א,א דברי עמוס, אשר-היה בנקדים מתקוע: אשר חזה על-ישראל בימי עזיה מלך-יהודה, ובימי ירבעם בן-יואש מלך ישראל--שנתים, לפני הרעש. א,ב ויאמר--יהוה מציון ישאג, ומירושלם יתן קולו; ואבלו נאות הרעים, ויבש ראש הכרמל. {פ}
א,ג כה, אמר יהוה, על-שלשה פשעי דמשק, ועל-ארבעה לא אשיבנו: על-דושם בחרצות הברזל, את-הגלעד. א,ד ושלחתי אש, בבית חזאל; ואכלה, ארמנות בן-הדד. א,ה ושברתי, בריח דמשק, והכרתי יושב מבקעת-און, ותומך שבט מבית עדן; וגלו עם-ארם קירה, אמר יהוה. {פ}
א,ו כה, אמר יהוה, על-שלשה פשעי עזה, ועל-ארבעה לא אשיבנו: על-הגלותם גלות שלמה, להסגיר לאדום. א,ז ושלחתי אש, בחומת עזה; ואכלה, ארמנתיה. א,ח והכרתי יושב מאשדוד, ותומך שבט מאשקלון; והשיבותי ידי על-עקרון, ואבדו שארית פלשתים--אמר, אדני יהוה. {פ}
א,ט כה, אמר יהוה, על-שלשה פשעי-צר, ועל-ארבעה לא אשיבנו: על-הסגירם גלות שלמה, לאדום, ולא זכרו, ברית אחים. א,י ושלחתי אש, בחומת צר; ואכלה, ארמנותיה. {פ}
א,יא כה, אמר יהוה, על-שלשה פשעי אדום, ועל-ארבעה לא אשיבנו: על-רדפו בחרב אחיו, ושחת רחמיו, ויטרף לעד אפו, ועברתו שמרה נצח. א,יב ושלחתי אש, בתימן; ואכלה, ארמנות בצרה. {פ}
א,יג כה, אמר יהוה, על-שלשה פשעי בני-עמון, ועל-ארבעה לא אשיבנו: על-בקעם הרות הגלעד, למען הרחיב את-גבולם. א,יד והצתי אש בחומת רבה, ואכלה ארמנותיה; בתרועה ביום מלחמה, בסער ביום סופה. א,טו והלך מלכם, בגולה; הוא ושריו יחדו, אמר יהוה. {פ}
ב,א כה, אמר יהוה, על-שלשה פשעי מואב, ועל-ארבעה לא אשיבנו: על-שרפו עצמות מלך-אדום, לשיד. ב,ב ושלחתי-אש במואב, ואכלה ארמנות הקריות; ומת בשאון מואב, בתרועה בקול שופר. ב,ג והכרתי שופט, מקרבה; וכל-שריה אהרוג עמו, אמר יהוה. {פ}
ב,ד כה, אמר יהוה, על-שלשה פשעי יהודה, ועל-ארבעה לא אשיבנו: על-מאסם את-תורת יהוה, וחקיו לא שמרו, ויתעום כזביהם, אשר-הלכו אבותם אחריהם. ב,ה ושלחתי אש, ביהודה; ואכלה, ארמנות ירושלם. {פ}
ב,ו כה, אמר יהוה, על-שלשה פשעי ישראל, ועל-ארבעה לא אשיבנו: על-מכרם בכסף צדיק, ואביון בעבור נעלים. ב,ז השאפים על-עפר-ארץ בראש דלים, ודרך ענוים יטו; ואיש ואביו, ילכו אל-הנערה, למען חלל, את-שם קדשי. ב,ח ועל-בגדים חבלים יטו, אצל כל-מזבח; ויין ענושים ישתו, בית אלהיהם. ב,ט ואנכי השמדתי את-האמרי, מפניהם, אשר כגבה ארזים גבהו, וחסן הוא כאלונים; ואשמיד פריו ממעל, ושרשיו מתחת. ב,י ואנכי העליתי אתכם, מארץ מצרים; ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה, לרשת את-ארץ האמרי. ב,יא ואקים מבניכם לנביאים, ומבחוריכם לנזרים; האף אין-זאת בני ישראל, נאם-יהוה. ב,יב ותשקו את-הנזרים, יין; ועל-הנביאים צויתם לאמר, לא תנבאו. ב,יג הנה אנכי מעיק, תחתיכם, כאשר תעיק העגלה, המלאה לה עמיר. ב,יד ואבד מנוס מקל, וחזק לא-יאמץ כחו; וגבור, לא-ימלט נפשו. ב,טו ותפש הקשת לא יעמד, וקל ברגליו לא ימלט; ורכב הסוס, לא ימלט נפשו. ב,טז ואמיץ לבו, בגבורים--ערום ינוס ביום-ההוא, נאם-יהוה. {פ}
