטה שאחר המעוברת--שאם יארע אחד מארבעה דברים האלו, אין קובעין ביום המולד, אלא ביום שלאחריו או שלאחר אחריו, כדרך שביארנו.

ז,ח  [ז] ומפני מה אין קובעין בחשבון זה בימי אד"ו--לפי שהחשבון הזה הוא לקיבוץ הירח והשמש בהילוכם האמצעי, לא במקומם האמיתי, כמו שהודענו; לפיכך עשו יום קביעה ויום דחייה, כדי לפגוע ביום הקיבוץ האמיתי.  כיצד--בשלישי קובעין, ברביעי דוחין, בחמישי קובעין, בשישי דוחין, בשבת קובעין, באחד בשבת דוחין, בשני קובעין.

ז,ט  [ח] ועיקר שאר הארבע דחייות האלו, הוא זה העיקר שאמרנו, שהחשבון הזה במהלך אמצעי; וראיה לדבר, שהרי המולד יהיה בליל שלישי ויידחה לחמישי, ופעמים רבות לא ייראה ירח בליל חמישי.  ולא עוד, אלא ולא בליל שישי, מכלל שלא נתקבצו השמש והירח קיבוץ אמיתי אלא בחמישי.
 

הלכות קידוש החודש פרק ח

ח,א  חודשה של לבנה, תשעה ועשרים יום ומחצה וחלקים כמו שביארנו.  ואי אפשר לומר שראש החודש יהיה במקצת היום, עד שיהיה מקצת היום מחודש שעבר ומקצתו מהבא:  שנאמר "עד חודש ימים" (במדבר יא,כ)--מפי השמועה למדו שימים אתה מחשב לחודש, ואין אתה מחשב שעות.

ח,ב  לפיכך עושין חודשי הלבנה, מהם חודש חסר תשעה ועשרים יום בלבד, ואף על פי שחודשה של לבנה יתר על זה בשעות, וחודש מלא משלושים יום, ואף על פי שחודשה של לבנה פחות מזה בשעות--כדי שלא לחשב בחודש שעות, אלא ימים שלמים.

ח,ג  אילו היה חודשה של לבנה תשעה ועשרים ומחצה בלבד, היו כל השנים חודש מלא וחודש חסר, והיו ימי שנת הלבנה שלוש מאות ארבעה וחמישים יום, שישה חודשים חסרים ושישה מלאים; אבל מפני החלקים שיש בכל חודש וחודש יותר על חצי היום, יתקבץ מהן שעות וימים, עד שיהיו מקצת השנים חודשים חסרים יותר על המלאים, ובמקצת השנים חודשים מלאים יותר על החסרים.

ח,ד  יום שלושים, לעולם עושין אותו ראש חודש בחשבון זה:  אם היה החודש שעבר חסר, יהיה יום שלושים ראש החודש הבא.  ואם היה החודש שעבר מלא, יהיה יום שלושים ראש חודש, הואיל ומקצתו ראש חודש, ויהיה תשלום החודש המלא שעבר; ויהיה יום אחד ושלושים ראש החודש הבא, וממנו הוא המניין, והוא יום הקביעה.  ולפיכך עושין ראשי חודשים בחשבון זה, חודש אחד יום אחד בלבד, וחודש אחד שני ימים.

ח,ה  סדר החודשים המלאים והחסרים לפי חשבון זה, כך הוא:  תשרי, לעולם מלא; וחודש טבת, לעולם חסר; ומטבת ואילך, אחד מלא ואחד חסר על הסדר.  כיצד--טבת חסר, שבט מלא, אדר חסר, ניסן מלא, אייר חסר, סיוון מלא, תמוז חסר, אב מלא, אלול חסר.  ובשנה המעוברת, אדר ראשון מלא, ואדר שני חסר.

ח,ו  נשארו שני החודשים, שהן מרחשוון וכסליו--פעמים יהיו שניהם מלאים, ופעמים יהיו שניהם חסרים, ופעמים יהיה מרחשוון חסר וכסליו מלא.  ושנה שיהיו בה שני חודשים אלו מלאים, היא שנקראו חודשיה שלמים; ושנה שיהיו בה שני חודשים אלו חסרים, נקראו חודשיה חסרין; ושנה שיהיה בה מרחשוון חסר וכסליו מלא, נקראו חודשיה כסדרן.

ח,ז  דרך ידיעת השנה אם חודשיה שלמים, או חסרין, או כסדרן לפי חשבון זה--כך הוא:  תדע תחילה יום שנקבע בו ראש השנה שתרצה לידע סידור חודשיה, כמו שביארנו בפרק שביעי; ותדע יום שייקבע בו ראש השנה שלאחריה, ותחשוב מניין הימים שביניהן חוץ מיום הקביעה של זו ושל זו.  אם תמצא ביניהן שני ימים, יהיו חודשי השנה חסרין; ואם תמצא ביניהם שלושה ימים, יהיו כסדרן; ואם תמצא ביניהם ארבעה, יהיו שלמים.

ח,ח  במה דברים אמורים, בשהייתה השנה שתרצה לידע סידור חודשיה פשוטה.  אבל אם הייתה מעוברת--אם תמצא בין יום קביעתה ובין יום קביעת שנה שלאחריה ארבעה ימים, יהיו חודשי אותה השנה המעוברת חסרים; ואם תמצא ביניהם חמישה ימים, יהיו כסדרן; ואם תמצא ביניהם שישה, יהיו שלמים.

ח,ט  כיצד:  הרי שרצינו לידע סידור חודשי שנה זו, והיה ראש השנה בחמישי והיא פשוטה, וראש השנה שלאחריה בשני בשבת; נמצא ביניהן שלושה ימים, ידענו ששנה זו חודשיה כסדרן.  ואילו היה ראש השנה שלאחריה בשלישי, היו חודשי שנה זו שלמים; ואילו היה ראש השנה בשנה זו בשבת, ובשנה שלאחריה בשלישי בשבת, היו חודשי שנה זו חסרין.  ועל דרך זו תחשוב לשנה המעוברת, כמו שביארנו.

ח,י  יש שם סימנין שתסמוך עליהם כדי שלא תטעה בחשבון סידור חודשי השנה, והן בנויין על עיקרי זה החשבון והקביעות והדחייות שביארנו דרכם; ואלו הן:  כל שנה שיהיה ראש השנה בה בשלישי, תהיה לעולם כסדרן לפי חשבון זה, בין פשוטה, בין מעוברת; ואם יהיה ראש השנה בשבת או בשני, לא תהיה כסדרן לעולם, בין בפשוטה, בין במעוברת; ואם יהיה ראש השנה בחמישי--אם פשוטה היא, אי אפשר שיהיו חודשיה חסרים לפי חשבון זה, ואם מעוברת היא, אי אפשר שיהיו חודשיה כסדרן לפי חשבון זה.
 

הלכות קידוש החודש פרק ט

ט,א  שנת החמה--יש מחכמי ישראל שהוא אומר שהיא שלוש מאות חמישה ושישים יום ורביע יום, שהוא שש שעות; ויש מהן שהוא אומר שהיא פחות מרביע היום.  וכן חכמי יוון ופרס, יש ביניהן מחלוקת בדבר זה.

ט,ב  מי שהוא אומר שהיא שס"ה יום ורביע יום, יישאר מכל מחזור של תשע עשרה שנה, שעה אחת וארבע מאות וחמישה ושמונים חלקים, כמו שאמרנו.  ויהיה בין תקופה לתקופה, אחד ותשעים יום ושבע שעות וחצי שעה; ומשתדע תקופה אחת באיזה יום ואיזו שעה היא, תתחיל למנות ממנה לתקופה השנייה שאחריה, ומן השנייה לשלישית, עד סוף העולם.

ט,ג  תקופת ניסן, היא השעה והחלק שתיכנס בו השמש לתחילת מזל טלה; ותקופת תמוז, היות השמש בראש מזל סרטן; ותקופת תשרי, היות השמש בראש מזל מאזניים; ותקופת טבת, היות השמש בראש מזל גדי.  ותקופת ניסן הייתה בשנה הראשונה של יצירה לפי חשבון זה, קודם מולד ניסן בשבעה ימים ותשע שעות ושש מאות ושניים וארבעים חלקים--סימנה ז' ט' תרמ"ב.

ט,ד  דרך חשבון התקופה, כך הוא:  תדע תחילה כמה מחזורין שלמים משנת היצירה עד מחזור שתרצה, וקח לכל מחזור מהן שעה אחת ותפ"ה חלקים; וקבץ כל החלקים שעות, וכל השעות ימים, ותגרע מן הכול שבעה ימים ותשע שעות ושש מאות ושניים וארבעים חלקים; והשאר תוסיף אותו על מולד ניסן של שנה ראשונה מן המחזור, ייצא לך באיזו שעה ובכמה בחודש תהיה תקופת ניסן של אותה השנה הראשונה באותו מחזור.  וממנה תתחיל למנות אחד ותשעים יום ושבע שעות ומחצה, לכל תקופה ותקופה.

ט,ה  ואם תרצה לידע תקופת ניסן של שנה זו שהיא שנת כך וכך במחזור שאתה עומד בו, קח לכל המחזורין השלמים שעה ותפ"ה חלקים לכל מחזור; ולכל השנים הגמורות ששלמו מן המחזור, עשרה ימים ואחת ועשרים שעות ומאתיים וארבעה חלקים לכל שנה; וקבץ הכול, ותגרע ממנו שבעה ימים ותשע שעות ושש מאות שניים וארבעים חלקים, והשאר תשליכם חודשי לבנה תשעה ועשרים יום ושתים עשרה שעות ושבע מאות שלוש ותשעים חלקים.  והנשאר פחות מחודש לבנה, תוסיף אותו על מולד ניסן של אותה השנה, ותדע זמן תקופת ניסן של אותה השנה, בכמה יום בחודש היא ובכמה שעה.

ט,ו  תקופת ניסן לפי חשבון זה, אינה לעולם אלא או בתחילת הלילה, או בחצי הלילה, או בתחילת היום, או בחצי היום; ותקופת תמוז, לעולם אינה אלא או בשבע שעות ומחצה, או בשעה אחת ומחצה, בין ביום, בין בלילה; ותקופת תשרי, לעולם אינה אלא או בתשע שעות, או בשלוש שעות, בין ביום, בין בלילה; ותקופת טבת, לעולם אינה אלא או בעשר שעות ומחצה, או בארבע שעות ומחצה, בין ביום, בין בלילה.

ט,ז  אם תרצה לידע באיזה יום מימי השבוע ובאיזו שעה תהיה התקופה--קח שנים גמורים שעברו משנת היצירה עד שנה שתרצה, והשלך הכול שמונה ועשרים שמונה ועשרים; והנשאר פחות משמונה ועשרים, קח לכל שנה ושנה יום אחד ושש שעות, וקבץ הכול, והוסף עליו שלושה, והשלך הכול שבעה שבעה; והנשאר מן הימים ומן השעות, תתחיל למנותו מתחילת ליל אחד בשבת.  ולאשר יגיע החשבון בו, תהיה תקופת ניסן.  ולמה מוסיפין שלושה, לפי שתקופה ראשונה של שנת היצירה הייתה בתחילת ליל רביעי.

ט,ח  [ה] כיצד:  הרי שרצינו לידע תקופת ניסן של שנת שלושים ותשע מאות וארבעת אלפים ליצירה--כשתשליך הכול שמונה ועשרים שמונה ועשרים, תישאר שנה אחת; תיקח לה יום אחד ושש שעות, ותוסיף עליו שלושה, נמצאת תקופת ניסן, בליל חמישי שש שעות בלילה.  וכשתוסיף עליה שבע שעות ומחצה, תהיה תקופת תמוז בשעה ומחצה מיום חמישי; וכשתוסיף עליה שבע שעות ומחצה, תהיה תקופת תשרי בתשע שעות מיום חמישי; וכשתוסיף עליה שבע שעות ומחצה, תהיה תקופת טבת בארבע שעות ומחצה מליל שישי; וכשתוסיף עליה שבע שעות ומחצה, תהיה תקופת ניסן הבאה בתחילת יום שישי.  ועל דרך זו, עד סוף העולם, תקופה אחר תקופה.

ט,ט  [ו] אם תרצה לידע בכמה יום בחודש תהיה תקופת ניסן של שנה זו--תדע תחילה באיזה יום מימי השבוע תהיה, ובאיזה יום ייקבע ניסן של שנה זו, וכמה שנים גמורים עברו מן המחזור; ותיקח לכל שנה אחד עשר יום, ותוסיף על סכום הימים שבעה ימים בזמנים אלו, והשלך הכול שלושים שלושים; והנשאר פחות משלושים, תתחיל למנותו מראש חודש ניסן.  אם יגיע ליום התקופה, מוטב; ואם לאו, הוסף יום או שני ימים או שלושה ימים על המניין, עד שיגיע ליום התקופה.  ואם תהיה השנה מעוברת, תתחיל למנות מראש חודש אדר שני; וליום שיגיע החשבון, באותו היום מן החודש תהיה התקופה.

