חגיי

א,א בשנת שתים, לדריוש המלך, בחדש הששי, ביום אחד לחדש--היה דבר-יהוה ביד-חגי הנביא, אל-זרבבל בן-שאלתיאל פחת יהודה, ואל-יהושע בן-יהוצדק הכהן הגדול, לאמר.  א,ב כה אמר יהוה צבאות, לאמר:  העם הזה אמרו, לא עת-בא עת-בית יהוה להבנות.  {פ}

א,ג ויהי, דבר-יהוה, ביד-חגי הנביא, לאמר.  א,ד העת לכם אתם, לשבת בבתיכם ספונים--והבית הזה, חרב.  א,ה ועתה, כה אמר יהוה צבאות:  שימו לבבכם, על-דרכיכם.  א,ו זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ואין-לשבעה שתו ואין-לשכרה, לבוש, ואין-לחם לו; והמשתכר--משתכר, אל-צרור נקוב.  {פ}

א,ז כה אמר, יהוה צבאות:  שימו לבבכם, על-דרכיכם.  א,ח עלו ההר והבאתם עץ, ובנו הבית; וארצה-בו ואכבד (ואכבדה), אמר יהוה.  א,ט פנה אל-הרבה והנה למעט, והבאתם הבית ונפחתי בו:  יען מה, נאם יהוה צבאות--יען ביתי אשר-הוא חרב, ואתם רצים איש לביתו.  א,י על-כן עליכם, כלאו שמים מטל; והארץ, כלאה יבולה.  א,יא ואקרא חרב על-הארץ ועל-ההרים, ועל-הדגן ועל-התירוש ועל-היצהר, ועל אשר תוציא, האדמה; ועל-האדם, ועל-הבהמה, ועל, כל-יגיע כפים.  {ס}

א,יב וישמע זרבבל בן-שלתיאל ויהושע בן-יהוצדק הכהן הגדול וכל שארית העם, בקול יהוה אלהיהם, ועל-דברי חגי הנביא, כאשר שלחו יהוה אלהיהם; וייראו העם, מפני יהוה.  א,יג ויאמר חגי מלאך יהוה, במלאכות יהוה--לעם לאמר:  אני אתכם, נאם-יהוה.  א,יד ויער יהוה את-רוח זרבבל בן-שלתיאל פחת יהודה, ואת-רוח יהושע בן-יהוצדק הכהן הגדול, ואת-רוח, כל שארית העם; ויבאו ויעשו מלאכה, בבית-יהוה צבאות אלהיהם.  {פ}

א,טו ביום עשרים וארבעה לחדש, בששי, בשנת שתים, לדריוש המלך.  ב,א בשביעי, בעשרים ואחד לחדש--היה, דבר-יהוה, ביד-חגי הנביא, לאמר.  ב,ב אמר-נא, אל-זרבבל בן-שלתיאל פחת יהודה, ואל-יהושע בן-יהוצדק, הכהן הגדול--ואל-שארית העם, לאמר.  ב,ג מי בכם, הנשאר, אשר ראה את-הבית הזה, בכבודו הראשון; ומה אתם ראים אתו, עתה--הלוא כמהו כאין, בעיניכם.  ב,ד ועתה חזק זרבבל נאם-יהוה וחזק יהושע בן-יהוצדק הכהן הגדול וחזק כל-עם הארץ, נאם-יהוה--ועשו:  כי-אני אתכם, נאם יהוה צבאות.  ב,ה את-הדבר אשר-כרתי אתכם, בצאתכם ממצרים, ורוחי, עמדת בתוככם--אל-תיראו.  {ס}

ב,ו כי כה אמר יהוה צבאות, עוד אחת מעט היא; ואני, מרעיש את-השמים ואת-הארץ, ואת-הים, ואת-החרבה.  ב,ז והרעשתי, את-כל-הגוים, ובאו, חמדת כל-הגוים; ומלאתי את-הבית הזה, כבוד--אמר, יהוה צבאות.  ב,ח לי הכסף, ולי הזהב--נאם, יהוה צבאות.  ב,ט גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון, מן-הראשון--אמר, יהוה צבאות; ובמקום הזה אתן שלום, נאם יהוה צבאות.  {פ}

ב,י בעשרים וארבעה לתשיעי, בשנת שתים לדריוש--היה, דבר-יהוה, אל-חגי הנביא, לאמר.  ב,יא כה אמר, יהוה צבאות:  שאל-נא את-הכהנים תורה, לאמר.  ב,יב הן ישא-איש בשר-קדש בכנף בגדו, ונגע בכנפו אל-הלחם ואל-הנזיד ואל-היין ואל-שמן ואל-כל-מאכל--היקדש; ויענו הכהנים ויאמרו, לא.  ב,יג ויאמר חגי, אם-יגע טמא-נפש בכל-אלה היטמא; ויענו הכהנים ויאמרו, יטמא.  ב,יד ויען חגי ויאמר, כן העם-הזה וכן-הגוי הזה לפני נאם-יהוה, וכן, כל-מעשה ידיהם; ואשר יקריבו שם, טמא הוא.  ב,טו ועתה שימו-נא לבבכם, מן-היום הזה ומעלה; מטרם שום-אבן אל-אבן, בהיכל יהוה.  ב,טז מהיותם בא אל-ערמת עשרים, והיתה עשרה; בא אל-היקב, לחשף חמשים פורה, והיתה, עשרים.  ב,יז הכיתי אתכם בשדפון ובירקון, ובברד--את, כל-מעשה ידיכם; ואין-אתכם אלי, נאם-יהוה.  ב,יח שימו-נא לבבכם, מן-היום הזה ומעלה; מיום עשרים וארבעה לתשיעי, למן-היום אשר-יסד היכל-יהוה--שימו לבבכם.  ב,יט העוד הזרע, במגורה, ועד-הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית, לא נשא--מן-היום הזה, אברך.  {ס}

ב,כ ויהי דבר-יהוה שנית אל-חגי, בעשרים וארבעה לחדש לאמר.  ב,כא אמר, אל-זרבבל פחת-יהודה לאמר:  אני מרעיש, את-השמים ואת-הארץ.  ב,כב והפכתי, כסא ממלכות, והשמדתי, חזק ממלכות הגוים; והפכתי מרכבה, ורכביה, וירדו סוסים ורכביהם, איש בחרב אחיו.  ב,כג ביום ההוא נאם-יהוה צבאות אקחך זרבבל בן-שאלתיאל עבדי, נאם-יהוה, ושמתיך, כחותם:  כי-בך בחרתי, נאם יהוה צבאות.  {ש}