ג,א שמעו את-הדבר הזה, אשר דבר יהוה עליכם--בני ישראל: על כל-המשפחה, אשר העליתי מארץ מצרים לאמר. ג,ב רק אתכם ידעתי, מכל משפחות האדמה; על-כן אפקד עליכם, את כל-עונתיכם. ג,ג הילכו שנים, יחדו, בלתי, אם-נועדו. ג,ד הישאג אריה ביער, וטרף אין לו; היתן כפיר קולו ממענתו, בלתי אם-לכד. ג,ה התפל צפור על-פח הארץ, ומוקש אין לה; היעלה-פח, מן-האדמה, ולכוד, לא ילכוד. ג,ו אם-יתקע שופר בעיר, ועם לא יחרדו; אם-תהיה רעה בעיר, ויהוה לא עשה. ג,ז כי לא יעשה אדני יהוה, דבר, כי אם-גלה סודו, אל-עבדיו הנביאים. ג,ח אריה שאג, מי לא יירא; אדני יהוה דבר, מי לא ינבא. ג,ט השמיעו על-ארמנות באשדוד, ועל-ארמנות בארץ מצרים; ואמרו, האספו על-הרי שמרון, וראו מהומת רבות בתוכה, ועשוקים בקרבה. ג,י ולא-ידעו עשות-נכחה, נאם-יהוה; האוצרים חמס ושד, בארמנותיהם. {פ}
ג,יא לכן, כה אמר אדני יהוה, צר, וסביב הארץ; והוריד ממך עזך, ונבזו ארמנותיך. ג,יב כה, אמר יהוה, כאשר יציל הרעה מפי הארי שתי כרעים, או בדל-אזן--כן ינצלו בני ישראל, הישבים בשמרון, בפאת מטה, ובדמשק ערש. ג,יג שמעו והעידו, בבית יעקב--נאם-אדני יהוה, אלהי הצבאות. ג,יד כי, ביום פקדי פשעי-ישראל--עליו: ופקדתי, על-מזבחות בית-אל, ונגדעו קרנות המזבח, ונפלו לארץ. ג,טו והכיתי בית-החרף, על-בית הקיץ; ואבדו בתי השן, וספו בתים רבים--נאם-יהוה. {ס}
ד,א שמעו הדבר הזה, פרות הבשן אשר בהר שמרון, העשקות דלים, הרצצות אביונים; האמרת לאדניהם, הביאה ונשתה. ד,ב נשבע אדני יהוה בקדשו, כי הנה ימים באים עליכם; ונשא אתכם בצנות, ואחריתכן בסירות דוגה. ד,ג ופרצים תצאנה, אשה נגדה; והשלכתנה ההרמונה, נאם-יהוה. ד,ד באו בית-אל ופשעו, הגלגל הרבו לפשע; והביאו לבקר זבחיכם, לשלשת ימים מעשרתיכם. ד,ה וקטר מחמץ תודה, וקראו נדבות השמיעו: כי כן אהבתם בני ישראל, נאם אדני יהוה. ד,ו וגם-אני נתתי לכם נקיון שנים, בכל-עריכם, וחסר לחם, בכל מקומתיכם; ולא-שבתם עדי, נאם-יהוה. ד,ז וגם אנכי מנעתי מכם את-הגשם, בעוד שלשה חדשים לקציר, והמטרתי על-עיר אחת, ועל-עיר אחת לא אמטיר; חלקה אחת תמטר, וחלקה אשר-לא-תמטיר עליה תיבש. ד,ח ונעו שתים שלש ערים אל-עיר אחת, לשתות מים--ולא ישבעו; ולא-שבתם עדי, נאם-יהוה. ד,ט הכיתי אתכם, בשדפון ובירקון--הרבות גנותיכם וכרמיכם ותאניכם וזיתיכם, יאכל הגזם; ולא-שבתם עדי, נאם-יהוה. {ס}