ט,י  [ז] כיצד:  הרי שרצינו לידע בכמה בחודש תהיה תקופת ניסן של שנת שלושים ותשע מאות, שהיא שנה תשיעית ממחזור ר"ס--מצינו ראש חודש ניסן נקבע בה בחמישי, ותקופת ניסן בחמישי, ולפי שהייתה שנה זו תשיעית למחזור, יהיו השנים הגמורות שמונה; כשתיקח לכל שנה מהן אחד עשר יום, יהיו כל הימים שמונה ושמונים; תוסיף שבעה, הרי הכול חמישה ותשעים; תשליך הכול שלושים שלושים, נשארו חמישה ימים; כשתתחיל למנות חמישה ימים מראש חודש ניסן שהיה בחמישי, יגיע החשבון ליום שני.  וכבר ידענו שאין התקופה בשני בשבת, אלא בחמישי; לפיכך תוסיף יום אחר יום, עד שתגיע לחמישי שהוא יום התקופה--נמצאת תקופת ניסן בשנה זו, ביום שמיני מחודש ניסן.  ועל הדרך הזאת תעשה, בכל שנה ושנה.

ט,יא  [ח] זה שאמרנו תוסיף יום אחר יום עד שתגיע ליום התקופה, לעולם לא תהיה צריך להוסיף אלא יום אחד או שניים או שלושה; ופלא גדול הוא, שתהיה צריך להוסיף ארבעה.  ואם מצאת שאתה צריך להוסיף יתר על זה, תדע שטעית בחשבון, ותחזור ותחשב בדקדוק.
 

הלכות קידוש החודש פרק י

י,א  שנת החמה למי שהוא אומר שהיא פחות מרביע מחכמי ישראל, אומר שהיא שלוש מאות חמישה ושישים יום וחמש שעות ותשע מאות שבעה ותשעים חלקים ושמונה וארבעים רגע; והרגע, אחד משישה ושבעים בחלק.  ולפי חשבון זה, תהיה תוספת שנת החמה על שנת הלבנה עשרה ימים ואחת ועשרים שעה ומאה ואחד ועשרים חלק ושמונה וארבעים רגע--סימן להן י' כ"א קכ"א מ"ח.  ולא תמצא תוספת במחזור של תשע עשרה כלל, אלא בכל מחזור מהם ישלמו שני החמה עם שני הלבנה הפשוטות והמעוברות.

י,ב  בין כל תקופה ותקופה לפי חשבון זה, אחד ותשעים יום ושבע שעות וחמש מאות ותשעה עשר חלקים ואחד ושלושים רגע--סימן להם צ"א ז' תקי"ט ל"א.  וכשתדע תקופה מן התקופות אימתיי הייתה, תחשב מאותו רגע מניין זה, ותדע תקופה שאחריה, על הדרך שביארנו בתקופת השנה שהיא רביע.  [ג] תקופת ניסן לפי חשבון זה, הייתה בשנה ראשונה של יצירה קודם מולד ניסן בתשע שעות ושש מאות ושניים וארבעים חלקים--סימן להם ט' תרמ"ב.  וכן היא לעולם בכל שנה ראשונה של כל מחזור, קודם מולד ניסן בתשע שעות ושש מאות ושניים וארבעים חלקים.

י,ג  [ד] כשתדע תקופת ניסן של שנה ראשונה מן המחזור, תחשב ממנה אחד ותשעים יום ושבע שעות וחמש מאות ותשעה עשר חלקים ואחד ושלושים רגע לכל תקופה ותקופה, עד סוף המחזור.

י,ד  [ה] אם תרצה לידע מתיי תהיה תקופת ניסן לפי חשבון זה, תדע תחילה שנים גמורות שעברו מן המחזור, ותיקח לכל שנה מהן תוספתה, והיא י' כ"א קכ"א מ"ח; וקבץ כל הרגעים חלקים, וכל החלקים שעות, וכל השעות ימים, כדרך שתחשב במולדות; ותגרע מן הכול, תשע שעות ושש מאות ושניים וארבעים חלקים, והנשאר, תשליכו חודשי לבנה; והנשאר שאין בו חודש לבנה, תוסיף אותו על מולד ניסן של אותה שנה.  וברגע שיגיע בו המניין, תהיה תקופת ניסן של אותה שנה.

י,ה  [ו] מראין לי הדברים, שעל חשבון תקופה זו היו סומכין לעניין עיבור השנה בעת שבית דין הגדול מצוי, שהן מעברין מפני הזמן, או מפני הצורך--לפי שחשבון זה, הוא האמת יותר מן הראשון, והוא קרוב מדברים שנתבארו באצטגנינות, יותר מן החשבון הראשון שהייתה בו שנת החמה שלוש מאות וחמישה ושישים יום ורביע יום.

י,ו  [ז] וחשבון שתי התקופות האלו שביארנו דרכם, הכול בקירוב הוא, ובמהלך השמש האמצעי, לא במקומה האמיתי; אבל במקום השמש האמיתי תהיה תקופת ניסן בזמנים אלו, בכמו שני ימים קודם שתי התקופות שיוצאין בחשבון זה, בין בחשבון מי שמחשב רביע יום גמור, בין למי שמחשב לפחות מרביע יום.
 

הלכות קידוש החודש פרק יא

יא,א  לפי שאמרנו בהלכות אלו, שבית דין היו מחשבין בדקדוק ויודעים אם ייראה הירח או לא ייראה, ידענו שכל מי שרוחו נכונה וליבו תאב לדברי החכמות ולעמוד על הסודות, יתאווה לידע אותן הדרכים שמחשבין בהם--עד שיידע אדם אם ייראה הירח בליל זה, או לא ייראה.

יא,ב  ודרכי החשבון, יש בהן מחלוקות גדולות בין חכמי הגויים הקדמונים שחקרו על חשבון התקופות והגימטרייות.  ואנשים חכמים גדולים נשתבשו בהן, ונתעלמו מהן דברים ונולדו להן ספקות; ויש מי שמדקדק הרבה, ולא פגע בדרך הנכונה בחשבון ראיית הירח, אלא צלל במים אדירים, והעלה חרס בידו.

יא,ג  ולפי אורך הימים ורוב הבדיקות והחקירות, נודע למקצת החכמים דרכי חשבון זה; ועוד שיש לנו בעיקרים אלו, קבלות מפי החכמים וראיות שלא נכתבו בספרים הידועים לכול.  ומפני כל אלו הדברים, כשר בעיניי לבאר דרכי חשבון זה, כדי שיהיה נכון לכל מי שמלאו ליבו לקורבה אל המלאכה, לעשות אותה.

יא,ד  ואל יהיו דרכים אלו קלים בעיניך, מפני שאין אנו צריכין להם בזמן הזה:  שאלו הדרכים, דרכים רחוקים ועמוקים הן; והוא סוד העיבור שהיו החכמים הגדולים יודעים אותו, ואינן מוסרין אותו לכל אדם אלא לסמוכים נבונים.  אבל זה החשבון שמחשבין בזמן שאין בית דין לקבוע על הראייה שאנו מחשבין בו היום, אפילו תינוקות של בית רבן מגיעין עד סופו, בשלושה ארבעה ימים.

יא,ה  שמא יתבונן חכם מחכמי האומות, או מחכמי ישראל שלמדו חכמת יוון, בדרכים אלו שאני מחשב בהן לראיית הירח--וייראה קירוב מעט במקצת הדרכים, ויעלה על דעתו שנתעלם ממנו דבר זה ולא ידענו שיש באותה הדרך קירוב.  אל יעלה זה על דעתו--אלא כל דבר שלא דיקדקנו בו, מפני שידענו בעיקרי הגימטרייות בראיות ברורות, שאין דבר זה מפסיד בידיעת הראייה, ואין חוששין לו; לפיכך לא דיקדקנו בו.

יא,ו  וכן כשייראה בדרך מן הדרכים חיסרון מעט מחשבון הראוי לאותה הדרך, בכוונה עשינו זה, לפי שיש כנגדו יתרון בדרך אחרת, עד שייצא הדבר לאמיתו בדרכים קרובים בלא חשבון ארוך--כדי שלא ייבהל האדם שאינו רגיל בדברים אלו, ברוב החשבונות שאין מועילין בראיית הירח.

יא,ז  העיקרים שצריך אדם לידע אותן תחילה לכל חשבונות האצטגנינות, בין לדרכי חשבון הראייה, בין לשאר דברים--אלו הן:  הגלגל, מוחלק בשלוש מאות ושישים מעלות; כל מזל ומזל שלושים מעלות, וההתחלה מתחילת מזל טלה.  וכל מעלה ומעלה, שישים חלקים; וכל חלק וחלק, שישים שנייות; וכל שנייה ושנייה, שישים שלישייות.  וכן תדקדק החשבון, ותחלק כל זמן שתרצה.

יא,ח  לפיכך אם יצא לך בחשבון שכוכב פלוני מקומו בגלגל בשבעים מעלות ושלושים חלקים וארבעים שנייות, תדע שכוכב זה הוא במזל תאומים בחצי מעלת אחת עשרה ממזל זה--לפי שמזל טלה שלושים מעלות, ומזל שור שלושים, נשאר עשר מעלות ומחצה ממזל תאומים, וארבעים שנייות מחצי המעלה האחרון.

יא,ט  וכן אם יצא מקומו בגלגל בשלוש מאות ועשרים מעלות, תדע שכוכב זה במזל דלי בעשרים מעלה בו.  ועל דרך זו, בכל המניינות; וסדר המזלות, כך הוא--טלה, שור, תאומים, סרטן, אריה, בתולה, מאזניים, עקרב, קשת, גדי, דלי, דגים.

יא,י  בכל החשבונות כולם, כשתקבץ שארית לשארית או כשתוסיף מניין על מניין, תקבץ כל מין עם מינו--השנייות עם השנייות, והחלקים עם החלקים, והמעלות עם המעלות.  וכל שיתקבץ מן השנייות שישים, תשים אותו חלק ותוסיף על החלקים; וכל שיתקבץ מן החלקים שישים, תשים אותו מעלה ותוסיף אותה על המעלות; וכשתקבץ המעלות, תשליך אותן שלוש מאות ושישים שלוש מאות ושישים, והנשאר משלוש מאות ושישים ולמטה, הוא שתופסין לחשבון.

יא,יא  בכל החשבונות כולן, כשתרצה לגרוע מניין ממניין--אם יהיה זה שגורעין אותו יתר על זה שגורעין ממנו אפילו בחלק אחד--תוסיף על זה שגורעין ממנו שלוש מאות ושישים מעלות, כדי שיהא אפשר לגרוע זה המניין ממנו.

יא,יב  כיצד:  הרי שהצריכך החשבון לגרוע מאתיים מעלות וחמישים חלקים וארבעים שנייות, סימן ר' נ' מ', ממאה מעלות ועשרים חלקים ושלושים שנייות, סימנן ק' כ' ל'--תוסיף על המאה שלוש מאות ושישים, יהיו המעלות ארבע מאות ושישים; ותתחיל לגרוע השנייות מן השנייות.  תבוא לגרוע ארבעים משלושים, אי אפשר; תרים חלק אחד מן עשרים החלקים, ותעשה אותו שישים שנייות, ותוסיף על השלושים, ונמצאו השנייות תשעים; תגרע מהם הארבעים, יישאר חמישים שנייות.  ותחזור לגרוע החמישים חלקים מתשעה עשר חלקים, שכבר הרימות מהם חלק אחד ועשיתו שנייות--ואי אפשר לגרוע חמישים מתשעה עשר; לפיכך תרים מעלה אחת מן המעלות, ותעשה אותה שישים חלקים, ותוסיף על התשעה עשר, ונמצאו החלקים תשעה ושבעים; תגרע מהן החמישים, יישאר תשעה ועשרים חלקים.  ותחזור לגרוע המאתיים מעלות מן ארבע מאות ותשע וחמישים מעלות, שכבר הרימות מעלה אחת ועשיתה חלקים; יישאר מאתיים ותשע וחמישים מעלות.  ונמצא השאר, סימנו רנ"ט כ"ט נ'.  ועל דרך זו, בכל גירעון וגירעון.

יא,יג  השמש והירח, [יג] וכן שאר השבעה כוכבים--מהלך כל אחד ואחד מהן בגלגל שלו, מהלך שווה:  אין בו לא קלות, ולא כבדות--אלא כמהלכו היום, כמו מהלכו אמש, כמו מהלכו למחר, כמו מהלכו בכל יום ויום.  וגלגלו של כל אחד מהם, אף על פי שהוא מקיף את העולם, אין הארץ באמצעו.

יא,יד  לפיכך אם תערוך מהלך כל אחד מהן לגלגל המקיף את העולם שהארץ באמצעו, שהוא גלגל המזלות--ישתנה הילוכו, ונמצא מהלכו ביום זה בגלגל המזלות פחות או יותר על מהלכו אמש או על מהלכו למחר.

יא,טו  המהלך השווה שמהלך הכוכב או השמש או הירח בגלגלו, הוא הנקרא אמצע המהלך; והמהלך שיהיה בגלגל המזלות שהוא פעמים יותר ופעמים חסר--הוא המהלך האמיתי, ובו יהיה מקום השמש או מקום הירח האמיתי.

יא,טז  כבר אמרנו שאלו הדרכים שאנו מבארים בהלכות אלו, אינן אלא לחשבון ראיית הירח בלבד; לפיכך עשינו העיקר שממנו מתחילין לעולם לחשבון זה, מתחילת ליל חמישי שיומו יום שלישי לחודש ניסן משנה זו--שהיא שנת שבע עשרה ממחזור ר"ס, שהיא שנת שמונה ושלושים ותשע מאות וארבעת אלפים ליצירה, שהיא שנת תשע ושמונים וארבע מאות ואלף לשטרות, שהיא שנת תשע ומאה ואלף לחורבן בית שני.  וזו השנה היא שאנו קוראים אותה, שנת העיקר בחשבון זה.

יא,יז  ולפי שהראייה לא תהיה אלא בארץ ישראל, כמו שביארנו, עשינו כל דרכי חשבון זה בנויים על עיר ירושלים, ולשאר המקומות הסובבין אותה בכמו שישה שבעה ימים--שבהם רואין את הירח תמיד, ובאים ומעידים בבית דין.  ומקום זה הוא נוטה מתחת הקו השווה המסבב באמצע העולם כנגד רוח צפונית, בכמו שתיים ושלושים מעלות--עד חמש ושלושים, ועד תשע ועשרים; וכן הוא נוטה מאמצע היישוב כנגד רוח מערב, בכמו ארבע ועשרים מעלות--עד שבע ועשרים, ועד אחת ועשרים.
 

הלכות קידוש החודש פרק יב

יב,א  מהלך השמש האמצעי ביום אחד שהוא ארבע ועשרים שעות, תשעה וחמישים חלקים ושמונה שנייות--סימנם נ"ט ח'.  נמצא מהלכה בעשרה ימים, תשע מעלות ואחד וחמישים חלקים ושלוש ועשרים שנייות--סימנם ט' נ"א כ"ג.  ונמצא מהלכה במאה יום, שמנה ותשעים מעלות ושלושה ושלושים חלקים ושלוש וחמישים שנייות--סימנם צ"ח ל"ג נ"ג.  ונמצא שארית מהלכה באלף יום, אחר שתשליך כל שלוש מאות ושישים מעלות כמו שביארנו, מאתיים וחמש ושישים מעלות ושמונה ושלושים חלקים וחמישים שנייות--סימנם רס"ה ל"ח נ'.

יב,ב  ונמצא שארית מהלכה בעשרת אלפים יום, מאה שש ושלושים מעלות ושמונה ועשרים חלקים ועשרים שנייות--סימנם קל"ו כ"ח כ'.

יב,ג  ועל הדרך הזה, תכפול ותוציא מהלכה לכל מניין שתרצה; וכן אם תרצה לעשות סימנין ידועים אצלך למהלכה לשני ימים, ולשלושה, ולארבעה, עד עשרה--תעשה.

יב,ד  וכן אם תרצה להיות לך סימנין ידועים מוכנין למהלכה לעשרים יום, ולשלושים, ולארבעים, עד מאה--תעשה; ודבר גלוי הוא וידוע, מאחר שידעת מהלך יום אחד.

יב,ה  וראוי הוא להיות מוכן וידוע אצלך, מהלך אמצע השמש לתשעה ועשרים יום; ולשלוש מאות וארבעה וחמישים יום, שהן ימי שנת הלבנה בזמן שחודשיה כסדרן--והיא הנקראת שנה סדורה:  שבזמן שיהיו לך אמצעייות אלו מוכנין, יהיה החשבון קל עליך לראיית הירח, לפי שתשעה ועשרים יום גמורים מליל הראייה עד ליל הראייה של חודש הבא; וכן בכל חודש וחודש אין פחות מתשעה ועשרים יום ולא יתר, שאין חפצנו בכל אלו החשבונות אלא לדעת הראייה בלבד.

יב,ו  וכן מליל הראייה של חודש זה עד ליל הראייה לאותו החודש לשנה הבאה, שנה סדורה או שנה ויום אחד; וכן בכל שנה ושנה.  ומהלך השמש האמצעי לתשעה ועשרים יום, שמונה ועשרים מעלות וחמישה ושלושים חלקים ושנייה אחת--סימנן כ"ח ל"ה א'; ומהלכה לשנה סדורה, שלוש מאות ושמונה וארבעים מעלות וחמישה וחמישים חלקים וחמש עשרה שנייות--סימנן שמ"ח נ"ה ט"ו.

יב,ז  [ב] נקודה אחת יש בגלגל השמש, וכן בשאר גלגלי השבעה כוכבים, בעת שיהיה הכוכב בה, יהיה גבוה מעל הארץ כל מאודו; ואותה הנקודה של גלגל השמש ושאר הכוכבים חוץ מן הירח, סובבת בשווה, ומהלכה בכל שבעים שנה בקירוב, מעלה אחת.  ונקודה זו, היא הנקראת גובה.

יב,ח  גובה השמש--מהלכו בכל עשרה ימים, שנייה אחת וחצי שנייה, שהיא שלושים שלישייות; נמצא מהלכו במאה יום, חמש עשרה שנייות, ומהלכו באלף יום, שני חלקים ושלושים שנייות; ומהלכו בעשרת אלפים יום, חמישה ועשרים חלקים.  ונמצא מהלכו לתשעה ועשרים יום, ארבע שנייות; ומהלכו בשנה סדורה, שלוש וחמישים שנייות.

יב,ט  כבר אמרנו שהעיקר שממנו ההתחלה בחשבון זה, הוא מתחילת ליל חמישי שיומו שלישי לחודש ניסן משנת שמונה ושלושים ותשע מאות וארבעת אלפים ליצירה.  ומקום השמש במהלכה האמצעי היה בעיקר הזה, בשבע מעלות ושלושה חלקים ושתיים ושלושים שנייות ממזל טלה--סימנן ז' ג' ל"ב; ומקום גובה השמש היה בעיקר זה, בשש ועשרים מעלות וחמישה וארבעים חלקים ושמונה שנייות ממזל תאומים--סימנם כ"ו מ"ה ח'.

יב,י  כשתרצה לידע מקום השמש במהלכה האמצעי בכל זמן שתרצה, תיקח מניין הימים שמתחילת יום העיקר עד היום שתרצה, ותוציא מהלכה האמצעי באותן הימים מן הסימנין שהודענו; ותוסיף הכול על העיקר, ותקבץ כל מין עם מינו.  והיוצא, הוא מקום השמש במהלכה האמצעי לאותו היום.

יב,יא  כיצד:  הרי שרצינו לידע מקום השמש האמצעי בתחילת ליל השבת שיומו ארבעה עשר יום לחודש תמוז משנה זו, שהיא שנת העיקר--מצינו מניין הימים מיום העיקר עד תחילת יום זה שאנו רוצים לידע מקום השמש בו, מאה יום; לקחנו אמצע מהלכה למאה יום, שהוא צ"ח ל"ג נ"ג, והוספנו על העיקר, שהוא ז' ג' ל"ב.  יצא מן החשבון, מאה וחמש מעלות ושבעה ושלושים חלקים וחמש ועשרים שנייות--סימנן ק"ה ל"ז כ"ה; ונמצא מקומה במהלך אמצעי בתחילת ליל זה, במזל סרטן בחמש עשרה מעלות בו ושבעה ושלושים חלקים ממעלת שש עשרה.

יב,יב  והאמצע שייצא בחשבון זה, פעמים יהיה בתחילת הלילה בשווה, או קודם שקיעת החמה בשעה, או אחר שקיעת החמה בשעה; ודבר זה לא תחוש לו בשמש בחשבון הראייה, שהרי אנו משלימים קירוב זה כשנחשב לאמצע הירח.

יב,יג  ועל הדרך הזאת תעשה תמיד לכל עת שתרצה, ואפילו אחר אלף שנים--שתקבץ כל השארית ותוסיף על העיקר, ייצא לך המקום האמצעי; וכן תעשה באמצע הירח, ובאמצע כל כוכב וכוכב--מאחר שתדע מהלכו ביום אחד כמה הוא, ותדע העיקר שממנו תתחיל, ותקבץ מהלכו לכל השנים והימים שתרצה ותוסיף על העיקר, וייצא לך מקומו במהלך אמצעי.  וכן תעשה בגובה השמש--תוסיף מהלכו באותם הימים או השנים על העיקר, ייצא לך מקום גובה השמש לאותו היום שתרצה.

יב,יד  וכן אם תרצה לעשות לך עיקר אחר שתתחיל ממנו חוץ מעיקר זה שהתחלנו ממנו בשנה זו, כדי שיהיה אותו עיקר בתחילת שנת מחזור ידוע, או בתחילת מאה מן המאות--הרשות בידך.  ואם תרצה להיות העיקר שתתחיל ממנו משנים שעברו קודם עיקר זה, או לאחר כמה שנים מעיקר זה--הדרך ידועה.

יב,טו  כיצד היא הדרך:  כבר ידעת מהלך השמש לשנה סדורה, ומהלכה לתשעה ועשרים יום, ומהלכה ליום אחד.  ודבר ידוע שהשנה שחודשיה שלמים, היא יתרה על הסדורה יום אחד; והשנה שחודשיה חסרין, היא חסרה מן הסדורה יום אחד.  והשנה המעוברת, אם היו חודשיה כסדרן, תהיה יתרה על השנה הסדורה שלושים יום; ואם היו חודשיה שלמים, היא יתרה על הסדורה אחד ושלושים יום; ואם היו חודשיה חסרין, היא יתרה על הסדורה תשעה ועשרים יום.

יב,טז  ומאחר שכל הדברים האלו ידועים, תוציא מהלך אמצע השמש לכל השנים והימים שתרצה, ותוסיף על העיקר שעשינו--ייצא לך אמצעה ליום שתרצה משנים הבאות, ותעשה אותו היום עיקר; או תגרע האמצע שהוצאת מן העיקר שעשינו, וייצא לך העיקר ליום שתרצה משנים שעברו, ותעשה אותו אמצע עיקר.  וכזה תעשה באמצע הירח ושאר הכוכבים, אם יהיו ידועים לך.  וכבר נתבאר לך מכלל דברינו, שכשם שתדע אמצע השמש לכל יום שתרצה מימים הבאים, כך תדע אמצעה לכל יום שתרצה מימים שעברו.
 

הלכות קידוש החודש פרק יג

יג,א  אם תרצה לידע מקום השמש האמיתי בכל יום שתרצה, תוציא תחילה מקומה האמצעי לאותו היום על הדרך שביארנו; ותוציא מקום גובה השמש, ותגרע מקום גובה השמש ממקום השמש האמצעי.  והנשאר, הוא הנקרא מסלול השמש.

יג,ב  ותראה כמה מעלות הוא מסלול השמש--אם יהיה המסלול פחות ממאה ושמונים מעלות, תגרע מנת המסלול ממקום השמש האמצעי; ואם יהיה המסלול יותר על מאה ושמונים מעלות עד שלוש מאות ושישים, תוסיף מנת המסלול על מקום השמש האמצעי.  ומה שיהיה אחר שתוסיף עליו או תגרע ממנו, הוא המקום האמיתי.

יג,ג  ודע שאם יהיה המסלול מאה ושמונים בשווה, או שלוש מאות ושישים בשווה--אין לו מנה, אלא יהיה המקום האמצעי הוא המקום האמיתי.

יג,ד  וכמה היא מנת המסלול:  אם יהיה המסלול עשר מעלות, תהיה מנתו עשרים חלקים; ואם יהיה עשרים מעלות, תהיה מנתו ארבעים חלקים; ואם יהיה שלושים מעלות, תהיה מנתו שמונה וחמישים חלקים; ואם יהיה ארבעים מעלות, תהיה מנתו מעלה אחת וחמישה עשר חלקים; ואם יהיה חמישים מעלות, תהיה מנתו מעלה אחת ותשעה ועשרים חלקים; ואם יהיה שישים מעלות, תהיה מנתו מעלה אחת ואחד וארבעים חלקים; ואם יהיה שבעים מעלות, תהיה מנתו מעלה אחת ואחד וחמישים חלקים; ואם יהיה שמונים מעלות, תהיה מנתו מעלה אחת ושבעה וחמישים חלקים; ואם יהיה תשעים מעלות, תהיה מנתו מעלה אחת ותשעה וחמישים חלקים; ואם יהיה מאה מעלות, תהיה מנתו מעלה אחת ושמונה וחמישים חלקים; ואם יהיה מאה ועשר, תהיה מנתו מעלה אחת ושלושה וחמישים חלקים; ואם יהיה מאה ועשרים, תהיה מנתו מעלה אחת וחמישה וארבעים חלקים; ואם יהיה מאה ושלושים, תהיה מנתו מעלה אחת ושלושה ושלושים חלקים; ואם יהיה מאה וארבעים, תהיה מנתו מעלה אחת ותשעה עשר חלקים; ואם יהיה מאה וחמישים, תהיה מנתו מעלה אחת וחלק אחד; ואם יהיה מאה ושישים, תהיה מנתו שניים וארבעים חלקים; ואם יהיה מאה ושבעים, תהיה מנתו אחד ועשרים חלקים; ואם יהיה מאה ושמונים בשווה, אין לו מנה כמו שביארנו, אלא מקום השמש האמצעי, הוא מקומה האמיתי.