ד,י שלחתי בכם דבר, בדרך מצרים--הרגתי בחרב בחוריכם, עם שבי סוסיכם; ואעלה באש מחניכם, ובאפכם, ולא-שבתם עדי, נאם-יהוה. ד,יא הפכתי בכם, כמהפכת אלהים את-סדם ואת-עמרה, ותהיו, כאוד מצל משרפה; ולא-שבתם עדי, נאם-יהוה. ד,יב לכן, כה אעשה-לך ישראל: עקב כי-זאת אעשה-לך, הכון לקראת-אלהיך ישראל. ד,יג כי הנה יוצר הרים וברא רוח, ומגיד לאדם מה-שחו, עשה שחר עיפה, ודרך על-במתי ארץ--יהוה אלהי-צבאות, שמו. {פ}
ה,א שמעו את-הדבר הזה, אשר אנכי נשא עליכם קינה--בית ישראל. ה,ב נפלה לא-תוסיף קום, בתולת ישראל; נטשה על-אדמתה, אין מקימה. ה,ג כי כה אמר אדני יהוה, העיר היצאת אלף תשאיר מאה; והיוצאת מאה תשאיר עשרה, לבית ישראל. ה,ד כי כה אמר יהוה, לבית ישראל: דרשוני, וחיו. ה,ה ואל-תדרשו, בית-אל, והגלגל לא תבאו, ובאר שבע לא תעברו: כי הגלגל גלה יגלה, ובית-אל יהיה לאון. ה,ו דרשו את-יהוה, וחיו: פן-יצלח כאש בית יוסף, ואכלה ואין-מכבה לבית-אל. ה,ז ההפכים ללענה, משפט; וצדקה, לארץ הניחו. ה,ח עשה כימה וכסיל, והפך לבקר צלמות, ויום, לילה החשיך; הקורא למי-הים, וישפכם על-פני הארץ--יהוה שמו. ה,ט המבליג שד, על-עז; ושד, על-מבצר יבוא. ה,י שנאו בשער, מוכיח; ודבר תמים, יתעבו. ה,יא לכן יען בושסכם על-דל, ומשאת-בר תקחו ממנו--בתי גזית בניתם, ולא-תשבו בם; כרמי-חמד נטעתם, ולא תשתו את-יינם. ה,יב כי ידעתי רבים פשעיכם, ועצמים חטאתיכם; צררי צדיק לקחי כפר, ואביונים בשער הטו. ה,יג לכן, המשכיל בעת ההיא--ידם: כי עת רעה, היא. ה,יד דרשו-טוב ואל-רע, למען תחיו; ויהי-כן יהוה אלהי-צבאות, אתכם--כאשר אמרתם. ה,טו שנאו-רע ואהבו טוב, והציגו בשער משפט; אולי, יחנן יהוה אלהי-צבאות--שארית יוסף. {ס}
ה,טז לכן כה-אמר יהוה אלהי צבאות, אדני, בכל-רחבות מספד, ובכל-חוצות יאמרו הו-הו; וקראו אכר אל-אבל, ומספד אל-יודעי נהי. ה,יז ובכל-כרמים, מספד: כי-אעבר בקרבך, אמר יהוה. {פ}
ה,יח הוי המתאוים, את-יום יהוה: למה-זה לכם יום יהוה, הוא-חשך ולא-אור. ה,יט כאשר ינוס איש מפני הארי, ופגעו הדב; ובא הבית--וסמך ידו על-הקיר, ונשכו הנחש. ה,כ הלא-חשך יום יהוה, ולא-אור; ואפל, ולא-נגה לו. ה,כא שנאתי מאסתי, חגיכם; ולא אריח, בעצרתיכם. ה,כב כי אם-תעלו-לי עלות ומנחתיכם, לא ארצה; ושלם מריאיכם, לא אביט. ה,כג הסר מעלי, המון שריך; וזמרת נבליך, לא אשמע. ה,כד ויגל כמים, משפט; וצדקה, כנחל איתן. ה,כה הזבחים ומנחה הגשתם-לי במדבר, ארבעים שנה--בית ישראל. ה,כו ונשאתם, את סכות מלככם, ואת, כיון צלמיכם--כוכב, אלהיכם, אשר עשיתם, לכם. ה,כז והגליתי אתכם, מהלאה לדמשק: אמר יהוה אלהי-צבאות, שמו. {פ}