יג,ה  היה המסלול יותר על מאה ושמונים מעלות--תגרע אותו משלוש מאות ושישים מעלות, ותדע מנתו.  כיצד:  הרי שהיה המסלול מאתיים מעלות, תגרע אותו משלוש מאות ושישים, יישאר מאה ושישים מעלות; וכבר הודענו שמנת מאה ושישים מעלות, שניים וארבעים חלקים--וכן מנת המאתיים, שניים וארבעים חלקים.

יג,ו  וכן אם היה המסלול שלוש מאות מעלות--תגרע אותו משלוש מאות ושישים, יישאר שישים; וכבר ידעת שמנת שישים מעלות, מעלה אחת ואחד וארבעים חלקים--וכן היא מנת השלוש מאות מעלות.  ועל דרך זו, בכל מניין ומניין.

יג,ז  הרי שהיה המסלול חמש ושישים מעלות--וכבר ידענו שמנת השישים, היא מעלה אחת ואחד וארבעים חלקים, ומנת השבעים, היא מעלה אחת ואחד וחמישים חלקים; נמצא בין שתי המנות עשרה חלקים, ולפי חשבון המעלות יהיה לכל מעלה חלק אחד--ויהיה מנת המסלול שהוא חמש ושישים, מעלה אחת ושישה וארבעים חלקים.

יג,ח  וכן אילו היה המסלול שבע ושישים, הייתה מנתו מעלה אחת ושמונה וארבעים חלק.  ועל דרך זו תעשה בכל מסלול שיהיה במניינו אחדים עם העשרות, בין בחשבון השמש בין בשאר חשבונות הירח.

יג,ט  כיצד:  הרי שרצינו לידע מקום השמש האמיתי בתחילת ליל השבת ארבעה עשר יום לחודש תמוז משנה זו--תוציא אמצע השמש תחילה לעת הזאת, וסימנו ק"ה ל"ז כ"ה כמו שביארנו; ותוציא מקום גובה השמש לעת הזאת, ייצא לך סימנו כ"ו מ"ה כ"ג.  ותגרע מקום הגובה מן האמצע, ייצא לך המסלול שמונה עשרה מעלות ושניים וחמישים חלקים ושתי שנייות--סימנם י"ח נ"ב ב'.  ואל תקפיד בכל מסלול על החלקים, אלא אם יהיו פחות משלושים אל תפנה אליהם; ואם היו שלושים או יותר, תחשוב אותם מעלה אחת, ותוסיף אותה על מניין מעלות המסלול.  לפיכך יהיה מסלול זה תשע עשרה מעלות, ותהיה מנתו על הדרך שביארנו שמונה ושלושים חלקים.

יג,י  ולפי שהמסלול הזה היה פחות ממאה ושמונים, תגרע המנה שהיא שמונה ושלושים חלקים מאמצע השמש, יישאר מאה וארבע מעלות ותשעה וחמישים חלקים וחמש ועשרים שנייות--סימנם ק"ד נ"ט כ"ה.  ונמצא מקום השמש האמיתי בתחילת ליל זה, במזל סרטן בחמש עשרה מעלות בו, פחות שנייות.  ואל תפנה אל השנייות כלל, לא במקום השמש, ולא במקום הירח, ולא בשאר חשבונות הראייה--אלא חקור על החלקים בלבד; ואם יהיו השנייות קרוב לשלושים, עשה אותם חלק והוסיפו על החלקים.

יג,יא  ומאחר שתדע מקום השמש בכל עת שתרצה, תדע יום התקופה האמיתי כל תקופה שתרצה, בין תקופות הבאות אחר עיקר זה שממנו התחלנו, בין תקופות שעברו משנים קדמונייות.
 

הלכות קידוש החודש פרק יד

יד,א  הירח, שני מהלכים אמצעיים יש לו--הירח עצמו מסבב בגלגל קטן שאינו מקיף את העולם, ומהלכו האמצעי באותו הגלגל הקטן נקרא אמצע המסלול; והגלגל הקטן עצמו מסבב בגלגל גדול המקיף את העולם, ומהלך אמצעי זה של גלגל הקטן באותו הגלגל הגדול המקיף את העולם הוא הנקרא אמצע הירח.

יד,ב  מהלך אמצע הירח ביום אחד, שלוש עשרה מעלות ועשרה חלקים וחמש ושלושים שנייות--סימנם י"ג י' ל"ה.  [ב] נמצא מהלכו בעשרה ימים, מאה ואחת ושלושים מעלות וחמישה וארבעים חלקים וחמישים שנייות--סימנם קל"א מ"ה נ'.  ונמצא מהלכו במאה יום, מאתיים ושבע ושלושים מעלות ושמונה ושלושים חלקים ושלוש ועשרים שנייות--סימנם רל"ז ל"ח כ"ג.  ונמצא שארית מהלכו באלף יום, מאתיים ושש עשרה מעלות ושלושה ועשרים חלקים וחמישים שנייות--סימנם רי"ו כ"ג נ'.  ונמצא שארית מהלכו בעשרת אלפים יום, שלוש מעלות ושמונה וחמישים חלקים ועשרים שנייות--סימנם ג' נ"ח כ'.  ונמצא שארית מהלכו בתשעה ועשרים יום, שתיים ועשרים מעלות ושישה חלקים ושש וחמישים שנייות--סימנם כ"ב ו' נ"ו.  ונמצא שארית מהלכו בשנה סדורה, שלוש מאות וארבע וארבעים מעלות ושישה ועשרים חלקים ושלוש וארבעים שנייות--סימן להם שמ"ד כ"ו מ"ג.  ועל דרך זו, תכפול לכל מניין ימים או שנים שתרצה.

יד,ג  ומהלך אמצע המסלול ביום אחד, שלוש עשרה מעלות ושלושה חלקים וארבע וחמישים שנייות--סימנם י"ג ג' נ"ד.  נמצא מהלכו בעשרה ימים, מאה ושלושים מעלות תשעה ושלושים חלקים בלא שנייות--סימנם ק"ל ל"ט.  ונמצא שארית מהלכו במאה יום, מאתיים ושש ועשרים מעלות ותשעה ועשרים חלקים ושלוש וחמישים שנייות--סימנם רכ"ו כ"ט נ"ג.  ונמצא שארית מהלכו באלף יום, מאה וארבע מעלות ושמונה וחמישים חלקים וחמישים שנייות--סימנם ק"ד נ"ח נ'.  ונמצא שארית מהלכו בעשרת אלפים יום, שלוש מאות ותשע ועשרים מעלות ושמונה וארבעים חלקים ועשרים שנייות--סימנם שכ"ט מ"ח כ'.  ונמצא שארית מהלכו בתשעה ועשרים יום, שמונה עשרה מעלות ושלושה וחמישים חלקים וארבע שנייות--סימנם י"ח נ"ג ד'.

יד,ד  ונמצא שארית מהלכו בשנה סדורה, שלוש מאות וחמש מעלות ושלוש עשרה שנייות בלא חלק--סימנם ש"ה י"ג.  מקום אמצע הירח היה בתחילת ליל חמישי שהוא העיקר לחשבונות אלו, במזל שור מעלה אחת וארבעה עשר חלקים וארבעים ושלוש שנייות--סימנם א' י"ד מ"ג.  ואמצע המסלול היה בעיקר זה, ארבע ושמונים מעלות ושמונה ועשרים חלקים ושתיים וארבעים שנייות--סימנם פ"ד כ"ח מ"ב.  מאחר שתדע מהלך אמצע הירח, והאמצע שהוא העיקר שעליו תוסיף, תדע מקום אמצע הירח בכל יום שתרצה, על דרך שעשית באמצע השמש; ואחר שתוציא אמצע הירח לתחילת הלילה שתרצה--התבונן בשמש, ודע באי זה מזל הוא.

יד,ה  אם הייתה השמש מחצי מזל דגים עד חצי מזל טלה, תניח אמצע הירח כמות שהוא; ואם תהיה השמש מחצי מזל טלה עד תחילת מזל תאומים, תוסיף על אמצע הירח חמישה עשר חלקים; ואם תהיה השמש מתחילת מזל תאומים עד תחילת מזל אריה, תוסיף על אמצע הירח שלושים חלקים; ואם תהיה השמש מתחילת מזל אריה עד חצי מזל בתולה, תוסיף על אמצע הירח חמישה עשר חלקים; ואם תהיה השמש מחצי מזל בתולה עד חצי מזל מאזניים, הנח אמצע הירח כמות שהוא; ואם תהיה השמש מחצי מאזניים עד תחילת מזל קשת, תגרע מאמצע הירח חמישה עשר חלקים; ואם תהיה השמש מתחילת מזל קשת עד תחילת מזל דלי, תגרע מאמצע הירח שלושים חלקים; ואם תהיה השמש מתחילת מזל דלי עד חצי דגים, תגרע מאמצע הירח חמישה עשר חלקים.

יד,ו  ומה שיהיה האמצע אחר שתוסיף עליו, או תגרע ממנו, או תניח אותו כמות שהוא--הוא אמצע הירח לאחר שקיעת החמה בכמו שליש שעה באותו הזמן שתוציא האמצע לו, וזה הוא הנקרא אמצע הירח לשעת הראייה.
 

הלכות קידוש החודש פרק טו

טו,א  אם תרצה לידע מקום הירח האמיתי בכל יום שתרצה, תוציא תחילה אמצע הירח לשעת הראייה לאותו הלילה שתרצה; וכן תוציא אמצע המסלול ואמצע השמש לאותו העת.  ותגרע אמצע השמש מאמצע הירח, והנשאר תכפול אותו--וזה הוא הנקרא מרחק הכפול.

טו,ב  וכבר הודענו שלא באנו בכל אלו החשבונות שעשינו בפרקים אלו, אלא לדעת ראיית הירח; ולעולם אי אפשר שיהיה מרחק זה הכפול בליל הראייה שייראה בה הירח, אלא מחמש מעלות עד שתיים ושישים מעלות--ואי אפשר שיוסיף על זה, ולא יגרע ממנו.

טו,ג  והואיל והדבר כן, התבונן במרחק זה הכפול--אם יהיה המרחק הכפול חמש מעלות או קרוב לחמש, אין חוששין לתוספת ולא תוסיף כלום; ואם יהיה המרחק הכפול משש מעלות עד אחת עשרה מעלות, תוסיף על אמצע המסלול מעלה אחת; ואם יהיה המרחק הכפול משתים עשרה מעלות עד שמונה עשרה מעלות, תוסיף על אמצע המסלול שתי מעלות; ואם יהיה המרחק הכפול מתשע עשרה מעלות עד ארבע ועשרים מעלות, תוסיף על אמצע המסלול שלוש מעלות; ואם יהיה המרחק הכפול מחמש ועשרים מעלות עד אחת ושלושים מעלות, תוסיף על אמצע המסלול ארבע מעלות; ואם יהיה המרחק הכפול משתיים ושלושים מעלות עד שמונה ושלושים מעלות, תוסיף על אמצע המסלול חמש מעלות; ואם יהיה המרחק הכפול מתשע ושלושים מעלות עד חמש וארבעים מעלות, תוסיף על אמצע המסלול שש מעלות; ואם יהיה המרחק הכפול משש וארבעים מעלות עד אחת וחמישים מעלות, תוסיף על אמצע המסלול שבע מעלות; ואם יהיה המרחק הכפול משתיים וחמישים מעלות עד תשע וחמישים מעלות, תוסיף על אמצע המסלול שמונה מעלות; ואם יהיה המרחק הכפול משישים מעלות עד שלוש ושישים מעלות, תוסיף על אמצע המסלול תשע מעלות.  ומה שיהיה אמצע המסלול אחר שתוסיף עליו מעלות אלו, הוא הנקרא מסלול הנכון.

טו,ד  ואחר כך תראה כמה מעלות הוא המסלול הנכון--אם היה פחות ממאה ושמונים מעלות, תגרע מנת המסלול הזה הנכון מאמצע הירח לשעת הראייה; ואם היה המסלול הנכון יותר על מאה ושמונים מעלות עד שלוש מאות ושישים, תוסיף מנת זה המסלול הנכון על אמצע הירח לשעת הראייה.  ומה שיהיה האמצע אחר שתוסיף עליו או תגרע ממנו, הוא מקום הירח האמיתי לשעת הראייה.

טו,ה  ודע שאם יהיה המסלול הנכון מאה ושמונים בשווה, או שלוש מאות ושישים בשווה, אין לו מנה--אלא יהיה מקום הירח האמצעי לשעת הראייה, הוא מקומו האמיתי.

טו,ו  וכמה היא מנת המסלול--אם יהיה המסלול הנכון עשר מעלות, תהיה מנתו חמישים חלקים; ואם יהיה המסלול הנכון עשרים מעלות, תהיה מנתו מעלה אחת ושמונה ושלושים חלקים; ואם יהיה שלושים, תהיה מנתו שתי מעלות וארבעה ועשרים חלקים; ואם יהיה ארבעים, תהיה מנתו שלוש מעלות ושישה חלקים; ואם יהיה חמישים, תהיה מנתו שלוש מעלות וארבעה וארבעים חלקים; ואם יהיה שישים, תהיה מנתו ארבע מעלות ושישה עשר חלקים; ואם יהיה שבעים, תהיה מנתו ארבע מעלות ואחד וארבעים חלקים; ואם יהיה שמונים, תהיה מנתו חמש מעלות; ואם יהיה תשעים, תהיה מנתו חמש מעלות וחמישה חלקים; ואם יהיה מאה, תהיה מנתו חמש מעלות ושמונה חלקים; ואם יהיה מאה ועשר, תהיה מנתו ארבע מעלות ותשעה וחמישים חלקים; ואם יהיה מאה ועשרים, תהיה מנתו ארבע מעלות וארבעים חלקים; ואם יהיה מאה ושלושים, תהיה מנתו ארבע מעלות ואחד עשר חלקים; ואם יהיה מאה וארבעים, תהיה מנתו שלוש מעלות ושלושה ושלושים חלקים; ואם יהיה מאה וחמישים, תהיה מנתו שתי מעלות ושמונה וארבעים חלקים; ואם יהיה מאה ושישים, תהיה מנתו מעלה אחת ושישה וחמישים חלקים; ואם יהיה מאה ושבעים, תהיה מנתו תשעה וחמישים חלקים; ואם יהיה מאה ושמונים בשווה, אין לו מנה כמו שאמרנו--אלא מקום הירח האמצעי, הוא המקום האמיתי.

טו,ז  ואם יהיה המסלול הנכון יתר על מאה ושמונים מעלות, תגרע אותו משלוש מאות ושישים, ותדע מנתו, כדרך שעשית במסלול השמש; וכן אם יהיו במניין המסלול אחדים עם העשרות, תיקח מן היתר שבין שתי המנות כפי האחדים--כדרך שביארנו במסלול השמש במנות שלו, כך תעשה במסלול הנכון במנות שלו.

טו,ח  כיצד:  הרי שרצינו לידע מקום הירח האמיתי בתחילת ליל ערב שבת שיומו שני לחודש אייר משנה זו שהיא שנת העיקר--ומניין הימים הגמורים מתחילת ליל העיקר עד תחילת ליל זה שאנו רוצים לידע מקום הירח האמיתי בו, תשעה ועשרים יום; תוציא אמצע השמש תחילה לליל זה, ייצא לך אמצעה חמש ושלושים מעלות ושמונה ושלושים חלקים ושלוש ושלושים שנייות--סימנם ל"ה ל"ח ל"ג; ותוציא אמצע הירח לשעת הראייה לעת זו, ייצא לך אמצעו שלוש וחמישים מעלות ושישה ושלושים חלקים ותשע ושלושים שנייות--סימנם נ"ג ל"ו ל"ט; ותוציא אמצע המסלול לעת זו, ייצא לך אמצעו מאה ושלוש מעלות ואחד ועשרים חלקים ושש וארבעים שנייות--סימנם ק"ג כ"א מ"ו; תגרע אמצע השמש מאמצע הירח, יישאר שבע עשרה מעלות ושמונה וחמישים חלקים ושש שנייות--וזה הוא המרחק; תכפול אותו, ייצא לך המרחק הכפול חמש ושלושים מעלות ושישה וחמישים חלקים ושתים עשרה שנייות--סימנם ל"ה נ"ו י"ב; לפיכך תוסיף על אמצע המסלול חמש מעלות, כמו שהודענו, וייצא לך המסלול הנכון, מאה ושמונה מעלות ואחד ועשרים חלקים, ואין מקפידין על החלקים במסלול, כדרך שביארנו בשמש.

טו,ט  ובאנו לחקור על מנת זה המסלול הנכון, שהוא מאה ושמונה--נמצאת מנה שלו חמש מעלות וחלק אחד; ולפי שהמסלול הנכון היה פחות ממאה ושמונים, תגרע המנה שהוא חמש מעלות וחלק אחד מן אמצע הירח; יישאר שמונה וארבעים מעלות וחמישה ושלושים חלקים ותשע ושלושים שנייות; תעשה השנייות חלק, ותוסיף על החלקים.  ונמצא מקום הירח האמיתי בשעה זו, במזל שור בשמונה עשרה מעלות ושישה ושלושים חלקים ממעלת תשע עשרה--סימנם י"ח ל"ו.  ועל הדרך הזה, תדע מקום הירח האמיתי בכל עת ראייה שתרצה, מתחילת שנה זו שהיא העיקר, עד סוף העולם.
 

הלכות קידוש החודש פרק טז

טז,א  העגולה שסובב בה הירח תמיד, היא נוטה מעל העגולה שסובבת בה השמש תמיד--חצייה נוטה לצפון, וחצייה נוטה לדרום; ושתי נקודות יש בה זו כנגד זו, שבהן פוגעות שתי העגולות זו בזו.  לפיכך כשיהיה הירח באחת משתיהן, נמצא סובב בעגולה של שמש כנגד השמש בשווה; ואם ייצא הירח מאחת משתי הנקודות, נמצא מהלך לצפון השמש או לדרומה.

טז,ב  הנקודה שממנה יתחיל הירח לנטות לצפון השמש, היא הנקראת ראש; והנקודה שממנה יתחיל הירח לנטות לדרום השמש, היא הנקראת זנב.  ומהלך שווה יש לזה הראש, שאין בו לא תוספת ולא גירעון; והוא הולך במזלות אחורנית מטלה לדגים לדלי, וכן הוא סובב תמיד.

טז,ג  [ב] מהלך הראש האמצעי ביום אחד, שלושה חלקים ואחת עשרה שנייות; נמצא מהלכו בעשרה ימים, אחד ושלושים חלקים ושבע וארבעים שנייות; ונמצא מהלכו במאה יום, חמש מעלות ושבעה עשר חלקים ושלוש וארבעים שנייות--סימנם ה' י"ז מ"ג; ונמצא מהלכו באלף יום, שתיים וחמישים מעלות ושבעה וחמישים חלקים ועשר שנייות--סימנם נ"ב נ"ז י'; ונמצא שארית מהלכו בעשרת אלפים יום, מאה ותשע ושישים מעלות ואחד ושלושים חלקים וארבעים שנייות--סימנם קס"ט ל"א מ'.  ונמצא מהלכו לתשעה ועשרים יום, מעלה אחת ושניים ושלושים חלקים ותשע שנייות--סימנם א' ל"ב ט'; ונמצא מהלכו לשנה סדורה, שמונה עשרה מעלות וארבעה וארבעים חלקים ושתיים וארבעים שנייות--סימנם י"ח מ"ד מ"ב.  ואמצע הראש בתחילת ליל חמישי שהוא העיקר, היה מאה ושמונים מעלות ושבעה וחמישים חלקים ושמונה ועשרים שנייות--סימנם ק"פ נ"ז כ"ח.

טז,ד  [ג] אם תרצה לידע מקום הראש בכל עת שתרצה--תוציא אמצעו לאותו העת כדרך שתוציא אמצע השמש ואמצע הירח, ותגרע האמצע משלוש מאות ושישים מעלות.  והנשאר, הוא מקום הראש באותה העת; וכנגדו, לעולם יהיה מקום הזנב.

טז,ה  [ד] כיצד:  הרי שרצינו לידע מקום הראש לתחילת ליל ערב שבת שיומו שני לחודש אייר משנה זו שהיא שנת העיקר--ומניין הימים הגמורים מתחילת ליל העיקר עד תחילת ליל זה שאנו רוצים לידע מקום הראש בו, תשעה ועשרים יום.

טז,ו  [ה] תוציא אמצע הראש לעת הזאת על הדרך שידעת, והוא שתוסיף מהלכו לתשעה ועשרים יום על העיקר; ייצא לך אמצע הראש מאה ושתיים ושמונים מעלות ותשעה ועשרים חלקים ושבע ושלושים שנייות--סימנם קפ"ב כ"ט ל"ז; תגרע אמצע זה משלוש מאות ושישים, יישאר לך מאה ושבע ושבעים מעלות ושלושים חלקים ושלוש ועשרים שנייות--סימנם קע"ז ל' כ"ג; וזה הוא מקום הראש, ואל תפנה אל השנייות.  נמצא מקום הראש, במזל בתולה בשבע ועשרים מעלות ושלושים חלקים; ומקום הזנב כנגדו, במזל דגים בשבע ועשרים מעלות ושלושים חלקים.

טז,ז  [ו] לעולם יהיה בין הראש ובין הזנב, חצי הגלגל בשווה; לפיכך כל מזל שתמצא בו מקום הראש, יהיה הזנב במזל שביעי ממנו בכמו מניין המעלות והחלקים בשווה--אם יהיה הראש בעשר מעלות במזל פלוני, יהיה הזנב בעשר מעלות ממזל שביעי ממנו.

טז,ח  [ז] ומאחר שתדע מקום הראש ומקום הזנב ומקום הירח האמיתי, התבונן בשלושתן--אם מצאת הירח עם הראש או עם הזנב במעלה אחת וחלק אחד, תדע שאין הירח נוטה לא לצפון השמש ולא לדרומה; ואם ראית מקום הירח לפני מקום הראש והוא הולך כנגד הזנב, תדע שהירח נוטה לצפון השמש; ואם היה הירח לפני מקום הזנב והרי הוא הולך כנגד הראש, תדע שהירח נוטה לדרום השמש.

טז,ט  [ח] הנטייה שנוטה הירח לצפון השמש או לדרומה, היא הנקראת רוחב הירח; ואם היה נוטה לצפון, נקרא רוחב צפוני, ואם היה נוטה לדרום, נקרא רוחב דרומי.  ואם היה הירח באחת משתי הנקודות--לא יהיה לו רוחב, כמו שביארנו.

טז,י  [ט] לעולם לא יהיה רוחב הירח יתר על חמש מעלות, בין בצפון בין בדרום; אלא כך הוא דרכו:  יתחיל מן הראש ויתרחק ממנו מעט מעט, והמרחק הולך ונוסף עד שיגיע לחמש מעלות; ויחזור ויתקרב מעט מעט, עד שלא יהיה לו רוחב כשיגיע לזנב; ויחזור ויתרחק מעט מעט, והמרחק נוסף עד שיגיע לחמש מעלות; ויחזור ויתקרב, עד שלא יהיה לו רוחב.

טז,יא  [י] אם תרצה לידע רוחב הירח כמה הוא בכל עת שתרצה, ואם צפוני הוא או דרומי--תוציא מקום הראש ומקום הירח האמיתי לאותה העת, ותגרע מקום הראש ממקום הירח האמיתי; והנשאר, הוא הנקרא מסלול הרוחב.  אם יהיה מסלול הרוחב ממעלה אחת עד מאה ושמונים, תדע שרוחב הירח צפוני; ואם היה המסלול יתר על מאה ושמונים, תדע שרוחב הירח דרומי; ואם היה מאה ושמונים בשווה או שלוש מאות ושישים בשווה, אין לירח רוחב כלל.  ותחזור ותראה מנת מסלול הרוחב כמה היא, והוא שיעור נטייתו לצפון או לדרום; והוא הנקרא רוחב הירח הדרומי או הצפוני, כמו שביארנו.

טז,יב  [יא] וכמה היא מנת מסלול הרוחב--אם יהיה מסלול הרוחב עשר מעלות, תהיה מנתו שניים וחמישים חלקים; ואם יהיה המסלול הזה עשרים מעלות, תהיה מנתו מעלה אחת ושלושה וארבעים חלקים; ואם יהיה המסלול שלושים, תהיה מנתו שתי מעלות ושלושים חלקים; ואם יהיה המסלול ארבעים, תהיה מנתו שלוש מעלות ושלושה עשר חלקים; ואם יהיה המסלול חמישים מעלות, תהיה מנתו שלוש מעלות וחמישים חלקים; ואם יהיה המסלול שישים, תהיה מנתו ארבע מעלות ועשרים חלקים; ואם יהיה המסלול שבעים, תהיה מנתו ארבע מעלות ושניים וארבעים חלקים; ואם יהיה המסלול שמונים, תהיה מנתו ארבע מעלות וחמישה וחמישים חלקים; ואם יהיה המסלול תשעים, תהיה מנתו חמש מעלות.