ו,א הוי השאננים בציון, והבטחים בהר שמרון; נקבי ראשית הגוים, ובאו להם בית ישראל. ו,ב עברו כלנה וראו, ולכו משם חמת רבה; ורדו גת-פלשתים, הטובים מן-הממלכות האלה--אם-רב גבולם, מגבלכם. ו,ג המנדים, ליום רע; ותגשון, שבת חמס. ו,ד השכבים על-מטות שן, וסרחים על-ערשותם; ואכלים כרים מצאן, ועגלים מתוך מרבק. ו,ה הפרטים, על-פי הנבל, כדויד, חשבו להם כלי-שיר. ו,ו השתים במזרקי יין, וראשית שמנים ימשחו; ולא נחלו, על-שבר יוסף. ו,ז לכן עתה יגלו, בראש גלים; וסר, מרזח סרוחים. ו,ח נשבע אדני יהוה בנפשו, נאם-יהוה אלהי צבאות, מתאב אנכי את-גאון יעקב, וארמנתיו שנאתי; והסגרתי, עיר ומלאה. ו,ט והיה, אם-יותרו עשרה אנשים בבית אחד--ומתו. ו,י ונשאו דודו ומסרפו, להוציא עצמים מן-הבית, ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עמך, ואמר אפס; ואמר הס, כי לא להזכיר בשם יהוה. {ס}
ו,יא כי-הנה יהוה מצוה, והכה הבית הגדול רסיסים; והבית הקטן, בקעים. ו,יב הירצון בסלע סוסים, אם-יחרוש בבקרים: כי-הפכתם לראש משפט, ופרי צדקה ללענה. ו,יג השמחים, ללא דבר: האמרים--הלוא בחזקנו, לקחנו לנו קרנים. ו,יד כי הנני מקים עליכם בית ישראל, נאם-יהוה אלהי הצבאות--גוי; ולחצו אתכם מלבוא חמת, עד-נחל הערבה. {פ}
ז,א כה הראני, אדני יהוה, והנה יוצר גבי, בתחלת עלות הלקש; והנה-לקש--אחר, גזי המלך. ז,ב והיה, אם-כלה לאכול את-עשב הארץ, ואמר אדני יהוה סלח-נא, מי יקום יעקב: כי קטן, הוא. ז,ג נחם יהוה, על-זאת: לא תהיה, אמר יהוה. ז,ד כה הראני אדני יהוה, והנה קרא לרב באש אדני יהוה; ותאכל את-תהום רבה, ואכלה את-החלק. ז,ה ואמר, אדני יהוה חדל-נא--מי יקום, יעקב: כי קטן, הוא. ז,ו נחם יהוה, על-זאת; גם-היא לא תהיה, אמר אדני יהוה. {פ}
ז,ז כה הראני, והנה אדני נצב על-חומת אנך; ובידו, אנך. ז,ח ויאמר יהוה אלי, מה-אתה ראה עמוס, ואמר, אנך; ויאמר אדני, הנני שם אנך בקרב עמי ישראל--לא-אוסיף עוד, עבור לו. ז,ט ונשמו במות ישחק, ומקדשי ישראל יחרבו; וקמתי על-בית ירבעם, בחרב. {ס}
ז,י וישלח, אמציה כהן בית-אל, אל-ירבעם מלך-ישראל, לאמר: קשר עליך עמוס, בקרב בית ישראל--לא-תוכל הארץ, להכיל את-כל-דבריו. ז,יא כי-כה אמר עמוס, בחרב ימות ירבעם; וישראל--גלה יגלה, מעל אדמתו. {ס}
ז,יב ויאמר אמציה, אל-עמוס, חזה, לך ברח-לך אל-ארץ יהודה; ואכל-שם לחם, ושם תנבא. ז,יג ובית-אל, לא-תוסיף עוד להנבא: כי מקדש-מלך הוא, ובית ממלכה הוא. ז,יד ויען עמוס, ויאמר אל-אמציה, לא-נביא אנכי, ולא בן-נביא אנכי: כי-בוקר אנכי, ובולס שקמים. ז,טו ויקחני יהוה, מאחרי הצאן; ויאמר אלי יהוה, לך הנבא אל-עמי ישראל. ז,טז ועתה, שמע דבר-יהוה: אתה אמר, לא תנבא על-ישראל, ולא תטיף, על-בית ישחק. ז,יז לכן כה-אמר יהוה, אשתך בעיר תזנה ובניך ובנתיך בחרב יפלו, ואדמתך, בחבל תחלק; ואתה, על-אדמה טמאה תמות, וישראל, גלה יגלה מעל אדמתו. {פ}
ח,א כה הראני, אדני יהוה; והנה, כלוב קיץ. ח,ב ויאמר, מה-אתה ראה עמוס, ואמר, כלוב קיץ; ויאמר יהוה אלי, בא הקץ אל-עמי ישראל--לא-אוסיף עוד, עבור לו. ח,ג והילילו שירות היכל, ביום ההוא--נאם, אדני יהוה: רב הפגר, בכל-מקום השליך הס. {פ}