טז,יג  [יב] ואם יהיו אחדים עם העשרות--תיקח הראוי להם לפי היתר שבין שתי המנות, כמו שעשית במסלול השמש ובמסלול הירח.  כיצד:  הרי שהיה מסלול הרוחב שלוש וחמישים מעלות--וכבר ידעת שאילו היה המסלול חמישים, הייתה מנתו שלוש מעלות וחמישים חלקים, ואילו היה המסלול שישים, הייתה מנתו ארבע מעלות ועשרים חלקים; נמצא היתר בין שתי המנות, שלושים חלקים, שלושה חלקים, לכל מעלה; ונמצא לפי חשבון מסלול זה שהוא שלוש וחמישים, מנתו שלוש מעלות ותשעה וחמישים חלקים.  ועל דרך זו, תעשה בכל מניין ומניין.

טז,יד  [יג] מאחר שתדע מנתו של מסלול הרוחב עד תשעים כמו שהודענוך, תדע מנות של כל מניינות המסלול:  שאם יהיה המסלול יתר על תשעים עד מאה ושמונים--תגרע המסלול ממאה ושמונים, והנשאר תדע בו המנה.

טז,טו  [יד] וכן אם היה המסלול יתר ממאה ושמונים עד מאתיים ושבעים--תגרע ממנו מאה ושמונים, והנשאר תדע בו המנה.

טז,טז  [טו] ואם היה המסלול יתר על מאתיים ושבעים עד שלוש מאות ושישים--תגרע אותו משלוש מאות ושישים, והנשאר תדע בו המנה.

טז,יז  [טז] כיצד:  הרי שהיה המסלול מאה וחמישים--תגרע אותו ממאה ושמונים, נשאר שלושים.  וכבר ידעת שמנת שלושים, שתי מעלות ושלושים חלקים; וכך תהיה מנת מאה וחמישים, שתי מעלות ושלושים חלקים.

טז,יח  [יז] הרי שהיה המסלול מאתיים--תגרע ממנו מאה ושמונים, יישאר עשרים.  וכבר ידעת שמנת עשרים, היא מעלה אחת ושלושה וארבעים חלקים; וכך תהיה מנת מאתיים, תהיה מעלה אחת ושלושה וארבעים חלקים.

טז,יט  [יח] הרי שהיה המסלול שלוש מאות--תגרע אותו משלוש מאות ושישים, נשאר שישים.  וכבר ידעת שמנת שישים, ארבע מעלות ועשרים חלקים; וכך היא מנת שלוש מאות, ארבע מעלות ועשרים חלקים.  ועל דרך זו, בכל המניינות.

טז,כ  [יט] הרי שרצינו לידע רוחב הירח כמה הוא, ובאיזה רוח הוא אם צפוני ואם דרומי, בתחילת ליל ערב שבת שני לחודש אייר משנה זו:  וכבר ידעת שמקום הירח האמיתי, היה בליל זה בשמונה עשרה מעלות וארבעים חלקים ממזל שור--סימנו י"ח מ'; ומקום הראש היה באותה העת, בשבע ועשרים מעלות ושלושים חלקים ממזל בתולה--סימנו כ"ז ל'.  תגרע מקום הראש ממקום הירח, ייצא לך מסלול הרוחב מאתיים אחת ושלושים מעלות ועשרה חלקים--סימנו רל"א י'--לפי שאין משגיחין על החלקים, בכל מסלול.  ונמצאת המנה של מסלול זה בדרכים שביארנו בפרק זה, שלוש מעלות ושלושה וחמישים חלקים; וזה הוא רוחב הירח בתחילת ליל זה, והוא דרומי--שהרי המסלול יתר על מאה ושמונים.
 

הלכות קידוש החודש פרק יז

יז,א  כל הדברים שהקדמנו כדי שיהיו עתידים ומוכנים לידיעת הראייה, וכשתרצה לדעת זאת, תתחיל ותחשב ותוציא מקום השמש האמיתי ומקום הירח האמיתי ומקום הראש לשעת הראייה, ותגרע מקום השמש האמיתי ממקום הירח האמיתי; והנשאר, הוא הנקרא אורך ראשון.

יז,ב  ומאחר שתדע מקום הראש ומקום הירח, תדע רוחב הירח כמה הוא, ואם הוא רוחב צפוני או דרומי; והוא הנקרא רוחב ראשון.  והיזהר באורך הזה הראשון וברוחב הראשון, ויהיו שניהם מוכנים לפניך.

יז,ג  והתבונן באורך זה הראשון:  אם יצא לך תשע מעלות בשווה או פחות--תדע בוודאי שאי אפשר לעולם שייראה הירח באותו הלילה בכל ארץ ישראל, ואין אתה צריך חשבון אחר; ואם יהיה האורך הראשון יתר על חמש עשרה מעלות--תדע בוודאי שהירח ייראה בכל ארץ ישראל, ואין אתה צריך לחשבון אחר; ואם יהיה האורך הראשון מתשע מעלות ועד חמש עשרה--תצטרך לדרוש ולחקור בחשבונות הראייה, עד שתדע אם ייראה או לא ייראה.

יז,ד  במה דברים אמורים, בשהיה מקום הירח האמיתי מתחילת מזל גדי עד סוף מזל תאומים.  אבל אם היה מקום הירח מתחילת מזל סרטן עד סוף מזל קשת, ויהיה האורך הראשון עשר מעלות בשווה או פחות--תדע שאין הירח נראה כלל באותו הלילה בכל ארץ ישראל; ואם היה האורך הראשון יתר על ארבע ועשרים מעלות, ודאי ייראה בכל גבול ישראל; אם יהיה האורך הראשון מעשר מעלות עד ארבע ועשרים--תצטרך לדרוש ולחקור בחשבונות הראייה, עד שתדע אם ייראה או לא ייראה.

יז,ה  ואלו הן חשבונות הראייה:  התבונן וראה הירח באיזה מזל הוא--אם יהיה במזל טלה, תגרע מן האורך הראשון תשעה וחמישים חלקים; ואם יהיה במזל שור, תגרע מן האורך מעלה אחת; ואם יהיה במזל תאומים, תגרע מן האורך שמונה וחמישים חלקים; ואם יהיה במזל סרטן, תגרע מן האורך שניים וחמישים חלקים; ואם יהיה במזל אריה, תגרע מן האורך שלושה וארבעים חלקים; ואם יהיה במזל בתולה, תגרע מן האורך שבעה ושלושים חלקים; ואם יהיה במזל מאזניים, תגרע מן האורך ארבעה ושלושים חלקים; ואם יהיה במזל עקרב, תגרע מן האורך ארבעה ושלושים חלקים; ואם יהיה במזל קשת, תגרע מן האורך שישה ושלושים חלקים; ואם יהיה במזל גדי, תגרע מן האורך ארבעה וארבעים חלקים; ואם יהיה במזל דלי, תגרע מן האורך שלושה וחמישים חלקים; ואם יהיה במזל דגים, תגרע מן האורך שמונה וחמישים חלקים.  והנשאר מן האורך אחר שתגרע ממנו אלו החלקים, הוא הנקרא אורך שני.

יז,ו  ולמה גורעין חלקים אלו, לפי שמקום הירח האמיתי אינו המקום שייראה בו, אלא שינוי יש ביניהם באורך וברוחב, והוא הנקרא שינוי המראה; ושינוי מראה האורך בשעת הראייה, לעולם גורעין אותו מן האורך כמו שאמרנו.

יז,ז  אבל שינוי מראה הרוחב--אם היה רוחב הירח צפוני, גורעין חלקים של שינוי מראה הרוחב מן הרוחב הראשון; ואם היה רוחב הירח דרומי, מוסיפין החלקים של שינוי מראה הרוחב על הרוחב הראשון.  ומה שיהיה הרוחב הראשון אחר שמוסיפין עליו או גורעין ממנו אותם החלקים, הוא הנקרא רוחב שני.

יז,ח  וכמה הם החלקים שמוסיפין או גורעין אותן--אם יהיה הירח במזל טלה, תשעה חלקים; ואם יהיה במזל שור, עשרה חלקים; ואם יהיה במזל תאומים, שישה עשר חלקים; ואם יהיה במזל סרטן, שבעה ועשרים חלקים; ואם יהיה במזל אריה, שמונה ושלושים חלקים; ואם יהיה במזל בתולה, ארבעה וארבעים חלקים; ואם יהיה במזל מאזניים, שישה וארבעים חלקים; ואם יהיה במזל עקרב, חמישה וארבעים חלקים; ואם יהיה במזל קשת, ארבעה וארבעים חלקים; ואם יהיה במזל גדי, שישה ושלושים חלקים; ואם יהיה במזל דלי, שבעה ועשרים חלקים; ואם יהיה במזל דגים, שנים עשר חלקים.

יז,ט  ומאחר שתדע חלקים אלו, תגרע אותן מן הרוחב הראשון או תוסיף אותן עליו, כמו שהודענוך; וייצא לך, הרוחב השני.  וכבר ידעת אם הוא צפוני או דרומי, ותדע כמה מעלות וכמה חלקים נעשה זה הרוחב השני; ותכין אותו לפניך, ויהיה עתיד.

יז,י  ואחר כך תחזור ותיקח מן הרוחב השני הזה מקצתו, מפני שהירח נלוז מעט במעגלו.  וכמה הוא המקצת שתיקח ממנו:  אם יהיה מקום הירח מתחילת מזל טלה עד עשרים מעלה ממנו, או מתחילת מזל מאזניים עד עשרים מעלה ממנו--תיקח מן הרוחב השני שני חומשיו; ואם יהיה הירח מעשרים ממזל טלה עד עשר מעלות ממזל שור, או מעשרים ממזל מאזניים עד עשר מעלות ממזל עקרב--תיקח מן הרוחב השני שלישיתו; ואם יהיה הירח מעשר מעלות ממזל שור עד עשרים ממנו, או מעשר מעלות ממזל עקרב עד עשרים ממנו--תיקח מן הרוחב השני רביעיתו; ואם יהיה הירח מעשרים מעלות ממזל שור עד סופו, או מעשרים ממזל עקרב עד סופו--תיקח מן הרוחב השני חמישיתו; ואם יהיה הירח מתחילת מזל תאומים עד עשר מעלות ממנו, או מתחילת מזל קשת עד עשר מעלות ממנו--תיקח מן הרוחב השני שתותו; ואם יהיה הירח מעשר מעלות ממזל תאומים עד עשרים ממנו, או מעשר ממזל קשת עד עשרים ממנו--תיקח מן הרוחב השני חצי שתותו; ואם יהיה מקום הירח מעשרים ממזל תאומים עד חמש ועשרים ממנו, או מעשרים ממזל קשת עד חמש ועשרים ממנו--תיקח מן הרוחב השני רביע שתותו; ואם יהיה מקום הירח מחמש ועשרים ממזל תאומים עד חמש מעלות ממזל סרטן, או מחמש ועשרים ממזל קשת עד חמש מעלות ממזל גדי--לא תיקח כלום, לפי שאין כאן נליזת מעגל; ואם יהיה הירח מחמש ממזל סרטן עד עשר ממנו, או מחמש ממזל גדי עד עשר ממנו--תיקח מן הרוחב השני רביע שתותו; ואם יהיה מקום הירח מעשר ממזל סרטן עד עשרים ממנו, או מעשר ממזל גדי עד עשרים ממנו--תיקח מן הרוחב השני חצי שתותו; ואם יהיה מקום הירח מעשרים ממזל סרטן עד סופו, או מעשרים ממזל גדי עד סופו--תיקח מן הרוחב השני שתותו; ואם יהיה הירח מתחילת מזל אריה עד עשר מעלות ממנו, או מתחילת מזל דלי עד עשר מעלות ממנו--תיקח מן הרוחב השני חמישיתו; ואם יהיה הירח מעשר מעלות ממזל אריה עד עשרים ממנו, או מעשר ממזל דלי עד עשרים ממנו--תיקח מן הרוחב השני רביעיתו; ואם יהיה הירח מעשרים ממזל אריה עד עשר ממזל בתולה, או מעשרים ממזל דלי עד עשר מעלות ממזל דגים--תיקח מן הרוחב השני שלישיתו; ואם יהיה הירח מעשר ממזל בתולה עד סופו, או מעשר ממזל דגים עד סופו--תיקח מן הרוחב השני שני חומשיו.  וזאת המקצת שתיקח מן הרוחב השני, היא הנקראת מעגל הירח.

יז,יא  ואחר כך תחזור ותתבונן ברוחב הירח, ותראה אם היה צפוני או דרומי--אם היה צפוני, תגרע מעגל הירח הזה מן האורך השני; ואם היה רוחב הירח דרומי, תוסיף המעגל הזה על האורך השני.  במה דברים אמורים, בשהיה מקום הירח מתחילת מזל גדי עד סוף מזל תאומים.  אבל אם היה הירח מתחילת מזל סרטן עד סוף מזל קשת, יהיה הדבר היפך--שאם יהיה רוחב הירח צפוני, תוסיף המעגל על האורך השני; ואם יהיה רוחב הירח דרומי, תגרע המעגל מן האורך השני.  ומה שיהיה האורך השני אחר שתוסיף עליו או תגרע ממנו, הוא הנקרא אורך שלישי.  ודע שאם לא יהיה שם נליזת מעגל, ולא נתן החשבון לקחת מן הרוחב השני כלום--יהיה האורך השני עצמו, הוא האורך השלישי בלא פחות ולא יתר.

יז,יב  ואחר כך תחזור ותראה האורך השלישי הזה, והוא המעלות שבין הירח והשמש--באיזה מזל הוא:  אם יהיה במזל דגים או במזל טלה, תוסיף על האורך השלישי שתותו; ואם יהיה האורך במזל דלי או במזל שור, תוסיף על האורך השלישי חמישיתו; ואם יהיה האורך במזל גדי או במזל תאומים, תוסיף על האורך השלישי שתותו; ואם יהיה האורך במזל קשת או במזל סרטן, תניח האורך השלישי כמות שהוא, ולא תוסיף עליו, ולא תגרע ממנו; ואם היה האורך במזל עקרב או במזל אריה, תגרע מן האורך השלישי חמישיתו; ואם יהיה האורך במזל מאזניים או במזל בתולה, תגרע מן האורך השלישי שלישיתו.  ומה שיהיה האורך השלישי אחר שתוסיף עליו, או תגרע ממנו, או תניח אותו כמות שהוא--הוא הנקרא אורך רביעי.  ואחר כך תחזור אצל רוחב הירח הראשון, ותיקח ממנו שני שלישיו לעולם--וזה הוא הנקרא מנת גובה המדינה.  ותתבונן ותראה--אם יהיה רוחב הירח צפוני, תוסיף מנת גובה המדינה על האורך הרביעי; ואם יהיה רוחב הירח דרומי, תגרע מנת גובה המדינה מן האורך הרביעי.  ומה שיהיה האורך הרביעי אחר שגורעין ממנו, או מוסיפין עליו--הוא הנקרא קשת הראייה.

יז,יג  כיצד:  הרי שבאנו לחקור אם ייראה הירח בליל ערב שבת שני לחודש אייר משנה זו או לא ייראה--תוציא מקום השמש האמיתי ומקום הירח האמיתי ורוחב הירח לשעה זו כמו שהודענוך.  ייצא לך מקום השמש האמיתי, בשבע מעלות ותשעה חלקים ממזל שור--סימנו ז' ט'; וייצא לך מקום הירח האמיתי, בשמונה עשרה מעלות ושישה ושלושים חלקים ממזל שור--סימנו י"ח ל"ו; וייצא לך רוחב הירח, ברוח דרום שלוש מעלות ושלושה וחמישים חלקים--סימנו ג' נ"ג, וזה הוא הרוחב הראשון; ותגרע מקום השמש ממקום הירח, יישאר אחת עשרה מעלות ושבעה ועשרים חלקים--סימנו י"א כ"ז, וזה הוא האורך הראשון; ולפי שהיה הירח במזל שור, יהיה שינוי מראה האורך מעלה אחת, וראוי לגרוע אותה מן האורך הראשון; ייצא לך האורך השני, עשר מעלות ושבעה ועשרים חלקים--סימנו י' כ"ז; וכן יהיה שינוי מראה הרוחב, עשרה חלקים, ולפי שרוחב הירח היה דרומי, ראוי להוסיף עליו שינוי המראה שהוא עשרה חלקים; ייצא לך הרוחב השני, ארבע מעלות ושלושה חלקים--סימנו ד' ג'; ולפי שהיה הירח בשמונה עשרה מעלות ממזל שור, ראוי ליקח מן הרוחב השני רביעיתו, והוא הנקרא מעגל הירח; ייצא לך מעגל הירח לעת זו, מעלה אחת וחלק אחד, לפי שאין מדקדקין בשנייות.

יז,יד  ולפי שרוחב הירח דרומי, ומקום הירח האמיתי בין ראש גדי וראש סרטן--ראוי להוסיף המעגל על האורך השני; ייצא לך האורך השלישי, אחת עשרה מעלות ושמונה ועשרים חלקים--סימנו י"א כ"ח; ולפי שהאורך הזה במזל שור, ראוי להוסיף על האורך השלישי חמישיתו, שהוא שתי מעלות ושמונה עשר חלקים; וייצא לך האורך הרביעי, שלוש עשרה מעלות ושישה וארבעים חלקים--סימנו י"ג מ"ו; וחזרנו אצל הרוחב הראשון, ולקחנו שני שלישיו--ייצא מנת גובה המדינה, והוא שתי מעלות וחמישה ושלושים חלקים; ולפי שהיה הרוחב דרומי, ראוי לגרוע מנת גובה המדינה מן האורך הרביעי; יישאר לך אחת עשרה מעלות ואחד עשר חלקים--סימנו י"א י"א.  וזו היא, קשת הראייה בלילה הזה.  ועל דרך זו, תעשה ותדע קשת הראייה כמה מעלות וכמה חלקים יש בה, בכל ליל ראייה שתרצה, לעולם.

יז,טו  ואחר שתצא קשת זו, תבין בה, ודע שאם תהיה קשת הראייה תשע מעלות או פחות, אי אפשר שייראה בכל ארץ ישראל; ואם תהיה קשת הראייה יתר על ארבע עשרה מעלות, אי אפשר שלא ייראה ויהיה גלוי לכל ארץ ישראל.

יז,טז  ואם תהיה קשת הראייה מתחילת מעלה עשירית עד סוף מעלת ארבע עשרה--תערוך קשת הראייה אל האורך הראשון, ותדע אם ייראה הירח או לא ייראה, מן הקיצין שיש לו; והן הנקראין קיצי הראייה.

יז,יז  ואלו הן קיצי הראייה:  אם תהיה קשת הראייה מיתר על תשע מעלות עד סוף עשר מעלות, או יתר על עשר, ויהיה האורך הראשון שלוש עשרה מעלות, או יותר--ודאי ייראה; ואם תהיה הקשת פחות מזה, או יהיה האורך פחות מזה--לא ייראה.

יז,יח  ואם תהיה קשת הראייה מיתר על עשר מעלות עד סוף אחת עשרה מעלות, או יתר על אחת עשרה, ויהיה האורך הראשון שתים עשרה מעלות, או יותר--ודאי ייראה; ואם תהיה הקשת פחות מזה, או יהיה האורך פחות מזה--לא ייראה.

יז,יט  ואם תהיה קשת הראייה מיתר על אחת עשרה מעלות עד סוף שתים עשרה מעלות, או יתר על שתים עשרה, והיה האורך הראשון אחת עשרה מעלות, או יותר--ודאי ייראה; ואם תהיה הקשת פחות מזה, או יהיה האורך פחות מזה--לא ייראה.

יז,כ  ואם תהיה קשת הראייה מיתר על שתים עשרה מעלות עד סוף שלוש עשרה מעלות, או יתר על שלוש עשרה, ויהיה האורך הראשון עשר מעלות, או יותר--ודאי ייראה; ואם תהיה הקשת פחות מזה, או יהיה האורך פחות מזה--לא ייראה.

יז,כא  ואם תהיה קשת הראייה מיתר על שלוש עשרה מעלות עד סוף ארבע עשרה מעלות, או יתר על ארבע עשרה, ויהיה האורך הראשון תשע מעלות, או יותר--ודאי ייראה; ואם תהיה הקשת פחות מזה, או יהיה האורך פחות מזה--לא ייראה.  ועד כאן, סוף הקיצין.

יז,כב  כיצד:  באנו להתבונן בקשת הראייה של ליל ערב שבת שני לחודש אייר משנה זו--יצא לנו בחשבון קשת הראייה, אחת עשרה מעלות ואחד עשר חלקים, כמו שידעת; ולפי שהייתה קשת הראייה בין עשר עד ארבע עשרה, ערכנו אותה אל האורך הראשון; וכבר ידעת שהאורך היה בליל זה, אחת עשרה מעלות ושבעה ועשרים חלקים.  ולפי שהייתה קשת הראייה יתר על אחת עשרה מעלות, והיה האורך הראשון יתר על אחת עשרה--ייוודע שוודאי ייראה בליל זה, לפי הקיצין הקצובות.  וכן תעשה בכל קשת וקשת, עם האורך הראשון שלה.

יז,כג  וכבר ראית מן המעשים האלו כמה חשבונות יש בו, וכמה תוספות, וכמה גירועין--אחר שיגענו הרבה, עד שהמצינו דרכים קרובים שאין בחשבונם עומק גדול:  שהירח, עקלקלות גדולות יש במעגלותיו; ולפיכך אמרו חכמים, "שמש, ידע מבואו" (תהילים קד,יט), ירח, לא ידע מבואו.  ואמרו חכמים, פעמים בא בארוכה, פעמים בא בקצרה--כמו שתראה מחשבונות אלו, שפעמים תוסיף ופעמים תגרע, עד שתצא קשת הראייה; ופעמים תהיה קשת הראייה ארוכה ופעמים קצרה, כמו שביארנו.

יז,כד  וטעם כל אלו החשבונות, ומפני מה מוסיפים מניין זה, ומפני מה גורעין, והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים, והראיה על כל דבר ודבר--היא חכמת התקופות והגימטרייות, שחיברו בה חכמי יוון ספרים הרבה, והם, המצויים עכשיו ביד החכמים; אבל הספרים שחיברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר, לא הגיעו אלינו.  ומאחר שכל אלו הדברים, בראיות ברורות הם, שאין בהם דופי, ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם--אין חוששין למחבר, בין שחיברו אותם נביאים בין שחיברו אותם גויים:  שכל דבר שנתגלה טעמו, ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהם דופי--אין סומכין על זה האיש שאמרו, או שלימדו; אלא על הראיה שנתגלתה, והטעם שנודע.
 

הלכות קידוש החודש פרק יח

יח,א  דבר ידוע וברור, שאם יוציא לך החשבון שהירח ייראה בלילה--אפשר שייראה, ואפשר שלא ייראה מפני העבים שמכסין אותו; או מפני המקום שהוא גיא, או שהיה הר גבוה כנגד רוח מערב לאנשי אותו המקום שנמצאו כאילו הן יושבין בגיא:  שהירח לא ייראה למי שהוא במקום נמוך, אפילו היה גדול, וייראה למי שהוא עומד בראש הר גבוה ותלול, אף על פי שהירח קטן ביותר; וכן ייראה למי ששוכן על שפת הים, או למי שמהלך בספינה בים הגדול, אף על פי שהוא קטן ביותר.

יח,ב  וכן בימות הגשמים, אם יהיה צח, ייראה הירח יותר ממה שייראה בימות החמה:  לפי שבימות הגשמים, אם יהיה צח, יהיה האוויר זך הרבה וייראה הרקיע בטוהר יותר, מפני שאין שם אבק שיתערב באוויר.  אבל בימות החמה, יהיה האוויר כאילו הוא מעושן מפני האבק, ולא ייראה הירח הקטן.

יח,ג  וכל זמן שתמצא קשת הראייה והאורך הראשון שתערוך לה עם שני הקיצין שלהם בצמצום--יהיה הירח קטן ביותר, ולא ייראה אלא במקום גבוה ביותר.  ואם תמצא קשת הראייה והאורך הראשון ארוכין הרבה, והוסיפו על סוף הקיצים שלהן מעלות--ייראה הירח גדול; ולפי אורך הקשת והאורך הראשון יהיה גודלו, וגלייתו לכול.

יח,ד  לפיכך ראוי לבית דין לשום שני דברים אלו בליבם--שהן זמן הראייה, ומקומה; ושואלין את העדים, באיזה מקום ראיתם:  שאם הייתה קשת הראייה קצרה, וייתן החשבון שייראה בצמצום, כגון שהייתה קשת הראייה תשע מעלות וחמישה חלקים, והיה האורך הראשון שלוש עשרה מעלות בשווה, ובאו עדים שראוהו--אם היה בימות החמה, או שהיה במקום נמוך--חוששין להן, ובודקין אותן הרבה; ואם היה בימות הגשמים, או במקום גבוה ביותר--ודאי ייראה, אם לא יהיו שם עבים המבדילין.

יח,ה  עדים שראו את החודש בזמנו ובאו והעידו, וקיבלום בית דין וקידשו את החודש הזה הראשון, ומנו תשעה ועשרים יום מן היום המקודש, וליל שלושים לא נראה הירח--מפני שאי אפשר לו להיראות, או מפני שכיסוהו עבים; והרי בית דין מצפין לו כל יום שלושים כמו שביארנו, ולא באו עדים, ועיברו את החודש, ונמצא יום ראש החודש השני יום אחד ושלושים כמו שביארנו.

יח,ו  והתחילו למנות תשעה ועשרים יום מן יום ראש החודש השני, וליל שלושים לא נראה הירח--אם תאמר שכך מעברין ראש חודש זה ועושין אותו שלושים, וקובעין ראש החודש השלישי יום אחד ושלושים:  כך אפשר שלא ייראה הירח בליל שלושים, גם מחודש זה--ונמצאו מעברין והולכין ועושין חודשים שלושים אחר שלושים, כל השנה כולה; ונמצא בחודש אחרון, אפשר שייראה הירח בליל חמישה ועשרים בו, או בליל שישה ועשרים--ואין לך דבר שחוק והפסד, יותר מזה.