ח,ד שמעו-זאת, השאפים אביון; ולשבית, ענוי- (עניי-) ארץ. ח,ה לאמר, מתי יעבר החדש ונשבירה שבר, והשבת, ונפתחה-בר--להקטין איפה ולהגדיל שקל, ולעות מאזני מרמה. ח,ו לקנות בכסף דלים, ואביון בעבור נעלים; ומפל בר, נשביר. ח,ז נשבע יהוה, בגאון יעקב; אם-אשכח לנצח, כל-מעשיהם. ח,ח העל זאת לא-תרגז הארץ, ואבל כל-יושב בה; ועלתה כאר כלה, ונגרשה ונשקה (ונשקעה) כיאור מצרים. {פ}
ח,ט והיה ביום ההוא, נאם אדני יהוה, והבאתי השמש, בצהרים; והחשכתי לארץ, ביום אור. ח,י והפכתי חגיכם לאבל, וכל-שיריכם לקינה, והעליתי על-כל-מתנים שק, ועל-כל-ראש קרחה; ושמתיה כאבל יחיד, ואחריתה כיום מר. {פ}
ח,יא הנה ימים באים, נאם אדני יהוה, והשלחתי רעב, בארץ: לא-רעב ללחם, ולא-צמא למים--כי אם-לשמע, את דברי יהוה. ח,יב ונעו מים עד-ים, ומצפון ועד-מזרח; ישוטטו לבקש את-דבר-יהוה, ולא ימצאו. ח,יג ביום ההוא תתעלפנה הבתולת היפות, והבחורים--בצמא. ח,יד הנשבעים, באשמת שמרון, ואמרו חי אלהיך דן, וחי דרך באר-שבע; ונפלו, ולא-יקומו עוד. {ס}
ט,א ראיתי את-אדני נצב על-המזבח, ויאמר הך הכפתור וירעשו הספים ובצעם בראש כלם, ואחריתם, בחרב אהרג: לא-ינוס להם נס, ולא-ימלט להם פליט. ט,ב אם-יחתרו בשאול, משם ידי תקחם; ואם-יעלו, השמים--משם, אורידם. ט,ג ואם-יחבאו בראש הכרמל, משם אחפש ולקחתים; ואם-יסתרו מנגד עיני, בקרקע הים--משם אצוה את-הנחש, ונשכם. ט,ד ואם-ילכו בשבי לפני איביהם, משם אצוה את-החרב והרגתם; ושמתי עיני עליהם לרעה, ולא לטובה. ט,ה ואדני יהוה הצבאות, הנוגע בארץ ותמוג, ואבלו, כל-יושבי בה; ועלתה כיאר כלה, ושקעה כיאר מצרים. ט,ו הבונה בשמים מעלותו, ואגדתו על-ארץ יסדה; הקרא למי-הים, וישפכם על-פני הארץ--יהוה שמו. ט,ז הלוא כבני כשיים אתם לי בני ישראל, נאם-יהוה: הלוא את-ישראל, העליתי מארץ מצרים, ופלשתיים מכפתור, וארם מקיר. ט,ח הנה עיני אדני יהוה, בממלכה החטאה, והשמדתי אתה, מעל פני האדמה: אפס, כי לא השמיד אשמיד את-בית יעקב--נאם-יהוה. ט,ט כי-הנה אנכי מצוה, והנעותי בכל-הגוים את-בית ישראל, כאשר ינוע בכברה, ולא-יפול צרור ארץ. ט,י בחרב ימותו, כל חטאי עמי: האמרים, לא-תגיש ותקדים בעדינו--הרעה. ט,יא ביום ההוא, אקים את-סכת דויד הנפלת; וגדרתי את-פרציהן, והרסתיו אקים, ובניתיה, כימי עולם. ט,יב למען יירשו את-שארית אדום, וכל-הגוים, אשר-נקרא שמי, עליהם: נאם-יהוה, עשה זאת. {פ}
ט,יג הנה ימים באים, נאם-יהוה, ונגש חורש בקצר, ודרך ענבים במשך הזרע; והטיפו ההרים עסיס, וכל-הגבעות תתמוגגנה. ט,יד ושבתי, את-שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את-יינם; ועשו גנות, ואכלו את-פריהם. ט,טו ונטעתים, על-אדמתם; ולא ינתשו עוד, מעל אדמתם אשר נתתי להם--אמר, יהוה אלהיך. {ש}