יח,ז  ואל תאמר שהדבר הזה, דבר שאינו מצוי הוא שלא ייראה הירח בכל השנה; אלא דבר קרוב הוא, הרבה, ופעמים רבות יארע זה וכיוצא בו, במדינות שזמן הגשמים שם ארוך והעבים רבים:  שאין אנו אומרין שלא ייראה הירח בכל השנה, אלא שלא ייראה בתחילת החודשים; וייראה אחר כך בימים.  פעמים, לא ייראה מפני שאי אפשר לו שייראה; וחודשים שאפשר שייראה בהם, לא ייראה בהם מפני העבים, או מפני שהיה קטן ביותר, ולא נתכוון אדם לראותו.

יח,ח  אלא הקבלה שביד החכמים, איש מפי איש מפי משה רבנו, כך היא:  שבזמן שלא ייראה הירח בתחילת החודשים חודש אחר חודש, בית דין קובעין חודש מעובר משלושים יום, וחודש חסר מתשעה ועשרים יום.  וכן מחשבין, וקובעין חודש מעובר וחודש חסר--בקביעה לא בקידוש, שאין מקדשין אלא על הראייה.  ופעמים עושין מלא אחר מלא, או חסר אחר חסר, כמו שייראה להם מן החשבון.

יח,ט  ומתכוונין לעולם בחשבונם, שאם ייראה הירח בחודש הבא, ייראה בזמנו או בליל עיבורו, לא שייראה קודם זמנו, שהוא ליל שמונה ועשרים.  ובחשבונות הראייה האלו שביארנו, יתבאר לך ותדע מתיי אפשר שייראה ומתיי אי אפשר שייראה; ועל זה סומכין ומעברין חודש אחר חודש, או עושין חודש חסר אחר חודש חסר.  ולעולם אין פוחתין מארבעה חודשים המעוברין בשנה, ולא מוסיפין על שמונה חודשים המעוברין.  וגם לעיבור חודשים אלו שמעברין לפי חשבון, עושין סעודת עיבור החודש שאמרנו בפרק שלישי.

יח,י  וכל שתמצא בתלמוד מדברים שמראין שבית דין סומכין על החשבון, ומפי משה מסיניי שהדבר מסור להם, והרשות בידם לחסר או לעבר, וכן זה שחיסר רבי תשעה חודשים בשנה, וכל כיוצא בזה--הכול על עיקר זה הוא בנוי, בזמן שלא נראה החודש בזמנו.

יח,יא  וכן זה שאמרו חכמים שמעברין את החודש לצורך, הוא בחודשים אלו שמעברין אותן לפי חשבון, ועושין אחד מלא, ואחד חסר; ויש להם לעבר חודש אחר חודש, או לחסר:  כזה הוא שמעברין לצורך, מפני שלא נראה הירח בזמנו; אבל בעת שייראה הירח בזמנו, שהוא תחילת היותו נראה אחר שנתקבץ עם השמש--מקדשין לעולם, ואי אפשר לא לדחות ולא לעבר.

יח,יב  וכל הדברים האלו, בזמן שיש שם בית דין, וסומכין על הראייה; אבל בזמנים אלו, אין סומכין אלא על הקביעה בזה החשבון האמצעי, הפשוט בפי כל ישראל, כמו שביארנו בהלכות אלו.

יח,יג  יתבאר בספרי חשבון התקופות והגימטרייות, שאם ייראה הירח בארץ ישראל, ייראה בכל מדינות העולם שהן למערב ארץ ישראל ומכוונות כנגדה.  ואם ייתן החשבון שלא ייראה בארץ ישראל, אפשר שייראה במדינות אחרות שהן למערב ארץ ישראל ומכוונות כנגדה; לפיכך אם ייראה הירח במדינה שהיא למערב ארץ ישראל, אין בזה ראיה שנראה הירח בארץ ישראל.

יח,יד  אבל אם לא ייראה הירח בראשי ההרים במדינה המערבית המכוונת כנגד ארץ ישראל, בידוע שלא נראה בארץ ישראל.  [טו] וכן אם לא ייראה הירח בארץ ישראל, בידוע שלא ייראה בכל מדינות העולם שהן למזרח ארץ ישראל ומכוונות כנגדה; ואם ייראה בארץ ישראל, אפשר שייראה במדינות מזרחייות, ואפשר שלא ייראה.  לפיכך אם ייראה במדינה שהיא למזרח ארץ ישראל ומכוונת כנגדה, בידוע שנראה בארץ ישראל; ואם לא ייראה במדינה המזרחית, אין בזה ראיה, אלא אפשר שייראה בארץ ישראל.

יח,טו  [טז] וכל אלו הדברים בשהיו המדינות שבמערב ושבמזרח מכוונות, כגון שהיו נוטות לצפון העולם משלושים מעלות עד חמש ושלושים מעלות; אבל אם היו נוטות לצפון יותר מזה או פחות, משפטים אחרים יש להן--שהרי אינן מכוונות כנגד ארץ ישראל.

יח,טז  ודברים אלו שביארנו בערי מזרח ומערב, אינן אלא להגיד כל משפטי הראייה להגדיל תורה ולהאדירה--לא שיהיו בני מזרח או בני מערב סומכין על ראיית הירח, או תועיל להם כלום; אלא לעולם אין סומכין אלא על קידוש בית דין שבארץ ישראל, כמו שביארנו כמה פעמים.
 

הלכות קידוש החודש פרק יט

יט,א  לפי שאמרו חכמים שבכלל דברים שהיו בודקין בהן את העדים, אומרין להן להיכן היה הירח נוטה--כשר בעיניי להודיע דרך חשבון דבר זה; ואין אני מדקדק בו, לפי שאינו מועיל בראייה כלל.  ותחילת חשבון זה, לידע נטיית המזלות תחילה.

יט,ב  העגולה שהיא עוברת במחצית המזלות שבה מהלך השמש, אינה עוברת באמצע העולם מחצי המזרח לחצי המערב, אלא נוטה היא מעל הקו השווה המסבב באמצע העולם, כנגד צפון ודרום--חצייה נוטה לצפון, וחצייה נוטה לדרום.  [ג] ושתי נקודות יש בה שפוגעת בהן בעגולת הקו השווה המסבב באמצע העולם--הנקודה האחת ראש מזל טלה, והנקודה השנייה שכנגדה ראש מזל מאזניים.  ונמצאו שישה מזלות נוטות לצפון, מתחילת טלה עד סוף בתולה; ושישה נוטות לדרום, מתחילת מזל מאזניים עד סוף מזל דגים.

יט,ג  [ד] ומראש מזל טלה יתחילו המזלות לנטות מעט מעט, ולהתרחק מעל הקו השווה כנגד הצפון עד ראש סרטן; יהיה ראש סרטן רחוק מעל הקו השווה לרוח צפון, שלוש ועשרים מעלות וחצי מעלה בקירוב.  ויחזרו המזלות להתקרב לקו השווה מעט מעט, עד ראש מאזניים שהוא על הקו השווה.  ומראש מאזניים יתחילו לנטות ולהתרחק כנגד רוח דרום, עד ראש גדי; ויהיה ראש גדי רחוק מעל הקו השווה לרוח דרום, שלוש ועשרים מעלות וחצי מעלה.  ויחזרו המזלות להתקרב מעט מעט כנגד הקו השווה, עד ראש טלה.

יט,ד  [ה] נמצא ראש טלה וראש מאזניים, מסבב על הקו השווה; ולפיכך כשתהיה השמש בשני ראשים אלו, לא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום, ותזרח מחצי מזרח ותשקע בחצי מערב, ויהיה היום והלילה שווין בכל היישוב.

יט,ה  [ו] הרי נתברר לך שכל מעלה ומעלה ממעלות המזלות נוטה לצפון או לדרום, ויש לנטייתה שיעור; ורוחב הנטייה, לא תהיה יותר על שלוש ועשרים מעלות וחצי בקירוב.

יט,ו  [ז] ואלו הם השיעורים של נטייות, לפי מניין המעלות של מזלות, וההתחלה, מתחילת מזל טלה:  עשר מעלות, נטייתם ארבע מעלות; עשרים מעלות, נטייתם שמונה מעלות; שלושים מעלות, נטייתם אחת עשרה מעלות ומחצה; ארבעים מעלות, נטייתם חמש עשרה מעלות; חמישים מעלות, נטייתם שמונה עשרה מעלות; שישים מעלות, נטייתם עשרים מעלות; שבעים מעלות, נטייתם שתיים ועשרים מעלות; שמונים מעלות, נטייתם שלוש ועשרים מעלות; תשעים מעלות, נטייתם שלוש ועשרים מעלות וחצי מעלה.

יט,ז  [ח] ואם יהיו אחדים במניין, תיקח להם מנתם מבין שתי הנטייות, כמו שביארנו בשמש ובירח.  כיצד:  חמש מעלות, נטייתם שתי מעלות; ואם היה מניין המעלות שלוש ועשרים, נטייתם תשע מעלות.  ועל דרך זו, בכל האחדים שעם העשרות.

יט,ח  [ט] ומאחר שתדע הנטייה של מעלות מאחת עד תשעים, תדע נטיית כולן כדרך שהודענוך ברוחב הירח:  שאם היה המניין יותר על תשעים עד מאה ושמונים, תגרע אותו ממאה ושמונים; ואם היה יותר על מאה ושמונים עד מאתיים ושבעים, תגרע ממנו מאה ושמונים; ואם היה יותר על מאתיים ושבעים עד שלוש מאות ושישים, תגרע אותו משלוש מאות ושישים.  והנשאר, תדע נטייתו, והוא נטיית אותו המניין שבידך, בלא גירעון ולא תוספת.

יט,ט  [י] אם תרצה לידע כמה מעלות הוא הירח נוטה מעל הקו השווה כנגד צפון העולם, או כנגד דרום העולם--תדע תחילה כמה נטיית המעלה שהיא מקום הירח האמיתי, ולאיזו רוח היא נוטה לצפון או לדרום; ותחזור ותחשב ותוציא רוחב הירח הראשון, ותראה אם הוא צפוני או דרומי.  אם נמצאו רוחב הירח ונטיית מעלתו ברוח אחת, כגון שהיו שניהם צפוניים או דרומיים--תקבץ שניהם; ואם נמצאו בשתי רוחות, כגון שהיה האחד דרומי והאחד צפוני--תגרע המעט משניהם מן הרוב, והנשאר הוא מרחק הירח מעל הקו השווה באותה הרוח שהיה בה הרב משניהם.

יט,י  [יא] כיצד:  באנו לידע כמה הירח נוטה מעל הקו השווה בליל הראייה שהוא שני לחודש אייר משנה זו--וכבר ידעת שמעלת הירח הייתה תשע עשרה ממזל שור, נטייתה בצפון כמו שמונה עשרה מעלות, ורוחב הירח היה בדרום כמו ארבע מעלות; תגרע המעט מן הרוב, יישאר ארבע עשרה מעלות.  ונמצא הירח רחוק מעל הקו השווה ארבע עשרה מעלות לרוח צפון, שהרי המניין הרב שהוא שמונה עשרה מעלות היה צפוני; וכל חשבון זה בקירוב בלא דקדוק, לפי שאינו מועיל בראייה.

יט,יא  [יב] אם תרצה לידע לאיזו רוח מרוחות העולם ייראה הירח נוטה, תחשב ותדע מרחקו מעל הקו השווה; אם יהיה על הקו השווה או קרוב ממנו בשתיים שלוש מעלות, בצפון או בדרום--ייראה מכוון כנגד אמצע מערב, ותיראה פגימתו מכוונת כנגד מזרח העולם בשווה.

יט,יב  [יג] ואם יהיה רחוק מעל הקו השווה לצפון העולם--ייראה בין מערב העולם ובין צפונו, ותיראה פגימתו נוטה מכנגד מזרח העולם כנגד דרום העולם; [יד] ואם היה רחוק מעל הקו השווה לדרום העולם--ייראה בין מערב העולם ובין דרומו, ותיראה פגימתו נוטה מכנגד מזרח העולם כנגד צפון העולם:  ולפי רוב המרחק, לפי רוב הנטייה.

יט,יג  [טו] ומחקירת העדים, שאומרין להם כמה היה גבוה.  ודבר זה ייוודע מקשת הראייה--שבזמן שתהיה קשת הראייה קצרה, ייראה הירח כאילו הוא קרוב מן הארץ, ובזמן שתהיה ארוכה, ייראה גבוה מעל הארץ:  ולפי אורך קשת הראייה, לפי גובהו מעל הארץ בראיית העיניים.

יט,יד  [טז] הרי ביארנו חשבונות כל הדרכים שצריכין להם בידיעת הראייה, ובחקירת העדים, כדי שיהיה הכול ידוע למבינים, ולא יחסרו דרך מדרכי התורה ולא ישוטטו לבקש אחריה בספרים אחרים--"דרשו מעל ספר ה', וקראו--אחת מהנה לא נעדרה" (ישעיהו לד,טז).